אור ברסלב
משלי יעקב חומש ויקרא › פרשת קדושים

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש ויקרא · פרשת קדושים

פרשת אחרי

קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. ילקוט אמר הקב"ה לישראל הואיל והקדשתי אתכם לשמי עד שלא בראתי העולם לפיכך היו קדושים כשם שאני קדוש:

(קפט)

משל לעשיר בעיר קטנה ולו בת יחידה וגמר בדעתו ללכת ולתור בארץ לבקש לו חתן מופלג עד כי בא אל הישיבה הגדולה אשר במרחקים ויבקש את פני ראש הישיבה לאמר הרבה עלי מהר ומתן ואני אתן ככל אשר יצוה אדוני עלי רק לבחור לי חתן כחפץ לבבי ויאמר אליו ראש הישיבה אם תפזר בעבורו כך וכך הנה לפניך חתן והוא הטוב והמעולה מכל בני הישיבה אם בשכלו הזך ואם בהתמדתו כי לא יכבה בלילה נרו ויקחהו אל ביתו ונתן לו בתו אח"כ ראה העשיר כי הוא מתעצל בלמודו ולומד בבהמ"ד אך שעה א' או ב' ביום והי' מתמרמר עד מאד וקרא את חתנו והוכיח אותו ע"ז. ויען החתן ויאמר שאל נא את השמש אם א' מכל בני העיר פותח ספר פעם א' בחודש עכ"פ בלתי אני לבדי גם שאני מתעצל עכ"פ לא יעבור עלי חודש או שבוע בלא עסק התורה מעט וגם אם לא אלמד כל ימי ואשכח מה שאשכח עכ"ז יהי' נשאר בידי הרבה יותר מאשר תמצא בכל בני העיר הזאת. אז אמר לו חותנו תדע בני כי לא על דעת כן לקחתיך לחתן לא לקחתיך בעיר הזאת בעבור היותך ממעולה בין כלם זכור נא כי הלא לקחתיך מישיבה של מעלה בהיותך בין אנשי המעלה ושם היית המעולה והמחודד והמתמיד המצוין א"כ לא אסתפק עתה כאשר אראה אותך מעולה ונבחר בין בחורי העיר הזאת. אכל בע"כ צריך אתה להיות מתמיד כאותו אשר שמה בין אנשי קודש נקרא מתמיד כי שמה לקחתיך ושמה בחרתי בך. הנמשל זאת היא טענת הקב"ה נגד ישראל הרוצים למצוא חן בהצטרפות ערכם מול הפחותים והכופרים אמר הקב"ה לישראל לא כן הדברים הואיל והקדשתי אתכם לשמי עד שלא בראתי העול' בטרם נראו הפחותי' והשכורים האלה על פני המציאות הנה מאז ומקדם קדשתי אתכם לשמי וא"כ היו קדושים כי קדוש אני כשם שאני קדוש ר"ל בלי הצטרפות נגד הזולת:

במדרש (ריש פרשתנו) גם בגמ' (ברכות ס' ב') חסד ומשפט אשירה אם חסד אתה עושה עמי אשירה בין כך ובין כך לך ה' אזמרה ר' שמואל בר נחמני אמר מהכא בד' אהלל דבר באלהים אהלל דבר וגו' ורבנן אמרו מהכא ה' נתן וה' לקח. וראוי להתעורר בכוונת כל אחד בחלופי המאמרים אשר הביאו והקרוב לומר כי כל אחד המציא טעם אחר על חיוב קבלת היסורין באהבה. ונבאר דבר דבור על אופניו. הנה ר' אחא הביא מאמר חסד ומשפט אשירה וגו' ביאור זה דע כי כבר אמור עם הספר קול יעקב ביאור מאמר (שיר ז') מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים לאמר כי מדות הקב"ה אינם כבו"ד:

(קצ)

למשל מדת בו"ד אם א' אוהב את רעהו הנה הנאהב אינו משתעשע באהבת האוהב בעצם כ"א בפעולות הבאות ע"י אהבתו אותו היינו שהאוהב גמלהו טובות גדולות לפי אהבתו אבל אם ידע הנאהב שלא תבואהו תבואהו שום טובה מהאוהב אז לא ישמח באהבתו כל מאומה. וכן אם יראה האדון את עבדו כי לבו שלם עמו לאהבה אותו אבל הוא עושה מלאכתו רמי' ובעצלתים אז לא יחשב בעיני האדון אהבת העבד כלל כי מה חפצו באהבתו אם לא תמצא שום פעולה טובה מאהבתו זאת. אבל בין ישראל לאביהם שבשמים לא כך היא המדה כי הקב"ה חושב למצוה את אהבתנו אליו אף שלא תצמח לו שום טובה מאהבה זאת. כמאמר (דברים ו') ואהבת את ה' אלהיך. וכן אהבת הקב"ה עלינו הוא ג"כ מתוקה וערבה לנו מבלי שום תולדה יצמח מזה והנ"מ בזה אם לפעמים יעשה הקב"ה כפי מה"ד ומוסר את הצדיק אשר כל זה הוא מסבת אהבתו את הצדיק כמאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח אין מקום אל המקבל היסורין שישתנו פניו ושלא יקבלם בשמחה אחר אשר מקור השמחה לא נשתנה והוא האהבה מאת ה' אליו. וזהו חסד ומשפט אשירה אם יעשה הקב"ה משפט מצד החסד שלו עליו אשירה. ומ"ש חסד ומשפט הוא"ו היא נוספת ויש כזה רבים במקרא. ולכן לא אמרו במדרש שלפנינו אם משפט אתה עושה כמו שאמרו תחלה אם חסד אתה עושה עמי להורות שאינו מדבר מענינים נפרדים זמ"ז כי אם החסד והמשפט שניהם ענין א' ואצלו ית' הוא חסד ואצל המקבל הוא דין ומשפט לכן יחייב לקבלו בשמחה. רשב"נ הוסיף ענין אחר:

(קצא)

משל א' בא לבית אכסניא וישלם שמה בעד מאכל בשר שישלחו לו משם אל מקום פ' ואח"כ שלחו לו ירק ולא בשר. הנה לא נעשה רצון הקונה בזה כל מאומה כי רצונו הי' לאכול בשר. אמנם אם א' בא אל חנות גדולה ואמר אל הסוחר שיכין בעבורו בכל יום מין סחורה יקרה של משי והוא יסבב בעיר למכור לאחדים להרויח פרנסתו פעם בא אליו ונתן לו סחורה של צמר גפן והלך ומכר את זאת והרויח כרצונו וחפצו הנה גם כי הסוחר שינה בו עכ"ז אליו אין שום נ"מ מזה אחר כי נתמלא כוונתו והרויח בזה כמו בזה. הנמשל החפץ בטוב העוה"ז למען יתעדן בעוה"ז א"כ אם הקב"ה משפיע עליו יסורין הנה הגיע לו נגע תחת עונג. לא כן הצדיקים כאשר יבקשו הם טובה אין כוונתם רק למען יגיעו על ידה לשלמות עבודתם לאור באור פני מלך חיים א"כ גם אם הקב"ה ישלח עליה' יסורין והם עומדי' בנסיונם יגיעו ג"כ עי"ז לרב טוב הצפון ובין כך ובין כך נתמלא סאת מבוקשם וזהו בד' אהלל דבר רק על דבר הפעול' הנמשכת מהטובה ובאלקי' אהלל ג"כ אהלל דבר על הפעולה הנמשכת מהדין ופעולת שניהם הלא אחת היא ע"כ גמרתי אומר בין כך ובין כך אהלל דבר על דבר טובה שיגיעני עי"ז. ורבנן אמרי מהכא ה' נתן וה' לקח:

(קצב)

משל אב ובנו נסעו בדרך ויהי כאשר ישבו לאכול אצל בעה"ב א' הי' הנער עלז ושמח מאד כאשר ראה מביאי' קערה על השלחן עם מטעמים וכאשר היו מסלקין הקערה מעל השלחן הי' מצטער מאד אמר לו אביו מפני מה בהיותך בביתי ואמך מסלקת הקער' אין אתה מצטער בשום פעם. ויען ויאמר מה זה תשאלני מבית אמי כי בבית אמי היא המביאה הקערה הקערה והיא גם היא המסלקת המאכל והאמנתי אם מסלקת המאכלים עתה הלא לשעה קלה תשיב להעלותם לפני אחר אשר יתוקנו מעט לא כן כעת אנחנו בדרך במלון אורחים היום אנחנו כאן ולמחר במקום אחר ואם כעת יסלק המסלק את הקערה מלפני הלא הסילוק עד עולם. הנמשל הצדיקים הקב"ה הנותן להם בחפצו והקב"ה המסלק מהם ובטוחים הצדיקים כי סילק מהם מעוה"ז לתקנו בעוה"ב לא כן הרשעים כי מהם אם נסתלק הטוב לא הקב"ה הוא הלוקח מהם כ"א נותן רשות למשחית לקחת מהם הטוב כמאמר (ירמי' ה') וחטאתיכם מנעו הטוב מכם ולכן סילוק טובתם הוא לעולם. לא כן אם ה' נתן וה' לקח ודאי יחזור ויתן ביתר שאת ויתר עז. והדברים יקרים ונעימים:

שם בסמוך ה' נתן וה' לקח בין שנתן ברחמים נתן בין שנטל ברחמים נטל ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בברי' וכשנטל נמלך בב"ד אר"א וד' לקח הוא וב"ד. ביאור זה:

(קצג)

משל חנוני יש לו עני קרוב לו ודרכו תמיד להנהות אותו מאשר יש לו בחנותו ומסחורותיו יעשה בגדים לו ולב"ב והזדמן שיצטרך העני לגמרו של בגד שארי דברים הבלתי נמצאים בחנותו הוא נותן לו כסף שיקנה בחנו' אחרת או החנוני עצמו הולך בין הסוחרים לבקש מה שהוא צריך אשר יותר ראוי להפליג טובתו במה שהוא קונה דברים שאינם נמצאים בחנותו כי הדברים אשר הם אתו לא יקשה כ"כ בעיני האדם לותר לאחרים הצריכים לכך. הנמשל הקב"ה בהיותו מטיב הנה מדתו להיטיב כמאמ' הודו לד' כי טוב כל"ח כי זאת היא הסחור' אשר בחנותו ית' וחנותי את אשר אחון וגו' וברב טובו וחסדו ברא מקטרגים להעלות חמה לדון את האדם בעבור יתן אל לבו לתקן מעשיו להטיבו באחריתו וזהו ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בפמלי' אבל כשעושה דין נמלך כלומר שלא כמדתו כביכול כמחפש בחנות אחרת:

איש אמו ואביו תיראו. בגמ' (יבמו' ה' ב') יכול יהא כאו"א דוחה שבת ת"ל את שבתותי תשמורו. להמתיק הענין נראה עפ"י מליצה הנודעה:

(קצד)

משל ג' חברים הי' בעיר וגמרו בדעתם לנסוע למרחקים ללמוד חכמות חדשות והסכימו בדעתם שילך כל א' במקום מיוחד כי אולי יזדמן איזה לימוד במדינה זו מה שאין מזדמן במדינה אחרת ולאחר שנה או שתים יתאספו אל מקום א' אשר יעדו. ויהי כי הקיפו הימים ונתאספו ובאו יחד איש פני רעהו התחילו מספרים כל א' את החדשות אשר למד. זה מספר ואומר אני למדתי איך לעשות מראה שיכולים לראות על ידה עד כמה פרסאות ויתפלאו מאד על למוד יקר כזה. והשני אומר לפניהם אני למדתי חכמה יקר' איך לעשות עגלה ומרכבה שיכולי' לנסוע עלי' כמה פרסאות ברגע א'. והשלישי מספר לפנים אני למדתי רפואה יקרה המועלת יותר מכל צרי גלעד והיא מסוגלת מאד לכל סוגי החולה. ואחר הדברי' האלה נשא לבם אותם ללכת יחד ויתהלכו באשר התהלכו. ויהי בבואם אל מלון עיף ויגע ויקח הא' את תרמילו והוציא את המראה לראות ולהביט בה וירא מרחוק כי בעיר המלוכה צוחה צוחה גדולה בחוצות ויחדיו מבוהלים ודחופי' על דברת בת המלך שנפל' במחלה אנושה והרופאים כבר נלאו ולא יכלו למצוא תרופה. ויען השני ויאמר אני אעשה ואכין עגל' לבוא שמה ברגעי' אחדי' והג' אומר אני אתן לה את התפוח אשר עשיתי בחכמתי להריח בה ותתרפא כרגע. ויהי הם באים שמה וזה נתן לה התפוח ונתרפאה מיד ותהי שמחה גדולה בחצרות המלך והשרים והמה מהללים בחלולים לפני השלשה אנשים החכמים האלה אשר ע"י שלשתם נתגלגל' אל בתו היקרה הרפואה אח"כ קרא המלך אותם ואמר להם מה אשיב לכם גמולכם הטוב אם אפתח לכם כל אוצרות אין די בהם השב גמול על הטובה אשר השגתי מכם ואתם שפטו נא ובחרו מכם א' שישא בתי. ויהי כשמע' את הדבר הזה התחילו מתוכחים זע"ז זה אומר אני קודם כי אני ראיתי תחלה במראה אלי התודע הדבר והמה עונים ואומרים מה בידך לפעול עם המראה לולא התפוח אשר בידי וזה אומר לולא העגלה אשר הוצאתי לא פעלתם מאומ' ויהי בהשמע קול ההתוכחות לפני בת המלך פיה פתחה בחכמה ואמרה כן הדברי' כי זכות כל א' שוה כי לולא זה מה הי' פועל זה או זה אמנם הויכוח הזה א"א לברר אותו אם נדבר ממה שעבר כי בדבר ההזדמנות אשר עבר עלי ודאי זכות שלשתם שמה אכן אם נדבר מזמן העתיד אפשר ללבן ולברר הויכוח הזה במעט אומר ודברים כי על ימים העתידים מה לי עוד לראות במראה מה לי העגלה אשר המציא זה אכן התפוח אשר ביד פ' הלא אני צריך אליו ערב ובוקר וצהרים כל הימים תמיד כי אני רכה וענוגה חלושת המזג וא"כ זכותו גדול משלהם. הנמשל כי רז"ל אמרו (קידושין ל' ב') ג' שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו וא"כ תחקור לקול מי ראוי ליחרד יותר אכן לא אכחד כי מבלעדי אחד מן השותפים לא באת אל גדר הוי' ומציאות אבל אם לא נדבר ממה שעבר אבל נדבר מהימים העתידים בקל יתברר לך בקול מי ראוי להזהר יותר. כי האב והאם אחר שכבר הבן במציאות בעולם אין בו צורך כ"כ אל ב' שותפים האלה אכן השלישי הכי נכבד כי אליו האדם צריך בכל רגע להמשיך אליו שפע חיותו ומזונו וסיפוקו. וזהו יכול כבוד אב ואם דוחה שבת ת"ל את שבתותי תשמורו אני ה' המהוה המציאות גם אלקיכם המשפיע בתמידות:

לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ביאור זה:

(קצה)

במשל יש שיכור השותה בעצמו ויתן בכוס עיניו ולבו כל הימים ויש אשר הוא עצמו אינו שותה שיכור כ"כ רק הוא קורא ומשקה את אחרים וההבדל ביניהם כי זה נהנה עכ"פ מרעתו. וזה את אחרים הוא מהנה ולעצמו הוא מחסר. כן ממש הנתפס והנענש בעד מעשי עצמו עכ"ז טעם עכ"פ טעם חטא ויודע הוא כי ראוי העונש לבוא עליו לא כן אותו אשר חטא הרבים תלוי בו הנה הוא כזה נהנה וזה חסר וזהו לא תשנא את אחיך בלבבך ואז הוכח תוכיח את עמיתך. כי אם לא תוכיח אותו הלא מי שבידו למחות ואינו מוחה נתפס וכו':

לא תעשוק את רעך ולא תגזול וגו' שהע"ה הזהיר ואמר (משלי כ"ב) אל תגזל דל כי דל הוא וגו'. ומה מאד ראוי להתבונן בטעם אזהרתו שאמר כי דל הוא וכי גזל העשיר מותר הלא התורה אמרה משפט א' לכלם לא תעשוק את רעך וגו'. אמנם לפי דעתי הורה אותנו החכם ע"ה ענין יקר. והוא בהזכיר מאמר הנביא ע"ה (הושע ד') שמעו דבר ה' בני ישראל כי ריב לד' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף וגו' אך איש אל ירב וגו' כרובם כן חטאו לי וגו'. הנה ענין הריב שאמר כך הוא כי הנה ית' התקשרותו עמנו לאהבה אותו ולשמוע בקולו הוא לב' סבות אחת בחול ואחת בקודש. א' התורה והמצות שנתן לנו ללמדנו יראתו ונועם דרכו בקודש. ב' הלחם אשר נאכל שפע חסדיו הנפלאים וסדרי השפע גם הם בקודש דרכיהם כי היינו מביאים מעשרות ובכורים ושארי קדשים לירושלים הבעלים מסרו אותם ליד כהן והכהן עומד ומשרת ומתפלל להוריד ההשפעה מאוצרו הטוב מן השמים וביתר בעליית הרגל כי הרגלים המה זמן קבוע אל הורדת השפע כמאמר חז"ל (ר"ה ט"ז א') בארבעה פרקים העולם נידון וגו' בפסח על התבואה וגו' והעולים לרגל הי' כהולכים לקבל פרס מאת אביהם כי משלחן גבוה קא זכו מקום הורדת השפע כמאמר (תהלים קל"ג) כי שם צוה ה' את הברכה. וגם אז קבלו לנפשם ונשמתם מזונה הראוי' לה הרוה"ק כמאמר (ילקוט ויצא) כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים שמשם שואבין רוה"ק. לא כן עתה בזמן החורבן שאמרו חז"ל (ברכות ל"ב ב') מיום שחרב ביהמ"ק נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים והנה אנחנו ממש:

(קצו)

משל לעשיר גדול שיצא נקי מנכסיו ועקר רגליו הוא וב"ב ללכת מעיר לעיר לחזור על הפתחים פעם הי' יושב עם אשתו ומחשב עמה הרפתקאותיו וכל הרעות אשר באו עליו מעת ירד מגדולתו והי' עושה חשבון מהמאכלים היקרים שעלו על שלחנו ויקר מלבושיו ובגדי חמודות אשר התהדר בהם ועתה הוא לבוש בלויי סחבות עד שהוא לבוז בעיני כל רואיו ואח"כ אמר לה דעי וראי כי רע ומר לי על ענין א' יתר מאד מעל כל הרעות והצרות שבאו עלי והוא מה שנאמר (תהלים קכ"ז) הנה נחלת ה' בנים היינו כי הבנים הם נתונים ביד אביהם לגדלם ולהורותם הדרך הטוב ולהרחיקם מן הרע וטבע הבנים לסור אל משמעתו ויקבלו מוסר אב והוא שרש כל טוב האדם אבל כל זה הוא באם האב מפרנס וזן את בניו על שלחנו ועיניהם רואות ומבחינות כי אביהם מכלכל אותם ונותן כל צרכם. אבל אם האב והבן שניהם מדולדלים נעים ונדים ובבואם אל עיר רעבים וצמאים שואלים את אביהם לחם ופורש אין להם ומחלקים ביניהם העיר זה בשוק וזה במבואות ולחזור על הפתחים לבקש פרנסתם. אז בן לא ישא פנים לאב עוד לא ישמע גערה גם כי יחנן קולו לא יאזין ולא יקשיב לקחת מוסר מפיו אחרי ראותו כי אין פרנסתו ממנו. הנמשל כי בזמן שביהמ"ק הי' קיים ואנחנו היינו סמוכי' על שלחן אבינו ית' ונתקיים בנו מאמר ישא ה' פניו אליך כי היינו מקבלים ההשפעה ההשפעה מידו ית' לידינו אז היינו יודעים ומכירים הטובה ומבחינים חסדי אבינו שבשמים. לא כן עתה שנפסקה חומת כו' ואין אנו זוכים לקבל ההשפעה אשר הקב"ה משפיע בכל שנה. אבל יעמדו רשעים וימלאו גרניהם בר ולחם ומזון וכל טוב אדונינו בידם הוא ואנחנו הולכים אחר סבות רחוקות לבקש מחיתנו. וזהו כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלקים בארץ. הנה הכתוב בעצמו מבאר הסבה המסבבת את הריב אשר לה' שהוא בעבור חסרון ב' דברים המחבבים אותנו אליו ית' ויעשו שלום במרומיו והם התורה הנקראת אמת וההשפעה הנקראת חסד וזהו כי ריב לה' וגו' והסבה כי אין אמת ואין חסד ולכן אין דעת אלקים בארץ. אמנם כל הדברים האלה אין בהם בנותן טעם על הריב אשר לה' עם יושבי הארץ אשר ההוראה במאמר זה כי שני צדדים מריבים זע"ז ואם כדברינו הריב הוא רק מאתו ית' עלינו וא"כ מה בידינו לעשות ובמה אנו מקניטים הודו ית'. וזה השלים ואמר אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף וגו' ר"ל הלא ראוי הי' לקיים בנו מאמר חז"ל (ברכות נ"ח) די לעבד להיות כרבו ולהסתפק בחיי צער ואנחנו לא כן נעשה בימים האלה שכחנו כי בית אלקינו מקדש מלך עולמים ית' חרב בעוה"ר זה כמה ואין אנחנו משימים לב רק לפאר בתי מושבינו היכלי מגורותינו ותמיד כל היום שקידתנו להרבות הון בדרכים אשר אסרה לנו התוה"ק. וזה אלה וכחש ורצוח וגו' והרבה לספר גנות פרנסתינו משני פנים א' אלה הוא בין אדם למקו' וכחש ורצוח וגנוב וגו' יפול בין אדם למקום ובין אדם לחבירו כאשר יתנו מאכלים על השלחן והמאכל יהי' מצומצם לפי היושבים סביב השלחן ואז אם א' מהם ירבה לאכול אכילה גסה בע"כ יהי' הב' נשאר רעב. כן אנחנו בזמן החרבן הלואי שיתן לנו הש"י פרנסתנו בצמצום וא"כ מי האוסף עושר וגדולה ודאי גוזל הוא את אחרים כמאמר (ישעי' ג') ה' במשפט יבוא עם זקני עמו וגו' גזלת העני בבתיכם והוא שואל אמרו נא לי מה לכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו אבל אנכי יודע גם אם לא תאמרו לי. וזהו ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון וגו' כי בגובה רוחם היו צריכים לכסף הרבה להוציא על כמה מיני תכשיטין הנזכרים שם וא"כ בהכרח הם מקמצים על העני. וזהו שאמר כי ריב לה' עם יושבי הארץ וגו' כרובם כן חטאו לי כלומר אם רצונך לעמוד על חשבון חטאיהם עמוד וערוך חשבון עשרם וגדולתם שהוא כלו מלא חטאים. וזהו כרוב' כן חטאו לי וזהו אל תגזול דל כי דל הוא היינו לא שלקחתי מידו כלום רק מה שהוא דל וחסר לחם הוא אצלך גזלת העני וגו'. והבן:

ביאור יפה ונעים מהרב מוה' חיים ר"ז נ"י במאמר (סוף מכות) רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות:

(קצז)

משל לעול ימים עלה על לבו לעשות לו מסחר ונסע למרחקים להביא סחורה משם ויהי כבואו שמה מצא שם את דודו ומסרפו. ויספר לפני דודו כי בא למקום זה לקנות סחורה והנער הלך לבית מלונו ודודו זה הלך בלט אל האורגים הסחורות האלה והודיע אותם לאמר כי בא סוחר לפה ומלונו אצל פלוני אלמוני לכן מהרו לכו אצלו והוא יקנה מידכם מידכם את אשר אתכם והתחילו ללכת למלונו. ויהי אך יצוא יצא זה מאת פניו וזה בא אצלו עם סחורותיו ודודו כאשר שיער בנפשו כי האורגים האלה כבר מכרו לו איש איש את אשר הי' לו וילך והודיע עוד אל אורגים אחרים העושים במלאכה והם הביאו אליו עוד זה אחר זה עד כי לא נשאר לפניו לנוח מעט מעמלו וכאשר ראה הנער כי תם הכסף ולא נשא' לו רק על הוצאות הדרך אמר מעתה אני מוכרח לנסוע לביתי הלך לבית דודו להפטר ממנו. ויספר מלפניו מספר הסחורות אשר קנה כו"כ ממין זה וכו"כ ממין זה ואח"כ התחיל כגונח ומתעצב לאמר אבל כל הימים האלה לא נחתי ולא שלותי גם שינה בעיני לא ראיתי מכל העמל שהי' עלי ודודו שמע את דבריו וימלא פיהו שחוק לאמר דע בני כי אני הסבותי זאת לך כי יראתי לאמר הנה המקום מקום טיטראות וכל מיני תענוג ושחוק ואתה עודך עול בימים והייתי דואג עליך פן תתן עיניך על יופי הענינים ההם ותאבד כספך על מהתלות. לכן שקדתי לאסוף אליך כל מקנה וכל קנין למען תהי' טרוד בעסקים נכבדים לפרנסת ביתך ושלא להשאיר לך זמן ללכת ולתור על החדשות אשר צעירי ימים ידרושו. הנמשל הקב"ה שלח את האדם ע"פ האדמה שיעשה מסחר וקנין מתורה ומצות אשר רק היום לעשותם פה בארצות החיים. אמנם האדם בבואו פה כמה יש לדאוג עליו שלא יתן עיניו ולבו על כל דבר תאוה ותועבה לזה היתה עצתו ית' להרבות עליו מצות רבות למען אשר בטרם יגמור מצוה אחת כבר יש לפניו מצוה אחרת שני' ושלישית ובזאת לא ישאר לו מקום וזמן לתור אחר ההבלים וזהו רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וגו':

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה