אור ברסלב
משאת בנימין (אייזנשטדט) תנצב"ה. מסכת ברכות. › דף יב

משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט

תנצב"ה. מסכת ברכות. · דף יב

דף ט

אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יצ"מ בלילות עד שדרשה בן זומא שנ' למען תזכור וכו' כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל ימי חייך להביא לימות המשיח, ועי' פירש"י דלאו זקן ממש הי' אלא שבאה עליו שיבה יום שהעבירו את ר"ג מנשיאותו ומינו אותו. ועמדו המפרשים דמה זו סמיכות הא דנראה כזקן ליצ"מ עי' בדבריהם.

והנראה לענ"ד ליישב בס"ד, דהנה בסוף הוריות איתא אר"י בימי רשב"ג נשנית משנה זו כו' אמר רשב"ג לא בעי למיתוי היכרא בין דידי לדידהו כו', א"ל ר"מ לר"נ אנא חכם ואת אב"ד נתקין מילתא, לדידן מאי ניעביד לי' נימא לי' גלי לן עוקצין דלית לי' וכיון דלא גמר נימא לי' מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלתו וכו', ר"נ אזיל לגבי' דרשב"ג א"ל נהי דאהני לך קמרא דאבוך למיהוי אב"ד, למיהוי נשיא נמי וכו'? והמאמר הזה תמוה מאד, וראיתי בס', רשמי שאלה, שכ' דבר נאה ומתקבל, דהנה במ' סוטה ד"ו א"ר נחמן ב"י לא מיני' ולא מקצתי' מי זוטר דכתיב בי' תועבת ה' כל גבה לב, והנראה דמחלקותם בזה תליא במה דפליגו רבי ורבנן בהכוהו עשרה בני אדם אי דרשינן, כל כולי משמע או מקצתו משמע וכן פליגי במס' פסחים ד' ס' בהא דכל ערל לא יאכל בו, אי כולה ערלה מעכב או אפי' מקצתה מעכב ולפי"ז ה"נ בהא דכתיב תועבת ה' כל גבה, ס"ל לרחב"א אמר רב דכל כולו משמע אבל מקצתה מותר, לכן ס"ל דת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה שבשמינית, אבל רנב"י ס"ל כל מקצתה משמע לכן ס"ל לא מיני' ולא מקצתה, ולפי"ז גם בהא דסוף הוריות בדרשא ישמיע כל תהלתו, מי יכול למלל תהלת ה' מי שיכול למלל כל תהלתו ממש, למ"ד כולו משמע, אבל אי מקצתה משמע סגי גם במי שיכול להשמיע מקצת תהלתו, והנה ר"מ ור"נ ראו שרשב"ג עביד היכרא בין דידי' לדידיהו א"כ בהכרח ס"ל דת"ח צריך שיהי' בו מקצת גאוה וס"ל כל כולו משמע ולפי"ז שפיר אמרי דלמחר נימא לי' גלי לן עוקצין דלית לי', ולפי שיטתו כל כולו משמע ונעברי' ותהוי את נשיא ואנא אב"ד, דהם בעצמם ס"ל דכל מקצתה משמע וסגי גם ביכול להשמיע מקצת תהלתו לכן שפיר ראויים להתמנות לנשיא ואב"ד הגם שלא החזיקו עצמם שיכולים להשמיע כל תהלתו, ומעתה א"ש הא דהשיב רשב"ג לר"נ נהי דאהני לך קמרא דאבוך למשויך אב"ד למהוי נשיא נמי? והוא ע"פ מש"כ הרמב"ם בה' מלכים דאם הבן ממלא מקום אביו ביראת חטא אף בשאינו ממלא מקומו בחכמה צריך למנותו תחת אביו, והוא בגמ' כתובות ד' ק"ד, ולפי"ז השיב רשב"ג תשובה נצחת לר"נ דבאמת כל כולי' משמע, אבל הוא ראוי להיות נשיא אחרי שירש כסא הנשיאות מאביו, אבל אתה ר"נ כיון דלא אהני לך קמרא דאבוך למהוי נשיא א"כ אין אתה ראוי להתמנות נשיא כיון דאינך יכול להשמיע כל תהלתו עכ"ד הרשמי שאלה בקיצור ובתוס' דברים.

והנה בס' כתר תורה כתב דבר נכון בפלוגתא דב"ז וחכמים דפליגי נמי בהא דכל אי נימא כולי' משמע או מקצתו משמע והוא דב"ז ס"ל כל מקצתו משמע, ע"כ מרבה הלילות דהם נקראים מקצת חיים מחיי הימים אבל חכמים ס"ל כולי' משמע לכן מרבי להביא ימות המשיח שהם נקראים חיים גמורים לגבי העוה"ז ונתרבו מכל ימי חייך, והנה במעשה דראב"ע שנתמנה לנשיא מבואר בברכות ד' כ"ח שהעבירו לרבן גמליאל מחמת דצערי' לר' יהושע, והסכימו משמים על ראב"ע ונעשה לו נס ואהדרו לי' תמני סרי דרי חוורתא א"כ רואים אנו בזה דלא טוב עשה ר"ג דצערי' לר"י ובע"כ צ"ל דדעת רנב"י דלא מיני' ולא מקצתי ולא הי"ל להגדיל על ר"י א"כ דרשינן כל מקצתו משמע וא"כ בהא דכל ימי חייך דרשינן מקצת חיים הלילות, ומעתה א"ש הא דאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה והיינו דנראה כזקן דאיתעביד לי' ניסא כנ"ל הרי דהסכימו משמים על נשיאותו וע"כ דכל מקצתו, משמע והי"ל לרבות מכל ימי חייך להביא הלילות, אך לא זכיתי בזה את החכמים שהם ס"ל כר"י דאין משגיחין בב"ק דלא בשמים היא, עד שדרשה ב"ז והסכימו עמו רוב דיעות ונקבע הלכה כבן זומא וא"ש ודו"ק.

ובאופן פשוט נלע"ד ליישב הא דאמר ראב"ע ה"א כבן שבעים שנה וכו' דהנה המפרשים הקשו דקודם שדרשה ב"ז מקרא, מנין למד ראב"ע דמזכירין יצ"מ בלילות? ונראה ליישב דראב"ע למד זאת מסברא דס"ל כר' יוחנן לעיל ד' ד' דצריך להסמיך גאולה ש"ע לתפלה של ערבית, דגאולה מאורתא נמי הוי, ע"כ מסברא ידעינן דצריך להזכיר יצ"מ בלילות, שוב מצאתי שכתב כן הצל"ח שם והנה הצל"ח עמד על מה דאמר לעיל ד' ד' אמר מר קורא ק"ש ומתפלל מסייע לי' לר"י איזהו בן עוה"ב זה הסומך גאולה לתפלה ותמה הצל"ח דהיכן נזכר בברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפלה ואפי' אי ק"ש קדים אפשר דא"צ לסמוך ונוכל להפסיק בפסוקים וקדיש. כמש"כ התוס' בשם סדר רב עמרם, והנלע"ד ליישב קושיתו עפ"י דעת סדר ר"ע הנ"ל דס"ל דמ"ד ת"ע רשות א"צ לסמוך גאול"ת בערבית, ולפי"ז נראה דמ"ד ת"ע חובה ס"ל דצריך לסמוך גאול"ת עפ"י מש"כ רש"י שם וסמיכת גאל"ת רמזה דוד דכתיב ה' צורי וגואלי וסמוך לי' יענך ה' ביום צרה, ואמרינן בברכות ירושלמי מי שאינו סומך גאל"ת כו', אלא יהי' אדם מקרב להקב"ה ומרצהו בתשבחות וקילוסין של יצ"מ והוא מתקרב אליו ובעודו קרוב אליו יתפלל ויתבע צרכיו ע"כ, ולפי"ז למ"ד תפ"ע חובה ממילא צריך לסמוך גאל"ת מה"ע שיתקרב אליו הקב"ה וכפי הרמז בתהלים, ולפי דעת סדר רב עמרם יתכן לומר דבזה פליגי בהא דתפ"ע רשות או חובה, דמאן דס"ל רשות ס"ל דא"צ לסמוך בערבית ומדס"ל חובה ס"ל דצריך לסמוך גם בערבית כנ"ל, והנה בברייתא הנ"ל מסיים וכל העובר על ד"ח ח"מ, וקאמר בגמ' לאפוקי ממ"ד תפ"ע רשות קמ"ל דחובה, ומעתה מיושב קושית הצל"ח דכיון דס"ל להך ברייתא תפ"ע חובה וא"כ מוכח דצריך לסמוך גאולה לתפלה בערבית ושפיר קאמר מסייע לי' לר' יוחנן, ואתי שפיר.

והנה בהא דאמר ראב"ע ה"א כבן שבעים שנה פרש"י שבאה עליו שיבה ביום שהעבירו את ר"ג מנשיאותו ומינו אותו, ומבואר לקמן דהפלוגתא הי' בין ר"ג ור"י דר"ג ס"ל תפ"ע חובה ור"י ס"ל תפ"ע רשות וכיון דאסכימו משמיא להעביר את ר"ג ולמנות תחתיו את ראב"ע מוכח מזה דר"ג לא טב הורה והלכה כמ"ד תפ"ע רשות, וא"כ אין צריך לסמוך גאל"ת לדעת סר"ע הנ"ל וא"כ מוכח מזה דגאולה מאורתא לא הוה הלכך לא חשיבא לאהדורי עלה סמיכת תפלה וא"כ אין לראב"ע ראי' דצריך להזכיר יצ"מ בלילות, ומעתה תתפרש המשנה הנ"ל הרי אני כבן שבעים שנה, והוא דעד אותו מעשה דנתמנה לנשיא ונראה כזקן הי' לו לראב"ע לימוד דצריך להזכיר יצ"מ בלילות מהא דצריך לסמוך גאל"ת בלילה וע"כ דגאולה מאורתא נמי הוה אכן כאשר נתמנה לנשיא ונעשה לו תמני סרי חיורתא ונראה כזקן, א"כ מוכח מזה דמשמיא אסכימו דתפ"ע רשות דלא כר"ג וא"כ א"צ להסמיך גאל"ת בערבית וע"כ דגאולה מאורתא לא הוה וא"צ לפי"ז להזכיר יצ"מ בלילות ולכך קאמר לא זכיתי שתאמר יצ"מ בלילות עד שדרשה בן זומה מקרא, ואתי שפיר וק"ל,

תוכן העניינים

משאת בנימין (אייזנשטדט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה