משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש במדבר · פרשת בהעלותך
בגמ' (מכות י"ד א' ירושלמי שקלים פרק ב') בשעה שאמר הקב"ה לדוד (שמואל ב' ז) האתה תבנה לי בית לשבתי מה הי' פריצי הדור עושין היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו דוד אימתי יבנה בית המקדש אימתי בית ד' נלך והי' דוד אומר אעפ"י שהם מתכוונים להכעיסני אני הייתי שמח בדבריהם דכתיב שמחתי באומרים לי בית ד' נלך והקב"ה אמר לו (שם) כי ימלאו ימיך וגו' והקימותי את זרעך וגו' הוא יבנה בית לשמי וגו' אשר בהעוותו וגו' ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבנות. שנא' (משלי כ"א) עשה צדקה ומשפט נבחר לד' מזבח:
(רעב)
משל לשר גדול הי' לו מגריסן בביתו שהי' חכם לעשות תבשילין על צד היותר טוב. ויהי כי זקן האיש האומן הזה דרוש דרש השר אחר רופא מומחה להחזיקו אצלו בביתו ומצא רופא חכם הגדול מכל המדינות וממדינה רחוקה וגמר אומר עם הרופא שיבוא לשכון כבוד בגבול נחלתו ובתנאי שלא יבוא כל זמן שמגריסן עודנו בחיים ויהיו עבדים מצפים לאמר מתי ימות המגריסן הזקן הזה ויבוא הרופא החכם אצלינו. וכשמוע השר אח דבריהם כעס עליהם מאד ואמר להם שוטים מה אתם חושבים וכי חקה חקקתי או גזירה גזרתי שלא יבוא הרופא בחיי המגריסן או תחשובו כי צר לי המקום להחזיק את שניהם בביתי ע"כ עיניכם נשואות וכלות וצופות מיתת הזקן הזה לא כן הדברים כ"א בטחתי בחכמת לב המבשל הזקן הזה אשר כל הימים שיהי' הוא המבשל והמעריך לחם לפני תמיד לא יזיק אותי שום מאכל ואני בטוח מכל חלי ומכל מחלה שלא תהי' בקרב ביתי וא"כ למה לי רופא כ"א אחרי מות המגריסן אז אני דואג ולכן הכינותי לי את הרופא שיבא לביתי וא"כ למה יכבד עלי אריכת ימיו של הזקן הזה הלא טוב לי שלא אחלה משאחלה ואתרפא ע"י רופא כמאמר אוקיר לאסי' עד לא תצטרך לי' ר"ל כדי שלא תצטרך לי'. הנמשל כי לפי דעת פריצי הדור הי' פגם ועצב לדוד שאין ביהמ"ק נבנה בימיו וע"פ האמת לא הי' צורך לביהמ"ק בימיו וא"כ יפה אמר שמחתי באומרים לי וגו' המה היו מתכוונים להקניטו ולהכעיסו והוא הי' עלז ושמח כי שבח ותפארת הוא לו וזהו והקב"ה אמר לו כי ימלאו ימיך וגו' והקימותי את זרעך וגו' הוא יבנה בית לשמי ומובן מעצמו כי בנו לא יהי' שלם לפניו ית' כמוהו וזהו מ"ש אשר בהעוותו והוכחתיו וגו' ואז יהי' צורך אל ביהמ"ק. אבל אתה חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבנות:
ויעש כן אהרן וגו' להגיד שבחו של אהרן שלא שינה (ספרי). ולבוא אל הביאור נזכיר מאמר המדרש (ריש חקת) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני אמר אמר שלמה חקרתי ופשפשתי על כל התורה ומצאתי בה טעם כיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה אמר אמרתי אחכמה והוא רחוקה ממני. דע כי נתבאר מפי סופרים ומפי ספרים שאין לחקור ולבקש טעמים על מצות השם ית' רק להיות תמים עם ה' אלקינו באמונה שלמה כמאמר המשורר (תהלים קי"ט) דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי היינו גם במשפטים שיש בכחי לחקור עמם אני משוה את כל המצות לדרך א'. והוא דרך אמונה לבד:
(רעג)
המשל ע"ז סוחר שעושה משולח לקנות סחורה עבורו והמשולח הזה נשא ונתן על הדרך עם המעות הזה והרויח ואח"כ קנה סחורה בעבור המשלח והסוחר ישלם לו במיטב כספו ומה זה לו לבקש עילות להשתכר בכספו. הנמשל כן אם האדם מקיים לא תגנוב ולא תגזול בעבור תועלת המושג לחברת בני אדם הוא משתכר בסחורות ה' ית' והלא הוא ית' ישלם לאדם שכרו בעוה"ב:
הוא שהתנצל החסיד ע"ה ואמר (שם) טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי לאמר כי ראוי אנכי שתלמדני טוב טעם ודעת והטעם כי במצותיך האמנתי:
(רעד)
משל לשלשה אנשים חולים על מחלה א' הביא אליהם הרופא סמים שוים א' לא חקר מאומה ועשה ככל אשר צוה עליו הרופא ונתרפא השני הי' קצת בקי ברפואות כנשים ויחקור בשכלו בעניני הרפואה והדברים אשר לא הבין הי' זורה אותם הלאה ומת מחליו. השלישי הי' כמו השני הנ"ל אבל הי' יודע כי הרופא הוא יותר בקי והוא אומן חכם מאד לכן גמר אומר בלבו גם כי אנכי אחקור ואתבונן ולא אבין כמה דברים מהרופא אני סומך עצמי על הרופא ועל חכמתו כי רבה היא. הנמשל כן איש ההמוני מקיים המצוה בשלמות בלי חקירה כלל אבל החכם החוקר בכל פרט נקל עליו לעבור על אשר לא ידע. הוא הדבר בשלמה המע"ה כי הוא חושב שתועיל אליו חכמתו אל קיום התורה אשר באמת כן אמר אביו החסיד ע"ה (תהלים קי"ט) הבינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל לב ואמר כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה בעניני התורה והי' זה סבה אל ההיפך כי עי"ז היא רחוקה ממני יותר מהזולת הבלתי חוקר מאומה. כי ע"י חקירתו שפט ואמר אני ארבה ולא אסור וגו' וכן חקר במשפטים והתבונן בהם עד נקודת האמת. אבל כאשר הגיע לפרשת פרה אדומה וחקר על כל הצדדים ולא מצא בשכלו טעם מספיק זה הי' לו אות נאמן כי תורת ה' היא נשגבה מבינת אנוש ואין לאדם לחקור על מצותי' רק לקיים מאמר אביו החסיד ע"ה כל מצותיך אמונה וזהו מ"ש להגיד שבחו של אהרן שלא שינה:
(רעה)
משל לעשיר שהזמין איש עני אל המשתה ויאכל העני וישתה ויפול למשכב ויתפלא מאד לאמר אם פת חריבה שזה הוא ארוחתו ארוחת תמיד לא יזיקני ובשר שמן ומטעמים יזיקני אבל שקר בפיו כי יותר יזיקו וושחיתו המאכלים היקרים השמנים לא הדלים והרזים אשר ע"כ השרים והרוזנים יש להם רופאים קבועים. הנמשל כן איש ההמוני מה שאינו משנה אין אין בזה פלא כי הלא אין בכחו לחקור. אמנם אהרן הי' לבו חכם והי' משכיל מאד. ועכ"ז מיאן בחקירה ולא שינה כל מאומה:
ומה נפלאו בזה דברי חז"ל (שבת קל"ח ב') עתידה תורה שתשתכח מישראל שנא' והפלא ד' את מכותך הפלאה זו איני יודע מה היא וכו' הוי אומר הפלאה זו תורה שנא' (עמוס ח') הנה ימים באים וגו' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ד' וגו' וראוי להתבונן מה קללה יש בזה שישוטטו לבקש דברי ה' וגם אם לא ימצאו עכ"ז גם זו טוב' גדול' שיהי' רעבי' לבקש דבר ה' ויהי' בכלל הולך ואינו עוש' ששכר הליכה בידו. ומה גם כי גם בעינינו יפלא למה לא ימצאו אבל אם תתן לבך על כמה תועים מדרכי התורה מהם שהזכיר הרשב"א ז"ל בתשובותיו עיקר הצמיחה היתה מסבת היותם להוטים אחר התורה לחזות בנועם ד' ולבקר על מצפוני' ועמקי סודותי':
(רעו)
המשל ע"ז לעשיר שהי' מנהגו להאכיל את בניו פטומים והם לא אכלו מהם רק מעט והאב הי' מצטער ע"ז מאד פעם נסע עמהם לארץ רחוקה ויתעו מדרכם כמה ימים אל מקום מדבר שמה ושאי' ולא הי' להם מה לאכול רק עשבי השדה אשר הם כחרבות לגיו וכל נחמת האב היתה כי בניו הלא הרבה לא יאכלו וזה לא יזיק להם ויהי אחר ימים אחדים בא א' מן הבנים אל אביו ואמר לו דע אבי כי ב"ה יש לי כח הרעבון וחשק גדול ואוכל הרבה. בכה האב אל קול דבריו ואמר הוי בני יקירי דע כי מאד יכאב לבי על רעבונך אשר לך פה כי הלא לא תמצא במקום זה לאכול כ"א דברי' רעים המזיקים ואני אמרתי זאת נחמתי במה שלא הורגלתם לאכול הרבה ואיך עתה נהפכתם ואכלתם אכול ושבוע מהעשבים הארורים האלה. הנמשל כי בימים הראשונים שלח הקב"ה אלינו את הנביאים הקדושים יום יום השכם ושלוח והי' דבר ה' להם למשא ולא קבלו רק מעט מן המעט. וכן בקראם בדברי תורה קראו רק שנים ושלש דלתו' ונעשו יגעים ועיפים כמאמר (ישעי' מ"ג) כי יגעת בי ישראל והקב"ה כמה מצטער ע"ז כביכול עד כי גרם החטא וישראל גלו מעל אדמתם ואין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה קמו ונתרבו המתנבאים הבודים מלבם דברים אשר לא צוה אותם. והם יבואו אל המתנבאים האלה כאיש רעב אל הלחם והנזיד. וזהו והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ד' וביאר ואמר ונעו מים עד ים וגו' ישוטטו לבקש את דבר ה' אבל ולא ימצאו כי טועים הם בדבר הנסיעה המה ישוטטו לבקש דבר ד' אצל המתחפש והמחניף את הארץ:
והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה וגו' וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו וגו' ויחר אף ד' מאד ובעיני משה רע. להבין זה נקדים מאמרם ז"ל (ילקוט בשלח) על מאמר שמעתי את תלונות בני ישראל אמר הקב"ה גלוי לפני מה שאמרו ומה שעתידים לומר דבר עליהם לאמר בערב תאכלו בשר אמור להם בין ב' דברים אתם עומדים ששאלתם לחם כהוגן כהוגן שאלתם וששאלתם בשר מלא כרס שאלתם. ביאור זה דע כי מאמר תלונה יסוב על דבר שהמתאונן מתלונן עליו בלבו ובמחשבתו ואינו תובע בפה:
(רעז)
משל למשרת אצל עשיר ומאכיל אותו מאכלים פחותים ואינו מסב אותו על שלחנו שהוא אוכל עם בני ביתו. הנה גם שהמשרת מצטער בלבו עכ"ז אין מן המדה שיתבענו בפיו כי אינו יכול לחייבו על זה בדין. ועכ"ז תלונתו בלבו ומשפט המשרת הזה בכלות זמנו ובא לתבוע שכרו מאת העשיר והוא לא השלים שכרו כראוי והמשרת מתעבר עמו לאמר למה יגרע שכרי הראוי לי. ובתוך הדברים מבליע ג"כ תלונותיו אשר בלבו וימלא את פיו ויאמר למה אתה מגרע שכרי אפשר אתה מנכה לי בעד הבשר והמטעמי' שהייתי אוכל בכל יום על שלחנך. ובזה עיקר המריבה הוא על השכירות ומתוך הריב וריבוי דבריו נראה ונתודע כי יש בלבו תלונה ישנה. הנמשל כדבר הזה ממש הי' בהמבקשים תואנה במדבר כי עיקר התביעה הי' כי הוצאת אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב שזה מורה על בקשת לחם ובתוך הדברים היו מראים שיש להם תלונה גם על הבשר כי מדוע אמרו מי יתן מותנו ביד ה' בא"מ בשבתנו על סיר הבשר אם לא לרמז על מה שבלבם כי עתה אין בשר בסיר. לכן אמר ית' שמעתי את תלונו' ב"י דבר אליהם בין הערבים תאכלו בשר וגו'. וזה מאמר הילקוט אמור להם בין ב' דברים אתם עומדים כלומר הבקשה היא לחם והתלונה בלב היא גם על הבשר. והנה פה במעשה האספסוף הי' ענין אחר כי פה הי' מאמר מבואר מפורש יוצא מפיהם מי יאכילנו בשר ותלונתם בלב הי' מגונה מאד כמאמרם ז"ל (יומא ע"ב) בוכה למשפחותיו על עסקי עריות שנאסר להם. וראוי להתבונן מאין הוציאו חז"ל את הדרש הזה כי פשוטו של מאמר וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו מורה שהיו בוכים משפחה משפחה לבד. והנראה כי המאמר בעצמו מורה על זה כי הנה הבכי' תזדמן על ב' אופנים:
(רעח)
המשל בזה לעני בוכה על שהוא רעב או יחף והוא דבר שאפשר לתקנו ע"י מתנדבים ויש בוכה על אביו שמת והוא דבר שאין לו תרופה והמופת עליהם לדעת ענין בכייתם מה היא כי אם הבוכה משמיע קולו בשוק במקום אסיפת בני אדם ודאי הוא בוכה על דבר שיראו ויחמלו עליו ויושיעו לו לא כן אם הוא יושב ובוכה בחדר משכבו שאין רואה אותו ודאי בכייתו על דבר מעות לא יוכל לתקון ע"ד שאמר הוא ית' (ירמי' י"ג) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי וגו' כי למה יבכה במקום רואים וכאמרו (שם י') אין נוטה עוד אהלי ומקים יריעותי. כן הדבר בהשאלות האלה כי שאלת הבשר היא דבר שיש לו תרופה לכן שאלוהו בגלוי אבל התלונה אשר בסגור לבבם אין לגלותה בעליל לארץ כי ודאי השאלה הזאת לא תהי' נשמעת ולכן הסתירו בכייתם. ומעתה המאמר נדרש על פשוטו וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו איש לפתח אהלו מדוע לא השמיעו את קולם בשוק אם לא כי יש בלבם דבר שאינם יכולים לפרוט בדבר שפתים וזהו על עסקי עריות שנאסר ודבר שלא יחזור עוד להתירו:
מדרש מדרש בשעה שבאו ישראל לאותן הדברים ויהי העם כמתאוננים נשרפו הזקנים באותה שעה שאף הם הקילו ראשם בעלותם על הר סיני כשראו את השכינה ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו וכי אכילה ושתי' היתה שם למה הדבר דומה לעבד שהי' משמש את רבו ופרנסתו בידו והי' נושך ממנה כך הקלו ראשם כאוכלים ושותים כו' והן נשרפו כשנתאוו אותה תאוה שנא' והאספסוף וגו'. וראוי לבאר מה ענין החטא ומה הוראות המשל לעבד:
(רעט)
המשל בזה לא' שהיתה אשתו ממשפחה בזוי' ופחותה מאד ומעשי' ומנהגי' כלם היו למורת רוח ועכ"ז הי' אוהב אותה. לימים מתה האשה וקיבל האיש על עצמו לקחת לו אשה יראת ד' ומצא את מבוקשו אשה משכלת מאד ומצאה חן בעיניו לימים שמעה מפיו בהציעו שבחה ויקרה וחביבותה עליו לאמר הלא תדעי לך רעיתי תמתי כי בכל עת אשר אני רואה את זיוך דומה בעיני כי אשתי הראשונה עמדה מקברה ואשתו המשכלת כשמעה מפיו הדברים האלה ותתמרמר מאד לאמר אם עוד אתה אוהב את אשתך הראשונה המרשיעה הלא הגדת היום כי אהבתך אותי אך שקר כי הרשע והצדיק המה ב' הפכים ואם באמת אתה אוהב אותי בעבור מנהגי הטובים צריך אתה להפליג השנאה על הראשונה בעבור מעשי' הרעים שאחזה בהם. הנמשל מה שנא' ויחזו את האלקי' ויאכלו וישתו היינו שהיו טועמים טעם ערב ונעים במחזה שדי כאלו אוכלים ושותים נמצא כי עדיין ערב להם המאכל והמשתה וא"כ עדיין הם מבחוץ ואיך תוכל אהבת ה' ית' להתקיים בהם. כמאמר יעקב לעשיו (בראשית רבה ע"ה) אין ב' זרזרים ישינים על דף א':
וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וגו':
(רפ)
המשל בזה לשני סוחרים נסעו בדרך ויבואו אל בית אכסניא ונתנו לפניהם מאכלים יקרים בשר שמן ודגים ופרפראות הרבה ג"כ העלו על השלחן מה שדרך המעוננים לאכול אותם עם הבשר יחד כמו שמעלים צנון וחזרת ובצלים ערוכים יפים בחומץ ודבש. למחר באו אל אכסניא ולא מצאו שם מאומה לאכול אמר א' מהסוחרים אי' יום האתמול ואי' האכסניא המפוארה עם הבשר ועם הדגים ויאמר לו חבירו מה לך לזכור את הבשר והדגים היקרים אשר אכלנו שם ומה תדבר מהם בחנם כי לא נשיג זאת פה בשום אופן ספר אתה הפרפראות מי יתן והי' זה לפנינו עכ"פ להשיב נפשנו הרעבה וכל מר יהי' מתוק. הנמשל זהו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים זה ודאי חנם כי זאת ודאי לא נשיג פה אבל מי יתן עכ"פ שנשיג את השומים ואת הבצלים כי עתה נפשנו יבשה אין כל:
ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים. ובהשקפה ראשונה הדבר זר כי בעבור הטעם הזה שאמר כי שם קברו את העם המתאוים הי' ראוי לקרוא את המקום קברות המתאוי':
(רפא)
משל לאיש רע ובליעל שואף על עפר ארץ להוריד בעלים מנכסיהם ולהשבית קניניהם והי' מצליח ימים כבירים ברשעתו כי ציד בפיו בפיו והי' במחשך מעשיו אין רואה ולא הי' א' יודע להשמר מפניו פעם עשה מריבה עם א' מבני עירו עד כי הבטיח לו הבליעל שיראה ברעתו ועוד מעט יקח ממנו את נקמתו וילך והלשין עליו עד כי הרע לו מאד וכאשר עשה לו את אשר זמם ובצע אמרתו פער פיו נגדו ואמר לו ברוך מעבדי שזכיתי להרע לך רעה גדולה ומרה השיב ואמר לו יותר יש לי לשמוח על מפלתך העצומה כי מעתה הלא נגלה נגלית ברוע מעשיך ומהיום ידעו כלם כי אתה הוא הבליעל המוריד אנשים מכבודם ורכושם וידעו מהיום להנזר ממך הרחק וישמרו א"ע ממך כאשר ישמרו א"ע מאש וממים ומהיום לא תזכה עוד להרע לא' מאתנו כאשר לא ירע הנחש בעבור כי כלם זהירים להשתמר ממנו וא"כ קפחת א"ע הרבה. הנמשל זהו מאמר ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה התאוה נקברה שם כי שם קברו את המתאוים ותיכף לתאוה עונש א"כ כמה הושפלה התאוה עד כי שחה לעפר ועד אבדון הורדה: