אור ברסלב

משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן ס · ס"ק י

ס"ק ג

המחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם ז"ל כתב על כנה"ג דמאן דס"ל לקמן סי' קי"ב דבשעבוד יכול לחזור בו קודם שבא לעולם ה"נ בחיוב כו' אמנם אם מת הנותן קודם שבא לעולם לכ"ע היורשין פטורי' ע"ש וכן הסכים עמו בתומי' ע"ש. ובקצה"ח הקשה מתוס' כתובות ר"פ אעפ"י שכתבו דכשהחתן מחייב עצמו ק' ליטרין ואין לו דנקרא דשלבל"ע ואפ"ה חייבין היורשין כיון שהגוף בעולם והחיוב חל על גופו מיד ואינו יכול לחזור בו והיא קושית התומי' אבל באמת לא קרב זא"ז דשם כיון דחייב עצמו בדמי' או אפי' בפירות המצויין דכל דבר המצוי בשוק כדבר שבידו דמי ואינן ידועי' כגון ליטרות כסף החיוב חל תיכף על גופו לשלם רק דהוי כלא הגיע זמן הפרעון עד זמן שקבע דהא אי אפשר לו לסלק חיובו מעל גופו כלל ואם נתחייב עצמו בדבר ידוע דאינו שלו ואמר אם לא אתן לך דבר פ' הנני מחייב לך בדמי' כך וכך הוי רק כתולה תנאי בדשלבל"ע כמ"ש בתומי' וזה פשיט אבל אם אמר לו שדה לכשאקחנה הריני מחויב ליתן לך וכל זמן שלא קנהו ליכא שום חיוב עב גופו דהא בידו שלא יקנהו וכן אם אמר פירות שיוציא הדקל אני מחויב ליתן לך כיון דליכא שום חיוב על גופו עד שיוציא הדקל רק שמתחייב ליתן כשיוציא הדקל ודאי לא עדיף חיוב כרבנן מקנין לר"מ וכשמת פטור לכ"ע כו' ובקצה"ח רצה לחלוק מסבר' על הגאוני' כו' ע"ש. המעיין בדבריו שם יראה שלא עלתה בידו אלא רגזנותו דברינו שם דהמחייב עצמו בדשלבל"ע כגון כך וכך ליטרון כסף או כך וכך אבנים טובות מתחייב גם אם אינו מצוי בשוק דלא בעינן בחיוב שיחייב עצמו דוקא בדבר המצוי בשוק או לא. ולמכור דשלב"ל אינו יכול אפי' מצוי בשוק. ואם אמנם בספר קצה"ח סי' ר"ט ס"ק ו' כתבנו שם בשם כ"מ בדבר המצוי בשוק יכול למכור ולא הוי דשלבל"ע. אין המנהג כן למעשה. אלא אפי' מצוי בשוק אינו יכול למכור דשלבל"ע כמבואר בתה"ד סי' ש"ך. ובחיוב יכול לחייב עצמו בדינרין ובאבנים טובות אפי' אינן מצויין בשוק וא"כ ה"ה דיוכל לחייב עצמו בפירות דקל הן של דקלו הן של אחרים ואם לא יבואו לידו יתן דמיהן וכמ"ש כמי חתן שמחייב עצמו בק' ליטרין ואין לו לשעתו וגם לא יבואו לידו לעולי יתן דמיהן. (ולא הי' הרהמ"ח שם עינו על תשו' הרשב"א ח"ג סי' ס"ה. הביאו ב"י ס"ס זה בקיצור. וז"ל שאלת מי שחייב עצמו ליתן לחבירו כל מה שירויח מכאן עד שלושים יום כו' מי אמרי' דלא אמר כלום לפי שאין אדם מקנה דשלב"ל או נאמר החיוב שאני. תשובה דבר ברור הוא זה דחייב. דלא אמרו בדשלב"ל אלא במקנה דשלב"ל כגון פירות דקל אבל במחייב עצמו ליתן מה שיוציא הדקל לאחר עשר שנים דבריו קיימין שזה אינו מקנה הפירות אלא מחייב עצמו ליתן ובחיובין ובתנאין ואפי' בשיעבודין ושכירות לא שייך דשלב"ל. חיובין בזה שאמרת ובמחייב לזון את בת אשתו חמש שנים אלא שירויח ויקנה ויזון וכן הפוסק על שער שבשוק ואע"פ שאין לו. ובתנאין ע"מ שתתני לי מאתים זוז כו' ובשעבודין במשעבד מה שאקנה כו' והטענה בזה לפי שנשתעבד הגוף כו' ושכירות המשכיר עצמו ללקט מציאות כדאי' פ"ק דב"מ עכ"ל. הרי לפנינו שהשוה הרשב"א ז"ל וחייב עצמו בפירות דקל למחייב לזון את בת אשתו ולתולה תנאו בדשלב"ל והתם אליבא דכ"ע אינו יכול לחזור בו ואפי' מת חייבי' היורשי' לשלם כמבואר בש"ס ופוסקים וכמ"ש התומי' בהא דמהר"ם במרדכי ע"ש. א"כ ה"ה בפירות דקל וכולל הכל ביחד שאין בחיובין דין דשלב"ל כלל. ודי בזה ראי' ברורה ומ"ש:

ומ"ש עוד ובקצה"ח הקשה מתוס' ר"פ אעפ"י כו' והיא קושית התומים זה דרך הרהמ"ח לראות ראי' מועטת. כי התומים הקשה מתוס' ר"פ אעפ"י שכתבו דכתובה הוי שעבוד לדבר שלא בא לעולם כו' ומ"מ גבינן כו' והעלה דיש הבדל בין אם אומר אם לא אתן פירות דקל אהי' חייב כו' ובין אם אמר סתם הריני מתחייב לך פירות דקל כו' ע"ש שעיקר כונתו שכתובה הוי שעבוד לדבר שלא בא לעולם דהא עיקר השעבוד לכשתתאלמן או תתגרש וע"ז קאי תירוצו וחילוקו. אכן אנן בדידן מייתינן ראי' מדברי תוס' שהחתן יכול לחייב עצמו בק' ליטרין אף שאין לו וה"ה בפירות דקל אם מתחייב הוא בכך בין באו לידו בין לא באו חל עליו החיוב ומעשים בכל יום שמחייב אדם עצמו במאה סאה תבואה או פירות ואע"ג דלא נגמרו ומתחייב בתבואה חדשה. וה"ה מחייב עצמו ליתן בית פלוני אע"ג דאין בידו גם לא יבא לידו צריך ליתן דמיו אם קנו מידו על החיוב. וא"צ ליתן תרקבי דדינרי רק דמי שויו וכמ"ש בקצה"ח גבי פירות דקל דמחויב לשלם דמיהן. דכל שעל גופו אין בו משו' דבר שלא בא לעולם. (הנה הכל מבואר כדברי הרשב"א הנ"ל) אבל אם אמר שדה זו לכשאקחנה הריני מחויב ליתן לך כיון דלא התחייב אלא אם יקחנה בודאי אם לא לקחה לא נתחייב אבל אם אמר סתם הריני וחייב ליתן לך בית פלוני אפי' לא יבא לידו חל החיוב מעכשיו ואם לא יבא לידו יתן דמיו. ובמה נסתלקו כל דברי הרהמ"ח: כלל הדברים המחייב א"ע בקגא"ס בסתם במרגליות או כלים שאינם מצוים בשוק או בפירות או תבואה אפי' אינן מצויין ולא באו לעול' אפ"ה מתחייב הוא או הן או דמיהן שהגוף נשתעבד ולא שייך בי' דשלב"ל. וזה ברור ועיין בדברינו סק"ז. (הגה וכ"נ שהיא דעת ב"י שהביא לרשב"א הנ"ל ולענ"ד יש להביא ראי' מחוכר שדה מחבירו שנתחייב ליתן כמה כורין חטין אעפ"י שאינו זורע מאותו המין מחייב עצמו לקנות מן השוק כמבואר בש"ס פרק התקבל ובח"מ סי' ש"כ ושכ"ב ושכ"ג. ומבואר שם דאין יכול לחזור בו אפי' אם נעשה על כמה שנים. ואם עשו שטר ע"ז גובה ממשעבדי כמבואר בטור ש"ע שם. ואע"ג דה"ל דבר שלא בא לעולם ואפי' אינו מצוי אז בשוק לא מצינו שיהי' שום חילוק בדבר. וע"כ לומר כיון שמחייב גופו לא ה"ל דבר שלא בא לעולם ולענ"ד זו ראי' שאין עלי' תשובה. ומהתימה שלא הרגישו בה הפוסקים ז"ל. ועיין בש"מ בש"מ ר"פ אעפ"י מ"ש תלמידי ר"י בשם מורו הרב דבכל ק"ס הרי הוא כלוקח הסודר בעד אלף זוז ע"ש ולפי דברי הרהמ"ח אם מתחייב בפירות דקל לא ליהני אפילו כשבא לעולם כיון דהדר סודר למרי' ופסק הקנין. אלא ע"כ החיוב חל לאלתר וכמו שהוכחנו:)

תוכן העניינים

משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה