משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש ויקרא · פרשת מצורע
מדרש (פרשה ט"ז) רבנן פתרין קרי' במרים אל תתן את פיך לחטוא את בשרך אל תתן רשות לאחד מאביך לחטוא את כל אבריך ואל תאמר לפני המלאך זה משה הה"ד וישלח מלאך וגו' כי שגגה היא אשר נואלנו ואשר חטאנו למה יקצוף האלקים על קולך על אותו קול שנא' ויחר אף ה' בם וילך. ביאור זה:
(קעח)
למשל דע כי לה"ר יזדמן על ב' פנים. פעם יזדמן שידבר לה"ר על הפחות ממנו במעלה אשר אפשר שיהי' בו פחיתות וחסרונות אבל עכ"ז הדבר ההוא שהוא דובר עליו הוא שקר א"כ עשה עמו רעה כי הזיד לדבר עליו שקר. ופעם יזדמן כי ידבר נבלה על מי שהוא גדול ממנו הרבה מוחזק לצדיק תמים א"כ גם בטרם תבקר ותבחין הדבר שהוא אומר עליו ובטרם תדע אם הוא אמת או שקר כבר גילה את נבלותו במה שהרהיב עוז בנפשו ומלא את לבבו לפתוח פיו ולהוציא דבה על איש מעולה כזה. וההבדל בין ב' הסוגים האלה כי בסוג הא' אשר כל מפעל הרע הוא מה אשר דיבר עליו שקר יכול המדבר להתנצל לאמר טעיתי ושגיתי חשבתי שהוא אמת. לא ענין הב' אשר העול הוא איך מלאו לבו לחשוב עליו ענין דופי כש"כ אם שקר העליל עליו אז אין בידו להתנצל לאמר טעיתי כי עכ"ז איך מלאו לבו לבו לפתוח פיו עליו. הנמשל זהו שהציע ית' ואמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה לאמר כי מתחלה בעלילה באתם עליו וכי תאמרו לא ידענו עכ"ז איך לא יראתם לדבר בעבדי במשה. וזהו ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה טעיתי ושגיתי בדבר ההוא ואני חשבתי כי האמת אתי עכ"ז למה יקצוף האלהים על קולך על הקול אשר הוצאת מפיך ומה איכפת לך בזה אם אמת או שקר אחר אשר הקב"ה הזהיר על כל הפנים. והמאמר מבואר מאד והבן: