משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש ויקרא · פרשת אמור
ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם וגו' גמרא (יבמות קי"ד) להזהיר הגדולים על הקטנים. ונזכיר לזה מאמר המדרש (ריש פ' צו) אמור אל הכהנים ואמרת ובמלאכים נאמר בגזרת עירין פתגמ' ובמאמר קדישין וכו' העליונים שאין בהם יצה"ר במאמר א' יש די אבל תחתונים שיש בהם יצה"ר בשתי אמירות והלואי יעמוד. וראוי לתת לב על מאמר זה אם מאמר א' לא יועיל כאשר יהי' ב' מאמרי' ודאי יועילו הלא לא רחוק מאמר א' מב' פעמים וכן ראוי לומר תחתונים שיצה"ר שולט בהם בדבורים הרבה והלואי יעמוד. אמנם יתכן כאשר נתעורר תחלה על מאמר ואמרת אליהם וגו' אשר מלת ואמרת היא מלה מהופכת מעבר לעתיד ע"י הוא"ו והלא לא קצר לשון הקדש לכתוב דבר דבור על אופניו עבר במקום עבר עתיד במקום עתיד. אמנם שלהע"ה ביאר לנו ענין זה במאמר שלם וזהו (משלי כ"ה) תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו. דבר היא המלה שהוראתה על הענין המדובר והאופן הוא הביאור וכמשפט האופן כן יהי' הדבור והלשון לבאר את האופן כי אם האופן פשוט עבר אמתי או עתיד אמתי יאמר הכתוב ג"כ דבור פשוט עתיד אמתי אבל אם האופן מדברים יא מתהפכים מתהפכים מעבר לעתיד או להיפך יאמר עליו ג"כ מלה המתהפכת להורות על ענין המדובר. וזהו דבר דבור על אופניו הוא מ"ש הנביא ע"ה (ישעי' מ"ב) מי בכם יאזין זאת יקשיב וישמע לאחור מי נתן למשיסה יעקב וגו' הלא ה' זו חטאנו לו:
(קצח)
למשל כי אם יאמר הרופא מומחה לא' אל תאכל שומים ובצלים וכדומה מדברים החריפים שמהם תבוא למחלה מסוכנת אם יאמין לו וימנע עצמו מלאכול ולא יחלה הנה תהי' השמועה לפניו כי הי' נזהר מן המקרה טרם בוא' אבל אם לא ישמע לדברי הרופ' ויאכל ויזיק לו אם אמנ' לא פעל הרופא מאומה באזהרתו אחר כי הסכל הזה לא עשה כדבר עצתו וקלקל לעצמו אבל עכ"ז הלא פעל אל החולה ב' דברים א' האמונה בדברי הרופא וידע מעתה מאין בא אליו מחלה זאת ב' כי אחרי הכשלו בעברו דברי הרופא אם עוד הפעם מזהירו הרופא על דבר הלא מהיום יהי' פקוח עינים יקשיב ויאזין ינצור וישמור כמ"ש רש"י ז"ל על מאמר אחרי מות שני בני אהרן וגו' השני זרזו יותר מן הראשון נמצא פעולתו לאחריו להבין אחר עברו על דבר הרופא ויחלה ויפול למשכב יחקור למפרע מאין בא לו מקרה זאת. הנמשל זהו מי בכם יאזין זאת יקשיב וישמע לאחור לאמר אחר שכבר באה עליכם הצרה הזאת להבין עכ"פ למפרע מי נתן למשיסה יעקב וגו' הלא ה' זו חטאנו לו והם הם השתי אמירות שרמזו ז"ל האמירה ראשונה להזהיר אותו תחלה שלא יעשה הרע פן ירע לו באחריתו ואם האמירה הזאת לא תספיק לו כי לא ישמע לדברי האזהרה אז מהצורך להמתין ואח"כ בעשותו הרע ויתחרט אז בהצר לו תאמר לו שנית ולא יותר ובהאמירה השנית אין מהצורך ג"כ להרבות לו דברים רק להזכירו לאמר וכי לא כך אמרתי לך. ומעתה הנה אופן הדבור הב' ענינו רק להפך הדבור מהעבר לעתיד לאמר הלא אמרתי אליכם אל תחטאו וגו' וזה רמוז במלת ואמרת מלה מהופכת מעבר לעתיד גם אתה תעשה מן העבר עתיד ותזכיר אליו ענין העבר:
מדרש ד"א אמור אל הכהנים הה"ד (תהלים י"ט) יראת ה' טהורה עומד' לעד א"ר לוי מיראה שנתירא אהרן לפני הקב"ה זכה ונתנה לו הפרשה הזאת שאינה זזה לא ממנו ולא מבניו ולא מב"ב עד סוף כל הדורות ואיזה זו פ' המת וכו'. והדברים מפליאים מאד מה ענין ההפלגה במצוה זאת מיראה שנתירא וכו' למה לא זכה כך בכל הפרשיות כמו תרומות ומעשרות וכדומה ולמה דוקא בפ' המת הלא דבר הוא. אמנם יתכן בזה בהזכיר דבריה' ז"ל (ויקרא רבה ג') בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא ויראני ומפני שמי נחת הוא (מלאכי ב') בריתי הית' אתו החיים והשלום שהי' אהרן רודף שלום בישראל ואתנם לו מורא ויראני שקבל עליו דברי תורה באימה וביראה ברתת ובזיעה. דע כי כבר אמרו ז"ל (שמות רבה מ"ב) כשישראל עולין גדוליהן עולין עמהם וכשהן יורדין גדוליהן יורדין עמהם:
(קצט)
משל ממש ע"ד שר גדול אשר למלך כאשר ילך למלחמה וינצח ויצליח וכל חיל הלוחמים יתגדלו ויתעלו גם השר ההוא יעלה עמהם ובהיפך ובהיפך כאשר יפלו במלחמה ונוקשו ונלכדו אז גם השר נשפל בעיני המלך. כן עם ב"י כאשר מתגדלים בא"י ובבהמ"ק צריכים הם למלך ושרים וכ"ג שופטים ושוטרים ושר הצבא. אבל בזמן החורבן ואנחנו גולים בארץ אחרת ביום הזה חסרנו כל אלה לא כהן ולא נביא לא שר ולא שופט. ומעתה נחקורה נא במשפט השרים הלוקחים פרס מאת המלך זה יקחו רק כל זמן שהם משרתי' את המלך אז יאכלו בלחמו יחגורו במלבושיו יתעטרו בתכשיטיו אשר לכסף לכסף לזהב לזהב אמנם כאשר נשלם לו זמן העבדות ויפטרהו ללכת לביתו אז מסיר מעליו הבגדים החמודים האלה והמה נשארים באוצר המלך אכן אם השר הזה עשיר ומעולם לא התעטר בתכשיטים רק משלו הי' הכל אז בצאתו לחפשי ודאי יקח לו בגדיו עמו. הנמשל לפי מה שביארנו לא נתן ית' גדולה לגדולי ישראל רק בעבור ישראל א"כ בחורבנן הוסר הנזר הטהור מעל הגדולים ונאבדו המתנות כהונה לזאת אמרו חז"ל על אהרן כי מתנה זו לנפש לא יטמא בעמיו לא הי' ענין תלוי כלל בהדור רק ביראתו הגדולה וזהו שאמרו מיראה שנתירא אהרן מלפני הקב"ה זכה ונתנה לו פרשה זו שאיננה זזה ממנו ולא מבניו וכו' היינו גם לאחר החרבן כי המעלה הזאת היתה משלו ומבחינתו העצמית לא מסבת הדור כי אהרן לא הי' צריך לילך אל בית אבל לזכור יום המיתה. וזהו בריתי אתו החיים והשלום היינו המתנה הנז' לנפש לא יטמא כי חיים הוא היפך המיתה וכן שלום היינו הגוף עם הנפש יתלכדו ולא יתפרדו ואמר הטעם מדוע יהי' זה לו ברית עולם ואתנם לו מורא ויראני היינו בעבור מוראו הטהורה לא בעבור הדור. ומפני שמי נחת הוא תמיד כן המעלה הזאת לא תפסק ממנו בשום זמן:
קדושים יהיו לאלקיהם ולא יחללו שם אלקיהם כי את אשי ה' לחם וגו' הם מקריבים והיו קדש וגו' וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב קדוש יהי' לך וגו'. ובהשקפה ראשונה נראים הדברים כפולים ומכופלים ולא כתבה התורה שפת יתר. אמנם יתבאר:
(ר)
במשל כי הנה כאשר יצוה השר על אנשי עירו לתת אל א' הגר עמהם כו"כ בכל שבוע לפרנסתו ופרנסת ב"ב יהי' הדבר קשה מאד בעיניהם לאמר אם האיש הזה מצא חן בעיניך להגדיל חסדך עליו מדוע לא תפתח לו אתה אוצרך ויקח פי שנים אכן אם השר הזה נבדל מעמו מאד אם בלשונו ואם בעסקיו כי הוא נכבד ויושב בחדרי משכיותיו עד כי אין לבוא שעריו לא להביא לפניו מתנה ואשכר וכן אין ביד מי לגשת אליו לבקש תשואו' חן והאיש הזה לבדו הוא יודע לשונו אשר על פיהו יכולים כלם להתקרב את פני השר אז לא יכבד עליהם משא פרנסת האיש הזה אבל יערב להם מאד להעניקו מברכת ידם כי נפשם יודעת מאד הטובה הנפלאה הנמשכת אליהם מסבתו כי יחיו בצלו. הנמשל עד"ז ממש בא הכתוב לבאר כי אם יקשה בעינינו את אשר צוה ה' אותנו על כ"ד מתנות כהונה בעבור שהכהן נשא חן בעיניו יעלה בלבנו קושית קרח ועדתו. אבל אם נעמוד על האמת כי אין ביכלתנו לא שיקובל הקרבן מידינו אליו ולא לקבל מידו ההשפעה אשר בו נחי' אז יבינו ויבחינו ויבחינו מאד מעלת הכהנים הנגשים אל ה'. וזהו קדושים יהיו לאלקיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים היינו כי הם מקריבים ומגישים את אשי ה' מידינו ליד המקום ב"ה (וגם לחם אלקיהם הם מקריבים הוא הורדת השפע אלינו אבל במאמר וקדשתו לא הזכיר אשי ה' רק כי את לחם אלקיך הוא מקריב) ע"כ והיו קודש:
במדרש (פרשתנו) ר' לוי פתח הן אתם מאין ופעלכם מאפע הן לשון יוני הוא אחד אמר הקב"ה אומה אחת אתם לי מאומות העולם מאין מאותם שכתוב בהם כל וגו' כאין נגדו ופעלכם מאפע כל פעולות טובות ונחמות שהקב"ה עתיד לעשות עם ישראל אינם אלא בשביל פועה א' שפיעתם לפני בסיני ואמרתם נעשה ונשמע תועבה יבחר בכם אותה תועה שכתוב בה עשו להם עגל מסכה מאותה תועבה הביאו לפני קרבן שנא' שור או כשב או עז. ונבוא לבאר המשך המאמר אך נקדים מאמר המשורר ע"ה (תהלים מ"ה) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו' ובת צור במנחה פניך יחלו עשירי עם וגו' לרקמות תובל למלך וגו' אשר רז"ל דרשו מאמר זה (ריש פ' לך) על אאע"ה והנה המשורר ע"ה דיבר הדברים ע"ד משל ומליצה. ונבין תחלה המשל ואח"כ נעמיק להתבונן בענין הנמשל. וגם אנחנו נבחור לקרב הענין ע"ד דמיון:
(רא)
משל לעשיר גדול שהי' צריך לקחת אשה וראה בתולה בעלת מעלות טובות אצל עני א' וקראה אל ביתו וידבר על לבה שיקח אותה לאשה אבל אמר לה כי הוא צריך תחלה ללמדה סדר ההנהגה הראוי לה עתה ואמר לה בתי דעי כי נפשך ריקה דלה ועני' ואביך עני ודל וכל משפחתך דלים רעבים וצמאים ובחוסר כל והי' דרכך להחניף את השכנים שתהי' רגילה אצלם בכדי שתוכל לשאול מהם דבר אם איזה כלי או מאכל ומשקה ושאר חפצים שלא הי' יכולת בידך להשיג ומהיום והלאה אין לך עוד לעשות כאלה כל כבודך שתשב בביתך כמאמר כל כבודה בת מלך פנימה ולא תצאי ממפתן חצרי וטירותי החוצה למען לא תהי' לי לשמצה. והנערה בשמעה נבהלה מאד ותאמ' אהה איך אוכל להיות שכולה וגלמודה כאסיר אל בור הן זה דרך ב"א להיות מעורב עם אנשים ויען ויאמר חלילה לי זאת לסגרך היום בביתי אשר לא תראה אדם עוד כאותם אשר בבתי כלאים החבאו רק ההבדל הוא כי מעתה לא יהי' דרכך להשכים ולהעריב לדפוק על פתחי נדיבים כמשפט הדלי כאשר היית מוכרח לעשות בראשונה ומעתה יהי' הדבר בהיפך כי כלם יהי' משכימים לפתחך זה לדרוש בשלומך ולהשתעשע עמך וזה יבוא וישאל ממך טובה יותר ממה שהיית שואלת ממנו. הנמשל דע כי אנחנו מוזהרים להיות מרוחקי' מטובות זמניות מדומיות ואין מהראוי אלינו לקחת מפרי עוה"ז כ"א ההכרח מה שלא יספיק בלעדו כמאמר כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' וכל ישענו וחפצנו וכל מחמדנו ראוי להיות כמאמר אחת שאלתי מאת ה' וגו' שבתי בבית ה' וגו' לחזות בנועם ה'. וכאשר תשים עינך ולבך תראה אשר הרבה מגדולי הצדיקים היו מוכללים בכל שפע טוב העוה"ז והעושר והכבוד הכל לפניהם לפניהם כי כן חפצו ית' להטיב לטובים ולישרים בלבותם רק ההבדל הוא בין הצדיקים והרשעים ממש כדברי המשל הנ"ל כי הרשעים רודפים אחר הטוב להשיגו לא כן הצדיקים כי הטוב משתוקק עליהם להתלונן בצלם כידוע וכמאמר ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך ר"ל מעצמם ישיגוך. וכמאמר עפ"י הגורל וארז"ל שהגורל הי' קורא ואומר אני של פלוני. וזהו מאמר כי תקדמנו ברכות טוב. ומעתה מליצת המשורר ע"ה נתבארה יפה אף נעים שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וכל זה לרמז אל האדם הרוצה להסתופף בצלו ית' שהוא צריך לעזוב כל הדברים אשר התרגל בהם מלדה מבטן ולבל ידאוג א"כ (אבי') [אהי'] נעזב ומשולח מכל ע"ז ביאר לו כי הדבר בהיפך ויתאו המלך יפיך ובת צור במנחה פניך יחלו עשירי עם כי כל הטוב יבוא אליך ואתה תשב ותתלונן באהלי תורה כי כל כבודה בת מלך פנימה וגו' אבל לרקמות תובל למלך (כו' מאן מלכי רבנן):
ומעתה נבאר המשך לשון המדרש אך נחזור אל דברי המשל הנ"ל אשר התנה העשיר עם האשה אשר לקח ותאמר אליו האשה מדוע לא יזדמן כן בשארי ב"א להתנות תנאים כאלה בעת ההתקשרות ויאמר לה כי מי שנתגדל בין עשירים אינו צריך לתנאים כאלה כי למודה בכך לחיות חיי כבוד ונחת לא כן הנערה הזאת אשר בתולדתה היא מבין עניים ועתה היא עלתה פתאום על גפי מרומי ההצלחה הי' מהצורך ללמדה נימוסי הכבוד. וזהו מאמר הקב"ה לישראל הן אתם מאין מאותם שכתוב בהם כל וכו' כאין נגדו כלומר שרש שלכם דל ורזה מאד ופעלכם מאפע כלומר כי לשעה קלה העלתי אתכם על כל רק בעבור דבור א' שאמרתם לפני בסיני נעשה ונשמע וא"כ כפי השרש שלכם הלא אתם למודים לבחור בטוב העוה"ז. ועתה הלא נכנסתם עמי בברית מה שראוי אליכם להיות גוי קדוש וראוי אליכם למאוס בהבלי התענוגים ולא תאמרו כי א"כ תהיו חסרים ונעדרים מכל טוב ע"ז אמר לא כן הדבר רק הטוב יבחר בכם לא כאותן אשר עשו את העגל בעבור היותם נמשכים אחר העבודה הנהוגה בארץ אשר יצאו משם החושבים כי ההנהגה מסורה ביד מערכת השמים אשר עי"כ התנהגו מאז לעשות טלסמאות מצורות הכוכבים והמזלות ועשו את העגל מכוון למזל שור אשר בהמזלות כמ"ש הא"ע (פ' תשא) ואצליכם לא כן הדבר כי כמו אשר הדורשים אל צבאות השמים ואל המזלות יחפצו להשיג מהם הטוב המיוחד ומושפע מכל מזל כן המזלות יבקשו וירדפו להמשיך שפעתם אל הנזיר מהם כי הם משתוקקים להתקרב להעובד אלקים. וזהו תועבה יבחר בכם אותה תועבה שכתוב בה עשו להם עגל מסכה מאותו שור תביאו לפני קרבן:
אמנם דע כי ההבדל בין הרודף אחר הטוב ובין מי שהטוב רודף אחריו הוא קדימת הזמן. כי אם סבב סבות וירדוף אחר הטוב יוכל להשיגו במהרה לא כן בישועת ה' נאמר הוחילו לאלהים וגו' אכן שהע"ה העיר אותנו כי עכ"ז טוב לאדם להשליך כל טוב עוה"ז מנגד שלא להתאמץ ולבקש לבקש סבות למהר השגתו ולהקדים בואו כמאמרו (משלי כ') נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך. ונמתיק הענין:
(רב)
משל לעני שהי' מהלך בדרך לקבץ מנדיבי עם והי' מתגורר כמה שנים בדרך נטפל אליו עני שירד מנכסיו זה ימים לא כביר וילכו שניהם יחדיו ונתאחרו באכסניא א' אשר הבעה"ב הי' מפורסם למכניס ארח גדול שמו מאד והי' יושבין ג' או ד' שעות ומצפים שיתנו להם לאכול ולא נתנו לפניהם ויאמר אליו העני החדש למה אנחנו מחשים נלך ונבקש את בעה"ב שיתן לנו לאכול ויגער בו העני הזקן (כי הי' בקי בדבר) ויאמר לו שים יד לפה עד שיקראו אותנו אל הלחם בתוך כך באו אנשים סוחרים אל הבית ויתנו קול לאמר מהרו ותנו לאכול ולשתות וילכו מהרה וישימו לפניהם לאכול ויתנו להם כל אשר שאלו והאיש מחריש משתאה לאמר למה לא אעשה גם אני והזקן סותם את פיו שלא ידבר מאומה ואח"כ כשהלך בעה"ב לאכול אז אמר אל העניים קומו אכלו בלחמי וישבו עמו ויאכלו וישתו ויטיבו לבם וילינו בטוב ויאמר העני הזקן לרעהו מה זה חרדת עלי לדחוק את השעה ולא כך אמרתי לך שיגיע העת ויתנו גם לנו לאכול. וזה משיב עכ"ז מדוע נשתנתי מן הסוחרי' הלא הם מהרו ובקשו וניתן להם ויאמר אליו הזקן הלא למחר תראה הבדל גדול בינך ובינם וישכימו ממחרת ללכת לדרכם והנה הבע"ה יושב עם הסוחרים לחשוב חשבונו עמהם כמה מגיע לו בעד כל מאכל ומשתה והלינה. אז אמר לו הזקן ראה אתה אם ראשיתך הי' מצער יושב ומצפה לחסדו התחסד עמך ולא תשמע קול נוגש ותלך מאתו בשלום ולהיפך הסוחרים שמיהרו עצמם לבקש תפקידם עתה ראה נא את החשבון הערוך לפניהם. הנמשל מבואר במאמר שלפנינו נחלה מבוהלת בראשונה וגו' הן אמת כי יזדמן נחלה הממהרת לבוא תיכף אחר הבקשה אבל ואחריתה לא תבורך כי תהי' צריך ליתן דין וחשבון על כל טובה שתשיג מטובות עוה"ז כמאמר חז"ל (אבות ג') החנות פתוחה והחנוני מקיף והגבאים מחזירים וכו' לא כן הצדיקים שמואסים בטובות העוה"ז כ"א הטוב רודף אחריהם עליהם נאמר יבוא שלום ינוחו על משכבותם בשלום ואין מחריד להם דבר לא ישמעו קול נוגש:
אלה מועדי ה' וגו' ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון. נראה לומר ע"ד:
(רג)
משל א' הביא לבנו מורה השעות (זייגער) נחמד למתנה בבואו מן הדרך למען יהי' לבנו נ"ר ממנו והנער התחיל משחק עמו בכל פעם וקלקל אותו ונשחתו אופניו וגלגיו עד כי נהפך אל הנער הזה הנחת ליגון וצער גדול וטענת אביו הי' כלום עשיתי לך זאת ליגון הלא אנכי כל ישעי וכל חפצי הי' שיהי' לך תמיד נחת רוח ממנו לא שיהי' סופו לתוגה וצער. כך הקב"ה נתן לנו שבתות למנוחה שהם מתנה טובה מבית גנזיו ית' למען ינוח כל א' מעצבו ומרגזו ומעבודתו לא שהשבת יהי' סבה לאנחה כי כאשר יכלו את היום הנכבד הזה בהבלי' בדברי' בטלי' הלא יהי' אחריתם כיום מר. וזהו שבת שבתון ר"ל שתהי' ההתחלה מנוחה וסופה לעוה"ב ג"כ מנוחה:
וספרתם וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות וגו' מדרש תני ר' חייא שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הן תמומו' בשעה שישראל עושין רצונו של מקום. וראוי לבאר איככה תלוי מצוה זאת בעושי רצונו של מקום יותר מכל המצות. אמנם נראה משפט הצדיק והרשע במספר ימי חייהם:
(רד)
משל ב' עניים הלכו יחד לקבץ על פתחי נדיבים לא נפרדו איש מעל רעהו רק א' הי' חכם והב' הי' כסיל ולא נמצא ביד הכסיל מעולם כ"א פרוטה אחת אותה אשר נתנו לו עתה והפרוטה הראשונה כבר אכל והחכם לא עשה כן רק הי' קובץ על יד ובהתאסף אצלו מאה פרוטות החליף אותם על זוזים והזוזים על סלעים והסלעים על דנרי זהב וכל זה מסבת יקר הדנרי זהב בעיניו. כן הצדיק יעשה בדעת ובחכמה ויבלה ימיו רק בתורה ומצות ויתחברו א' אל א' בקרסי עבודת הקדש שעליו עד אשר יעשה משבעת ימים שבת ומד' שבתות חודש ומן החדשים שנה. והכל ע"י מעשה הזמן כי האף אמנם עצם הזמן חלף ועבר אבל הקניני' הטובים אשר קנה בחייו הם חיים וקימים ופעולתם עומדת לעד. לא כן הרשעים מבלים ימיהם בדברים ריקי' אשר לא ישיג מהם אחרית ותקוה כמו אכיל' ושתי' ושארי התענוגי' לעולם אין בידו רק העת של עתה. כמאמר (משלי י') ושנות רשעים תקצורנה ממש כמי שהפקיד אצל א' מאה אדומים והוא מחזיר לו זוז א' בכל יום א"כ אין לו מכל כספו כ"א זוז אי. וזהו ימי שנותינו בהם שבעים שנה הוראת מלת בהם כאותו שאומר יש לי פרוטות במאה אדומים שבע"כ כוונתו שיש לו פרוטו' סך מסוים עד שיוכל לעשות מהם ע"י חליפין מאה אדומי'. כך הי' מאמר המשורר אם תרצה להביט על זמן בני האדם עכ"פ לא תראה בו רק ימים. רק הימים הם אשר בהם תוכל למצוא חשבון של שבעים שנה אם יעשה בהם מעשים טובים. המורם מכל זה כי הוא ית' צוה אותנו לספור ממחרת הפסח חמשים יום כי מפסח ועד עצרת נטהרו ישראל מזוהמת טומאת מצרים והיו צריכים להיות מוכשרים לקבלת התורה בעצרת כי שבע שבועו' היו צריכי' לטהר עצמ' כמבואר ליודעי' א"כ אמר וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' שבע שבתות תמימות תהיינה כאותו שמונה מעותיו שיגיע לדינרים כאשר יקרו בעיניו. כן הימים האלה יקרים מאד להכין א"ע בהם לתורת ה' ע"כ הזהיר הכתוב ואמר שבע שבתות תמימות תהיינה שלא תפסיד יום א' מהם וזהו שאמרו אימתי הן תמימות בשעה שישראל עושין רצונו של מקום כי אז יהי' גם הימי' תמימו':
וקראתם בעצם היום הזה. ד' במסורה דין וקראתם דרור בארץ (בהר) וקראת' בשם אלקיכם (מ"א י"ח) וקראת' אותי והלכת' והתפללת' אלי (ירמי' כ"ט). ולבאר מאמר המסורה נזכיר קצת מאמרים המדברים בענין זה (ישעי' נ"א) התעוררי התעוררי קומי ירושלים אשר שתית מיד ה' את כוס חמתו וגו'. הורה בזה כי הישועה תלוי' אך בידינו לבקש רחמים על חמדת ישראל על הר ציון ששמם. כמאמר (שם ס"ב) אל דמי לכם וגו' עד יכונן ועד ישים ישים את ירושלי' תהלה בארץ. הלא טוב לנו להרחיב פה בתחנה ובקשה למלאות לנו שובע שמחות את פני אדונינו הקדוש ית"ש ולא יסוג אחור לבינו בעבור זה לחמנו לחם צר הבא עלינו בעצב ויגיעה רבה עד כי נתקיים בנו מאמר בנפשנו נביא לחמנו (איכה ה') היינו ביגיעות הנפש והנשמה והשכל אשר כחות הנפש נתנו לאדם רק בעבור עסק התורה ועבודה. ועתה אנחנו מעבידים אותם בפרך לכל עבודת הפרנסה להשיג מחיתינו כיום הזה לא לעוה"ב וכדי בזיון וקצף אם שפחה תירש את גבירתה. הה זכרו זאת והתאוששו הלא אבינו יוצרנו הכין כל טוב רק בעבורנו ומצפה לפתוח אוצרו הנחמד להריק ברכתו אלינו ומקונן מאד על מניעת הטוב מאתנו כמאמר (ירמי' י"ג) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה. וגמ' (חגיגה ה') מה מפני גוה מפני גאותם של ישראל שנטלה מהם וכו':
(רה)
משל לא' שלא זכה לגדל בן להכניסו לחופה והי' לו הון עתק והי' מרב' בתפל' ובתחנוני' עד כי זכה לגדל בן מופלג מאד במעלו' ושלמות והי' אביו דואג מאד להלבישו בגד נאה ומפואר שלא תשלוט בו עין רעה ומדי שנה בשנה בבואו מן הדרך הביא לבנו זוג בגדים יקרים והניחם באוצר למען לא תשורנו עין כי אמר עד אשר אזכה ויגיע עתו עת דודים להכניסו לחופה אז אפתח אוצרי הטוב להלביש את בני חמודות עד כי לימים נתמלא האוצר מלבושי' יקרים ומעטפות ובהגיע התור הנכבד להכניסו לחופה וימת הנער על פני אביו ובמר לבו הי' משפטו ללכת בכל יום אל בית האוצר והי' משתטח על פניו ובוכה על כל מלבוש ומלבוש ועל כל תכשיט לאמר בני בני מי ילבש הבגדים היקרים האלה ולמי כל אלה לפני. הנמשל כי אבינו שבשמים הכין בעבורנו אוצר כל כלי חמדה וכל סגולה יקרה לא שזפתה עין רואי כמאמר (ישעי' ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך ובעת החורבן אמר הקב"ה לירמי' (בפתיחה למדרש איכה) אני דומה היום כמי שמוליך את בנו לחופה ומת בתוך חופתו והקב"ה הולך כביכול בכל יום אל בית האוצר לראית בטובות בנו יחידו אשר הכין בעבורו ובוכה ומקונן מאד אי' בני יקירי כמאמר חז"ל (חגיגה ה') במסתרים תבכה נפשי מקום יש ושמו מסתרים אשר שם גנוזים כל טוב בית ישראל. וזהו מה מפני גוה מפני גאותן של ישראל שנטלה מהם וכו' ולזאת בא הכתוב לעורר אותנו (ישעי' נ"ב) עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלי' עה"ק וגו' כי כה אמר ה' חנם נמכרתם וגו' מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם ואשור באפס עשקו ועתה מה לי פה נאם ה' כי לוקח עמי חנם וגו':
(רו)
משל ע"ד ב' שכנים הי' להם בתים מפוארים סמוכים זה לזה א' הי' עני וא' עשיר ויהי כי הקיפו הימים והעשיר תקע אהלו בכפר על כמה שנים הוא וכל ב"ב עמו ואת ביתו השכיר אל שוכר א' על משך הזמן אשר יש לו לשבת בכפר ויקח ממנו שכר דירה הרבה מאד. וכראות העני זאת ויאמר אל ב"ב על מה אנחנו מחשים על מה אנחנו יושבים פה בחוסר כל ברעב ובצמא נעקור גם אנחנו דירתינו ונהי' גולים ומטולטלים עד ירחם עלינו עלינו ממרום וישיב אותנו לביתינו לשלום והסכימו כלם לדעתו ויאמרו לו ומה תעשה לבית זה עד אשר נשוב בשלום ויען אם הייתי יודע זמן הטלטול ואורך הגלות הייתי משכיר הבית לאחרים כמו שעשה שכני אכן אני מבטיח את נפשי שיחנני ה' במהרה יושיעני ושבתי בשלום אל בית אבי ואם הבית יהי' מושכר לאחרים מה אעשה אני לכן זאת עצתי לתת הבית אל א' שישב בו בלא שכר על כל הזמן שנהי' נעים ונדים על תנאי אולי ישיבנו ה' במהרה מחויב האיש ההוא לצאת גם באמצע הזמן ויעש כן. ויעברו עליהם ימים רבים נעים ומטולטלי' ומאומה אין בידיהם במה לבוא אל בתיהם אז התמרמר העני הזה למאד ויאמר אל ב"ב דעו בני כל הגרות והטלטול המר הזה באין ספק הגזירה כן הית' עלינו ומה' יצא הדבר לא נוכל דבר ומחויבים אנחנו לקבל הכל בשמחה אכן ע"ז דוה לבי על זאת חמרמרו מעי על שבת נכרי וזר בביתי זה כמה חנם אין כסף כי אם ידעתי שאתמהמה הזמן ארוך הזה הייתי משכיר ביתי והשגתי שכר הרבה ואני מבטחוני לבוא ולשוב אל ביתי בימים אחדים נתתי לו הדירה ועתה אני גולה ומטולטל זה כמה וזה יושב בביתי חנם. הנמשל בעת נגזר מאתו ית' לתת אותנו ת"י פרעה זמן קצוב וידוע חשב ה' שלא ישעבד עמנו חנם וגזר שיכלכל אותנו מטוב אמ"צ. לא כן עתה אין אנחנו מקבלים מהם מחיתנו ובכוונה הית' זאת מחכמתו ית' בעבור כי הגלות הזה היא בלא זמן קצוב לאמר אולי ישיבו מיד כמאמר היום אם בקולי תשמעו יגאלנו מיד בחנם. ועתה אחר אשר גרמו העונות והאריכו הימים ועדיין בן דוד לא בא וכל משך הזמן הארוך הזה אנחנו גולים ומרוחקים יתנחם הקב"ה כביכול לאמר מה זאת אשר חנם נמכרתם וגו' מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם והי' זמן מועט ועכ"ז לא הי' בחנם. ועתה מה לי פה נאם ה' כי לוקח עמי חנם:
וכמה התמרמר החסיד ע"ה במאמרו הנכבד (תהלים כ"ב) אלי אלי למה עזבתני וראוי להתבונן בהשתמשו במקום הזה בשם זה ולא בשם הוי' ב"ה או אלקים. אבל נבין הדבר:
(רז)
משל לעשיר א' שמרד עליו בנו עד שחרה אפו עליו וגרשו מביתו. והנער הי' מתגורר מבית לבית למצוא לו מקום ללון עכ"פ ולא מצא ויאמר אליו איש א' אך שמע לעצתי והט אזנך ושכח עמך ובית אביך והרימה פעמיך למסעות עם עניים מרודים ויהי' בעיניך כאלו נולדת עני מרחם ותאכל לחם. ויטב הדבר בעיני הנער ויהי בהכינו א"ע ללכת ויאמר אל לבו למה יגרע ממני העיר הזאת מתהלך בה מבית לבית אולי אוכל לקבץ עכ"פ על הוצאות הדרך. וילך ויסבב את העיר ויתנו לו כלם יותר ממה שנותני' לשאר עניים ויתן דעתו ללכת גם אל בית אביו וילך ויעמוד על הפתח האב בראותו זעק בקול גדול צא בן בליעל מביתי התחיל הנער בוכה ואמר אם גרמי עונותי שתסיר ממני רחמי האב על הבן אל נא תסיר ממני רחמיך וחסדיך אשר בהם אתה מתחסד על כל באי ביתך ודופקי שעריך ואין אתה שואל על שום עני מה מעשיו והנהגותיו. הנמשל כי אבינו מעול' הלא גדלו רחמיו וחסדיו להטיב עמנו בכמה מעלות טובות ועתה אם אמנם עונינו גרמו למנוע מאתנו חסדיו חסדיו הנפלאים והרחמים כרחמי האב על הבן עכ"ז למה נגרע לבלתי ירחם עלינו עכ"פ בשם חסד אל כל היום אשר ממנו מתפרנסים זכאים וחייבים. וזהו מאמר אלי אלי למה עזבתני הלא אתה זן ומפרנס את כל העולם כלו אשר יורה שם אל ולמה נגרע אנחנו מהם:
ואולי יתכן עוד בביאור מאמר אלי אלי וגו' רחוק מישועתי דברי שאגתי:
(רח)
למשל ע"ד מי שהולך לקבץ נדבות בעבור אחר אם א' לא ירצה לתת נדבה יענה נגדו עזות וירחיב פיו לאמר הלא אני איני נוגע בדבר ואני מטריח עצמי לבקש ולקבץ רק בעבור אחרים. עד"ז ממש הי' טענת דוד הע"ה אלי אלי למה עזבתני שלא לתת לי מענה על תפלתי הלא רחוק מישועתו דברי שאגתי כלומר לא בעבורי אני שואג כ"א צרכי הכלל כדעת ר' יהושע (פסחים ק"ט א') כי עלי לבי דוי על בית ישראל אשר אין להם משען ומשענה זה כמה:
ומעתה נלכה נא ונשובה אל דברי הנביא ע"ה להמתיק גם דבריו הראשונים (ישעי' נ"א) אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחי' ואי' חמת המציק:
(רט)
משל למלך שכעס על בנו וגרשו מביתו ומעירו והנער הלך נודד ללחם איו עד כי מצד ההכרח הלך לדפוק על דלת איש פחו' אולי יהי' לו אצלו עכ"פ מקום ללון ויפתח את עיניו וירא בנועם צורתו ודמותו כי אל עבר פניו תאיר חכמתו ויחמול עליו לקחת אותו אל ביתו לשרת אותו ולעבוד ויעברו עליו כמה שנים עד כי שכח עמו ובית אביו והי' עושה מלאכ' הכפרי כאלו הוא עבד עולם מלידת הבטן. לימים מת הכפרי והי' עובד את בנו אבל בנו הי' איש רע ובליעל והי' מעבידו בחומר ובלבנים וכל עבודה קשה וגם לא נתן לו לחם חקו כראוי וימר לו מאד וישאל את נפשו למות. ובימים האלה נתגלגל על המלך כי נעצב על בנו כי לא שמע ממנו זה כמה ואי' מקומו ויתיעץ ללכת לתור את הארץ וילך הלוך ונסוע הוא ואחוזת מרעיו ובכל מקום בואו צוה להכריז בשוקים וברחובו' לאמר כל מי שיש לו שאלה מהמלך לבקש משפט איש על רעהו או עבד על רבו יבואו כלם לפני המלך לשפוך שיחם לפניו והוא יריב ריבם וידין דינם. ויהי בהשמע דבר המלך ודתו וילכו ויבואו כמה עבדים בבקשות שונות ויבוא גם בן המלך בתוכם לקבול על רבו שהוא עובד אותו ולא הכיר את אביו והי' בוכה ומתחנן לפניו לאמר חמול נא עלי כי עבד אני לאיש רע אכזרי מאד. והימים אשר אביו הי' חי הספיק לי די מחסורי מפתו אכלתי מכוסו שתיתי אבל מיום שמת הזקן הזה לא ידעתי מרגוע יגעתי באנחתי למאד. ויהי כראו' המלך את בנו מחמדו וכשמעו מפיו הדברים האלה ויפול על צואריו וישקהו ויבכה מאד ויאמר אליו בני בני איך שכחת גאונך איך שכחת אשר לך המלוכה ממתנת ובהיותך בביתי כמה שרים וסגנים השתחוו מול הדרך ותפארתך ועתה איך ירדת פלאים ואת כל אלה שכחת ולא שאלת לך רק למצוא חן בעיני הכפרי להקל מעליך עול עבודתו ושיוסיף לך בפת בנו הנמשו הנמשל מובן מאליו כי אנחנו שכחנו מעלתנו יחוס אבותינו ויקר מחצבנו כמאמר (ישעי' ס"ג) היינו מעולם לא משלח בם לא נקרא שמך עליהם וכאשר הרשע כונן חציו על יתר להשחית אז אנחנו צועקים אל ה' לאמר הצילנו נא והסר מעלינו מר המות וזהו תשוב' הנביא והתפלאותו מי את כגונת ומתפלא הוי איך יתכן אליך שתשכח מי אתה ולהיפך ותיראי מאנוש ימות ותשכח ה' עושיך ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחי' ולמה לא נתת אל לבך לבקש את פני אביו להשיבך אל ביתו להיות נושע בד' תשועת עולמים. וזה שאמר הפייטני צרות רבות סבבונו קראנוך ה' כו' פי' עד שלא סבבונו צרות כאלה היינו מחשים וסובלים לבלתי התפלל אבל מאין נמשכת השכחה הזאת אלינו ואיך הגיע בנפשותינו היסח הדעת כזה. אמנם כאשר נתבונן מעט נמצא ע"ז מליצה נפלאה (ישעי' כ"א) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר אתא בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אחיו ונבין הענין:
(רי)
משל לעשיר נכבד שהי' חשוב מאד בחצר המלך ומגודל הקנאה של השרים העלילו עליו עלילת מות וישלח המלך לקחת אותו ויבואו פתאום אל ביתו והוא שוכב על מטתו ויקחוהו ויורידוהו אל בית הסוהר עמוקה מאד ובמחשכים הושיבוהו ובעת שהוליכוהו הי' שואל אותם לאמר הגידו נא לי מה חרי האף הגדול הזה ולא ענוהו דבר כי גם הם לא ידעו עליו אשמה וכאשר הורידוהו שמה במצולות מחשכים נפלה עליו תרדמה וירדם. ויהי כאשר הקיץ משנתו שכח את כל הנעשה עמו וחשב כי הוא בביתו אשר דרכו תמיד להרגיש אור היום מבין בקעי החלונו' כמציץ מן החרכים את נצוצי השחר וכאשר לא ראה מאומה אמר כי עוד לא האיר היום וילט פניו וישן עוד. וכאשר התעורר ויפתח עיניו לראות אם האיר היום והנה חושך סביבותיו ויתפלא מאד על אורך הלילה הזאת מכל הלילו'. והמלך נעצב מאד על אהובו וראה שאין מובא לפניו הלך שמה והטה אזנו לשמוע מה מעשהו בבית זה וישמע אותו איך הוא בוכה ואומר אוי לי על שברי איך ארכה הלילה הן מי יתן ויאיר הבוקר ואקים ממטתי. ויען המלך ויאמר הוי סכל התחשוב כי אתה בביתך בחדר משכבך ועל מטתך שאתה רגיל להכיר בעפעפי שחר הלא אתה אסור היום אל בור מקום אופל וצלמות ולא פעם ולא פעמים הי' יום וגם לילה ואין לך כ"א להפיל תחנה ובקשה לפני כי הנני קרוב אליך מאד דבר ואנכי אשמע. הנמשל כי בימים מקדם בזמן שבהמ"ק הי' קיים היינו יודעים ומכירים אימתי יאיר היום כאשר יצוה ה' חסדו ואימתי לילה היינו שליטת הדינין אם מפי הנביאים ואם ע"י עשן המערכה ולשון של זהורית ואז היינו מתעוררים לתקן את אשר עלינו לתקן. אמנם עתה בעת החורבן נתקיים בנו מאמר המקונן (איכה ג') במחשכי' הושיבני כמתי עולם ואותותנו לא ראינו לדעת אימתי עת רצון ומתי יוכשר להרבות תפלה ואנחנו מחשים הוזים שוכבים על מטות הדמיון כי כל הזמן הארוך הזה הוא רק לילה והוא הכלול במאמר (ישעי' כ"ו) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. וא"כ יקשה לך איך יזדמן לילה ארוכה כ"כ וזהו משא דומה הנביא חזה חזה ברוה"ק שיהי' עת ויהי' דממה אין פוצה פה ואין דורש ומבקש רחמים רק זאת לבד יאמרו שומר מה מלילה שומר מה מליל כפלו שאלתם כמתפלא מאד על אורך זמן הלילה הזה מכל הלילות ותשובת הקב"ה ע"ז אמר שומר אתא בוקר כלומר הלא טעות יש בידכם כי לא פעם א' בא זמן הבוקר להאיר היום שיהי' אפלתך כצהרים ועכ"ז וגם לילה והליל' נמשכ' עוד ואין אתה יודע סימן מהזמנים שלמעלה רק אם תבעיון בעיו כי בך הדבר תלוי ומה גם בימי' האלה ודאי מסוגל התפלה כמאמר (דברים ד') בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך:
ואולי יש להמתיק בזה מאמר (תהלים כ"ב) רחוק מישועתי דברי שאגתי. ע"ד שאמר במקום אחר (שם ס"ט) יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלקי כי אנחנו מקדימים תשובה על שאלת הקב"ה (ישעי' נ"ו) מדוע באתי ואין איש וגו' הקצור קצרה ידי מפדות לאמר כי הקב"ה קובל עלינו למה אין אנחנו מתפללין על חורבן בהמ"ק וגם כי אנחנו מתפללים ע"ז כמה פעמים ביום אם בתפלות ואם בברכת המזון אבל אין הדברים נאמרים רק כמצות אנשים מלומדה אבל הלב רחוק מזה וישראל משיבים כי גם זאת שבט אלקי וילינו כי נתקיים בנו מאמר (איכה ג') גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי כי עי"ז שלא שמע ה' לתפלתינו מאז ועד עתה לכונן יהודה וירושלים כבר נעשה אצלינו אבלות ישנה:
(ריא)
משל בזה לא' בא אל הבית ושומע תינוק בוכה מתגעגע על אמו שיצא' לשוק הלא תרא' כי האיש הזה יש בידו לכוין השע' ולדע' אם אמו יצאה כבר או שיצאה זה עתה דהיינו כי יבחין זאת בעצמית בכייתו כי אם אמו יצאה זה רגע ודאי יצעק וישא קולו וישאג אמי אמי לאמר אולי תשמע צעקתו ותחזור אליו אבל אם כבר עברה שעה או שתים אחרי שהלכה אז לא יבכה בחמימות כ"כ כי כבר לבבו ריק מזה כי יודע הוא שאמו רחוקה ממנו ואת קולו לא תשמע ואז דרכו לנהום בנהימה כאלו הוא בוכה אבל בכה לא יבכה. וזהו יגעתי נחר גרוני והטעם כלו עיני מיחל לאלהי כי ארכו הימים עד מאד. וזהו אלי אלי למה עזבתני זה זמן כביר עד שכבר יצא מלבי הבטחון עד כי גם בעת שאני עומד ושואג בתפלה הוא אצלי רק ע"ד מצות אנשים מלומדה אבל רחוק מישועתי דברי שאגתי לא יעלה על רוחי להשיג ישועה ע"י שאגתי כי אם הי' בא אלינו נביא נאמן ויגיד לנו כי עתה העת וכל מה שתבקשו יהי' נשמע בשמים ודאי הי' כל איש שופך לבו בבכי ותחנונים עד כלות הנפש לא כן כמו שאנחנו עתה כלו עיני מיחל:
המורם מדברינו שלא יאמר האדם שבהכרח ידום וישא ויסבול ויהי' כמחרי' ומתאפק מלבקש רחמים על בית' ה' ועל ישראל כי כבר מוזהרים אנחנו (ישעי' כ"ו) חבי כמעט רגע עד יעבר זעם כי אין הדבר כן כבר עבר הזעם כי אבינו המרחם ית' משתוקק להחיש שועתינו רק תלוי בידינו כמאמר הנז' אם תבעיון בעיו שובו אתיו. וזה אם תשים כל מגמתיך רק על שמו ית' ודאי לא תשיב ריקם תפלתך כי גם שננעלו שערי תפלה זה רק כשהתפל' על עצמך עצמך ועל מחיתך לא כשתהי' עיקר התפלה למען שמו ולמען כבודו ית' וכמאמ' המדרש אשר כתבנו (פ' ויצא) אין פגיעה אלא לשון תפלה וכמשל הנז' שם. וזהו מאמר המסורה להעיר אותנו שלא נדבר על לבינו שיש לנו להמתין על עת רצון לא כן הדברים רק וקראתם בעצם היום הזה בכל עת ובכל יום שאתה עומד בו כמאמר היום אם בקולו תשמעו אז וקראתם דרור בארץ אך בתנאי קראתם בשם אלקיכם לא בעבורכם התנאי הב' וקראתם אותו והלכתם התפללתם אלי שלא תהי' התפלה דרך אגב וע"ד מקרה רק וקראתם אותי הלכתם בכוונה מכוונת רק אלי להתפלל ולבקש רחמים אז באין ספק אלקים יענה שלומכם:
בחודש השביעי באחד לחודש יהי' לכם שבתון זכרון תרועה וגו'. גמ' (ר"ה כ"ט ב') כתוב א' אומר שבתון זכרון תרועה וכתוב א' אומר יום תרועה לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיו' בשבת כאן ביו"ט שחל להיות בחול. ביאור זה בהקדים מאמר (נחמי' ח') ויפתח הספר לעיני כל העם וגו' ויקראו בס' בתורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא ויאמר נחמי' וגו' היום קדוש הוא לה' אלקיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה. וענין בכייתם כאשר שמעו את דברי התורה הוא:
(ריב)
משל לסוחר הנותן סחורתו בהקפה אל החנונים אשר קצת מהם לוקחים במזומן ומהם שמשלמין המחצה ולימים אחדים כאשר יגיע כסף לידם ישלחו להסוחר על החוב אשר משפטם כל זמן שלא יבוא הנושה לביתם עם שט"ח שבידו אינם דואגים מאומה כי גם זה יעלה על לבו הלא כפי החשבון נראה הדבר כי אין אני חייב לו עוד וזה יעשה החשבון הלא אין אני נשאר חייב כ"א דבר מועט לא כן מי שלקח הרבה סחורה בהקפה ולא נתן עלי' מאומה אשר בבואו אל החנות ורואה הסחורה סדורה לפניו ולא מכר מאומה כל עצמותיו ירגזו חרדה ועצב ילבשו לאמר הלא כל הסחורות אשר לעיני סביב בכל פינות החנות בעד כלם אני חייב. הנמשל שהגדולים והטובים בישראל לא יעשו חובות כי זהירים וזריזים הם בכל רגע ורגע כמאמר (תהלים ט"ז שויתי ה' לנגדי תמיד. וקצת שיעשו חובות קצת אבל יקבעו להם זמני פרעון לעשות תשובה זה טרם ישכב על משכבו כמאמר במדבר כ"ג לא ישכב עד יאכל עד. וזהו בכל ע"ש וזה בכל ער"ח. וא"כ באנשים כאלה אין הדאגה והפחד גדול עליהם כ"כ בגשתם אל יום הדין והחשבון כי אם חייבי' חייבים רק מעט מן המעט לא כן האנשים הבלתי מעלים על לבם חשבון מעשיהם בכל ימי השנה מה מאד יכאב לבם כאשר יקרבו ימי הדין הגדול והנורא אז יפקחו עיניהם ויראו כי הם חייבים בעד כל התורה כולה ח"ו כי לא התחילו לשלם זה הי' דבר הבכי' אשר בכו אנשי הגולה כי בטרם לקח אותם עזרא הסופר לשמוע את הדברים הכתובי בס' תורת אלהים לא ידעו מאומה אם חייבים הם דבר או לא וכאשר קרא לפניהם בתורת האלהים ויבינו במקרא אז עשו חשבון בנפשם ורגזו וחלו ואמרו הלא אנחנו חייבים בעד הכל רק נחמי' אמר אליהם אל תתאבלו ואל תבכו (כי יו"ט הי' ביום א' לחודש השביעי כמ"ש כמ"ש היום קדוש הוא לד' אלקיכם) אמנם כל זה אם חל ר"ה להיות בחול גם אנו צריכים לדאוג ולפחד בבוא יום הגדול והנורא אשר מלאכים יחפזון לא כן אם חל בשבת נאסר לתקוע לכבוד היום וביום השבת הוא דבי' רעוא דרעוין ולית זעפין ודינא לא שלטא בי' ועוד אנחנו מכבדים אותו במאכלים ערבים ע"כ יפה אמר הכתוב שבתון זכרון תרועה:
(ריג)
משל לסוחר גדול שירד מגדולת עשרו. אך בין הסוחרים עוד הי' מפורסים לעשיר פעם בא אליו הבע"ח שלו בערב שבת לעת ערב והי' מקבלו בחן ובכבוד ובתפארת והבע"ח שמח עמו והשתעשע עם כל ב"ב בכל יום השבת ובכל אלה הי' האיש מקיים בעצמו מאמר שפתים דולקים ולב רע בהעלותו על לבו איך יבוש מפניו למחר כאשר ינקש נושה כל אשר לו ואיך יכעוס ויחרוק שן עליו ויתחרט על כל השעשועים שהי' משתעשע עמו. וזהו שבתון אבל זכרון תרועה ר"ל בנגלה תהי' נושא פנים אל היום הנכבד. אבל בחדרי לבך תהי' ירא וחרד כי אך כאשר יעבור היום יציע הבע"ח לפניך כל שטרי חובותיך. וע"ז התפלל החסיד עליו השלום (תהלים ק"ל) ממעמקים קראתיך ה' וגו':
(ריד)
משל לעני שהי' פרנסתו מעשיר ידוע. פעם גנב מהעשיר איזה מלבוש ויכעוס עליו העשיר ויסתר פניו שלא יתראה לפניו פעם לחצו הדחק וידע אשר העשיר מטייל בכל יום בדרך פלוני והלך ועשה שם מערה קטנה ונכנס שמה וכאשר הרגיש כי העשיר עובר מלמעלה זעק בקול מר אדוני הושיע נא חמול נא ויאמר אליו מי אתה בוא אלי ואטיב עמך ענה ואמר לא אוכל להתראות לפניך מבושת פני כי כסתני בושתי וגם נכלמתי להרים פני אליך כי אנכי הוא אשר גנבתי בגד פ' ממך ועוד עתה אני לבוש בו. וזהו ממעמקים קראתיך ה':
מדרש (פ' כ"ט) תקעו בחודש שופר בחודש זה תחדשו מעשיכם בחודש זה תשפרו מעשיכם ואמר להם הקב"ה לישראל אם שפרתם מעשיכם הריני נותן לכם כו' והופך לכם מדה"ד למדה"ר. ביאור זה נקדים מאמר הגמ' (ברכות ל"ד א') הקורא שמע שמע משתקין אותו ופריך דלמא מעיקר' לא כוון דעתי' כו' אי מעיקרא לא כוון דעתי' מחינן לי' במרזפתא דנפחא. מלת מעיקר' הב' נראה מיותר. אמנם דע כי מצאנו עיקר חיוב הכוונה בק"ש רק בפ' ראשון כמאמר ר"נ לדרי עבדו (שם י"ג ב') בפסוקא קמא צערן טפי לא תצערן. וכן בתפלה (שם ל"ד ב') ובלבד שיכוון באבות. והטעם בזה נראה ע"ד שאמרו (שם כ"ט א') בטעם שאין אומרים הביננו במוצאי יו"ט כיון דאתי בתחלת צלותא לא אתי לאטרודי:
(רטו)
והמשל בזה לא' שתבע מחבירו סך גדול והביאו לפני הפלילים ואחר כל הטענות יצא הדין שישלם לו מעט מעט ובכל שבוע יתן לו כ"כ עד אשר ישלים כל הסך והנה בהמשך הימים אם יזדמן אשר בשבוע א' לא יתן לו את חקו יש לו התנצלות אולי שכח ואולי לא הי' ביכלתו ומתחלה הי' חושב שיהי' לו לא כן אם מיד בשבוע ראשון לא נתן כפי אשר אשר יושת עליו זה יורה על עוצם פשיעתו כי בזדון לבו אינו משלם הנמשל כן אם באמצע ק"ש או באמצע תפלה לא כוון דעתי' יש עליו לטעון לא כן בק"ש בפסוק ראשון וברכה של תפלה שאין טרדה בתחל' אם לא במרד ובמעל לכן מחינן לי' וכו'. וזהו ג"כ מאמר המדרש חדשו מעשיכם שפרו מעשיכם. כי כבר אמרו (ברכו' ל"ב) ג' מקראות אלמלא לא נכתבו כו' עד ואשר הרעותי וכל זה שייך על כל ימי השנה לא כן על התחלת השנה. וזהו חדשו מעשיכם שפרו מעשיכם כמשפט דבר חדש וזהו א"ל הקב"ה אם שפרתם מעשיכם כו' עד והופך לכם מה"ד למה"ר מטעם ואשר הרעותי:
ובעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא וגו'. מדרש (בראשית רבה כ"ח) אקרא לאלקים עליון בר"ה לאל גומר אלי בי"כ. הנרא' להבין המאמר הנפלא הזה:
(רטז)
משל לאדם שהי' לו בן ורצה עשיר א' לקחת אותו לחתן ולתת לו נדן סך גדול ומזונות על שלחנו תמיד רק שיהי' לו זוג בגדים על החתונה ואין בידו גם פרוטה א' ולבו כואב עליו מאד איך בעבור עיכוב קל כזה יהי' משולל טובו' הרבה ונעדר מהון עתק ואם יזדמן לפניו א' שיתנדב לתת לו הזוג בגדים הלא הוא מטיב עמו טובות רבות אלף פעמים ככה על מה שנתן לו. הנמשל כי בזמן הנכבד הזה מר"ה ועד אחר יוה"כ יכול האיש הישראלי לזכות לרוב קדושה וטהרה רק שיקיים מאמר לפני ה' תטהרו היינו שיכין לבו בתשובה וחרטה בלב שלם ואם אין ביכולת האדם לעשות לו הכנה הזאת א"כ יאבד טובה הרבה בעבור חסרון קל. ע"כ אנחנו מתפללים לאמר אקרא לאלהים עליון בר"ה שיעזרני על ההכנה כדי להשיג הטוב הנפלא ביוה"כ אשר מבלעדי ההתחלה מן האדם אין באפשר שישיג הטוב ההוא. וזהו לאל גומר עלי וחנני והושיעני שאהי' אני המתחיל:
ובמקהלות המתקנו המאמר הזה עם הכתובים הנמשכים האלה אקרא לאלהים וגו' ישלח אלקים חסדו ואמתו נפשי בתוך לבאים וגו' התבונן בדבריו הנעימים כי מלאך מליץ הוא להגיד לאדם ישרו:
(ריז)
משל לעני יושב בכפר והוא מוזג ונשאר חייב סך גדול להשר והשר שלח אחריו לאמר מה זאת לך להיות יושב אצלי ולא תשלם והחוב הולך וגדול הלא ידעת כי נקה לא אנקך עורך אפשוט מעליך. והעני עומד ובוכה במרת נפש מאד ויאמר אליו השר ראה כי עוד החסד הזה אעשה עמך להמתין לך עוד ימים אחדים אשר בהם תצא ותשתדל אצל השכנים ויעזרו לך שתוכל לשלם החוב וזה בוכה ועונה במר לבו הוי על שכיני הרעים והחטאים את מי מהם אבקש את מי מהם אדרוש הלא אינם רק כפריים בלתי אתה בחסדך הגדול אם תאמר להושיעני אז אושעה. הנמשל כי בר"ה כאשר יזמין ית' את האדם לדין לשלם בעד כל השנה יעמוד ויבכה כי אין לו לשלם והקב"ה מתחסד עמו להמתין עוד איזה ימים כמאמר (ר"ה ט"ז) בינוני' תלוים ועומדים עד יוה"כ הוא בוכה ואומר אקרא לאלקים עליון בר"ה לאל גומר עלי ביוה"כ ישלח משמים ויושיעני כלומר מה יועילני מה שאתה מרחיב לי הזמן מוטב הושיעני אתה מאוצרך הטוב כי איך אקוה למצוא עזרה ועוז מהזולת נפשי בתוך לבאים אשכבה וגו' ובעוד היות השושנה בין החוחים אין באפשר שתהי' בהוד יפי' רק ישלח משמים ויושיעני כו' ישלח אלקים חסדו ואמתו חסדו הוא החסיד מלך המשיח ואמתו הוא אליהו איש אמת כמ"ש בילקוט (תהלים מ"ג) על מאמר שלח אורך ואמתך:
ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש. גמ' (ר"ה י"א) (גם בברכות) וכי בתשיעי מתענין הלא בעשירי מתענין אלא כל האוכל ושות' בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי. והפליאה נשגבה איך כתבה התורה מצות אכילה ושתי' בלשון תענית. והנראה לדעתי בזה:
(ריח)
משל בן עשיר א' הי' בעל תאוה גדול ובכל יום אשר הלך אל בית הספר עבר דרך שוקים ורחובות אשר מוכרים תפוחים אגוזים וכדומה וחטף מן הסלים ונותן לתוך פיו ויברח וימלט. ויהי כאשר ראו את מעשיו יום יום נתאספו ובאו אל אביו לקבול על הנער ועל מעשיו הרעים והי' נכלם מאד ממעשה הנער והוכיחו ולא הועיל כל מאומה ויתן מועצות בנפשו מה לעשות אל הנער הזה לעזוב את דרכיו המגונים. ויהי בבוקר ויקרא אותו ויאמר אליו בני יקירי מחמדי אין רוחי נוחה במה שתלך לבית הספר לבדך נער יקר ומהולל וחביב בעיני כמוך ראוי לך ללכת בדרך כבוד כמשפט האנשים המכובדים התעכב נא מעט ואשלח לקרוא את הכלי זמר ותלך לבית הספר עם הכ"ז בשמחה ובשירים בכבוד גדול וישמח הנער מאד על דברי אביו וכאשר באו הכ"ז הלכו לפניו והבדחן מכה בחליל לפניהם ואומר הבחור המופלג המפואר שלשלת היוחסין פב"פ מוליכים אנחנו אותו לבית רבו המפורסם והנער כאשר ראה כבוד תפארתו והלולו עוד לא עלה על רוחו להוריד מעלתו לעשות כמעשה הבוערים והפחותים כי איך יעזוב את הכ"ז וילך אל כלי חורי לחטוף תפוחי' אצל העניים. הנמשל כי האדם כבר נאמ' בו כי יצר לב האדם רע מנעוריו כי מטבעו והרכבתו הוא נמשך מאד אל הבלי חמודות העוה"ז ותענוגי הגוף ואם הי' עוד הכתוב מפורש יוצא ואומר בתשעה לחודש תאכלו ותשתו מי יודע מה הי' עושה מי יודע אם הי' מנין בבהכ"נ בערב. מה עשה הקב"ה כתב המצוה הזאת ועטף אותה בצעיפים ומעטפות של תעניות ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש ואחר שהדבר כן אשר האכילה והשתיה ילכו עם הכ"ז היינו ילכו הלוך להיות נעלה בקדש בערך תענית וכאלו התענה תשיעי ועשירי אז בקל יבין האמת הראוי באכילתו ושתיתו לא לעדן א"ע רק לקיים מצות בוראו אשר בחכמתו הנפלאה צוה את האדם שיאכל בתשיעי ויתענה בי' ויהי' נחשב לו כאלו התענה הב' ימים בע"כ שתהי' האכילה זאת בהדרת קדש מקדשי שמים באימה וביראה בענוה כהיושבים לפני ה':
ביאור יפה על מאמר (קהלת י"א) שמח בחור בילדותך וגו' ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט. ובגמ' (שבת ס"ג) א"ר הונא עד כאן דברי יצה"ר מכאן ואילך דברי היצ"ט (עי' קול יעקב ונוסף לזה תבלין אשר נשמט שמה):
(ריט)
משל לעני בא על יום השוק ופגע בו לץ ונתן לו שלום וישאלהו על מעמדו והעני התמרמר מאד לפניו לאמר בי אדוני לא אכלתי לא היום ולא אתמול ואין לי גם מקום מנוחה לנוח מעט מעצבי ומרגזי ויאמר אליו בא עמי לביתי ואתן לך מטה שלחן כסא ומנורה הלך עמו והכניסו לבית אכסניא גדולה ואמר לתת להאורח הזה כל אשר יתאוה לאכול ולשתות. ואחר איזה ימים אחר שאסף את חפציו ונתן אותם לשקו ותרמילו לשוב ללכת לדרכו ויחזק בו בעל האכסניא בשקו ובתרמילו שישלם מה שהוא חייב כי שקר דיבר האיש ההוא שהוא בעה"ב ויקח את שקו למשכון ויחרד העני מאד ויצא החוצה והנה בא לקראתו הרמאי הנז' ויחלף שמלותיו ואמר לו באמת עשית כא' הכסילים איככה שמעת אל דברי לץ זד יהיר אשר ציד בפיו אבל שמע עצתי כי עתה אחר שכבר תרמילך ביד הנושה לך אכול ושתה אצלו עכ"פ עוד ימים אחדים כי בין כך ובין כך יוחלט תרמילך אצלו. הנמשל זה ממש דרך היצה"ר כי בימי הילדות החליק אליו בעיניו לעשות עבירות ליהנות ממחמד עוה"ז בחנם אח"כ בימי הזקנה והשיבה אז ירגיש האדם כי לא בחנם הי' אבל בהכרח ישלם מה שנהנה אז בא היצה"ר בדמות יצ"ט ומכביד עליו התשובה ומפליג עליו העונש מאד לאמר לתקן א"א בידך בשום אופן עכ"פ אחר כי כבר תרמילך יוחלט אצלו כל מה שתמצא ידך ליהנות מעוה"ז עודך פה בהאכסניא חטוף ואכול. וזהו עד כאן דברי יצה"ר מכאן ואילך דברי היצ"ט היינו שהיצה"ר מתחפש ומדבר דברים הנאותים ליצ"ט כי אליו ראוי לומר מאמר ודע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט. והולך היצה"ר ומדבר הדברים האלה וכל כוונתו שיתיאש האדם מן התשובה:
(רכ)
משל נאה על תפלת נעילה למלך שהי' לו בת ויהי בהגיע פרקה והציעו שדוכים לפני' ותמאן בכלם עד כי גמר בלבו להשיאה אל הנמצא ראשון ונזדמן כי בא איש כפרי והשיאה לו. ויהי כי לקח אותה אל ביתו אל בית אמו והנה חמותה עשתה עמה עבודות כבדות וקשות כמשפט לכפרוית והי' מר לה מאד עד כי כתבה אגרת אל אביה ותספר לו את כל מר לבה. ויכתוב אלי' כי לערך ארבעים יום יבוא אצלה. ויהי כהשמע דבר המלך פחדו מאד וימהרו ופנו את הבית והתחילו להדר ולקשט את בתו היקרה ולעדנה ולכבדה ויהי לימים אחדים באו שרי המלך הפרתמים הרצים לפניו להגיד את בואו והכפרים האלה קדמו פניהם בכבוד ויקר ויאספו אותם הבית ולימים עוד הקול נשמע כי המלך בעצמו בא ויצאו לקראתו ויקבלוהו בכבוד גדול והמלך ראה את כבוד בתו ויטב בעיניו מאד וישב עמה ויטב לבו. ויהי בעת שהתחיל להפרד ממנה והכין א"ע לנסיעתו והנה בתו נופלת על צוארו ותבך על צואריו עוד לאמר אבי אבי איככה תעזוב אותי איכה תעזוב את ילד שעשועך וכל חמדת ביתך ויאמר לה מה לך בתי הלא ראיתיך בכבוד והדר ותבך ותתחנן לו ותאמר דע אבי כי כל אשר אתה רואה אך זה היום נעשו כי שמעו שמעך ורגזו וחלו מפניך אבל נפשי יודעת מאד אשר עשתה לי חמותי ואת אשר היא עתידה לעשות עמדי כי רק בהפרד כבודך מעלי תעמוד חמותי על יד ימיני ובהכרח תשיב אותי אל עבודתה ואל משאה לחלוב הפרה ולפתח ולשדד אדמתה וכדומה מן המלאכות אשר לא נסיתי באלה. ויפן וידבר עם בעלה מה לך איפוא לעשות כן לבתי איך לא תכיר בכבודה וערך יקר ערכה כי בת מלך היא ויבך גם הוא במרת נפש מאד ויאמר גם נפשי יודעת מאד כמה מן הכבוד ראוי אלי' אכן ביום בואך עמי בקשר הברית אמרתי בלבי הלא לא נעלם מאת אדוני כי איש כפרי אנכי עני ודל ומה יש בביתי לכבד את בתך היקרה וחשבתי כי כאשר נתת לי בתך תאציל עלי ברכה כי מלך גדול אתה ותחלוק לי חלק ונחלה אם על ימין או על שמאל. הנמשל הקב"ה רצה ליתן התורה לאדה"ר ואמרה עליו שהוא רעבתן כי אכל מעץ הדעת ורצה לתת התורה לנח אמרה שהוא שכור וישת מן היין וישכר עד כי נתן את התורה אלינו ובכל ימי השנה אנו מזלזלין בכבודה והיא כותבת בכל יום אגרות אל בית אבי' כמאמר (אבות ו') בכל יום ויום בת קול יוצאת כו' אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. רק בר"ח אלול בהשמע דבר המלך ויתן קולו לבני חילו כי יבוא אלינו אז היראה גוברת עלינו ומגור מסביב ואז נתן מועצות בנפשותינו להתאסף בבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתחילים לומר תהלים ותפלו' ותחנונים ועוסקים בתורה ובמע"ט בצדקות וגמ"ח עד כי בר"ה יבואו הפמליא של מעלה (עיין זוהר פ' אחרי) ורואים בכבוד הבת מלך ויטב בעיניהם מאד וביוה"כ יבוא המלך הקדוש ית"ש בעצמו ובא ה' אלקי וכל קדושיו עמו ורואה את ישראל כמלאכי ה' צבאות לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ועומדים מעל"ע בקדושה ובטהרה והקב"ה כביכול מקבל נ"ר מעמו ישראל אמנם אחר תפילת נעילה אשר אז עת סילוק שכינה אז הבכי' גדולה מאד אבי יקירי איך תעזוב אותי בלי חמלה הלא עוד מעט ישיבו אותי אל עבודות פחותות עוד מעט יפשטו את מעילי את צבי עדים היינו היראה והדבקות' בעבודה ובמע"מ וקרוב העת לשוב לכסלה איש לבצעו מקצהו ואז הנשמה צועק' מרה הוי פשטתי את כתנתי איככה אלבישנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם כלומר כבר טהרתי מטומאתי והסירו מעלי הבגדים הצואים ואיך אשיב ללבוש אותם. ולבלתי יתרעם הקב"ה על הגוף מה ראה לעשות כן לנשמת אלקים חיים אשר כל כבודה בת מלך פנימה יבוא להתנצל לאמר הלא ידעת תחלה כי ב"א אנחנו עניים ודלים וכל עמל אדם לפיהו אכן אתה אבינו מלכנו הלא בך נאמר לה' הארץ ומלואה האצל עלינו ברכה ובחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב:
עוד ביאור על מאמר (נחמי' ח') ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם וגו' ויקראו בספר וגו' ויבינו במקר' וגו' ויאמר נחמי' וגו' אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה. הנה הקב"ה הפליא עצה להאדם שיבחין ויכיר את חליי נפשו:
(רכא)
משל לא' שהי' חולה מאד והי' הולך ודל בכל יום מכחות הגוף ומשמן בשרו רזה ומחמת הרגל האדם הוא עם עצמו ועם ב"ב שהי' הולך ודל מעט מעט לא היו רואיו מרגישים כי מה שנחסר מדריגה אחר מדריגה אינו מורגש לעין ולאחר ימים כבירים עלתה לו ארוכה ומרפא עד כי קם קם ממטתו והלך על משענתו אמר בלבו עתה אני כבתחלה טרם נפלתי על ערש דוי והלך אל הארגז להוציא את מלבושיו ללבשם לצאת לשוק וכאשר העלה את המלבושים על גופו התחיל לבכות ולהתאונן למאד לאמר עתה עיני רואות כמה הוכחש גופי כמה יבשו עצמי בלה שארי ועורי כי ידעתי אשר הבגדים היו ערוכים לי כמדתי ועתה יש בהם סרח העודף לארכם ולרחבם. הנמשל כי מצות התורה מכוונות ונמדדות לכחות נפשנו כי אם היו נעדרות בכח נפשנו איך יתכן לפקוד אותנו עליהם אמנם בחלותם בעת שגלו לבבל והיו משוקעים שם ימים רבים ללא תורה היו הולכים ודלים יום יום ולא היו מרגישים הפגם הגדול אשר השיגו בנפש והחסרון לא יכלו למלאות לא ידעו מאומה בלתי כאשר נתרפאו וזכו לישועה ולגאולה ועלו לירושלים ליסד את הבית הי' נדמה בעיניה' כי הם הם אשר היו תחלה טרם גלו מירושלים באין מחסור כל דבר אכן כאשר שמעו את דברי התורה שהי' עזרא קורא לפניהם אז הסתכלו בעצמם כמה הם רחוקים ממנה אז הי' להם נס להתנוסס להבחין ולהבין הפסד הכחות והשחתת הנפש אשר בהם כי אין המצות מורגשות עוד אצליהם כאלו זרים המה ממנה ע"כ חרדה גדולה נפלה עליהם בראותם כמה ירדו פלאים וכמה חשך משחור תארם ואיך דרכי ציון אבלות ושערי' שוממין. וזהו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה. וזהו והי' כי תמצאנה אותן רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כלומר כאשר יתקלקלו נפשותם ותאבד מהם הרגשת מחסורם כאשר יאבו לעמוד ולדעת רוע ערכם יביטו בתורה ובמצותי' אז ידעו איך היו מאירים תחלה ואיך עתה יועם זהב תארם. ומה גם אנחנו בזמן הזה אם נבוא אנחנו להביט תמונתנו לראות במראה התורה אז במראה אלינו יתודע כמה יש לנו להתאונן ולקונן על דלת ערכנו ושפלות מצבנו:
והמופת ע"ז כי כבר מובטחי' אנו מפי רז"ל שאין הקב"ה מניח את ישראל בצרה יותר מג' ימים שנא' יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו וכן הי' בימי מרדכי ואסתר. ועתה העולם רובו ככלו טבועי' ברעו' רבות וצרו' אשר לא שערו' אבותינו. וכמה דמעו' שפכנו ע"ז וכמה תפלו' ובקשו' העתרנו אל ה' ואין מענה. הקצור קצרה ידו מפדות ח"ו אין זאת כ"א עד"ז:
(רכב)
משל עני א' הי' דופק על פתחי נדיבי' והי' לו עיר א' אשר שמה היו מכירים אותו ומשפחתו והיו נותנים לו מתנו' גדולו' בזכו' אבותיו הישרים. אבל נזדמן אליו מקרה חולה בדרך ויתאמץ בכל כחו לבוא אל העיר אשר שמה יש לו מכירי' לאמר כי. שמה ירחמו עליו כמשפטם ויבוא שמה וידפוק על פתחיהם ולא ענו אותו דבר כי לא הכירוהו כי נשתנו פניו ויצא אל רחוב העיר ויזעק בקול מר לאמר ראו כמה מכתי אנושה עד כי אין מי שיכיר אותי מוזר הייתי לאחי. הנמשל כל עוד שהי' בנו מדות של אבותינו הקדושים כמאמר (יבמו' ע"ט א') כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו. ולכן כאשר היינו צועקים היינו נעני' כי האבו' היו מליצי' טוב בעדינו לא כן עתה שנאמר עלינו (איכה ד') גם תנים חלצו שד בת עמי לאכזר. כבר נאמר נאמר עלינו (ישעי' ס"ג) כי אברהם לא ידענו כו' ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים שנא' עליו (ישעי' מ"ט) נם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך ולא נתעלם ממה שהזהירו אותנו חז"ל (ילקוט תהלים כ') יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב אמר הקב"ה לישראל כשתהיו מתפללין על צרו' הבאות עליכם שתפו צערי עמכם.
(רכג)
משל לא' שהי' חבוש במאסר והי' נידון להמיתו והי' שם זקן א' וחמל עליו ולקח כל כסף וזהב שלו ונתן משכון בעבורו בכדי שיניחו אותו לילך למרחקים לקבץ ממון אולי יוכל לפדו' א"ע בכסף מלא ויצא האיש למדינו' רחוקו' ויהי שם ימים רבים והי' בדעתו שלא לשוב עוד ויפגע בו איש א' ויכירהו ויאמר לו הוי נבל איך שכחת את טובת הזקן אשר עשה עמך ואשר חמל עליך להוציא אותך חפשי ממאסר והניח ביתו ריקם עבורך ואתה מניח אותו ואינך נותן לב לפדו' משכונו ולהשיבו אל נוהו. הנמשל כי כאשר הי' עלינו חוב גדול לפני מדה"ד חמל עלינו הקב"ה ונתן את כל כלי תפארתו ביד זרים למשכון בעד חובותינו כמאמר המדרש (ריש פקודי) משכן משכן שנתמשכן שתי פעמים בשביל עונותיהם של ישראל ועשה זאת מחמלתו הנפלאה שלא נאבד לכליון ח"ו והיתכן שנשכח מלהתפלל על כבודו כי גלה ולהניחו ריקם וזה שתפו צערי עמכם: