אור ברסלב
משלי יעקב חומש במדבר › פרשת במדבר

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש במדבר · פרשת במדבר

חומש במדבר

בגמ' (יומא כ"ב ב') ר' יונתן רמי כתיב והי' מספר בני ישראל וכתיב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר לא קשיא כאן בעושין רצונו של מקום וכאן באין עושין רצונו של מקום ולדעת המפורשים ז"ל בעושים רצונו לא ימד ולא יספר:

(רמט)

המשל בזה לשני נערים מתוכחים זע"ז. זה אומר אין בכל העיר איש עשיר כמו אבי כי כמה כיסים של כסף מונחים אצלו תמיד שאינו צריך להם למו"מ מלבד מה שיש לו במו"מ עצמו עושר מופלג ורעהו משיב לו לאמר דע אחי כי נגד אבי אין זה נחשב לעשיר כל מאומה כי אתה ראית אצל אביך כמה כיסים מלאים מטבעות לא אכחד ממך ממך שיש לו כסף רב. אבל דע כי אצל אבי היקר מונחים צבורים צבורים ניירות אשר גם נייר א' מהם עולה במספרו שבעתים על כל המון העשירות אשר ראית בבית אביך כי כן משפט הניירות גם כי קטן במהותו כמה רב הוא באיכותו. הנמשל כן בדבר ישראל כי בזמן שאין עושין רצונו של מקום אז יש להם מספר כסופר ומונה מטבעות א' ב' ג' כו' אכן בזמן שעושין רצונו ש"מ אין להם מספר כי אז כל א' נחשב לצבא רב כמאמר (תהלים קל"ט) ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם. אספרם מחול ירביון ר"ל אמנה אותם ועכ"ז לא אוכל לדעת מספרם כי מחול ירביון בהיות א' עולה לכמה אלפים כמו כסף הניירות הנ"ל:

וידבר ה' אל משה במדבר סיני. מדרש זש"ה (ירמי' ב') המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפלי' אמר הקב"ה לישראל על שאמרתם למשה למה העליתנו ממצרים וכי כמדבר הייתי לישראל וכי כמדבר הייתי עמהם היוצא למדבר שמא הוא מוצא שם שלוה אכילה ושתי' ואתם הייתם עבדים למצרים והוצאתי אתכם משם והרבצתי אתכם במטו' מכובדו' שנא' ויסב אלקי' את העם שהרביצם בדרכי המלכים ולא העמדתי להם ג' פדגוגין משה ואהרן ומרים שבזכות משה הייתם אוכלים את המן וכו' מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד אליך מה רדנו לשון משנה הוא הרודה פת חמה אמרו ישראל כשהפת נבשלת בתנור וניטלת מן התנור יכולה היא ליקבע בתנור עוד ואנחנו היינו כבתנור שנא' (ישעי' ל"א) ותנור לו בירושלים והגליתנו לבבל ומה אתה מבקש ממנו עוד. והמאמר אומר הביננו ואין מהצורך להעיר בו. אמנם לבוא אל ביאורו נזכיר תחלה מאמר מרעיה אל יתרו (בהעלותך) נוסעים אנחנו אל. המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך וראוי להתבונן על הוראת מאמר אותו אתן וגו' כמורה באצבע על דבר ידוע ומיוחד. אמנם דע:

(רנ)

למשל כי הנה כאשר יבוא סוחר לעיר ומשרתו עמו ועשיר א' הזמינו על שלחנו וישאלהו לאמר מה תאכילני ויאמר לו דע כי תאכל לשבעה ויבוא אצלו עם משרתו וישבו אל השלחן ויאמר הבעה"ב לא למשרתך קראתי כ"א אותך ביום השני הזמינו עוד הפעם וישאלהו ג"כ מה תתן לפני ויאמר לטרא לחם וחצי לטרא דגים וחצי לטרא בשר ויהי בבואו על סעודתו לא הביא משרתו אתו שאלו בעה"ב מדוע לא בא משרתך אל הלחם ואם לבעבור שאתמול כעסתי עליך הלא אתמול הבטחתיך להאכילך כדי שבעך ואם למשרתך אזמין אצטרך לתת יותר לא כן היום אמרתי לך דבר קצוב ומזה תוכל לותר לכמה אנשים שתחפוץ. הנמשל הקב"ה הזמין את העם הנבחר לאה"ק ואיך יבקש משה את יתרו ג"כ אל המתנה מאת הי"ת. אבל כל זה אם לא היו גבולים ידועים לא"י אבל מאחר שהמתנה היא דבר קצוב במדה לכל גבולותי' סביב יש בידו לתת לכל מי שירצה וזהו נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם במדה ידועה וקצובה לכן לכה אתנו והטבנו לך והוסיף ואמר כי ה' דבר טוב על ישראל. והרצון בזה ע"ד שארז"ל ויקרא (ויקרא רבה ב') בקללות נאמ' ואלה יעמדו על הקלל' כגדול העומד על הקטן כן אמר משה כי ה' דבר טוב על ישראל כי טפלים הם אל הברכה והברכה גדולה מהם א"כ לא יהי' הטוב בצמצום וא"כ אין לך לדאוג כי ודאי יהי' לך ולנו די והותר אך בהיות דרך המכובדים שלא ללכת על סעודות לאכול נהמא דכסופא רק העניים. ע"כ השיב יתרו לא אלך כ"א אל ארצי ואל מולדתי אלך א"ל משה אל נא תעזוב אותנו כי ע"כ ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיני'. כי כבר ארשב"י ע"ה (ברכות ה') ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלם ע"י יסורין ואלו הן תורה וא"י ועוה"ב וכו' הא לך מבואר כי יסורי גלות מצרי' הי' סבה לתורה וכמאמר (שמות ג') בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה וגלות מדבר סבבה ירושת א"י כמאמר (דברים ח') כי באשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך וגו' כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וא"כ כך אמר משה ליתרו אחר כי אתה היית עמנו במדבר בסבל הדוחק והצער שהוא סבה להטיב עמנו בירושת הארץ וזהו כי ע"כ ידעת חנותנו במדבר וטעמת גם אתה את המדבר הנורא הזה ע"כ והי' הטוב ההוא אשר יטיב ה' עמנו והטבנו לך כלומר הטוב ההוא אשר נחלנו מסבת היותנו במדבר והטבנו לך כי גם אתה סבלת עמנו ועבורנו:

ולבוא אל הענין נזכיר עוד ענין אחד המבואר (סוף פ' שמות) כי ישראל חשבו על גאולת מצרים שהיא גאולה עולמית כמאמר (שמות ג') כה האמר לבני ישראל אהי' שלחני אליכם והגלות שאח"כ לא רצה לגלות להם כמרז"ל די לצרה בשעתה. והנה מצאנו (ב"ר י"ח) מעשה בא' בציפורי שמת בנו יתיב מינא גבי' וכו' סליק ר' יוסי למחמי לי' אנפין וראה המין את ר"י שיושב ושוחק א"ל אית חספין מתדבקי' לא כך כתיב ככלי יוצר תנפצם א"ר יצחק ככלי חרס תנפצ' אין כתיב כאן אלא ככלי יוצר כלי יוצר שלא פוסקו יכולין הן לחזור כלל הדברים כי דבר שנגמרה מלאכתו ונתקלקל אין לו עוד תקנה לא כן דבר שלא נגמרה מלאכתו יש לו תקוה לתקנה. וזה מבואר (ירמי' י"ח) קום וירדת בית היוצר וגו' ונשחת הכלי אשר הוא עושה ושב ויעשהו כלי אחר וגו' הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם ב"י. ומעתה נתבאר מאמר המדרש על נכון כי טענת ישראל היתה לפי דעתם שהגאולה ממצרים הוא גאולה עולמית וירושת א"י ג"כ ירושה עולמית וכבר באו אל גמר ותכלית כל השלמו' ואח"כ כאשר נשברו חשבו למשפט שאין להם עוד תקנה כפת הנרדה מן התנור אחר האפי' אם נתקלקל אין לו תקנה והקב"ה משיב לאמר כי הדבר בטעות כי הגאולה לא היתה כ"א לזמן והירושה רק לזמן כמו שהודיע ית' למשה אהי' אשר אהי' ואם תשאל א"כ למה סבלנו צרות במדבר ולמה יסור יסרנו ביסורין להנחילנו א"י ע"ז משיב ית' המדבר הייתי לישראל וכו':

(רנא)

המשל בזה לאיש חולה והי' בעל דאגה מאד ובא לרופא מומחה והימים היו ימי הסתיו שבהם אין הרפואות מוצלחות והחולה עומד לפניו ביגון ושבר רוח דואג ומפחד על מחלהו ויאמר הרופא בלבו מה אעשה לאיש הזה אם אומר לו התעכב עד חודש זיו הלא ימות ממורא ודאגה הגדולה הגדול' שעליו ויענהו בערמ' אל תירא בני אני ארפא אותך רק בתנאי שתמסור עצמך לידי לקבל כל הסמים המרים מסוגי הרפואות אשר אצוה עליך אז תתחזק ותתרפא ויאמר לו יהי כדבריך. והרופא עשה א"ע בכל יום כאלו הוא מכין לו סמים חדשים לבקרים והאיש הזה בשוא נתעה וחשב בכח הדמיון כאלו הסמים והרפואות מעיקים אותו והי' קשה עליו לקבלם רק בכל כחו התאמץ וקבלם וכל זה שקר הי' כי הרופא לא נתן לו מאומה רק מים ושאר משקים ונתן לתוכם איזה טפים לשנות מראיהן ויאמר אך מהר פתח פיך ושתה ותבלעם תיכף ומפני הבהלה והפחד נדמה לו שנתן לו דבר מר ויעש לו כן כמה שבועות ואמר לו עתה לך לביתך כי כבר יש לך רפואה על מחלתך ובהגיע עת הזמיר חודש זיו שלח אליו הרופא שימהר לבוא לפניו ויבוא ויאמר אליו דע בני כי אתה חולה מסוכן כאשר היית ואתה צריך לקבל רפואות כי עד הנה הייתי מרמה בך ובאמת לא קבלת עדיין שום רפואה א"ל החולה הלא סבלתי מרירו' הסמים כמה ימים א"ל שקר עלה על דמיונך כי לא נתתי לך מאומה רק מסבת כי החרדת מאד נדמה לך כך אמנם עתה עת המוכשר לרפואה ואתן לך רפואות אמתיות ותראה ותבחין עוצם מרירותם וחריפתם אז תדע ובחנת מה ענין הרפואו' ותראה הבדל בין הרפואו' הראשונו' לאחרונו'. הנמשל כי ישראל לבעבור שחשבו כי גאולת מצרים היא להם גאולה עולמית חשבו ג"כ כי סבל המדבר יסבב להם ירושת הארץ לירושת עולם ג"כ לכן חשבו שבמדבר הי' להם יסורין והטעה אותם הדמיון להתעולל עלילות שסובלים רעות רבות ודברו על המן ונפשנו קצה בלחם הקלוקל המבלי אין קברים במצרים וכאלה כמה דברים שהטיחו על המדבר כמתיסר ביסורים רעים וכאשר באו לא"י והגלו ממנה חשבו כי אין להם עוד תקוה כמשפט דבר שהגיע לשלמותו ונתקלקל. לזה משיב הקב"ה המדבר הייתי לישראל הלא באמת לא נהגתי עמכם כמדבר שבזכות משה אכלו את המן ובזכות אהרן עננים ובזכות מרים הי' לכם הבאר א"כ מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד אליך מהו רדנו לשון משנ' כו' כשהפת נתבשלת בתנור וניטלת מן התנור יכולה היא ליקבע בתנור עוד כלומר הלא מתחלה טעות היא בידכם כי לא הי' לכם יסורין במדבר כנ"ל וכמה טובות שחשב המדרש. רק לעתיד שנזכה באמת לירושת הארץ לירושת עולם בהכרח אלינו להיות תחלה בצער המדבר עטופים ברעב וכו' ואח"כ לישע עולם:

ובסמוך במדרש מי יתן לי והייתי במדבר עכשיו היכן כל אותן הנסים שעשיתי לכם. וכן הוא אומר (ירמי' ט') מי יתנני במדבר היכן שהייתי מתקלס שנא' (ישעי' מ"ד) ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו וגו' משל לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו מלפניו נכנס לשני' וברחו מלפניו נכנס לעיר חרבה קדמו אותו והיו מקלסים אותו אמר הנשיא זו העיר טובה היא מכל המדינות כאן אני בונה כס נאה כאן אני דר. כך כשבא הקב"ה אל הים ברח מלפניו שנא' הים ראה וינס וכן ההרים רקדו כאלים בא למדבר קדמה אותו וקלסה אותו שנא' ישאו מדבר וגו' אמר הקב"ה זו העיר טובה היא מכל המדינות בה אני בונה כנסי' ודר בתוכה התחילו שמחים שהקב"ה שהקב"ה דר בתוכו שנא' (ישעי' ל"ה) ישושום מדבר וצי' ותגל ערבה ותפרח כבחצלת. והמאמר פלאי:

(רנב)

המשל בזה לגבור שהי' עובר במדינות להראות כח גבורתו בא לעיר מלוכה חומות גבוהות דלתים ובריח והמלך בקש להראות לו מעט מגבורותיו וילך ברחוב העיר ויעמוד אצל חומה נשגבה וישען על ידו ויפיל' וגם נשף בהם ויפלו כל החלונות ויתמהו עליו מאד על כחו וגבורתו כי רבה היא ויסע לדרכו ויהי בעברו דרך עיר קטנה וישנה ואנשים דלים ואביונים בבניני' עמוקי' נוטים ליפול ואין בידם להגביהם מעפר ולהשוות את הכותלים ובעברו שמה וירא את כל אלה ירד ממרכבתו וילך ברחוב אצל הבתים וישא אות' בשכמו מתוך ערמת עפר שהיו שקועים בהם ויציגם במעמד ישר ויתמהו גם המה מאד איש אל רעהו. אבל ההבדל הוא בין הגבורה הראשונה ובין האחרונה כי בעיר הגדולה עשה גבורות נוראות אבל הבעלים כל א' לבו כואב עליו על הפסדו ועל חורבן ביתו. לא כן בעיר החרבה הראה גבורתו עם ששון וגיל כי היו שמחים גם על גבורתו גם על תיקון הבנינים. הנמשל כשבא הקב"ה למצרים מקום מושפע מאד סרו כל המושלים כמאמר (שמות י"א) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וגו' וכשל עוזר ונפל עזור ונחרבה הארץ וכן בים הים ראה וינוס אשר מכל אלה אין נחת רוח אליו ית' מחורבן הבריאה כאשר ידענו מאמרם ז"ל (סנהדרין ל"ט) מעשי ידי טובעין בים וכו'. אמנם בבואו ית' אל המדבר האירה המדבר מכבודו כי שמה נעשה שידוד מערכות וסרו מהר המשחיתים ונתקיים מאמר (ישעי' מ') כל גיא ינשא וגו' והיו ישראל שמחים והמדבר עצמה שמחה למאד כי נהפכו עלי' סדרי' ומשטרים הוא שאמר המדרש מי יתנני במדבר היכן שהייתי מתקלס וגו' ועכשיו היכן כל הנסים שעשיתי לכם כי שמה נתקלס הקב"ה הרבה מאד על גבורותיו אשר הראם כנ"ל במשל וזהו משל לנשיא שנכנס למדינה כו' וברחו מלפניו נכנס לעיר חרבה וקדמו אותו וקלסו אותו כך הקב"ה וכו' בא למדבר קדמה אותו וקלסה אותו אמר זו העיר טובה מכל המדינות בה אני דר:

וזהו שסיים המדרש התחילו שמחים (פי' זה המדבר שמחה) שנא' ישושום מדבר וציה כו' כבוד הלבנון נתן לה:

(רנג)

המשל בזה לשני אחים בעיר א' א' עשיר וא' עני והי' להם אח במרחקים ובהזדמן לפניו נסיעה לבוא אל הארץ הזאת אשר אחיו שמה משפטו הי' להתאכסן בבית אחיו העשיר ויהי לימים והנה זה האח הג' אשר במרחקים נעשה רב ודרשן בעיר ובהזדמן בא אל העיר הזאת ויסר אל בית אחיו העשיר כמשפט כל הימים וישא חן בעיני ראשי העיר והמנהיגים ולא הניחוהו לסעוד על שלחן אחיו אבל שלחו לו מקופת הקהל כל די מחסורו מהמאכלים היקרים ומשקי' חשובי'. ויבוא אליו אחיו העני ויאמר לו הגידה נא לי אחי מדוע לא תאבה בי להתאכסן אצלי וישאלהו לאמר מדוע היית שותק עד כה. ויאמר אליו דע אחי כי עד כה לא הרהיבה נפשי עוז לבקשך על ככה אם אין בכחי לפזר עליך מאומה. לא כן עתה אשר ארוחתך ארוחת ארוחת תמיד ניתן לך מקופת הקהל הנה עתה אני שוה עמך עם אחיך העשיר ויען ויאמר אמת הדברים וטענתך חזקה. אבל כל זה הי' טענה אם עוד לא הייתי קובע דירתי שמה אבל עתה שכבר אני מתאכסן בביתו במה יש לך לזכות ולנצח את אחיך העשיר לעקור דירתי מביתו ללכת לגור אליך. השיב העני ואמר גם בזה זכיתי לבי כי באין ספק כאשר שולחים לך סעודתך מקופת הקהל הלא ישלחו יותר מכפי צרכך ובהיותך בבית העשיר הוא זורק המותר חוצה אבל כאשר תתאכסן אצלי ותסעוד מקופת הקהל הלא אני וביתי נחי' נפשינו מהנותר ההוא אשר תותיר משבעך. הנמשל כל עוד שאנחנו נזונים בדרך הטבע מטל השמים ומשמני הארץ אין אנחנו יכולים לגור כ"א במקום ישוב לא כן לעתיד שיחדש הנהגתו למעלה מן הטבע ויהי' מציאות הכל ע"פ נס א"כ אצלנו המדבר והישוב שוה כי למציאות הנסים מה לי הכא מה לי התם אבל במה יזכה המדבר להיות הוא הנבחר אל הענינים האלה יותר מן הישוב לזה אמר ישושום מדבר וצי' ותגל ערבה וגו' כי גם המדבר יחי' עי"ז כי לעתיד יחדש הי"ת במדבר כח הצמיחה כנ"ל:

במדרש שם והי' מספר בני ישראל כחול הים וגו'. ד"א למה משלן כחול מה חול אדם נוטל ממנו מלוא קמצו ונותן לעיסה או לתוך התבשיל אין ברי' יכול לטעמו שהוא מקהה את שיניו. כך הם ישראל כל מי שהוא בוזזן או גוזלן בעוה"ז הוא מקהה את שיניו לע"ל למה שהוא קודש שנאמר קודש ישראל לד' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם נאם ה':

(רנד)

המשל בזה לרב א' הי' לו בן משכיל מאד ונתקשר עמו כפרי א' והי' לו לחתן והי' עשיר מופלג ועם הארץ גדול. וכאשר בא הנער ההוא אל בית הכפרי וראה מעשה ההדיוטים האלה והנהגותיהם הפחותות ויט גם הוא אחרי ההבל כמוהם ויודע הדבר לאביו הצדיק וישלח ויקח את בנו אצלו והפרידו מהם ומהמונם. *וימהר הכפרי וירץ אליו לאמר מדוע יעשה אדוני ככה להזוג להפריד זמ"ז היש בידי עולה בדבר זה אשר הנער הולך בדרך חטאים. השיב הרב ואמר לו ידוע תדע כי בני היקר הוא כנטועי' מגודלים מנעוריהם שתול הוא על מי החכמה והמישרים וכל הימים שהי' אצלי הלא הי' מתמיד גדול טוב עם אלקים ואנשים ומעשה אבות ירשו בנים אבל חמסי עליך כי ידך היתה בו להוליכו בתוהו לא דרך ואשמי בראשך. הנמשל כי לעתיד לבוא ישפוט ית' את עמון ומואב על עונות ישראל כי ע"י מעלם אשר מעלו בנו אין ידינו משגת להשלים את העבודה אשר עלינו לשרת בקודש והם יאמרו מה לנו לעונות ישראל ע"ז יענה ית' ויאמר הלא זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה והאמינו בי מנעוריהם כל עוד שהיו אצלי הלא אז עבדו אותי באמת ובתמים ומה גם כי הלא הם ממחצב קודש מיעקב וזהו קדש ישראל לה' ישראל סבא ראשית תבואתה ראש היחוס ובאין ספק יש לזרעו להתדבק במדותיו ומדוע נתקלקלו ומדוע נשחתו לכן כל אוכליו יאשמו על עונות שעשו הם רעה תבוא אליהם נאם ה':

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה