אור ברסלב
משלי יעקב חומש במדבר › פרשת פנחס

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש במדבר · פרשת פנחס

פרשת בלק

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. וראוי להתבונן מפני מה זכה פנחס אל מה שלא זכו משה ואהרן שנא' בו (תהלים ק"ו) לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית ולא פעם א' עשה כמו שעשה פנחס רק פעמים רבות הציל את בני ישראל והשיב חמתו יתב' מעליהם בעגל ובמרגלים כו' ולא הובטח בברית שלום. וגם מדרש פרשתנו אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו לפלא הוא:

(שיב)

והמשל בזה לא' שהי' עליו נושי' הרבה ובכל עת אשר באו הנושים ליגוש אותו הי' לו בעלי ריב אשר יעמדו למשפט בעבורו וממציאים טענות וזכיות עד אשר דחו אותם מעליו ואחר איזה ימים חזרו הבע"ח ויעמדו כמו נד והנושה בא לקחת וימר לו מאד ובא א' מאוהביו והתפשר עם כל הבע"ח וישלם להם עשרה למאה עד כי לקח מהם כל השט"ח ויקרעם וישרפם ופטרו מהם לשלום. הנה האוהב הזה הלא עשה עמו הרבה יותר מאשר עשו עשו לו הראשונים כי הראשונים היו דוחין החוב מזמן לזמן אחר אבל החוב נשאר חוב לא כן האוהב הזה לא דחה אותו לזמן אחר רק שילם מכיסו ויקרע השט"ח עד אשר לא ישמע עוד קול נוגש מעתה. הנמשל במעשה העגל בא מדה"ד ליגוש אותם ובא מרע"ה ודחה אותו ומה נאמר שם וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו היינו כי מנע נגישת החוב מעליהם אבל נאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם וגו'. ונדחה החוב לזמן אחר כי נאמר ואולם חי אני וגו' אם יראה איש באנשים האלה וגו' לא כן פנחס כי סילק את החוב מכל וכל. וחוץ לדרכנו נראה עוד בביאור מאמר זה:

(שיג)

למשל נער א' משרת אצל עשיר רק בעבור ארוחת שלחנו וישרתהו בכל כחו ימי' רבי' פעם עסק העשיר בסעוד' פורים ויאכלו וישתו והטיבו לבם ויבא סוחר גדול ויבקש מאתו למכור לו כמה מיני סחורות אשר בחנותו וידחהו העשיר ויאמר לו לך ושוב ומחר אתן לך כי עתה עת משתה ושמחה. והנער קם מעל השלחן ויאמר אל העשיר אני אלך ואביא אליו את הסחורות אשר מבקש ותן לי המפתחות מן החנות אמר לו העשיר ולמה תשבית לך סעודתך ויאמר יהי' מה שיהי' והנער רץ והביא סחורות וימכור לו והרויח הרבה מאד למחר שאל אותו העשיר הגידה לי מה משכורתך הלא עבדתני זה ימים רבים ויאמר הנער הלא לא קצבת לי שכירות ויאמר העשיר דע כי מתחלה חשבתי עליך כי אכילתך חביב עליך כ"כ עד כי ארוחתך הוא משכורתך ועתה הלא עיני רואות כי לא ארוחתך חביב בעיניך כ"כ כי השלכת סעודה יקרה וערבה אחרי גיוך לכן ראוי לך מעתה לתת לך שכר עבודתך. הנמשל כי כבר מבואר שאין בכח האדם להשיב להקב"ה ולשלם לו גם בעד החיים לבד כי טוב החיים הוא טובה גדולה וצריך לעמול כל ימיו בעד הטוב' הזאת והשכר משארי הטובו' בעוה"ז ובעוה"ב הלא אינם רק נדבה וחסד לפנים משורת הדין. אבל פנחס אשר מסר נפשו וחיותו בעבור קדושת שמו ית' וחרף נפשו למות כי לולא הנסים שנעשו לו הי' מאבד חייתו ובזאת גילה דעתו אשר חייו לא נחשב בעיניו למאומה א"כ צריך לשכר אחר ובדין הוא שיטול. והדבר נחמד ונעים:

עוד נראה בהבנת דברי המדרש בדין הוא שיטול שכרו בהתעורר תחלה על מאמר לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום אשר רבותינו פירשו שזה הוא הבטחה שנתן לו חיי עולם כמאמרם ז"ל (ריש פרשתנו) שעדיין הוא קיים וכן הוא אומר (מלאכי ב') בריתי היתה אתו החיים והשלום ומאמר שלום אצלינו אינו כ"א הצלה מן המקרים שיזדמנו בעולם. אבל הנראה לדעתי בביאור זה ע"ד מאמר (איוב ג') קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו:

(שיד)

משל לחברת סוחרים היו נוסעים עם סחורתם ועברו ימים ונהרות והדרך הי' משובש גם בגייסות. ועשיר א' התעבר עם קטן ממנו וזה לא הי' כמחריש אבל התקוטט עם העשיר ויאמר אליו העשיר לא דמיתי עליך שתהי' עז פנים כזה שלא תקבל מרות מאת הגדול ממך. ויענה ויאמר כל הימים אשר אנחנו בדרך בלב ימים מה שיש לך אינו שלך כי כרגע אפשר אפשר שיבואו שודדים ויקחו כל אשר לך או סבה אחרת בלתי בבואינו לשלום לבתינו עם הסחורות ועם הרכוש או אז נדע מי הוא הגדול ומי הוא הקטן. הנמשל כי כל הימים אשר האדם בעוה"ז היא ממש באותה סכנה אשר האני' בלב ים ומי לנו גדול מיעאע"ה ודהע"ה והיו דואגים וחרדים כל הימים הן מהמקרים והן ממכמורי היצר המתגבר על האדם בכל יום וא"כ אם הקב"ה יתן מתנה אל פנחס שיחי' לעולם עוד אין זו מתנה כי יאריכו לו ימי הסכנה וירבו ימי הפחד כמאמר הנז' קטן וגדול שם הוא שמה נודע האמת מי הוא הגדול ומי הוא הקטן לא בעודו בדרך במקום סכנה. לכן הקדים הקב"ה והודיעו כי מהיום הוא מוציא אותן מן הסכנה והנני נותן לו את בריתי שלום מכל המקרים המתרגשים בעולם ומעתה יערבו לו החיים. וכאמרם ז"ל (בראשית רבה ט') מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים אלא כל זמן שהם חיים הם נלחמים עם יצרם כיון שהם מתים הם נחים שנא' ושם ינוחו יגיעי כח. לכן אחר אשר פנחס נעשה חפשי מכל פגעי הזמן למה לו למות לכן בדין הוא שיטול שכרו וזהו לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום וממילא נשמע שיחי' חיי העולם כי למה ימות. וזהו בריתי היתה אתו החיים והשלום:

ושם איש ישראל המוכה וגו' זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני. מדרש כשם שהקב"ה מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כך הקב"ה מתעסק בגנותן של רשעים לפרסמן בעולם פנחס פירסם לשבח זמרי בן סלוא לגנאי עליהם נאמר זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב:

(שטו)

המשל בזה לסוחר זקן אשר גמר אמר שלא לנסוע עוד למרחקים להביא סחורותיו רק ישלח בנו הרך לחנך אותו במסחרים בעודו חי ואמו עשתה לו הכנ' גדולה כמה מיני מלבושים לפי התחלתות האויר וכמה מיני מטעמים לדרך ובתוך כך בא על זכרונה כי הנער הזה יש לו מחלה המתעוררת בו לפרקים רק כבר יודעים את רפואתו ותרץ אל בית הרפואות לעשות את הסמים האלה. ויהי טרם נסיעתו ותקרא אליו אמו לאמר ראה נא בני יקירי איך הנחתי המטעמים תוך הארגז מצד זה ובצד השני המגדנות והיין בזויות זה והיא מברכת אותו בעת הטמנתה המאכלים ההם לאמר בני יקירי אל תקמץ בהם אכול בני יערב לך יבושם לך ובתוך כך בא לידה הצלוחית עם הסמים והיא גונחת מכאב לב ואומרת לו בני בני זכור נא כי מצד זה אני נותן הצלוחית עם הסמים הלואי שלא תצטרך להם ורעה אליך לא תאונה וחלילה פן תצטרך זכור כי במקום זה אני מעמיד אותם. בכל המטעמים והמאכלים היתה מברכת אותו ומדוע לא ברכה אותו בעת אחזה בידה הצלוחית עם הסמים לאמר לו יערב לך כי מטעמים הכינה לו שיאכלם בהיותו בריא אולם לכן ברכה אותו שיערב לו לא כן הסמים הכינה רק מדאג' פן יקרה לו ח"ו מקרהו ויצטרך אף כי מרים הם אבל למה לו להיות חולה ושיצטרך לקבל הרפואות יותר טוב שלא יחלה ולא יצטרך אל הרפואות. הנמשל הקב"ה הכין לדרך אל בני ישראל כמה מיני מטעמים היינו ההצלחה שהי' לאברהם לאברהם ויצחק אצל פרעה ואבימלך וליוסף במצרים למען אשר נחמוד גם אנחנו ללכת בדרכים ההם להשיג ג"כ הצלחות כאלה. וכן הכין לפנינו כמה מיני סמי' לאמר חלילה פן יקרה את א' ח"ו מקרה שיתאוה לעשות את אשר עשה קרח ואת אשר עשה זמרי יש לפניו להביט ולהתבונן בעונש המר אשר הגיע עליהם ועי"ז ידע להזהר. וזהו כשם שהקב"ה מתעסק לספר שבחן של צדיקים לפרסמן בעולם כך מתעסק לספר בגנותן של רשעים לפרסמן בעולם אבל ההבדל ביניהם ביאר ואמר. ועליהם נאמר זכר צדיק לברכה פי' במקום שהוא מזכיר את הצדיק הלא הוא חפץ בברכה לאמר אכול בני דבש כי מתוק ויערב לך ויבושם לך עשה גם אתה כמעשה שעשה הוא ותזכה ג"כ להצלחה זאת. אבל ושם רשעים טוב שירקב כי למה תהי' חולה ותצטרך לקבל רפואות ר"ל לקבל מוסר ממקרי הרשעים ופורעניותיהם. [ובזה תקנו ז"ל דקדוק גדול במקרא זה כי ראוי הי' לכתוב דבר והפכו זכר צדיק לבררה ושם רשעים לקללה] זהו ממש זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' והי' בהניח וגו' תמחה את זכר עמלק וגו' כלומר תהי' בריא אולם בעבודת ה' עד שלא תצטרך להעלות אותו על זכרונך מה קרה אותו בעבור רוע מעשיו (ר"ל תמחה את זכר שלא תצטרך לזכור):

ביום השמיני עצרת תהי' לכם. מדרש (ישעי' כ"ו) יספת לגוי ד' יספת לגוי נכבדת אמרו ישראל לפני הקב"ה עליך ליתן לנו את המועדים ועלינו להיות מקריבים לפניך ומכבדים אותך:

(שטז)

המשל בזה לאב נותן מתנות לבניו אחד מקבלם וגונז אותם להיות לו למשמרת וא' קבל המתנות מיד אביו והולך ומשחק בקוביא והפסיד כל המתנות שנתן לו אביו ודאי אין מהראוי אל האב שיתן לו מתנות אחרות תחתיהן אחר אשר לא לו יהי' כי דרכו לילך ולהזיק ולהפסיד. והמשחק עם הנער הזה הלא הוא אין לו קורבה עם אביו שתשאר טובתו אצלו ועוד גם זאת כי הבן אשר טובת אביו בידו שמורה וערוכה הוא יעורר כל חפצי לבבו להחזיק טובה לאביו על שהטיב עמו ונתן לו מתנות יקרות כאלה. אבל הנבל הזה על מה ולמה יבוא להחזיק טובה לאביו אם הטובות כבר אבודים ממנו. הנמשל כן אנחנו כאשר יוסיף הקב"ה מתנה טובה עלינו כמו מועדי ה' מקראי קודש אנחנו שמחים מאד בעבודת היום הנכבד והטובה היא נשארת שמורה וערוכה בידינו ואין אל אחרים ממנה כל מאומה. לא כן הזולת כי הוא מרבה לא לו היינו ישתה וישכר ויעלה שכר לאחריה והוא ישתכר בו הרבה יותר ממה שהכניס אל תוך פיו. וזה שהכפיל ואמר יספת לגוי ד' כלומר לו לעצמו. ולכן נכבדת כי ראוי אלינו להודות לך על טובותיך ולברך את שמך על הברכה אשר השגנו אבל רחקת כל קצוי ארץ:

מדרש את קרבני לחמי לאשי. אם תאמר שיש לפני אכילה ושתיה. למד ממשה ראה מה כתיב בו ויהי' שם עם ד' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל וגו'. ובגמ' (ב"מ פ"ו ב') לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם וכו'. רבים מחכמי לב מתפלאים למה לא הוכיחו זאת ממה שלא הי' ישן כל הזמן ההוא אשר על השינה אמרו (נדרי' ט"ו ט"ו) שבועה שלא אישן ג"י מלקין אותו וישן לאלתר. (אמר בעריש המסדר כי מו"ר המחבר ז"ל ביאר זה עפ"י מעשה אשר קרה אותו):

פעם בא למלון אצל כפרי א' ולא נתנו לו סעודת ערב והי' רעב מאד. ובקש לתת לו מה שיתנו לו להשיב את נפשו ויאמרו לו כי אין עמהם דבר אין לחם ואין מזון. ויאמר להכין לו משכבו והכינו וילך וישכב ויהי' לאיזה שעו' הוציאו מן התנור סעודה כסעודת שלמה המה חשבו כי האורח ישן הוא ובאמת הי' ער וראה את הכל. אז אמר בחכמתו הטהורה עתה אני מבין מה שחז"ל הוכיחו אל ישנה אדם מן המנהג ממה שלא אכל משה בעבור שהמלאכים אינם אוכלים ולא הוכיחו זאת מן השינה כי ממילא נשמע שלא הי' משה ישן כי אם הי' ישן איככה הוכיחו על משה שלא אכל בעבור שהמלאכים לא אכלו הלא יכול להיות שאכלו המלאכים בעת שהי' משה ישן. והענין יקר:

והקרבתם עולה וגו' פר בן בקר א' איל אחד. גמ' (סוכה נ"ה ב') משל למלך שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך וכו'. ועילת הדבר מפני מה פיחת הכתוב קרבן יום השמיני מכל ימי החג אשר לכאורה הוא כמו גנות לישראל שאין ערבות קרבנותיהם כמו בקרבנות הזולת. אבל הדבר מובן מאד:

(שיז)

משל לעשיר נסע לדרך רחוקה ובניו גם בני אשתו מבעלה הראשון כלם מחכים את יום בואו. וכאשר בא מן הדרך הביא אל בני אשתו מתנות גדולות ולבניו מתנות קטנות ושאלו אותו וכי בני אשתך חביבים אצלך יותר מבניך. אמר ח"ו רק רצוני שישמחו כלם ביום בואי לביתי וא"כ הבנים זרים אין להם שמחה כ"א בהמנות אשר תמצא ידם. לכן ראיתי נכון להרבות להם כדי להרבות שמחתם לא כן פרי בטני הלת לקלון ולחרפה היתה זאת אם יתערב בשמחתם שמחת המתנות כי המה ששים ושמחים שמחה שלמה בראותם פני אביהם וגם אני אשמח בהם. הנמשל כי על העמים אין הקב"ה שמח בהם ולכן מהצורך להם קרבנות הרבה שיהי' לריח ניחוח ובכלל זה יערב זכרונם. לא כן ישראל שהם בעצמם ערבים לפני אביהם שבשמים ולמה לנו להרבות בקרבנות לעשות אמצעיים. וזה מ"ש עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך. ר"ל כל שעשועי יהי' רק ממך:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה