אור ברסלב
משלי יעקב חומש במדבר › פרשת מטות

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש במדבר · פרשת מטות

פרשת פנחס

וידבר ד' אל משה לאמר נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ד' במדין. מדרש הקב"ה אמר נקמת בני ישראל ומשה אמר לתת נקמת ד' במדין. אמר הקב"ה למשה היזק שלכם הוא שגרמו לי להעניש אתכם אמר משה רבון העולמים אם היינו ערלים או כופרים במצות לא היו שונאים אותנו הלא אין רודפים אחרינו אלא בשביל התורה ובשביל המצות שנתת לנו הלכך הנקמה שלך. הוי לתת נקמת ד' במדין. והדברים צריכים ביאור.

(שיח)

והמשל בזה לאחד בא אל חנות מוכרת יין יקר ואמר לתת לו כמה מדות ידועות וילך האיש אל המרתף והעלה יין כאשר אמר ויציגהו על השלחן ובעודו מדבר עמו וילך בבית אחת הנה ואחת הנה והי' שם שיכור אחד יחוג וינוע כנוע השריגים ברוח זלעפות ויגש אל השלחן והדפו ונפל היין ונשבר כליו ושחת ארצה וימהר המוזג ויקח בחרי אף מקל חובלים ויך בשיכור הכה ופצוע ירך אף קדקד לאמר ראה נבל מה עשית כמה יין שפכת כמה כסף אבדת. והנה הקונה הזה עומד ורואה מכת השיכור ההוא והוא משתאה מחריש מתאפק וכל חפצו לעמוד על עומק לב המוזג הזה מה דעתו בהמכות האלה אם שהוא מכה בו עבור הפסד עצמו כי השיכור עשה לו היזק גדול ומן הקונה העלוב הזה לא יתבע מאומה או אפשר עולה בדעתו כי אני אשלם לו בעד היין ומכה את השיכור רק בעבור הרעה אשר עשה עמדי והוא כמתנקם נקמתי. עודו מדבר אל לבו בספק זה והנה שם נער קטן ויאמר אליו הקונה לך נא בני שאל את אביך מדוע מכה כ"כ את השיכור הנה בזה יעמוד על לבו תיכף אם יענה ויאמר אליו בני מה זה תשאל על המכות האלה האם לא ראית מה עשה לי השיכור הזה לא בחנת הפסדי העצום אז יתודע אליו כי יכהו רק בעבור עצמו ומידו לא יבקש מאומה אכן אם כך יענה ויאמר בני בני מדוע לא תראה ההפסד אשר להקונה ע"י שיכור זה אז יתודע כי דעתו שישלם לו את הכל והמכות שהוא עושה בהשיכור כדי להפיס דעתו. הנמשל כי משה רבינו ע"ה הי' יודע שהמדינים צריכים מכות ועונשים אבל הי' מסתפק אם בעבור שהחטיאו את ישראל להענש או תחת מה שגרמו להפסיד התורה הקדושה יחויב לנקום נקמת ד' ונקמת תורתו ועודנו מתהלך בגן הספיקות והנה דבר ד' אליו נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים מה שיורה אשר בני ישראל צריכים לשלם את הכל (ר"ל על אשר חטאו בפעור) בלתי כי מהצורך לקחת נקמתם מאת המדינים שגרמו לישראל היזק גדול כ"כ וכדי לפייסם ועל זה בא מדרשם ז"ל אמר הקב"ה למשה משה היזק שלכם הוא שגרמו לי להעניש אתכם פי' הלא אתם תסבלו העונש על החטא והיזק שלכם הוא ומדוע תאמר נקמת ד' ונתבאר יפה שאלת הקב"ה:

ונעמוד עתה על התשובה שהשיב משה אם היינו ערלים כו' כלום שונאים אותנו אלא בשביל המצות הלכך הנקמה שלך אבל נחזור על דברי:

(שיט)

המשל הנ"ל כי המוזג ההוא בהיותו מיסר את השיכור אף כי שמע הקונה הנ"ל מהנער כי אמר אביו לו ראה כמה הפסיד את הקונה. והחליט בדעת הקונה שהוא יצטרך לשלם בעד היין אכן אחרי כל דבריו אלה באין ספק לא כל כך מהרה ישלח ידו להושיט לו הכסף שיאמר המוזג עוד יהי' עמו דין ודברים הרבה לאמר תן לי יין ואתנה לך כסף מחירו. וזה יאמר הלא נתתי לך ובהכרח ילכו אל הב"ד או אל השופט ומעתה נחקור אנחנו מה צריכים לדין בה. מהצורך של הב"ד לחקור תחלה של מי השיכור אם הקונה הביאו אתו והוא ממשרתיו בודאי על הקונה החיוב לשלם. ואם השיכור של המוזג ודבר אין לו עם הקונה אז מה לו אל הקונה הלא היין הוא שלו והשיכור ג"כ ג"כ שלו ממי יתבע ההיזק. הנמשל זה שהשיב מרע"ה אל הקב"ה לאמר אתה רוצה להטיל עלינו הנזק אשר החטיאו אותנו הלא השיכור איננו משלנו כי אם היינו ערלים או כופרים במצות לא היו המדינים שונאים אותנו כו' הלכך הנקמה שלך כלומר כי אין אנחנו הגורמים אל ההפסד הוי לתת נקמת ד' במדין. והענין נחמד ונעים:

צרור את המדינים וגו' כי צוררים הם לכם בנכליהם גו'. הנה היא מצוה נוספת על מאמר נקום נקמת בני ישראל כי במאמר צרור את המדינים הורה כי ראוי אלינו שיהי' אצלינו נטירה בלב על שהחטיאו אותנו והכניסו בלבנו תאות הזנות אשר עד הנה היו ישראל נקיים מזה כי היו כלם קדושים כמאמר (יבמות ק"ג) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כו'. והקב"ה הלא חפץ לטהר את בית ישראל צוה אותם לאמר צרור את המדינים שיהי' לאות ולמופת בישראל על טהרת לבבם מן העבר ומתאוננים על הרע אשר פגעם וע"י הפלגת השנאה יעירו קנאה לחגור עוד במתניהם לקחת את נקמתם מהם אבל כל זה שייך בהקב"ה הרואה ללבב הוא ידע מי שהוא שונא מדין בעבור החטא שגרמו לו וחפץ במפלתן אבל מרע"ה הי' מבקש ואומר אראה נקמתם אז אדע את אשר במעמקי לב ישראל ולזה אמר המדרש בסמוך זה שאמר הכתוב לא יגרע מצדיק עיניו אין הקב"ה מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעיניו. ללמדך שהי' משה מתאוה לראות בנקמת מדין קודם שימות ועל משה נאמר ישמח צדיק כי חזה נקם נקמת מדין כו':

(שכ)

המשל בזה לעשיר אשר בנו הי' חומד ומתאוה לשתות יין והי' עוסק בשכרות כל היום תמיד וימר לאביו מאד לזמן בא חכם אל העיר ודבר עמו אולי ימצא תרופה לבנו והבטיח אותו כי הוא יפעול פעולה גדולה עד אשר ישנא כל משקה כמו ששונאים השקץ והעכבר והחכם הזה עשה לו מה ואמר אל אביו עתה קח נא את הנער אל ביתך כבר הוא שונא היין וכל המשקים. והנה האב עם כל ההבטחות שהבטיח אותו החכם עכ"ז גם הוא עשה את שלו ולא הכניס אל ביתו לא יין ולא שאר משקים. והנער לא אמר אל אביו אי' יין כדרכו מעולם. אך לבעבור נסות הדבר יותר אמר אל הנער קח נא כלי והולך מהרה אל בית היין שימלא לך כלי יין חמר וילך הנער להמוזג והמוזג הלך אל המרתף להעלות לו יין והנער נשאר עומד בחנות אצל השלחן אשר עליו הצלוחית וריח הכלים הי' מריח באפיו ויקח אבן ושבר הכלים הסדורים ועומדים שמה והמזג עלה מן המרתף וראה מה שעשה לו הקטן הזה וירץ בחמת אפו אל אביו לאמר בא נא אלי וראה מה עשה לי בנך והוא מספר לפניו כמה היזקות והאב בשמעו מילא את פיו שחוק ושמח מאד ואמר אל המוזג אל תירא אנכי אשלם לך כל ההיזק ועכ"ז ראוי לי לשמוח בזה כי עתה נתברר לי עד כמה הגיעה השנאה אשר בני היקר שונא את היין. הנמשל מובן מעצמו כי מה שהתאוה מרע"ה לראות נקמת מדין זאת הית' רק למען שיתברר לו אם הם שונאים באמת את הנבלה הזאת כי אם יש בלבם חלק מה מן התאוה אז הלוחם גם כי ילך אל המלחמה עכ"ז יעמוד שמה ברפיון ידים כי לבו יהי' דוי דוי איך שוברים כלי כזה עם יין. וכאשר יראה בעיניו את אכזריות הלוחמים ובכעס ובחמה יעשו מה שיעשו זה יהי' לאות ולמופת עד כמה גברה שנאתם לנתץ ולשבר כל כלי אשר ראוי לקבל בו יין בע"כ כי נטהרו מכל חמדה ותאוה וזהו ועליו הכתוב אומר ישמח צדיק כי חזה נקם:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה