משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש במדבר · פרשת נשא
צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב. מדרש פרשתנו מכאן אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום על י"א דברים הצרעת בא כו' ועל המחלל שם שמים זה גיחזי שרץ אחר נעמן ליטול ממנו ממון אלישע קידש שמו של הקב"ה שלא רצה ליטול מנעמן וגיחזי רדף אחריו ונשבע לו לשקר כו' עד אמר לו הקב"ה לגיחזי רשע אמרת (מלכים ב' ה') חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה נשבעת בשמי כדי לחללו חייך מאומה אמרת ומומו אתה נוטל וצרעת נעמן תדבק בך וכו'. ובהשקפה הראשונה אין הדבר מובן חייך מאומה אמרת ומומו אתה נוטל איך יתיחס מומו למאומה:
(רנה)
המשל לנער ראה אצל אביו דברים נחמדים והיו של אחרים והפציר באביו שיתן לו מאומה מן הדברים ובראותו שאביו לא האזין לקולו ואינו ממלא בקשתו קפץ הנער ונשבע בחיי ראשו שיתן לו מאומה כי יודע בנפשו שאביו לא יעבור על השבועה הרים האב את ידו ויכהו מכת יד על הלחי ויאמר הנה לך מאומה כאשר נשבעת. הנמשל בדבר הזה ממש הי' בגיחזי כי הוא נשבע ואמר חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה אמר לו הקב"ה מאומה אמרת ומומו אתה נוטל וצרעת נעמן תדבק בך וכו':
וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהי' ואיש את קדושיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהי'. ובגמ' (ברכו' ס"ג א') למה נסמכה פ' סוטה לפ' תרומ' ומעשרו' לומר לך כל מי שאינו נותן תרומותיו ומעשרותיו לכהן סוף נצרך לכהן ע"י אשתו שנא' ואיש את קדשיו לא יהי' וסמיך לי' איש איש כי תשטה אשתו וגו' ולא עוד אלא סופו שנצרך להם וכו' ואם נותנן סוף מתעשר וכו'. אשר בהשקפה ראשונה אין הדבר מובן מה ענין עונש עכוב תרומ' ומעשרות שיהי' נצרך לכהן ע"י אשתו דוקא:
(רנו)
המשל בזה לגדול א' שהי' שלם בכל המעלות טובות לימים נתדלדל ויט שכמו לסבול להיות נודד ללחם איה וילך מעיר לעיר ובכל מקום מדרך כף רגלו היו מכבדים אותו לשמוע חכמתו ושלמותו ויהי הוא בא אל עיר קטנה ואנשים בה מעט וכאשר שאלו אותו מה מעשהו העלים מהם כל מעלת שלמותו רק אמר להם שהוא רופא אומן להמציא ארוכה ומרפא לכל מכה טרי' ולכל מחלה אמר לו רעהו פליאה דעת ממני איך חכם כמוך אחר כל החכמות אשר טפחת ורבית אין אתה משבח את עצמך רק במלאכה זו פחותה ובזוי'. ויען ויאמר אם אגיד להם דבר חכמה ובינה הלא כמו זר יחשב בעיניהם כי ראיתי אותם פחותי ערך דלים מחכמה ורקים מבינה ולא ידעו חשיבות המעלות הרמות לכן בזאת חכמתי עמדה לי לשבח עצמי במלאכ' בזוי' וקראתי עצמי רופא אומן כי דבר זה הוא נודע בפעולתו וצורך מלאכתו גם לקטני הערך. הנמשל הכהן הוא מעוטר ומוכתר בכל המעלות ומדות יקרו' לשרת בהם את פני המלך הכבוד ית' כמאמר (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא ונאמר (תהלים ס"ה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך וגו' ולהעלות עולה ולהקטיר קטורת ומנחה להוריד השפע ולטהר ולקדש לכל איש וגם הי' מוצלח אל הזדמנות ענין פחות וגרוע סוטה סוטה שנסתרה הי' הכהן משקה אותה ומברר האמת. הנה החכמים ושלמי הדעת וקדושי ישראל היו מכבדים את הכהן בעבור הבחנתם המעלות הרמות אשר בו ואשר על ידו יתמלאו משאלותיהם השפע והטהרה והכפרה. אבל מי שיש לו תרומות ואינו נותן אל הכהן בע"כ אינו מבין ערכם היקר לכן הקב"ה יגלגל עליו שיצטרך לכהן ע"י אשתו ואו אז לבבו יבור ויבחין גם הוא ממעלו' הכהן וסגולתו גם כי נבער מדעת:
עוד על מאמר הנ"ל גם על פסוק לא יהי' לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל גו' וע"ד פרט אמר אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהי' לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בית ישראל:
(רנז)
המשל לסוחר זקן שהי' צריך לנסוע על הים הוא עם בניו עשרה והנה הסוחר הזה גם כי בביתו יש לו כמה משרתים עם משרתות אבל בדרך לא יקחם עמו להרבות ההוצאה ומה גם על הימים ונהרות והנה העשיר הזה הי' זקן איך יבשל לעצמו תבשילו שהוא צריך והבנים בניו גם הם אינם מוכשרים לתקן תבשילין ומטעמים רק א' ביניהם שהי' יכול לבשל כפי הראוי. אבל האב הרגיש כי הנער הזה אין לבו טוב על אחיו ודאג בלבו הלא כהיום ימצא אותם וכדי להכעיסם לא יבשל עבורם. מה עשה התחכם על זה בטרם יצאו מביתם ובהכינם להם לחם ומזון לדרך אמר בלט אל המשרת כאשר תתן צידה לדרך על הספינה בע"כ תזמין ותתן גם כלים לבשל בהם הזהר מאד ושמור נפשך שלא להעמיד שמה קדרה קטנה וכאשר תמצא קדרה קטנה שבור אותה וראה להעמיד שמה רק כלים גדולים ורחבי'. והטעם כי כאשר יהי' להנער כלים קטנים לא יבשל כ"א בעבור עצמו אבל כאשר ירצה לבשל בקדרה גדולה הלא מעט מאכל אי אפשר לבשל ובע"כ יהי' מוכרח לבשל קדרה מלאה וכאשר הקדרה תהי' מלאה אז יהי' התבשיל מספיק בעבור כלם. הנמשל כל בני ישראל צריכי' השפעת הברכה והטוב אבל אין בכחם להשיג זאת ושבט לוי כהני ה' משרתי אלקינו ידם רב להם ליגע בצינור השפע ולהוריד הברכה כמאמר המדרש (במד"ר ה') עיני ה' אל יראיו זה שבטו של לוי. וזהו (תהלים קי"א) טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו כי יראתם וצדקתם בטוחה לעולם ויהי' ראוי' להשפיע להם ברכות. אכן מה יהי' אם יראה הלוי להמשיך ברכה והשפעת הטובה רק לעצמו ומה לו לאחרים לכן אמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהי' לך בתוכם קדרה קטנה בפני עצמך לא תבשל לך כי אם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל בתוך הקדרה הגדולה שיש בה כדי בעבור כל ישראל שמה יהי' חלקך מעורב. ומעתה בנקל יזכה ישראל להשיג שפעתו באין מעצור המקטרג כי הברכה תבוא בעבור הלוי וזכותו וגם השפע תבוא בריוח מאד גם שאינו צריך עתה אלי' כי הלא מהצורך לתת לו ברכה גדולה יותר מדי למען התרומה והמעשר אשר יפריש יהי' ללוי חלק בפני עצמו כי אם הי' ללוי חלק בפ"ע איך היו ישראל מושפעים על ידם וזה הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי' טרף בביתי כלומר רק טרף כדי סיפוקם ומזונות מצומצמין ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די כלומר לא אביט על די שלכם לבלתי להשפיע לכם יותר מן הצורך מאחר שאתם צריכים להעניק לכהנים ולוי' וזהו שארז"ל עד שיבלו שפתותיכם מלומר די:
(רנח)
משל לתינוק בא מבית הספר ואמר אל אמו מהרי נא ותן לי לאכול ובתוך כך ראתה בעד החלון כי אביו גם הוא בא מן השוק ורוצה לאכול ותקח הקערה ותלך אל הכירה והכף בידה והתחילה לתת אל הקערה התבשיל מתוך הקדרה והנער עומד ואומר אמי אמי כבר יש די לפני והיא נותנת עוד הפעם אל הקערה והנער צועק למה לי כ"כ הרבה אז אמרה לו אמו שוטה וכי בעבורך אני נותן כל כך ראה נא גם ראה כי אביך הולך ובא תיכף ובעבורו אני מרבה. הנמשל אם יתפלא הישראל ויאמר הלא כבר יש לפני די סיפוקי ולמה לי עוד אבל הקב"ה לא יביט ע"ז אם עיקר השפע בא רק בעבור הכהן והלוי א"כ ההכרח לתת לו יותר מדי בעבור אשר התרומה והמעשר שיפריש ללוי יהי' בה די. וזהו עד שיבלו שפתותיכם מלומר די וזהו מאמר איש אשר יתן לכהן לו יהי' והי' ראוי לומר איש הנותן לכהן אבל הכתוב בא לבאר שבע"כ יתברך מאה פעמים יותר מכדי סיפוקו למען יהי' גם לכהן מנה יפה. וזה מאמר הגמ' לו יהי' ממון הרבה:
ועם דרכינו נמתיק מאמר (דברים י"ב) ושמחתם לפני ה' אלקיכם אתם ובניכם ובנותיכם וגו' והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם בא הכתוב לבאר כי האף אמנם אשר שניהם אוכלים מקערה אחת ושמחים על כל הטובה אשר השיגו עכ"ז כוונת שמחתם אינה שוה:
(רנט)
משל לשני עשירים היו בעיר והי' ביניהם שנאה גדולה ולזמן התחתן א' עם בתו ולקח לו חתן ממשפחה יקרה הנודעת לשם ולתהלה והשני נתקנא בו למאד ויהי ב' וג' שבועות אחר החתונה הרגיש בנער מדות מגונות ותועבות גדולות וימר לו למאד וישלח לקרוא להשדכן ויספר לפניו את אשר קרהו ויבקשהו לאמר ראה ועשה כחכמתך שיתן לבתי ג"פ ואני אתן שכרך ויאמר לו טוב הדבר והתחיל לדבר על לב הנער עד כי נתן לאשתו ג"פ מה עשה השדכן הלך אל העשיר השני והתחיל לדבר עמו אודות בתו הבתולה ויאמר אל השדכן הרבה ארבה מאד מוהר השדכנות אך תנה לי את החתן הזה ויחלץ חושים ויוציא אותו מבית חותנו לאמר אתור לך מנוחה אשר ייטב לך והביאו בית העשיר הזה ונתקשר עמו ויהי בעשותו המשתה הזמין גם את חותנו הראשון בתוך הקרואים ויהי אחרי אכלם ואחרי שתייתם התחילו לשמוח כמשפט והיו מרקדים במחול אבי הכלה ואבי המגורשת מן החתן הזה שמחים וטובי לב מאד גם יחד וישאלהו א' בסתר לאמר לשמחה מה זו עושה איך תשמח כ"כ בשמחה שאינה שלך ענה ואמר אבי הכלה יעלוז וישמח על שהשיג החתן הזה ואני אגיל ואשמח על שהוצאתי אותו מביתי כי נפשי יודעת מאד אותו ורוע ענינו ברוך שפטרני ממנו. הנמשל כבר ידענו כי הקב"ה ייפה לכל אחד אומנתו (ברכות מ"ג ב') והישראל שמח באספו את התבואה והלוי ישמח על שעשה אותו הקב"ה חפשי מן העמל הזה:
במדרש (פרשתנו יו"ד) אמרה רוה"ק ע"י שלמה (משלי כ"ג) כי שוחה עמוקה זונה וגו' אף היא כחתף תארוב אף היא שמביא את האף על האדם כחתף תארוב שאין הקב"ה מאריך למנאפים להפרע מהם וכו' ובוגדים באדם תוסיף שמוספת רשעים בישראל. הנה חז"ל פירשו מאמר אף היא לשון חמה וכעס:
(רס)
המשל בזה להמתיק הענין לרב ומורה שהי' מנהגו הטוב בבוא אליו איש ואשתו בדברי ריבות ורצו להתגרש לא הי' מניח הרב לעשות פירוד מהרה פעם נשא א' אשה ולימים אחדים אחר הנשואין המיר דתו באה אשתו אל הרב בעבור תקח ממנו ג"פ ורצה לנהוג כמנהגו להתעצל בדבר עד זמן רב השיבה האשה ואמרה הלא כל עיקר טעם השהיות הוא לאמר אולי במשך הזמן יעשו שלום ביניהם אבל אנכי הלא בעלי כבר שיעבד נפשו לעולם להיות בין זרים מעתה תוכל לדעת אשר גם לשנים רבות יהי' כמו שהוא עתה או גרוע יותר ומה לך להתעצל להאדיב נפשי חנם. הנמשל כבר מובן מאמר אף היא כחתף וגו' להורות כי המדה"ד מתנצל לאמר מדוע נשתנה בו מדה"ד שלא להאריך אף למנאפים והתשובה אף היא כחתף תארוב ר"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו כי גם הוא בשעה קלה עשה את אשר עשה כי חתף את כל ימיו ושנותיו אל כף האבדון בעשותו לעצמו פועל רע שיעשה בעבורו. ולכן יפה המליצו אף היא שמביא את האף על האדם. והדרש לשון אף וכעס מובן מהפשט לשון גם כי בע"כ העונש מדה כנ"מ. ועוד נמליץ:
(רסא)
משל לבעל מלאכה שקבל על עצמו מלאכה והבטיח להשלים אותה אחר ירח ימי' והשלי' אותה אחר ב' שבועו' והבעה"ב מתפלא עליו מאד איך הי' אפשר בידו להשלים המלאכה הזאת בימים מועטים השיב ואמר מה זה תתפלא על הימים המעטים הלא אנכי פועלים הרביתי ואון לי מצאתי וע"כ מהרתי ועשיתי. הנמשל כי כל העבירות הקב"ה מאריך אפו עליה' כי יש להם זמן עד שתתמלא סאתו משא"כ הנואף והוליד ממזר הלא הקדים למלאות הסאה כי הוסיף לעצמו פועלים לעשות במלאכה. וזהו אף היא כחתף תארוב והטעם ובוגדים באדם תוסיף שהוסיף לעצמם פועלים למהר על השלמת המלאכה:
איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר וגו' במדרש (רבה כ"ב) אמר להם הקב"ה לישראל לא תהי' סבורין שהותר לכם להשבע בשמי אפי' באמת אין אתה רשאי להשבע בשמי אלא א"כ יהי' בך כל המדות הללו את ה' אלהיך תירא שתהא כאותן שנקראו יראי אלקים אברהם יוסף איוב וכו':
(רסב)
המשל לב' שכני' עניים א' הי' חוטב עצי' והב' הי' גנב והי' לזה בנות ולזה בנות החוטב עצים כאשר ראה בת הגיע פרקה התחתן עמה ועשה לה חתונה כמשפט הבנות והגנב היו הבנות בביתו בתולו' זקנות ולבנו' לא יוכל שלחן. פעם הפציר הגנב בשכנו שיסביר לו הלא אתה איש עני כמוני כמוך ואיככה אתה תתחתן עם בנותיך ואתה נותן להם מהר ומתן בכבוד. ויאמר לו כי מנהגו כן הוא ביום שנולד לו ילד עושה תיבה קטנה קטנה סגורה במסגר ויום יום אני נותן לתוכה אגורה אחת ועד שיגיע הא' לפרקה כבר יש לי עבורה כל צרכי הנשואין עתה שמע לעצתי ועשה כן גם אתה ויקוים בך קובץ על יד ירבה. הגנב בשמעו את דבריו שחק מאד לאמר העצה הזאת הוא עצה רק בעבורך כי כאשר תתן לתוכו יום יום אל תוך הארגז הסגור יהי' מונח עד שיבוא הילד אל פרקו ולא תפתח להוציא ממנו גם אם תהי' דחוק מאד אבל אנכי גנב אני ואני פותח מסגרות נעולות אשר סגרו אחרים מכ"ש מסגר קטן זה אשר אעשה אני מה זה לפני הלא כאשר אהי' דחוק לכסף ודאי אפתח ואוציא. הנמשל הצדיק הנוצר תורה ושומר מצוה וכל המסגרות אשר סגרה התורה לפניו שמורים וחתומים אתו הוא יכול עשות לעצמו מסגר קטן לנדור נדר וישמור ולא ישבר את מסגרו לא כן הרשע מה לו לנדר או לשבועה אם המסגרות הגדולות אשר סגרה התורה הקדושה הוא פורץ ומהרס לא ישבר את מסגר שלו. לכן יפה אמרו בענין נדרים שאינם רק לאותן שנקראו יראים שהמה בטוחים שיהי' הנדר שמור בידם ככל אשר יצא מפיהם יעשו:
הנה יקשה בעינינו איככה יזדמן נשבע בשם ה' ושקר בימינו הלא האיש הזה הנשבע על שקר ודאי רחוק הוא מאד מאהבת ד' וא"כ יפלא מי הביאו לישבע בשם ד'. אמנם התשובה בזה ממש ע"ד שאמרו במד"ר (ריש שה"ש) שחורה אני ונאוה שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי:
(רסג)
המשל בזה ע"ד א' יושב בבית חומה גבוה מאבני גזית והחלונות סתומים בסמרטוטים. בא אורח אל העיר וראה זאת והתפלא לאמר איך נזדמנו שני הפכים בנושא א' הבית חומה מורה על הבעלי' שהוא עתיר נכסין והחלונות מורים ההיפך אמר לו תושב מאנשי העיר אני אגיד לך פשר הדברים כי הבית יש לו בירושה והוא נחלת אבותיו שהיו עשירים רק הוא עני וכאשר נשבר חלון בביתו אין בידו במה לתקן ובא נא עמי החדרה ותראה את האיש ההוא כי הוא מעוטר במלבושי כבוד כמשפט העשירים והוא חגור חגורה דלה מאד והולך יחף וזה הכל בעבור שאבותיו היו עשירים והבגדים הם אשר הלבישו אביו ביום הנשואין ועוד הם קיימים. הנמשל ממש מאמר שחורה אני במעשי שיש בי ב' הפכים מעשים טובים מאד ומעשים רעים מאד והסבה בזה כי הטובים הם מעשי אבותי אשר בידי בירושה והמעשים הרעים הם שלי. כן הנשבע בשם ה' לשקר בע"כ הוא רשע בעצמו רק אביו הי' צדיק והי' אוהב ה' ית' מאד וקיבל מאביו לישבע בשם ה' אך אביו נשבע על דבר אמת והוא ישבע על שקר:
מדרש (פרשתנו יו"ד) הרשעים קודמין לשמן נבל שמו גלית שמו שבע בן בכרי שמו אבל הצדיקים שמן קודמים ושמו אלקנה ושמו בועז ושמו מרדכי וגו' והדברים חתומים וסתומים. והקרוב אלי כי ידוע אשר מעשיו של אדם והנהגותיו נקראים שם אם טוב ואם רע כי מאמר שם הוא הפרסום והפרסום הוא לפי המעשים כמו (איוב י"ח) הלא שם לו על פני חוץ:
(רסד)
המשל ע"ז לאחד נסע מביתו ונשתהה כמה ימים בדרך. ויהי במלון וימצא איש מעירו אשר נסע היום מביתו וישאלהו לאמר הגד נא חדשות אם ידעת מה הי' בעירנו ויען ויאמר שריפה הי' בלילה ויחרד הסוחר מאד ויאמר אולי גם בביתי נגעה השריפה ויאמר לא רק חורבה פ' לבדה. וישאלהו עוד מה הי' השיב ואמר אחיך ביום פ' ק' אדומים הרויח ויאמר הסוחר פיך ענה בך כי סכל גדול אתה כי הרגזתני בב' ספוריך בראשון הלא חרדתי פן נשרף ביתי ובשני טרם שמעתי מפיך מלת הרויח הייתי חושב כי אחי מאה אדומים הפסיד ובשתיהם הי' לך לומר בהיפך חורבה פ' נשרפה הרויח אחיך מאה אדומים כי כן טוב וישר להקדים הטובה ולאחר הפורענו'. הנמשל כן הצדיקים שמם קודם להם היינו המעשים טובים שהרויחו בשורה טובה היא מקדימים. וע"ז בא הרמז ושמו מרדכי בעל המע"ט מרדכי הוא ולהיפך ברשע שהפסיד אמר נבל שמו כלומר נבל הפסיד:
דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך וגו'. מה מאד ראוי להתעורר על שפת יתר אמור להם ומה גם מדוע האל"ף במלת אמור נקודה בקמץ ולא בסגול כמשפט על הצווי כמו אמור אל הכהנים וגו' ומלת אמור בקמץ הוא מקור כמו זכור שמור ובדרך כלל ראוי להתעורר הלא מאמר יברכך ד' הוא ענין בקשה ומדוע א"כ יעמדו הכהנים ופניהם אל העם יותר מהראוי הי' שיהי' פניהם אל הקדש ולבקש מאתו ית' ברך את עמך ישראל האר פניך אליהם:
(רסה)
המשל לא' כעס על בנו על רוע מעלליו עד שהסתיר פניו ממנו וילך הנער ערום ויחף וימר לו מאד וילך אל בית השכן ויבקשהו שישתדל אצל אביו שיעשה לו מלבוש וישמע אליו וילך אל אביו ויבקש פניו חוס נא וחמול על בנך וראה להלבישו כי הימים ימי חורף וקרח. ויען אבי הנער ויאמר הנה בזה אנכי מבקש את פניך שאעשה לבני בגדים. וזה עומד ומשתאה ואינו מבין פשר הדברים ויוסף ויאמר לו סכל אתה באת אלי לבקש אותי שארחם על בני ופרי בטני חצוני הלא לך לב להבין כי אב אני וכל חפצי להטיב עמו בנפשי ומאדי רק מסבת רוע מעלליו אני מסתיר פני ממנו ואם רצונך שאטיב עם הנער להטות אליו חן וחסד מדוע א"כ בחרת לדבר עמי קום לך אל הנער ותדבר עמו והוכח תוכיח אותו לישר מעלליו ולהטיב מעשיו אבל מה לך עמדי כי אני מוכן להטיב עמו סלה. הנמשל כי איך יברך הכהן ויבקש את פני ה' ית' ברך את עמך אם הקב"ה חפצו להטיב בתמידות כי חפץ חסד הוא. לכן יפה אמר הכתוב כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך ד' וגו' אליהם מהצורך לאמר ולזרז ראו שתהיו במדריגה יפה שתהיו מוכשרים לקבל הברכה והטוב וזהו אמור להם לא אלי וכמאמר עד שאתה מצוה אותי על בני צוה את בני עלי:
ובגמ' (חולין מ"ט א') כה תברכו את בני ישראל למדנו ברכה לישראל מפי כהנים כהנים עצמן לא למדנו וכו' אמר רב נחמן בר יצחק מואברכה מברכיך ומאי מסייע כהני דמוקי לה לברכה כהנים במקום ברכה דישראל. וראוי וראוי להתעורר בזה מה יתרון אל הכהנים אם הקב"ה מברך אותם במקום ברכה דישראל:
(רסו)
ומשל לסוחר נוסע בדרך ובא אל עיר ונתאכסן באכסניא גדולה אשר שמה יסירו רק החשובים והקצינים ושמה יתנו להאורח מאכלים טובים וערבים ומשפט הבעה"ב שהוא מקדים להאכיל לבני ביתו בטרם יערוך השלחן לפני האורחים מה עשה בנו שהי' לומד בבית רבו לא בא אל הלחם כתמול שלשום רק התעכב בבית רבו עוד שטה ושתים למועד שמור אל האורח לערוך השלחן לפניו אז בא גם הוא ובהכרח הי' גם הוא מיסב עמו ואכל בלחמו. הנמשל הקב"ה מברך את הרחוקים יותר מן הקרובים כמה שידענו מפרנסת הנבראים שהיא יותר קלה מפרנסת המדברים וכן העמים יותר מעם ב"י הקרובים אליו. והשגת הכהנים מועטת מהשגת הזרים עד כי הנביאים הקרובים והנאמנים בכל ביתו מרוחקים מן העוה"ז מכל עד שהי' אלי' ז"ל לבוש אדרת שער ומאכלו לחם ומים וא"כ אם הי' הקב"ה מברך לכהנים ברכה בפני עצמן הי' המדה"ד נותן לברכם בלחם ומים. מה עשה הקב"ה מברך לכהנים במקום ברכה דישראל ממש כמשל הנ"ל ואחר שהם אוכלים על שלחן א' בהכרח לחלק להם באותה הברכה אשר הישראל מתברך:
ויהי ביום כלות משה וגו'. מדרש הה"ד אשמעה מה ידבר האל ה' וכו' כיון שנעשה המשכן הלך משה והרכין אזנו אמר משה תאמר שיש בלבו של הקב"ה על ישראל הה"ד אשמעה מה ידבר כו' אמר הקב"ה למשה שלום ביני ובין ב"י הוי כי ידבר שלום על עמו וגו' ע"כ. ומאמר זה הוא גם בילקוט (תהלים פ"ה) אל מאמר אשמעה מה ידבר וגו' ומביא שם עוד מאמר בשעה ששמעו עמון ומואב מצות קרבנות נתכנסו אצל בלעם ואמרו לו מפני מה לישראל צוה מצות קרבנות ולנו לא צוה אמר להם כי ידבר שלום אל עמו כו' הקרבנות אינן אלא שלום ישראל שקבלו את התורה צריכים להקריב אתם מתחלה פסלתם אותה ועכשיו אתם רוצים להקריב מי שקבלה הוא מקריב שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. והמאמר אומר הביננו:
(רסז)
המשל לעני שהי' לו במרחקים אח עשיר גדול והי' שולח לו בכל שנה סך ידוע ויהיו ימים אשר העשיר הזה לא שלח והעני הי' חי בצער מאד וגם בעל חוב ולאחר איזה ימים בא העשיר עם סחורתו על היריד אשר בעיר הזאת במקום אחיו העני ובבואו הלך אל בית אחיי העני ואמר לו עשה נא חשבון כמה אתה צריך ואתן לך ויערוך לפניו חשבון מה שהוא חייב בחניות ושכר דירה ומה שהוא צריך לנשואי בתו ויתן לו את הכל אבל צוה עליו לאמר ראה אתי כי כל זה עשיתי קודם כל עסקי כי למחר יתחיל היריד ואהי' טרוד במו"מ שלי ע"כ אבקש אותך שתתן לי מניחה בכל ימי משך היריד ולא תבוא אלי להטריד אותי בענינים כאלה והעני הזה כאשר השיג הסך הזה כרגע הי' לאפס כדונג מפני האש כי הי' לו נושים הרבה ולמחר כאשר התחיל היריד פתח העשיר את חנותו וסחורתו הי' חתיכי' חתיכות של כמה מיני משי אשר בני אדם צריכים אליהם מאד לתיקון הבגדים יחרים יקרים ותעבור אשת העני לפני החנות של אחי בעלה וראתה שמה הרבה קונים ומשלמים במיטב כספם ויהי בבואה לביתה התחילה לפתות את בעלה שילך אל אחיו ויאמר לה הלא השבע השביע אותי שלא אלך אליו ולא אטרידנו בעסקים כאלה ואיך אלך ואיככה אשא פני לנגדו ותען האשה בחכמה ותאמר אליו איעצך איככה תוכל לגשת אליו לדבר עמו אתה תבוא אל החנות ותתחיל לבדוק בהסחורות ככל הקונים העומדים שמה וכאשר תשאלנו על מקחם בתוך הדברים תאמר לו כי אתה צריך לכסף ובהכרח עשה כעצתה וילך אל החנות ויגש אל הסחורות ויחפש הנה והנה. אכן גם העשיר הבין את הדברים ויאמר לו בערמה אחי מה זה תבדוק ותחפש לך נא אל ביתך והבא אלי בגדיך של משי ואראה מה חסר בהם ואני אתן לך במה לתקנם אכן הלא עני אתה ובגדי משי אין לך וא"כ מה תחפש בחנם ומה לך במטלאות כאלה. הנמשל כי מבואר במדרש (פרשתנו י"ב) להקים את המשכן למה הי' העולם דומה באותה שעה לטרסקל של ב' רגלים שאינו יכול לעמוד והוא רותת כיון שעשו לו רגל שלישי נתבסם ועמד כך משנברא העולם עד שקבלו ישראל את התורה הי' העולם עומד על גמילות חסדים ואחר שקבלו את התורה והיו שתי רגלים תורה וגמ"ח הי' העולם רותת נעשה לו רגל שלישי עבודה להקריב קרבנות. והיינו כי קודם מ"ת הי' די אל העולם זכות גמ"ח ואחר שנתנה תורה ונעשו שתי רגלים התחיל העולם רופף כי מאז כבר נזדמן מי שעבר על מצות התורה הי' מהצורך לעשות רגל שלישי למען ע"י עבודת הקרבנות יתקן את אשר קלקל. וא"כ יפה העיר אותם בלעם והורה להם טעותם כי הם חשבו אשר הקרבנות הוא ענין חשיבות בפ"ע והי' קשה להם מפני מה לא צוה אותם מצות קרבנות ע"ז אמר להם הלא הקרבנות אינן אלא שלום להשלים את אשר נחסר ולעשות תיקון א"כ ישראל שקבלו את התורה צריכים להקריב אתם מתחלה פסלתם אותה ועכשיו אתם רוצים להקריב מי שקבלה הוא מקריב:
עוד על מאמר אשמעה מה ידבר האל וגו' בשם הרב ר' אב"פ וז"ל הנרא' לפי עומק הפשט כי מאמר זה נמשך למה שאמר תחלה שובנו אלקי ישענו והפר כעסך עמנו הלעולם תאנף בנו וגו' הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך וגו' אשמעה מה ידבר וגו':
(רסח)
המשל ממש ע"ד מחותנים מתקוטטים זע"ז קודם החופה ואחד כעס על חבירו ויבזה אותו למאד. אמר לו חכם א' עצור בדברים ועשה זאת לכבודך כי הלא עוד מעט תלך עמו במחול ואיככה יערב לך לרקד עמו אחר הנאצות האלה אשר אתה מחרפו בהם. הנמשל זהו מאמר המליץ הנשגב ע"ה שובנו אלקי ישענו והפר כעסך עמנו. ומה זה תחרף אותנו הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך. כי השידוך לא מתפרד בשום אופן וא"כ יותר נאות לכבודך שלא להקל בכבודנו ושלא לכעוס עלינו כ"כ והוסיף ואומר הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו:
(רסט)
המשל ממש ע"ד א' הביא לבנו מתנה בבואו מן הדרך וספרה לו אשתו כי הכה אותה ואינו הולך לבית הספר אינני שומע שומע לקול מורים וינחם האב על המתנה שהביא לו והסתיר אותה מפניו ואמר לו תדע כי עיניך לא יראו החפץ ההוא ואחר איזה ימים הבין כי חמת האב שככה ובא אל אביו ובקש ממנו הראני נא עכ"פ את החפץ ואדע לכל הפחות מה הוא ובתוך הדברים הוא מוסיף ומבקש גם כן ותנה אותו לי. הנמשל זה ממש מאמר הראנו ה' חסדך ואחר כך מוסיף ומבקש וישעך תתן לנו והמליץ ואמר אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו וגו':
(רע)
המשל בזה ע"ד בן חטא נגד אביו עד כי גרשהו מביתו והי' האב הולך בכל יום לבתי מדרשות לשאול את פי היושבים בביהמ"ד אם לא ראו את בנו לומד אם הוא חוזר את השיעורים אשר לו. והתוודע הדבר אל הנער הלך אצל אביו ויאמר לו גם היום אתה שואל עלי אם אני לומד למה לא שאלת אם אכלתי לחם היום גם אתמול. ויאמר אל אביו אדרבא כל ישעי וכל חפצי לשמוע מפיך מה תדבר עלי כאשר תדבר תחלה עמי בשלום ותקחני ותחזירני על שלחנך ותספיק לי כל מחסורי אדרבא אז רצוני לשמוע מה תדבר עלי. הנמשל כי כהיום הקב"ה מדקדק אחרינו ואחר הנהגותינו על ביטול תורה ותפלה ומע"ט בא המליץ החסיד ע"ה ואמר אשמעה מה ידבר האל ד' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו מה מאד נכספתי לשמוע מה ידבר ה' עלינו כאשר ידבר תחלה שלום אל עמו ויחזור אותנו על שלחנו. כי ידעתי בבירור ואל ישובו לכסלה כי עוד לא יעשו המעשים הפחותים אשר עשו כבר. אבל אם אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו. אז חסד ואמת נפגשו וגו' אך גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה שנתפרנס בריוח בלא דאגה אז צדק לפניו יהלך וגו':
מזרק אחד כסף מדרש (פרשתנו י"ד) זה הי' יוסף שנזרק מאביו למצרים כסף ע"ש כסף נבחר לשון צדיק שע"י חכמתו זכה למלכות כמה דתימא (מקץ) אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. הנראה כי הוכחת פרעה כן היתה:
(רעא)
המשל לבא מעיר קטנה להתישב בעיר גדולה ועשה לו חנות רחבה מסחורות רבות ויקרות לימים בקשו הקהל לגבות מס והעריכו אותו שיתן עשרים אדומים ויבוא אליהם ויתאונן לאמר מה אני ליתן מס גדול כ"כ אמרו לו אתה עשיר וחנותך גדולה מכל החניות אשר בעיר השיב ואמר חי נפשי כי הסחורות אינם שלי כי לקחתי כל זאת בהקפה השיבו בחכמה ואמרו הלא גם פיך ענה בך כי עשיר אתה כי לולא כן מדוע יאמינו בך ויתנו לך סחורה הרבה כ"כ בהקפה. הנמשל פרעה אמר אל יוסף שיפתור לו חלומו כמאמר שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו ואתה עשיר בחכמה ודעת ויען יוסף ויאמר בלעדי רק אלקים יענה את שלום פרעה. ר"ל אין החכמה שלי רק מהאלקים הוא ובעצמי עני מדעת ואחר אשר שמע חכמת הפתרון אשר פתר לו אמר אל יוסף גם אם כדבריך עכ"ז חכם גדול אתה כמאמ' דניאל (דניאל ב') יהיב חכמתא לחכימין וא"כ אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת ולא איש אחר אין נבון וחכם כמוך: