אור ברסלב
משלי יעקב חומש בראשית › פרשת תולדות

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש בראשית · פרשת תולדות

פרשת חיי שרה

באור נכון על פסוק מ"ש עשו הכי קרא שמו יעקב כי ראוי לדקדק וכי יעקב יעקב עצמו קרא שמו יעקב אלא אביו קרא לו השם הזה וא"כ הי' לו לומר ליצחק הכי קראת שמו יעקב בלשון נוכח אבל הנראה בזה:

(לב)

משל ע"ד עני א' בן טובים הי' לו קרובים במרחקים ונתנו לו יקירי העיר מליצה מפוארה בחתימת ידיהם כי זה האיש יוסף בן שמעון הוא מגזעם וממשפחתם אשר הי' להם בעיר הזאת ויהי בדרך התחבר עמו עוד עני אחר ללכת עמו. ויהי בלילה גנב מכיסו את כתב המליצה הזאת ויעש ברמאות ויבוא אל הקרובים הנ"ל ויהי נחפז ללכת טרם בא העלוב הנז' הקרובים נתנו לו כסף הרבה כי לא ידעו מי הוא. ויהי כאשר הקריב העלוב הזה לבוא אל העיר אשר קרוביו שמה והנה רעהו לקראתו בחזרה מבית קרוביו וידע את אשר עשה לו הגנב הרמאי הזה ויתפוש בו להוליכו לפני הב"ד. ויאמר לו הגנב מה עשיתי לך גם עתה. אני אתן ואשיב לך את המליצה ותוכל לנסוע אליהם כנפשך ויבך העני ויאמר הוי נבל אם אתה לא היית משנה שמך והיית אומר בפניהם אשר שמך טודרוס השם אשר קרא לך אביך הייתי נוסע ובא לקרובי אבי ואתן להם את כתב המליצה כי אני יוסף בן שמעון אחי אביהם אבל אחר אשר הוא קרא א"ע לפני קרובי בשמי והוא לקח הכסף המתוכן עתה אנה אני בא. הנמשל זאת היתה טענת עשו כי יעקב עשה מרמה ואמר אנכי עשו בכורך כשמוע צעק צעקה גדולה ואמר הכי קרא שמו יעקב כי כאשר בא לפניך אם הי' אומר לך כי הוא יעקב ודאי לא היית מברך אותו עם הברכות אשר הכינות עבורי אכן הלא הוא לא קרא עצמו בשם יעקב ויכזב ואמר כי הוא עשו א"כ כבר נתת לו הברכות אשר היו שמורות עבורי. וזהו הכי קרא (יעקב את) שמו יעקב הלא הוא קרא א"ע עשו א"כ ויעקבני זה פעמים והבן. עוד מליצה על צעקתו של עשו:

(לג)

משל ע"ד א' גנב כלי חמדה ויקרה עד מאד מבית חבירו ויטמון אותה תוך אהלו ובלילה באו גנבים ויגנבוהו משם והוא הולך ובוכה גונח וצועק הם נגנב ממנו דבר יקר. וכאשר שואלים אותו מה הוא וסימניו הוא דומם כאבן לא יענה מאומה רק יצעק. הנמשל כן עשו הי' בוש להגיד בפני אביו צרתו כי צר לו על חימוד העוה"ז כי ציד הי' תמיד בפיו מתחפש בדמות איש קדוש. ואיך עתה מרעיש על חמודים חמריים לכן צעק במר נפשו ואמר ברכני גם אני אבי סתם ולא מפורש מהות הברכה ואמר לו אביו בא אחיך במרמה ולקח ברכתיך היינו הראוי לך:

ויתן לך האילהם מטל השמים כו'. מדרש ויתן לך האלהים מטל השמים כו' יתן לך ברכות ויתן לך כיבושיהון רא"א יתן לך ברכות ויתן לך אלהותו כו'. מטל השמים זה ציון כו'. ומשמני הארץ אלו הקרבנות דגן אלו הביכורים ותירוש אלו הנסכים כו' ע"ש:

(לד)

למשל עשיר א' שהי' לו כמה מיני מו"מ שדות וכרמים ועבודה רבה ויהי בבואו בימים שיער בדעתו כי אין טוב כ"א יבחר א' מבניו למסור לו כל סגולת עשרו ועסקיו והוא יהי' משק הבית תחתיו קרא לבניו ויאמר אליהם מי בכם החפץ אמלא אח ידו בכל אשר לי בבית ובשדה וכל בני ביתי יהיו נזונים על פיו. וימאן כל אחד באמרם איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם מוטב אהי' גם אנכי מן הנזונים ולא מן העושים והמפרנסים. בן חכם הי' בתוכם ענה לאביו ואמר אני אני אקבל עלי לפרנס את אחי ואת כל בית אבי. אך יקים אבי את דברו הטוב ויתנני ויפקדני על כל אשר לו ויהי כצאתם החוצה אמר א' ממיודעיו אליו לאמר מה ראית אחי כי בחרת במשא כבד הזה הלא כבד הוא ממך ענה ואמר לו השכילה נא ובינה מוצא התועלת הזה שיגיעני עי"ז כי רב הוא. א' שימסור לי' אבי כל כלי הבתים והחניות אשר יעשה בהם כל מלאכה וכל השתמשות מהם של כסף וזהב מהם נחושת וברזל בדיל ועופרת. הב' מה שיורנו דעת בעניני מו"מ וכל מלאכה מעשית הרקמה וכדומה ועבודת הכרמים והשדות וכמוהם בענינים מעסקי הבית ולבי יקנה חכמה הרבה ודעת לא יערכנה פז. הנמשל כי כל הברכות וטובות העולם מושגים אך ע"י תוה"ק כי ממנה תוצאות החיים והטוב כאשר הפליג עלי' הכתוב (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם כו' ובמדרש (פי תרומה) יש לך אדם לוקח מקח יש בו זהב ואין בו כסף. יש בו כסף כו'. אבל התוה"ק יש בה כסף ויש בה זהב יש בה שדות ויש בה כרמים כו'. והרצון כי התורה היא שורש כל הברכות והמעין שממנו נובעים כל הטובות אשר על זאת יורה כינוי התוה"ק ע"ש לקח על היותה אמצעית אל לקיחת הטובות להיות מושגים מסבתה ולהכין אותה ולסעדה הביאנו יתברך אל מקום הנאות והמוכשר לקיום מצותי' הוא ציון וירושלים. וכמאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ושם בנה לנו מכון לשבתו וכמאמרם ז"ל בהמ"ק של מטה מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה והשלחן והמנורה ולחם הפנים והקרבנות והקטורת המה האמצעים העלולים להריק שפעת הטובות והברכות מן השמים. ואליהם בחר עוד בהכהנים הקדושים ברי לבב ובכל אלה נשלמה עבודת הי"ת מלאכת הקודש על משפטה ועל ידה השגנו בטוב ברכתו מאתו ית' ומאתנו נתפשטה גם לזולתינו וכמאמר (תבוא) ובאו אליך כל הברכות האלה והשיגוך. כלומר כל הברכות יהיו מושגים אליך לטובת הכלל וזהו מה שאמר הכתוב (יתרו) והייתם לי סגולה מכל העמים כו' ממלכת כהנים כו' כלומר כמו שהכהנים מיוחדים להריק ברכה אלינו שעליהם אמר המשורר (תלים ס"ה) אשרי תבחר ותקרב כו' כן אנחנו עב"י נגד כל העולם נקראים עם קרובו והן זה אחד מהטעמים אשר לה' ית' במה שסיבב על יעקב ע"ה שיברך מטל השמים כו' לא בעבור עצמותם רק לתתו לנאמן ביתו פקיד ונגיד על אוצרו הטוב ומעון הברכות אשר הוצרך לזה הפלגת החכמה ודעת התורה והשגת ידיעת אלהותו ית' ועבודת המקדש. וכל זאת הוכיחו ז"ל אך מתו פת אות וא"ו של ויתן לך לרמוז יתן לך הברכות ויתן לך כיבושיהן כלומר מקורם ושרשם הכמוס אתו ית' באוצרו הטוב (ע' רש"י ברכות יו"ד בד"ה כבשי דרחמנא) יתן לך הברכות ויתן לך אלהותו רומז על מושכלות ידיעת אלהיתו שהוא ענין הכרחי לעבודת הקודש וכנ"ל. והנה על זאת ירמוז אות וא"ו ממלת ויתן לומר כי עיקר ותכלית הברכה המה אך היתרונות הנלוים אלי' והאמצעים המריקים אותה. וזהו שסיימו מטל השמים זה ציון כו' ומשמני הארץ אלו הקרבנות. ורוב דגן דגן אלו הביכורים. ותירוש אלו הנסכים:

ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד כו' ואברכהו גם ברוך יהי' כשמוע עשו כו' ויאמר הלא אצלת לי ברכה כו' כו'. הן גביר שמתיו לך כו' עד ולכה איפה מה אעשה בני ולא נאריך בהצעת הערות כי המה מורגשות. ובמדרש הלא אצלת לי ברכה מן הנצולות והוא חסר המובן. וכדי לבוא אל ביאר הענין נעיר עוד על שאלת רבים מגדולי המפרשים ע"ה מה ראה יצחק ע"ה לבחור את עשו לברך אותו בטובות נשגבות כאלה מטל השמים ומשמני הארץ הלא גם אם נחליט שלא הי' מחזיק אותו לאיש רשע עכ"ז הכי לא ידע כי אחיו הקטן טוב ממנו. וא"כ מדוע משך עצמו מלברך את יעקב איש תם בברכות וטובות העולם ואחשוב בהתרת הספק הזה:

(לה)

משל עשיר א' גדול שהי' לו כמה עניני מסחר ואמרכלאות הרבה והי' לו ג"כ בית אכסניא מוכרת מאכלים ומשקים ולא הי' עוד בעיר ההוא בית אכסניא זולתו עפ"י משפט שר העיר והי' לו ב' בנים אחד חכם וישר ואחד זולל וסובא מבזבז נכסיו ויהי' ביום הנחילו את בניו את אשר לו נתן לבנו השיכור כל נכסיו ולבנו השני לא נתן בלתי בית משתה היין אשר לו וישאלוהו על עילת הדבר. ענה ואמר הלא ידעתם כי מטבע האב לחוס על בנו גם כי נבל הוא בין מביש להיותו עצמו ובשר מבשרו. ע"כ יעצתי בחכמה להשביע אותו עכ"פ על זמן מועט בהון עשרי אמנם ידעתי גם ידעתי כי לא לו יהי'. כי לקץ הימים יהי' הכל ביד בני החכם והנבון כי זה יתן בכוס עינו ולבו שם כל הימים כדרכו מאז וזאת לא ימצא בלתי ביד בני בן משכיל. וכל אשר לו יתן בעד משתהו. לא כן אם אתן כל הוני ורכושי לבני החכם ולו אתן בית היין מה ממנו ישיג כל ימי חייו:

הנמשל הוא הדבר והוא הענין ביעקב ועשו שעליהם נאמר ולאום מלאום יאמץ ר"ל כח ועוצם האחד הוא מסיבת דלות הב' ורפיונו והיינו כי בשיהי' הא' ראוי לאבד סגולת טובותיו ע"פ רעת מעשיו יקחם ית' ויתנם לאחיו הטוב ממנו ע"כ עלה על לב יצחק ע"ה לברך את עשו ברב הון ולתת כל טוב העולם בידו. ואת יעקב יברך בכאשר תריד היינו כשיחטא עשו יקח יעקב ברכתו ממנו וקרוב הדבר כי עשו יחטא ואשם כל שעה להיות כל המעשים רעים נמשכים לרגלו ומדי עברו יאציל מברכתו ליעקב עד כי לזמן קרוב יהי' כל טוב עשו ביד יעקב. ואך בזאת ימלא רצון שניהם איש איש כברכתו הנאותה אליו לא כן אם בהיפך. ע"כ אחר כי נתודע אליו שיעקב נתברך בטובות העולם ולא נשאר לפני עשו בלתי ברכת כאשר תריד מה שהוא ענין רחוק מאד כמאמר לא הביט און ביעקב חרד ואמר מעתה במה אברך את עשו. וזהו ויחרד יצחק חרדה גדולה כו'. ואברכהו גם ברוך יהי' ר"ל הלא הכל ישאר בידו ועשו לא ישיג כל מאומה ממנו וכשמוע עשו את דברי אביו ויצעק כו'. ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך ר"ל ברכה אשר הכינותי עבורך ויאמר הכי קרא שמו יעקב כו' והנה עתה לקח ברכתי כלומר ההגונה לי ויאמר הלא אצלת לי ברכה ר"ל במה שרצית לברך את יעקב עתה תן לי חלקו וזהו מה שאמר המדרש הנ"ל מן הנצולות כלומר גם כי אינם טובים טובים אלי כל כך עכ"ז האציל אותם בעדי כי טוב לי בהם מלא דבר. ע"י אמר לו יצחק הלא הברכה אשר הפרשתי ואצלתי ליעקב לא תצלח לך כל מאומה וזהו הן גביר שמתיו לך כו' ודגן ותירוש סמכתיו כלומר את הכל נתתי בידו ולשוא תוחלתך להשיג ממנו דבר. וזהו ולך איפה מה אעשה בני ועכ"ז צווח ואמר הברכה אחת היא לך אבי או אז בהכרח א"ל והי' כאשר תריד כו':

וחוץ לדרכינו נבאר מליצת הנביא (עובדי' א') כה אמר ה' לאדום כו'. זדון לבך השיאך ע"פ דמיון:

(לו)

משל למלך שנחלה בנו בחולי אנושה מאד. ובא רופא מומחה לרפאותו א"ל הרופא לא אוכל עשות דבר בלתי אם תבטיחני על ב' דברים א' כי תסיר עיני השגחתך ותסתיר פניך ממנו כי נגד פניך תעצרני רוחי עשות עניני המזור כי יעיקו לנפשך, הב' להרחיק ממנו גם משרתיו ועבדיו העומדים לפניו כל הימים עבור היותם אנשים מאושרים טובי הלב. אבל עתה מהצורך אליו איש קשה ואכזרי מאד שיעמוד לפניו לשמרו פן ישלח ידו למה שמזיקו ולהכריחו למה שמועילו וכל המרובה בדעות ובמדות רעות ואכזריות ה"ז משובח להפקידו על שימוש בנך כל הימים שהוא נופל על ערש דוי ויצו המלך לבקש בכל מדינות מלכותו וימצאו לו איש כזה ויביאו אותו אל המלך. וישם אותו משרת בנו ויצא האיש ההוא שמח וטוב לב מתגאה מאד כי בו בחר המלך מכלם אמר לו א' מהשרים מה תתהלל ברע. הנבל. הלא בזאת תגיד רעתך כי אך עבור רוע רוחך וזדון לבך בחר בך המלך לעת כזאת. יען היות ההכרח אתו להתאכזר על בנו. והנה מזה שבעת קלון מכבוד:

הנמשל מובן. וזהו הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד כלומר הנך נבזה ונמאס מאד גם כי מרום שבתך כי אך זדון לבך השיאך והבן:

ומעתה נבוא לבאר מה שאמר לעשו הנה משמני הארץ יהי' מושבך כו'. כי לכאורה כמו זר נחשב בשכבר אמר לו ולך איפה מה אעשה בני וההוראה שלא השאיר לו כל. ולקול בכיתו והפצרתו נעתר ואמר לו הנה משמני הארץ יהי' מושבך. ומה גם כי הדברים אינם ע"ד וסדר נוסח ברכה. אך נדמו במובנם ע"ד אם יבקש אדם דבר ויחפש אחריו ורעהו יעננו ויאמר לו מה זה תבקש הלא נגד עיניך הנה הוא. גם מהראוי להבין מה ראה יצחק ע"ה לכלול בברכת עשו קללה וארור במ"ש ואת אחיך תעבוד:

ונאמר בהבנת הענין בהזכרת מאמרם ז"ל במדרש פרשתינו ח"ל ולך איפה מה אעשה ברם לך פיתך אפוי'. אשר גם דבריהם משוללים וקשה להולמם אבל נבין ע"ד:

(לז)

משל שר גדול אשר לו עירות וכפרים רבים ולהם שדות וכרמים גנות ופרדסים ומשפטו לבחור איש מהיר זריז להפקידו עליהם ועל עסקיהם ועל אודותיהם למען יהי' הוא על מקומו לעיין במעשיהם ותהלוכותיהם והוא יהי' יושב במנוח ומרגוע בלב שקט בל יטרידו דבר. למען יהי' נקי לתור במושכלות ולשוט בארץ ולטייל בה כמשפט השרים ומוסר ביד האיש הנ"ל כל יש לו אשר מן הידוע הוא כי כמעט יהי' רב משא הפקיד הזה חמש ידות על של השר השר עצמו יען כי את הכל עזב בידו ולא ידע אותו מאומה:

הנמשל כי הקב"ה הסב על יעקב שיתברך מטל השמים ומשמני הארץ יעבדוך עמים כו'. והוא כי חפץ בו ית' להרגיעו מכל מלאכה וכל עבודה בשדה למען נקי יהי' לתורה ועבודת שמים ומלאכתו תהי' עשוי' ע"י אחרים. ואחר כי עשו יהי' עובד עבודתו בשדות וכרמים והוא יהי' משק ביתו ודאי ידיו רב לו להשיג שבעתים כעל חלק בעליו כי יעקב לא ידע אתו דבר. וזהו שאמר יצחק לעשיו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו כלומר כי תעבוד לאיש משופע כזה ועל פיך ישק הוא וביתו והוא אך גביר ואדון יקרא. (וזהו הן גביר) מה יבצר עוד ממך ומה תבקש עוד הלא כל טוב אדונך בידך. וזהו ולך איפה ובא מדרשם ז"ל ברם לך פיתך אפוי'. וע"כ מה אעשה לך עוד בני. ועשיו להיותו איש בער חסר לב לא הבין עדיין מאמר אביו הן גביר כו' וצעק הברכה אחת וכו'. אז אמר לו באר היטב הנה משמני הארץ יהי' מושבך כו' ואת אחיך תעבוד כלומר הלא משמני הארץ וטל השמים הנה מעותדים ועומדים לפניך במה שתעבוד אחיך הגביר וכנ"ל. אך מדאגה פן יעקב יסיר מעליו ח"ו עול תורה ועבודה ויפנה אל הכרמים ואל היוגבים ויתן עינו ולבו אל עבודת האדמה ויפריע עבודתך וידל כבודך על זאת ידי תכון עמך. והי' כאשר תריד מעבודתך ותצטער כמו אז ופרקת עולו מעל צוארך:

ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו כו' ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך כו'. יש להעיר בזה. א' הלא מכבר ברכהו ויתן לך כו'. ומה חסר עוד. ב' מ"ש ויתן לך את ברכת אברהם לא ידענו מה היא. והנה רבותינו ז"ל במדרש (וישלח) גילו לנו מעט מענין ברכת אברהם ז"ל. אמר לו בא ואברכך ברכה של גליות. אבל עכ"ז אין דבריהם מספיקים כי לא ביארו דבר ממהות ברכת גליות לדעת מה הוא, ג' מלת לרשתך אין לה שחר:

ואחשוב בהבנת הענין עם מה שידענו כי לאלקים ית' ב' סוגי הנהגות במה שהוא מנהיג אותנו עב"י. הא' הנהגת הטבעית. הב' הנהגת הנסית. ובההנהגה הטבעית הי' ה' ית' מנהיג אותנו עת היותינו על אדמתינו והי' לנו בה"מ ומזבח וקרבנות העלולים להריק שפעת ברכתו ית' ע"פ עבודתינו בקודש והי' ענינינו ממש כאשר יתן האב לבנו הגדול סך מסוי' ויורנו עשות מקנה וקנין ועסקי מו"מ או ילמדנו אומנו' למען יפרנס א"ע מעמל נפשו. אבל טרם הביאנו הש"י אל המנוחה ואל הנחלה הי' השגת טובתינו מאתו ית' ע"ד הנהג' הנסית כמה שידענו מנסי הים והמדבר וכאלה רבי' הנודעי' וכן כל הימים בגליותינו כי אבדנו כל כלי העבודה וההשפעה עד ההנהגה הטבעית. אבינו מעולם מנהיג אותנו כרב חסדיו בהנהגה המיוחדת הנסית למעלה מן הטבע. וגם את אבותינו הראשונים ע"ה נהג ית' כמו כן בב' סוגים הנ"ל. כאברהם ע"ה הי' גר בארץ נכרי' שנים רבות וקרהו עקת פרעה ואבימלך וכמוהם מקרים שונים הידועים וה' עשה עמו להפליא למעלה מן הטבע כנודע. וההנהגה הנסית הזו היתה מתנהגת עמו עד בואו בימים ונבברך בכל היינו כי הוא ית' נתן בידו מכלל הברכה והטוב שיתפרנס מהם כהעוסק במסחר וקנין ולא הי' עוד מהצורך אליו שיפליא ית' עמו ע"ד ההנהגה הראשונה וכענין הזה ברך ה' את יצחק בנו והוא את יעקב. אבל בעת שהי' יעקב ע"ה מוכרח לברוח מפני אחיו להיות גר בארץ נכרי' הי' מהצורך אליו עוד אותה הנהגה שנהג ית' את אברהם טרם ברכהו בכל. וזהו שאמר ויקרא יצחק אל יעקב כו' ויתן לך את ברכת אברהם כו' ונמתיק הענין ע"פ דמיון:

(לח)

משל לא' גדול בתורה ובחכמה ממשפחה מיוחסת הי' ההכרח אתו להרחיק נדור לחזור בעירות לקבוץ על יד מתת הנדיבים לפרנס ביתו והי' עמו מכתבים מאנשי עירו אנשי השם אשר נתנו עדיהם עליו על יקרת ערכו ומעלותיו המעולות למען אשר בכל מקום בואו יחרדו לקראתו לכבדו בכל הטוב ולהרבות לו מתן. לימים הצליח אלהים את מעשהו ונתעשר בהון עתק ויהי ביום הנחילו את בניו את אשר לו חלק להם לכל א' חלק הראוי ובתוך כך עלה בידו דלוסקמא עם מכתבי המליצות הנ"ל אמר לבניו מי חפץ באלו. ויהי כמצחק בעיניהם לאמר יגן עלינו ה' מעסקים כאלה ענה א' מהם ואמר אל אביו אם מלבד חלקי בין האחים יהיו המכתבים האלה עודפים על שלי תנה אותם לי האמנם אקוה לה' כי לא יעזבני לבקש לחמי על ידם עכ"ז מה מני יהלוך אם יהיו שמורים עמדי' ומי יודע מה יולד יום:

הנמשל אע"ה בימי עלומיו ה' מתגורר בארצות זרים וה' ית' עשה עמו נפלאות ונסים בכל עת לתת עיני השגחתו עליו ע"ד ההנהגה הנסית לתת חנו בעיני כל רואיו ולהצילו מיד כל פגע ובבואו בימים ונתברך לא הי' הצורך אליו ישועות הנסיות כי כבר הי' בידו הנהגה הטבעית והוא ברכת בכל והוא ע"ה הנחיל אותה ליצחק והוא ליעקב כנ"ל. אולם בעת הי' יעקב ע"ה נחפז לברוח מארצו וממולדתו להיות גולה בארץ נכרי' הי' הצורך אליו עוד אותה הנהגה הראשונה שהי' לאברהם טרם נתברך בכל ויהי' ה' עמו בכל מקום בואו כאשר הי' עם אברהם. וזהו ויתן לך את ברכת אברהם כו' לרשתך כו' כלומר נוסף על רשתך ארץ מגורך. וזהו שאמרו במדרש אמר לו בא ואברך ברכה של גליות והבן:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה