אור ברסלב
משלי יעקב חומש ויקרא › פרשת ויקרא

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש ויקרא · פרשת ויקרא

חומש ויקרא

כלל הדברים כי כוונת החכמה העליונ' במצות בנין המשכן והמקדש ולהקריב בו קרבנות לזכות את נפשותינו בעבודת מלכנו בקדש כמאמר (ויקרא ט') זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. ומעתה לא נפלאת הוא מאמר הנביא (ירמי' ז') כה אמר ה' עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מא"מ על דבר עולה או זבח (ישעי' א') למה לי רוב זבחיכם אמר ה'. ובהשקפה ראשונה הוא מתנגד לכל ספר תורת כהנים. ולפי הענין נאמר עתה כי הנה ידענו אשר יסוד ועיקר עבודתינו הוא אם העבוד' תהי' לשמה:

(קמב)

משל ע"ז לא' גמר אומר עם בע"מ שיבנה לו בית מחי' אשר בכללה יש בתים וחדרים חלוקים אם לצורך דירתו אם לצורך כל כליו וחפציו שיהי' לכל סוג חדר מיוחד הראוי לו וקצב לו כך וכך בעד מלאכתו והגביל לו זמן להתחלת מלאכת הבנין וכעתה אחר אשר התפשר עמו וקצב לו שכרו רשם על נייר קטן ענין ההתקשות בדרך כלל איך פ' הבע"ה מחויב לעשות לפ' בית נחלה וכך וכך יהי' ארכו ורומו ורחבו וכך יהי' שכרו. ויהי כי קרבו הימים ימי התחלת המלאכ' עשה עמו כתב נכון ורחב ורשם בו מעשה הבנין וכל פרטיו והבע"מ התחיל לעשות מעשהו כל עץ ועץ תיקן אותו כראוי לכל חלקי הבנין כמעשה חרש עצים. נטע קו יתארהו בשרד יעשהו במקצעות ומעצד ולא היו חסרים כ"א ההרכב' להעמיד הבנין על תלו והאויל הזה הזה אמר בלבו כי כבר יצא י"ח גם בלי ההרכב' ובא ואמר להבע"ה בא וראה כי אני כבר עשיתי לך כל הרשום תוך כתב הגדול הנעשה בינינו הא לך כל הכותלים והדלתות והחלונות והקורות ואתה אם רצונך תוכל להעמידם ולהרכיבם כ"א וא' במקומו הנכון לו. ויאמר לו בעה"ב נבל מה תעשה עם הכתב קטן הנעש' בינינו ראשונה. הנמשל הקב"ה אמר אל משה בעודם במצרים בדרך כלל (שמות ג') בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ואח"כ כאשר עמדו על הר סיני אז ביאר הקב"ה ע"ד פרט כל פרטי העבודה ומעתה הנה העושה מעשה העבודה בשלמות אבל ברוחו רמי' כי כוונתו בה אל מה שמפיק טובתו העובד הזה הוא מקיים את הנאמר בסיני אבל לא מה שנאמר למשה במצרים תעבדון את האלהים וגו' וזהו כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מא"מ על דברי עולה וזבח. כ"א את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלקים וגו' והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם. ר"ל אשר אצוה אתכם בעתיד ע"ד פרט במעמד הר סיני:

וכבר כתבנו כדברים האלה (בקול יעקב) על מאמר הנביא (ישעי' נ"ח) הכזה יהי' צום אבחרהו כי גם ענין הצום גם ענין הקרבנו' לא בחר ה' בעבור עצמותם רק בעבור היותם סבה אל ההכנעה והתשובה כאמרם ז"ל (ברכות י') אגרא דתעניתא צדקתא. ובזה הרוחנו תשובה נכונה על קו' רבינו המהרש"א ז"ל על מאמר (ברכות ל"ב ב') אמר ר"א גדול התענית יותר מן הצדקה וקשה כי בפרק קמא אמרו אגרא דתעניתא צדקתא עכ"ל. אבל הדבר מובן מאד:

(קמג)

משל חייט א' בא אצל עשיר ומבקש ממנו שיתן לו בגדים לתקנם ויפן וירא כי הם שלמים מה עשה החייט המתין עד אשר יצאו כלם מהבית ויפתח כל התפירות מהבגדים וכאשר נתודע הדבר להבעה"ב נתמלא עליו חמה להומו ולאבדו. ויען החייט ויאמר בי אדוני העון הזה אנכי אחייטנה ואתקן את אשר שחתי ויקח הבגדים ויעש אותם כתיקונם הראשון. אח"כ שלם לו הבעה"ב בעד מלאכתו הנה התשלומין האלה ודאי תאמר שאין לקרוא אותם שכר מלאכה רק צדקה גמורה:

הנמשל כל המצות אשר האדם עושה ואח"כ הוא מקבל שכר עליהם זה נקרא שכר מצוה לא כן התענית שאין מצוה כלל רק כאשר קלקל נפשו בחטאתיו אז מתקן בתעניתו ומי ביקש זאת מידו וא"כ אגרא דתעניתא אינו רק צדקתא והבן. ובמקהלות המלצנו מאמר זה ע"פ דמיון:

(קמד)

משל עני א' הי' דופק על דלתי העשיר לאמר עלי לבי דוי לחם לא אכלתי כל היום גם אשמורה בלילה עתה השב נא את נפשי הנכאה בפת לחם ויכעס עליו ויצו להכותו על שהקיץ משנתו למחר הי' י"ז בתמוז ויתענה גם העשיר ויהי לעת ערב קרא את העני לביתו לאכול עמו לחם כי ביום התענית הרגיש היטב צער העני. וזהו אגרא דתעניתא צדקתא. הוא הוא שאמרנו כי שכר התענית אינו בעבור התענית עצמו רק על מה שמקבל עליו להצדיק מעשיו מעתה. וזהו הכזה יהי' צום אבחרהו יום וגו' הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וגו' והכניס בדבריו מאמר הן ביום צומכם תמצאו חפץ:

(קמה)

משל לעני שקנה עז והביא אותה לביתו ואשתו העני' נתמלאה שמחה וגיל כי יהי' לה חלב לפרנס בניה האומללים ותמהר ותקח כדה על ידה ותלך לחלוב העז ולא נתנה חלב מאומה ונהפכה שמחתה לאבל והתחילה מיללת עליו. ויאמר לה בעלה הלא בהכרח להמתין מעט להכניסה לדיר לתת לה תבן ומספוא אח"כ תוכל לחלוב בטח:

הנמשל כי המה אומרים למה צמנו ולא ראית וגו' מה פעלנו עם הצום ע"ז הוא משיב הן ביום צומכם תבקשו תיכף למצוא חפצכם התעכבו נא ואראה מה פעל התענית בכם וכי תשובון מאון הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וגו' הלא פרוס לרעב לחמך וגו':

(קמו)

והמשל בזה בן כפר בא לדור במלון א' ויהי בלילה הלכו בהמותיו על שדה תבואות. וצוה השר לקחת אותם אל הדיר שלו וילך הכפרי וישאל מפי שכניו מה לעשות בזה לפייס את השר ויספר לו לאמר כבר קרה כן לפלוני ויקח בידו מנחה מיני מגדים ויביאם לבית השר ובזה הוציא את שלו מתחת ידו וילך גם הוא ויקח מנחה ויבא אל בית השר. והשר לא הי' אז בביתו הניח המתנה על השלחן והלך אל הדיר ולקח בהמותיו אח"כ נתודע הדבר אל השר ויקצוף עליו מאד כי האויל הזה לא ביקש מאומה מאת פני השר ולא התחנן לו גם פניו לא ראה והעיקר הוא הבקשה והתחנונים אשר ידבר רש והבן:

ועוד נוכל לדמות על מאמר הנביא (ישעי' נ"ח) הכזה יהי' צום אבחרהו וגו':

(קמז)

משל לתינוק רוכב על המקל ברחוב ואביו מבקשו לאמר חדל בני ממעשים האלה והא לך ג' גדולים ומה לך לשטות זה וביום מחר נתן לו ג"כ ג' גדולים בקחתו המקל לרכוב. פעם נסע אביו למרחקים על זמן רב והנער הי' עושה מעשהו באין מוחה בידו ובכל יום אשר לא עשה סכלות כזאת כתב על הפנקס שמגיע לו מאביו ג' גדולים. וירבו הימים ואביו בא לביתו בא לפניו עם פנקס ותבע אותו בעד כל פעם ג"ג ויאמר לו אביו וכי אפשר בידי לתת לך בעד כל פעם ג"ג השיב הנער ואמר דע אבי הלא לאמונה כי אני מזלזל המקח כנגדך כי רק בעבורך אעשה זאת לעזוב מקלי בעבור ג"ג אבל אצל איש אחר הייתי דורש עשרים בעד כל פעם וכשמוע אביו את דבריו חרה אפו ואמר לו נבל כאשר היית נער ורך הייתי מפייסך שלא תעשה שטות כזה והיום אשר כבר נהיית לאיש גם אם יתנו לך כל כסף שבעולם אין לך לעשות זאת ואתה נבל תבקש עוד שכר על שלא עשית נבלותך:

הנמשל זה עצמו תשובת הכתוב על שאלתם למה צמנו וגו' השיב ואמר הן ביום צומכם תמצאו חפצכם אמר כמתפלא וכי דבר חפץ הוא בידם לבקש שכר על העדר העסק בדברים הבהמים הכזה צום אבחרהו וגו' ר"ל גם התענית מצד עצמו אינו תענית אם אינו פועל סגולתו וכמו שכתב הרב המורה ז"ל (בל"ב משלישי) כי ענינים כאלה (גם התענית גם הקרבנות) הם מעשים הבלתי מכוונים לעצמם והם אך תחבולה לבוא על ידם אל הכונה הראשונה וגו'. וכמאמר (שמואל א' ט"ו ט"ו) החפץ לה' בעולות כשמוע בקול ה'. הנה שמוע טוב מזבח טוב להקשיב מחלב אלים:

ויקרא אל משה במדרש ד"א אז דברת בחזון לחסידך מדבר במשה שנדבר עמו בחזון ובדיבור שנאמ' פא"פ אדבר בו ומראה ולא בחידות וגו' עד כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים אם אוספים אנחנו לשמוע וגו' ומכלם לא קרא הדיבור אלא למשה שנאמ' ויקרא אל משה. הנראה בכוונת הדברים ע"ד מאמרו ית' (שמות י"ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם:

(קמח)

משל לשר גדול שהי' לו בעירו איש א' שהי' חביב ונכבד מאד בעיניו והי' יודע לדבר עם השר בכל הלשונות שהי' השר מדבר בהם. פעם א' בא השר אל העיר והלכו כל תושבי העיר לקראתו ובתוכם הי' האיש הזה וישא השר את עיניו וירא את האיש הזה וידבר אתו אבל דיבר אתו בלשון אנשי המדינה. ויתפלא האיש עד מאד מדוע לא דיבר עמו בשפה נכרית ארמית צרפת וכדומה הלא השר יודע גם לשונות זרות ויאמר אליו השר הלא תדע כי בזה גליתי היום הפלגת אהבתי אותך כי אם בחרתי על דל שפתי שפה אחרת לדבר אתך לא הי' נודע אל ההמון רוב אהבתי אותך כי מה שאני מדבר עמך ולא עמהם כי ידעתי כי הם אינם מבינים שפה זרה. אמנם עתה אשר פתחתי פי בלשון המדינה ועכ"ז איני מדבר כ"א עמך ידעו כלם כי דברתי רק עמך מאשר יקרת בעיני ונכבדת מאד מכל ההמון:

הנמשל וזה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בהשתלשלות עד גדר אנושי בעבור ישמע העם בדברי עמך ואז גם בך יאמינו לעולם אחר כי יתברר להם כי נפלאת לי אהבתך. וזהו אז דברת בחזון לחסידך זה משה שנדבר עמו בחזון ובדיבור שנא' פא"פ אדבר בו ומראה ולא בחידות כלומר ולא בגדולות ובנפלאות מהשגת כח אנושי וכאמרם ז"ל (שמות רבה ה') קול ה' בכח מלמד שנגלה לכל א' וא' לפי כחו. ועכ"ז מכלם לא קרא הדיבור אלא למשה שנא' ויקרא אל משה:

אדם כי יקריב מכם וגו'. מדרש זה שאה"כ הבן יקיר לי אפרים וגו' עשרה נקראו יקרים התורה והנבואה וכו' התורה מנין שנאמר יקרה היא מפנינים וגו' הסכלות מנין שנאמר יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. ובהשקפה ראשונה הדיבור כמו זר איך יתכן להחליט על הסכלות כי הוא מן הדברים היקרים שנבראו בעולם. וגם מאמר המלך החכם ע"ה (משלי א') עד מתי פתים תאהבו פתי וגו' לא אמר למה פתים תאהבו פתי אשר מכותלי שאלתו ניכר היותו מחליט על הפתיות כי ראוי לאהוב רק שאל עד מתי והדבר פלאי. אמנם נבין הענין ע"ד מאמר ר' מאיר ע"ה (אבות ו') כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה כי סוף הכבוד לבוא שמגלים רזי תורה וכל החכמות והידיעות:

(קמט)

משל לא' שנפל לו בירושה בית מקרובו שהי' עשיר מופלג אבל העלים מעיני כלם עשרו וסגולתו ולא רצה שידע הזולת שהוא עשיר מה עשה הטמין כל אוצרותיו בחורי הבית ובמחילות עפר ולבסוף מת מת בלא מלין ולא הי' יכול לצוות לביתו ולא ידע איש את קבורת עשרו וגם היורש ההוא לא ידע אתו מה בבית לימים נאבד אל היורש חפץ ושם פניו לבקש החפץ בחורי עפר וכפיס ומדי חפש מצא מטמון יקר מכסף וזהב ואת החפץ לא מצא וחפר במקום אחר ומצא עוד מטמוני מסתרים עד כי טרם מצא החפץ הנאבד לו מצא כל המטמונים שטמן הבעה"ב ולבסוף מצא החפץ שלו והי' החפץ ההוא יקר בעיניו מאד באמרו כי אך על ידו עשה לו את כל הכבוד הזה. הנמשל הקב"ה נתן מעט סכלות לבני אדם ובעבור זה נפשו משתוקקת יומם ולילה לעמוד על אשר יחסר לו ועי"ז הוא חופש כל חדרי התורה אולי ימצא מה שלבו חפץ ומדי עיונו וחפישתו זוכה ומוצא דברים הרבה ומביט נפלאות מתורתו וזהו יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט:

נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשנה כלומר מה שיקרה אל האדם חטא בשוגג הוא לאות כי שגג בכל מצות ה' שלא עשה אותם כמשפט הראוי והנכון לכן לא ישמרו ית' שלא יבא חטא לידו הוא שאמרו רז"ל כיצד צריך אדם להתודות ערב יוה"כ מודה אני כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד והכוונה מבוארת כמו שאמרנו:

(קנ)

משל לא' שהי' דרכו לקנות גניבות וגזילות מיד הגנבים והגזלנים. והי' עומד במקום שהגנבים עומדים ומצוים שמה למען אשר בהזדמן להם גזילה ת"י יקנה אותה מהם. פעם הלך אל המקום ההוא ומדי עברו פגעו בו המשודדים ולקחו ממנו כל אשר לו הי' מתודה ובוכה לאמר מי גרם לי זאת היא מה שעמדתי על דרך רע לכן עלתה לי כך. הנמשל כבר נאמר (תהלים קכ"ה) כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים בתנאי למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם. כלומר שלא יתערב זר במעשיהם הטובים:

ושחט את בן הבקר וגו' והקטיר הכהן את הכל המזבחה וגו' ואם מן הצאן וגו' והקריב הכהן והקטיר וגו'. ובמדרש נאמר הקרבה בצאן ולא נאמר בשור כדי שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים דברים שאינם ראוים ואביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה לגבי מזבח והרני עמו ברחמים ומקבלני בתשוב' לכך נאמר הקרבה בצאן ולא נאמר בשור. ונבוא אל הביאו' כי זה הכלל שעיקר התשובה מן האדם הוא העצב והדאגה על חליו כי היה בסכנה עצומה ומשתדל מעתה באמצעים העלולים לרפאות ולהצילו מרעתו. וזה ונרצה לו לכפר עליו כלומר הסליחה תהיה לפי גודל תשוקתו והשתדלותו אל הרפואה:

(קנא)

משל לעשיר שהיה עושה משא ומתן שלו ע"י שלוחים. ויקר מקרה של המשולחים כי פשעו במשמרת הסחורה ונגנב מהם כל סחורתם ויראו מאד לשור לביתם כי איך יעמדו לפני הסוחר. והשתדלו והרבו תחנה ובקשה שיתפשר עמהם כמה יתנו לו בעד ההיזק ויתפשר עמהם א' למאה. למשל הסחורה היתה בערך שלשים אלף ויתפשר שיתנו לו ג' מאות זהובים. אבל גם זאת היתה יותר מיכלתם ועשה להם חנינה שיתנו לו סך זה מעט מעט היינו בכל שבוע יתנו לו ג' זהובים. ואחד מהם היה דל מאד ונזדמן לו שבוע שלא הביא בידו רק ב' זהו' והי' מבקש את פני הסוחר שיקבלם ממנו כי באו לידו בקושי גדול וגם המה יותר יותר מיכלתו. והשני מלא את ידו והביא בכל שבוע ארבעה זהובים יותר ממה שהבטיח והעומדים שם ראו את פני הסוחר כי יותר ערבה לו נתינת הראשון גם כי היה פחות ממה שהבטיח יותר מהשני שנתן יותר ממה שהבטיח. ושאלו אותו ע"ז והשיב כל הדברים והטעם כי הנתינה גם כי תהיה כפלים ממה שהבטיחו לי הוא כאין וכאפס בעיני נגד ההיזק שעשו לי רק עיקר התשלומין הוא הבושה שיתביישו מפני ויתנו אל לבם מהיום והלאה להזדרז במסחרי כמשפט לאיש נאמן ואז אקוה כי הם יכולים למלא לי כל ההיזק בנסיעה א'. היינו שישתדלו להמעיט ההוצאה ויתאמצו לבחור סחורה היותר טובה ומשובחת במקח טוב ויתנו לבם למכור ביותר ריוח וישתדלו ליגוש את החובות שכבר נתיאשו ממני ואם יעשו כן יבא כמהלך חסרוני וכל זה אקוה באותו שהביא פחות ממה שהבטיח א"כ הוא בא לפני בבושה וברוח נכאה. לא כן השני כי הוא הביא יותר ממה שהבטיח א"כ בא בעזות מצח ולבו גס בו כאלו כבר מלא לי כל ההיזק הקרן גם הריוח וא"כ הלא יהיה קל בעיניו לפשוע שנית אחרי שדומה בעיניו כי מלא כל ההיזק שלי. הנמשל המביא קרבן לד' על דרך האמת הלא אצל הקב"ה אינו כלום נגד הפגם אשר עשה בחטאו רק עיקר סמך הסליחה שימחול לו ה' לסבת הלב נשבר ונדכה של המביא. כמאמר זבחי אלהים רוח נשברה וא"כ מי שאין ביכלתו להביא רק כבש או איל הנה הוא בבושה וכלימה והבושה הזאת תביאהו מעתה להזדרז ולהשתמר מעון ומחטא ומעצמו יתמלא ההיזק בכפלים לא כן מי שמביא שור גדול ומלאו לבו לאמר העשרתי את קוני ושב מן המזבח בלב שמח כאלו הקב"ה הרויח ממנו ולא זאת בלבד שלא יזדרז מהיום להטיב מעשיו כ"א עוד יהי' קל בעיניו לעשות מה שלבו חפץ לכן לא נאמר הקרבה בשור כי מאמר והקריב מורה שהחוטא מתקרב אל הקב"ה והוא ית' אליו ולא כן הדברים כנ"ל והבן:

ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'. מדרש כתיב כי לא בזה ולא שקץ ענות עני וגו' וכשם שלא בזה את תפלתו כך לא בזה את קרבנו שנאמ' נפש כי תקריב. ונמתיק הענין:

(קנב)

משל לשר גדול שבא לעירו ובאו כלם לקבל פניו ובידם תשורה כמשפט להמקבלים פני שר גדול שלא לבוא ריקם אבל באו במתנות גדולות. וקבלם השר ע"י שליח ואת פניהם לא ראה. לימים בא עני גדול והביא בידו מתנה קטנה מאד בקש השר לקבלו ע"י שליח ולא רצה העני לתתה מידו רק דחק א"ע ונכנס אל הארמון ויאמר אליו השר מה ראית לדחוק עצמך אלי אמר לו ידוע תדע אדוני כי מנחתי מנחת עני מועטת מאד מול כבודך והוד גאונך רק בהצטרפות דלות ערכי ושפלות מצבי אשר גם המתנה הקטנה הזאת היא יותר מכחי אז תמצא תשורתי חן בעיניך וא"כ לא הי' לי דרך אחר רק להתראות בעצמי עם המתנה למען יראה בעניי ויצטרף דלותי להמתנה אז תהי' חשובה בעיניו יותר מכל מתנות הנדיבים המתנדבים בעם. וזהו כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ובתנאי ולא הסתיר פניו ממנו:

ומה מאד יתבאר בזה מאמר (תהלים ע"ט) אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד. וגם מה שאנחנו מקדימים לומר בסליחות בסליחות לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך:

(קנג)

משל לסוחר מוכר סחורתו להרבה אנשים ובהגיע הפרעון אשר קצב להם הוא נוגש אותם לשלם לו חובותיו במטבע הראוי אליו ולא יקח מאחד מהם מטבע חסר ממשקלו. ופעם א' קרה מקרה לא טובה אל א' מבעלי חובותיו אשר בעירות הקטנות שנתדלדל מאד ועכ"ז התחזק בכל כחו לשלם את חובו ובהגיע זמן הפרעון ושמע כי הסוחר בא אל העיר לגבות חובותיו ומשרתו הולך וסובב בעיר לקרוא את בע"ח כלם הלכו אל הסוחר והוא לא אבה ללכת כי אמר בלבו הסוחר בא ממרחק ואין אתו יודע מאומה ממצבי השפל וגם כי אשלם לו את אשר מצאה ידי הנה הוא ידקדק עמי כאשר בימים הראשונים שהייתי עשיר לכן לא רצה לשלם לו עד אשר יבוא לביתי ועיניו יראו שפלותי ואת דלותי אז ישא פנים על חסרונו ולא ידקדק עמי. וזהו אל תזכר לנו עונות ראשונים כלומר כדרכך להקפיד שיהי' מעשינו שלמים מכל צד בלא שום חסרון כמאמר (תהלים נ') וסביביו נשערה מאד רק מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד וכל מה שתמצא בידינו קבל ברחמים וברצון. וזהו מה שאנחנו מקדימים לומר בימי הדין והחשבון לא בחסד ולא במעשים באנו רק כדלים וכרשים וגו' וא"כ לפי דלות ערכנו ראוי לקבל מידינו כל הנמצא. [אמר המלקט אחרי רואי היתה לי עדנה למצוא טעם מתוק מדבש למה אל קין ואל מנחתו לא שעה ה' אף שרש"י ז"ל פי' שם (בראשית ד') יפה. אולם עוד לאלקי מלין כי לכאורה מאמר הכתוב והבל הביא גם הוא וגו' תיבת הוא משולל ההבנה כי די לו לומר וגם הבל הביא וגו'. אכן לפי דרך המחבר ז"ל תיבת הוא כמטרה לחץ והבל הביא גם הוא פי' שהביא גם את עצמו עם שפלותו ודכאת רוחו לכן שעה אליו ית' כמבואר]:

בירושלמי (יומא פ' יוה"כ) אמר רב ביבי בר אביי כיצד אדם צריך להתודות עיוה"כ צריך לומר מודה אני כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי לא אעשה עוד כיוצא בו הה"ד יעזוב רשע דרכו כו'. הנה אף אמנם כי כל חטא ועון פרטי נרשם למעלה בפני עצמו כמאמר (ירמי' י"ז) חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפורן שמיר וגו' אבל למטה בארץ אם ירצה האדם לשוב על כל א' מן המעשים בפ"ע יכלה הזמן והמה לא יכלו אבל יש דרך ישר לפני איש להשכיל לדעת שרש מדתו הרעה מוצאה ומבואה ולשוב בתשובה שלמה על שרש המדה הרעה הזאת לעקרה ולשרשה כי הוא היתה בעוכריו להיות שורש פורה לכל התולדות הנמשכות ממנה ואז בנקלה בסור הסבה יסור המסובב:

(קנד)

משל כי יש חנוני מוכר סחורה בחנות לאחדים ויש סוחר כללי והוא במקומות הרחוקות והחנונים באים שמה והוא מוכר להם חתיכות שלמות רבות בדרך כלל ומי מרויח יותר בחתיכות מן סחורה ודאי החנוני כי הוא מוכר סחורותיו בחנותו לאחדים אמה אמה יעלה ריוח בידו שבעתים על סוחר הכללי. וכי תאמר א"כ אולת הוא לו להסוחר הכללי מדוע לא ימדוד אמה אמה ולמכור וירויח הרבה יותר אכן הסוחר הכללי הזה יעשה בדעת בדעת וכל מעגלותיו הוא מפלס כי הנה יש לפניו בתי מלאכות הרבה והרבה אנשים העומדים ועושים במלאכה ואם אמור יאמר למכור לאחדים הלא טרם ימכור חתיכה א' יהי' נעשה ונגמר מאה חתיכות איש איש ממלאכתו שהמה עושים לכן יותר טוב לפני לקצוב לו ריוח מעט מהחתיכה למען יוכל למכור הרבה בפעם א' משא"כ החנוני הוא יחתוך וימדוד אמה אמה לאחדים. הנמשל אחר מות האדם בבואו עם עגלה טעונה מסחורותיו לעולם הנשמות אשר שמה אין עוד עושים במלאכה רק את אשר יביאו בידם מהעה"ז אז ימדדו ויחתכו הדין על כל חטא פרטי בפ"ע ויהי' לדבר סוף לא כן בעוד האדם פה בעה"ז בחיים חיותו והפאבריק הולכת על אפני' באין הפסק אם יאמר לעשות תשובה לאחדים הלא טרם יטהר נפשו מחטא א' יעשה חבילות עבירות חדשות לבקרים אחרי אשר שרשו פתוח אלי נחלי המדות הרעות לכן טוב יותר לו לשוב על האבות והשרשים לשרש אחריהם ובשובו מהם וחטאים עוד אינם כי באין שרש אין ענף. וזהו מאמר המדרש כיצד צריך האדם להתודות עיו"כ מודה אני לפניך כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וממנה נמשכו אלי כל התולדות הרעות וזהו וכל מה שעשיתי לא אעשה עוד כיוצא בו ר"ל לא זאת ולא דוגמתו. וזהו שהביאו ז"ל הה"ד יעזוב רשע דרכו מוסב על המדות השרשיות אשר בנפשו כ"א יתגבר על עצמו להפוך מדתו זאת המסבבת לו המעשים בהכרח בסור השרש יסורו הענפים כלם. וזהו ישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח כלומר ע"י שובו על אב ושרש החטאים ירבה מחילה גם על החטאים כלם המסתעפים ממנו:

אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם. להבין הענין:

(קנה)

במשל אפתח פי כי כבר יזדמן איש הולך דרך ותועה בשדה עיקם א"ע מן הדרך הישר הנה האיש הזה לא קלקל לאחרים מאומה כ"א לעצמו מה שיצטרך להקיף עד אשר יגיע אל דרך הישר. אמנם בהזדמן ענין זה אל סוחר הנוסע בעשרים עגלות טעונות משא לעיפה כאשר הוא יעקם דרכו לערך פרסה אחת כבר פעל בזה אשר גם אחרים יסעו ויטו בתוהו לא דרך כי הלא יראו לפניהם דרך כבושה אשר נעשה ע"י הסוחר הזה בהתעותו עם העגלות הכבדות וא"כ הוא קלקל לעצמו וקלקל לאחרים. וזהו כי פועל אדם ישלם לו היינו מה שיעשה האדם ההמוני ישלם לו באין עודף לא כן אדם גדול בהזדמן אליו בסורו מני הדרך עשה בזה דרך כבושה לרבים. וזהו אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם כי הנה יחיד שחטא והביא קרבן אפשר שיתקן מה שפגם אבל הכהן המשיח כאשר יחטא הנה הוא סבה לאשמת העם כי ממנו יראו וכן יעשו כלם:

(קנו)

משל ממש כגנב שפתח דלת נעולה באוצר של עשיר וימלא אמתחתו כפי אשר יוכל שאת רק עזב את האוצר פתוח עם התבואה הנשאר ובאו אחרים ובהמות ואבדו את כל האוצר אז גם אם אח"כ יגבה מן הגנב כפלים על מה שגנב לא יוכל למלא הפסדו כי ההפסד מרובה יותר כמה פעמים על סך הגניבה. והנמשל מובן מאליו:

ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו'. מדרש זה שאמר הכתוב (משלי כ"ד) אל תהי עד חנם ברעך והפחות בשפתיך אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו אל תהי עד חנם ברעך זה הקב"ה שנא' רעך ורע אביך אל תעזוב והפחות בשפתיך אמרתם נעשה ונשמע ואח"כ אמרתם אלה אלהיך ישראל וכו' כדכתיב ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ובמקום אחר הוסיף המדרש ואמר (דברים רבה ג') לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתחבט בה ומה הי' אומר מה פום סכור וסגור ממלל א"ר אדא הי' רוה"ק מלמדת זכות לכאן ולכאן לישראל אמרה אל תהי עד חנם ברעך ואח"כ אמרה להקב"ה אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו כו'. הנראה בתכלית כוונת דבריהם ע"ד דמיון:

(קנז)

משל עשיר א' נתקשר עם בחור מופלג בן טובים והאב התחייב א"ע להלביש בנו במלבושי כבוד ועשה כל מה שהי' ביכלתו והכין לו כמה מלבושים קטנים והי' חסר לו רק בגד עליון א'. פעם פגעו המחותנים זא"ז בחוץ וברחובו' וראה העשיר את פני מחותנו והנם זועפים שאל אותו ויען ויאמר הלא יקרבו ימי משתה בנינו היקרים להכניסם לחופה ואני עוד לא מצאה ידי לעשות בגד עליון ללכת לחופה וישמע העשיר את דבריו וינחם אותו וידבר על לבו לאמר מה בכך אם לתת או לחדול אין נ"מ בדבר וילך לביתו בטוב לב. ויהי כאשר קרבו ימי הנשואין אמר אבי החתן אל מחותנו בא עת דודים לסלק הנדן אלף אדומים אשר כתבת בקשרי התנאים בא ונלך להשליש המרוצה לשנינו להשליש הסך בידו ויען העשיר ויאמר אין נ"מ אם לתת או לא וישמע אבי החתן וימר לו מאד ויאמר אל העשיר ואיך יעלה על הדעת שאין נ"מ אם לתת או לא ויען העשיר ויאמר מדוע אז בדברי הדברים האלה הי' הדברים מקובלים ונכנסו באזניך. וילך האיש במר לבו והי' גונח ואומר הה כי בעבור בגד עליון לבד הפסדתי אלף אדומים ויהי כאשר באו הדברים לפני הב"ד יצא המשפט לא ראוי זה כראוי זה באותו שאין לו יכולת לתת אצלו שייך לומר שאין עכוב בידו אם יתן או לא. משא"כ אתה העשיר שיש בידך לתת ודאי אתה מוכרח לתת. הנמשל כי כבר מבואר ברז"ל (דברים רבה שם בסמוך) שקד משה איך לזכות את ישראל שאמר לו הקב"ה אשר צויתים אמר לפניו רבש"ע אני נצטויתי הם לא נצטוו לא אמרת אלא אנכי ה' אלהיך לא אמרת אני ה' אלהיכם וכו'. והקב"ה אמר הניחה לי ואכלם וגם שהבטחתי אל האבות מה שהבטחתי ואעשה אותך לגוי גדול כל ההבטחות יתקיימו בך כי לא כוונתי רק אותך לבד ולא כוונתי עליהם ומשה הי' יכול לטעון וכי כך היתה הכוונה אצלך בעת הבטחת אל האבות ולא הי' יכול לטעון זאת הטענה כי על ידה יהי' נתפס על טענתו הראשונה כלום אמרת לא יהי' לכם וכו' שלא היתה הכוונה רק לא יהי' לי א"א וישאלנו ית' ג"כ וכי כך היתה כוונתי לכן לא הי' יודע עצה בדבר עד כי נתחבט מרוב צערו בכל זויות הרקיע ויאמר הה מה פום סכור ממלל כו' והי' גונח מאד כי הפסיד בטענתו הראשונה הפסד עצום. אז בא רוה"ק ללמד זכות על ישראל ואמרה להקב"ה אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה אעשה לו כמו שהוציאו עצמם מהכלל לא יהי' לך וגו' כן יעשה הקב"ה להוציאם מכלל הבטחת האבות שלא היתה הכוונה רק למשה לא כן רק ראוי לקיים ולדון אשיב לאיש כפעלו כפי כח הנתבע. והמה רק כאדם עברו ברית אמנם אתה בך נאמר כי אל אנכי ולא איש. והענין יקר ונעים:

נפש כי תחטא ומעלה מעל בד' וכחש בעמיתו בפקדון וגו' או בגזל או עשק את עמיתו. גמרא (ב"ב פ"ח ב') קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה כו'. הנראה בביאור הדברים:

(קנח)

משל לתינוק גנב מאביו כסף הרבה ונתודע הדבר לאביו ויקח מידו את הגניבה ולא עשה עמו דבר. לזמן הלך הנער וגנב אצל איש אחר אז הלך האב ויקח מידו הגניבה ויעש בו שפטים מכה כף על ירך ויתפלא הנער מאד ויאמר אל אביו על מה הכיתני עתה יותר מכל הגניבות אשר גנבתי ויאמר לו אביו הגניבות הקודמות גנבת אצלי ועל המעשה בפ"ע לא חרה אפי כ"כ לבוא עמך במשפט הלא אביך אני וכל מחסורך עלי ומה לך לגנוב כי לא הי' בזה רעה בלתי הכסף הנחסר לי וכאשר לקחתי אותו מידך הלא נתמלא לי ההיזק ושב ורפא לי לא כן בעשותך זאת לאיש זר הנה מלבד המעשה הרעה יכאב לבי על רוע רוחך כי בבוא על דעתך לעשות כזאת כבר חטאת על אשר מלאך לבך לתור אחרי הדברים האלה לכן לא תשקוט רוחי גם אחר שחזרתי להאיש את נזקו כי לא תקנתי בזה רק את המעשה שאח"כ שהכשרתי את נזקו לא את הרע העולה על רוחך בתחלה:

זה שאמרו ז"ל קשה גזל בני אדם מגזל שמים שבו הקדים חטא למעילה. וענין הקדמת חטא למעיל' ביאר לנו הכתו' בעצמו כי השלים דבריו וכפר עליו הכהן לפני ה' ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה והוא בהזכיר מאמר (איכה ג') מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו נחפשה דרכינו וגו':

(קנט)

למשל אם יהי' לאיש דרך טוב לפרנסתו ויקר לו מקרה שהי' לו היזק ראוי לו להרחיק א"ע מסבה כזאת ויוכל ללכת בטח אמנם אם גוף הדרך שהוא מתפרנס ממנו הוא דרך רע ונלוז אז מה לו להתאונן על פרטי ההיזקות כי הוא צריך לעזוב דרכו הנלוז ונבחור לו דרך טוב ז"ש מה יתאונן אדם חי וגו'. כלומר מה להתלונן על פרטי חטאיו כ"א ראוי אלינו נחפשה דרכינו ונחקורה וגו' וזהו ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה כלומר על המדה האחת אשר היא שרש ואב אל כל התולדות אשר יעשה לאשמה בה כלומר עמה. כי ע"י המדה הרעה נמשך לו כל המעשים לכן צריך לזכות את המדה כמאמר (ישעי' א') רחצו הזכו הסירו את רוע מעלליכם מנגד עיני:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה