משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש במדבר · פרשת בלק
מדרש ויגר מואב לשון גר ראה א"ע כגר בעולם:
(שא)
המשל בזה ע"ד עשיר גדול מכסף וזהב בא גנב ונתן עיניו בו לגנוב את כל הון ביתו וכאשר הרגיש העשיר כי זה הגנב גנב מביתו ב' וג' כלים הי' נועל הדלת בפניו ולא נתן אותו עוד לעבור על מפתן ביתו מה עשה הגנב הלך ופיתה כל השכנים שישאלו להם כלי כסף מאת העשיר והוא הלך וגנב אצל השכנים אז אמר העשיר מעתה אין אני יודע עוד ממי לשמור א"ע בעד מי אסגור הדלת. הנמשל כל העמים פחדו מפני בני ישראל מלבד מואב שהיו בטוחים גם מישראל ועתה כאשר ראו כי הקב"ה מצא היתר ע"י סיחון א"כ ראה א"ע כגר בארץ לאמר ע"י מי ימסור אותו הקב"ה ליד ישראל:
האמנם לא אוכל כבדך. מדרש נתנבא שסופו לצאת ממנו בקלון. ובהשקפ' ראשונה הדבר רחוק מאד מן הפשט:
(שב)
והמשל בזה לרופא שבא אל החולה וקצץ עמו שיתן לו כך וכך והרופא לא רצה להתחיל הרפואו' עד שיתן החול' כל השכירו' מתחלה עמד חכם א' ויאמר אל הרופא אתה מבעית את החולה אמר לו במה ויאמר לו כי בזה יש אל החולה הוראה עצומה שאתה מייאש אותו לכן אתה ממהר ממהר לקבל השכירות בעודו בחיים כי אח"כ לא תקבל מאומה. הנמשל זה עצמו מאמר בלק מה זה מהרת אחר הכבוד טרם בואך אלי וכי לא אוכל כבדך אח"כ אם לא כי חשש אולי לא יהי' ראוי אח"כ לכבדהו:
וישא משלו ויאמר מן ארם ינחנו בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב וגו':
(שג)
המשל בזה ע"ד דרשן ומוכיח מעיר בזוי' מאד בא אל עיר גדולה של חכמים וסופרים ויעמוד על הבימה לדרוש והי' משמיע תוכחות גדולות על העושים כל תועבה והי' מקלל ומארר אותם ונתאספו חכמי העיר ורוזני' להנקם מעמו והוא מתנצל ואומר הכי נעלם מכם מאמר התורה הקדושה הוכח תוכיח וגו' ויאמרו לו כן הדברים אבל הלא ידענו כי בני עירך המה אנשים גרועים ופחותים מאד עושים כל תועבה ואתה מניח את מקומך ובאת להוכיח ולקלל אותנו צא מאתנו דורש דמים וקח קורה מבין עיני בני עירך הרעים והחטאים מאד. הנמשל זהו שהתפלא בלעם ואמר מן ארם ינחנו בלק וגו' מהררי קדם אשר שמה כל ערלי לב כפראים במדבר והוא קורא אותו מבוגדים כאלה לאמר לכה ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל והייתי כמשוגע:
אהבת רע מטוב וגו' גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה (תהלים נ"ב) הנה מאמר ושרשך גם כי שורש משמעו נטיע' עכ"ז המבארים ז"ל הפכו באורו לעקירה וזה מוכרח ממאמר הסמוך לו מארץ וגו' שר"ל לעקור אותו מארץ חיים. עכ"ז ראוי לבאר איך יהי' במאמר ושרשך הוראה על עקירה:
(דש)
המשל לגנב ראה נער א' נושא שקים מלאים כסף מבית עשיר אל חנות סוחר ידוע וראה אותו הולך ושב ונושא מעות כל היום ויחפש הגנב מועצות ודעת איך לגנוב מידו השקים עם המעות וראה בתוך הרחוב אשר המשרת הזה הולך ושב שמה חנות מוכרת בגדים יקרים ויקם וילך אל החנות ויאמר אל הסוחר דע ידידי כי קצין א' מעיר פ' שלח אותי אליך לקנות בחנותך בגדים בעבורו ואמר לקנותם גם בדמים יקרים ובתנאי שיהיו כמדו לא עודפים ולא פחותים מהראוי לאיש כמוהו אמר לו הסוחר ואיככה נדע מדתו אם הוא איננו פה אתנו. השיב ואמר נחנו נעמוד שנינו על מפתן החנות מקום מעבר הרב' בני אדם אולי יזדמן וילך איש אשר הוא כמדו ויהי בעמדם והנער עובר ונושא המעות על כתפו ויאמר אל הסוחר דע ידידי כי הנער הזה העובר לפנינו הוא ממש כאדוני כדמותו בצלמו. ויקרא אותו החנוני ויאמר אליו גשה נא ופשוט בגדיך אשר עליך ולבוש המחלצות האלו עד אשר ארא' אם הם כמדתך ואני אתן את שכרך. וישמע אליו הנער ויפרוק משאו מעל כתפו ויפשוט עד בגדיו כלה וילבש המחלות היקרות ויפן כה וכה להראות יופי זהרם על גופו והגנב חטף ויברח ויתאמץ המשרת לרדוף אחריו להשיגו ויתפוש אותו החנוני בבגדיו לאמר פשוט נא תחל' הבגדים האלה. ועד אשר פשט הבגדים ועד אשר לבש את שלו בין כך ובין כך הגיע הגנב למחתרתו ונתעלם מן העין. הנמשל האדם גופו מלמט' ונשמתו אצול' מלמעל' קשורה בגוף כשלהבת בנר בנר ועיני' כלות ומצפות עד כלות הגוף אז תברח אל מקומה כמו השלהבת בכלות הנר ובראות השטן נשמה מאיש רשע ורוצה להבדילה משרשה במעוני שחקים שלא תעלה למעלה לעולם מה הוא עושה ילך וילביש אותה תאוות וחמדו' העוה"ז עד כי התקשר קשר חזק ואמיץ שלא תמוש מהם לעולם ובבוא עת פרידתה מן הגוף אז תתחזק לעלות למעלה אז השרים הממונים על התאוות מחזיקים בה לאמר פשוט הבגדים הצואים אשר לבשת ואח"כ תעלה מפה. וא"כ במה אשר הרשע נשרש למטה בזה עצמו הוא נעקר מלמעלה. וזהו אהבת רע מטוב כלומר ממה שחמדת טוב העוה"ז השגת רע מסבתו כי אתה בחרת שקר מדבר צדק סלה ואמר על זה ושרשך מארץ חיים סלה ויפה אמרו המדקדקים שהיא מלה מהפכת הפעולה כי הוראת המלה בעצם לעשות שורש למטה ופה הוראתה לעקור מן השורש. ומעתה מאמר ושרשך כפשוטו שישרש אותו בעוה"ז לעקור אותו מארץ חיים סלה. המקרא אהבת גו' והמשל יחול גם על ראשי הרשעים בלק ובלעם:
לא הביט און ביעקב גו' ע"ד שאמר הנביא ע"ה (ישעי' ס"ג) בכל צרתם לו צר גו':
(שה)
המשל בזה לאחד כעס על בנו והוציאו מביתו וילך ויתגורר בעיר אחרת ומכאב לב האב כי נעצב על בנו שלח אגרת אל העיר ההיא ליד גואלו וקרובו אשר שמה כי ישים עינו ולבו עליו לנהלהו בלחם ולהספיק לו כל מחסוריו והוא ישלם לו את הכל. ובזאת אין להנער ההוא צער גדול כ"כ כי גם מעתה השגחת אביו עליו רק הצער הוא על האב שאינו רואה את בנו על שלחנו:
הנמשל כן אנחנו הלא גם עתה הקב"ה מכלכל אותנו ע"י כמה סבות. אבל הקב"ה אומר (ברכות ג') אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך ומה לו לאב שהגלה את בניו. וזהו מ"ש לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ר"ל גם בעת שאינם זכאים כ"כ עכ"ז לא יאבה ה' לקללם ולא יביט האון אשר ביעקב והטעם ד' אלקיו עמו כמאמר (תהלים צ"א) עמו אנכי בצרה אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו כלומר הגביה אותם מעלה מעלה:
בעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל:
(שו)
המשל בזה לשר א' שמע כי יש במרחקים איש אשר המציא לעשות סם שסגולתו אל האיש שמושח את גופו בסם זה לא יזיקהו כל חץ מכל היורה זיקים וכדומה והשר בשמעו זאת גמר אומר בלבו לנסוע שמה יעש הוצאות גדולות עד כי בא אל האיש האומן הזה ויתן לו שכרו ככל חפץ לבבו וומשחהו עם הסם הזה ונסע לבוא לביתו. ויהי בדרך בעברו הרגישו בו הרוצחים ויורו המורים אליו ולא החטיאו המטרה כי הגיעו בו כל החצים והאבני קלע והוא נשאר בחיים. וכאשר ראו הרוצחים כי הוא חי ויתחילו לברוח קרא להם בדברי חן שיבואו אליו ויגשו אל מרכבתו ויתן להם משקה מאשר נמצא אתו תפלאו מאד ואמרו אל השר הלא תגיד לנו מה המעשה הזה אשר עשית עמנו אתה גמלתנו הטובות ואנחנו הלא עשינו עמך רק רעה ויאמר אליהם השר דעו וי אני הרביתי זהב לרוב על הוצאות הנסיעה הזאת למשוח עצמי בסמים המסוגלים דחות לדחות ממני כל חץ וכל אבני קלע ונתתי אל האיש מוהר ומתן הרבה מאד ואני כאשר פניתי לנסוע לביתי הי' לבי חולה עלי עד מות לאמר מה עשיתי כי אבדתי הון יקר ולא ידעתי על מה ולנסות את הסגולה אשר אמר האומן הלא יראתי לנפשי פן יורה המורה וימיתני. לכן ישבתי על המרכבה בעצבון רוח מאד. ועתה כאשר באתם עלי להמיתני וכבר פגעה בי החץ ולא פעלה עתה נפשי יודעת מאד הצלחתי הגדולה שכבר אני בטוח בעצמי ואוכל להתיצב לקראת נשק ולא יפגעני רע. וא"כ טובה גדולה עשיתם עמדי כי על ידכם נתברר לי כי לא על דבר ריק הוצאתי רכוש גדול כזה:
הנמשל כי ישראל היו יודעים מכבר כי יש מורשה לקהלת יעקב מאת אביהם הזקן ע"ה כי לא נחש ביעקב כי יעקב הי' בבית לבן והי' אורב לו וקם עליו בקסמיו ולא יכול לו. אבל לא נתברר אליהם אמתתה ולנסות הדבר מי זה יאבה להכניס עצמו בסכנה וכאשר בלק שלח להביא את בלעם בקסמיו ולא עשה עמהם דבר. אמר אל בלק עתה ראה מה עשית כי לא זאת שלא עשית עמהם רעה אבל עוד טוב נשגב השיגו על ידך כי עתה נתברר להם תקפם וגבורתם מאמתת הסגולה כי אני יריתי חץ בחטאת קסם ולא פגעתי בהם. וזהו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל זאת שמעו מימים כבירים. אבל כעת ר"ל הלא עתה יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל והבן. עוד נוכל להמליץ בזה:
(שז)
משל לשני בחורים למדו בחדר א' וע"י מחלוקת עשה א' מלשינות על השני שהכה התרנגולת של הבעה"ב. והלך בעל התרנגולת אל אביו וישלם מחירה. למחר הלשין עליו שהרג בר אווזא והאב בהכרח שילם הכל ויאמר הרב אליו מה בצע אליך במה שתבקש עלילות עליו הלא אותו אין אתה מפסיד דבר רק את אביו ואין אתה שונא את אביו רק אותו לבדו. השיב הנער ואמר באין ספק יגיע אל השוטה הזה שיעשה היזק בבית אביו עצמו ואז יזכור לו גם את התרנגולת גם את האווזא אשר לקחו מלבושיו מעליו והוא הי' צריך לפדותם להפסיד ממונו בשביל מעשיו:
הנמשל מבואר במאמר (מיכה ו') עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב גו'. וזה שאמר אל בלק אמת הדבר שלא פעלתי בהם מאומה כי לא נחש ביעקב גו'. אבל עכ"ז רבות פעלתי כי הלא אלקיהם יפקוד אותם ויזכור ויוכיח אותם בעתים הבאים זכר נא מה יעץ בלק גו' ומה ענה אותו בלעם גו' וכלשון הגמ' (ברכות ז') כמה צדקות עשיתי עמכם כו'. וזהו הלא כעת יאמר ליעקב ולישראל (זכר נא) מה פעל אל:
נאם בלעם בנו בעור ונאם הגבר שתום העין נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה גו'. ראוי להבין למה עוד התפאר ואמר שהוא שתום העין וכי בעבור שהוא מוכה בסנורים יהי' איש מכובד. ונזכיר לזה עוד מאמר נפלא (במדרש ריש עקב) ושמר ד' אלקיך לך את הברית גו' אשר נשבע לאבותיך כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז מכח ברכותיו של אותו רשע אבל הברכו' שברכו אותם האבות הקדושים שמורים הן לעתיד לבוא שנא' ושמר גו':
(שח)
המשל בזה כאשר יבואו סוחרים על יום השוק. א' סחורתו משובחת מאוד והשני יש בה חסרונות תראה ההבדל ביניהם כי הא' שש שש ושמח בבוא אליו איש מבין וחכם יודע בטיב הסחורות כי איש מבין לא יתעסק עמו הרבה ובודאי יקנה ממנו ויתן לו מחירה ככל הראוי לסחורה יקרה כזאת לא כן השני אשר יש בסחורתו מעלות גם חסרונו' הוא לא יאבה להגיש איש מבין אל חנותו כי המבין ירגיש החסרונות אבל כל מגמתו וחפצו שיבואו אליו קונים הבלתי בקיאים וביותר שיבוא אליו קונה שיהי' עיניו כהות או בין השמשות אז יגיל וישמח בו:
הנמשל כי הקב"ה לפניו הי' נגלו כל הדורות והתחלפו' מדריגותיהם והדורו' היקרות אשר אין בהם שום דופי הראה אל האבות הקדושים כי המה הסוחרים המבינים אשר אל כל תכלית הם חוקרים ובראותם סחורה יקרה ומשובחת כזאת ודאי יברכו אותם מטוב לב. לא כן הדורות שבגליות אשר יש בהם מעלות גם חסרונות לא רצה הקב"ה להראות אל המבינים ההם כי עינים להם לראות באספקלריא המאירה ויתגלה לעיניהם החסרון ולא יתנו לבבם לברכם כראוי. לזאת בחר הקב"ה בנביא אחר היינו בלעם שהוא עיניו כהות ואם יראה לא יראה כ"א כאותו שרואה בעינים כהות עד אשר יראה רק המראות והגוונים היינו רק המעלות ולא ירגיש החסרונו' ויברכם בלב שלם. וזה שהי' מתנצל לפני בלק למה הוא מברך אותם ולמה לו להקב"ה ברכותיו לזה אמר נאם בלעם בנו בעור ונאם הגבר שתום העין גו' אשר מחזה שדי יחזה ר"ל שאינו רואה כ"א מה שמראים לו. ולכן יפה אמרו כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז הוא רק מכח ברכותיו של אותו רשע. ולהמתיק עוד הדבר יותר קח דמיון:
(שט)
משל מאת המחלק קוצב מחיתם ממה שהשיגה ידו במשא ומתן ויגיעה זה יקר בעיניו הכסף וישקול בפלס ומאזני דעתו למי יתן הרבה ולמי יקמץ לא כן אם נזדמנה לפניו מציאה הדבר אצלו בזול ואינו מדקדק למי ראוי יותר:
הנמשל כן ממש הברכות היקרו' אשר מפי האבות הקדושים הקב"ה מדקדק בהם מאד לתת אותם אך אל יד הראוי להם אבל ברכותיו של אותו הרשע שהוא אך כמציאה אין הקב"ה מדקדק בהם. עוד נראה בהמתקת הכתובים:
(שי)
משל לשני אחים א' עשיר וא' עני והעני הי' איש רע עין גם כי העשיר נתן לו די מחסורו הי' מתאוה יותר עד כי בעבור קנאתו נתן לבו לקחת אש ולשרוף את ביתו ואת כל רכושו רק נזדמן כי הרגישו זאת והצילו את הבית ולא נשרף כל מאומה והעני ברח מפני הבושה וכאשר ארכו לו הימים והוא מתגורר במרת נפש מאד שלח אגרת אל אחיו העשיר כי רצונו לבוא לביתו והעשיר לא השיב לו דבר ולסוף בא מעצמו שלח אליו העשיר לאמר לא תבוא על מפתן ביתי ולא תוסיף ראות פני. והעני עשה כל התאמצות שיניחנו לכנוס אצלו וימאן ויאמר העשיר הלא הוא השתדל לשרוף כל הון ביתי ולאבד כל רכושי וא"כ הלא רצונו שיהי' גם אחיו עני ואם הקב"ה עשה לי נס הלא עשה לי ולא לו:
הנמשל הם שכרו את בלעם שילך ויקלל את ישראל ובלעם רצה לעקור אומה שלמה כמאמר (סנהדרין ק"ה ב') מברכותיו של אותו רשע ניכר מה הי' בלבו לקללם. אך הוא ית' עשה נס לישראל הלא עשה לישראל לא להם וזהו לא לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ד' גו' ואשר שכר עליך חת בלעם גו' ולא אבה גו' ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה (פ' תצא) (לך ולא לו) כי אהבך ד' אלקיך אבל המה לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם:
ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד (ילקוט סוף בשלח) אמר לו הקב"ה רשע אני יצרתיך לאחר שבעים לשונות ועכשיו תהי' ראש לכל יורדי גיהנם שנא' ראשית גוים גו':
(שיא)
משל לאחד עשה משתה בעבור קרואים ויתן אל המשרת מכתב אשר בו רשומים שמות האנשים הקרואים לסעודתו. וזה משפט הרשימה להיות הקודם בחשיבות ובמעלה נרשם קודם כי הוא עולה במחשב' תחלה ואח"כ את שהוא אחריו במעלה וכן כלם ובתוכם הי' א' פחות מאד והי' נרשם אחרון לכלם וכאשר הלך המשרת להזמין את הקרואים הנה האיש הפחות והגרוע הזה מדאגה פן לא יקראו אותו נשא את רגליו והקדים א"ע ובא ראשון לכלם. ויאמר לו חברו היושב אצלו הלא אצלי הי' המשרת עם הרשימה וראיתי אותך אחרון לכל הקרואים ומה לך פה להיות ראשון. וישמע חכם א' ויאמר לו אל תתמה כי גם אחרון יהי'. ויאמר איך יתקיים שיהי' האחרון אם כבר הוא יושב פה. אמר לו הלא זה שבתו הבית בזה יהי' אחרון כי הוא ישב עד אשר כל המסובים ילכו והוא יהי' נשאר פה למכה ולחרפה ויהי' ראשון לביאתו ואחרון לצאתו:
הנמשל עמלק נברא לאחר שבעים לשונות וראוי לו להיות אחרון ועתה נעשה ראשון לכל יורדי גיהנם וגם הוא ית' את דבריו לא הסיר כי הוא מחויב להיות אחרון לזאת בא הכתוב והכריע שיתקיימו שניהם ואמר ראשית גוים עמלק כי הוא הראשון ליורדי גיהנם. ועכ"ז יתקיים בו שגם אחרון יהי' כי כל יורדי גיהנם במלאות ספקם יעלו מן הגיהנם והוא ישאר ואחריתו עדי אובד: