אור ברסלב
משלי יעקב חומש ויקרא › פרשת אחרי

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש ויקרא · פרשת אחרי

פרשת מצורע

כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו' לפני ה' הטהרו. הנראה בביאור עם מ"ש רז"ל (יבמות מ"ט ב') כתיב דרשו ד' בהמצאו וכתיב בכל קראנו אליו לא קשיא כאן ביחיד וכאן בצבור:

(קעט)

משל בזה למדינה חטאה אל המלך וכעס עליהם מאד. והאמנם כי המלך הוא בביתו רחוק ממקומם הרבה ישתדלו ימהרו יחרדו לבחור אנשים חכמים וידועים מליצים מפוארים חשובים בבית המלכות שלא יעמוד בפניהם ושלא יעכבם שום שמירה ומחיצה אשר בשער המלך. וגם המלך ישא פנים אליהם וימחול לכל המקום בעבורם. לא כן אם איש א' חטא למלך והוא דל ואביון אין לו תרופה כי איך יוכל הוא לבוא לפני המלך לבקש על נפשו אם מאה מחיצו' יעכבוהו וגם לא ישא חן בעיני המלך כל מאומה אמנם בהזדמן כי בא המלך לעירו ומכריז כל מי שיש לו בקשה יבוא לפניו אז יקל גם ליחיד לבוא לבקש כי אין שם שמירה ולא מסך מבדיל. הנמשל כל השנה שכינת כבודו בשמים ממעל ושערי תפלה ננעלו וכמה שומרים וממונים אין מניחים ליכנוס את השב והמתפלל אשר ע"כ תפלת יחיד ותשובתו אינה מועלת כ"כ משא"כ בצבור כי בהם כמה חשובים לפניו ית' בתורתם וצדקתם אין שום מחיצה עומד' לפניהם ויתעלה תפלתם וחן שפתותם בכבוד והדר לפני המלך ית"ש. אמנם בעי"ת ומה גם ביום הקדוש אשר הוא ית' יבא לשכון כבוד בארצנו ומשמיע בקול שובו בנים לאביכם שבשמים ואין שום מעכב. אז גם היחיד יכול לשוב אל ה'. וזהו מאמר (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלהיך הוא מדבר להיחיד ואומר לו דע אתה היחיד כי אין זמנך רק עד ה' אלקיך. כל עוד שהוא אצלך ורוצה תשובתך היינו בעשי"ת כי כשלת בעונך כי אתה תלך מלוכלך בעונות עד כי עי"כ לא תוכל להבטיח את נפשך כי בשאר ימי השנה תשוב ותבך עליך כי כמה מחיצו' וכמה מסכים המבדילים יהי' לנגדך. אבל לרבים אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ולא קבע להם זמן כי בכל עת מעתות השנה יש בהם כח לקחת דברי מליצות ומע"ט ישובו אל ה' כנ"ל. אכן אם יאמרו הצדיקים לא נבקש רק עלינו ולא בעד אחרים. לזה אמר ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב כלומר מה לך להביט ביד מי העון וביד מי הטוב כי כלנו כאיש א' אנחנו ובזה נבא אל הביאור:

(קפ)

משל למלך שחטא א' כנגדו והושיבוהו במאסר גרוע מאד. ויהי היום והמלך בא אל העיר הזאת אשר הוא אסור שמה ויתאספו אליו אחוזת מרעהו ויבכו לפניו לאמר חמול על נפשך העלובה היום הזה כי בכל ימי השנה אין המלך פה ולנסוע למקומו אין באפשר בידך עתה אין אתה צריך אל שום דבר כי המלך אצלך ובלבד שלא תתעלם אתה. ולא רצה לשמוע אל דבריהם עד כי נסע המלך באו אליו עוד הפעם בבכי' רבה לאמר הן עתה תחילת נסיעתו והעתקתו מן העיר לא הרחיק לך נא בזריזות ורדוף אחר המרכבה כי השג תשיג והצל תציל את נפשך ואם לא עכשיו אימתי. זהו שאמר אל היחיד כדעת רז"ל דרשו כל יחיד ויחיד את ה' בהמצאו פה ומבקש ממך התשובה היינו מר"ה עד יו"כ. וע"כ לא אמר שובו אל ה' בהמצאו כי תשובה היא תואר אל המרוחק כי ישוב ויתקרב אל ה' אבל פה האף אמנם כי הוא רחוק מאתו ית' הנה הוא ית' בא אליו ואינו צריך רק להחזיר פניו אל פני ה' להכנע לו ולבקש מלפניו את רחמיו. וזהו דרשו ה' בהמצאו ואמר אם לא מהרת את עצמך בעי"ת בעודו ית' אצלך עד כי נסתלקה השכינה עכ"ז יש עוד עצה לפניכם קראוהו בהיותו קרוב היינו מיוה"כ עד הושענא רבה שאין השערים ננעלים כ"כ וקרוב אלינו עוד בכל הימים היקרים האלה. ואמר על הראשון יעזוב רשע דרכו כי אין מהצורך אצלו לשוב אל ה' לדרך רחוקה כי הלא הוא ית' בא אצלך רק ראה שלא תברח אתה, ועל הענין הב' אשר הוא ית' נסע קצת מאתנו אמר ושובו אל ה' בעודו קרוב אלינו וזהו וישוב אל ה' וירחמהו כי עתה ירבה לסלוח אף אל מי שאינו כדאי:

ובדברי חז"ל (יומא פ"ה ב') דרש ר"א ב"ע כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים. וראוי להתבונן במעלו' הידיעה הזאת מי הוא המטהר את ישראל. ולהבין זאת נקדים מאמר (ישעי ל"ג) הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא בגדו בך:

(קפא)

משל דע כי זה כלל גדול לחולה הדורש רפואה מאת הרופא הוא צריך לסבול מרירות הרפואות ולפעמים יצטרך הרופא לחתוך ממנו אברים הנפסדים והנשחתים עצם מעצמיו או בשר מבשרו והוא מוכרח לסבול ועכ"ז יש נפקותא גדולה אם הרופא הוא איש חלוש וחלאים שולטים בו לפעמים והוא עוסק ברפואות כש"כ אם חתכו לו פעם אבר מאבריו א"כ אם יעשה הוא כדברים האלה אל החולה ויהי בשמעו את החולה מזדעזע תחת ידו מגודל הכאב גם הרופא מכיר שברון לב הגונח והצועק וזוכר את המכאוב אשר הי' לו כאשר הוא הי' תחת יד הרופא ואז הוא המאמין להחולה וחומל עליו להתנהג עמו לאט לאט. לא כן אם הרופא הוא איש בריא אולם ולא חלה מעולם על שום אבר ולא טעם מרירות הסמים אז אינו מאמין למכאובי החולה והחולה צועק והוא שוחק כועס עליו ומכפיל כאבו יותר מאד. הנמשל זה שאמר על נבוכדנצר הוי שודד ואתה לא שדוד כי הי' רצועה של מרדות מאת הקב"ה לרדות לרדות בעם אמר עליו הנביא הוי למי שיפול ת"י כי אתה שודד ולא היית שדוד מעולם ואין אתה מרגיש בסבל המרירות שיצעקו מכאב לב ואתה תשחק למו. כמאמר (ישעי' מ"ז) קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עלך מאד. וכי תאמר מה נ"מ בידיעה זאת דע כי הלא בידינו להעביר הרעה הזאת מאתנו לבקש ולחנן את פני ה' שלא ימסור אותנו בידי אכזרים. כמאמר דהע"ה (ש"ב כ"ד) נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה. וזה משפט גם הטוב שברופאים לתת עינו ולבו רק על הצלחת מעשיו לרפא את החולה אבל סבל המרירות אשר יסבול החולה בעת עסקו ברפואות לא יעלה על לבו מאומה. לא כן אב המרפא את בנו הוא חומל עליו וחושב מחשבות שלא לענות נפשו בסמים המרים כן. וכן תראה בעשותך חשבון מכל סדר התשובות הנה הם אינם מרפאים את נפש החוטא כ"א ע"י יסורים וסגופים לא כן הקב"ה כי הכין לנו היום הנכבד הזה יום סליחה ומחילה בלי שום צער. וזהו מאמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים ומרפא אתכם בלי שום סבל יסורים כי הוא היודע ומרגיש מרירו' ישראל כמאמר עמו אנכי בצרה. וכי תשאלך נפשך א"כ מי הוא זה אשר לא ירצה ברפואה נאמנה ונעימה כזאת ואנחנו רואים כמה יוה"כ עברו עלינו ועדיין לא נטהרנו ובע"כ יש דבר המעכב כפרתו לזה אמר הכתוב כי תנאי א' יש והוא כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם בתנאי אשר לפני ה' תטהרו כי מחויבים אנחנו לעמוד מערב עד ערב בקדושה ובטהרה וביראה גדולה כמשפט העומד לפני ממ"ה הקב"ה. הוא שאמרו ז"ל (בראשית רבה ג') ויהי ערב אלו מעשיהם של רשעים ויהי בוקר אלו מעשיהם של צדיקים יום א' זה יוה"כ:

(קפב)

משל לרופא חכם שהי' בעיר מרפא כל חולה הבא לפניו עם רפואו' קלות וערבות רק הי' מזהירם שישמרו עצמם מהיום ממאכלים גסים וכבדים ומכל תנועות כבדות וכדומה מהשמירות לימים בא אליו חולה והי' בן יחיד לאביו ואמו ולא הורגל מעודו לשמוע גערת חכם ולא נשא פנים לשום אדם ויאמר הרופא אין לי יכולת לרפאותו כי מה בצע במה שאתן לו מהסמים אם לא ישמע לכל אשר אני מצוהו. איעצך ראה נא תחלה לתת אותו על יד רופא אכזרי וימים רבים יתעסק עמו למען יטעום טעם סמים המרים כלענה ואח"כ כשתביאהו אלי הלא ישמע לעצתי ויעש אביו כן והי' הנער מתיסר ביסורין קשים ומרים עד מאד עד כי כשל כחו לסבול ואח"כ הביאו אביו לפני רופא חכם זה וישמע לעצתו והבין את חין ערכי וחמלתו וישמע לקול אזהרתו והשיג רפואתו והצלתו. הנמשל הקב"ה הוא הרופא הנאמן הכין בעבורנו רפואה שלמה ונעימה מיום מ"ת הוא יום הכפורים ובתנאי להיות נשמר מכל אשר הזהיר לעמוד לפניו בקדושה ובטהרה ואנחנו לא שמענו בקולו מה עשה הקב"ה נתן אותנו אל יד רופא עז אל יד נ"נ וחביריו ויסרו אותנו וטעמנו הרבה מהסמים המרים כאשר טעמנו זה כמה צרות על צרות ואין יום שאין קללתו מרובה מחבירו ואחר כל זה אם נתאסף ונבקש מאת ה' מערב מערב עד ערב נהי' זכים ונקיים מכל אשמה וניצולים מכל רעה. וזהו ויבדל אלקים בין האור ובין החשך ר"ל כי הבחירה בידינו שלא לראות חשך בפנינו אלו מעשיהם של רשעים שלא יניח שבט הרשע על גורל הצדיקים. אבל כאשר לא נזכה אז ויהי ערב אלו מעשיה' של רשעים כמאמר אשור שבט אפי ואח"כ ויהי בוקר זה מעשיהם של צדיקים שעושים תשובה ואז יום א' זה יוה"כ המכפר כלומר אחר אשר נטעום ממעשיהם של רשעים אז נקבל את יום הקדוש הזה כראוי ויקוים בנו כי ביום הזה יכפר וגו'. ואנכי כאשר הגדתי והשמעתי הדברי' האלה לפני עדת ה' קודם כל נדרי השלמתי הדברים:

(קפג)

במשל נפלא לחברת אנשים מהלכים בדרך ויעברו ביון מצולה ונפלו שמה כמה מהם ויחתרו האנשים להוציאם ולא מצאה ידם ויתיעצו לנסוע משם עד שיבואו לעיר הסמוכה אליהם לקחת משם אנשים וכלי הצלה ללכת להציל את המשוקעים הצוללים במים אדירים ויהי בבואם העיר רעבים וצמאים ראו נגד פניהם אוכלים ומשקים וישבו לאכול ולשתות ושכחו סכנת אחיהם הנטבעים ענה א' מהם ואמר זכרו נא ופקדו את שלום אחיכם אשר במצולה יערב לכם עתה לאכול ולהתעדן בדשן נפשכם אם אחינו בשרינו באו עליה' המים עד נפש והם כדומן על פני השדה בקור וקרח הנורא ברעב ובחוסר כל. הנמשל אתם יושבים בבהכ"נ המפוארה ונרות דולקות וספרים לפניכם הלוקחים כל לב. וכמה מאחינו הנה הנם נפוצים על פני השדות זה ביער וזה בהר וזה בגבעה וזה על פני המים מצפים למות ואין ביכלתם להתפלל גם מה שהחולה צריך להתפלל ולהתודות היתכן אלינו לשכוח יגונם ועצבונם ונחדול מלהתפלל עליהם בתפלה הסדורה מקדמונינו ז"ל להתפלל עליהם בכל שני וחמישי אחינו בית ישראל כו' ויתקיים בנו הבטחת רז"ל (ב"ק צ"ב א') המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה:

והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה. הנראה בכוונת המאמר ע"ד שאמר דהע"ה (תהלים מ"ט) למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני. ובגמרא (ע"ז י"ח א') עונות שאדם דש בעקביו. וזה צריך ביאור איך יתכן על עונות ענין דישה בעקב. אמנם הבנת הדבר הוא:

(קפד)

משל לא' בנה בית והבית בהבנותו הי' משתדלים עליו שיהי' נבנה בשלמות שלא יחסר לו גם חלק קטן מחלקי הרכבתו עד שלא יהי' שום נקב וחור שלא יכנס בו רוח ושלא יכנס בו אבק ואפר וכאשר נגמר הבנין על השלמו'. נכנס בעה"ב לתוכו לדור וראו אנשים כי הוא מכניס אל ביתו מכבדות ומטאטאים הנאותים לכבד בהם את הבית וישאלוהו לאמר הלא בנית ביתך בלי שום נקב וחור ולמה לך למכבדות. ויען ויאמר למה לא תבינו גם כי הבית הוא סגור מכל רוחותיו היטב עכ"ז ע"י אנשים הנכנסים והיוצאים מן הנמנע הוא שלא יתחבר בעקבותיהם אבק ועפר ויכניסו העפר הזה ברגליהם וצריך אני למכבדות לכבד את הבית כי לולא כן יתוסף עליו מיום ליום עד שיתמלא הבית אשפה. הנמשל כן הבורא ית' נתן הנשמה אל תוך תוך הגוף כמו אדם יושב בבית והסגיר את הגוף סביב בכמה מצות התלויות באברי' החיצונים מצות התלויות בעינים באזנים בפה ולשון ביד ורגל כמו שסדר' בעל ס' חרדים ז"ל, וזה הכל שלא יכנס אל הנשמה שום אבק ועפרורית מהבלי העה"ז. אמנם אחר ההסגר הזה הלא האדם במה שהוא אדם כי אכף עליו פיהו הוא מוכרח לצאת מן המלאכתיות ולעסוק בעסקי העה"ז לאכול ולשתות לישן ולדבר עם ב"א ואז בצאתו החוצה אל עסקי הגוף לא ימלט שלא יתחבר בו אבק זה שהמליצו עליו עונות שאדם דש בעקביו כלו' בצאתו מן עבודתו הקדושה לדרך ארץ א"א שלא יתאבק מעט בעפר ההבלים ועל אופן זה בא ית' וברא תשובה קודם בריאת העולם והכין יום הקדוש הזה לתשובה ולתפלה שינקה האדם את נפשו מזמן לזמן כמו שהבע"ה מכין מכבדות. וזהו והיתה זאת לכם לחקת עולם כלומר חק הכרחי אשר לא יספיק בלעדו לכפר על בני ישראל וגו' אחת בשנה. אבל כאשר ירבו לחטוא לא יספיק להם יום א' לנקות עצמם:

כמעשה אמ"צ אשר ישבתם בה לא תעשו וגו' את משפטי תעשו ואת חקותי תשמורו ללכת בהם וגו' ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וגו' ולשון רש"י ז"ל ליתן שמירה ועשי' לחקים ושמירה ועשי' למשפטים וכו'. לבוא אל עומק כוונת הדברים נקדים מאמר המדרש (דברים רבה ג') ד"א שמע ישראל מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל אמרו רבנן למה"ד למלך שקידש מטרונא בשני מרגליות אבדה א' מהם אמר לה מלך אבדת א' שמור השני'. כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע ועשו את העגל אבדו את נעשה א"ל משה אבדתם נעשה שעשיתם את העגל שמרו נשמע הוי שמע ישראל. והמאמר אומר הבינוני אבל יבואר:

(קפה)

משל דע כי העושה אזהרת מזהיר הנה בעת יענהו שהוא מקבל עליו לעשות כדבריו יהי' המאמר על ב' פנים. פעם ישיב ויאמר אשמע לדבריך ופעם יענה אעשה כדבריך וההבדל בין ב' תשובות אלה כי אם אזהרה זאת היא אזהרת אדוניו שהוא עבד לו מהצורך אליו להשיב ולומר אשמע לדבריך כי אל עצמו לא ישיג שום תועלת מזה אבל בהכרח הוא משועבד לשמוע אל דברי אדוניו אכן אם האזהרה הזאת אזהרת הרופא אל החולה זאת עשה ותחי' ישיב ויאמר כן אעשה כי אם הי' יודע זאת תחלה הי' עושה הדבר מעצמו מבלעדי הרופא והרופא אינו רק כמזכיר עצתו לא שייך אל השומע להשיב אשמע לדבריך שההוראה בזה שלא יעשה המרקחת רק בעבור לשמוע בקול הרופא. הנמשל הוא הדבר בהעם הנבחר אשר בעת מתן תורה היו מזוקקים ככסף מצורפים כזהב עד שהיו כלם במדריגת נביאים כמאמר (דברים ה') פנים בפנים דבר ה' עמכם וגו'. והיו עומדים על סוד הנפש ועי"כ היו מבינים מעצמם את כל התורה מצד השכל כמאמר אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. וכאמרם ז"ל (יבמות ק"ג) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. לכן השיבו ואמרו נעשה ונשמע הקדימו נעשה לנשמע כהמשיב אל הרופא אבל אח"כ אמרו ונשמע להורות שלמותם לפניו ית' גם כי מעצמם מעצמם מבינים כל אלה עכ"ז מה שיעשו לא יעשו רק בעבור לשמוע בקול ה' ותהי' יראתו על פניהם. אכן אחר העגל כי חזרה הזוהמא ולא ידעו ולא הבינו עוד צורך התורה כי נתעלם מהם סוד הנפש א"כ איככה ישיגו כי המצות המה חיי הנפש. זהו שאמר להם משה אבדתם נעשה ר"ל נאבד מכם כח נפלא לעשות ע"י הערת עצמיכם לכן לכל הפחות שמרו נשמע היינו עכ"פ מצד כי ראוי ונכון לשמוע אל מצות האדון ית"ש. ומעתה דע כי זה ההבדל ג"כ בין החקים ובין המשפטים כי בחקים לא נופל מאמר עשי' כ"כ אחר שאין אנחנו יודעים טעמם וסגולתם ופעולתם רק שמיעה כשומע בקול אדוניו. ובמשפטים יתכן יותר מאמר עשי' כי האדם יתעורר מעצמו לעשייתם א"כ יפה דייק הכתוב עשי' במשפטים ושמירה בחקים את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו וגו' והמשיך ואמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי וגו'. לכן יפה פי' רש"י ז"ל ליתן שמירה ועשי' לחקים ושמירה ועשי' למשפטים להורות כי באמת חוב על האדם לראות שיהי' גם במשפטים שמירה היינו לקיים אותם רק בעבור כי הקב"ה צוה כן ולשמרם ממורא אדוניו ית' ובחקים יש לי להאמין כי גם המה לטובתינו גם כי אין אנחנו מבינים טעמם:

אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם ותטמא הארץ ואפקוד עונה עלי' ותקיא הארץ את יושבי' ושמרתם אתם את חקותי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה וגו' כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ. הכתובים האלה ראוי להתבונן בהם מאד כי בהשקפה ראשונה הלא יתחמץ לבב אנוש מדוע החמיר עלינו הכתוב בעונשים יותר ממה שנענשו הכנענים כי הם לא נענשו עד כי עשו את כל התועבות כמאמר כי בכל אלה נטמאו הגוים וגו' ואותנו הזהיר ולא תעשו מכל וגו' מה שיורה גם על המקצת והשלים מאמר כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו' שמורה שלא התחייבו עד כי עשו כלם וזה צריך טעם כי ישראל אשר הרקנין שבהם מלאים מצות כרמון וכאשר יעברו הם גם על חלק מהתועבות יהיו קרובים אל העונש יותר מהכנענים. ומלבד כל זה ראוי להתבונן למה לו על הכתוב להביא ראי' להעונשים להציע ולומר כי בכל אלה נטמאו הגוים וגו' מי לא האמין לדבריו ית'. ואחר התבונו' יתבאר מאד איך שהתורה בעצמה נתנה טעם לדברים שאנחנו קרובים אל העונש יותר מהכנענים. וזהו:

(קפו)

למשל כי בהתבונן בבני אדם הנה הם מתחלקים לב' סוגים יש שיהי' רך המזג וענוג מאד באכלו ישאל תחלה מה יתנו לפניו כי לא כל מאכל טוב לו ולא כל משקה ראוי לו וגם המאכל והמשקה הנאות לו אוכל במדה ובמשקל כי אם יוסיף לאכול מעט מכדי שבעו ישחית נפשו וכן בנסיעתו ישאל תחלה על האויר הנמצא עתה וכאשר יהי' האויר משונה מעט לא יצא החוצה. ויש היפך מזה כי יש חזק בטבעו כאשר יצטרך לנסוע לא ישאל מאומה לא יעצרנו הגשם השלג והקרח הנורא הוא יאחז דרכו וכן באכלו לא ישאל על המאכל כי יאכל מכל מאכל אשר יאכל מכל משקה אשר ישתה ישתה ולא ימדוד שיעור אכילתו כי הוא יכניס לתוך מעיו כמה שיכניס והוא בריא אולם לא כ"כ מהרה יתראה בו כי הזיק לו איזה מאכל או משקה וצריך להקיאו. אמנם אם יזדמן אל האיש הזה כי העמיס את בטנו משא לעיפה במאכלים רעים וגסים עד כי חלה ונפל למשכב. הנה מהיום הזה והלאה הלא כל השמירות אשר יצטרך הרך והענוג יצטרך גם הוא כי אחר אשר כבר חלה וקלקל את מעיו הלא גם כף א' יתירה אם יקח ישחית נפשו בה ויפול לסכנ' גדולה. הנמשל כי א"י בימים הראשונים היתה ארץ בריאה וחזקה אמנם העמי' אשר ישבו בה השחיתו העמיקו סרה עד כי תקיא הארץ את יושבי' וכאשר באו ישראל שמה הלא באו אחר אשר כבר נחלה ונתקלקל טבע הארץ וא"כ מהצורך עתה להיות זריזים להשמר גם מכף אחת קטנה כמשפט שמירת החולה כי במעט קט תתעורר מחלתו לקדמות' ויתחיל עוד הפעם להקיא. וזהו שהציע הכתוב אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים ר"ל עם כל המעשים ותטמא הארץ ר"ל נחלה כח טבעה ואפקוד עונה עלי' ותקיא הארץ וגו'. וא"כ תדעו מעתה ושמרתם אתם את חקותי ואת משפטי ולא תעשו גם מכל וגו' ר"ל גם מקצת מן התועבו' האלה והשלים ואמר ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות וגו'. והוא לבאר ההתנצלות לבל יפול לבב ישראל להתאונן ולהתרעם על הירוש' הזאת למה הורישנו ה' ארץ חולאה ומקולקלה עד שנצטרך אנחנו לשמירה גדולה ויתירה למה לא עשה עמנו כמאמר המדרש (במדבר כ"ג) אמר הקב"ה יכול הייתי לברוא לכם ארץ חדשה כו' ע"ז בא הכתוב להשיב ולומר ושמרתם את משמרתי וגו'. וכמו שנבאר והוא בהזכר עוד מאמר (קדושים כ') ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם כי את כל אלה עשו ואקוץ בם ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם וגו'. ואמתיק הענין:

(קפז)

משל עשיר א' הכניס בתו לחופה ולבסוף ראה בחתנו כי רוח זנונים בקרבו זולל וסובא משחק בקוביא יושב בבתי משתאות ועושה כל מה שלבו חפץ וימר לו מאד. ובתו גם היא תתמרמר במרת נפש עד כי גרשוהו בג"פ והשיאה אבי' אל איש אחר והאיש הזה לא הי' בעל מעלה בלתי כי גם החסרונות אין בו וכל דבר עולה לא נשמע עליו והית' אוהבת אותו מאד אך מנהגה הי' להזהירו בצאתו מביתו שלא יתמהמה ויבוא מיד לביתו כי היתה דואגת תמיד אולי הלך גם זה אל המקומות שהלך בעלה הראשון וכן הי' דרכה לחקור איפוא היית ואנה הלכת והי' מצטער ע"ז בפני חותנו וכדי לפייסו אמר אליו חותנו האמין לי כי בתי אוהבת אותך רק על דברים אלה אל תתמה כי רעיונה יבהלוה בזכרה מעשי בעלה הראשון היא דואגת גם עליך התחיל האיש מתאנח מאד לאמר הה מה עשיתי שנשאתי אשה שכך עלתה לה מוטב הי' לי לישא בתולה איש לא ידעה ולא היתה חושדת אותי מדברים כאלה אמר לו חותנו למה לא תבין כי הדבר בהיפך כי אם נשאת בתול' לא הית' אוהבת אותך בעבור העדר מעשים רעים כי לא שמעת מעולם להלל את אדם במה שאינו גנב וגזלן ושיכור כ"א בזאת יתהלל המתהלל בקנין מעלו' השלמות ואתה מה קנית מן השלמות המעלות אין לך מהם כל מאומה וא"כ ראה גם ראה עתה עתה הפלגת הצלחתך שנתתי לך בתי שהיתה גרושה מאשה הראשון שהי' גנב ושכור ועוד שאר מן החסרונות לכן עתה אוהבת אותך ותשמח עמך אך בזאת לבד שאין בך מן החסרונו' שהי' בהראשון. הנמשל אם הקב"ה הי' נותן לנו ארץ חדשה מי יודע מה הית' דורשת ומבקש' מאתנו ודאי הי' עינה ולבה שיהי' בנו קנין המעלות בשלמות משא"כ עתה אשר הקב"ה נתן לנו ירושה ארץ לפנים ישבו בה מתועבים וטמאים ותעלולים אשר עשו את כל התועבות אשר שנא ה' ועתה כאשר ישראל יבואו שמה תשמח עמהם כעל כל הון גם בראותה רק העדר החסרונות ומשוללים מן התועבות יהי' ג"כ די. וזהו צחות המאמר ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם ממש כענין הדאגה הנ"ל פן ילך גם זה בדרכי הראשון. ושלא תאמר מה זה עשיתי שנשאתי גרושה ע"ז בא כמבאר ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם כלומר אתם ודאי תירשו את אדמתם כי תשמח עמכם באיזה בחינה שתהי'. וזהו ואומר לכם וגו' כי לפניכם הוא שידוך הגון מאד. וזהו ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות וגו' ולא תטמאו בהם אני ה' אלהיכם וסמיך לי' קדושים תהיו שמזה הוכיחו ז"ל גם הגודר עצמו נקרא קדוש. עוד על מאה"כ הנ"ל:

(קפח)

משל עשיר א' היה לו בן יחיד והיה מחזיק בביתו יתום א' למען יהי' אח וחבר אל בנו שילמדו יחד אצל המלמד שהוא מחזיק בביתו והיתום ההוא אחר שכבר הי' כבן בית שבע ודשן התחיל להקל בכבוד המלמד והי' אוהב לטייל בכל יום בגנות ופרדסים בכדי לבטל למודו. וכאשר נתוודע זאת אל העשיר בער חמתו עליו ויגרשהו וילך מביתו ולימים אחדים התעשת גם הבן יחיד ללכת בדרכים כאלה וכאשר שמע אביו הכניסו החדרה ויכהו מכה רבה ואחר שעה ושתים כשוך חמת אביו נכנס בנו לדבר עמו לאמר אבי הורני עכ"פ למה יגרע בנך יחידך מהנער היתום הזה הלא גם הוא עשה את אשר עשיתי ואליו לא עשית מאומה רק גרשת אותו מביתך הי' לך לעשות גם עמדי כן ומדוע הוספת עוד לשפוך עלי חמה ובוז. ויען אביו ויאמר לו הנה היתום האנכי הריתיהו או ילדתיהו רק כאשר הי' נראה לעיני שהוא הולך בדרך ישר שומע לקול המורה ויושב בבית הספר החזקתיו אצלי עתה כאשר ראיתיו כי רוח אחרת עמו הוצאתיו מביתי וגרשתיהו. אמנם אתה הלא בני אתה איככה אגרשך מביתי מאת פני דע כי כאלה וכאלה אפליא את מכותך במוסר אכזרי ובהכר' תהי' סר למשמעתי כי לא אעזבך עד הקימי מזימות לבי להגיעך אל האושר וההצלחה. הנמשל שלא יחשבו ישראל כי גם הם בסורם מאחרי ה' לא יעניש אותם רק בעונש זה לבד כי הארץ תקיא אותם כאשר קאה את הראשונים לזה אמר לא כן הדברים ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם ר"ל לא תחשבו שיגיע עליכם רק כמשפט שיגיע עליהם רק כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ובהכרח ושמרתם את משמרתי ולא תטמאו בהם והטעם אני ה' אלקיכם ואיך אעזבכם:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה