משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש בראשית · פרשת וישב
ויהי בעת ההוא וירד יהודא מאת אחיו. מדרש בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל א"ל כפרת יהודא שקרת יהודא ותועבה נעשתה בישראל יהודא נעשה חולין כי חלל יהודא קדש ה' אשר אהב. והמאמר סתום וחתום מבלי בוא שעריו ונזכיר עוד דבריהם בסמוך. ויהי בעת ההוא. עוד היורש אביא לך יושבת מורשה כו'. עד עדולם יבא מלכן וקדושן של ישראל עד עדולם יבוא כבודם של ישראל דכתיב ויט עד איש עדולמי. עוד שם רשב"נ פתח כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם בית ישראל וגו'. שבטים היו עסוקים במכירת יוסף ויוסף הי' עסוק בשקו ותעניתו. ראובן בשקו ותעניתו ויעקב הי' עסוק בשקו ותעניתו. יהודא עסוק ליקח לו אשה. והקב"ה הי' עוסק בורא אורו של משיח ע"כ. והענין הוא מה שנהג ית' את יעקב אע"ה בכל פרטי עניניו מצרת יוסף ושמעון ובנימין כמבואר במדרש וישלחהו מעמק חברון וז"ל הלא אין חברון ניתנה אלא בהר אלא הלך להשלים אותה עצה העמוקה שנתן הקב"ה בינו ובין חבר הנאה שהוא קבור בחברון ועבדום וענו אותם כו' ע"כ. הוא הכנה ויסוד הנאמן לצמיחת קרן הטוב וכמ"ש הנביא (ישעי' כ"ז) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל. אולם יעקב ע"ה גם הוא לא הבין תכלית ענין מאורעותיו וע"כ בכל דבר פרטי כמה הרבה להיות מיצר עליהם כמוזכר בכתובים. וזהו שכוונו ז"ל במאמר הנ"ל וירד יהודא מאת אחיו הה"ד כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם בית ישראל מחשבת שלום ולא לרעה. לומר כי כל פרטי המאורעות שקרה אותם כולהם היו מכוונים אך למען הצמיח מהם הטובה הכללית:
אבל עוד מקום לשאול אחר כי הוא ית' הי' חפץ ביקר יהודה לכבד פניו במתן נבחר הזה להוציא ממנו אורו של משיח הכי לא מצא עילת כל העילות ח"ו סבה מפוארה לענין נכבד ההוא מה שמפיק כבוד יהודה והדרו ולא לגלגל אליו דבר שיאמר עליו פן נהי' לבוז ועלי' הי' קול דברים הנה הרה לזנונים נאמר בישוב הדבר ע"פ משל נמרץ:
(נח)
משל עשיר א' עשה נשואין לבנו החכם ושנון והי' המשפט כי הרב אשר בעיר ההוא יכתיר החתן ביום חתונתו לקרוא אותו מורינו והרב ביום חפתו כתב לכבוד הגביר ההוא פאר מורינו יפה וברה ועשה לה זר זהב סביב מליצי השיר ופרחי המליצה ובה הרים גם קרן בנו בכבוד והדר מאד אולם אך בזה שנה כי כתב ההרמנא המפוארה הלזו על נייר מחוק ומשחת וישלחה עם משרתו ליד העשיר אבי החתן ההוא ויהי כראותו את הכתב עודו בכפו בכפו והנה הוא כהה מאד חשך משחור תארו בהרות בהרות וירע בעיניו הדבר אך עכ"ז לקחה לבלי הרגז להרב ויפתח אותה וירא והנה נכבדות מדובר בו כאות נפשו ויערב לו הדבר מאד מבית אבל לא מבחוץ ואמר בלבו שלא לריב עמו מאומה כי עכ"פ עיקר ותוכן הענין נאה לו מאד. אך עלה על רוחו להשיב גמולו בראשו היינו שבהגיע העת לשלוח לו משאת מאת פניו כמשפט להרב לקח ממבחרי המגדנות והמרקחות וגם עשרים כסף ונתן כל זאת על טבלא של עץ אשר מצואתו לא רוחץ וגם נתן מכסה עליהם מפה מזוהמה ושלח לו ע"י עלם א' הנבזה והנמאס ויהי הוא מביא כל זאת לפני הרב וימלא חמה ועכ"ז לקח מידו וירא כי טוב הוא למאכל וכי תאוה הוא לעינים אך לא נחמד למראה. אחר כמה ימים פגעו זה בזה וישאל הרב את הגביר לאמר הלא הגד לי מה בלבך מה זאת עשית לכבדני בתשורה יקרה מעוטפה באחת הסחבות השיבו הלא גם אתה ככה עשית עמדי בשלחך מכתב יקר ונחמד על גליון מחוק ופחות:
הנמשל כי האמנם אליו ית' כמה סבות איך לגלגל על יוסף שיבוא למצרים אולם לאשר אחיו שנאו אותו ורצו לבטל חלומותיו הניח ית' שיגולגל הדבר על ידם כנ"ל ומעתה עיקר ותכלית המעשה שיעץ יהודא בענין מכירת יוסף היתה רצוי' מאד בעיניו ית' אך למראה העינים הי' ענינם ע"ד בגידה ומעש' תעתועים וליותר בבואו לפני אביו ואמר לו הכר נא הכתונת בנך הוא וגו' ורימה בו בדם גדי עזים. הנה כמשפט הזה ממש עשה לו ית' והשיב גמולו בראשו לתת לו שכר נכבד ויקר מחוספס בבלוי הטלאות היינו עם היות תכלית הדבר יקר הערך מה שמפיק טובת ישראל בכלל והוא שממנו יולד ויצמח גואל האחרון. עכ"ז אלהים אנה לידו הדבר ע"ד חרפה ותועבה כי לעיני הבריות היה נדמה מעשיהם כמעשה הזנות. ומעתה כל המאמרים האלו צדקו יחדיו כי בתחלה אמרו על יהודא בקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך הממונה על התאוה ואמר לו יהודא מהיכן גואלים עומדים מהיכן מלכים עומדים. גם מאמר יצתה בת קול ואמרה צדקה ממני. ממני יצאה הדבר והיראת דבריהם אלו כי מן השמים העירוהו לזה אבל לבל נשאל מה ראה ית' לתת לו המתנה הטובה ההוא עד"ז ולא ע"ד כבוד. ע"ז אמרו אמר הקב"ה ליהודא אתה רמית לאביך בגדי עזים חייך שתמר מרמה לך בגדי עזים אתה אמרת לאביך הכר נא חייך שתמר אומרת לך הכר נא כלומר גמלתיך כמעשך וכמדתך. והנה מה מתקו עתה דברי המדרש הנ"ל וירד יהודא מאת אחיו בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל. רצונם בזה לומר כי האמנם מעשה יהודא עם יוסף היתה יקרה בעיניו ית'. אבל הלא לעיני ב"א הי' ענינם ע"ד בגידה כנ"ל תחת כן ותועבה נעשתה בישראל כלומר המעשה היקרה והנצחית מבריאת אור מלך המשיח הוא ג"כ ע"ד תועבה. וזהו שהמליצה ז"ל שקרת יהודא ותועבה נעשתה בישראל כלומר זה לעומת זה. וזהו יהודא נעשה חולין כי חלל יהודא קדש ה' אשר אהב כלומר הגם כי מעשה יהודה היתה קדש ואהובה לפני ה' עכ"ז הי' מעשי' ע"ד חולין:
ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חותמך ופתילך ומטך וגו'. ראוי להעיר בזה כי מאמר יהודא מה הערבון וגו' מורה שלא הי' בידו דבר דבר לערבונו בידה והיא בקשה ומצאה בידו חותמו ופתילו הלא לא יבצר ממנו מתת לה את אלה מעצמו מבלעדי שאלתה. עוד יש להעיר עמ"ש אח"כ וישלח יהודא את גדי העזים וגו' ולא מצאה וישב אל יהודא ויאמר לא מצאתי' וגו' ויאמר יהודא תקח לה פן נהי' לבוז הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה:
אשר לכאורה שפת יתר דבר הכתוב במ"ש הנה שלחתי וגו':
אבל הענין מובן פשוט בהזכרת מאמרם כנ"ל במדרש חותמו ופתילו טליתו שהוא מתעטף בו ותפילין שבראשו. ובזה נבוא אל הענין:
(נט)
למשל כי הנה ממשפט הממשכן לחבירו איזה חפץ להבטיחו על חובו שיהי' המשכון שוה יותר מכפי שיעור חובו כי אז המלוה בטוח בהלוה כי גאל יגאל את ערבונו. אולם לפעמים יזדמן שיקבל המלוה מיד הלוה דבר שאינו שוה אף חצי דמי הלואתו והוא לאשר הדבר ההוא נצרך מאד אל הלוה שלא יספיק לו בלעדו כמו מפתחות חניות וחותמות וכדומה כי בשגם אצל המלוה אינם נחשבים למאומה עכ"ז מקבלם בערבונו בהיותו בטוח בהלוה שבודאי לא יניחה בידו. וההבדל ביניהם כי המשכון היקר אשר שוה יותר מהחוב באם הלוה לא ישוב לבעליו דמי החוב ויחליט אצלו ערבונו לא יפסיד אך לעצמו אבל המלוה עוד ירויח על ידו לא כן המשכון השני באם לא יגאלנו הלוה גם שניהם יפסידו כמלוה כלוה כי אצל המלוה המה לאין תועלת כי מה יקח עבורם וגם הלוה הפסדו רב כי אבד כלי חמדתו אשר בלתי אפשר לו להיות בלעדה. הנמשל הנה יהודא חשב כי מה שאמרה תמר אם תתן ערבון מגמתה וחפצה הוא שיהי' הערבון שוה לכל הפחות דמי הגדי וערבון כזה לא הי' אתו. ע"כ אמר מה הערבון אשר אתן לך כלומר אין אתי במה להבטיחך על הגדי אז אמרה חותמך ופתילך וכאשר ביארו במדרש טליתו שמתעטף בו כו' כי ידעה ביהודה שחותמו ופתילו חביב עליו כגופו ובודאי לא יניח אותם בידה. וע"כ בשלחו אח"כ הגדי ולא מצאה אמר יהודא תקח לה פן נהי' לבוז כלומר גם כי הפסדי גדול מאד עכ"ז יראתי פן נהי' לבוז ולקלון. ועוד הי' מיצר ודואג על תמר כי היא גם היא תפסיד המגיע לה ממנו כי הערבון שבידה אין שוה לה מאומה כי מה לה לטלית ולתפילין. וזהו שאמר הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה: