משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש ויקרא · פרשת בחקתי
אם בחקתי תלכו מדרש הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פ' אני הולך והי' רגלי מביאו' אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשו' הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך ביאור זה ע"ד שרז"ל (ברכות י"ד א') הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה שנא' חדלו לכם מן האדם וגו' כי במה נחשב הוא ושמואל אמר במה חשבתי לזה ולא לאלקי:
(רלב)
משל לבעה"ב אשר משפטו הי' לקנות סחורה אצל חנוני מיוחד פעם הציץ החנוני וראה כי זה יוצא מחנות אחרת וסחורת בידו וירע בעיניו מאד. אך עכ"ז יש ביד בעה"ב הזה להתנצל ולומר הלכתי לקנות סחורה הבלתי מצוי' בחנותך. אכן אם יש לזה כל מיני סחורה באין מחסור כל דבר אז כעסו כעס עולם לאמר הגידה לי איזה דבר אין אצלי בחנותי ואצל אחר תשיגהו. הנמשל כן תדע כי אין דבר בעולם שלא יהי' מציאותו וצמיחתו ע"י התורה כמאמר (שמות רבה ל"ג) יש לך אדם לוקח מקח לוקח שדות אין לו כרמים לוקח כרמים אין לו שדות אבל התורה יש בה שדות ויש בה כרמים. שנא' שלחיך פרדס רמונים וגו' כי מציאות כל הדברים ופעולתם הכל בזכות התורה ימלא ה' כל משאלות אדם. וזהו במה חשבתי לזה ולא לאלקי כזה שמתפלל מה תוכל להשיג אצל אחר שלא תופל למצוא אותו אצלי. זה עצמו מאמר דהע"ה לאמר לא זאת לבד כי לדרוש את ה' ואת דרכיו ואת משפטיו אני הולך לבהמ"ד כי אם גם אשר אצטרך לדרוש צרכי גופי. וזה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך בכל יום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני הולך אני להשיג חפצי וסעיפי ישיבוני לאמר הלא טוב לך בזה לדרוש ה' ותורתו ותושיע ימינו:
ובסמוך תורה קרוי' אבן ויצה"ר קרוי אבן תורה קרוי' אבן שנא' את לוחות האבן יצה"ר קרוי אבן דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם. ונבין בהקדם מאמר הגמ' (סוכה נ"ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח וכו':
(רלג)
משל לרמאי מוכר על יריד אבנים טובות ומוכרם בזול הכסיל חושב זאת למציאה גדול' וחוטף מיד ומשלם ובבואו אל איש חכם בלילה הוא משיב ואומר אמתין עד מחר ואבחון אותם לעיני השמש ולמחר כאשר האיר היום הרגיש שהמה צבועים וינסה ויתן אותם אל מים רותחי' ונשברו ונימוחו. כן היצה"ר מסית את האדם אל חטאים ואומר כי זה מצוה וזה מצוה הכסיל שומע לו מיד והיתה עצת חז"ל בדרך עצה טובה שלא למהר לעשות כן אלא אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד ושם אחר תפלתך ואחר שיעור שיעור למודך יהי' עיניך זכים ובהירים ושם תנסה את המציא' שהוא נותן לפניך ואם אבן הוא נימוח:)
ובסמוך תני בשם ר' שמעון בן יוחאי הככר והמקל נתנו מכורכים מן השמי' אמר להם אם שמרתם את התורה לאכול ואם לאו הרי מקל וכו'. אולי יתכן בדברי המליצה מכורכים כי הנה העונש על העבירות רע מאד ומי פתי יסור הנה יבחור ברשע כסל. אמרו רז"ל משל לזה ממש ע"ד מי שנותן לחבירו ככר ומקל שיבור לו א' מהם ואם נותן אותם לפניו כשהם מגולים ונראים אז הוא רואה ובוחר הככר ואם המה מכורכים ומכוסים היטב אז יצטרך זה אל הבחינה גדולה להבחין איזה לבחור ואיזה לעזוב כי אם לא ישכיל על הדבר יעלה בידו ההיפך. כן המצות גם העבירות מכוסים ומעוטפי' עד שאין נראה כ"כ אל העין איזה יוכשר יותר להאדם עד כי אסף אמר (תהלים ע"ג) ואני כמעט נטיו רגלי וגו' כי קנאתי בהוללים וגו'. אם לא בהתבונן מאד יתבאר לו ההבדל כמ"ש עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחרית' כו'. וכמאמרם ז"ל (אבות ב') הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה. ואחר החשבון ואחר התבוננת יודע כמה רחוק זמ"ז ויבחר במצות התורה שההוצאה בהם דבר מיעוט והשכר עצום מאד ולהיפך התענוג רק לשעה קלה וצער העונש גדול מאד. אבל הרשע מכסה העונש ומגלה תענוג הזמני. ועי"ז התאוה גוברת והולך ועושה כתאותו. וזהו אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו שנאמר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו באור זה פ"ה מאמר (הושע י"ד) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם כי הנה הרשע יחשוב בדעתו כי הוא ית' שונא מוחלט אל האדם כי ע"כ העמיס עליו מצות ואזהרות רבות, שלא יוכל לעמוד בהם ואח"כ יביאהו במשפט אבל טעותו יובן:
(רלד)
משל לבעל אכסניא שהי' פזרן גדול ובכל יום הי' לו כמה אורחים ונותן לפניהם כמה מיני מטעמים. פעם ויבא שמה עני חולה וכראותו המטעמים אכל גם הוא ונחלה יותר לאין מרפא ויאמר על הבעה"ב כי הוא רק פועל רע. ויען בעה"ב שאלו נא את כל המסובים אם סעודתי וארוחת שלחני הוא לטובה או לרעה ואם אתה איש חולה מה לי בזה לא הכינותי סעודתי לחולים. וזה מאמר כי ישרים דרכי ה' התורה והמצות המה טובים וישרים והעד צדיקים ילכו בם. אך פושעים יכשלו בם כי המה חולים וחטאים לנפשותם וזהו הככר והמקל נתנו מכורכים מן השמים והבן:
(רלה)
למשל כמו מי שהוא טוב לכל ורואה איש רעב ומרחם עליו ונתן לו ככר ומקל שאם אינם מקושרים יקשה בעיני המקבל הלא אדם טוב הוא ולמה הוא נותן לו מקל עם הככר. אמנם אם הככר והמקל המה מקושרים זב"ז ומכורכים היטב עד שאין ביד הנותן להפרידם אז אין להאשים אותו כי הוא רוצה להטיב אל המקבל שיאכל הככר ויעזוב המקל. כן אין להפליא עליו ית' שגרם עונש אל רשע כי התורה אחדות א' ובה תלוי הככר והמקל. כמאמר (פ' ראה) ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה וכל כוונתו ית' לשכר טוב לברואי הנפש ואם כי יזיק אל החולה הנה הוא מסבב קללה לעצמו וכבוד ה' ותורתו נקי':
עוד נוכל להמליץ בזה:
(רלו)
משל שיכור א' הי' יושב בבית המשתה והתחיל מצעק ואומר כי הבית מתנועע ליפול. והם משחקים לאמר וכי משוגע אתה איך יתנועע בית חומה נשגבה והוא מראה לפניהם הלא ראו והביטו כי אני הולך ומתנועע פעם לצד זה מן הבית ופעם לצד זה עמד א' מן המסובים מכסאו והלך גם הוא בבית אחת הנה ואחת הנה. ואמר לו ראה נבל הלא אני הולך ישר ואיך הי' אפשר זה אם הבית מתנועע אם לא כי שיכור אתה וראשך מתנועע. הנמשל זהו כי ישרים דרכי ה' והראי' הלא צדיקים ילכו בם. רק ופושעים יכשלו בם:
ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות כל מצותי וגו' ילקוט ואם לא תשמעו לי שיודע את רבונו ומתכוון למרוד בו יש לך אדם שאינו לומד ואינו עושה אבל אינו מואס באחרים העושים ת"ל ואם בחקתי תמאסו שכל אדם שאינו לומד ואינו עושה לסוף שמואס באחרי' העושים ויש לך אדם שאינו לומד ואינו עושה ומואס באחרים העושים אבל אינו שונא את החכמים ת"ל ואם את משפטי תגעל נפשכם ויש לך אדם שיש בו כל אלה אבל מניח את אחרים לעשות ת"ל לבלתי עשות שאינו מניח את אחרים לעשות וסופו להפרכם את בריתי שיהי' כופר בעיקר. לבאר הענין:
(רלז)
במשל אפתח פי לא' שהי' דר אצל חנוני והי' שונא אותו מאד ובא א' לקנות מאת החנוני הלך זה ופיתה אותו שילך ממנו ושלא יקנה מחנותו מאומה לאמר כי גם אני בעצמי איני קונה ממנו דבר רק אצל אחרי' פעם התחילו בני הבית לדבר אודות האיש ההוא שהי' ברצונו לקנו' סחור' מאת החנוני הזה וזה יושב ושומע ופער פיו עליו בנאצות גדולות לאמר מה תדברו מן הפחות והגרוע הזה והתחיל לחרפו ולגדפו וכאשר נשמע הדבר לבעה"ב כעס עליו ואמר לו צא איש הדמים צא מביתי והזהר בעצמך מלעבור על מפתן היכלי לעולם אמר לו מה חרה לך עתה יותר מכל הימים שעשיתי לך הרבה מזה כמה סחורו' קניתי מאחרים ומאסתי בשלך ענה הבעה"ב ואמר על מה שלא קנית אצלי הייתי דן אותך לכף זכות לאמר אולי לא מצאה סחורתי חן בעיניך וכן מה שלא הנחת לאיש הזה לקנות מאתי אמרתי ג"כ אולי מסבת אהבתך אותו מנעת אותו ממה שהוא רע לך אכן עתה הלא עיני רואות כי אתה שונא גם אותו וא"כ אם אמת הי' שאתה שונא רק הסחורה שלי א"כ מה איכפת לך שיקנה שונאך דבר הרע בעיניך הלא גם הוא רע בעיניך אין זאת כ"א בשאט בנפש לא תוכל לסבול שארויח בסחורה א"כ צא לך מביתי ומה לך פה. הנמשל זהו ממש מאמר הילקוט ואם לא תשמעו לי שיודע את רבונו ומכוון למרוד בו וכי תאמר במה יודע איפוא שכוונתו להכעיס ולמרוד לזה אמר ואם בחקתי תמאסו וכו' שמואס באחרים העושים ושונא את החכמים היפך ממ"ש את את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח ועוד גם לבלתי עשות שאינו מניח האחרים לעשות ואם אמת שאינו שונא רק את המצות א"כ אם הוא שונא את החכמים ושונא את המצות מה איכפת לי' במה שהשונא יטריד עצמו בדבר שהוא נבזה בעיניו אם לא כי בהכרח כל כוונתו להפרכם את בריתי ואין השנאה לא במצו' ולא בעושי המצות כ"א אותי בעצמי מאסתם לכפור בעיקר:
ואם באלה וגו' והלכת' עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בקרי. נרא' ע"פ מליצ':
(רלח)
משל ממש ע"ד מלך גדול שהי' מתנדב לתת מתני' גדולו' לכל עבדיו מתנת חנם בבוא יום גנוסי' שלו וכדומה מן הימים המזדמני' והי' לו רופאים מומחים ואליהם לא התנדב מאומה רק בעתים מזדמנים הי' מראה להם טוב לבו וחסדו כאשר פגע בהם איזה מקרה אשר לא טובה אם מאיזה שר ומושל אחר שהי' תופש אותם או רצה ליסרם אז הי' מראה להם חסדו להצילם. ושאלו אותו חכמיו ואוהביו ולמה לכל עבדיך תתן מתנות ולאלה האנשים לא תתן מאומה. ויענה בחכמתו ויאמר הלא כמשפט עבודתם כן להשיב גמולם כי עבודת' אותי אינה כ"א בהזדמן מקרה חולי אז יעבדוני כי יתעסקו ברפואתי אבל בשקוט המקרה ולא יזדמן חולה ת"י לא יזכרו עבודתי ולא תעלה על לבם כמשפט הזה יקבלו גם הם ממני אם יקרה להם מקרה בלתי טהור אז אשתדל בטובת' להחיש ישועת' להראות לעיניהם חסדי אבל בשקוט המקרה אין אני מראה לפניהם דבר כי גם אני איני רואה מהם דבר לא כן עבדי הנאמנים הם סובלים עול עבודתי בתמידות ראוים גם הם לעשות עמהם חסד בתמידות. וזהו אל יקנא לבך בחטאים כ"א ביראת ה' כל היום ולא בדרך מקרה וזהו ואם תלכו עמי בקרי והלכתי אף אני עמכם בקרי:
וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור וגו'. מנה הכתוב את האבות אחורנית ולא כתב כסדר שהם אברהם וגו':
(רלט)
משל ע"ד הקונה תפוחים או אגוזים והמוכר נותן לו במדה כוס אגוזים בעד פרוטה אח"כ מבקש הנער ממנו להוסיף לו ב' וג' וזה שומע ומוסיף לו והנה נער א' נצב שם וראה איך זה מותר ונותן בחנם ויבקש ממנו גם הוא שיתן לו מעט אגוזים ויאמר לו שוטה הלא הנער הזה קנה אצלי מדה אחת והוספתי לו יתר על המדה כנהוג אבל אתה לא קנית מאומה ואיך תבקש הוספה אם אין לך עיקר. הנמשל כן הדבר אם הכתוב הי' אומר וזכרתי את בריתי אברה' ואף את בריתי יצחק היו באים גם ישמעאל ועשו ויבקשו גם הם לזכור להם ברית אברהם ויצחק שהמה מבניהם לכן התחכם הכתוב ועשה עיקר מאת יעקב ואמר וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וגו' כלומר אוסיף גם זאת ועתה אין עוד מקום אל עשו וישמעאל שיבקשו הוספה אם אין להם העיקר:
ויותר נראה בזה כאשר נתעורר עוד על המאמר בדרך כלל איך הוא בא באמצע התוכחה:
(רמ)
משל לשני גנבים שנתפשו ויהי כאשר הגישו אותם לפני השופטים התחילו לדרוש ולשאול מפיהם מי הם מאיזה עיר מאיזה בית אב. ענה א' ואמר כי הוא מעיר פ' וכך שמו ושם אביו ויהי כהזכירו שם אביו אמרו השופטים אנו יודעים אותו ומכירים בו מאד כי גם הוא ישב פה אסיר אל בור כי הוא גנב בן גנב בן בנו של גנב אח"כ קראו את השני וישאלוהו לאמר בן מי אתה ויענה ויאמר אבי הי' רב בעיר גדולה מאד אשר במדינה פ' ויצא המשפט להקל בדין גנב הראשון ולהגדיל משפט הגנב הזה השני והי' מתפלא מאד לאמר למה יהי' משפטי גדול כ"כ על משפט חבירי ויאמרו אליו הלא חבירך הוא גנב בן גנב מחברת גנבים אין להאשימו כ"כ אבל אתה הלא נתגדלת על ברכי אביך הצדיק וישר ואיך בא ענין זה לידך. וזה עונה אחריו לאמר הה אני הייתי מכיר גם את אבי אביו לצדיק וישר. אף זה בא ועונה אחריו הלא אני מכיר גם את אבי אבי אביו כלם צדיקים ותמימי' א"כ ראוי לעונש חמור יתר מאד. וזהו וזכרתי את בריתי יעקב כלומר אזכור את אביכם אשר נתגדלתם על ברכיו אשר בריתי היתה אתו ואף את בריתי יצחק אבי אביכם ואף את בריתי אברהם אבי אבי אביכם. כמה יקר הגזע אשר אתם נצמחים ממנה. וגם הארץ אזכור מה שחטאתם נגד הארץ הנבחרת לכן והארץ תעזב מהם כו':
ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגו' הבט ימין וראה מאמר הנביא בהתוכחו עם ה' ית' (ירמי' י"ד) המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא וגו' היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים וגו'. הנה על זאת יש לשאול אי' איפוא הרהיב בנפשו עוז להחזיק רק בסבת הכעס ולהפלא עי"כ על אריכות הגלות אולי חלילה הסיבה הוא סיבת המיאוס ומה יש לך לדבר עוד אל המלך. אמנם גם הוא חכם ומביא ראי' לאמת את דבריו ולחזק את טענתו ואמר היש בהבלי הגוים מגשימי' ואם השמים יתנו רביבי' וגו'. והביאור ע"ז ע"ד מאמר (תהלים ז') נתת שמחה בלבי מאת דגנם ותירושם רבו:
(רמא)
משל לנער א' שכעס עליו אביו עד שגירש אותו מביתו וילך הנער אל בית שכנו וישב שמה ב' וג' ימים. ואח"כ אמר לו השכן לך מאתי ובא אל בית אביך ותפייסו וישיב אותך אל ביתו ואל שלחנו ויען הנער בצחוק לאמר אני לא אלך לפייס את אבי הלא אבי יבוא אלי לפייסני אך החרש והתעכב מעט. והשכן שמע לקול הנער והמתין עוד איזה ימים והאב לא בא לפייסו אז אמר לו הבעה"ב מה לך אלי הלא עיניך רואות כי אביך שאט בך. הנער במר לבו הלך ויצא החוצה וכרגע שב אל בית השכן ויאמר לו עתה תראה כי האמת אתי שאבי יבוא אלי לפייסני כשמוע השכן דברי הנער התפלא ואמר לו הגידה נא לי המופת ע"ז השיב הנער ואמר בהיותי בחוץ עברתי לפני בית אבי וראיתיו סועד ארוחת הצהרים הוא יושב בראש ועל יד ימינו סועד המלמד שלי ועל שמאלו יושב הריש דוכנא וסועד ג"כ אוכלי' ושותי' עם אבי ביחד ועוד זאת ראיתי כי השבט שהוא רודה אותי בו עוד הוא מונח על המנורה אשר נוכח השלחן ועתה ענה בי אם כדבריך שאבי שאט בי ומאס אותי עד שלא יהי' לי עוד לאב ואני ואני לא אהי' לו עוד לבן. למה לו להחזיק על שלחנו את הרעבתנים ההם וכן מה ענין השבט אשר ממעל לראשו אם לא כי כל זה הוא אות לטובה כי עוד הוא לי לאב ואני לו לבן. הנמשל כי הכתוב אומר (שופטים נ') אלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל. ומעתה כל הימים אשר רואים ארוחתם ארוחת תמיד ניתן להם מאת המלך ית"ש הוא לנו אות לטובה כי עוד הוא אבינו הוא מלכנו ולא מאס בנו ח"ו כי לולי כן מס לו ית' אל רצועה של מרדות ולכלכל אותם וזהו צחות מאמרו נחת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו פי' כאשר אתם מכלכל אותם יש לנו שמחה. כי בזה אנו יודעים כי עוד ידך עלינו נטוי' ועתיד אתה לקרבנו אליך כבנים אל שלחן אביהם. וזה הדבר בעצמו אמר ירמי' ע"ה המאוס מאסת את יהודה ואם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא וכי תשאלו לאמר אולי הקב"ה שאט ומאס אותנו לנצח ע"ז בא כמתוכח ושואל רבש"ע הגד נא אתה היש בהבלי הגוי' מנשימי' ואם השמי' יתנו רביבי' פי' מאין הם משיגים שפעתם והצלחתם ומי הוא הזן ומפרנס אותם הלא אתה ה' אלהינו בעבור היותך אלקינו ולכן נקוה לך כי אתה עשית כל אלה:
ובילקוט לא מאסתים כו'. וכי מה נשתייר להם לישראל והלא כל המתנות טובות שניתנו להם ניטלו מהם. מה נשתייר להם זו ספר תורה שאם לא הי' קיים לא היו משונים מכל העמים כלום. הנראה כי חז"ל הבינו כי לשון ואף גם זאת מורה דבר הנוסף על התוכחה ואין המאמר כן כ"א הפכו. לזה ביארו ואמרו כי אף גם זאת מן התוכחה:
(רמב)
משל לשר גדול שחטא עליו בנו ויגרשהו למדינה אחרת אשר אנשי' שונאים מאד את מי שאינו מבני המדינה וקפץ ונשבע שלא יחמול עליו כאב על בנו ולא יטה אליו חסד רק כל היום תמיד יתאכזר עליו להדפו ולהרחיקו מעל פניו והי' הנער כהוא מתגורר במדינה הלז לשמה ולביזה ולקלון ולחרפה לימים שמע אביו כי הנער הולך בבגדים קרועים מאד ויעש לו בגדים נאים וחמודים וישלח אותם להלביש את בנו. וישאלו אותו אוהביו איך תעשה כזאת להפר את השבועה אשר נשבעת להתאכזר עליו ואיככה עשית לו עתה מלבושים ושלחתם אליו להלבישו. ענה השר ואמר אבל דעו כי גם זאת עשיתי לו משמרי השבועה כי יודע אני כי כל עניו ומרודו על היותו ניכר בעיניהם כי הוא גר מארץ אחרת ואם לא שלחתי לו את המלבושים הייתי דואג אולי ישיג מלבוש מבני המדינה וכאשר ילבוש בגדי המדינה אז לא יהי' ניכר שהוא גר. ויחשבוהו לתושב ויהי' כא' מהם ויאהבוהו לכן עשיתי בחכמה להלבישו את בגדיו כמאז ומקדם למען ידעו ויכירו כי הוא נבדל מהם. הנמשל הקב"ה גזר עלינו גלות במדינות אחרו' בכשדים במדי כו' ואולי נעזוב את התורה ונהי' כמונו כמוהם א'. לזה הבטיח אותנו ית' כי אף גם זאת יעשה עמנו שהתורה תהי' שמורה בידינו כמאמר כי לא תשכח מפי זרעו וכמאמר המדרש (רי' איכה) מפני ידך בדד ישבתי (ירמי' ט"ו) אמרה כנ"י נגעה בי ידו של פרעה ולא ישבתי בדד. וכשנגעה בי ידך בדד ישבתי. כלומר לא אוכל להתחבר עמם להיות לעם אחד:
והארץ והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותי' בהשמה מהם והם ירצו את עונם. הוראת הכתובים האלה לתתנצל בעבור ה' ית' ולהצדיק את מדותיו מה שהפריד בין הדבקים היינו בין ישראל ובין ארץ חמדה אשר מעולם הי' זיוג נכבד זל"ז מיום ברא ארץ ושמים. ולבאר כי ענין הפירוד הי' ע"ד פירוד הזוג אשר גם שניהם אינם רוצים להתאחד אשר אז ראוי לגרש:
(רמג)
המשל בזה לעשיר א' שהי' פזרן גדול על מצות הכנסת אורחים עד שהי' מספיק לכל האורחים הבאים לביתו לכלכלם די שבעם והי' לו לזה בית מיוחד ומדתו הי' לתת לכל אורח מאכל הנאות לו לפי מזגו לפי הבחנתו בו והי' מראה לכל א' מקום שישב איש לפי ערכו. פעם בא אליו איש ענוג והנה לעת האוכל כאשר הסבו על השלחן הראה מקום לאיש הזה שישב למעלה ראש ויהי בתת המאכלים על השלחן נתנו לפניו קערה עם אורז ולמטה ממנו הציגו לפני האורחים קערה עם לביבות ולמט' מזה קערה עם קטניות למטה מזה קערה עם ירקות וזה האיש כאשר בא לפניו האורז הביט וירח כי לא ידע מה הוא ובראותו כי אח"כ מביאים קערו' אחרו' הושיט ידו למטה עד קצה השני של השלחן ולקח עם הכף מן הירקו' אשר הי' שמה ואכל והושיט ידו פעם שני על ראשי כל המסובין העוטרים על השלחן בעבור הירקות הביט עליו בעה"ב בא ואומר לו ידידי קום נא מן הכסא אשר אתה יושב להתרחק מהמקום הזה והאורח מתפלא עליו מאד איך יקרה לנדיב כמוהו לבייש את האורח להדפו ממקומו א"ל הבעה"ב ח"ו אין אני מבייש את מי רק אני כל ישעי וחפצי לתת לכל איש כפי חפץ לבבו ואני חשבתי עליך כי מזגך רך וענוג ואמרתי להושיבוך במקו' הזה כי במקו' זה דרכי להעלות על השלחן מאכלים דקים אך עתה בראותי כי כסאך נכון במקום הזה ובכפך תושיט לבלוע את הירקות מה לך לשבת פה קח לך מקום שמה אצל הירקות ויהיו מזומנים לפניך על יד ימינך. הנמשל מבואר במאמר הילקוט (חבקוק ג') עמד וימודד ארץ כי הקב"ה מדד כל הארץ ומדד כל העמים ונתן מקום אל כל עם ולשון איש איש כחפץ לבבו וכפי טבע מזגו כי כל מדינה מיוחדה בסגולתה ובתבונתה זו מוצלחת לכשפים וזו לסוסים בזו נפישי רוצחים. והאומה הישראלית שקל ה' סגולתה ומזג תכונתה כי הוא מוצלחה רק לנכבדות לאמרות ה' אמרות טהורות והמקום הנאות על ענין נכבד זה אינו רק למעלה ראש בראש פינה בירושלים וכל גבולותיה מקום המוכשר לנבוא' והשגת רוה"ק כמאמר' ז"ל (במדבר רבה כ"ג) חבלים נפלה לי בנעימי' כמו שהם נאים אל המדינה כן המדינה נאה להם וזה אף נחלת שפרה עלי אבל בראותו ית' כי פנו עורף אל התורה והתחילו לחלל עבודת מלכם בקדש ובשבתם בירושלים עה"ק נטו כף למצרים להשיג מהם סוסים ולהשיג כשפים וכדומה מן ההבלים אשר במקומות אחרות. אז אמר הקב"ה א"כ מה לכם לשבת פה ולהושיט הכף אל הקערה רחוקה לכו שמה ותהי' לכם הקערה על יד ימינכם ואז פיזר הקב"ה אותם והושיב את כל אחד במקומו הראוי לו למציאות תאותו:
אמנם אמנם נראה להעמיק עוד יותר בענין זה עם מה שנתעורר עוד על המשכת דברי הנביא (ישעי' ב') נעשת עמך בית יעקב כי מלאו מקדם כו' וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם. אשר כפי הבנת המפורשים ז"ל הוא מאמר הנביא אליו ית' אל תשא ואל תמחול להם ובעיני רחוק מאד זאת שהנביא יקטרג על ישראל ח"ו. אבל הסכת ושמע את אשר נראה בעיני בזה דדעתי בגמ' (סנהדרין ל"ח) מאי דכתיב וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלקינו משום דצדיק ד' וישקוד ד' על הרעה וגו' עולא אמר שהקדים שתי שנים למנין ונושנתם כו'. וראוי מאד להתבונן מה טובה תלוי בהקדמת הזמן עד שיסובב מזה לומר שאלולי הקדים שתי שנים למנין ונושנתם לא נשתייר כו'. אמנם יובן הדבר היטב:
(רמד)
משל למלך שהי' בביתו איש מטיב נגן והי' משתעשע עמו מאד. ונתן לו דירה לכבוד ולתפארת וילבישהו חמודות כבני הרוזנים והסגנים פעם שמע המלך עליו שהוא יוצא ונכנס אל בית היין ומשתכר שם עם חברת שותי שכר. ויאמר המלך להפשיט מעליו הבגדים החמודים ולקחת מידו כל אשר יש לו ולהוציאו ולגרשו מן העיר ולא יראה פניו עוד. ויעשו לו כן ויהי בהראותו כי מר לו מאד כי נשאר מתה ערום יחף רעב וצמא ואין איש מאסף אותו הביתה כי ידעו כי נתעב בעיני המלך ויקח לו גליון גדול ויערוך מכתב מליצה אל המלך ויעש כחכמתו ותבונתו כנותן הודאה על העבר כי צדיק הוא במשפטו ודינו וצועק ומבקש על העתיד לאמר כי לא ישוב לכסלה עוד. וכבוא מכתבו היקר אל יד המלך נכמרו רחמיו עליו וישב אותו על משפטו הראשון וחיבה יתירה נודעת לו. אז הרהיבה נפשו עוז וישאל מאת המלך לאמר אמת כי שגיתי הרבה מאד והייתי ראוי לעונש אבל לא לעונש כזה וכדי הי' לי בזיון וקצף. ויאמר המלך החכם דע כי אנכי לא עשיתי עמך רע רק טוב וישתומם הנער על הדברים האלה ואמר ואיך. ויאמר אליו הלא אם אנכי לא הייתי לוקח ממך כל מחמד עיניך וכל אשר יש לך הלא אתה בידך היית מפסיד אות' בבתי משתאו' כמשפט כל השכורי' והיית נשאר ערום ויחף ולמחר הלא היית מתירא להתראות לפני כי אין לבוא אל המלך בלבוש שק והיית מוכרח לברוח ולהתעלם. וא"כ הי' דין משפטיך מר מאד על כל הרעות הרבות האלה עד אין קץ והיית נידון כדין מורד ובורח משא"כ עתה כאשר אני עשיתי עמך המעשים האלה מחולפת השיטה כי מכל חטא נעשה עונש היינו כי אם אתה היית עושה מעשה זאת הלא הסיבות עליך חטא נוסף ואנכי כאשר עשיתי דבר זה אליך יעלה ויבא לחשבון ולכפרה ולסליחה וא"כ לא עשיתי רע כל מאומה רק טוב. הנמשל כי כל מה שעשה אלקים לנו הלא אנחנו בפועל ידינו גרמנו לכל זה שתקיא הארץ אותנו ובית המקדש יחרב. וכל זה הי' עוד סבה להעלות חמה לנקום נקם. וזהו כי נטשת עמך בית יעקב כלומר אתה עשית את הדבר הזה בטובך והטעם וישח אדם וישפל איש פי' אם אנחנו בעצמנו היינו עושים לנו זאת הלא ואל תשא להם הי' גדול עונם מנשוא ולא הי' ראוים לכפרה לנצח משא"כ עתה עתה כאשר הקב"ה עשה זאת להם עשה זאת לכוונת העונש וא"כ יתמעט החוב ותתרבה הסליחה:
וכבר המלצנו עד"ז מאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים פ"ח) נחשבתי עם יורדי בור וגו':
(רמה)
משל לשני מוזגים שהי' יושבים בכפר א'. א' בקצהו הא' והב' בקצהו השני של הכפר ושניהם נשארו בעלי חובות אל השר ויתפוש אותם בעד חובותיהם ויבקש א' חופש לנפשו שיתן לו השר את המזיגה על שנה אחד בהקפה והבטיח לו שישלם לו את הכל והשני נתפש לעבודה ויעבוד עמו עבודת עבד בעד חובותיו. לזמן התראה החפשי עם העובד הזה ויאמר אליו אשריך אחי כי אתה יום יום נתמעטו חובותיך ואצלי בהיפך אני הגדלתים והוספתים יום יום. הנמשל זה ממש מאמר נחשבתי עם יורדי בור כאומר כבר הי' טוב מותי מחיי כי אז הלא יום אחר יום יתמעט החוב. ופה בהיפך:
מדרש וזכרתי את בריתי יעקב וגו' הוא שחזקי' אומר (ישעי' ל"ח) הנה לשלום מר לי מר. מר לי מלפני מאחז. מר לי מאחרי ממנשה. פי' כי לא בא חליו רק מהם כי אביו מלפניו הי' רשע ובנו אחריו הי' רשע וזהו ענין בקשתינו והסר שטן מלפנינו ומאחרינו היינו שלא יגיע עלינו קטרוג לא ממה שלפנינו ולא ממה שיהי' לאחרינו. אך יותר נראה בזה:
(רמו)
משל יש הולך עם שומר והשומר הוא לכבודו. ויש הולך עם שומר והשומר הוא לרעתו ביאור זה כי כאשר עשיר א' יזמין את איש אורח הגון ישלח משרתו אל בית האכסניא לבקש את האורח שילך עמו לסעודת הערב אשר העשיר עושה בעבורו והאורח יקום וילך והמשרת הולך עמו ויש שיבוא נוגש לתפוש את איש ויתפשהו וילך עמו להביאו אל בית האסורים. וההבדל בין שני המוליכים האלה כי המשרת המוליך את האורח אל בית העשיר משפט המשרת ללכת תחלה עם הפנס להאיר לפניו למען הכין הדרך לפני האורח שלא יכשל ובהיפך אותו אשר מוליך את א' להסגירו בבית האסורים הוא מוליך את האיש הזה לפניו והוא ילך אחריו להביע בו ולשמרו שלא יברח. הנמשל כן הענין השטן כי קודם שחטא האדם השטן הולך לפניו להראות לו שילך למקום פ' ושם ישיג תאוה זאת ולמקום פ' ושם ישיג תאוה זאת. אמנם אחר המעשה אחר שכבר חטא אז ילך מאחרי האדם עם חרבו כמאמרם ז"ל (ב"ב ט"ז) הוא השטן הוא היצה"ר הוא מלה"מ. וזהו והסר שטן מלפנינו שלא יביאנו לחטוא. ומאחרינו שלא יביאנו אל העונש ח"ו:
עוד ביאור על מאמר הילקוט הנ"ל לא מאסתים וגו' מה נשתייר להם לישראל זו ס"ת שאם לא הי' קיים לא הי' משונים מכל העמים כלום מה הורו לנו בזה. ועוד איך הדברים רמוזים בכתוב והנראה:
(רמז)
משל לבעל מלאכה שנתמנה לחצר המלך לעשות מלאכתו בתמידות ונתנו לו דירה מיוחדת וארוחתו ארוחת תמיד. לימים נפל למשכב למשכב וחלה זמן רב וגם כי נתמעטה פרנסתו מכמות שהי' עכ"ז לא כלתה לתכלית והי' ב"ב מוכרים כלים ובגדים להמציא מחיתם לימים בקשו למכור כלי מלאכתו ויקרא להם אביהם ויאמר שמעוני בני חלילה לכם מלעשות זאת כי כל זמן שיש בידי הכלי מלאכה השייכים למלאכתי המפוארה אני ניכר לעיני כלם כי אני בע"מ זאת רק לע"מ אני חולה וראוי אנכי לשבת ולדור בדירה זאת וגם לארוחתי יכלכלו אותי בטוב לב מצד הרחמנות לא כן אם אמכור את הכלים אז במה יהי' ניכר שאני בע"מ ואז יוציאו אותי גם מהדירה. הנמשל כ"ז שהתורה אצלינו אנחנו משונים מכל עם ומצוינים להקרא בשם ישראל לא כן בהעדר התורה חיו. וזהו לא מאסתים וגו' וכי מה נשתייר להם אלא זו התורה שאל"כ לא היו משונים והבן. והוא מאמר ר' יהושע בן לוי (אבות ו') בכל יום ויום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה:
(רמח)
משל לעיר אשר נפל שמה חולי גדול מאד עד לאין מרפא כ"א ע"י רופא היותר גדול ושלחו אל מדינה אחרת לדרוש ולחקור אולי שמה רופא מומחא שיוכל לרפאות חולי קשה כזה ונתודע להם כי הרופא אשר בבית המלך הוא מופלא מאד ובידו לרפאות החולי הזאת ובאו אל המלך ויבקשו מאת פניו שירחם עליהם ויתן להם הרופא על זמן ידוע עד אשר יקים אותם עד שיעמדו על רגליהם עכ"פ ונתנו למלך ערבון במה אנשים חשובי העיר ורוזנים שיהי' לו למשכון עד אשר ישיבו את הרופא למקומו ובאין ספק כאשר יקרה את הרופא איזה סכנה בעיר הזאת ודאי יחרדו כל אנשי העיר מאימת המלך כ"ש האנשים הממושכנים עבורו מה מאד יחתו מאימת סכנת הרופא. הנמשל כבר מבואר ברז"ל (מדרש שיר על מאמר משכני אחריך נרוצה) בשעה שבאו ישראל לקבל התורה א"ל הקב"ה הביאו לי ערבון והביאו ושיעבדו צדיקי הדור ותינוקות של ב"ר. וא"כ כאשר יקרה בלתי טהור אל התורה הקדושה הטהורה אז כמה גדולה הסכנה ח"ו על ישראל ובפרט על אותם שהם נתונים למשכון וזהו אוי להם לבריות מעלבונה של תורה הקב"ה ישיב לנו העטרה ליושנה במהרה כיר"א: