משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש במדבר · פרשת שלח
במדרש ר' אחא הגדול פתח יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם למה הדבר דומה למלך שהי' לו אוהב אמר לו לך עמי ואני נותן לך מתנה הלך עמו ומת אמר המלך לבנו של אוהבו אע"פ שמת אביך אין אני חוזר מן המתנה שאמרתי לו בא וטול. כך הקב"ה אמר לך לך מארצך הבטיח לו שיתן לו מתנה כו' א"ל הקב"ה למשה אע"פ שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי אלא ודבר אלקינו יקום לעולם. הדברים כפשוטים הם רחוקים מאד ומצוה לקרבם שיהי' כוונת המאמר להורות על כל חפצי העוה"ז שהמה מהבל יחד וכמאמר (ישעי' ח') קול אמר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ וגו' ואין שיור רק התורה הזאת שעלי' יסוב מאמר ודבר אלקינו יקום לעולם וממילא יהי' נשמע ומובן שהקב"ה קיים הבטחתו. ונקדים מאמר (ישעי' מ') קול קורא במדבר פנו דרך ה' וגו' וננלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וגו' המליץ על העולם הזה קול קורא במדבר שאינו מקום זריעה אל התורה והמצות שנא' בהם זרעו לכם לצדקה ואינה מקובלת אל העוסקים בעניני הגופות כמו קרקע המדבר שאינה מקבלת זרע ועוד קול אומר קרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה. ור"ל בשני הקולו' האלה שבח התור' ויקר תפארת' שאמ' עלי' פנו דרך ד' ונגלה כבוד ד' וגו' ב' גנות העוה"ז ויחד לזה מאמר מיוחד כל הבשר חציר וגו' יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם:
(רפב)
המשל על כל זה לא' שירד מנכסיו ועקר ממקומו וילך למרחקים ומצא מעבר לים מדינה אשר אנשיה כפראים במדבר לא דעת ולא תבונה בהם להכין איש מחרשתו ולהציב דרבן לזרוע ולעשו' פרי תבוא' להוציא לחם מן הארץ וישא עיניו וירא את הארץ עפרות זהב ומלאה אבנים טובות ומרגליות ואין מבין עליהם וכל מחיתם היתה ע"י עוברים ושבים הבאים שמה ומביאים להם תבואות ופירות ומחליפים עמהם על אבני חפץ ועל הזהב וכסף וכסף מה עשה האורח הזה לקח לעצמו שדה גדולה מאד וזרע ונטע ועשה וקבץ תבוא' ופירו' הרב' והיו מחליפי' עמו על זהב ופז רב. ויהי כאשר קרבו ימיו למות אמר אל בניו דעו בני כי יש לי בן מאשתי הראשונה אשר נשאתי במדינו' אשכנז שלחו נא והורידו את אחיכם לפה ותחלקו עמו בירושה אשר אנכי מנחיל אתכם תבואות ופירות וזהב ואבני חפץ ותתנו לו הברירה שיבחור לו מה שירצ' ויבחר לעצמו האבנים טובות ומרגליות והם יקחו את התבואות והיו לשחוק בעיניה' כי התבואה היתה בעיניהם החלק היקר והמשובח והאבנים הי' בעיניה' כעפר ויתפלאו מאד על אביהם שאמר להם שהוא חכם ונבון דעת אי' חכמתו ואי' עתה תבונתו כי מאס בטוב ובחר בהבלים והאיש הזה הלך לביתו מלא את אמתחתו זהב ואבנים יקרים מאד לרוב. לימים בא אליהם מלך חכם ולמד דעת את העם והראה להם האיך עושים כלי מחרישה עד כי חרשו וזרעו וכל תושבי המדינה התחילו לעסוק בעבודת האדמה ותעש הארץ בר ולחם ומזון הרבה מאד והיו מוליכים אבנים טובות למדינות אחרות ומוכרים ביוקר כראוי לכל אבן ואבן עד כי תבואות ופירות הי' אצלם בזול מאד והאבנים ומרגליות ביוקר גדול אז אמרו היום הזה ראינו כי צדקו דברי אבינו שאמר על אחינו שהוא חכם ומשכיל מאד ואנחנו חשבנוהו לאויל ומשוגע הלא עתה עינינו רואות כי את כל יקר ראתה עיניו ואלינו השאיר החלק הפחות והזול. הנמשל כבר ידענו כי חשובו' ארץ ישראל ומעלתה הוא לגופות גם לנפשות אל הגוף כי הוא ארץ זבת חלב ודבש אבניה ברזל ונחושת לא תחסר כל בה והחלק הזה הוא רב הכמות ומעט האיכות ואל הנפש עיקר קדושת הארץ כי היא מסוגלת לחכמה ולקדוש' וטהר' לנבואה להשראת השכינה כמאמר (ישעי' ב') כי מציון תצא תורה וגו' והחלק הזה הוא מעט הכמו' אצל ההמון ורב האיכות אל החכם ומבין עד אין שיעור והנה כל הימים אשר בני אדם חומדים תענוגים זמנים והעולם נתון בלבם וזהו החלק הטוב והמשובח ודאי כי מעלות הרוחניות והנפשות המה כאין נגדם ומה גם נגד השלוה והצלחה שהיתה בימי שהע"ה וע"כ יאמרו בלבבם כי אברהם לא טעם כלום מן הארץ הטובה אשר הנחילו ד' כי מה מן הטוב השיג כי הי' מתגורר בה והכנעני אז בארץ וא"כ יפלא על הקב"ה איך לא הקים הבטחתו שהבטיח לו. אבל לעתיד אשר אז האמת יופיע אורו לעיני השמש אשר כל חפצי העוה"ז מאפס ותוהו נחשבו ואין שיור כ"א התורה וענפי' ופארותי' אז יתברר למפרע כי אברהם ע"ה לקח חלק הטוב והמשובח די והותר ושום אדם לא זכה לנחול קדושה וחכמה כמוהו. ומעתה המאמר פשוט להבזות כל חפצי העוה"ז בעיניהם אשר כל בשר חציר וכל חסדו כציץ השדה וא"כ אין דבר בעולם משובח רק התורה ביקר קדושתה ותפארת מעלתה ודבר אלקינו הוא יקום לעולם כי לא ימוש ספר התורה מפינו כל הימים:
ותשא כל העדה ויתנו את קולם. מדרש זה שאמר הכתוב ותרגנו באהליכם תרתם גנות הארץ שקראה הקב"ה ארץ טובה. והמדרש אומר הבינני:
(רפג)
המשל בזה לחסיד גדול שהי' פרוש ונזיר מכל עניני העולם והי' צריך לעשות שידוך עם בנו הבחור וכאשר בא השדכן ודבר ודבר עמו נכבדות והציע לפניו שידך השיב ואמר הלא בני בן יחיד הוא לי לא נקל בעיני להתחתן עם מי עד אשר אראה בעצמי את האיש ואת בתו ואבחון את מנהגו ויקח מרכבה ויסע עם השדכן ויהי כאשר באו אל בית העשיר אבי הכלה ויטב בעיניו הדבר מאד וגמר עמו ועשה ההתקשרות ויסע לביתו ויעש משתה ושמחה לכל קרוביו ואוהביו ויהי ביושבם על השלחן וישאלו אותו להגיד להם מה משפט המחותן ומנהגו והוא מספר להם כל אשר ראו עיניו ממנהגיו הטובים מצדקותיו ושאלוהו גם על אשת המחותן והוא מספר לפניהם מדותי' הטובות אח"כ שאלוהו על העיקר מה ענין הקרן ואשת החסיד כאשר שמעה מאת המסובים כי דבר בפיהם מענין הכלה ותקרב גם היא לגשת אל השלחן לשמוע מה ידבר ומה ישיב ויען החסיד ויאמר דעו כי להגיד לכם שבח הכלה אין מלה בלשוני אבל בקצרה אודיעכם כי עוד עיני לא ראו כזאת רחוק מפנינים מכרה. ויהי כאשר שמע החתן את דברי אביו איך הוא מפליג כ"כ בשבח הכלה וישא את קולו ויבך בכי גדול ותאמר לו אמו בני מחמדי מה לך כי תבכה שמע נא את דברי אביך משבח את הכלה תהלתה ותפארתה ויענה ויאמר הלא לא נעלם ממך כי אבי הוא חסיד ופרוש גדול והקשבתי ואשמע מפיו כי הוא משבח ואומר כי הכלה אין כמוה בעולם וידעתי גם ידעתי כי אם הי' רואה בה מעלות אשר דרך בני אדם לחשוב אותם מעלות ודאי הי' שופט עלי' כי היא בעלת חסרונות כי מה לו ביפת תואר ויפת מראה או מלומדת במו"מ כי הוא שונא את כל אלה אם לא כי היא מנוולת שאין כמוה ותבכה ולא תאכל כל היום. הנמשל כי ידעו ממדותיו של הקב"ה רק הפרישות והנזירות מתענוגי העוה"ז כמאמר כך היא דרכה של תורה וכו'. וא"כ אחר אשר הקב"ה מפליג כ"כ בשבח הארץ הזאת ודאי כי הארץ מסוגלת רק לפרישו' וסיגופים כי את הטוב ואת הערב הלא הקב"ה שונא אותו. וזהו ותרגנו באהליכם תרתם גנות הארץ שהקב"ה קורא אותה ארץ טובה:
מדרש (פרשתנו) משל למלך שזימן לבנו אשה נאה ועשירה ובת טובים אמר לו הבן אלך ואראה אותה אמר לו האב בשביל שלא האמנת בי קונם שאתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה. כך הקב"ה אמר לישראל טובה הארץ והם אמרו נשלחה אנשים לפנינו גו':
(רפד)
המשל בזה לשדכן שבא להציע שידך בעבור בחור ויאמר לאביו יש לי שידך בעבור בנך עם בתולה בת פלוני אלמונו והוא בן גדולים וטובים אנשי השם המפורסמים והוא עשיר מופלג וסוחר גדול והנערה טובת חן ושכל. והנער שומע ומשיב מהצורך לנסוע ולראות עתה אתה התבונן נא בדבר התשובה שהוא משיב. הלא השדכן הציע לפניו מעלות מכמה סוגים גם מבחי' הערב גם מבחי' המועיל ואם רצון הנער לבדוק אם אמת הדבר בדבר מעלת המועיל א"כ מה זה שהשיב מהצורך לנסוע ולראות. הלא אם רצונו לחקור על משפחתו זאת יוכל לדעת מפי זקנים ומפי גדולי הת"ח כי באין ספק הת"ח יודעים זמ"ז. וכן אם רצונו לדעת את רכושו על זאת יוכל לדרוש ולשאול את פי הסוחרים בקיאים במעמד חבריהם. וא"כ על כל הדברים אין אין מהצורך לעשות הוצאה ולנסוע לשם. אם לא כי הנער לא נתן לב למעלת המועיל אשר בפי השדכן אבל עינו ולבו רק על מעלת הערב. ובעבור מעלת הערב מוכרח הוא לנסוע בעצמו לשם לראות אם היא טובת חן. כי זאת לא יוכל לדרוש מפי הלומדים והזקנים וגם לא מפי הסוחרים כי מי הי' שמה מי ראה או מי ידע. הנמשל זה עומק דבריהם ז"ל משל למלך שזימן לבנו אשה נאה ועשירה ובת טובים עם כל המעלות ערב ומועיל אמר לו הבן אלך ואראה אותה הנה בזה גילה נבלותו כי נתן עיניו רק בבחינת הערב ע"כ כעס עליו האב ואמר לו קונם שאתה רואה אותה בביתך כך הקב"ה אמר לישראל טובה הארץ והם אמרו נשלחה אנשים לפנינו גו'. ומאמר מבואר אמרו יהושע וכלב טובה הארץ מאד מאד. הכפיל ואמר מאד מאד להורו' על ב' המעלו' בהפלגה גם על הערב גם על המועיל והם אמרו נשלחה אנשים בע"כ כי עינם ולבם רק למלאות תאותם במעלו' הערב:
מדרש (פ' עקב) בעוה"ז הי' הכל מתאוין ליכנס לארץ ישראל וע"י עונות גליתם ממנה. אבל לעתיד לבוא שאין לכם לא חטא ולא עון אטע אתכם בתוכה נטיעת שלוה מנין שנאמר ונטעתים על אדמתם וגו':
(רפה)
המשל בזה לשני שכנים חשוכי בנים והיו הולכים לתור את הארץ אולי ימצאו איש נבון וחכם וצדיק שיברך אותם למען יפקדו ונזדמן להם כי באו אל אדם גדול בשם ותפארת ואמר להם כי יולידו בנים בשנה זאת ותקראו אותם בשמו' פ' ופ' והזהירם ואמר להם כאשר יהי' הבנים בני ב' וג' שנים תביאו את הילדים אצלי כי הם צריכים לברכתי. ויהי להם כן. וכאשר הגיעו הבנים לכלל שנים שאמר החכם ויקחו מרכבה כבוד' ויסעו ויבואו לפניו והבנים על זרועותם וישמח עמהם מאד. פתח פיו ויאמר על האחד הנער הזה יהי' צדיק מואס ברע ובוחר בטוב ועל השני עקם שפתיו ואמר הנער הזה יהי' בעל תאוה לא יחפוץ כסיל בתבונה וישמע אביו וימר לו מאד והאנשים נסעו ובאו אל ביתם. ויגדלו הנערים ויקחו להם מלמד ומורה גם ריש דוכנא אי רבי דרדקי (בעהעלפער) ולזמן ראו כי הדבר בהיפך כי הראשון הי' בורח בכל יום מבית הספר והשני הי' רץ לבית החדר בחדוה ושמחה ולמד והבין. ויהי כאשר ראה אבי הנער הראשון את צרתו נתיעץ עם אנשים ואמרו לו כי הוא מוכרח לנסוע שנית אל החכם הנ"ל ולשאול את פיו כי לחשוב על החכם איהו אי אפשר כי הבטיח אותו על בן זכר והי' לו הבטיח את שכנו והי' לו. וישע ויבא אל האיש והנער עמו וכבואו אל בית האיש וישאלהו לשלום ויאמר אליו הלא אתה אבי הנער היקר והנחמד אשר בעיר פ' ומכאב לב ושבר רות עונה ואמר הנני אבי העלם הזה נבל ולא חכם. ויתפלא האיש מאד על דבריו ויאמר לא יאמנו דבריך אצלי הלא הדברים האלה אמרתי על ילד שכנך אבל על בנך יחידך הבטחתי טובות נשגבות. והוא בוכה ואומר הלא העלם לפניך בחנהו ונסהו אם יודע גם א"ב והוא מספר לפניו איך לקח הוא ושכנו מלמד א' והר"ד הולך ובא אל נער שכנו ומביא לו תפוחים או אגוזים הוא מקבל מידו התפוחים והולך עמו לבית הספר והנער העלוב הזה משליך אל פניו התפוחים התפוחים גם האגוזים ואינו הולך לבית הספר. ויאמר אליו האיש עתה ראה כי מאד נאמנו כל דברי ולא התעללתי בך כי זאת תדע כי בלתי אפשר שיהי' לתינוק חשק אל הלימוד כי עוד לא הגיעו לו ימים שידע מעלת הלימוד וסגולתו כ"א מפתים אותו באגוזים ודברי שחוק ומי שתקפה עליו תאותו מלידה מבטן אותו אפשר לפתות שילך אל בית הספר כי יתנו לו מה שהוא מתאוה אבל כשיגדל ויהי' לאיש ודאי אותה תאוה אשר הביאה אותו אל בית הספר היא עצמה תבריחהו מבית הספר להורות לפניו תאוות אחרות ביותר כי התאוות הראשונות עוד לא יערבו אל חכו לא כן מי שנולד בלא תאוה ובלא חמדה איך יתפתה ללכת אל בית הספר ע"י התאוות המדומים. אבל אחר אשר יקנה לב וידע סגולת הלמוד מי יוציאנו מבית הספר אחר שאין תאותו גדולה להביאו כ"ש להוציאו. הנמשל זהו מאמר המדרש בעוה"ז הכל מתאוין ליכנס לא"י מסבת מעלת הערב והמדה הזאת גרמה להם בימים הנמשכים שבאו לידי עונות היותר ערבים עד שגלו ממנה אבל לע"ל שיעקור הקב"ה את היצה"ר מלבבינו ולא יהי' בנו לא חטא ולא עון לא יתאוו עוד אל מעלת הערב. וכל תשוקתינו יהי' לדבקותו ית' ולקיום מצותיו אז יתקיים מאמר ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם:
מסורה לחמנו ד' במסורה כי לחמנו הם זה לחמנו חם הצטידנו אותו מבתינו ביום צאתנו. (יהושע ט') בנפשנו נביא לחמנו (איכה ה') לחמנו נאכל שמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו (ישעי' ד'):
(רפו)
המשל בזה לבן מלך עשה נאצות בעיני אביו עד כי שלחו מעל פניו ויגרשהו מביתו והי' הנער נע ונד עד כי עמד לשרת אצל כפרי א' בעד אגורת כסף ופתותי לחם. והי' עובד אותו באמונה וגם הכפרי נתן לו לחם חקו דבר יום ביומו. לימים נתגלגל על הכפרי הזה עלילות דברים והעלוהו לגרדום לידון נתעורר הנער הזה ויאמר אני אלך להשתדל בעד הצלתו וילך אל אביו המלך לבקש מלפניו על הכפרי ולהפוך בזכותו האב בראותו את פני בנו בכה במר נפש מאד ואמר בני בני מה ראית על ככה להשתדל בעד הכפרי הזה השיב ואמר כי כל מחיתי אך מידו היא מפתו אוכל מכוסו אשתה ויאמר לו אביו אוי לך בני יקירי וכי אתה גם אתה יש לך לדאוג דאגת פרנסה זכור נא השלחן אשר הגלית ממנו הלא כל עריכת שלחנך הי' מלא דשן כל מיני מעדנים וכל פרי מגדים כלום חסר מבית המלך ואתה אם תתן לבך להטיב דרכך ותשוב הלא אלי תשוב ולמי כל חמדת אביך הלא לך הוא שמור. הנמשל כי אנחנו מתפללים על ברכה שפע שתתרבה בעולם למען אשר יגיע אלינו התמצית עכ"פ מעט מן המעט. וע"ז בא המאמר שלפנינו להעיר אותנו לאמר ואתם אל תראו את עם הארץ ולא יעלה על לבבכם לאמר כי לחמנו הם הלא יותר לכם ראוי להשתדל לבקש רחמים על בנין בית המקדש כי שם צוה ד' את הברכה וחיים שם כל צינורי השפע ולחם משמים וזהו זה לחמנו חם הצטידנו אותו מבתינו מוסב על לחם הפנים שהי' חם ביום הלקחו מעל השלחן הטהור ומה גם כאשר יתבונן האדם בסבת פרנסתו הלא עיניו יראו כי כלו עברה וזעם ויאו ויאכל רק לחם מגואל ע"י הסגת גבול וגזל ושבועת שוא ומאזני מרמה כמאמר (יחזקאל ד') ככה יאכלו בני ישראל אח לחמם טמא בגוים גו'. וזהו בנפשנו נביא לחמנו. ולכן ראוי אלינו עם ד' ליחד כל תפלותינו לבוא לחסות בצל כנפי אבינו מעולם ית' וזהו לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו והוא מוסר השכל:
ובמקהלות נשאתי ע"ז דמיון אחר:
(רפז)
משל יתומים הי' להם נחלה גדולה חדרים הרבה תחתיים שניים שלישים והי' דר בה א' במשכנתא והמה היו מתגוררים בית איש זר לימים נפלה דליקה בעיר התחילו להתאמץ בהצלת הבית שהיו מתגוררים בו אמר להם חכם א' מה לכם לעמול על נחלת איש זר איככה תעזבו כבודכם איככה תשכחו כי עליכם לעמול בהצלת נחלת אבותיכם. כי נחלת עולם היא לכם. הנמשל כי טוב לנו לשפוך דמעותינו לבקש רחמים על אחוזתינו איך לזרים נהפכה נחלתינו והבן:
עודי מדבר בזה נמתיק מאמר (איכה א') ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוי' באו מקדשה אשר צוית לא יבואו בקהל לך:
(רפח)
משל לגנב שהי' שתום העין ועשה גניבות גדולות וישאלוהו לאמר הגז נא איככה תשלח ידך לקחת דבר הלא עליך לפחוד ולדאוג אולי תבוא במקום רואים והרואים כאשר יראו כי תשלח ידך לקחת הלא יפצעו את מוחך. ויען ויאמר דעו כי אני גנב מפורסים וכל בני העיר יודעים שמי וזכר גם עולל ויונק ובבואי אל הבית כלם עונים אחרי הגנב הסגי נהור. הנה הגנב ובהכרח אצא במר נפש ולא אוכל לעשות דבר. אכן בבואי אל בית ואין קול ואי קשב באין ספק אין איש מאנשי הבית שם בבית. ואז ידי רב לי לקחת כאשר אוכל שאת:
הנמשל כי לכאורה יפלא על טיטוס ואחוזת מרעיו איככה מלאו לבם לשלוח יד בכלי בית המקדש. איך לא פחדו מפחד השוכן בבית הזה כי באז ד' נשפט. אכן כבר הוכיח במופת ממה שהי' יכולת בידו לגשת ולכנוס אל היכל ד' אשר צוה לא יבואו בקהל לו. וזהו ידו פרש צר על כל מחמדיה ואיך לו הי' מתפחד פן יפגענו בדבר ע"ז משיב ואמר כי ראתה גוים באו מקדשה מזה הי' לו הוכחה כי אין האיש בביתו:
ויאמר משה אל ד' ושמעו מצרים גו'. מדרש. מה עין בעין נראה אתה ד' גו' אמר ריש לקיש המאזנים מעוין אתה אומר אכנו בדבר ואני אומר סלח נא נראה של מי עומד שנא' ויאמר ד' סלחתי כדבריך. והדברים סתומים מאד איך יתכן שידבר משה ע"ה כדברים האלה עם האלקים ית' נראה דברי מ עומדים גם מאמר המאזנים מעוין צריך ביאור:
(רפט)
והמשל בזה ע"ד א' בא אל מחותנו לגמור עסקיו בדבר ההתקשרות ולהכין ולזרז את אבי החתן לבוא על החתונה ליום המוגב בכתב התנאים. וזה משיב לו כי ביום המוגבל הזה יהי' יריד גדול בעיר פ' והוי מוכרח מוכרח לנסוע על היריד וזה תופש בו ללכת עמו לב"ד לאמר הלא ביום פ' הוא זמן החתונה. ויצא הדין לאמר כי החתונה תהי' חתונה בעת יתועדו הצדדים מה לי ביום זה או ביום אחר. משא"כ היריד הלא הכפרים יבואו בו ביום ואין בידו לדחותו על זמן שירצה הוא. הנמשל כן אמר משה להקב"ה אתה אומר אכנו בדבר ואני אומר ושמעו מצרים גו' סלח נא גו' ואם תאבה לקיים רק דבריך יתבטלו דברי מכל וכל ותיכף יהי' היריד ושמעו מצרים גו' לא כן אם עתה יתקיימו דברי מה שאני אומר סלח נא גו' יתקיימו גם דבריך שאמרת להעניש אותם כי חתונה כזאת אפשר לדחות על זמן אחר. וזה מאמר מרע"ה נראה דברי מי עומדים כלומר דברי מי יש להעמיד ולעכבו לזמן אחר וכן עשה ית' והבטיח לו סלחתי כדבריך ואולם חי אני גו' אם יראה איש באנשים האלה את הארץ. וזהו שאמר ריש לקיש המאזנים מעוין ב' הכפות עומדת בשוה כי ב' טענות אלו אינם מכחישים זא"ז דבר ד' בפיהו אמת שהמה חייבים וראוים לעונש וגם זאת אמת טענת ושמעו מצרים גו'. לכן מוכרחים לבקש ולהמציא אופן ממוצע לקיים דברי שניהם:
ה' ארך אפים גו' ובגמ' (ב"ק מ"ט ב') אמר ר' שמואל בר נחמני מ"ד ארך אפים ולא כתיב ארך אף. ארך אפים לרשעים וארך אפים לצדיקים:
(רצ)
המשל בזה ע"ד עשיר א' הי' לו שפחה מרשעת ולא נתנה לב להטות אוזן אל דברי הגברת ותבקש מאת בעלה לאמר גרש האמה הזאת ויען ויאמר לא נאוה לפני לעשו' כן לשלח אמה באמצע הזמן ויהי היום והגברת היתה בחנות ובנה הילד על יד המשרתת והקול נשמע כי המשרתת הכתה אותו מכת פצע עד שפך דם עליו. ותבוא הגברת ותרא כל אשר עשתה המשרתת המרשעת ותבך ותתחנן לפני בעלה לאמר גרש האמה היום הזה. וימאן ויאמר ההכרח אתי להמתין עד כלות הזמן. ומעתה הנה העשיר הזה ברוחו הנדיבה הוא מאריך שני כעסים א' כי הי' לו לכעוס על כל הרעה אשר עשתה לבנו מחמדו וב' על האמה בעצמה כי היא מרשעת. הנמשל כי הקב"ה יש לו לכעוס על הרשעים לב' סבות א' מצד עצמם כי הם רעים וחטאים לד' מאד. ב' על כל הרעה אשר עושים אל הצדיקים (עבירו' שבין אדם לחבירו) וזהו ארך אפים אפי' לרשעים היינו מצד עצמם שהמה רעים בעיני ד'. ב' ארך אפים לצדיקים היינו על הרעה שעושים אל הצדיקים:
ואולם חי אני גו' כי כל האנשים הרואים את כבודי גו' אם יראו את הארץ גו'. דע מה שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ גם כי עשו תשובה כי אמרו הננו ועלינו אל המקום גו' כי חטאנו וה' ית' העביר חטאתם:
(רצא)
המשל בזה לאדם פחות הערך אשר עלה במעלת ההצלחה ונתעשר מאד והי' לו בת ויבואו השדכנים והציעו לפניו ב' ענינים א' עם בן עשיר גדול רע מעללים נבל וחסר לב. הב' עם בן הרב הגאון רק הרב לא יתן מאומה. ויבחור לעצמו להתקשר עם בן הרב ויאמר אל השדכן טוב תתי אותה אל בן הרב אך לכל הפחות את זאת יעשה הרב להלביש את בנו בגדי חתונה כמשפט ואל הכלה יתן נזמים ולא יותר ויאמר הרב לא אתן מאומה ואם רצונו רצונו להתקשר עמי יתקשר באין מוהר ומתן ואוהביו בשמעם פערו פיהם עליו וידברו אל לבו עד כי נתעשת ויבוא אל הרב ויאמר הנני אדוני אעשה כאשר אדוני דובר ונעשה התקשרו' למז"ט. אז אמר הרב נחמתי כי דברתי עמך מענין זה לא אוכל להתקשר עמך כי תחלה חשבתי כי רוחך הטוב' העירה אותך להתקשר עם בן גדולים וטובים ואתה מוקיר רבנן. אבל אחר אשר הקשבתי ואשמע כי בעבור זוג נזמים שמת את לבך לשדך עם פלוני אלמוני הבוגד. אם תשקול עתה כעפר כסף לא אעשה הדבר הזה אחר כי אינך מכיר חין ערכו של הת"ח ולא ביקר גאונו א"כ מה לי ולך. הנמשל הוא הדבר בהמרגלים כי אחר אשר הוציאו דבה ודבר חסרונו' על ארץ ישראל עד כי הסכימו כלם ואמרו הלא טוב לנו שוב מצרימה ושקלו מצרים נגד א"י ואמ"צ יותר משובחת אצליהם א"כ כבר נשלל ונעדר מהם ההרגשה ביקר קדושת הארץ ומעלותיה. ונגלה הדבר מה שרצו תחלה ליכנס בה רק לאכול מפרי' א"כ לזה מסוגלים גם שאר ארצות:
ומה נאוו בזה דבריהם ז"ל אשר זכרנו למעלה משל למלך שזימן לבנו אשה נאה וכו' אמר הבן אלך ואראנה וכו' כך הקב"ה אמר לישראל טובה הארץ ולא האמינו ואמרו נשלחה אנשים וכו' אמר הקב"ה אם מעכב אני עליה' וכו' אלא יראו אותה ובשבועה אם אתם נכנסים לתוכה. אשר ע"ז יתחמץ לבב אנוש איך נשבע הקב"ה על זה הלא אדם הוא בעל בחירה ואולי יבחרו בטוב ולא יוציאו דבה רק יספרו בשבחה:
(רצב)
והמשל בזה ע"ד חולה במעיו קרא אל ביתו רופא חכם מפורסם מאד ויבוא ויתבונן במחלהו ויאמר אליו אל תירא ידידי כבר נקראתי לפלוני אלמוני שהי' חולה כמוך ועל ידי שב לאיתנו רק אתן לך כוס המשכר למען תפול תרדמה עליך תשכב וערבה שנתך ואז יהי' לאל ידי לעשו' ולסדר רפואתך וישאלהו החולה לאמר מה זאת תעשה לי אחרי כן ויען ויאמר מה לך לדעת זאת ויאמר א"כ אלך אל החולה אשר אמרת והוא יספר לי את אשר עשית עמו אמר לו הרופא אם אין אתה מאמין בי כי ממכותיך ארפאך נשבע אני כי תמות מחולי זה וילך מעמו בחרי אף. וישאלוהו אנשים איך נשבעת לו כי ימות ע"י שאלתו את פלוני השיב ואמר דעו כי פלוני החולה אחר אשר נתתי לו המשקה וירדם בקעתי בטנו והפכתי וסדרתי כל האברים הפנימים אל מקומ' הנכון לכן זה האיש אחר אשר אינו מאמין בי וכל חפצו לדעת תחלה הלא כאשר ידע ימאן בהרפואה כי יפחד וירעד ממעשה הרפואה. הנמשל ארץ ישראל היו שמה גבורים וענקים אשר לא ראינו כאלה ומן הנמנע הי' אל כל עם ולשון להלחם עמהם רק אם ה' ית' ילחם בעדינו בכחו הבלתי בכח הטבע וזאת הי' ראוי להם להאמין אחר רוב הנסים והגבורות אשר ראו ביציאת מצרי' ובמדבר לכלכלם בלחם מן השמים ואחר שהבטיח אותם להביאם אל הארץ טובה ורחבה התחילו מסתפקים ואומרים נשלחה אנשים וגו' אז נשבע הקב"ה שלא יכנסו בה כי ודאי אחר אשר יראו בעיניה' הכח והחוזק אשר בהעמי' והענקי' ירפו ידיהם וכמו שהי' לבסוף שאמרו אפס כי עז העם וגו':