משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש במדבר
פרשת במדבר
בגמ' (יומא כ"ב ב') ר' יונתן רמי כתיב והי' מספר בני ישראל וכתיב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר לא קשיא כאן בעושין רצונו של מקום וכאן באין עושין רצונו של מקום ולדעת המפורשים ז"ל בעושים רצונו לא ימד ולא יספר:
(רמט)
המשל בזה לשני נערים מתוכחים זע"ז. זה אומר אין בכל העיר איש עשיר כמו אבי כי כמה כיסים של כסף מונחים אצלו תמיד שאינו צריך להם למו"מ מלבד מה שיש לו במו"מ עצמו עושר מופלג ורעהו משיב לו לאמר דע אחי כי נגד אבי אין זה נחשב לעשיר כל מאומה כי אתה ראית אצל אביך כמה כיסים מלאים מטבעות לא אכחד ממך ממך שיש לו כסף רב. אבל דע כי אצל אבי היקר מונחים צבורים צבורים ניירות אשר גם נייר א' מהם עולה במספרו שבעתים על כל המון העשירות אשר ראית בבית אביך כי כן משפט הניירות גם כי קטן במהותו כמה רב הוא באיכותו. הנמשל כן בדבר ישראל כי בזמן שאין עושין רצונו של מקום אז יש להם מספר כסופר ומונה מטבעות א' ב' ג' כו' אכן בזמן שעושין רצונו ש"מ אין להם מספר כי אז כל א' נחשב לצבא רב כמאמר (תהלים קל"ט) ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם. אספרם מחול ירביון ר"ל אמנה אותם ועכ"ז לא אוכל לדעת מספרם כי מחול ירביון בהיות א' עולה לכמה אלפים כמו כסף הניירות הנ"ל:
וידבר ה' אל משה במדבר סיני. מדרש זש"ה (ירמי' ב') המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפלי' אמר הקב"ה לישראל על שאמרתם למשה למה העליתנו ממצרים וכי כמדבר הייתי לישראל וכי כמדבר הייתי עמהם היוצא למדבר שמא הוא מוצא שם שלוה אכילה ושתי' ואתם הייתם עבדים למצרים והוצאתי אתכם משם והרבצתי אתכם במטו' מכובדו' שנא' ויסב אלקי' את העם שהרביצם בדרכי המלכים ולא העמדתי להם ג' פדגוגין משה ואהרן ומרים שבזכות משה הייתם אוכלים את המן וכו' מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד אליך מה רדנו לשון משנה הוא הרודה פת חמה אמרו ישראל כשהפת נבשלת בתנור וניטלת מן התנור יכולה היא ליקבע בתנור עוד ואנחנו היינו כבתנור שנא' (ישעי' ל"א) ותנור לו בירושלים והגליתנו לבבל ומה אתה מבקש ממנו עוד. והמאמר אומר הביננו ואין מהצורך להעיר בו. אמנם לבוא אל ביאורו נזכיר תחלה מאמר מרעיה אל יתרו (בהעלותך) נוסעים אנחנו אל. המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך וראוי להתבונן על הוראת מאמר אותו אתן וגו' כמורה באצבע על דבר ידוע ומיוחד. אמנם דע:
(רנ)
למשל כי הנה כאשר יבוא סוחר לעיר ומשרתו עמו ועשיר א' הזמינו על שלחנו וישאלהו לאמר מה תאכילני ויאמר לו דע כי תאכל לשבעה ויבוא אצלו עם משרתו וישבו אל השלחן ויאמר הבעה"ב לא למשרתך קראתי כ"א אותך ביום השני הזמינו עוד הפעם וישאלהו ג"כ מה תתן לפני ויאמר לטרא לחם וחצי לטרא דגים וחצי לטרא בשר ויהי בבואו על סעודתו לא הביא משרתו אתו שאלו בעה"ב מדוע לא בא משרתך אל הלחם ואם לבעבור שאתמול כעסתי עליך הלא אתמול הבטחתיך להאכילך כדי שבעך ואם למשרתך אזמין אצטרך לתת יותר לא כן היום אמרתי לך דבר קצוב ומזה תוכל לותר לכמה אנשים שתחפוץ. הנמשל הקב"ה הזמין את העם הנבחר לאה"ק ואיך יבקש משה את יתרו ג"כ אל המתנה מאת הי"ת. אבל כל זה אם לא היו גבולים ידועים לא"י אבל מאחר שהמתנה היא דבר קצוב במדה לכל גבולותי' סביב יש בידו לתת לכל מי שירצה וזהו נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם במדה ידועה וקצובה לכן לכה אתנו והטבנו לך והוסיף ואמר כי ה' דבר טוב על ישראל. והרצון בזה ע"ד שארז"ל ויקרא (ויקרא רבה ב') בקללות נאמ' ואלה יעמדו על הקלל' כגדול העומד על הקטן כן אמר משה כי ה' דבר טוב על ישראל כי טפלים הם אל הברכה והברכה גדולה מהם א"כ לא יהי' הטוב בצמצום וא"כ אין לך לדאוג כי ודאי יהי' לך ולנו די והותר אך בהיות דרך המכובדים שלא ללכת על סעודות לאכול נהמא דכסופא רק העניים. ע"כ השיב יתרו לא אלך כ"א אל ארצי ואל מולדתי אלך א"ל משה אל נא תעזוב אותנו כי ע"כ ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיני'. כי כבר ארשב"י ע"ה (ברכות ה') ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלם ע"י יסורין ואלו הן תורה וא"י ועוה"ב וכו' הא לך מבואר כי יסורי גלות מצרי' הי' סבה לתורה וכמאמר (שמות ג') בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה וגלות מדבר סבבה ירושת א"י כמאמר (דברים ח') כי באשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך וגו' כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וא"כ כך אמר משה ליתרו אחר כי אתה היית עמנו במדבר בסבל הדוחק והצער שהוא סבה להטיב עמנו בירושת הארץ וזהו כי ע"כ ידעת חנותנו במדבר וטעמת גם אתה את המדבר הנורא הזה ע"כ והי' הטוב ההוא אשר יטיב ה' עמנו והטבנו לך כלומר הטוב ההוא אשר נחלנו מסבת היותנו במדבר והטבנו לך כי גם אתה סבלת עמנו ועבורנו:
ולבוא אל הענין נזכיר עוד ענין אחד המבואר (סוף פ' שמות) כי ישראל חשבו על גאולת מצרים שהיא גאולה עולמית כמאמר (שמות ג') כה האמר לבני ישראל אהי' שלחני אליכם והגלות שאח"כ לא רצה לגלות להם כמרז"ל די לצרה בשעתה. והנה מצאנו (ב"ר י"ח) מעשה בא' בציפורי שמת בנו יתיב מינא גבי' וכו' סליק ר' יוסי למחמי לי' אנפין וראה המין את ר"י שיושב ושוחק א"ל אית חספין מתדבקי' לא כך כתיב ככלי יוצר תנפצם א"ר יצחק ככלי חרס תנפצ' אין כתיב כאן אלא ככלי יוצר כלי יוצר שלא פוסקו יכולין הן לחזור כלל הדברים כי דבר שנגמרה מלאכתו ונתקלקל אין לו עוד תקנה לא כן דבר שלא נגמרה מלאכתו יש לו תקוה לתקנה. וזה מבואר (ירמי' י"ח) קום וירדת בית היוצר וגו' ונשחת הכלי אשר הוא עושה ושב ויעשהו כלי אחר וגו' הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם ב"י. ומעתה נתבאר מאמר המדרש על נכון כי טענת ישראל היתה לפי דעתם שהגאולה ממצרים הוא גאולה עולמית וירושת א"י ג"כ ירושה עולמית וכבר באו אל גמר ותכלית כל השלמו' ואח"כ כאשר נשברו חשבו למשפט שאין להם עוד תקנה כפת הנרדה מן התנור אחר האפי' אם נתקלקל אין לו תקנה והקב"ה משיב לאמר כי הדבר בטעות כי הגאולה לא היתה כ"א לזמן והירושה רק לזמן כמו שהודיע ית' למשה אהי' אשר אהי' ואם תשאל א"כ למה סבלנו צרות במדבר ולמה יסור יסרנו ביסורין להנחילנו א"י ע"ז משיב ית' המדבר הייתי לישראל וכו':
(רנא)
המשל בזה לאיש חולה והי' בעל דאגה מאד ובא לרופא מומחה והימים היו ימי הסתיו שבהם אין הרפואות מוצלחות והחולה עומד לפניו ביגון ושבר רוח דואג ומפחד על מחלהו ויאמר הרופא בלבו מה אעשה לאיש הזה אם אומר לו התעכב עד חודש זיו הלא ימות ממורא ודאגה הגדולה הגדול' שעליו ויענהו בערמ' אל תירא בני אני ארפא אותך רק בתנאי שתמסור עצמך לידי לקבל כל הסמים המרים מסוגי הרפואות אשר אצוה עליך אז תתחזק ותתרפא ויאמר לו יהי כדבריך. והרופא עשה א"ע בכל יום כאלו הוא מכין לו סמים חדשים לבקרים והאיש הזה בשוא נתעה וחשב בכח הדמיון כאלו הסמים והרפואות מעיקים אותו והי' קשה עליו לקבלם רק בכל כחו התאמץ וקבלם וכל זה שקר הי' כי הרופא לא נתן לו מאומה רק מים ושאר משקים ונתן לתוכם איזה טפים לשנות מראיהן ויאמר אך מהר פתח פיך ושתה ותבלעם תיכף ומפני הבהלה והפחד נדמה לו שנתן לו דבר מר ויעש לו כן כמה שבועות ואמר לו עתה לך לביתך כי כבר יש לך רפואה על מחלתך ובהגיע עת הזמיר חודש זיו שלח אליו הרופא שימהר לבוא לפניו ויבוא ויאמר אליו דע בני כי אתה חולה מסוכן כאשר היית ואתה צריך לקבל רפואות כי עד הנה הייתי מרמה בך ובאמת לא קבלת עדיין שום רפואה א"ל החולה הלא סבלתי מרירו' הסמים כמה ימים א"ל שקר עלה על דמיונך כי לא נתתי לך מאומה רק מסבת כי החרדת מאד נדמה לך כך אמנם עתה עת המוכשר לרפואה ואתן לך רפואות אמתיות ותראה ותבחין עוצם מרירותם וחריפתם אז תדע ובחנת מה ענין הרפואו' ותראה הבדל בין הרפואו' הראשונו' לאחרונו'. הנמשל כי ישראל לבעבור שחשבו כי גאולת מצרים היא להם גאולה עולמית חשבו ג"כ כי סבל המדבר יסבב להם ירושת הארץ לירושת עולם ג"כ לכן חשבו שבמדבר הי' להם יסורין והטעה אותם הדמיון להתעולל עלילות שסובלים רעות רבות ודברו על המן ונפשנו קצה בלחם הקלוקל המבלי אין קברים במצרים וכאלה כמה דברים שהטיחו על המדבר כמתיסר ביסורים רעים וכאשר באו לא"י והגלו ממנה חשבו כי אין להם עוד תקוה כמשפט דבר שהגיע לשלמותו ונתקלקל. לזה משיב הקב"ה המדבר הייתי לישראל הלא באמת לא נהגתי עמכם כמדבר שבזכות משה אכלו את המן ובזכות אהרן עננים ובזכות מרים הי' לכם הבאר א"כ מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד אליך מהו רדנו לשון משנ' כו' כשהפת נתבשלת בתנור וניטלת מן התנור יכולה היא ליקבע בתנור עוד כלומר הלא מתחלה טעות היא בידכם כי לא הי' לכם יסורין במדבר כנ"ל וכמה טובות שחשב המדרש. רק לעתיד שנזכה באמת לירושת הארץ לירושת עולם בהכרח אלינו להיות תחלה בצער המדבר עטופים ברעב וכו' ואח"כ לישע עולם:
ובסמוך במדרש מי יתן לי והייתי במדבר עכשיו היכן כל אותן הנסים שעשיתי לכם. וכן הוא אומר (ירמי' ט') מי יתנני במדבר היכן שהייתי מתקלס שנא' (ישעי' מ"ד) ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו וגו' משל לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו מלפניו נכנס לשני' וברחו מלפניו נכנס לעיר חרבה קדמו אותו והיו מקלסים אותו אמר הנשיא זו העיר טובה היא מכל המדינות כאן אני בונה כס נאה כאן אני דר. כך כשבא הקב"ה אל הים ברח מלפניו שנא' הים ראה וינס וכן ההרים רקדו כאלים בא למדבר קדמה אותו וקלסה אותו שנא' ישאו מדבר וגו' אמר הקב"ה זו העיר טובה היא מכל המדינות בה אני בונה כנסי' ודר בתוכה התחילו שמחים שהקב"ה שהקב"ה דר בתוכו שנא' (ישעי' ל"ה) ישושום מדבר וצי' ותגל ערבה ותפרח כבחצלת. והמאמר פלאי:
(רנב)
המשל בזה לגבור שהי' עובר במדינות להראות כח גבורתו בא לעיר מלוכה חומות גבוהות דלתים ובריח והמלך בקש להראות לו מעט מגבורותיו וילך ברחוב העיר ויעמוד אצל חומה נשגבה וישען על ידו ויפיל' וגם נשף בהם ויפלו כל החלונות ויתמהו עליו מאד על כחו וגבורתו כי רבה היא ויסע לדרכו ויהי בעברו דרך עיר קטנה וישנה ואנשים דלים ואביונים בבניני' עמוקי' נוטים ליפול ואין בידם להגביהם מעפר ולהשוות את הכותלים ובעברו שמה וירא את כל אלה ירד ממרכבתו וילך ברחוב אצל הבתים וישא אות' בשכמו מתוך ערמת עפר שהיו שקועים בהם ויציגם במעמד ישר ויתמהו גם המה מאד איש אל רעהו. אבל ההבדל הוא בין הגבורה הראשונה ובין האחרונה כי בעיר הגדולה עשה גבורות נוראות אבל הבעלים כל א' לבו כואב עליו על הפסדו ועל חורבן ביתו. לא כן בעיר החרבה הראה גבורתו עם ששון וגיל כי היו שמחים גם על גבורתו גם על תיקון הבנינים. הנמשל כשבא הקב"ה למצרים מקום מושפע מאד סרו כל המושלים כמאמר (שמות י"א) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וגו' וכשל עוזר ונפל עזור ונחרבה הארץ וכן בים הים ראה וינוס אשר מכל אלה אין נחת רוח אליו ית' מחורבן הבריאה כאשר ידענו מאמרם ז"ל (סנהדרין ל"ט) מעשי ידי טובעין בים וכו'. אמנם בבואו ית' אל המדבר האירה המדבר מכבודו כי שמה נעשה שידוד מערכות וסרו מהר המשחיתים ונתקיים מאמר (ישעי' מ') כל גיא ינשא וגו' והיו ישראל שמחים והמדבר עצמה שמחה למאד כי נהפכו עלי' סדרי' ומשטרים הוא שאמר המדרש מי יתנני במדבר היכן שהייתי מתקלס וגו' ועכשיו היכן כל הנסים שעשיתי לכם כי שמה נתקלס הקב"ה הרבה מאד על גבורותיו אשר הראם כנ"ל במשל וזהו משל לנשיא שנכנס למדינה כו' וברחו מלפניו נכנס לעיר חרבה וקדמו אותו וקלסו אותו כך הקב"ה וכו' בא למדבר קדמה אותו וקלסה אותו אמר זו העיר טובה מכל המדינות בה אני דר:
וזהו שסיים המדרש התחילו שמחים (פי' זה המדבר שמחה) שנא' ישושום מדבר וציה כו' כבוד הלבנון נתן לה:
(רנג)
המשל בזה לשני אחים בעיר א' א' עשיר וא' עני והי' להם אח במרחקים ובהזדמן לפניו נסיעה לבוא אל הארץ הזאת אשר אחיו שמה משפטו הי' להתאכסן בבית אחיו העשיר ויהי לימים והנה זה האח הג' אשר במרחקים נעשה רב ודרשן בעיר ובהזדמן בא אל העיר הזאת ויסר אל בית אחיו העשיר כמשפט כל הימים וישא חן בעיני ראשי העיר והמנהיגים ולא הניחוהו לסעוד על שלחן אחיו אבל שלחו לו מקופת הקהל כל די מחסורו מהמאכלים היקרים ומשקי' חשובי'. ויבוא אליו אחיו העני ויאמר לו הגידה נא לי אחי מדוע לא תאבה בי להתאכסן אצלי וישאלהו לאמר מדוע היית שותק עד כה. ויאמר אליו דע אחי כי עד כה לא הרהיבה נפשי עוז לבקשך על ככה אם אין בכחי לפזר עליך מאומה. לא כן עתה אשר ארוחתך ארוחת ארוחת תמיד ניתן לך מקופת הקהל הנה עתה אני שוה עמך עם אחיך העשיר ויען ויאמר אמת הדברים וטענתך חזקה. אבל כל זה הי' טענה אם עוד לא הייתי קובע דירתי שמה אבל עתה שכבר אני מתאכסן בביתו במה יש לך לזכות ולנצח את אחיך העשיר לעקור דירתי מביתו ללכת לגור אליך. השיב העני ואמר גם בזה זכיתי לבי כי באין ספק כאשר שולחים לך סעודתך מקופת הקהל הלא ישלחו יותר מכפי צרכך ובהיותך בבית העשיר הוא זורק המותר חוצה אבל כאשר תתאכסן אצלי ותסעוד מקופת הקהל הלא אני וביתי נחי' נפשינו מהנותר ההוא אשר תותיר משבעך. הנמשל כל עוד שאנחנו נזונים בדרך הטבע מטל השמים ומשמני הארץ אין אנחנו יכולים לגור כ"א במקום ישוב לא כן לעתיד שיחדש הנהגתו למעלה מן הטבע ויהי' מציאות הכל ע"פ נס א"כ אצלנו המדבר והישוב שוה כי למציאות הנסים מה לי הכא מה לי התם אבל במה יזכה המדבר להיות הוא הנבחר אל הענינים האלה יותר מן הישוב לזה אמר ישושום מדבר וצי' ותגל ערבה וגו' כי גם המדבר יחי' עי"ז כי לעתיד יחדש הי"ת במדבר כח הצמיחה כנ"ל:
במדרש שם והי' מספר בני ישראל כחול הים וגו'. ד"א למה משלן כחול מה חול אדם נוטל ממנו מלוא קמצו ונותן לעיסה או לתוך התבשיל אין ברי' יכול לטעמו שהוא מקהה את שיניו. כך הם ישראל כל מי שהוא בוזזן או גוזלן בעוה"ז הוא מקהה את שיניו לע"ל למה שהוא קודש שנאמר קודש ישראל לד' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם נאם ה':
(רנד)
המשל בזה לרב א' הי' לו בן משכיל מאד ונתקשר עמו כפרי א' והי' לו לחתן והי' עשיר מופלג ועם הארץ גדול. וכאשר בא הנער ההוא אל בית הכפרי וראה מעשה ההדיוטים האלה והנהגותיהם הפחותות ויט גם הוא אחרי ההבל כמוהם ויודע הדבר לאביו הצדיק וישלח ויקח את בנו אצלו והפרידו מהם ומהמונם. *וימהר הכפרי וירץ אליו לאמר מדוע יעשה אדוני ככה להזוג להפריד זמ"ז היש בידי עולה בדבר זה אשר הנער הולך בדרך חטאים. השיב הרב ואמר לו ידוע תדע כי בני היקר הוא כנטועי' מגודלים מנעוריהם שתול הוא על מי החכמה והמישרים וכל הימים שהי' אצלי הלא הי' מתמיד גדול טוב עם אלקים ואנשים ומעשה אבות ירשו בנים אבל חמסי עליך כי ידך היתה בו להוליכו בתוהו לא דרך ואשמי בראשך. הנמשל כי לעתיד לבוא ישפוט ית' את עמון ומואב על עונות ישראל כי ע"י מעלם אשר מעלו בנו אין ידינו משגת להשלים את העבודה אשר עלינו לשרת בקודש והם יאמרו מה לנו לעונות ישראל ע"ז יענה ית' ויאמר הלא זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה והאמינו בי מנעוריהם כל עוד שהיו אצלי הלא אז עבדו אותי באמת ובתמים ומה גם כי הלא הם ממחצב קודש מיעקב וזהו קדש ישראל לה' ישראל סבא ראשית תבואתה ראש היחוס ובאין ספק יש לזרעו להתדבק במדותיו ומדוע נתקלקלו ומדוע נשחתו לכן כל אוכליו יאשמו על עונות שעשו הם רעה תבוא אליהם נאם ה':
פרשת נשא
צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב. מדרש פרשתנו מכאן אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום על י"א דברים הצרעת בא כו' ועל המחלל שם שמים זה גיחזי שרץ אחר נעמן ליטול ממנו ממון אלישע קידש שמו של הקב"ה שלא רצה ליטול מנעמן וגיחזי רדף אחריו ונשבע לו לשקר כו' עד אמר לו הקב"ה לגיחזי רשע אמרת (מלכים ב' ה') חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה נשבעת בשמי כדי לחללו חייך מאומה אמרת ומומו אתה נוטל וצרעת נעמן תדבק בך וכו'. ובהשקפה הראשונה אין הדבר מובן חייך מאומה אמרת ומומו אתה נוטל איך יתיחס מומו למאומה:
(רנה)
המשל לנער ראה אצל אביו דברים נחמדים והיו של אחרים והפציר באביו שיתן לו מאומה מן הדברים ובראותו שאביו לא האזין לקולו ואינו ממלא בקשתו קפץ הנער ונשבע בחיי ראשו שיתן לו מאומה כי יודע בנפשו שאביו לא יעבור על השבועה הרים האב את ידו ויכהו מכת יד על הלחי ויאמר הנה לך מאומה כאשר נשבעת. הנמשל בדבר הזה ממש הי' בגיחזי כי הוא נשבע ואמר חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה אמר לו הקב"ה מאומה אמרת ומומו אתה נוטל וצרעת נעמן תדבק בך וכו':
וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהי' ואיש את קדושיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהי'. ובגמ' (ברכו' ס"ג א') למה נסמכה פ' סוטה לפ' תרומ' ומעשרו' לומר לך כל מי שאינו נותן תרומותיו ומעשרותיו לכהן סוף נצרך לכהן ע"י אשתו שנא' ואיש את קדשיו לא יהי' וסמיך לי' איש איש כי תשטה אשתו וגו' ולא עוד אלא סופו שנצרך להם וכו' ואם נותנן סוף מתעשר וכו'. אשר בהשקפה ראשונה אין הדבר מובן מה ענין עונש עכוב תרומ' ומעשרות שיהי' נצרך לכהן ע"י אשתו דוקא:
(רנו)
המשל בזה לגדול א' שהי' שלם בכל המעלות טובות לימים נתדלדל ויט שכמו לסבול להיות נודד ללחם איה וילך מעיר לעיר ובכל מקום מדרך כף רגלו היו מכבדים אותו לשמוע חכמתו ושלמותו ויהי הוא בא אל עיר קטנה ואנשים בה מעט וכאשר שאלו אותו מה מעשהו העלים מהם כל מעלת שלמותו רק אמר להם שהוא רופא אומן להמציא ארוכה ומרפא לכל מכה טרי' ולכל מחלה אמר לו רעהו פליאה דעת ממני איך חכם כמוך אחר כל החכמות אשר טפחת ורבית אין אתה משבח את עצמך רק במלאכה זו פחותה ובזוי'. ויען ויאמר אם אגיד להם דבר חכמה ובינה הלא כמו זר יחשב בעיניהם כי ראיתי אותם פחותי ערך דלים מחכמה ורקים מבינה ולא ידעו חשיבות המעלות הרמות לכן בזאת חכמתי עמדה לי לשבח עצמי במלאכ' בזוי' וקראתי עצמי רופא אומן כי דבר זה הוא נודע בפעולתו וצורך מלאכתו גם לקטני הערך. הנמשל הכהן הוא מעוטר ומוכתר בכל המעלות ומדות יקרו' לשרת בהם את פני המלך הכבוד ית' כמאמר (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא ונאמר (תהלים ס"ה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך וגו' ולהעלות עולה ולהקטיר קטורת ומנחה להוריד השפע ולטהר ולקדש לכל איש וגם הי' מוצלח אל הזדמנות ענין פחות וגרוע סוטה סוטה שנסתרה הי' הכהן משקה אותה ומברר האמת. הנה החכמים ושלמי הדעת וקדושי ישראל היו מכבדים את הכהן בעבור הבחנתם המעלות הרמות אשר בו ואשר על ידו יתמלאו משאלותיהם השפע והטהרה והכפרה. אבל מי שיש לו תרומות ואינו נותן אל הכהן בע"כ אינו מבין ערכם היקר לכן הקב"ה יגלגל עליו שיצטרך לכהן ע"י אשתו ואו אז לבבו יבור ויבחין גם הוא ממעלו' הכהן וסגולתו גם כי נבער מדעת:
עוד על מאמר הנ"ל גם על פסוק לא יהי' לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל גו' וע"ד פרט אמר אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהי' לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בית ישראל:
(רנז)
המשל לסוחר זקן שהי' צריך לנסוע על הים הוא עם בניו עשרה והנה הסוחר הזה גם כי בביתו יש לו כמה משרתים עם משרתות אבל בדרך לא יקחם עמו להרבות ההוצאה ומה גם על הימים ונהרות והנה העשיר הזה הי' זקן איך יבשל לעצמו תבשילו שהוא צריך והבנים בניו גם הם אינם מוכשרים לתקן תבשילין ומטעמים רק א' ביניהם שהי' יכול לבשל כפי הראוי. אבל האב הרגיש כי הנער הזה אין לבו טוב על אחיו ודאג בלבו הלא כהיום ימצא אותם וכדי להכעיסם לא יבשל עבורם. מה עשה התחכם על זה בטרם יצאו מביתם ובהכינם להם לחם ומזון לדרך אמר בלט אל המשרת כאשר תתן צידה לדרך על הספינה בע"כ תזמין ותתן גם כלים לבשל בהם הזהר מאד ושמור נפשך שלא להעמיד שמה קדרה קטנה וכאשר תמצא קדרה קטנה שבור אותה וראה להעמיד שמה רק כלים גדולים ורחבי'. והטעם כי כאשר יהי' להנער כלים קטנים לא יבשל כ"א בעבור עצמו אבל כאשר ירצה לבשל בקדרה גדולה הלא מעט מאכל אי אפשר לבשל ובע"כ יהי' מוכרח לבשל קדרה מלאה וכאשר הקדרה תהי' מלאה אז יהי' התבשיל מספיק בעבור כלם. הנמשל כל בני ישראל צריכי' השפעת הברכה והטוב אבל אין בכחם להשיג זאת ושבט לוי כהני ה' משרתי אלקינו ידם רב להם ליגע בצינור השפע ולהוריד הברכה כמאמר המדרש (במד"ר ה') עיני ה' אל יראיו זה שבטו של לוי. וזהו (תהלים קי"א) טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו כי יראתם וצדקתם בטוחה לעולם ויהי' ראוי' להשפיע להם ברכות. אכן מה יהי' אם יראה הלוי להמשיך ברכה והשפעת הטובה רק לעצמו ומה לו לאחרים לכן אמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהי' לך בתוכם קדרה קטנה בפני עצמך לא תבשל לך כי אם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל בתוך הקדרה הגדולה שיש בה כדי בעבור כל ישראל שמה יהי' חלקך מעורב. ומעתה בנקל יזכה ישראל להשיג שפעתו באין מעצור המקטרג כי הברכה תבוא בעבור הלוי וזכותו וגם השפע תבוא בריוח מאד גם שאינו צריך עתה אלי' כי הלא מהצורך לתת לו ברכה גדולה יותר מדי למען התרומה והמעשר אשר יפריש יהי' ללוי חלק בפני עצמו כי אם הי' ללוי חלק בפ"ע איך היו ישראל מושפעים על ידם וזה הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי' טרף בביתי כלומר רק טרף כדי סיפוקם ומזונות מצומצמין ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די כלומר לא אביט על די שלכם לבלתי להשפיע לכם יותר מן הצורך מאחר שאתם צריכים להעניק לכהנים ולוי' וזהו שארז"ל עד שיבלו שפתותיכם מלומר די:
(רנח)
משל לתינוק בא מבית הספר ואמר אל אמו מהרי נא ותן לי לאכול ובתוך כך ראתה בעד החלון כי אביו גם הוא בא מן השוק ורוצה לאכול ותקח הקערה ותלך אל הכירה והכף בידה והתחילה לתת אל הקערה התבשיל מתוך הקדרה והנער עומד ואומר אמי אמי כבר יש די לפני והיא נותנת עוד הפעם אל הקערה והנער צועק למה לי כ"כ הרבה אז אמרה לו אמו שוטה וכי בעבורך אני נותן כל כך ראה נא גם ראה כי אביך הולך ובא תיכף ובעבורו אני מרבה. הנמשל אם יתפלא הישראל ויאמר הלא כבר יש לפני די סיפוקי ולמה לי עוד אבל הקב"ה לא יביט ע"ז אם עיקר השפע בא רק בעבור הכהן והלוי א"כ ההכרח לתת לו יותר מדי בעבור אשר התרומה והמעשר שיפריש ללוי יהי' בה די. וזהו עד שיבלו שפתותיכם מלומר די וזהו מאמר איש אשר יתן לכהן לו יהי' והי' ראוי לומר איש הנותן לכהן אבל הכתוב בא לבאר שבע"כ יתברך מאה פעמים יותר מכדי סיפוקו למען יהי' גם לכהן מנה יפה. וזה מאמר הגמ' לו יהי' ממון הרבה:
ועם דרכינו נמתיק מאמר (דברים י"ב) ושמחתם לפני ה' אלקיכם אתם ובניכם ובנותיכם וגו' והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם בא הכתוב לבאר כי האף אמנם אשר שניהם אוכלים מקערה אחת ושמחים על כל הטובה אשר השיגו עכ"ז כוונת שמחתם אינה שוה:
(רנט)
משל לשני עשירים היו בעיר והי' ביניהם שנאה גדולה ולזמן התחתן א' עם בתו ולקח לו חתן ממשפחה יקרה הנודעת לשם ולתהלה והשני נתקנא בו למאד ויהי ב' וג' שבועות אחר החתונה הרגיש בנער מדות מגונות ותועבות גדולות וימר לו למאד וישלח לקרוא להשדכן ויספר לפניו את אשר קרהו ויבקשהו לאמר ראה ועשה כחכמתך שיתן לבתי ג"פ ואני אתן שכרך ויאמר לו טוב הדבר והתחיל לדבר על לב הנער עד כי נתן לאשתו ג"פ מה עשה השדכן הלך אל העשיר השני והתחיל לדבר עמו אודות בתו הבתולה ויאמר אל השדכן הרבה ארבה מאד מוהר השדכנות אך תנה לי את החתן הזה ויחלץ חושים ויוציא אותו מבית חותנו לאמר אתור לך מנוחה אשר ייטב לך והביאו בית העשיר הזה ונתקשר עמו ויהי בעשותו המשתה הזמין גם את חותנו הראשון בתוך הקרואים ויהי אחרי אכלם ואחרי שתייתם התחילו לשמוח כמשפט והיו מרקדים במחול אבי הכלה ואבי המגורשת מן החתן הזה שמחים וטובי לב מאד גם יחד וישאלהו א' בסתר לאמר לשמחה מה זו עושה איך תשמח כ"כ בשמחה שאינה שלך ענה ואמר אבי הכלה יעלוז וישמח על שהשיג החתן הזה ואני אגיל ואשמח על שהוצאתי אותו מביתי כי נפשי יודעת מאד אותו ורוע ענינו ברוך שפטרני ממנו. הנמשל כבר ידענו כי הקב"ה ייפה לכל אחד אומנתו (ברכות מ"ג ב') והישראל שמח באספו את התבואה והלוי ישמח על שעשה אותו הקב"ה חפשי מן העמל הזה:
במדרש (פרשתנו יו"ד) אמרה רוה"ק ע"י שלמה (משלי כ"ג) כי שוחה עמוקה זונה וגו' אף היא כחתף תארוב אף היא שמביא את האף על האדם כחתף תארוב שאין הקב"ה מאריך למנאפים להפרע מהם וכו' ובוגדים באדם תוסיף שמוספת רשעים בישראל. הנה חז"ל פירשו מאמר אף היא לשון חמה וכעס:
(רס)
המשל בזה להמתיק הענין לרב ומורה שהי' מנהגו הטוב בבוא אליו איש ואשתו בדברי ריבות ורצו להתגרש לא הי' מניח הרב לעשות פירוד מהרה פעם נשא א' אשה ולימים אחדים אחר הנשואין המיר דתו באה אשתו אל הרב בעבור תקח ממנו ג"פ ורצה לנהוג כמנהגו להתעצל בדבר עד זמן רב השיבה האשה ואמרה הלא כל עיקר טעם השהיות הוא לאמר אולי במשך הזמן יעשו שלום ביניהם אבל אנכי הלא בעלי כבר שיעבד נפשו לעולם להיות בין זרים מעתה תוכל לדעת אשר גם לשנים רבות יהי' כמו שהוא עתה או גרוע יותר ומה לך להתעצל להאדיב נפשי חנם. הנמשל כבר מובן מאמר אף היא כחתף וגו' להורות כי המדה"ד מתנצל לאמר מדוע נשתנה בו מדה"ד שלא להאריך אף למנאפים והתשובה אף היא כחתף תארוב ר"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו כי גם הוא בשעה קלה עשה את אשר עשה כי חתף את כל ימיו ושנותיו אל כף האבדון בעשותו לעצמו פועל רע שיעשה בעבורו. ולכן יפה המליצו אף היא שמביא את האף על האדם. והדרש לשון אף וכעס מובן מהפשט לשון גם כי בע"כ העונש מדה כנ"מ. ועוד נמליץ:
(רסא)
משל לבעל מלאכה שקבל על עצמו מלאכה והבטיח להשלים אותה אחר ירח ימי' והשלי' אותה אחר ב' שבועו' והבעה"ב מתפלא עליו מאד איך הי' אפשר בידו להשלים המלאכה הזאת בימים מועטים השיב ואמר מה זה תתפלא על הימים המעטים הלא אנכי פועלים הרביתי ואון לי מצאתי וע"כ מהרתי ועשיתי. הנמשל כי כל העבירות הקב"ה מאריך אפו עליה' כי יש להם זמן עד שתתמלא סאתו משא"כ הנואף והוליד ממזר הלא הקדים למלאות הסאה כי הוסיף לעצמו פועלים לעשות במלאכה. וזהו אף היא כחתף תארוב והטעם ובוגדים באדם תוסיף שהוסיף לעצמם פועלים למהר על השלמת המלאכה:
איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר וגו' במדרש (רבה כ"ב) אמר להם הקב"ה לישראל לא תהי' סבורין שהותר לכם להשבע בשמי אפי' באמת אין אתה רשאי להשבע בשמי אלא א"כ יהי' בך כל המדות הללו את ה' אלהיך תירא שתהא כאותן שנקראו יראי אלקים אברהם יוסף איוב וכו':
(רסב)
המשל לב' שכני' עניים א' הי' חוטב עצי' והב' הי' גנב והי' לזה בנות ולזה בנות החוטב עצים כאשר ראה בת הגיע פרקה התחתן עמה ועשה לה חתונה כמשפט הבנות והגנב היו הבנות בביתו בתולו' זקנות ולבנו' לא יוכל שלחן. פעם הפציר הגנב בשכנו שיסביר לו הלא אתה איש עני כמוני כמוך ואיככה אתה תתחתן עם בנותיך ואתה נותן להם מהר ומתן בכבוד. ויאמר לו כי מנהגו כן הוא ביום שנולד לו ילד עושה תיבה קטנה קטנה סגורה במסגר ויום יום אני נותן לתוכה אגורה אחת ועד שיגיע הא' לפרקה כבר יש לי עבורה כל צרכי הנשואין עתה שמע לעצתי ועשה כן גם אתה ויקוים בך קובץ על יד ירבה. הגנב בשמעו את דבריו שחק מאד לאמר העצה הזאת הוא עצה רק בעבורך כי כאשר תתן לתוכו יום יום אל תוך הארגז הסגור יהי' מונח עד שיבוא הילד אל פרקו ולא תפתח להוציא ממנו גם אם תהי' דחוק מאד אבל אנכי גנב אני ואני פותח מסגרות נעולות אשר סגרו אחרים מכ"ש מסגר קטן זה אשר אעשה אני מה זה לפני הלא כאשר אהי' דחוק לכסף ודאי אפתח ואוציא. הנמשל הצדיק הנוצר תורה ושומר מצוה וכל המסגרות אשר סגרה התורה לפניו שמורים וחתומים אתו הוא יכול עשות לעצמו מסגר קטן לנדור נדר וישמור ולא ישבר את מסגרו לא כן הרשע מה לו לנדר או לשבועה אם המסגרות הגדולות אשר סגרה התורה הקדושה הוא פורץ ומהרס לא ישבר את מסגר שלו. לכן יפה אמרו בענין נדרים שאינם רק לאותן שנקראו יראים שהמה בטוחים שיהי' הנדר שמור בידם ככל אשר יצא מפיהם יעשו:
הנה יקשה בעינינו איככה יזדמן נשבע בשם ה' ושקר בימינו הלא האיש הזה הנשבע על שקר ודאי רחוק הוא מאד מאהבת ד' וא"כ יפלא מי הביאו לישבע בשם ד'. אמנם התשובה בזה ממש ע"ד שאמרו במד"ר (ריש שה"ש) שחורה אני ונאוה שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי:
(רסג)
המשל בזה ע"ד א' יושב בבית חומה גבוה מאבני גזית והחלונות סתומים בסמרטוטים. בא אורח אל העיר וראה זאת והתפלא לאמר איך נזדמנו שני הפכים בנושא א' הבית חומה מורה על הבעלי' שהוא עתיר נכסין והחלונות מורים ההיפך אמר לו תושב מאנשי העיר אני אגיד לך פשר הדברים כי הבית יש לו בירושה והוא נחלת אבותיו שהיו עשירים רק הוא עני וכאשר נשבר חלון בביתו אין בידו במה לתקן ובא נא עמי החדרה ותראה את האיש ההוא כי הוא מעוטר במלבושי כבוד כמשפט העשירים והוא חגור חגורה דלה מאד והולך יחף וזה הכל בעבור שאבותיו היו עשירים והבגדים הם אשר הלבישו אביו ביום הנשואין ועוד הם קיימים. הנמשל ממש מאמר שחורה אני במעשי שיש בי ב' הפכים מעשים טובים מאד ומעשים רעים מאד והסבה בזה כי הטובים הם מעשי אבותי אשר בידי בירושה והמעשים הרעים הם שלי. כן הנשבע בשם ה' לשקר בע"כ הוא רשע בעצמו רק אביו הי' צדיק והי' אוהב ה' ית' מאד וקיבל מאביו לישבע בשם ה' אך אביו נשבע על דבר אמת והוא ישבע על שקר:
מדרש (פרשתנו יו"ד) הרשעים קודמין לשמן נבל שמו גלית שמו שבע בן בכרי שמו אבל הצדיקים שמן קודמים ושמו אלקנה ושמו בועז ושמו מרדכי וגו' והדברים חתומים וסתומים. והקרוב אלי כי ידוע אשר מעשיו של אדם והנהגותיו נקראים שם אם טוב ואם רע כי מאמר שם הוא הפרסום והפרסום הוא לפי המעשים כמו (איוב י"ח) הלא שם לו על פני חוץ:
(רסד)
המשל ע"ז לאחד נסע מביתו ונשתהה כמה ימים בדרך. ויהי במלון וימצא איש מעירו אשר נסע היום מביתו וישאלהו לאמר הגד נא חדשות אם ידעת מה הי' בעירנו ויען ויאמר שריפה הי' בלילה ויחרד הסוחר מאד ויאמר אולי גם בביתי נגעה השריפה ויאמר לא רק חורבה פ' לבדה. וישאלהו עוד מה הי' השיב ואמר אחיך ביום פ' ק' אדומים הרויח ויאמר הסוחר פיך ענה בך כי סכל גדול אתה כי הרגזתני בב' ספוריך בראשון הלא חרדתי פן נשרף ביתי ובשני טרם שמעתי מפיך מלת הרויח הייתי חושב כי אחי מאה אדומים הפסיד ובשתיהם הי' לך לומר בהיפך חורבה פ' נשרפה הרויח אחיך מאה אדומים כי כן טוב וישר להקדים הטובה ולאחר הפורענו'. הנמשל כן הצדיקים שמם קודם להם היינו המעשים טובים שהרויחו בשורה טובה היא מקדימים. וע"ז בא הרמז ושמו מרדכי בעל המע"ט מרדכי הוא ולהיפך ברשע שהפסיד אמר נבל שמו כלומר נבל הפסיד:
דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך וגו'. מה מאד ראוי להתעורר על שפת יתר אמור להם ומה גם מדוע האל"ף במלת אמור נקודה בקמץ ולא בסגול כמשפט על הצווי כמו אמור אל הכהנים וגו' ומלת אמור בקמץ הוא מקור כמו זכור שמור ובדרך כלל ראוי להתעורר הלא מאמר יברכך ד' הוא ענין בקשה ומדוע א"כ יעמדו הכהנים ופניהם אל העם יותר מהראוי הי' שיהי' פניהם אל הקדש ולבקש מאתו ית' ברך את עמך ישראל האר פניך אליהם:
(רסה)
המשל לא' כעס על בנו על רוע מעלליו עד שהסתיר פניו ממנו וילך הנער ערום ויחף וימר לו מאד וילך אל בית השכן ויבקשהו שישתדל אצל אביו שיעשה לו מלבוש וישמע אליו וילך אל אביו ויבקש פניו חוס נא וחמול על בנך וראה להלבישו כי הימים ימי חורף וקרח. ויען אבי הנער ויאמר הנה בזה אנכי מבקש את פניך שאעשה לבני בגדים. וזה עומד ומשתאה ואינו מבין פשר הדברים ויוסף ויאמר לו סכל אתה באת אלי לבקש אותי שארחם על בני ופרי בטני חצוני הלא לך לב להבין כי אב אני וכל חפצי להטיב עמו בנפשי ומאדי רק מסבת רוע מעלליו אני מסתיר פני ממנו ואם רצונך שאטיב עם הנער להטות אליו חן וחסד מדוע א"כ בחרת לדבר עמי קום לך אל הנער ותדבר עמו והוכח תוכיח אותו לישר מעלליו ולהטיב מעשיו אבל מה לך עמדי כי אני מוכן להטיב עמו סלה. הנמשל כי איך יברך הכהן ויבקש את פני ה' ית' ברך את עמך אם הקב"ה חפצו להטיב בתמידות כי חפץ חסד הוא. לכן יפה אמר הכתוב כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך ד' וגו' אליהם מהצורך לאמר ולזרז ראו שתהיו במדריגה יפה שתהיו מוכשרים לקבל הברכה והטוב וזהו אמור להם לא אלי וכמאמר עד שאתה מצוה אותי על בני צוה את בני עלי:
ובגמ' (חולין מ"ט א') כה תברכו את בני ישראל למדנו ברכה לישראל מפי כהנים כהנים עצמן לא למדנו וכו' אמר רב נחמן בר יצחק מואברכה מברכיך ומאי מסייע כהני דמוקי לה לברכה כהנים במקום ברכה דישראל. וראוי וראוי להתעורר בזה מה יתרון אל הכהנים אם הקב"ה מברך אותם במקום ברכה דישראל:
(רסו)
ומשל לסוחר נוסע בדרך ובא אל עיר ונתאכסן באכסניא גדולה אשר שמה יסירו רק החשובים והקצינים ושמה יתנו להאורח מאכלים טובים וערבים ומשפט הבעה"ב שהוא מקדים להאכיל לבני ביתו בטרם יערוך השלחן לפני האורחים מה עשה בנו שהי' לומד בבית רבו לא בא אל הלחם כתמול שלשום רק התעכב בבית רבו עוד שטה ושתים למועד שמור אל האורח לערוך השלחן לפניו אז בא גם הוא ובהכרח הי' גם הוא מיסב עמו ואכל בלחמו. הנמשל הקב"ה מברך את הרחוקים יותר מן הקרובים כמה שידענו מפרנסת הנבראים שהיא יותר קלה מפרנסת המדברים וכן העמים יותר מעם ב"י הקרובים אליו. והשגת הכהנים מועטת מהשגת הזרים עד כי הנביאים הקרובים והנאמנים בכל ביתו מרוחקים מן העוה"ז מכל עד שהי' אלי' ז"ל לבוש אדרת שער ומאכלו לחם ומים וא"כ אם הי' הקב"ה מברך לכהנים ברכה בפני עצמן הי' המדה"ד נותן לברכם בלחם ומים. מה עשה הקב"ה מברך לכהנים במקום ברכה דישראל ממש כמשל הנ"ל ואחר שהם אוכלים על שלחן א' בהכרח לחלק להם באותה הברכה אשר הישראל מתברך:
ויהי ביום כלות משה וגו'. מדרש הה"ד אשמעה מה ידבר האל ה' וכו' כיון שנעשה המשכן הלך משה והרכין אזנו אמר משה תאמר שיש בלבו של הקב"ה על ישראל הה"ד אשמעה מה ידבר כו' אמר הקב"ה למשה שלום ביני ובין ב"י הוי כי ידבר שלום על עמו וגו' ע"כ. ומאמר זה הוא גם בילקוט (תהלים פ"ה) אל מאמר אשמעה מה ידבר וגו' ומביא שם עוד מאמר בשעה ששמעו עמון ומואב מצות קרבנות נתכנסו אצל בלעם ואמרו לו מפני מה לישראל צוה מצות קרבנות ולנו לא צוה אמר להם כי ידבר שלום אל עמו כו' הקרבנות אינן אלא שלום ישראל שקבלו את התורה צריכים להקריב אתם מתחלה פסלתם אותה ועכשיו אתם רוצים להקריב מי שקבלה הוא מקריב שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. והמאמר אומר הביננו:
(רסז)
המשל לעני שהי' לו במרחקים אח עשיר גדול והי' שולח לו בכל שנה סך ידוע ויהיו ימים אשר העשיר הזה לא שלח והעני הי' חי בצער מאד וגם בעל חוב ולאחר איזה ימים בא העשיר עם סחורתו על היריד אשר בעיר הזאת במקום אחיו העני ובבואו הלך אל בית אחיי העני ואמר לו עשה נא חשבון כמה אתה צריך ואתן לך ויערוך לפניו חשבון מה שהוא חייב בחניות ושכר דירה ומה שהוא צריך לנשואי בתו ויתן לו את הכל אבל צוה עליו לאמר ראה אתי כי כל זה עשיתי קודם כל עסקי כי למחר יתחיל היריד ואהי' טרוד במו"מ שלי ע"כ אבקש אותך שתתן לי מניחה בכל ימי משך היריד ולא תבוא אלי להטריד אותי בענינים כאלה והעני הזה כאשר השיג הסך הזה כרגע הי' לאפס כדונג מפני האש כי הי' לו נושים הרבה ולמחר כאשר התחיל היריד פתח העשיר את חנותו וסחורתו הי' חתיכי' חתיכות של כמה מיני משי אשר בני אדם צריכים אליהם מאד לתיקון הבגדים יחרים יקרים ותעבור אשת העני לפני החנות של אחי בעלה וראתה שמה הרבה קונים ומשלמים במיטב כספם ויהי בבואה לביתה התחילה לפתות את בעלה שילך אל אחיו ויאמר לה הלא השבע השביע אותי שלא אלך אליו ולא אטרידנו בעסקים כאלה ואיך אלך ואיככה אשא פני לנגדו ותען האשה בחכמה ותאמר אליו איעצך איככה תוכל לגשת אליו לדבר עמו אתה תבוא אל החנות ותתחיל לבדוק בהסחורות ככל הקונים העומדים שמה וכאשר תשאלנו על מקחם בתוך הדברים תאמר לו כי אתה צריך לכסף ובהכרח עשה כעצתה וילך אל החנות ויגש אל הסחורות ויחפש הנה והנה. אכן גם העשיר הבין את הדברים ויאמר לו בערמה אחי מה זה תבדוק ותחפש לך נא אל ביתך והבא אלי בגדיך של משי ואראה מה חסר בהם ואני אתן לך במה לתקנם אכן הלא עני אתה ובגדי משי אין לך וא"כ מה תחפש בחנם ומה לך במטלאות כאלה. הנמשל כי מבואר במדרש (פרשתנו י"ב) להקים את המשכן למה הי' העולם דומה באותה שעה לטרסקל של ב' רגלים שאינו יכול לעמוד והוא רותת כיון שעשו לו רגל שלישי נתבסם ועמד כך משנברא העולם עד שקבלו ישראל את התורה הי' העולם עומד על גמילות חסדים ואחר שקבלו את התורה והיו שתי רגלים תורה וגמ"ח הי' העולם רותת נעשה לו רגל שלישי עבודה להקריב קרבנות. והיינו כי קודם מ"ת הי' די אל העולם זכות גמ"ח ואחר שנתנה תורה ונעשו שתי רגלים התחיל העולם רופף כי מאז כבר נזדמן מי שעבר על מצות התורה הי' מהצורך לעשות רגל שלישי למען ע"י עבודת הקרבנות יתקן את אשר קלקל. וא"כ יפה העיר אותם בלעם והורה להם טעותם כי הם חשבו אשר הקרבנות הוא ענין חשיבות בפ"ע והי' קשה להם מפני מה לא צוה אותם מצות קרבנות ע"ז אמר להם הלא הקרבנות אינן אלא שלום להשלים את אשר נחסר ולעשות תיקון א"כ ישראל שקבלו את התורה צריכים להקריב אתם מתחלה פסלתם אותה ועכשיו אתם רוצים להקריב מי שקבלה הוא מקריב:
עוד על מאמר אשמעה מה ידבר האל וגו' בשם הרב ר' אב"פ וז"ל הנרא' לפי עומק הפשט כי מאמר זה נמשך למה שאמר תחלה שובנו אלקי ישענו והפר כעסך עמנו הלעולם תאנף בנו וגו' הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך וגו' אשמעה מה ידבר וגו':
(רסח)
המשל ממש ע"ד מחותנים מתקוטטים זע"ז קודם החופה ואחד כעס על חבירו ויבזה אותו למאד. אמר לו חכם א' עצור בדברים ועשה זאת לכבודך כי הלא עוד מעט תלך עמו במחול ואיככה יערב לך לרקד עמו אחר הנאצות האלה אשר אתה מחרפו בהם. הנמשל זהו מאמר המליץ הנשגב ע"ה שובנו אלקי ישענו והפר כעסך עמנו. ומה זה תחרף אותנו הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך. כי השידוך לא מתפרד בשום אופן וא"כ יותר נאות לכבודך שלא להקל בכבודנו ושלא לכעוס עלינו כ"כ והוסיף ואומר הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו:
(רסט)
המשל ממש ע"ד א' הביא לבנו מתנה בבואו מן הדרך וספרה לו אשתו כי הכה אותה ואינו הולך לבית הספר אינני שומע שומע לקול מורים וינחם האב על המתנה שהביא לו והסתיר אותה מפניו ואמר לו תדע כי עיניך לא יראו החפץ ההוא ואחר איזה ימים הבין כי חמת האב שככה ובא אל אביו ובקש ממנו הראני נא עכ"פ את החפץ ואדע לכל הפחות מה הוא ובתוך הדברים הוא מוסיף ומבקש גם כן ותנה אותו לי. הנמשל זה ממש מאמר הראנו ה' חסדך ואחר כך מוסיף ומבקש וישעך תתן לנו והמליץ ואמר אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו וגו':
(רע)
המשל בזה ע"ד בן חטא נגד אביו עד כי גרשהו מביתו והי' האב הולך בכל יום לבתי מדרשות לשאול את פי היושבים בביהמ"ד אם לא ראו את בנו לומד אם הוא חוזר את השיעורים אשר לו. והתוודע הדבר אל הנער הלך אצל אביו ויאמר לו גם היום אתה שואל עלי אם אני לומד למה לא שאלת אם אכלתי לחם היום גם אתמול. ויאמר אל אביו אדרבא כל ישעי וכל חפצי לשמוע מפיך מה תדבר עלי כאשר תדבר תחלה עמי בשלום ותקחני ותחזירני על שלחנך ותספיק לי כל מחסורי אדרבא אז רצוני לשמוע מה תדבר עלי. הנמשל כי כהיום הקב"ה מדקדק אחרינו ואחר הנהגותינו על ביטול תורה ותפלה ומע"ט בא המליץ החסיד ע"ה ואמר אשמעה מה ידבר האל ד' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו מה מאד נכספתי לשמוע מה ידבר ה' עלינו כאשר ידבר תחלה שלום אל עמו ויחזור אותנו על שלחנו. כי ידעתי בבירור ואל ישובו לכסלה כי עוד לא יעשו המעשים הפחותים אשר עשו כבר. אבל אם אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו. אז חסד ואמת נפגשו וגו' אך גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה שנתפרנס בריוח בלא דאגה אז צדק לפניו יהלך וגו':
מזרק אחד כסף מדרש (פרשתנו י"ד) זה הי' יוסף שנזרק מאביו למצרים כסף ע"ש כסף נבחר לשון צדיק שע"י חכמתו זכה למלכות כמה דתימא (מקץ) אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. הנראה כי הוכחת פרעה כן היתה:
(רעא)
המשל לבא מעיר קטנה להתישב בעיר גדולה ועשה לו חנות רחבה מסחורות רבות ויקרות לימים בקשו הקהל לגבות מס והעריכו אותו שיתן עשרים אדומים ויבוא אליהם ויתאונן לאמר מה אני ליתן מס גדול כ"כ אמרו לו אתה עשיר וחנותך גדולה מכל החניות אשר בעיר השיב ואמר חי נפשי כי הסחורות אינם שלי כי לקחתי כל זאת בהקפה השיבו בחכמה ואמרו הלא גם פיך ענה בך כי עשיר אתה כי לולא כן מדוע יאמינו בך ויתנו לך סחורה הרבה כ"כ בהקפה. הנמשל פרעה אמר אל יוסף שיפתור לו חלומו כמאמר שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו ואתה עשיר בחכמה ודעת ויען יוסף ויאמר בלעדי רק אלקים יענה את שלום פרעה. ר"ל אין החכמה שלי רק מהאלקים הוא ובעצמי עני מדעת ואחר אשר שמע חכמת הפתרון אשר פתר לו אמר אל יוסף גם אם כדבריך עכ"ז חכם גדול אתה כמאמ' דניאל (דניאל ב') יהיב חכמתא לחכימין וא"כ אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת ולא איש אחר אין נבון וחכם כמוך:
פרשת בהעלותך
בגמ' (מכות י"ד א' ירושלמי שקלים פרק ב') בשעה שאמר הקב"ה לדוד (שמואל ב' ז) האתה תבנה לי בית לשבתי מה הי' פריצי הדור עושין היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו דוד אימתי יבנה בית המקדש אימתי בית ד' נלך והי' דוד אומר אעפ"י שהם מתכוונים להכעיסני אני הייתי שמח בדבריהם דכתיב שמחתי באומרים לי בית ד' נלך והקב"ה אמר לו (שם) כי ימלאו ימיך וגו' והקימותי את זרעך וגו' הוא יבנה בית לשמי וגו' אשר בהעוותו וגו' ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבנות. שנא' (משלי כ"א) עשה צדקה ומשפט נבחר לד' מזבח:
(רעב)
משל לשר גדול הי' לו מגריסן בביתו שהי' חכם לעשות תבשילין על צד היותר טוב. ויהי כי זקן האיש האומן הזה דרוש דרש השר אחר רופא מומחה להחזיקו אצלו בביתו ומצא רופא חכם הגדול מכל המדינות וממדינה רחוקה וגמר אומר עם הרופא שיבוא לשכון כבוד בגבול נחלתו ובתנאי שלא יבוא כל זמן שמגריסן עודנו בחיים ויהיו עבדים מצפים לאמר מתי ימות המגריסן הזקן הזה ויבוא הרופא החכם אצלינו. וכשמוע השר אח דבריהם כעס עליהם מאד ואמר להם שוטים מה אתם חושבים וכי חקה חקקתי או גזירה גזרתי שלא יבוא הרופא בחיי המגריסן או תחשובו כי צר לי המקום להחזיק את שניהם בביתי ע"כ עיניכם נשואות וכלות וצופות מיתת הזקן הזה לא כן הדברים כ"א בטחתי בחכמת לב המבשל הזקן הזה אשר כל הימים שיהי' הוא המבשל והמעריך לחם לפני תמיד לא יזיק אותי שום מאכל ואני בטוח מכל חלי ומכל מחלה שלא תהי' בקרב ביתי וא"כ למה לי רופא כ"א אחרי מות המגריסן אז אני דואג ולכן הכינותי לי את הרופא שיבא לביתי וא"כ למה יכבד עלי אריכת ימיו של הזקן הזה הלא טוב לי שלא אחלה משאחלה ואתרפא ע"י רופא כמאמר אוקיר לאסי' עד לא תצטרך לי' ר"ל כדי שלא תצטרך לי'. הנמשל כי לפי דעת פריצי הדור הי' פגם ועצב לדוד שאין ביהמ"ק נבנה בימיו וע"פ האמת לא הי' צורך לביהמ"ק בימיו וא"כ יפה אמר שמחתי באומרים לי וגו' המה היו מתכוונים להקניטו ולהכעיסו והוא הי' עלז ושמח כי שבח ותפארת הוא לו וזהו והקב"ה אמר לו כי ימלאו ימיך וגו' והקימותי את זרעך וגו' הוא יבנה בית לשמי ומובן מעצמו כי בנו לא יהי' שלם לפניו ית' כמוהו וזהו מ"ש אשר בהעוותו והוכחתיו וגו' ואז יהי' צורך אל ביהמ"ק. אבל אתה חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבנות:
ויעש כן אהרן וגו' להגיד שבחו של אהרן שלא שינה (ספרי). ולבוא אל הביאור נזכיר מאמר המדרש (ריש חקת) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני אמר אמר שלמה חקרתי ופשפשתי על כל התורה ומצאתי בה טעם כיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה אמר אמרתי אחכמה והוא רחוקה ממני. דע כי נתבאר מפי סופרים ומפי ספרים שאין לחקור ולבקש טעמים על מצות השם ית' רק להיות תמים עם ה' אלקינו באמונה שלמה כמאמר המשורר (תהלים קי"ט) דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי היינו גם במשפטים שיש בכחי לחקור עמם אני משוה את כל המצות לדרך א'. והוא דרך אמונה לבד:
(רעג)
המשל ע"ז סוחר שעושה משולח לקנות סחורה עבורו והמשולח הזה נשא ונתן על הדרך עם המעות הזה והרויח ואח"כ קנה סחורה בעבור המשלח והסוחר ישלם לו במיטב כספו ומה זה לו לבקש עילות להשתכר בכספו. הנמשל כן אם האדם מקיים לא תגנוב ולא תגזול בעבור תועלת המושג לחברת בני אדם הוא משתכר בסחורות ה' ית' והלא הוא ית' ישלם לאדם שכרו בעוה"ב:
הוא שהתנצל החסיד ע"ה ואמר (שם) טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי לאמר כי ראוי אנכי שתלמדני טוב טעם ודעת והטעם כי במצותיך האמנתי:
(רעד)
משל לשלשה אנשים חולים על מחלה א' הביא אליהם הרופא סמים שוים א' לא חקר מאומה ועשה ככל אשר צוה עליו הרופא ונתרפא השני הי' קצת בקי ברפואות כנשים ויחקור בשכלו בעניני הרפואה והדברים אשר לא הבין הי' זורה אותם הלאה ומת מחליו. השלישי הי' כמו השני הנ"ל אבל הי' יודע כי הרופא הוא יותר בקי והוא אומן חכם מאד לכן גמר אומר בלבו גם כי אנכי אחקור ואתבונן ולא אבין כמה דברים מהרופא אני סומך עצמי על הרופא ועל חכמתו כי רבה היא. הנמשל כן איש ההמוני מקיים המצוה בשלמות בלי חקירה כלל אבל החכם החוקר בכל פרט נקל עליו לעבור על אשר לא ידע. הוא הדבר בשלמה המע"ה כי הוא חושב שתועיל אליו חכמתו אל קיום התורה אשר באמת כן אמר אביו החסיד ע"ה (תהלים קי"ט) הבינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל לב ואמר כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה בעניני התורה והי' זה סבה אל ההיפך כי עי"ז היא רחוקה ממני יותר מהזולת הבלתי חוקר מאומה. כי ע"י חקירתו שפט ואמר אני ארבה ולא אסור וגו' וכן חקר במשפטים והתבונן בהם עד נקודת האמת. אבל כאשר הגיע לפרשת פרה אדומה וחקר על כל הצדדים ולא מצא בשכלו טעם מספיק זה הי' לו אות נאמן כי תורת ה' היא נשגבה מבינת אנוש ואין לאדם לחקור על מצותי' רק לקיים מאמר אביו החסיד ע"ה כל מצותיך אמונה וזהו מ"ש להגיד שבחו של אהרן שלא שינה:
(רעה)
משל לעשיר שהזמין איש עני אל המשתה ויאכל העני וישתה ויפול למשכב ויתפלא מאד לאמר אם פת חריבה שזה הוא ארוחתו ארוחת תמיד לא יזיקני ובשר שמן ומטעמים יזיקני אבל שקר בפיו כי יותר יזיקו וושחיתו המאכלים היקרים השמנים לא הדלים והרזים אשר ע"כ השרים והרוזנים יש להם רופאים קבועים. הנמשל כן איש ההמוני מה שאינו משנה אין אין בזה פלא כי הלא אין בכחו לחקור. אמנם אהרן הי' לבו חכם והי' משכיל מאד. ועכ"ז מיאן בחקירה ולא שינה כל מאומה:
ומה נפלאו בזה דברי חז"ל (שבת קל"ח ב') עתידה תורה שתשתכח מישראל שנא' והפלא ד' את מכותך הפלאה זו איני יודע מה היא וכו' הוי אומר הפלאה זו תורה שנא' (עמוס ח') הנה ימים באים וגו' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ד' וגו' וראוי להתבונן מה קללה יש בזה שישוטטו לבקש דברי ה' וגם אם לא ימצאו עכ"ז גם זו טוב' גדול' שיהי' רעבי' לבקש דבר ה' ויהי' בכלל הולך ואינו עוש' ששכר הליכה בידו. ומה גם כי גם בעינינו יפלא למה לא ימצאו אבל אם תתן לבך על כמה תועים מדרכי התורה מהם שהזכיר הרשב"א ז"ל בתשובותיו עיקר הצמיחה היתה מסבת היותם להוטים אחר התורה לחזות בנועם ד' ולבקר על מצפוני' ועמקי סודותי':
(רעו)
המשל ע"ז לעשיר שהי' מנהגו להאכיל את בניו פטומים והם לא אכלו מהם רק מעט והאב הי' מצטער ע"ז מאד פעם נסע עמהם לארץ רחוקה ויתעו מדרכם כמה ימים אל מקום מדבר שמה ושאי' ולא הי' להם מה לאכול רק עשבי השדה אשר הם כחרבות לגיו וכל נחמת האב היתה כי בניו הלא הרבה לא יאכלו וזה לא יזיק להם ויהי אחר ימים אחדים בא א' מן הבנים אל אביו ואמר לו דע אבי כי ב"ה יש לי כח הרעבון וחשק גדול ואוכל הרבה. בכה האב אל קול דבריו ואמר הוי בני יקירי דע כי מאד יכאב לבי על רעבונך אשר לך פה כי הלא לא תמצא במקום זה לאכול כ"א דברי' רעים המזיקים ואני אמרתי זאת נחמתי במה שלא הורגלתם לאכול הרבה ואיך עתה נהפכתם ואכלתם אכול ושבוע מהעשבים הארורים האלה. הנמשל כי בימים הראשונים שלח הקב"ה אלינו את הנביאים הקדושים יום יום השכם ושלוח והי' דבר ה' להם למשא ולא קבלו רק מעט מן המעט. וכן בקראם בדברי תורה קראו רק שנים ושלש דלתו' ונעשו יגעים ועיפים כמאמר (ישעי' מ"ג) כי יגעת בי ישראל והקב"ה כמה מצטער ע"ז כביכול עד כי גרם החטא וישראל גלו מעל אדמתם ואין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה קמו ונתרבו המתנבאים הבודים מלבם דברים אשר לא צוה אותם. והם יבואו אל המתנבאים האלה כאיש רעב אל הלחם והנזיד. וזהו והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ד' וביאר ואמר ונעו מים עד ים וגו' ישוטטו לבקש את דבר ה' אבל ולא ימצאו כי טועים הם בדבר הנסיעה המה ישוטטו לבקש דבר ד' אצל המתחפש והמחניף את הארץ:
והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה וגו' וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו וגו' ויחר אף ד' מאד ובעיני משה רע. להבין זה נקדים מאמרם ז"ל (ילקוט בשלח) על מאמר שמעתי את תלונות בני ישראל אמר הקב"ה גלוי לפני מה שאמרו ומה שעתידים לומר דבר עליהם לאמר בערב תאכלו בשר אמור להם בין ב' דברים אתם עומדים ששאלתם לחם כהוגן כהוגן שאלתם וששאלתם בשר מלא כרס שאלתם. ביאור זה דע כי מאמר תלונה יסוב על דבר שהמתאונן מתלונן עליו בלבו ובמחשבתו ואינו תובע בפה:
(רעז)
משל למשרת אצל עשיר ומאכיל אותו מאכלים פחותים ואינו מסב אותו על שלחנו שהוא אוכל עם בני ביתו. הנה גם שהמשרת מצטער בלבו עכ"ז אין מן המדה שיתבענו בפיו כי אינו יכול לחייבו על זה בדין. ועכ"ז תלונתו בלבו ומשפט המשרת הזה בכלות זמנו ובא לתבוע שכרו מאת העשיר והוא לא השלים שכרו כראוי והמשרת מתעבר עמו לאמר למה יגרע שכרי הראוי לי. ובתוך הדברים מבליע ג"כ תלונותיו אשר בלבו וימלא את פיו ויאמר למה אתה מגרע שכרי אפשר אתה מנכה לי בעד הבשר והמטעמי' שהייתי אוכל בכל יום על שלחנך. ובזה עיקר המריבה הוא על השכירות ומתוך הריב וריבוי דבריו נראה ונתודע כי יש בלבו תלונה ישנה. הנמשל כדבר הזה ממש הי' בהמבקשים תואנה במדבר כי עיקר התביעה הי' כי הוצאת אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב שזה מורה על בקשת לחם ובתוך הדברים היו מראים שיש להם תלונה גם על הבשר כי מדוע אמרו מי יתן מותנו ביד ה' בא"מ בשבתנו על סיר הבשר אם לא לרמז על מה שבלבם כי עתה אין בשר בסיר. לכן אמר ית' שמעתי את תלונו' ב"י דבר אליהם בין הערבים תאכלו בשר וגו'. וזה מאמר הילקוט אמור להם בין ב' דברים אתם עומדים כלומר הבקשה היא לחם והתלונה בלב היא גם על הבשר. והנה פה במעשה האספסוף הי' ענין אחר כי פה הי' מאמר מבואר מפורש יוצא מפיהם מי יאכילנו בשר ותלונתם בלב הי' מגונה מאד כמאמרם ז"ל (יומא ע"ב) בוכה למשפחותיו על עסקי עריות שנאסר להם. וראוי להתבונן מאין הוציאו חז"ל את הדרש הזה כי פשוטו של מאמר וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו מורה שהיו בוכים משפחה משפחה לבד. והנראה כי המאמר בעצמו מורה על זה כי הנה הבכי' תזדמן על ב' אופנים:
(רעח)
המשל בזה לעני בוכה על שהוא רעב או יחף והוא דבר שאפשר לתקנו ע"י מתנדבים ויש בוכה על אביו שמת והוא דבר שאין לו תרופה והמופת עליהם לדעת ענין בכייתם מה היא כי אם הבוכה משמיע קולו בשוק במקום אסיפת בני אדם ודאי הוא בוכה על דבר שיראו ויחמלו עליו ויושיעו לו לא כן אם הוא יושב ובוכה בחדר משכבו שאין רואה אותו ודאי בכייתו על דבר מעות לא יוכל לתקון ע"ד שאמר הוא ית' (ירמי' י"ג) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי וגו' כי למה יבכה במקום רואים וכאמרו (שם י') אין נוטה עוד אהלי ומקים יריעותי. כן הדבר בהשאלות האלה כי שאלת הבשר היא דבר שיש לו תרופה לכן שאלוהו בגלוי אבל התלונה אשר בסגור לבבם אין לגלותה בעליל לארץ כי ודאי השאלה הזאת לא תהי' נשמעת ולכן הסתירו בכייתם. ומעתה המאמר נדרש על פשוטו וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו איש לפתח אהלו מדוע לא השמיעו את קולם בשוק אם לא כי יש בלבם דבר שאינם יכולים לפרוט בדבר שפתים וזהו על עסקי עריות שנאסר ודבר שלא יחזור עוד להתירו:
מדרש מדרש בשעה שבאו ישראל לאותן הדברים ויהי העם כמתאוננים נשרפו הזקנים באותה שעה שאף הם הקילו ראשם בעלותם על הר סיני כשראו את השכינה ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו וכי אכילה ושתי' היתה שם למה הדבר דומה לעבד שהי' משמש את רבו ופרנסתו בידו והי' נושך ממנה כך הקלו ראשם כאוכלים ושותים כו' והן נשרפו כשנתאוו אותה תאוה שנא' והאספסוף וגו'. וראוי לבאר מה ענין החטא ומה הוראות המשל לעבד:
(רעט)
המשל בזה לא' שהיתה אשתו ממשפחה בזוי' ופחותה מאד ומעשי' ומנהגי' כלם היו למורת רוח ועכ"ז הי' אוהב אותה. לימים מתה האשה וקיבל האיש על עצמו לקחת לו אשה יראת ד' ומצא את מבוקשו אשה משכלת מאד ומצאה חן בעיניו לימים שמעה מפיו בהציעו שבחה ויקרה וחביבותה עליו לאמר הלא תדעי לך רעיתי תמתי כי בכל עת אשר אני רואה את זיוך דומה בעיני כי אשתי הראשונה עמדה מקברה ואשתו המשכלת כשמעה מפיו הדברים האלה ותתמרמר מאד לאמר אם עוד אתה אוהב את אשתך הראשונה המרשיעה הלא הגדת היום כי אהבתך אותי אך שקר כי הרשע והצדיק המה ב' הפכים ואם באמת אתה אוהב אותי בעבור מנהגי הטובים צריך אתה להפליג השנאה על הראשונה בעבור מעשי' הרעים שאחזה בהם. הנמשל מה שנא' ויחזו את האלקי' ויאכלו וישתו היינו שהיו טועמים טעם ערב ונעים במחזה שדי כאלו אוכלים ושותים נמצא כי עדיין ערב להם המאכל והמשתה וא"כ עדיין הם מבחוץ ואיך תוכל אהבת ה' ית' להתקיים בהם. כמאמר יעקב לעשיו (בראשית רבה ע"ה) אין ב' זרזרים ישינים על דף א':
וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וגו':
(רפ)
המשל בזה לשני סוחרים נסעו בדרך ויבואו אל בית אכסניא ונתנו לפניהם מאכלים יקרים בשר שמן ודגים ופרפראות הרבה ג"כ העלו על השלחן מה שדרך המעוננים לאכול אותם עם הבשר יחד כמו שמעלים צנון וחזרת ובצלים ערוכים יפים בחומץ ודבש. למחר באו אל אכסניא ולא מצאו שם מאומה לאכול אמר א' מהסוחרים אי' יום האתמול ואי' האכסניא המפוארה עם הבשר ועם הדגים ויאמר לו חבירו מה לך לזכור את הבשר והדגים היקרים אשר אכלנו שם ומה תדבר מהם בחנם כי לא נשיג זאת פה בשום אופן ספר אתה הפרפראות מי יתן והי' זה לפנינו עכ"פ להשיב נפשנו הרעבה וכל מר יהי' מתוק. הנמשל זהו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים זה ודאי חנם כי זאת ודאי לא נשיג פה אבל מי יתן עכ"פ שנשיג את השומים ואת הבצלים כי עתה נפשנו יבשה אין כל:
ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים. ובהשקפה ראשונה הדבר זר כי בעבור הטעם הזה שאמר כי שם קברו את העם המתאוים הי' ראוי לקרוא את המקום קברות המתאוי':
(רפא)
משל לאיש רע ובליעל שואף על עפר ארץ להוריד בעלים מנכסיהם ולהשבית קניניהם והי' מצליח ימים כבירים ברשעתו כי ציד בפיו בפיו והי' במחשך מעשיו אין רואה ולא הי' א' יודע להשמר מפניו פעם עשה מריבה עם א' מבני עירו עד כי הבטיח לו הבליעל שיראה ברעתו ועוד מעט יקח ממנו את נקמתו וילך והלשין עליו עד כי הרע לו מאד וכאשר עשה לו את אשר זמם ובצע אמרתו פער פיו נגדו ואמר לו ברוך מעבדי שזכיתי להרע לך רעה גדולה ומרה השיב ואמר לו יותר יש לי לשמוח על מפלתך העצומה כי מעתה הלא נגלה נגלית ברוע מעשיך ומהיום ידעו כלם כי אתה הוא הבליעל המוריד אנשים מכבודם ורכושם וידעו מהיום להנזר ממך הרחק וישמרו א"ע ממך כאשר ישמרו א"ע מאש וממים ומהיום לא תזכה עוד להרע לא' מאתנו כאשר לא ירע הנחש בעבור כי כלם זהירים להשתמר ממנו וא"כ קפחת א"ע הרבה. הנמשל זהו מאמר ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה התאוה נקברה שם כי שם קברו את המתאוים ותיכף לתאוה עונש א"כ כמה הושפלה התאוה עד כי שחה לעפר ועד אבדון הורדה:
פרשת שלח
במדרש ר' אחא הגדול פתח יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם למה הדבר דומה למלך שהי' לו אוהב אמר לו לך עמי ואני נותן לך מתנה הלך עמו ומת אמר המלך לבנו של אוהבו אע"פ שמת אביך אין אני חוזר מן המתנה שאמרתי לו בא וטול. כך הקב"ה אמר לך לך מארצך הבטיח לו שיתן לו מתנה כו' א"ל הקב"ה למשה אע"פ שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי אלא ודבר אלקינו יקום לעולם. הדברים כפשוטים הם רחוקים מאד ומצוה לקרבם שיהי' כוונת המאמר להורות על כל חפצי העוה"ז שהמה מהבל יחד וכמאמר (ישעי' ח') קול אמר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ וגו' ואין שיור רק התורה הזאת שעלי' יסוב מאמר ודבר אלקינו יקום לעולם וממילא יהי' נשמע ומובן שהקב"ה קיים הבטחתו. ונקדים מאמר (ישעי' מ') קול קורא במדבר פנו דרך ה' וגו' וננלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וגו' המליץ על העולם הזה קול קורא במדבר שאינו מקום זריעה אל התורה והמצות שנא' בהם זרעו לכם לצדקה ואינה מקובלת אל העוסקים בעניני הגופות כמו קרקע המדבר שאינה מקבלת זרע ועוד קול אומר קרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה. ור"ל בשני הקולו' האלה שבח התור' ויקר תפארת' שאמ' עלי' פנו דרך ד' ונגלה כבוד ד' וגו' ב' גנות העוה"ז ויחד לזה מאמר מיוחד כל הבשר חציר וגו' יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם:
(רפב)
המשל על כל זה לא' שירד מנכסיו ועקר ממקומו וילך למרחקים ומצא מעבר לים מדינה אשר אנשיה כפראים במדבר לא דעת ולא תבונה בהם להכין איש מחרשתו ולהציב דרבן לזרוע ולעשו' פרי תבוא' להוציא לחם מן הארץ וישא עיניו וירא את הארץ עפרות זהב ומלאה אבנים טובות ומרגליות ואין מבין עליהם וכל מחיתם היתה ע"י עוברים ושבים הבאים שמה ומביאים להם תבואות ופירות ומחליפים עמהם על אבני חפץ ועל הזהב וכסף וכסף מה עשה האורח הזה לקח לעצמו שדה גדולה מאד וזרע ונטע ועשה וקבץ תבוא' ופירו' הרב' והיו מחליפי' עמו על זהב ופז רב. ויהי כאשר קרבו ימיו למות אמר אל בניו דעו בני כי יש לי בן מאשתי הראשונה אשר נשאתי במדינו' אשכנז שלחו נא והורידו את אחיכם לפה ותחלקו עמו בירושה אשר אנכי מנחיל אתכם תבואות ופירות וזהב ואבני חפץ ותתנו לו הברירה שיבחור לו מה שירצ' ויבחר לעצמו האבנים טובות ומרגליות והם יקחו את התבואות והיו לשחוק בעיניה' כי התבואה היתה בעיניהם החלק היקר והמשובח והאבנים הי' בעיניה' כעפר ויתפלאו מאד על אביהם שאמר להם שהוא חכם ונבון דעת אי' חכמתו ואי' עתה תבונתו כי מאס בטוב ובחר בהבלים והאיש הזה הלך לביתו מלא את אמתחתו זהב ואבנים יקרים מאד לרוב. לימים בא אליהם מלך חכם ולמד דעת את העם והראה להם האיך עושים כלי מחרישה עד כי חרשו וזרעו וכל תושבי המדינה התחילו לעסוק בעבודת האדמה ותעש הארץ בר ולחם ומזון הרבה מאד והיו מוליכים אבנים טובות למדינות אחרות ומוכרים ביוקר כראוי לכל אבן ואבן עד כי תבואות ופירות הי' אצלם בזול מאד והאבנים ומרגליות ביוקר גדול אז אמרו היום הזה ראינו כי צדקו דברי אבינו שאמר על אחינו שהוא חכם ומשכיל מאד ואנחנו חשבנוהו לאויל ומשוגע הלא עתה עינינו רואות כי את כל יקר ראתה עיניו ואלינו השאיר החלק הפחות והזול. הנמשל כבר ידענו כי חשובו' ארץ ישראל ומעלתה הוא לגופות גם לנפשות אל הגוף כי הוא ארץ זבת חלב ודבש אבניה ברזל ונחושת לא תחסר כל בה והחלק הזה הוא רב הכמות ומעט האיכות ואל הנפש עיקר קדושת הארץ כי היא מסוגלת לחכמה ולקדוש' וטהר' לנבואה להשראת השכינה כמאמר (ישעי' ב') כי מציון תצא תורה וגו' והחלק הזה הוא מעט הכמו' אצל ההמון ורב האיכות אל החכם ומבין עד אין שיעור והנה כל הימים אשר בני אדם חומדים תענוגים זמנים והעולם נתון בלבם וזהו החלק הטוב והמשובח ודאי כי מעלות הרוחניות והנפשות המה כאין נגדם ומה גם נגד השלוה והצלחה שהיתה בימי שהע"ה וע"כ יאמרו בלבבם כי אברהם לא טעם כלום מן הארץ הטובה אשר הנחילו ד' כי מה מן הטוב השיג כי הי' מתגורר בה והכנעני אז בארץ וא"כ יפלא על הקב"ה איך לא הקים הבטחתו שהבטיח לו. אבל לעתיד אשר אז האמת יופיע אורו לעיני השמש אשר כל חפצי העוה"ז מאפס ותוהו נחשבו ואין שיור כ"א התורה וענפי' ופארותי' אז יתברר למפרע כי אברהם ע"ה לקח חלק הטוב והמשובח די והותר ושום אדם לא זכה לנחול קדושה וחכמה כמוהו. ומעתה המאמר פשוט להבזות כל חפצי העוה"ז בעיניהם אשר כל בשר חציר וכל חסדו כציץ השדה וא"כ אין דבר בעולם משובח רק התורה ביקר קדושתה ותפארת מעלתה ודבר אלקינו הוא יקום לעולם כי לא ימוש ספר התורה מפינו כל הימים:
ותשא כל העדה ויתנו את קולם. מדרש זה שאמר הכתוב ותרגנו באהליכם תרתם גנות הארץ שקראה הקב"ה ארץ טובה. והמדרש אומר הבינני:
(רפג)
המשל בזה לחסיד גדול שהי' פרוש ונזיר מכל עניני העולם והי' צריך לעשות שידוך עם בנו הבחור וכאשר בא השדכן ודבר ודבר עמו נכבדות והציע לפניו שידך השיב ואמר הלא בני בן יחיד הוא לי לא נקל בעיני להתחתן עם מי עד אשר אראה בעצמי את האיש ואת בתו ואבחון את מנהגו ויקח מרכבה ויסע עם השדכן ויהי כאשר באו אל בית העשיר אבי הכלה ויטב בעיניו הדבר מאד וגמר עמו ועשה ההתקשרות ויסע לביתו ויעש משתה ושמחה לכל קרוביו ואוהביו ויהי ביושבם על השלחן וישאלו אותו להגיד להם מה משפט המחותן ומנהגו והוא מספר להם כל אשר ראו עיניו ממנהגיו הטובים מצדקותיו ושאלוהו גם על אשת המחותן והוא מספר לפניהם מדותי' הטובות אח"כ שאלוהו על העיקר מה ענין הקרן ואשת החסיד כאשר שמעה מאת המסובים כי דבר בפיהם מענין הכלה ותקרב גם היא לגשת אל השלחן לשמוע מה ידבר ומה ישיב ויען החסיד ויאמר דעו כי להגיד לכם שבח הכלה אין מלה בלשוני אבל בקצרה אודיעכם כי עוד עיני לא ראו כזאת רחוק מפנינים מכרה. ויהי כאשר שמע החתן את דברי אביו איך הוא מפליג כ"כ בשבח הכלה וישא את קולו ויבך בכי גדול ותאמר לו אמו בני מחמדי מה לך כי תבכה שמע נא את דברי אביך משבח את הכלה תהלתה ותפארתה ויענה ויאמר הלא לא נעלם ממך כי אבי הוא חסיד ופרוש גדול והקשבתי ואשמע מפיו כי הוא משבח ואומר כי הכלה אין כמוה בעולם וידעתי גם ידעתי כי אם הי' רואה בה מעלות אשר דרך בני אדם לחשוב אותם מעלות ודאי הי' שופט עלי' כי היא בעלת חסרונות כי מה לו ביפת תואר ויפת מראה או מלומדת במו"מ כי הוא שונא את כל אלה אם לא כי היא מנוולת שאין כמוה ותבכה ולא תאכל כל היום. הנמשל כי ידעו ממדותיו של הקב"ה רק הפרישות והנזירות מתענוגי העוה"ז כמאמר כך היא דרכה של תורה וכו'. וא"כ אחר אשר הקב"ה מפליג כ"כ בשבח הארץ הזאת ודאי כי הארץ מסוגלת רק לפרישו' וסיגופים כי את הטוב ואת הערב הלא הקב"ה שונא אותו. וזהו ותרגנו באהליכם תרתם גנות הארץ שהקב"ה קורא אותה ארץ טובה:
מדרש (פרשתנו) משל למלך שזימן לבנו אשה נאה ועשירה ובת טובים אמר לו הבן אלך ואראה אותה אמר לו האב בשביל שלא האמנת בי קונם שאתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה. כך הקב"ה אמר לישראל טובה הארץ והם אמרו נשלחה אנשים לפנינו גו':
(רפד)
המשל בזה לשדכן שבא להציע שידך בעבור בחור ויאמר לאביו יש לי שידך בעבור בנך עם בתולה בת פלוני אלמונו והוא בן גדולים וטובים אנשי השם המפורסמים והוא עשיר מופלג וסוחר גדול והנערה טובת חן ושכל. והנער שומע ומשיב מהצורך לנסוע ולראות עתה אתה התבונן נא בדבר התשובה שהוא משיב. הלא השדכן הציע לפניו מעלות מכמה סוגים גם מבחי' הערב גם מבחי' המועיל ואם רצון הנער לבדוק אם אמת הדבר בדבר מעלת המועיל א"כ מה זה שהשיב מהצורך לנסוע ולראות. הלא אם רצונו לחקור על משפחתו זאת יוכל לדעת מפי זקנים ומפי גדולי הת"ח כי באין ספק הת"ח יודעים זמ"ז. וכן אם רצונו לדעת את רכושו על זאת יוכל לדרוש ולשאול את פי הסוחרים בקיאים במעמד חבריהם. וא"כ על כל הדברים אין אין מהצורך לעשות הוצאה ולנסוע לשם. אם לא כי הנער לא נתן לב למעלת המועיל אשר בפי השדכן אבל עינו ולבו רק על מעלת הערב. ובעבור מעלת הערב מוכרח הוא לנסוע בעצמו לשם לראות אם היא טובת חן. כי זאת לא יוכל לדרוש מפי הלומדים והזקנים וגם לא מפי הסוחרים כי מי הי' שמה מי ראה או מי ידע. הנמשל זה עומק דבריהם ז"ל משל למלך שזימן לבנו אשה נאה ועשירה ובת טובים עם כל המעלות ערב ומועיל אמר לו הבן אלך ואראה אותה הנה בזה גילה נבלותו כי נתן עיניו רק בבחינת הערב ע"כ כעס עליו האב ואמר לו קונם שאתה רואה אותה בביתך כך הקב"ה אמר לישראל טובה הארץ והם אמרו נשלחה אנשים לפנינו גו'. ומאמר מבואר אמרו יהושע וכלב טובה הארץ מאד מאד. הכפיל ואמר מאד מאד להורו' על ב' המעלו' בהפלגה גם על הערב גם על המועיל והם אמרו נשלחה אנשים בע"כ כי עינם ולבם רק למלאות תאותם במעלו' הערב:
מדרש (פ' עקב) בעוה"ז הי' הכל מתאוין ליכנס לארץ ישראל וע"י עונות גליתם ממנה. אבל לעתיד לבוא שאין לכם לא חטא ולא עון אטע אתכם בתוכה נטיעת שלוה מנין שנאמר ונטעתים על אדמתם וגו':
(רפה)
המשל בזה לשני שכנים חשוכי בנים והיו הולכים לתור את הארץ אולי ימצאו איש נבון וחכם וצדיק שיברך אותם למען יפקדו ונזדמן להם כי באו אל אדם גדול בשם ותפארת ואמר להם כי יולידו בנים בשנה זאת ותקראו אותם בשמו' פ' ופ' והזהירם ואמר להם כאשר יהי' הבנים בני ב' וג' שנים תביאו את הילדים אצלי כי הם צריכים לברכתי. ויהי להם כן. וכאשר הגיעו הבנים לכלל שנים שאמר החכם ויקחו מרכבה כבוד' ויסעו ויבואו לפניו והבנים על זרועותם וישמח עמהם מאד. פתח פיו ויאמר על האחד הנער הזה יהי' צדיק מואס ברע ובוחר בטוב ועל השני עקם שפתיו ואמר הנער הזה יהי' בעל תאוה לא יחפוץ כסיל בתבונה וישמע אביו וימר לו מאד והאנשים נסעו ובאו אל ביתם. ויגדלו הנערים ויקחו להם מלמד ומורה גם ריש דוכנא אי רבי דרדקי (בעהעלפער) ולזמן ראו כי הדבר בהיפך כי הראשון הי' בורח בכל יום מבית הספר והשני הי' רץ לבית החדר בחדוה ושמחה ולמד והבין. ויהי כאשר ראה אבי הנער הראשון את צרתו נתיעץ עם אנשים ואמרו לו כי הוא מוכרח לנסוע שנית אל החכם הנ"ל ולשאול את פיו כי לחשוב על החכם איהו אי אפשר כי הבטיח אותו על בן זכר והי' לו הבטיח את שכנו והי' לו. וישע ויבא אל האיש והנער עמו וכבואו אל בית האיש וישאלהו לשלום ויאמר אליו הלא אתה אבי הנער היקר והנחמד אשר בעיר פ' ומכאב לב ושבר רות עונה ואמר הנני אבי העלם הזה נבל ולא חכם. ויתפלא האיש מאד על דבריו ויאמר לא יאמנו דבריך אצלי הלא הדברים האלה אמרתי על ילד שכנך אבל על בנך יחידך הבטחתי טובות נשגבות. והוא בוכה ואומר הלא העלם לפניך בחנהו ונסהו אם יודע גם א"ב והוא מספר לפניו איך לקח הוא ושכנו מלמד א' והר"ד הולך ובא אל נער שכנו ומביא לו תפוחים או אגוזים הוא מקבל מידו התפוחים והולך עמו לבית הספר והנער העלוב הזה משליך אל פניו התפוחים התפוחים גם האגוזים ואינו הולך לבית הספר. ויאמר אליו האיש עתה ראה כי מאד נאמנו כל דברי ולא התעללתי בך כי זאת תדע כי בלתי אפשר שיהי' לתינוק חשק אל הלימוד כי עוד לא הגיעו לו ימים שידע מעלת הלימוד וסגולתו כ"א מפתים אותו באגוזים ודברי שחוק ומי שתקפה עליו תאותו מלידה מבטן אותו אפשר לפתות שילך אל בית הספר כי יתנו לו מה שהוא מתאוה אבל כשיגדל ויהי' לאיש ודאי אותה תאוה אשר הביאה אותו אל בית הספר היא עצמה תבריחהו מבית הספר להורות לפניו תאוות אחרות ביותר כי התאוות הראשונות עוד לא יערבו אל חכו לא כן מי שנולד בלא תאוה ובלא חמדה איך יתפתה ללכת אל בית הספר ע"י התאוות המדומים. אבל אחר אשר יקנה לב וידע סגולת הלמוד מי יוציאנו מבית הספר אחר שאין תאותו גדולה להביאו כ"ש להוציאו. הנמשל זהו מאמר המדרש בעוה"ז הכל מתאוין ליכנס לא"י מסבת מעלת הערב והמדה הזאת גרמה להם בימים הנמשכים שבאו לידי עונות היותר ערבים עד שגלו ממנה אבל לע"ל שיעקור הקב"ה את היצה"ר מלבבינו ולא יהי' בנו לא חטא ולא עון לא יתאוו עוד אל מעלת הערב. וכל תשוקתינו יהי' לדבקותו ית' ולקיום מצותיו אז יתקיים מאמר ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם:
מסורה לחמנו ד' במסורה כי לחמנו הם זה לחמנו חם הצטידנו אותו מבתינו ביום צאתנו. (יהושע ט') בנפשנו נביא לחמנו (איכה ה') לחמנו נאכל שמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו (ישעי' ד'):
(רפו)
המשל בזה לבן מלך עשה נאצות בעיני אביו עד כי שלחו מעל פניו ויגרשהו מביתו והי' הנער נע ונד עד כי עמד לשרת אצל כפרי א' בעד אגורת כסף ופתותי לחם. והי' עובד אותו באמונה וגם הכפרי נתן לו לחם חקו דבר יום ביומו. לימים נתגלגל על הכפרי הזה עלילות דברים והעלוהו לגרדום לידון נתעורר הנער הזה ויאמר אני אלך להשתדל בעד הצלתו וילך אל אביו המלך לבקש מלפניו על הכפרי ולהפוך בזכותו האב בראותו את פני בנו בכה במר נפש מאד ואמר בני בני מה ראית על ככה להשתדל בעד הכפרי הזה השיב ואמר כי כל מחיתי אך מידו היא מפתו אוכל מכוסו אשתה ויאמר לו אביו אוי לך בני יקירי וכי אתה גם אתה יש לך לדאוג דאגת פרנסה זכור נא השלחן אשר הגלית ממנו הלא כל עריכת שלחנך הי' מלא דשן כל מיני מעדנים וכל פרי מגדים כלום חסר מבית המלך ואתה אם תתן לבך להטיב דרכך ותשוב הלא אלי תשוב ולמי כל חמדת אביך הלא לך הוא שמור. הנמשל כי אנחנו מתפללים על ברכה שפע שתתרבה בעולם למען אשר יגיע אלינו התמצית עכ"פ מעט מן המעט. וע"ז בא המאמר שלפנינו להעיר אותנו לאמר ואתם אל תראו את עם הארץ ולא יעלה על לבבכם לאמר כי לחמנו הם הלא יותר לכם ראוי להשתדל לבקש רחמים על בנין בית המקדש כי שם צוה ד' את הברכה וחיים שם כל צינורי השפע ולחם משמים וזהו זה לחמנו חם הצטידנו אותו מבתינו מוסב על לחם הפנים שהי' חם ביום הלקחו מעל השלחן הטהור ומה גם כאשר יתבונן האדם בסבת פרנסתו הלא עיניו יראו כי כלו עברה וזעם ויאו ויאכל רק לחם מגואל ע"י הסגת גבול וגזל ושבועת שוא ומאזני מרמה כמאמר (יחזקאל ד') ככה יאכלו בני ישראל אח לחמם טמא בגוים גו'. וזהו בנפשנו נביא לחמנו. ולכן ראוי אלינו עם ד' ליחד כל תפלותינו לבוא לחסות בצל כנפי אבינו מעולם ית' וזהו לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו והוא מוסר השכל:
ובמקהלות נשאתי ע"ז דמיון אחר:
(רפז)
משל יתומים הי' להם נחלה גדולה חדרים הרבה תחתיים שניים שלישים והי' דר בה א' במשכנתא והמה היו מתגוררים בית איש זר לימים נפלה דליקה בעיר התחילו להתאמץ בהצלת הבית שהיו מתגוררים בו אמר להם חכם א' מה לכם לעמול על נחלת איש זר איככה תעזבו כבודכם איככה תשכחו כי עליכם לעמול בהצלת נחלת אבותיכם. כי נחלת עולם היא לכם. הנמשל כי טוב לנו לשפוך דמעותינו לבקש רחמים על אחוזתינו איך לזרים נהפכה נחלתינו והבן:
עודי מדבר בזה נמתיק מאמר (איכה א') ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוי' באו מקדשה אשר צוית לא יבואו בקהל לך:
(רפח)
משל לגנב שהי' שתום העין ועשה גניבות גדולות וישאלוהו לאמר הגז נא איככה תשלח ידך לקחת דבר הלא עליך לפחוד ולדאוג אולי תבוא במקום רואים והרואים כאשר יראו כי תשלח ידך לקחת הלא יפצעו את מוחך. ויען ויאמר דעו כי אני גנב מפורסים וכל בני העיר יודעים שמי וזכר גם עולל ויונק ובבואי אל הבית כלם עונים אחרי הגנב הסגי נהור. הנה הגנב ובהכרח אצא במר נפש ולא אוכל לעשות דבר. אכן בבואי אל בית ואין קול ואי קשב באין ספק אין איש מאנשי הבית שם בבית. ואז ידי רב לי לקחת כאשר אוכל שאת:
הנמשל כי לכאורה יפלא על טיטוס ואחוזת מרעיו איככה מלאו לבם לשלוח יד בכלי בית המקדש. איך לא פחדו מפחד השוכן בבית הזה כי באז ד' נשפט. אכן כבר הוכיח במופת ממה שהי' יכולת בידו לגשת ולכנוס אל היכל ד' אשר צוה לא יבואו בקהל לו. וזהו ידו פרש צר על כל מחמדיה ואיך לו הי' מתפחד פן יפגענו בדבר ע"ז משיב ואמר כי ראתה גוים באו מקדשה מזה הי' לו הוכחה כי אין האיש בביתו:
ויאמר משה אל ד' ושמעו מצרים גו'. מדרש. מה עין בעין נראה אתה ד' גו' אמר ריש לקיש המאזנים מעוין אתה אומר אכנו בדבר ואני אומר סלח נא נראה של מי עומד שנא' ויאמר ד' סלחתי כדבריך. והדברים סתומים מאד איך יתכן שידבר משה ע"ה כדברים האלה עם האלקים ית' נראה דברי מ עומדים גם מאמר המאזנים מעוין צריך ביאור:
(רפט)
והמשל בזה ע"ד א' בא אל מחותנו לגמור עסקיו בדבר ההתקשרות ולהכין ולזרז את אבי החתן לבוא על החתונה ליום המוגב בכתב התנאים. וזה משיב לו כי ביום המוגבל הזה יהי' יריד גדול בעיר פ' והוי מוכרח מוכרח לנסוע על היריד וזה תופש בו ללכת עמו לב"ד לאמר הלא ביום פ' הוא זמן החתונה. ויצא הדין לאמר כי החתונה תהי' חתונה בעת יתועדו הצדדים מה לי ביום זה או ביום אחר. משא"כ היריד הלא הכפרים יבואו בו ביום ואין בידו לדחותו על זמן שירצה הוא. הנמשל כן אמר משה להקב"ה אתה אומר אכנו בדבר ואני אומר ושמעו מצרים גו' סלח נא גו' ואם תאבה לקיים רק דבריך יתבטלו דברי מכל וכל ותיכף יהי' היריד ושמעו מצרים גו' לא כן אם עתה יתקיימו דברי מה שאני אומר סלח נא גו' יתקיימו גם דבריך שאמרת להעניש אותם כי חתונה כזאת אפשר לדחות על זמן אחר. וזה מאמר מרע"ה נראה דברי מי עומדים כלומר דברי מי יש להעמיד ולעכבו לזמן אחר וכן עשה ית' והבטיח לו סלחתי כדבריך ואולם חי אני גו' אם יראה איש באנשים האלה את הארץ. וזהו שאמר ריש לקיש המאזנים מעוין ב' הכפות עומדת בשוה כי ב' טענות אלו אינם מכחישים זא"ז דבר ד' בפיהו אמת שהמה חייבים וראוים לעונש וגם זאת אמת טענת ושמעו מצרים גו'. לכן מוכרחים לבקש ולהמציא אופן ממוצע לקיים דברי שניהם: