משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש בראשית · פרשת חיי שרה
שמעני אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו. מדרש הה"ד יפיפית מבני אדם זה אברהם נתיפית בעליונים שנא' הן אראלם צעקו כו' נתיפית בתחתונים שנא' נשיא אלהים אתה בתוכנו. הבנת המאמר הוא עם הנודע כי הכבוד הראוי לאדם מעולה ונכבד יחויב לו כפי איכות יקרותו ותכונת מדותיו המאושרות ולא לפי יתרונו על סביביו לבד. וכאשר רמז החכם ע"ה בקוצר דברים (משלי י"ב) לפי שכלו יהולל איש:
(כו)
משל לגדול הדור אשר מעולם הי' רב ומורה בעיר גדולה רבת העם ולעת זקנתו שבתו נתן בעיר קטנה ואנשים בה מעט אם יתארח שם אחד וישאל עליו ועל אודותיו ויענהו א' מתושבי העיר לאמר הלא זה נשיא עירנו עירנו מורה דרכינו. הנה בשגם מגמתו לספר שבחו ובפיו יתן אומר כבוד עכ"ז הלא באמת הוא פיחת כבודו הרבה כי לפי יקרותו ורוחב לב בינתו אין מעצור לו להיות רב ומורה בקהל רב בעיר גדולה מלאה חכמים וסופרים. אבל מהצורך אליו להשיב אל השואל לאמר הלא זה הוא רב ונשיא עיר גדולה. אך לע"ע הוא יושב בתוכנו. הנמשל הוא הדבר ממש בבני חת ברצותם להפליג שבח אברהם ע"ה אשר לא זאת לבד שהוא עולה על גביהם בהדרת מדותיו ומעשיו הטובים אבל עוד הוא גבוה מעל גבוה' המליצו ואמרו נשיא אלהים אתה בתוכנו כלומר נישאותך ורוממותך רב ועצום מאד גם אם תעלה במעלות בני עלי' גם שם לך יד ושם טוב להיות נשיא ורב יתר מכולם. וזהו נשיא אלהים אתה בתוכנו. כלומר אך כעת הנך בתוכנו וזהו שביארו ז"ל הה"ד יפיפית מבני אדם כלומר נעלית מתואר היופי הנערכים בו בני אדם ומלת יפיפית ע"ד ירקרק או אדמדם שהרצון בהם ירוק מן הירוק אדום מן האדום כן יפיפית יתבאר הנך יפה מן היפה עד כי אין ערוך אליך ביופי וחשיבות הבו"ד. וזהו יפיפית מבני אדם. וזה שהמליצו ז"ל נתיפית בועלינים כלומר יעיך הוא גם בעליונים שנא' הן אראלים צעקו חוצה וזה נתניפית בתחתונים שנא' נשיא אלהים אתה בתוכינו וכנ"ל:
צ וישקול אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת. מדרש הה"ד נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו. נבהל להון איש רע עין זה עפרון. ולא ידע כי חסר יבואנו. שחיסרתו תרה ו'. הנה מהראוי לשית לב אל חסרון הלז מה זו עושה לעפרון או מה יחוש בזה. וכדי לבוא אל הענין נסוב את פנינו מול רובי הזכירות שהזכיר הכתוב את בצלאל בן אורי עד שאמר ראה קראתי בשם בצלאל כו' אבל עילת הדבר הוא כי בצלאל זכה להיות לו יד ושם במלאכת בית קדשו ית' וידיו עשו משכן ה' וכליו על מתכונתם לשכון יה אלהים בו. וע"כ כל אימת שיעלה זכרון הבית לפניו ית' גם זכרונו יעלה לטוב וכמו כן על חירם מלך צור אמרו רז"ל כי הרע לנפשו במה שעשה עצמו אלוה כי לולא זאת הי' חי זה כמה והוא אך בעבור עמדו לימין שהע"ה לעזרו בבנין אלהים ושלח ארזים ועצי ברושים וכמוהם המבוארים בספר מלכים. גלל כן הי' הראוי להיות לו חלק וזכרון תמידי בהיכל ה' והן לעילה זאת ה' גם עפרון ראוי לזכרון תמידי כמוהו אחד. יען כי בחלקת שדהו ספונים אבנות העולם ע"ה אשר זכרם לא יסוף מזרעם. ועי"ז הי' הוא נזכר ג"כ לטוב נצח. אולם גם הוא נפשו ירעה לו במה שהיה נבהל להון ואבד זכותו במה שמכרה ולא נקרא עוד שמו עלי' כי קמה וגם נצבה לאברהם לאחוזת עולם וכמ"ש ויקם השדה והמערה כו' לאברהם למקנה. והנה אחר דברינו אלה כי עפרון במה שנתן עיניו בממון חשך את נפשו מטוב הזכרון המעולה הנ"ל יפול ספק הלא חירם לקח גם הוא הרבה מתנות וסגולות מלכים מאת שהע"ה כמבואר ועכ"ז הי' לזכר עולם לולא שעשה עצמו אלוה, וא"כ למה יגרע עפרון ממנו ונאמר בתשובת השאלה הזאת עם מה שנבין תחלה משנתם ז"ל (אבות א' ב') אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כו':
(כז)
משל לשר גדול שנתאכסן אצל א' ללון. ופינה לו בית לכל כליו ומקום לעבדיו ומושכי מרכבתו. ועשה לו מטעמים כאשר אהב ויאכל וישת ויטב לבו. וכאור בוקר שאל אותו על המגיע לו אמר כך וכך. ויתן לו ויסע לדרכו. ולא זכר עוד את האיש ההוא (גם כי כטוב בעיניו עשה לו אבל אחרי שהוא עשה עמו אך לטובת עצמו והוא גם הוא נתן שכרו משלם אין עוד לזה על זה מאומה) לימים בא השר הגדול ההוא אצל איש אחר וכבדו בכל הטוב כמשפט ובלבו הי' כי עשה יעשה עמו בחנם על רוב שעשועיו שהי' לו ממה שבא אל ביתו לאכול בלחמו כי הדבר הזה יקר בעיניו מכל הון. ויהי טרם נסע השר קרא את בעל האכסניא להגיד לו מה משכורתו בא לפניו ואמר אדוני מה אספר מהפלגת שעשועי לבבי במה שבאת לביתי. ובמה שזכיתי לשרתך. ואיך אבקש מאת אדוני כסף או זהב. וכשמוע השר את דברי האיש נתעורר בלבו רוח אהבה וחבה יתירה על האיש ההוא ויפצר בו שיקח מאתו משאת ומתנות הגונות. שהיו עולים שבעתים על ערך השכר המגיע לו ומן הוא והלאה זכרון האיש ההוא נשאר חקוק על לוח לבבו לפקוד אותו ואת ביתו במתנות יקרות כל ימי צבאו:
הנמשל הוא הדבר בדמותו בב' סיגים העובדים הנז' כי העובד עבור תקות השכר וכשכיר יקוה פעלו האמנם עבודתו רצוי' בעיני הי"ת עכ"ז אין לו אלא שכרו, לא כמוהו העובד הנאמן השמח במה שזכה לעבוד עבודת מלכנו הקדוש ובה' תתהלל נפשו בזה שבחר בו לשרתו ולברך בשמו ולא יתן עינו ולבו על שכר העבודה הוא עומד לרב טוב יתר מאד לעד ולנצח ומה הוא בחנם כו'. ועד"ז הי' ענין חירם מלך צור מה שהי' מעותד לטובה עולמית ונצחית לולא שעשה עצמו אלוה. כי האמנם שלמה המלך ע"ה הרבה לו מתנות אבל הוא לא הי' דעתו על המתנות. רק ע"ד מתחסד ומפאת רוחו הנדיבה ע"כ הי' ראוי שיהי' זכור לטוב כל הימים מצד חסד ה' משא"כ עפרון שהי' נבהל להון לקוח כסף מלא בעד שדהו בזאת הי' לבו חסר ממנו נבער מדעת ולא ידע כי חסר א"ע מטוב תמידי ונצחי. ומעתה מה נמרצו דברי המדרש נבהל להון איש רע עין זה עפרון כלומר מפאת עינו הרע נבהל ונחפז לקבל מיד מחיר אחוזתו ולא ידע כי חסר יבואנו ר"ל לא ידע החסרון הגדול שעשה לעצמו כי חיסר א"ע מחסד ה' שהוא קיים לדור ודור ועל רוב גנותו המליצו ז"ל שחסרתו התורה ו' לרמוז על חסרונו והבן:
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. מדרש. מי יעלה בהר ה' זה אברהם כו' עד ישא ברכה מאת ה' כו' עד אברהם הי' מברך את הכל שנא' ונברכו בך ומי ברך את אברהם הקב"ה מברכו. הוי וה' ברך את אברהם ע"כ:
הנה תכלית רצונם ז"ל בזה נראה פשוט כי כוונו להתיר ספק גדול בענין ברכת אברהם ע"ה והוא כי מכבר ידענו מרוב טובו ית' וחסדו על העולם שחלק בשני אדם גם ביודעי בינה חלקו של זה איננו כשל זה. וכמאמרם ז"ל במדרש (ויקרא רבה ט"ו) הה"ד (איוב כ"ח) לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה אמר ר"א אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים אינו שורה אלא במשקל יש שמתנבא ספר א' ויש שנים אר"י בר"ש אפי' דברי תורה לא לא נתנו אלא במדה יש זוכה למקרא ויש זוכה למשנה לתלמוד כו'. וכן בענינים זולתים מהחכמה והגבורה והעושר הי' מחכמתו ית' לחלקם ולהפיצם מבלי אשר לא ימצא האדם יחד את כולם כי עי"ז אחד באחד יגשו ואיש את רעהו יעזורו ויהי' אחוזים ודבוקים איש באחיו. ואחר המונח הנאמן הזה יש לשאול על אברהם ע"ה שברכו ה' בכל באין מחסור דבר מה שהוא ענין מתנגד אל תהלוכות סדרי העולם. והן זאת הקשה לבעל המדרש ע"ה שע"ז הוכרחו לומר אברהם הי' מברך את הכל ומי מברך את אברהם הקב"ה וכמו שיתבאר:
(כח)
משל כי הנה ממשפט בעלי המלאכות שיהי' נמצא אתם אך הכלים הנאותים למלאכתם וכמו החייט החיוב כי ימצא אתו כלי תפירה מחטים ודומיהם ואצל החורש נחושת וברזל כשיל וכלפות ומקבות וכאלה. ואם בהזדמן יראה אדם אצל החייט כלי החורש או אצל החורש מחטים ודומיהם מכלי התפירה הלא באין ספק יתמה על החפץ אבל לפעמים יקרה שיראה אדם אצל א' הרבה כלי מלאכה כלים מכלים שונים מכלי האורג והתופר והחורש והחוצב וזולתם ועכ"ז לא יהי' הדבר בעיניו לפליאה והוא כי האדם הלז שהכלים האלו תחת ידו חנוני הוא אשר כל בעלי מלאכות באים אליו לקנות כלים הנאותים איש איש למלאכתו אשר המה עושים. ולכן כי ההכרח יהי' אתו עמו כל הכלים אשר יעשה מלאכה בהם למען אשר החפץ ימלא את ידו במה שהוא נאות אליו. הנמשל כי הקב"ה חלק לכל או"א חכמתו ומדותיו ומעלותיו הפרטים ומה שחיסר לו ידרוש מזולתו. אבל אאע"ה שבו נאמר והיה ברכה וכאמרם במדרש עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי מכאן ואילך הרי הברכות מסורין בידך והוראתם שהקב"ה מסר בידו מבוע הטוב הכללי אשר ממנו יהי' נשפע לכל מבקש ברכת ה' ולכך צלחה עליו ברכת הכל. וזהו שאמרו אברהם הי' מברך את הכל כלומר הוא הי' המשפיע לכולם ומי מברך את אברהם הקב"ה הוי וה' בירך את אברהם בכל:
ויברך את הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השואבות מדרש א"ר הונא בשעה שאדם הולך לישא אשה ושמע קול כלבים מנבחין הוא מצית מה אינון אמרין כו' ע"ש דבריו משוללים הביאור. ואלי הרצון בזה:
(כט)
למשל כי הנה ממשפטי הולכי ארחות להיותם מתאכסנים בבית אנשים מהוגנים זולת ההולך לישא אשה מה שכל עיקר מגמתו וחפצו לבקר על אודותי' ומדותי' או על מומי' שבסתר וכדומה משפטו לסור לבית אנשים בזוים הולכי רכיל השולחים פיהם ברע כי על ידיהם יתודע לו כל ריב וכל נגע משא"כ בבית אנשים מהוגנים כי על פיהם לא ידע דבר רע להיותם נוצרים על דל שפתם מדבר מגנות אדם. וזהו שכוונו ז"ל ויברך את הגמלים מחוץ לעיר כו' לעת צאת השואבות בשעה שאדם הולך לישא אשה ושמע קול כלבים מנבחין כו' והוא לתת טעם על מה שבחר לו אליעזר לישב על הבאר ולא סר אל אחת אכהסנאות יען כי על הבאר הוא מקום קבוצת אנשים פחותי הערך משואבי משואבי מים ורועי צאן וזהו שהמליצו ז"ל שמע קול כלביא מנבחין תואר על מספרי לה"ר הוא ומצית מה אינון אמרין כלומר לעמוד על ידם תכלית המבוקש:
ויאמר ברוך ה' אנהי אדוני אברהם כו' אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני מדרש ממה שקפצת לי הדרך הייתי יודע שבדרך נחני ה' בית אחי אדוני רבים מבינים כי מפאת חסד בקפיצת הארץ שפט במאזני בחינתו שהמקום ב"ה יגמור בעדו להזמין לו זווגו אמנם אחר השקפה הנאותה יעלה לנו כוונה היותר קרובה בע"ה:
(ל)
למשל א' שכר בעל עגלה לנחותו אל אחת העירות הסמוכות ויאסור לו מרכבתו ויתן עמו משרתו להנהיג העגלה והמשרת הי' איש אלם לא ידע דבר אמר הסוחר אל בעל העגלה מה עשיתי לי ותנהג אותי ע"י אלם הזה אשר לא יוכל לדבר אלי מאומה אמר לו ומה בכך האם לא יספיק לך בלתי אם תדבר אליו' א"ל הסוחר הלא עכ"פ אצטרך לשאול מאתו אם כבר היא העיר חפצי שמה, ובאיזה מקום ארד ממרכבתי כי הלא נכרי נחשבתי בעיר ההיא וגם אם אבוא בתוכה לא אדע אם זאת הוא אשר חפצתי בה, ענהו הבע"ג דע לך כי בכל הדרך לא יתן מנוח לרגלי הסוסים עד כי יבוא לעיר ההוא ולמחוז חפצך וא"כ במקום אשר יעמיד המרכבה תדע כי שם כלה הדרך זה לך האות. הנמשל אליעזר עבד אברהם הלך לקחת אשה ליצחק בדרך לא ידעו ולא דרך בה מעולם ולא ידע מקום זווגו של יצחק. אבל הלך לחפש באשר ימצא ובזאת אם הי' הליכתו כדרך כל הארץ אזי ודאי לא הי' יודע מדבר השגת מבוקשו עדי עמדו מל גמר הענין. אבל אחרי שהי' מחסד ה' ית' אשר כמעט קט שט וידא על כנפי רוח והועמד במקום ההוא. מזה הבין אשר אך פה כלה הדרך ופה ימצא דבר מבוקשו וע"כ יוצדק מה שנתן אליעזר המתנו' לרבקה טרם ששאלה דבר כי מכבר הי' נכון לבו בטוח אשר מצא מבוקשו ממה שקפצה לו הארץ ולכן מיד נתן אומר כבוד והודי' להי"ת ואמר ברוך ה' אשר לא עזב חסדו וכו' אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני. וע"ז בא מדרשם ז"ל ממה שקפצה לי הדרך הייתי יודע שבדרך נחני ה' בית אחי אדוני וכדברינו. ובזה יתכן מה שסיפר לפניהם ואבוא היום אל העין. ודרשו היום יצאתי והיום באתי כיון בזה להודיעם כי נכון הדבר מעם ה"ו ממהר לעשותו ממה שהפליא עשות עמו בקפיצת הדרך למען לא יערבו אל לבם להתנגד אל רצון ה' חלילה. וכאשר מלאו את פיהם לאמר אם מה' יצא הדבר לא נוכל דבר:
ואומר אל אדוני אלי לא תלך האשה אחרי פירש"י ז"ל אלי כתיב בת הית' לו לאליעזר והי' מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו. הנה רבים העירו מה ראה הכתוב לרמז על זאת במאמר אליעזר אל לבן ובתואל ולא בדבריו הקודמים אל אברהם אדונו כי שם נאמר אולי לא תאבה מלא בוי"ו. ולמה לא נאמר שם חסר הלא יותר מהצודק הי' לרמז במי שאליו נוגע הדבר הוא אברהם והן אמת כי במדרש סמכו הדרש הזה על אולי הראשון שאמר אליעזר לאברהם. וז"ל המדרש (במקומו) ויאמר אליו העבד הה"ד גימל כנען כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב כנען זה אליעזר בידו מאזני מרמה שהי' יושב ומשקיל את בתו ראוי' היא או אינה ראוי' לעשוק אהב לעשוק אהובו של עולם זה יצחק אמר אולי לא תאבה ואתן לו את בתי. ולכאורה לא ידענו מדוע הביא רש"י ז"ל דקדוק השני וכדי לבוא אל ביאור הענין נתבונן עוד מה היתה זאת לאליעזר ומה ראה על ככה לגלות זאת על אזן לבן ובת ואל לספר לפניהם מה ששאל את אברהם אדונו והנראה:
(לא)
למשל סוחר א' שהי' מסחרו ממרחק תמיד ע"י משולחו והי' מביא לו סחורה משם בהקפה מהסוחר הכללי. ולזמן קצוב הי' שולח לו ע"י שליחו מחיר סחורתו והי' לוקח עוד סחורה בהקפה והי' זה משפטו כל הימים. לימים עלה על רוחו לשלוח שליח אליו לקוח ממנו סחורה עד למרבה שיעלה לסך גדול ולא ישוב עוד המחיר לבעליו ולא יוסף שלוח עוד אליו. וכאשר הציע הדבר לשליח לא הוטב בעיניו כי כן לא יעשה. א"ל השליח על דעתי כי לא ירצה עוד הסוחר לתת סחורתו באמנה והקפה ענה אותו עזות מדוע לו יאבה עתה לשלוח מה שלא עתה כן מקדם ומאז. השליח להיותו מוכרח לקיים דברי משלחו הלך ובא אל הסוחר ואמר לו אדוני שאל ממני כי אלך אליך לקחת עוד ממך סחורה הרבה בהקפה כמאז ואמרתי לו כמדומה לי שלא ירצה הסוחר אמר לי אעפ"כ. הנה הסוחר השכיל על הדבר מה שאמר לו שפת יתר כמדומה וכו' והבין מזה כי מסתמא בעלילה בא עליו לקחת סחורה בהקפה ולא ישיב אליו עוד ולא אבה הסוחר לשלוח עד ידו. והוא אך מסבת השליח שגלל על שפתיו דברים שדיבר לאדוניו כדי שהסוחר יבין מזה ולא ירצה לתת:
הנמשל הוא הדבר באליעזר כי הי' מחזר למצוא עילה שלא ירצה לבן. או שלא תאבה האשה למען השיאו את בתו והיא תצלח מאד בשיזכיר לפני לבן ובתואל מה שאמר לפני אברהם אולי לא תאבה מזה ירגישו הם כי יש לפחד בדבר כי לולא כן אין מקום להסתפק כי מי זה אשר לא יאבה לתת בתו ליצחק אם לא שיש בו ענין כמוס ומוצנע שע"כ עלה על לב העבד לומר אולי לא תאבה. ועתה יצדק כי בעלי המדרש ז"ל סמכו הדבר אל אולי לא תאבה שאמר לאברהם שהי' מגמתו ותשקתו שלא תאבה האשה ללכת למען אשר יתן בתו לבנו ליצחק אך הכתוב בא להוכיח ולרמז על הדבר כי כן הוא כי חפץ בבן אברהם ממה שחזר וסיפר כדברים האלה בפני לבן אין זאת כי אם להורות נתן בלבו שיאמן בדבר. ואך זאת הוא לאות ולמופת גם על דבריו הראשונים לאברהם. וזהו הרמז במאמר אליעזר ללבן ואומר אל אדוני אלי לא תאבה ונכתב חסר יען כי עיקר הדרש מוכרח מהסיפור הזה וזה שפי' רש"י ז"ל אלי כתיב כו':