משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש בראשית · פרשת וישלח
וישלח יעקב מלאכים וגו' עם לבן גרתי ואחר עד אתה ויהי לי שור וחמור וגו' ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך. הנה רבים מהמפורשים ז"ל העירו על ענין השליחות הנכלל במאמר עם לבן גרתי לדעת מהו ומה רצה בזה. גם מ"ש ויהי לי שור וגו' והוא משולל המובן כי כלשון הזה לא הונח בלתי על הוי' החדשה אם בעיקרי ויסודי הברואים כמו ויהי אור וזולתם או בענין המאורע ומקרה מחודש כאשר זכרו הכתובים בכל מקום משא"כ כאן על הקנינים ומהצודק הי' שיאמר ולי שור וחמור. ולבי אומר לי בהבנת בהבנת הענין בשנעיר תחלה שאלה עצומה והיא איך הי' עולה על לב יעקב ע"ה למצוא חן בעיני עשו עם מה שיגיד לו רוב עשרו הלא זה הוא הסבה להבעיר בו עוד רוח קנאה על הברכה אשר ברכו אביו בראותו כמה מהטוב בא אליו מסבתה אמנם כל זה יותר לנו בהזכיר דבר המדובר כבר למעלה כי לאלהים ית' ב' סוגי הנהגות הנהגה מבעית ונסית. וכבר הוכחנו כי בעת שהי' יעקב ע"ה מוכרח לברוח מפני עשו להיות גר בארץ נכרי' ברכו יצחק ואמר לו ויתן לך את ברכת אברהם והוא מוסב על הנהגה שנהג ית' את אברהם טרם נתברך בכל וכמבואר למעלה. מעתה נבין ע"פ דמיון:
(נא)
למשל בשירחיק איש עני לאיי הים וכדומה ויעשה שם כמה שנים ויבוא לביתו בהון רב נדוניהו כי הצלחתו באה לו עם דרכי הטבע בעסקי מסחר שהרבה במשך זמן ההוא או במלאכת עבודה וכדומה ובשיזדמן כי יבוא לביתו עם ההון ההוא בזמן קצר אחרי רבע שנה ודאי נדון אותו כי הצליחו ה' על דרך נסי וענין מקרה אם ע"י מציאה והזולת מענינים הנסים אמנם לפעמים יזדמן אשר עם הימים הרבים שהי' שם לא הרויח מאומה עד שהי' כבר מוחלט בדעתו לשוב לביתו ריקם ולא ישא את כל מאומה בידו ואך כמעט קט טרם נשא רגליו ללכת משם הצליחו ה' בעושר רב מאד. והנה בבוא האיש הזה לביתו לבעבור כי אין איש יודע מענינו כל משך הזמן ההוא באין ספק ידונו אותו כי הון עשרו והצלחתו בא לו על דרכים הטבעים עם מה שנשא ונתן וקבץ על יד עד שיעלה לסך גדול כי אורך הזמן יוכיח עליו הלא המשפט על האיש ההוא לגלות על אזנם איך ומה הי' ענין הצלחתו למען לא יאמרו ללבבם שוא ולא יעשו גם המה כמוהו להרחיק נדוד על חנם ולא יסמכו על הנס. הנמשל כי יעקב נשתהה זמן כביר אצל לבן וחזר לביתו במחנה כבד מבקר וצאן. ועשו בהתודע אליו מרוב הצלחה הזו הלא יעיר קנאה ויתן בקולו כאשר מאז על יעקב ע"ה בראותו כמה מהטוב אשר מצאה ידו ע"י הברכות שברכו אביו מטל השמים וגו' אבל באמת לא כן הוא כי כל הצלחת יעקב הי' אך ענין נסי וכאשר ביארנו למעלה ע"כ עלה על לב יעקב להודיע ולהגלות ענין הצלחתו על אוזן עשו כי איננה טבעית באמצעות הברכות בלתי ע"ד נסי והעד כי כל משך הזמן שהיה בבית לבן לא הצליח כל מאומה וכל הימים הרבים לא הועילו לו דבר כמ"ש לולא אלקי אבי אברהם וגו' כי עתה ריקם שלחתני נמצא כי כל מוצא הצלחתו הי' אך ענין נסי. וע"כ אין לו לעשו לשנוא אותו על אודות הברכות. וזהו כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה כלומר על חנם. אך ויהי לי שור וחמור כלומר עתה נתהוה עשרי ע"ד נסי. וכמ"ש את עניי וגו' ויוכח אמש וכביאורנו למעלה. ומזה יבחן שאיננה מצד הברכות כ"א ע"ד נסי ע"כ ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך:
ויירא יעקב מאד ויצר לו וגו' נתלבטו בה המפרשים בהבנת הכתוב הזה. והקרוב אצלי בזה הוא עם מה שנזכיר עוד מדרשם ז"ל באותה שעה נשא יעקב את עיניו וראה את עשו שהוא בא מרחוק ותלה עיניו למרום ובכה ובקש וביקש רחמים מלפני הקב"ה ושמע תפלתו והבטיחו שהוא מושיעו מכל צרותיו בזכותו של יעקב שנא' יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב. והדברים מופלאים מאד אבל כלל הענין מה שזכרנו מעשה אבות סימן לבנים:
(נב)
משל עיר א' שהיו בה כמה חולים ב"מ ורופא אין שם ושר העיר הי' יושב רחוק מאד בעיר אחרת והי' עמו רופא חכם ונאמן. והי' בעיר ההוא איש אחד יקר ונכבד אצל השר למאד אשר עבורו ינדב השר לשלוח הרופא אצלו. אך האיש ההוא לא הי' חולה ולא הרגיש בעצמו שום מיחוש ויהי היום וחלה את ראשו בכאב מעט אשר הי' באפשרי אתו להמציא ארוכתו על נקלה. אבל אמר בלבו והחליט בדעתו לכלכל מחלהו ולהגדיל הענין והי' גונח וצועק אוי ואבוי. וחיש מהר שלח שליח אל השר לשלוח לו את הרופא וישתוממו עליו ב"ב אמר להם אוילים חסרי לב האם אני צועק על מחלתי ועל מכתי והאם בעבורי אנכי שולח אחר הרופא גם אנכי כמוכם ידעתי כי ישועתי קרובה לבוא בדבר קל. אבל אנחות נפשי ומגינת לבי הוא אך עבור אנשי עירי כי אנוש לשברם ומי ישלח ידו וירפאם בלתי אם יבא הרופא עבורי יחיש מפלט גם להם:
הנמשל כי הקב"ה הביט על דורות הבאים ועל הקורות המעותדים עליהם וראה כי לא יהי' זכות מעשיהם כדאי להפיק רצון מאתו ית' להושיעם מצרתם. ע"כ ברוב חסדו קדם פניהם לגלגל דוגמת המאורעות האלו על האבות ע"ה והם בארשת שפתם ישיגו ישועות מאתו ית' ומה שיעשה ה' הוא יהי' לעולם גם לבניהם אשר יקימו אחריהם. והנה בשגם כי אבותינו ע"ה הי' היכולת בידם להושיע א"ע ולעשות בשונאיהם כרצונם ומה גם יעקב ע"ה שהי' עמו כמה אנשים גבורים. כמבואר ברז"ל במדרש שהי' לו כמה רבוא עדרים וכלבים ורועי צאנו מלבד גבורתו וגבורת בניו. ועכ"ז הי' גולל על ה' דרכו ובקש מלפניו הצילני נא מיד אחי וגו' כאלו הי' ח"ו רפה ידים אין זאת כי ראה והבין בכל מה שמצא אותו כי המה אך שמץ דבר מאשר יקרה לדורות אחרונים ע"כ הפיל לנפשו חבלים העתידים עורר לבניו כי אמר האמנם כי יש לאל להושיעני עם כחי ועוצם ידי אבל מה יעשו בני אחרי ולעילה זו השליך על ה' יהבו כי תושיענו ימינו תשועה נסית ואחר כי תתהוה התשועה עבורו תעמוד בקיום נאמן לעד ולדורות. וזהו צחות מדרשם ז"ל באותה שעה נשא יעקב את עיניו וראה את עשו מרחוק כלומר מרחוק נראה אליו אשר בהעטיף הזמן יבוא וילחץ את בניו תלה עיניו למרום כלומר עם כי הי' אתו לחפש ולמצוא עזרה בכח ואומץ ידו. עכ"ז תלה עיניו אך למרום שיהי' נושע בה' למען ישועתו ישועת עולמים גם לבניו אחריו. וזהו וביקש רחמים מלפני הקב"ה כלומר ביקש רחמים על הצלה נסית. וזהו ושמע תפלתו והבטיחו שהוא מושיעו מכל צרותיו בזכותו של יעקב כלומר שמע תפלתו ובזה כבר הבטיחו שהוא מושיעו מכל צרותיו מוסב גם על צרות בניו אחריו. וזהו בזכותו של יעקב כלומר כי ישועתו תעמוד גם לבניו כי מעשה אבות ירשו בנים כנז'. וזהו שסיימו ז"ל שנא' יענך ה' ביום צרה. והוא ע"ד ההבטחה כלומר ודאי יענך ה' ביום צרה והטעם ישגבך שם אלהי יעקב כלומר יצוה עליך ישועות יעקב העומדות מכבר:
הנשמע הנשמע מכל דברינו אלה כי כל מגורת יעקב ע"ה ופחדתו מכל מה שקרהו לא הי' מפאת מה שהיו מעיקים אליו אבל לבו חולה עליו כי כל המקרים האלה עתידים לעורר על בניו ועל בני בניו בעתים הבאים. וישת לבו לשפוך שיחו לפני ה' לעשות תשועה לדורות. ועתה הסכת ושמע נא ביאור מאמר הכתוב ויירא יעקב מאד וייצר לו:
(נג)
ובמשל אפתח פי לא' שעלה על לבו לנסות את מזלו אם טוב הוא ואיך יעלו לו כל ימיו ושאל בחכמים יודעי העתים אמרו לו בשיגיע אל היום שנולד בו יעשה ענין המשחקים בקובי' וכדומה ואם יצליח ביום ההוא ידע את עתו כי יצליח בכל ימיו וההיפך בהיפך ויהי היום ויצא לשחוק עמהם ולקח עמו צרור כספו והי' מפסיד פעם אחר פעם ב' וג' דינרים. והנה על ההפסד ההוא עדן לא יצדק לומר כי הי' מיצר על הפסד מעותיו. אבל יפול עליו מאמר ויירא מאד יען כי ההפסד ההוא הוא אות ומופת על רוע מזלו אולם אח"כ כאשר האריך עוד בשחוק למען יבחון ענינו יותר עד שהפסיד כל מה שבידו אזי נופל בו מאמר ויירא ויצר כי לבו חולה על שתיהם א' על בחנו רוע מזלו על כל ימי שני חייו כי רד הוא למאד. וגם צר לו עתה כי ריק הוא מכל ולא נשאר בידו מאומה:
הנמשל כי כל הקורות והמאורעות שאירעו אותו בתחלה הנה בכלם לא שת לבו להצטער עליהם בלתי הי' מתיירא על רוע הוראתם ורמיזתם מה שיעשה לבניו באחרית הימים. אך עתה בהתודע אליו ע"י המלאכים כי עשו הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו ובמדרש כי כולם היו מלכים קושרי כתרים או ארבע מאות ראשי גייסות אז נקבצו באו יחדיו היראה והצער. וזהו ויירא יעקב מאד מוסב לרמיזת המקרים העתידים כי יהי' קשים מאד ממה שאירע אותו כדבר הזה. וזהו ויירא מאד כהוראה האמיתית ממלת ויירא שהוא מפני העתיד וגם וייצר לו כלומר הי' צר לו גם עתה פן תדבקנו הרעה ח"ו ויכהו אם על בנים לזאת תלה עיניו למרום:
ויבא יעקב שלם. מדרש רבות רעות צדיק וגו' רבות רעות זה עשו ואלופיו צדיק זה יעקב. ומכולם יצילנו ה'. המאמר צריך ביאור ונקדים לזה מאמרם ז"ל (בילקוט עובדי' א') לעתיד לבוא כשהקב"ה דן את עשו הרשע מה עשו עושה מתעטף בטליתו ובא ויושב אצל יעקב כו' ויעקב אומר אחי לא תהא כיוצא בי שנאמר אהי דברך מות וגו' גזירה שהיית גוזר עלי אלו הייתי עושה נתחייבתי מיתה בידי שמים ואם לא אתה הורג אותי כו'. ומהראוי להתבונן בדעתו של עשו מה יועילנו מה שיתעטף ויבוא לישב אצל יעקב הכי זאת העילה להיות לו מנוס ממה"ד שעליו ומה השיב לו יעקב ע"ז. והענין הוא עם מה שאמרו ז"ל במדרש תולדות ויצא הראשון אדמוני אר"א כהדין פרביטא שהוא משטף את בית המרחץ ואח"כ מרחץ בנו של מלך כך למה עשו תחלה נולד כדי שיצא הוא ותצא סרייתו עמו פי' כי עשו שאף כל הזוהמא גם מיעקב וע"כ הי' יצרו הרע כפול ומכופל ומסבתו הי' יעקב נשאר נקי וצדיק. וזהו דברי המדרש רבות רעות זה עשו ואלופיו. צדיק זה יעקב. כלומר הרעות הרבות אשר היו בעשו הוא לבעבור כי יעקב הוא הצדיק ולקח אתו גם חלק זוהמתו. ודע כי כמו כמו שהחטאים והעונות הנמצאים באדם הוא אך ע"י היצה"ר כן גם הרעות וההזיקות שאדם עושה בצדיק לזולתו הוא מפאת יצרו הרע אשר בקרבו כמו גנב גזלן ודומיהם. והנה עתה נבוא אל ביאור דברי הילקוט:
(נד)
למשל שני אחים א' חכם וא' נער חסר לב וחלקו בנכסי אביהם והי' החכם מרמה הסכל עד שהגיעו כל חלק הפחות והגרוע ולו לקח הטובות והיפות ולימים מועטים נתרושש הסכל הזה ושאל עזרה מאחיו המשכיל על כל פרטי מחסוריו מעניני מחיתו ומחית אנשי ביתו ולנדן בניו ובנותיו ולא מנע מאתו מאומה כי ידע בנפשו את אשר עשה לו ויהי אחר כמה שנים נתודע אל הסכל את אשר עשה לו אחיו נתן בקולו והרבה עמו ריב ומצה לאמר מדוע ככה עשית ולמה רמיתני כי על ידך אני עני ודל. אמר לו אם גם כדבריך עכ"ז מי הוא הנושא עול עניך הלא אני ומה תבקש עוד. הנמשל עשו יצא ראשון למען ישאב כל הזוהמא וידבק בו כל הרע למען יצא אחריו יעקב נקי וצדיק וע"כ עליו לסבול רגשת זדון לבו הרע כנ"ל. והנה לעתיד שיתגלה לעשו שנטל חלק זוהמתו של יעקב והיא שעמדה לו להגדיל עונותיו עד לב השמים. ע"כ כשהקב"ה ידין אותו יבוא וישב אצל יעקב למען יגן בעדו יען כי הוא גרם לו גודל רעתו ויעקב אומר אחי לא תהא כיוצא בי אהי דברך מות כו'. כלומר ע"י הגזירות שגזרת עלי כבר הייתי מת. לכן אם גם כדבריך שקבלת חלק זוהמתי עכ"ז מה לך עלי מאומה כי הלא עבור זה הייתי מוכרח להטות שכמי תחת עולך הכבד ולסבול רעתך. וזהו נוחם יסתר מעיני והבן:
וכן לא יעשה. מדרש וכן לא יעשה אפי' באומות העולם שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו עצמן מן העריות. מהראוי להתבונן מדוע החלו בגנות הגדול לשכב את בת יעקב וסיימו בגנות הקטן והפחות הלא מהצודק הי' שיאמרו ראשונה, כי נבלה עשה גם לעיני אוה"ע ומה גם לשכב את בת יעקב. אך נבין ע"פ מליצה:
(נה)
משל אחד נתארח אצל בעה"ב מוכר משקים ויהי בלילה קם ממשכבו וילך בהחבא אל הכלים שהמשקים בהם. ובתוך כך הפיל מכון ומעמד הכלים ונשברו ככלי יוצר ויהי בהשמע הדבר לבעה"ב ותבע אותו על נזקו אמר מה אעשה ומה חטאתי לך הלא בחושך לא הייתי יודע להשמר מדבר זה ויצא המשפט לחקור הדבר לאיזה סבה הלך אל הכלים. אם הי' מגמתו ללכת אך אל המים לרוות צמאונו ובהליכתו ובתנועתו באישון לילה בא לידי אונס זה. אין לבעה"ב עליו מאומה. אבל אם כוונתו הי' לסאוב יין או שכר למלאות תאותו בשגם בדעתו עתה לשלם בעד הזיקו עכ"ז מגלגלין עליו את הכל אחר אשר עיקר הליכתו באפילה הי' דרך רשעים. הנמשל שכם בן חמור נתן עיניו לזנות בבנות הארץ ופגע בבת יעקב והאמנם כי מהראוי הי' לדונו כשוגג בדבר הפגם הזה הגדול כי אולי לא הי' מתכוין דוקא אלי' וגם לא הי' מבחין הנבלה הגדולה הזו על שלא ידע מהותה ויקרת מחצבתה. אבל כל זאת יתכן באם המעשה עצמה היתה הגונה לו ע"פ מנהג ונמוס המדינה. אולם הדבר לא כן הוא כי כלם גדרו עצמן מזנות מן המבול ואילך ולכן הי' החיוב לגלגל עליו עליו את הכל אחר כי התחלתו היתה ג"כ ברשע. וזהו שאמרו בני יעקב כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב כלומר רעתו רבה מאד במה שפגע בבת יעקב ורב ההיזק וכן לא יעשה אפי' באוה"ע כלומר שאין מקום גם לעצמות המעשה גלל כן עונו גדול מנשוא:
שכם בני חשקה נפשו בבתכם וגו' ויענו בני יעקב וגו' וידברו אשר טמא את דינה אחותם. לכאורה מלות יתירות דיבר הכתוב אשר טמא וגו' בשכבר זכרו המעשה ההיא בפסוקים הקודמים. אבל בשנתבונן מעט היו בני יעקב ע"ה מכוונים בזה להקהות שיני רשעים האלה ולהוכיח על פני שכם גודל ערותו וזדון לבו והוא כי באין ספק דנו ב"י על פגיעתו באחותם שהיתה מלפניו כשגגה ולא כוון לחלל בתולת בת יעקב אך למלאות תאותו ביפת תואר וטובת חן ולא לפגוע בבת גדולים וע"כ אין להאשים אותו על כך כנ"ל אבל חמור בבואו לפניהם לבקשם שיתנו אותה לבנו לאשה רצה להודיעם משפט בנו ומעשהו כי אין ענינו כאותם שיתנו עיניהם בהוד הבתולות אך נפשו להדבק בבת טובים. והיתה כוונתו בזה להמציא לו חן בעיניהם למען יתנו לו בתם. וזהו שאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם כלומר כל חפצו בה הוא אך על היותה בתכם ממיוחסי העולם. ובני יעקב כשמעם זאת שהי' מגמתו מתחלה לחלל זרע קודש ומדעת עשה מה שעשה ויחר להם מאד וזהו אשר טמא את דינה אחותם:
(נו)
למשל א' עשה משתה גדול והזמין קרואיו והושיבם הבכור כבכורתו כו'. ונתן לפניהם קערה מלאה מנות קפץ הפחות שבהם ונטל מנה יפה שבכלם ויחר לבעה"ב מאד אבל הי' מחריש כי חשבו לשוגג בדבר באשר לא כוון דוקא אלי' רק כך עלה בידו עבור היותה יותר קרובה אליו ויהי בהביא עוד איזה מאכלים לפניהם והנה הנבל ההוא הושיט עוד את ידו כבראשונה ויחפש ויהפך אחר היותר טובה שבהם והבעה"ב בראותו כי הוא שונה באולתו כעס עליו מאד לאמר מתחלה אמרתי עם לבי אולי משגה הוא אבל אחרי רואי כי הוא מסיר ומפנה הנתחים הבינונים ומחפש אחר המשובח ביותר מדוע לא יבחין ברעתו ופחיתותו כי איננו ראוי לזה:
הנמשל הוא הדבר בעניננו כמבואר:
ויענו בני יעקב וגו' במרמה וידברו וגו'. הנה לכאורה מלת במרמה אין לה שחר כי הלא הדברים בעצמם יוכיחו אם במרמה או לא. ומה גם מלת וידברו חסרה מובן. והנראה כי בא הכתוב להשיב על בני יעקב איך לא חשו לתת מענה בפני אביהם יעקב בא הכתוב להצדיקם בדבר והוא עם מלת במרמה שאמר:
(נז)
למשל כי הנה משפט הבן הוא לכבד פני אביו בלכתו עמו ברחוב העיר שילך הוא אחורי האב וכמו כן בכניסתו לבית יניחנו להאב שיכנס ראשון והוא אחריו. אמנם לפעמים יזדמן אשר בן יכבד אב בלכתו לפני אביו והוא באם המקום שהם הולכים שמה הוא מקום חמר וטיט אז הנכון כי יקדים הבן ללכת לפני אביו למען הכין מעגל לפעמי אביו עם מה שירביץ שירבין לפניו מעט רגבי הטיט:
הנמשל כן ממש. האמנם שאין מדרך הבנים לדבר במקום אביהם. אולם בענין עסק הזה שהיו עסוקים בדבר מרמה כבדו אביהם לענות במקומו למען הציל אותו מדבר מרמה. וזהו ויענו בני יעקב וגו' במרמה לכן וידברו כלומר קדמו לדבר בפני אביהם: