אור ברסלב
משלי יעקב חומש בראשית › פרשת מקץ

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש בראשית · פרשת מקץ

פרשת וישב

מדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים כ"א זכרתני והזכרתני נתוסף לו שתי שנים. הדברים מופלאים מאד כי התחילו בשבח יוסף וסיימו בההיפך וכבר העירו בזה המופרשים ע"ה. וכדי לבוא אל ביאור המאמר נציע הכתובים החונים עליו (תהלים מ') קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי ויעלני וגו' ויתן בפי שיר חדש וגו' יראו רבים וייראו ויבטחו בה' אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו וגו'. אשר מהראוי להתבונן בהתכת הכתובים וקישורם לפי הדרש הזה שהענין מדבר ביוסף. ואחשוב בהבנת בהבנת הענין עם מה שידענו מקדמונינו ע"ה. מגדרי הבטחון באלהים ית' שלא יבטח האדם במעשה נסים אבל ישתדל ויעסוק בסבות ואמצעים מהמלאכה והמו"מ וכדומה ויהי' בוטח בה' כי ע"י הסבות האלה ישיג חפצו כמארז"ל (ספרי) וברכתיך יכול יהי' יושב ובטל ת"ל בכל אשר תעשה. וכמו כן אמרו ז"ל (ברכות ל"ה) הרבה עשו כר' שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם. והן לעילה זו יוסף ע"ה האמנם הי' סמוך לבו בטוח בה' לא חטא מאומה במה שביקש עילה וסבה מן הבור שהי' אסור שם כי כך היא המדה. אמנם מגרעת אחרת היתה בו:

(ס)

למשל שר גדול אשר לו כפרים ועירות גדולות רבות ונתן עיר אחת קטנה במתנה לא' מאוהביו ושיהי' הוא השליט עלי' לאסוף ולכנוס כל המסים והארנוניות ויהיו שלו כל ימי חייו ובתוך כך היה איש א' שהפיק רצון מאת השר לפטרו מהמסים האלו. וכתב ונתן לו מכתב חתום בחותמו כי הרשות אתו לשבת בכל העירות אשר ת"י באיזה מהם שיבחר. ויצא האיש לבקש לו בעירות ההם ויבחר לשבת בהעיר ההוא הנתונה במתנה לאיש זר ויהי כשבתו בה איזה זמן בא הנושא והנוגש על המס המוטל על יושבי העיר ותבע אותו ג"כ אזי לקח בידו המכתב אשר לו מאת השר ובא לפני הפקיד הנ"ל ויראהו כי השר עשה אותו חפשי מכל המסים ענה הפקיד ואמר לו צדקת צדקת אולם הלא הסכלת עשו הכי קצר קצרה ידך לבחור מקום לשבתך בזולת מערי השר הרבות שאיננן נתונים לזולתו ובחרת בעיר קטנה הזו שאיננה עתה ברשותו כי מתנה נתונה היא אלי כל ימי חיי:

הנמשל כי ה' ית' הכין בעולם יצורים נבדלים ונבראים שונים וכלם בחירתם ביד ה' כי הוא השליט ברוחם להטותם אל כל אשר יחפוץ זולת האדם הלז אליו חלק ית' לכל ימי צבאיו בחירתו ורצונו להטות עצמו אל מה שיבחר ואל מה שיטוב בעיניו. ומעתה הבוטח בה' האמנם כי מהצורך אליו לבקש עילה וסבה אך בשיבאר בזולת מהנבראים ויקחם לאמצעי לבצע מגמתו וחפצו על ידם יהי' נחשב בעיני ה' לבוטח השלם אחרי כי גם מה שלקח לו לסבה הוא מהמיוחדים והעומדים תחת רצון הבורא ית' והוא המניע אותם בבחירתו ורצונו משא"כ אם הבוטח יתעולל עלילות ויבקש סבות מאת בני אדם הנעתקים מאת ממשלת רצון ובחירת ה' ית' כי האדם חפשי בבחירתו ורצונו או אז לא יהי בטחונו בה' שלם כמאמר הנביא (ירמי' י"ז) ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרוע כלומר לוקח אותו לו לסבה והטעם ומן ה' יסור לבו כלומר האדם מבטיח אשר הבוטח לקחו לסבה לבו מוסר מה' כי רצונו ובחירתו הוא רק בידו. ומעתה יוסף ע"ה האמנם כי בטחונו בה' הי' שלם בלב ונפש עכ"ז הרע לעצמו במה שלקח לו לסבה את שר המשקים בעל הבחירה ע"כ נתוסף לו שתי שנים מרוע לב ובחירת שר המשקים שלא רצה להזכיר את יוסף כמאמר הכתוב ולא זכר וגו'. וזהו שאמר קוה קויתי ה' וגו' כלומר בטחונו בה' הי' שלם והמופת ויט אלי וגו'. אך עכ"ז נתוספו לו ב' שנים עבור שלקח לסבה את שר המשקים וזהו ויתן בפי שיר חדש וגו' כלומר להודיע חדשות. יראו רבים וייראו ויבטחו בה' כלומר רק בה' ולא יקחו ב"א לסבה וסיים ואמר אשרי הגבר הגבר כלומר זהו שלמות הבטחון שישום האדם מבטחו בה' אך בתנאי ולא פנה אל רהבים וגו' כלומר שלא יקח לסבה בני אדם אשר התוחלת מהם נכזבה להיותם נוטים אחרי רצונם ובחירתם. וזהו שאמר המדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים כלומר אך לא הי' לו לפנות עצמו אל שר המשקים לקחת אותו לאמצעי והבן:

מדרש כי בא החלום ברוב ענין אמר פרעה מי מתקיים על מי אני על אלהי או אלהי עלי אמר לו אתה על אלהיך אר"י הרשעים מתקיימים על אלהיהם ופרעה חולם והנה עומד על היאור אבל הצדיקים אלהיהם מתקיימים עליהם והנה ה' נצב עליו וגו' ע"כ. והמאמר סתום וחתום מאד וגם מה שהציבו ציון מאמרם על דברי החכם (קהלת ה') כי בא החלום ברוב ענין אשר לכאור' לא ידענו מה רצו ז"ל בכתוב זה ומה ענינו פה אבל נבינהו בדמיון:

(סא)

משל עשיר אחד שהי' מסחרו גדול עד כי כל הסוחרים מהעירות הסמוכות באו אליו לקנות סחורה ומשפטו הי' להתאחר בכל יום בבית התפלה עד קרוב לחצי היום פעם בא א' מעיר נכרי' לביתו ושאל עליו ותאמר לו אשתו עדן לא בא מבית המדרש סר וילך. ויהי כבואו לביתו ותספר לו לאמר הן בא אלי איש אחד ושאל עליך ואמרתי כי אין האיש בביתו גער בה לאמר מדוע עזבת את האיש הי' לך לקרוא לי מביהמ"ד ויהי לימים אחדים בא איש זר לביתו ושאל עליו ותאמר לו שבה ידידי אלך וקראתיו ויבוא לביתו ונתן לו שלום ושאלו על (אדוניו) ויספר לו כי הוא איש עני ודל. שואל עזרה מנדיבי העם ומצד ההכרח נתן לו איזה מתנה ויפן וילך. ואח"כ חרק שן עלי' למאד לאמר שלוח שלחת אלי לפצעי וקראתני לחבורתי ותאמר לו הכי לא צוית עלי מאז לקרוא לך בשיבואו אורחים לביתי ענה ואמר לה הלא עליך לשאול אותו תחלה מה שאלתו וכאשר תשמע ממנו מה שהוא לטובתינו תקראני ואם בא לקבל מתנה תענהו אין האיש בביתו:

הנמשל פרעה הי' נבוך ומותעה בחלומו ולא ידע אל מה ירמוז אם אל מה שמפיק טובתו או רעתו. והנה רז"ל אמרו (ברכות נ"ה) חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מתקריא ואמרו עוד (שם) כל החלומות הולכין אחרי הפה כי כל עוד שלא נפתר החלום הוא כאגרת החתום ולא יועיל ולא יזיק. ומעתה האמנם כי פרעה הי' עיניו נשואות וכלות מאד לדעת פתרון חלומו עכ"ז הי' ירא על נפשו מלספר אותו לאדם פן יפתור אותו לרעתו משא"כ בשלא יהי' נפתר אין לפחוד מאומה ע"כ בבוא יוסף לפניו הקדים ואמר לו אשמיעך חלומי ואתה לא תפתור אותו בלתי אם לבך יגיד לך כי הוא מרמז לטובתי. לא כן אם תבין בו כי הוא מרמז לרעתי יהיו הדברים עצורים בלבך ולא תוציאם על דל שפתיך. ומה נמרצו עתה דברי המדרש במה שהביאו מאמר כי בא החלום ברוב ענין כלומר לבעבור כי החלום נוטה לענינים רבים לטוב ולרע וכל אימת שלא נפתר אין לחוש על רעתו ע"כ פרעה בפעמון רוחו הקדים ואמר אל יוסף מי מתקיים על מי אני על אלהי או אלהי עלי כלומר אם שהחלום רומז על גדולתי שאשיג מאתו או להיפך עד שהשיבו יוסף אתה על אלהיך כלומר כלומר אני מבין כי יתרומם קרן מלכותך על ידו וכמ"ש אלהים יענה את שלום פרעה וכן הי' כי ע"י הרעב כל זהב הארץ בא אליו:

וישלח ויקרא וגו' ואין פותר אותם לפרעה. מדרש פותרים היו אותו אלא שלא נכנס באזניו שבע פרות הטובו' שבע בנות אתה מוליד שבע שבלים הטובו' שבע מלכיו' אתה כובש כו' הה"ד בקש לץ חכמה ואין אלו חכמי פרעה ודעת לנבון נקל זה יוסף ע"כ. הנה מהראוי להעיר בזה מה כוונו ז"ל במה שהביאו הכתוב הזה הלא לא בסתר דבר הכתוב וקראם חכמים כמ"ש ואת כל חכמיה אבל נבין הענין עפ"י משל:

(סב)

משל מלך אדיר היה לו בן לא חכם רך ויחיד. ויתן אל לבו לאמר הלא בני ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי והוא ריק מכל מדע וחכמה החליט בדעתו לשלחו למקום ידוע למען ילמד שם חכמות ומושכלו' והי' שם כמה שנים עד כי למד חכמו' הרבה. וכמו כן אז הריץ אגרות אל אביו המלך למען ישלח אחריו ויקחהו לביתו כי כבר הוא מלומד ככל הצורך וישלח המלך אחריו מגדולי שריו ויביאוהו אל המלך. ומרוב שמחת לבו בבנו עשה משתה גדול לכל שריו ועבדיו ויהי כטוב לבם ביין עלה על לב א' מהשרים לבחון חכמת הבן והשכלתו ושאל אותו על כמות החכמות שלמד שם אמר לו מדידה ומשוער וחשבון וכמוהם ויקח השר בידו טבעת עגול ויקפוץ את ידו והושיטה אליו לבחנו אם יכיר מה בידו ויאחז בכפו ושיער בה והתבונן ע"פ כללי הלימודים אשר ידעם ואמר כי יש בידו דבר עגול חלול באמצע והאיש משתאה לו מאד ולא עצר כח מלשאול אותו עוד לאמר לו הן אמת צדקת בדבריך אך הגד נא מה זה הדבר העגול והחלול באמצעיתו אמר לו הלא מופתי החכמה וכללי הלימודים אינם מודיעים הדבר כ"א ע"ד כלל אם הוא מרובע או עגול חללה או מלאה. אבל לא להודיע פרטית הדבר מה הוא ואיזהו אמר לו השר ועכ"ז הלא מהנקל הוא לשער זאת מעצמו מבלעדי כללי הלימודים עמד הבן ההוא כרגע ואמר הנה הוא אבן הטוחן לאשר מעשהו הוא כתבניתו. ובזאת הראה והודיע עוצם פתיותו ואולת לבו מעצמותו. האמנם הוא מלומד מושכלות וחכמו' כללי המופתים אולם לדעת ולהבין מעצמו איכות הדבר אל מה יתכן יותר לדמהו הוא ריק ההבנה בער ולא ידע כי הוא דבר התלוי בחכמת התולדיו' ולא במושכלו' הלימודי' הנמשל החרטומים היו יודעים חכמת פתרון החלומו' ע"פ מופתים הלימודים וע"פ כללי חכמתם. וכבר דברנו כי החכמה אינה מלמדת כ"א ע"ד כלל כמו ז' פרות טובו' רומזות על איזה שבע ענינים טובים וכן שבלים טובים וההיפך בהיפך. וע"כ עלה על לבם כי שבע פרות רומזו' על שבע מדינו' ומלכיו' אך עוד מהצורך הי' לשקול בפלס ומאזני בחינתם התולדיו' לאיזה מהענינים יתכן יותר לדמות הדבר כי הלא יותר קרוב הדבר שיהיו שבע השבלים הטובות רומזת על שבע שני שובע והפרות הטובות כמו כן וכמו שמוזכר ברש"י ז"ל כי בימי השובע הבריות נראות יפות. אבל בזאת שגו ברואה יבערו ויכסלו. וזהו שאמר המדרש ביקש לץ חכמה ואין כלומר ביקשו חכמת לבם והכרעת בחינתם מה שהוא בתולדה ואין ודעת לנבון נקל זה יוסף:

ועתה ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וגו'. הנה רבים מגדולי המפורשים ז"ל אשר העירו מה ראה יוסף לתת עצה ללא שואל עוד ראוי להבין מה שאמר אח"כ ויטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו לא ידענו מה נעשה יקר וגדולה אל יוסף ממה שהוטב פתרונו גם בעיני עבדיו הלא העיקר הוא מה שהיו דבריו מקובלים על לב המלך ומה לו אל העבדים. ונאמר בזה ע"ד הצחות כי יוסף ע"ה האמנם כי מבטח עוז הי' לו בה' ית' שיתירהו מאסוריו עכ"ז הי' שיגולגל הדבר על דרכי הטבעים והוא ע"ד דמיון:

(סג)

משל לבן מלך שהי' חולה מאד וישלח המלך אחר כל גדולי הרופאים אשר במדינת המלך ונוסדו יחד לבקש לו מזורו וילאו למצוא רפואתו. והאמנם כי אין ממשפט ונימוס המלך שיבוא לחדר בנו כל מי שיחפוץ עכ"ז אחרי ראותו כי אבדה תקותו אמר מעתה כל הרוצה ליכנס יבוא ויכנס בחשבו אולי בהזדמן יבוא איזה איש המוני ויגיד דבר המועיל אם ע"ד סגולה או לחש או ע"י סמים פרטים. והנה רופא א' חכם ומבין הי' בעיר המלך איש עני ודל לאשר לא הי' מוצלח במעשהו כ"כ ולא הי' מוחזק לרופא מומחה והרופא ההוא האמנם כי מאז שמע מחלת בן המלך הבין רפואתו מה הוא עכ"ז לא נשאו לבו ללכת במקום גדולי הרופאים כמוהם ושיער בעצמו כי לא יתנוהו לבוא אל בית המלך. אבל אחרי שמעו כי כבר פתח המלך פתח הבית לכל הרוצה לבוא בא גם הוא בתוך הבאים. וילך אל משכבו וירא והתבונן בו מעט וראה בלבו כי לאל ידו להמציא ארוכתו קל מהרה ע"י סמים היותר עלולים למצוא הגדלים על כל מים ואגמים אבל חשב בנפשו אם ידבר דבריו בפני הרופאים נכבדים וגדולים כאלה הלא נגד פניו יענו עזות וילעגו בשפה עליו לאמר נבל איך לא יראת מדבר כזאת בפני רופאים חכמים כמונו שכבר חקרנו על כל מיני סמים יקרים המובאים ממרחק היותר עלולים ומוצלחים להעלות ארוכה לחולה ועכ"ז לריק יגענו ואתה תדבר כזבים כאלה אי על זאת נתן מועצות בנפשו להגיד ענין הרפואה ע"ד שיטוב גם בעיניהם עמד ואמר הנה אנכי מששתי את כל כלי בינתי הדלים ומצאתי תרופה למחלת בן המלך ע"י סמים ידועים ובשגם קרובים הם לנו ומציאותם הוא בכל מקום אבל הלא מהצורך אליהם מהיר ומבין על דרכי עשיתם ועריכתם ואופני שחיקתם להתיכם ולצרפם על אחת שבע והאיש אשר בחכמתו ירקח כמוהו ראוי הוא שיחפוץ המלך ביקרו ויהי בהשמע דבר הרופא ההוא לפני חכמי הרופאים לבשו שמחה וענו ואמרו כנים דבריו כנים כי כל א' דימה בעיניו ובנפשו כי אותו יבחר המלך לבצע מעשה הסמים ועריכתם ע"כ החשו כלם:

הנמשל כבוא יוסף לפני פרעה ועבדיו וחכמיו עוטרים על ידו עומדים ממעל לו אמר אל לבו אם הוא יפתור החלום ויגיד דבר הוראתו הפשוטה הלא ירבו עליו מאד לעג וקלס לבזותו עם חכמתו לאמר הן רבים עתה היושבים לפני המלך אשר לבם יהגה חכמות ומושכלות עמוקות בפתרוני החלומות ויבינו בהם רמזים רחוקים וילאו בעצתם ואתה איככה ערבך לבך לדבר כדברים האלה הפשוטים בהוראתם אשר לא כן הוא משפט הפותר. ע"כ לב חכם השכיל פיהו לדבר לפני המלך ענין הוראת החלום החלום ולצרף לדבריו ועתה ירא פרעה וגו' אני אמרתי פתרון החלום ע"ד כלל אבל עוד מהצורך אל איש נבון וחכם לשית אותו על ארץ מצרים ויצבר בר וגו' והנה בזאת נתן רסן וחכה בפי חכמי פרעה שלא יהרסו דבריו כי כל א' אמר אל לבו כי אותו יבחר להיות משנהו וזהו ויטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו:

ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. מדרש אשרי הגבר אשר תיסרנו יה אשר תיסרנו ה' אין כתיב אלא אשר תיסרנו יה כזה שהוא נידון לפני הדיין צועק ומתחנן יה יה די די. כך אמר יעקב מי שעתיד לומר ליסורין די הוא יאמר ליסורי די שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים ע"כ. הנה מה מאד ראוי להתבונן מה ראה יעקב ע"ה לומר מי שעתיד לומר כו'. ולהקדים ולעורר החסדים העתידים אלינו מה שלא מצינו כן בכל תפלות ישראל כי על הרוב יהי' ענינם להזכיר ולהעיר החסדים הראשונים ההיו מלפנים כמאמה"כ (תהלים כ"ה) זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה. וכעתירתינו מי שענה כו' הוא יעננו. עוד שם בסמוך על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (תהלים ל"ב) לעת מצוי היום לעת מצוי הדין לעת מצוי החשבון כיון שראה יעקב אבינו שנתמצה החשבון התחיל שופך תחנונים ואל שדי יתן לכם רחמים (דרשו ז"ל מלת מצוא ע"ד שתית מצית). וגם במאמר הלז ראוי להעיר מה רצו ז"ל במאה"כ על זאת יתפלל כו'. עוד שם ר' יהושע בן לוי פתר קרי' בגליות ואל שדי יתן לכם רחמים ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם לפני האיש זה הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה ע"כ. הלא גם המאמר הזה יפלא בעיני כל קורא. ויתבארו המאמרים הנ"ל כי נקח דמיון אליהם:

(סד)

משל לא' שנחלה אצלו תינוק יונק שדים. וידרוש ברופאים ויגידו לו כי רפואתו קרובה לבוא בשיתן למניקתו סמים ידועים העלולים אל הקאה והילד עם המיצו חלבה ממנה יתפעל על ידה וירבה בהקאה ויתרפא ויהי כהביא הסמים לפני המינקת בשגם הי' מר לה מאד בעת באה לקחת מהם מלא כף אחת עכ"ז אמרה אל לבה הלא באלה יהי' נרפא הילד וחי בהם ויהי אחרי שתה עד חציו ויותר התחילה לחנן במר נפשה פני הרופא ותדבר לפניו אולי יהי' די לרפואת הילד במה ששתיתי והמותר החרם אמר לה הרופא לא כן בתי הלא מהצורך שתשתה כל הסמים. ויהי אחרי כלותה לשתות והילד בהניקו חלבה פעמים ושלש התחיל להקיא מאד עד כי תם כחו ויקרא אל הרופא וכבואו הודה ואמר הלא שגיתי במה שצויתי על מניקתו לשתות השיעור הגדול הזה אבל עכ"ז יש בידי להועילו וילך והביא כמה טיפין חריפין ויתנם אל פי הילד ותעמוד הקאתו המינקת כראותה זאת התחילה בוכה ומילל' לאמור למה זה אנכי שבעתי במרורים הלא אמרתי אליכם שיהי' די להילד מחציתת ולמה סבלתי כל זאת ללא לצורך:

הנמשל כי אבותינו הראשונים ע"ה סבלו כמה מאורעו' על חנם מה שלא היו ראוים לה מצד מעשיהם ח"ו אבל הוא ית' הסיב עליהם כל אלה למען הכין ישועה לבניהם אחריהם אשר שפע ישועתם יינקו ומימיהם הנאמנים ישאבו לעתות בצרה. ומה גם יעקב ע"ה בחיר האבות זה זה האחרון הכביד הקב"ה עליו נטל המקרים מכל המאורעו' שישיגו בניו עד הדור האחרון. וע"כ האמנם כי הי' רע עליו המעשה עכ"ז קיבל על עצמו הסבל הזה לטוב לנו ולחיותינו כיום הזה אבל עת התגולל עליו ענין יוסף והמסתעפים מסבתו וראה כי רבו צרותיו כל כך עד אין להכילם. ובידעו כי כל מה שקראהו הוא רק אפס קצהו ממה שיארע לבניו אחריו אמר בלבו אם חלילה יגולגל על בני דוגמת צרותי אלה הרומזו' שבעתים על אשר אתי הלא לא יהי' כחם לסבול ויתפללו אל ה' וישבור עולם מעל צואריהם וא"כ הי' לו טענה צודקת לאמר הלא ידעתי כי תעשה עם בני כחסדך בלי לבצע עומק הוראת מאורעותי. וא"כ מה לך להרבות עלי משא התלאה ללא צורך:

וזהו דברי המדרש אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. אשר תיסרנו ה' אין כתיב אלא אשר תיסרנו יה. כזה שהוא נידון לפני הדיין צועק ומתחנן ואומר די די. כך אמר יעקב מי שעתיד לומר ליסורין די הוא יאמר ליסורי די כלומר לא שהי' חלילה מבעט ביסורין אבל התחנן ואומר די כי הלא תאמר די ליסורי דורות הבאים וזה מי שעתיד כו' וזהו שסיימו ז"ל שנא' ואל שדי יתן לכם רחמים כלומר הלא יתן לעתיד וא"כ ירחם גם עתה. וזהו שהביאו ז"ל על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא הרצון כי יעקב ע"ה אם שהי' מתפלל לה' ית' על מקריו לא הי' בזה כמבעט ביסורין ח"ו אבל תפלתו היתה לעת מצוא. ובמדרשם לעת מצוי הדין לעת מצוי החשבון כיון שראה יעאע"ה שנתמצה החשבון יותר מדאי התחיל לשפוך תחנונים:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה