משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש ויקרא · פרשת בהר
שש שנים תזרע שדך כו' ובשנה השביעית שבת שבתון כו' וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתו' השנים תשע וארבעים שנה. וראוי להתבונן במה שהאריך הכתוב כ"כ והודיע אותנו מספר הפרטי' והכולל אמנם לדעתי כוונה בזה החכמה העליונה לתת לאדם עצה נדיבה איך יעשה חשבון על שנותיו ועל ימי חייו:
(רכד)
משל לעני שהי' מחזיר על הפתחים זה כמה ובבואו בימים נעשה בעה"ב בעיר קטנה והי' מתגאה לעיניהם ומתפאר שהוא עשיר גדול נטפל לו א' מבני עירו אמר לו סכל אתה תרגלת בלכתך מבית לבית לעשו' חשבון על מה שיש לך וכל החשבון הי' על פרוטו' וכאשר הי' בידך ערך ג' זהובים ויותר הי' בידך חשבון כי יש לך שלש מאו'. כן גם עתה תעשה חשבון על מעט הכסף אשר לך והחשבון הוא על פרוטו' ויפרוץ לרוב לאלפים עשה נא מהם דינרי זהב ואז לא ישאר גם עשרה אז תראה את עשרך וסגולתך ואז תבחין אולתך וסכלותך. הנמשל כן האדם כאשר יעשה חשבון על זמנו בעוה"ז והחשבון יהי' על ימים או גם על שנים יעלה החשבון למספר גדול. שבעים שנה. שמונים שנה. ואז יהי' בעיניו כאזרח בעוה"ז. אכן אם יעשה מהם שמיטו' ומה גם יובלו' אז לא יעלה בידו כ"א י' או י"א שמיטו' אז יבחון ואז ידע אם הוא תושב או גר:
ומה נכבד בזה מאמר המשורר ע"ה (תהלי' ל"ט) הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה הוא אדעה מה חדל אני. אשר מאמר אדעה מה חדל אני אין לו ביאור אמנם ענין שאלת דהע"ה הי' עד"ז:
(רכה)
משל לאיש תככים הי' שותף עם עשיר גדול מפני בקיאותו במסחרים יותר מן העשיר וכעסתו צרתו היא אשתו העני' שיקנה לה תכשיטין כמשפט אשת העשיר לומר הלא שותף אתה כי היא לא ידעה שאין לבעלה בחנו' זה רק עשירי' מן הריוח והקניטה אותו ותבך עליו לאמר הלא שותף אתה ויש לך חנות מלאה סחורה ראה נא אשת שותפך איך היא מקשטת בתכשיטים ואני עלובה ושפלה בעיניך ויהי למחר בבואו אל החנו' ויאמר להעשיר בוא ונחלוק ונעשה חשבון בינינו ויתפלא עליו מאד לאמר מה ראית היום לעשות עמי חשבון ויען העני ויאמר דע ידידי כי מה שאדרוש ממך לעשו' חשבון לא למען דעת כמה יש לי רק לידע ולהודיע כמה אין לי תעמוד נא אשתי המרשעת על החשבון בזה ותראינה עיני' ואזני' תקשבנה כי סחורה זאת אינה שלי וזאת אינה שלי ולא תשעה לדברי שקר. הנמשל כי האדם בראותו א"ע בעוה"ז איש חי חיים הבלתי קצובים לו בזמן והארץ לעולם עומדת בא אליו היצה"ר ומסית אותו לחטאים ולעונו' לאמר עוד רבו' בשנים אשר תחי' ואז תקח מועד לפרוע הקפותיך והוא מטעה אותו בשנים שלא יהי' לו חיים בשנים ההם לזה בקש ואמר הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה הוא לא למען אדע כמה יש לי רק למען אדע מה שאין לי ולא יטעה אותי יצרי במה שאין שלי. וזהו אדעה מה חדל אני. הזמן שאני נמנע ממנו מלהשיגו:
וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו. הנראה בהבנת הכפל תמכרו ממכר או קנה כי ודאי אין מכר בלא קונה ואין קונה בלא מוכר אבל לדעתי הורה הכתוב על ב' אופני מקח אשר בהם נקל מאד שתזדמן ביניהם אונאה:
(רכו)
משל א' אם המוכר הוא מוכרח למכור והקונה הוא חפשי. ב' שהקונה הוא מוכרח לקנות והמוכר חפשי אז נקל מאד שיתאנה הא' אחר שחבירו רואה בו איך הוא נחוץ לזה משא"כ אם שניהם חפשים או שניהם מוכרחים אם אמנם זה יחפוץ להטעותו השני לא יאזין לדבריו ולא יקבל ממנו אחר שהוא יודע בחבירו שהוא ג"כ מוכרח בלתי באופן שאמרנו שהאחד מוכרח והב' חפשי. והנה אם המוכר מוכרח ראוי להיות המו"מ נקרא ממכר כי הוא המוליד המו"מ ביניהם ובהיפך שהקונה מוכרח אז יתואר העסק ע"ש קנין. ז"ש הכתוב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו וגו':
ועד"ז כבר המתקנו מאמר החכם ע"ה (משלי י') בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו אשר ההוראה כי הפעולות הנמשכו' מב' בנים האלה לא תהיינה אצל הוריהם על משקל א' כי כאשר הבן יהי' חכם תרב שמחת האב יותר וכאשר יהי' כסיל יהי' היגון לאמו יותר הלא דבר הוא אבל קח לך:
(רכז)
משל לשר גדול בנה עיר חדשה וקבע שם יריד גדול ביום פ' וגזר על התושבים בערים אשר תחת ממשלתו שיבואו כלם על היריד הזה. ובהכרח נסעו כלם בסחורותיהם הקרובים והרחוקים להקהל ולעמוד על היריד מדאגה שלא יטיל עליהם עונש הקנס ובתוך הבאים האלה באו ג"כ סוחרים משארי עירות אשר אינם תחת ממשלת המלך הזה. עתה תראה כי הפעולות אשר תעלינה מהיריד הזה אם שמחת הריוח כאשר יהי' יריד טוב או או כאשר יהי' רע לא תהי' השמחה בב' סוגי הסוחרים על משקל א' ולא הצער על משקל א'. כי כאשר יהי' טוב אז תתראה השמחה יותר בסוחרים התושבים אשר עליהם יצאה הפקידה שהם מוכרחים לבוא משא"כ כאשר לא יהי' יריד טוב לא יצטערו כ"כ על ההוצאה שעשו בחנם כי היו מוכרחים לנסוע שלא יקנוס אותם וא"כ כאשר ירויחו תהי' שמחתם יתירה על שמחת שארי הסוחרים כי הסוחרים האחרים לא עשו הוצאות רק ע"מ כן שירויחו. וכאשר יהי' יריד רע אז יצטערו האחרים יותר מן התושבים כי הם היו חפשים והי' בידם לבחור שלא לנסוע א"כ הם בעצמם גרמו להם ההפסד. הנמשל כן השמחה אשר בבן חכם ישמח האב יותר מאשר תשמח אמו כי היא לא נפקדת על מצות פו"ר רק האיש וא"כ כאשר יהי' חכם הלא ע"ד כן סבלה צער לידה וצער גידול בנים משא"כ האב הי' מוכרח בדבר וכאשר יצליח הבן ויהי' חכם מה מאד ישמח. ובהיפך בבן כסיל התוגה לאמו דוקא כי היא נפשה מרה לה על ההוצאות אשר עשתה בחנם לא כן האב כי הי' מוכרח:
והארץ לא תמכר לצמיתות וגו' כי גרים ותושבים אתם עמדי. ראוי לבאר איככה הסמיך ב' התוארים האלה גם יחד כי אם המה גרים אינם תושבים ואם תושבים הם אינם גרים. וכן יש להבין גם מאמר אאע"ה (פ' חיי) גר ותושב אנכי עמכם ורז"ל אמרו (בראשית רבה נ"ח) אם תרצו הריני גר ואם לאו מארי ביתא שכך אמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת. וראוי לבאר מציאות דבר זה איך זה תלוי בזה אם ירצו אז אברהם רק גר ואם לא ירצו אז הוא תושב אבל הדבר יתבאר מאד:
(רכח)
משל לא' שהי' לו בית חומה נשגבה והעלה בדעתו לעקור דירתו מעיר מושבו ואת ביתו נתן לאיש ידוע וכתב ונתן בידו זכות שהבית הוא שלו ובתוך הכתב הי' כתוב תנאי שלא יהי' עז פנים והאיש הזה נתן לו את הבית ואת הכתב והוא נסע אל אחת המקומות וישב שם כמה שנים. ויהי באחרית הימים נתן דעתו לשוב לשבת בעיר מולדתו ויסע ויבא אל העיר הזאת ויסר אל בית חומה שלו ויהי כי ישב שם ב' וג' שבועו' הי' קשה בעיני האנשים הנ"ל ויאמר אליו אמור אמרתי אך יום או יומים תשב עמדי והכנסתי אותך לביתי ועתה מה לך פה ויענה ויאמר הלא זה ביתי אשר בניתי לי ויאמר לו הלא בחזקת היד אהדוף אותך החוצה כי הבית שלי הוא עד כי בא הדבר לפני הב"ד ויאמר השופט להביא לפניו הכתב אשר לו על הבית הזה וירץ והביא את הכתב לפני הב"ד ויאמר הזקן קראו נא היטב את הכתב אשר נתתי לו ויהי הם קוראים את הכתב וזה עומד וצועק על הזקן אז אמר אליו השופט כבר אין לך זכות בבית זה כי כן כתוב בו בתנאי שלא תהי' עז פנים ואין לך עז פנים גדול מזה כי מה הוא מבקש רק מקו' ללון להשלים ימיו וזה עשה עמך טובה גדולה להנחיל לך נחלה גדולה ורחבה ואיך תעיז נגדו כ"כ א"כ צא אתה מן הבית והוא הוא הבעה"ב. הנמשל גם כי הקב"ה החליט את הארץ לאברהם עכ"ז נתן זכות אל הכנענים לשבת בה ואמר לאברהם ודור רביעי ישיבו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה. א"כ יפה אמר אברהם אני אני מבקש מכם רק דבר קטן תנו לי אחוזת קבר עמכם ואם תרצו הנה אתם אנשים ישרי לב ואני רק גר ואם לא תרצו הלא אתם עזי פנים וכבר נשלם עון האמורי ואני מארי ביתא והבן. וכאן יש לבאר כי האדם כגר בארץ נכרי' כאורח נטה ללין כמאמר (תהלים קי"ט) גר אנכי בארץ וגו' וזהו והארץ לא תמכר לצמיתות ר"ל גם שהכנסתי אתכם לתוכה אבל לא שתשימו כל עסקיכם בעוה"ז בקביעו' כמעשה התושב והעושה בשלו כי גרים ותושבים אתם עמדי כלומר בין שנינו א' גר וא' תושב וכאשר אנחנו נתפוס בחינת גרים בארץ ותהי' מלאכתינו עראי אז יהי' הוא ית' בהם תושב כי תורתו ועבודתו הקדושה תהי' אצלינו עיקר ובהיפך ההיפך:
וכי ימוך אחיך וגו'. מדרש הה"ד (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל ביום רע ר"ל ביום שיש לו רע ועכ"ז יתן לבו להתרחם על העני כי מה שיעשה חסד ביום טובה אין בו פלא כמאמר (קהלת ה') ברבות הטובה רבו אוכלי'. וזה משכיל אל דל ביום רע כי נפשו יודעת מאד כי רעת העני היא כפולה על אחת שבע כי הנה בעת אשר התבואה מצוי' העני מבקש הפרוטה ובעת שהתבואה אינה מצוי' העשיר מבקש מציאות התבואה ובהזדמן התבואה לפניו הלא המחיר בידו לקנות ולשלם אבל העני מבקש את שניהם גם הפרוטה גם התבואה וגם אם ישיג א' הב' נעדר ממנו וא"כ העשיר גם ביום רע ישכיל ויבין כי לעני רע ממנו הרבה יותר. וזהו כי ימוך העני עמך ומטה ידו עמך ר"ל גם אתה לא תעמוד בקרן אורה של הצלחה ועכ"ז תתן דעתך להשכיל אל דל. וזהו כוונת המדרש וכי ימוך אחיך הה"ד אשרי משכיל אל דל ביום רע:
(רכט)
משל לעני שנעשה מלשין מפני דחקו וישא עיניו וירא והנה סוחרי' נוסעים עם סחורות אשר לא כדת ויאמר להם חמולו עלי ליתן לי נדבה קצתם היו חכמים והכירו בעיניו כי הוא מביט מאד על הסחורו' ויתנו לו נדבה הגונה ויברכם וילך אל שארי הסוחרים ויתנו לו ב' וג' גדולים וימאן ויאמר אין זה כבודי ויבזוהו ויכוהו הכה ופצוע. וילך ויודיע אל המוכסן ויתפוס אותם ואת סחורותיהם אז התחננו אל העני רחם נא עלינו וקח נדבה הגונה בכל אות נפשך והוציאנו מן המאסר הזה אמר להם הלא עתה אין אני בידי עוד אין הסחורה לנגדי. הנמשל העשיר נקצב עליו מר"ה כמה יחסר לו רק זכה הלא פרס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים כו' והעני בבואו להעשיר ויתחנן לו אם העשיר משכיל ומבין כי חסרון זה הוא מוכרח לחסר מרכושו הלא יתן מתנה אל העני בכבוד ובשמחה והכסיל בבואו אליו העני ורוצה נדבה הגונה כועס ואומר מה לי ולך כלום מו"מ יש בינינו והעני הלוך ילך ובוכה לפניו ית' ע"ד המלשין ומוסר דין כמאמר והי' כי יצעק אלי ושמעתי וגו' סוף שיפול העשיר למשכב ובעת יצר לו יחניף את העני ויתן לו מכספו שיאמר תהלים ויבקש עליו רחמים אבל אז אין הדבר תלוי עוד ביד העני כי כבר דינו נמסר ביד ב"ד שלמעל' אם יש לו מליצים גדולים יהי' ניצול וזהו אשרי משכיל אל דל שהוא חכם ורואה אחרית דבר מראשיתו הוא מרויח אשר ביום רע ימלטהו ה':
ובסמוך ובסמוך ד"א וכי ימוך אחיך הה"ד מלוה ה' חונן דל (משלי י"ט) א"ר אלעזר כתיב נותן לחם לכל בשר בא זה וחטף לו את המצוה אמר הקב"ה עלי לשלם גמולו הה"ד וגמולו ישלם לו. ביאור זה בהקדם מאמר (ישעי' נ"ח) אם תשיב משבת רגליך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד וגו' אז תתענג על ה':
(רל)
משל לעשיר גדול הי' לו ב' בנים במרחקים א' עשיר וא' עני והאחים האלה לא ראו את פני אביהם זה רבות בשנים. פעם באה אגרת מאת אביהם הגביר כי הבן זקונים אשר לו הגיע לפרק הנשואין לזאת תשאלנו נפשו להתעלס באהבים גם עם יתר בניו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. וכתב האגרת אל בנו העשיר איך הוא מבקש מאד שיבוא הוא גם אחיו על החתונ' ולא יחוש על ההוצא' הגדול' שיעש' כי כל ההוצאות שיעשה בעבור כבוד אביו ישלם לו את הכל במיטב כספו והבן העשיר הזה כאשר השיג האגרת הזאת הלך מהרה אל החנות ולקח הרבה סחורו' יקרות ויעש לו בגדים מפוארים ולאשתו ולבניו וילבישם חמודו' והכין א"ע לנסוע ובטרם עלה על המרכב' הזכיר א"ע ואמר קראו לי מהרה את אחי שאני צריך לו מאד ויקראו אותו בחפזון וזה עני קורא ושואל מה רצונך ויאמר לו מה תשאל עלה אלי על המרכבה ויעל וישב ויסעו. ויהי בקרוב המרכב' הזאת אל עיר מחוז חפצם והקול נשמע בבית אביהם כי בניו וב"ב וכלותיו נוסעים ובאים וילכו המחותנים עם הכ"ז כנגדם לקבל פניהם בשמח' וירד מן המרכב' העשיר ההוא מלובש בגדי הוד והדר והמחותנים שואלים עליו מי הוא זה ויאמרו הלא זה הוא בנו של הגביר. אח"כ יצא אחיו העני קרוע ערום ויחף וישאלו עליו ויאמרו גם זה יושב בעיר מגורי אחיו כי אחים הם. והמה מחשים ומניעים ראש ויבואו הביתה והמנגן מנגן. ועשו חופה וישמחו מאד. ויהי כי עברו ב' שבועו' ויאמר העשיר אל אביו הגביר אבי יקירי הנה עשיתי ככל מצותך אשר צוית עלי ואתה הלא ידעת כי איש מסחר אנכי איככה אשבי' מסחרי זה חודש ימים. ויאמר לו אביו עשה כטוב בעיניך בני יקירי ומי מוחה בידך תוכל לנסוע לשלום והוא שמע דברי אביו וכמו רוח עצור בעצמותיו על רוב ההוצא' אשר הוציא ואביו הבטיח לשלם לו שבעתים ועתה הוא רואה את פני אביו כי הוא כמתעלם מזה וההכרח אכף עליו לשום לדרך פעמיו. ויאמר בלבו מה זה אני מחריש ומתאפק כבר אני מוכרח להיות תובע בפה ויבוא לפני אביו והציע לפניו חשבון ארוך על כל ההוצא' הגדול' אשר עשה והבגדים היקרים אשר עשה לו ולאשתו ולבניו ויאמר לו אביו עשית לך בגדים תבלה אותם ותתחדש בבגדים אחרים חדשים. ויאמר לאביו אבל אתה הבטחתני שכל ההוצאו' אשר אעשה יהי' על חשבונך. ויאמר אליו לא תשקר בי כי שקר הדבר הזה והוא הוציא מחיקו את המכתב והוא קורא לפניו כי כתוב בו כל ההוצאות אשר תעשה לכבודי אשלם לך את הכל ויאמר לו אביו השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך עתה ראה בני אם היתה באמת לכבודי איך לא זכרת ואיך לא חסת על כבודי כי לקחת אחיך עמך בעירום ויחף לבוש קרעים וסחבו' ולא זכרת להלביש גם אותו שיהי' לי לכבוד ולמשיב נפש. עתה ראה כי כל זה שעשית וכל הפיזור הגדול הכל הי' למענך ומה זה זה תדרוש ממני. הנמשל כי הקב"ה כביכול כתב ג"כ אגרת ארוכה אל האדם כל הוצאות שיעשה למען כבודו ית' בעונג שבת ועונג יו"ט הכל ישלם לו כאמרם ז"ל (ביצה ט"ו ויקרא רבה למ"ד) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה חוץ משבתות וימים טובים וא"כ בע"כ יש אל האדם להשתדל שיהי' לכבוד ולתפארת בעיני אביו שבשמים ואיככה יכנוס הוא ליום השבת מקושט ומהודר ויאכל למעדנים ואחיו העני ישב כמתאבל ויאכל זרעונים. ואם יעשה כן הלא יתברר כי כל מה שהוציא בפיזור על התענוגים לא בעבור להתענג על ה' כ"א לענג א"ע אז אמר הקב"ה א"כ מה לך לדרוש ממני דבר בעבור ההוצאות שעשית וזה מתק מאמר מלוה ה' מי הוא המלוה לה' חונן דל הוא הוא הפועל אשר גם גמולו ישלם לו גם מחיר ההוצאה שהוציא על עצמו:
ובסמוך ר' פנחס בשם ר' ראובן אמר כל מי שנותן פרוטה לעני הקב"ה נותן לו וכי פרוטה נתן לו והלא חיים נתן לו (פי' וכי פרוטות יהי' גמולו) כיצד הי' ככר ביו"ד פרוטות ועני עומד בשוק ואין בידו אלא תשעה ובא א' ונתן לו פרוטה ונטל ככר ואכלה ושבת נפשו עליו אמר לו הקב"ה אף אתה בשעה שנפשך מצפצפה לצאת מתוך גופך אני משיבה לך. והמאמר הזה מפליא מאד לב האדם וכי לא מצא הקב"ה ח"ו לברכו בברכות הבלתי תלוי' בקללה לאמר שימתין עד שעה שנפשו מצפצפה אז ישיבה לו. אמנם כאשר תשכיל להבין עומק הדברים תראינה עיניך ותעלוזנה כליותיך. איך דרכי ה' ישרים ונעימים. איך הקב"ה חפץ חסד ומגדיל מעשה האדם לעשות קטנה גדולה ואמר כי עושה מן הפרוטה כאלו נתן לו ככר והטעם כנ"ל במדרש אמנם נחקורה נא בעומק ענין זה הלא כבר ידענו כי הקב"ה יגמול את האדם מדה כנ"מ וא"כ גם אם נאמר שזה שנתן לו הפרוטה נתן לו חיים כמה חיים נתן לו כמה יוכל לחיות בכח ככר זה ח' או י' שעות וא"כ מגיע לו מאתו ית' חיים על ד' שעות ומה זה לפניו ית' אם יגמול לאיש חיים על רגעים אחדים אמנם מי כהחכם ומי יודע פשר דבר כי הקב"ה בצדקתו יעשה ואתה תשמע ותבין:
(רלא)
משל כי לפעמים יזדמן שיקראו את הרופא אל החולה המוטל על ערש דוי ויבקשו את הרופא שיאמר להם כפי השערתו מה יהי' מחולה זה אם יש תקוה להבריאו ולהשיבו על איתנו והרופא יענה ויאמר אם תעבור עליו הלילה ויחי' תדעו בטח כי יחי' מחולי זה ועילת הדבר כי הרופא יודע כח המחלה הזאת עד כמה תוכל להתגבר כי יש חולי תבער ג' ימים ויש ח' ט' ויותר אין כח החולי שולטת רק הדבר נשאר עומד על הטבע מי מתגבר על מי אם כח האדם חזק וישא ויסבול יחליף כח יחליץ עצמותיו והמחלה כליל תחלוף ואם מזגו חלוש לא יעצור כח לנגד החולי הבוער יגוע ויחלש וא"כ ישער הרופא אם יתעכב החולה הזה עד למחר בטוח הוא שלא ימות מחולי זה. ואז אם הי' באפשרו' למצוא לקנות חיים על ח' וט' שעות ודאי היו נותנים כל אשר להם בעד נפשם כי אחר הח' שעות האלה יוכל האדם לחיות חיים ארוכים. הנה זה החסד אשר יעשה הקב"ה עם האדם כי אותן שעות אשר החי' את העני הקב"ה שומר אותם וישמרהו ויחייהו בהם עד למחר ולמחר יאושר יאושר בארץ. וזהו עומק המאמר אף אתה בשעה שנפשך מצפצפה לצאת מתוך גופך אז אני משיבה לך. וא"כ ע"י מעט השעו' האלה יוכל להגיע לחיי' ארוכי':