אור ברסלב
משלי יעקב חומש בראשית › פרשת ויגש

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש בראשית · פרשת ויגש

פרשת מקץ

ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. מדרש אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין אוי לו מיום התוכחה בלעם חכם של גוים כו'. יוסף קטן של שבטים הי' ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו הה"ד ולא יכלו אחיו לענות אותו וגו' כשיבוא הקב"ה ויוכיח כל או"א עאכו"כ ע"כ. הנראה בתכלית רצונם ז"ל ע"פ מאמר החכם ע"ה (משלי כ"א) כל דרך איש ישר בעיניו:

(סה)

משל לא' שהיה מונה מעו' להשלמ' החוב המגיע ממנו לשר העיר ואשתו ובניו עוטרים על ידו והי' מעלה בחשבונו סכום כל מטבע יותר מהראוי באמרו אני אבוא אל השר בכמה אמתלות והתנצלות עד שעבורם יחויב שיקבלם ממני בסכום ההוא ואז בשבתו עם רום לבו אם יסתרו אשתו ובניו את דבריו הלא ימלא חמה עליהם לאמור אנשי דמים אתם לי שונאים טובתי. אולם בבואו לפני השר וירא' בתמונת כבוד גדלו ושרים רבים ונכבדים עומדים למולו הלא יפול אימה ופחד עליו ויבלום פיו מדבר עוד דברים כוזבים כאלה בלתי האמת ההכרחי. הנמשל הרשעים אבירי לב יושבים שאננים באהלם שמחים וטובי לב מלאים מרמות ותוך ואמתלאות כוזביות ואומרים לרע טוב ולטוב רע. אבל בעמדם לפני כסא הדין הלא יפול עליהם מורא ופחד ולא ימצא עוד פיהם ולבבם להגיד אמתלאות הסכלים והכוזבים. כי שם יעמדו על אמיתת הענין וידעו וידעו דרכם הרע בגי מה עשו. והעד ע"ז אחי יוסף כי חלילה לו לחשוב עליהם כי הזידו במעלליהם והמירו טוב ברע ח"ו. אבל באמת כי הי' אתם טעמים רבים וגדולים מה שעל פיהם הי' מעשיהם כעשיית הישר והטוב. ועכ"ז בעמדם לפניו נסתמו דבריהם. וזהו ולא יכלו אחיו לענות אותו כלומר לא מצאו מענה להשיב אותו כי צדקו במעשיהם מפאת טעמם הכמוס אתם מקדם כי נבהלו מפניו ואבדו את שהיה עם לבבם. וזה אוי לנו מיום הדין. ועד"ז נוכל לומר הכתוב האנוש מאלהי יצדק:

(סו)

משל ממש לאיש עני בא לחנות לקנות לו איזה בגד ושאל את הסוחר כמה הוא רוצה מחירו השיב לו ערך עשרים כסף אמר לו העני איננו שוה לי זולת עשרה נשבע לו הסוחר כי בסך זה קנאו גם הוא ואיננו רוצה להרויח בו מאומה. הריק העני כל כספו מכיסו ויאמר אל הסוחר אין בידי כ"א הסך ההוא קח ממני ונכמרו רחמי הסוחר עליו ואמר די ולקח כספו מאתו ונתן לו המלבוש. העני בא לביתו וסיפר בפני ב"ב איך לשקר נשבע הסוחר תחלה אמר כו"כ נתן מחירו ואח"כ אמר די על פחות מסך ההוא. ויענו ויאמרו לו סכל האם כוון באמרו די אשר לפניו די הלא הוא הפסיד הרבה. אך בעבור כי ראה בך שאין לך עוד יותר אמר די עבורך מצד חסדו עליך. הנמשל מובן מאליו האנוש מאלהי יצדק וגו' כלומר האם יעלה על הדעת שיצדק אנוש על ערך העבודה הנאותה אליו ית' הלא גם בעבדיו לא יאמין וגו' אף כי אנוש רמה. אולם מה שהוא מקבל מאתנו מעט עבודתינו ואומר די הוא אך בעבור השקפתו עלינו ועל דלת ערכנו כי אין בידינו להשיג יותר. ונוכל עוד להצדיק דברינו ע"פ דמיון:

(סז)

משל לא' שהזמינו בעל חובו למקום המשפט ותבע ממנו סך גדול ורב והי' בידו לשלם לו את החוב אבל הרבה וחיפש מועצות ותחבולות שונות איככה יפטור א"ע מלשלם את החוב הגדול הזה וישאל את אוהביו לתת לו עצה אמרו לו אין עליך להפטר כ"א בטענת אין לי באם תשבע בפניו שאין לך לשלם ויטב הדבר בעיניו וילך לביתו שמח וטוב לב לאמור אחיש נסיעתי למקום המשפט ואהי' נשבע ונפטר וצוה לאשר על ביתו להכין לו מרכבת כבודו עם בגדיו החמודות אשר אתו בביתו להתהדר בהם ויהי כראות אשתו אשר הוא עושה הרימה קולה עליו לאמור נבל למה תתהדר עתה במבחרי לבושך ותתפאר במרכבות כבודך הלא הם יהיו בעוכרך בעמדך לפני השופט ויראה כי הנך לבוש שני ועדנים מעוטף כא' הרוזנים ואיך תמצא את פיך לדבר ולטעון לפניו אין לי. הסר נא בגדיך מעליך ולבש בגדים קרועים ומטולאים וקח לך עגלה פחותה ובזוי' ואסור בה סוס א' להתנהג אתך בכבדות כמשפט העניים ובזה יתנו מקום לטענתך ויאמינו לקולך כשתאמר אין לי. הנמשל כן הדבר בענינינו כי העבודה העמוסה עלינו והמחויבת לבוראנו ית' רבה הוא מאד אבל כל אמתלאותינו הוא לאמור ראה עמידתינו דלים ורקים ר"ל כי קטן השגת יד האנושי מהגיע אל העבודה הרמה והנשגבה הזו ע"כ המשפט עלינו בעמדינו בתפלה לפניו ית' עלינו להתראות לפניו בלב נשבר ה"א ונדכה ורוח נשברה ונבוש על קיצור העבודה המגיע ממנו. וזה שרמזו תוה"ק לא תעלה במעלות על מזבחי והבן. ורמזו רז"ל אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל כו' לפי שאין גבהות לפני המקום:

ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם וגו' וישלחני אלהים לפניכם וגו' ולהחיות לכם וגו' ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים. הנה מהראוי להתבונן בהתכת הכתובים כי לכאורה אנו רואים בהם שפת יתר:

(סח)

משל ממש לשר גדול שהי' לו אבן ספיר יקר מאד ונפל איזה פחת על פניו מלמעלה כמו בקע או חריץ משהו. ונתיעץ השר עם בעלי מלאכות היודעים מלאכת אבנים יקרים ולעישתם אם ימצאו לו תיקון אמרו גם בשיתוקן יהי' נשאר רושם מהו עד כי בא אומן א' חכם ומבין מאד ואמר לו איעצך הנה האבן הלז גם כי הוא יקר ונכבד גם עתה אבל הלא עוד יותר יתחשב באם אנוהו בפתוחי צורות מזהירות מאשכולות וציצים ופרחים ואפתח עליו שמך המפואר. ודע כי ראשית מלאכתו יהי' מאותו החריץ כי ממנו ימשכו קוי הציור האלה לירכותיה סביב אשר המוחלט הוא כי האבן ההוא הפחת והגרעון הנפל בו הוא הי' הסיבה להרבות חשיבתו כי אחרי תיקונו בכל הפרטים האלה יהי' יקר ומהולל שבע על יקרתו קודם. הנמשל כן ממש מקרה דהע"ה עם בת שבע. אשר רבותינו ז"ל אמרו (ע"ז ב') לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה ליחיד כלומר מאת ה' היתה זאת למען יהי' הוא המורה תשובה ליחיד. ומעתה הי' חשיבתו אחר ששב יתר מאד כמקדם. כי עם תשובתו פתח פתח ומבוא לכל השבים להורות לפניהם דרכי התשובה. עד שאין ערך לכל הטוב ההוא שעשה בעולם עם זאת. וזה מה ששאל דהע"ה עשה עמי אות לטובה שלא הספיק עצמו במה שמחל לו אבל ביקש עוד שיתברר ויתודע טוב מעשהו שהוא הי' לאות ולמופת להורות תשובה ליחיד וזהו עשה עמי אות לטובה. והן עד"ז ממש הי' ענין מה שקרה לשבטי יה בדבר מכירת יוסף כי גם היא היתה סבה מאתו ית' למען הביא יעקב וכל זרעו למצרים וכנודע. וזהו שאמר אליהם יוסף ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחי' שלחני אלהים לפניכם וגו' להחיות לכם לפליטה גדולה. ולבל יאמרו בלבם כי עכ"ז הי' ענינם אך ע"ד הדבר שנתקלקל ושב לתקונו. היינו כי תחלת מעשיהם אתו הי' אך להרע רק כי אח"כ הוא ית' גלגל על ידם טובתו אי לזאת הוסיף ואמר ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה. כלומר הלא כפי הנגלה עתה עיני כלם רואות ושכל כל לב יודע ויעיד כי אך ה' ית' הוא שהסיב כל זאת ולא אתם:

ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל וגו'. ובאין ספק שספרו לו מיד כי באו עגלות מאת פרעה להביאו מצרימה וע"ז אמר ויפג לבו כי לא האמין להם ר"ל הי' קשה עליו להאמין שיחפוץ פרעה להתפאר בו עד ויספרו אליו כל דברי יוסף. ר"ל מה שאמר להם בשם פרעה שהקפיד עליו לשלוח העגלות על שמו דוקא גם וירא את העגלות וגו' אז ותחי רוח יעקב אביהם.

(סט)

משל עיר אחת ממדינת ספרד קיבלו עליהם לרב ומורה איש אשכנזי (וב' מדינות אלו הלא אנשים שונאים זא"ז כנודע. אך מפאת ההכרח קבלוהו עבור רוב חכמתו ויראתו). והתנו עמו שלא יביא אתו כ"א בניו ובנותיו הקטנים הצריכים לענין השגחתו והגדולים ישארו בארצם. וע"כ כשלחם עגלה אחר ב"ב יבחרו עגלה קטנה מאד שתספיק אך עבורו ובניו הקטנים ולא יותרו לשלוח מרכבה גדולה ורחבה מדאגה פן יעלה עליו עוד א' מבניו הגדולים או מהקרובים:

הנמשל כן יעקב אע"ה ברצותו לעמוד על העצור בלב פרעה גמר בלבו לראות בהעגלות אשר שלח אם גדולות המה או קטנות. ובזה ידע אם טוב לבו וכי חפץ בו בכל מאויי נפשו אם לאו כ"א מוכרח לעשות להפיק רצון יוסף. וזהו שהעיד הכתוב כי פרעה הי' חפץ ביעקב בלב ונפש כמאמר הכתוב וקחו את אביכם ואת בתיכם ובואו אלי וגו' ועיניכם לא תחוס וגו' כי טוב ארץ מצרים לכם הוא אשר ע"כ ויתר לשלוח עגלות רחבות ויפות עבורו ועבור כל הנלוים אליו. וזהו וירא את העגלות אשר שלח פרעה. הנה מזה ותחי רוח יעקב:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה