משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט
תנצב"ה. מסכת ברכות. · דף ח ע"א
אמר לו רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהנהו מילי מעלייתא דאמרת לן משמי דר"ת במילי דבי כנישתא, א"ל הכי אמר ר"ח מ"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מכל בתי כנסיות ומבמ"ד, והיינו דאמר רחב"א משמי' דעולא מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד. והנה כמה מפרשים תמהו על המאמר הזה, דמה שטענו לא הודה לו, רבא ביקש שיאמר לו ממילי מעלייתא דבי כנישתא, ורפרם השיב לו ממעלות השערים המצויינים בהלכה שהם חשובים יותר מבכ"נ ובמ"ד, והלא בזה נגרע ערך מעלות הבכ"נ ובמ"ד?
והנלע"ד ליישב דבאמת בתשובה זו הרים למעלה קדושת הבכ"נ ובמ"ד, דהנה במס' מגילה דף כ"ח איתא, אמר רב אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן הן עשוין. וכתבו התוס' שם רצה לומר כל זמן שהן בעלין דהא חזינן בברייתא דלעיל, וגם האמוראים לא היו רוצים לכנוס בהם בגשמים מפני הגשמים אלא דשמעתא בעי צילותא, והכא מיירי כשחרב דאז מהני תנאי ע"כ, וכ"כ הרא"ש שם להוסיף בביאור דרב אסי קאי אמתניתן דתני ועוד אמר ר"י בהכ"נ שחרב אין מספידין בו וכו', שנאמר והשימותי את מקדשיכם, קדושתן אף כשהן שוממין, וע"ז אמר רב אסי דבכ"נ שבבבל לאחר שחרבו מותר להשתמש בהם תשמיש חול דעל תנאי הן עשויין. וכתבו עוד התוס' שם, וז"ל ודוקא לאותן שבבבל מהני התנאי שהרי לעת בא גואל במ"ב תפקע קדושתן, אבל לאותן שבארץ ישראל לא מהני תנאי שהרי קדושתן לעולם ע"כ. אולם בהגהות הרא"ש שם כתב בשם אור זרוע דמותר אפילו בישובן ומותר לאכל ולשתות בב"כ ובמ"ד אפילו בני אדם שאינם תצמידי חכמים, והני רבנן שלא רצו לכנוס, מחמירין אנפשייהו הוו עיי"ש. ולהבין דעת האור זרוע באיזה טעם פליג אתוס' דמפרשי להא דר"א דוקא בחורבנן אבל בישובן לא מהני תנאי, דלכאורה עדיף טפי שיטת התוס' דרבנן הנ"ל דינא קאמרי ולא ממדת חסידות, וגם במאי דקאמר שם אמר לו ראבד"י לר"א אי איצטריך לי' למקרי גברי מבי כנישתא וכו', מהא משמע דשאל לענין דינא ולא לחומרא בעלמא, אכן נראה דתוס' והאור זרוע פליגי בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד בפ"ו מה' בית הבחירה הלכה י"ד, דהרמב"ם ס"ל דאף דקדושת הארץ לא קידשה לע"ל, מ"מ קדושת המקדש והעזרות קידשה לע"ל, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם, ואמרו חכמים אעפ"י ששוממין בקדושתן הם עומדים כו', והראב"ד שם חולק עליו וס"ל להיפך דאפילו למ"ד קדושת הארץ קידשה לע"ל מ"מ קדושת המקדש לא קידשה לע"ל עיי"ש. ובמג"א סי' תקס"א.
ולדעת הראב"ד צ"ל הא דאר"י במשנה הנ"ל בכ"נ שחרב וכו' שנאמר והשימותי את מקדשיכם אסמכתא בעלמא היא ורק מדרבנן אסור. וכ"כ בטורי אבן שם והוכיח מדר"י עצמו דס"ל בברכות דף נ"ח דבזמן שאין בהמ"ק קיים מותר עיי"ש, ולפ"ז נראה ברור דמהני תנאי אף בבתי כנסיות שבארץ ישראל אחר שחרבו להשתמש בהם תשמיש חול דהרי כתב המג"א בסי' תרל"ח דלטעם הר"ן הא דלא מהני תנאי לסוכה משום דאיסורא דאורייתא הוא ולפי"ז כשנפלה דמותר מדאורייתא לדעת ר"י או ביותר מכדי הכשר סוכה לדעת ר"ת מהני תנאי עיי"ש ובמחצה"ש שם. ולפי"ז תיקשי לן אמאי אמר ר"א בכ"נ על תנאי הם עשויין, דמשמע דבכ"נ שבא"י לא מהני בהם תנאי וכמש"כ התוס' שם, ואמאי הא רק מדרבנן אסורין לאחר שחרבו, ועכצ"ל דהא דר"א קאי בעודן בישובן אבל לאחר שחרבו מהני תנאי גם בא"י. ומעתה נראה דהאו"ז יסבור גם כדעת הראב"ד הנ"ל לכך מוקי להא דרב אסי בעודן ביישובן, מ"מ מותר לאכול ולשתות שם אף ב"א שאינם ת"ח אף האידנא ועיין באו"ז גופי' בה' בהכ"נ שכתב שם בפירוש דרק בתכ"נ שבארץ ישראל אסור אבל בבבל וכן האידנא מותר לאכול ולשתות שם, ומזה נראה שלא היה לפני המג"א בסי' קנ"א הס' או"ז רק מה שהעתיק מהג"א ועיי"ש במה"ש אות י"ב.
אולם התוס' יסברו כדעת הרמב"ם דקדושת המקדש לא בטלה אף כשהוא חרב, ועי' במג"א ס"ס תקס"א שיישב דעת הרמב"ם הנ"ל עפ"י דברי התוס' מכות ד' י"ט עיי"ש. וא"כ בתכ"נ אף לאחר שחרבו לא מהני תנאי כיון דאסורין מדאורייתא רק בכ"נ שבבבל שרי לאחר שחרבו מטעמא שכתבו התוס' שהרי לעת בא גואל תפקע קדושתן, אבל לאותן שבא"י לא מהני תנאי שהרי קדושתן לעולם, ולפי"ז שפיר מפרשי להא דר"א דקאי אלאחר שחרבו כפשטא דשמעתא שם כמו שבארנו לעיל, וא"ש.
והנה המג"א שם ס"ק ט"ו הקשה על התוס' מהא דאמר במגילה ד' כ"ט תניא ר"א הקפר ברבי אומר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא"י וכו', וא"כ לא תפקע קדושתן ונראה דהתוס' קאי אבחורבנן וכמש"כ התוס' שם מקודם, וכיון שחרב קודם ביאת הגואל לא יקבעו בא"י עכ"ל, אולם קושיתו אינו מיושב לדעת האו"ז הנ"ל דס"ל דבכ"נ שבבבל מהני בהם תנאי גם בעודם ביישובן ובזה לא שייך סברת התוס' משום דתפקע קדושתן לעת בא הגואל דהרי בעודן ביישובן עתידים שיקבעו בא"י ולא תפקע לעולם ואמאי נשתנו אותן שבבבל מאותן שבא"י, וצ"ל דס"ל כמו שכתבו איזה מפרשים דהא דאמרינן עתידין שיקבעו בא"י, הכוונה שהקדושה השכונה בבכ"נ ובמ"ד יקבעו בא"י, אבל לא גוף הבנינים, וא"כ באמת תפקע קדושתן לעת בא הגואל, לכך מהני בהו תנאי גם ביישובן, וא"ש, ובזה בארנו פירוש הפסוק אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, דמם דמכל אין פירושו מם המורה יתרון, רק הוא מורה על הקיבוץ, והכוונה דלכך אוהב ה' שערי ציון לפי שהוא כולל ומאוסף מהקדושה שבכל משכנות יעקב.
העולה מכ"ז דלדעת התוס' בשתים עלתה קדושת בהכ"נ ובמ"ד, ה"א, דקדושתן קדושת עולם דאף כשיבוא הגואל ב"ב לא תפקע קדושתן ועתידין שיקבעו בא"י, וה"ב, דאף לאחר שחרבו לא פקעה קדושתן, והנמשך מזה דלא מהני בהו תנאי בעודן ביישובן ומחויבים לנהוג בהם כבוד ומורא מקדש מעט, ולדעת האו"ז הנה מגרעות נתן לבהכ"נ ובמ"ד שאין קדושתם לעולם ואין גוף בהכ"נ עתידין שיקבעו בא"י, ולאחר שחרבו פקעה קדושתן מדאורייתא, והנמשך מזה שמותר להשתמש בהם תשמיש חול וכנ"ל, ולפי"ז יתכן לומר דרבא הי' מסתפק אם העיקר כדעת התוס' או כדעת האו"ז, לכך ביקש מרפרם שיאמר לו ממילי מעלייתא דבי כנישתא דאמר לי' משמי' דר"ח, לפשוט מזה ספיקו, והשיב לו הכי אמר ר"ח וכו' דמאמר דר"ח יהי' מוכח כדעת התוס' הנ"ל דקדושתן קדושת עולם ואסור להקל ראש בבכ"נ ובמ"ד והיינו מילי מעלייתא דבי כנישתא, דהנה לכאורה יש להוכיח מהאי קרא אוהב ה' שערי ציון דלא כדעת הראב"ד הנ"ל דס"ל דקדושת המקדש בטלה בחורבנה דהרי הכתוב מסיים עיר האלקים סלה, ואמרינן בעירובין דף נ"ד כ"מ שנאמ' סלה אין לו הפסק והוא לעולם, הרי מוכח מזה דלא בעלה קדושת המקדש וירושלים, אבל באמת אין מזה ראי' דאף דבטלה מ"מ כיון שעתיד הקב"ה לחזור ולבנותו ויה' בנין עדי עד שפיר נכתב סלה המורה על נצחיות כמו זאת מנוחתי עדי עד, וכמו ינחלו לעולם, אף שגלו ממנה, אולם מהא דדריש ר"ח דהאי קרא משתעי בשערים המצויינים בהלכה ואף אותן שבכל הארצות בכלל ואם נימא כדעת האו"ז דכשיבוא הגואל תבעל קדושתן א"כ איך קאמר הכתוב עיר הא' סלה המורה על נצחיות, וע"כ מוכח מזה כדעת התוס' דלא בטל קדושתן בעודן בישובן שעתידין לקבוע בא"י כשיבא הגואל וקדושתן לעולם ומחויבים לנהוג בהם כבוד גדול, והיינו מילי מעלייתא אשר אין למעלה ממנו.
ובדרך דרושיי נ"ל לבאר המאמר הנפלא הנ"ל באופן זה, דהנה יש להתבונן לפי דרשת ר"ח דאוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבכ"נ ובמ"ד, איך יבאר המשך הפסוק השני נכבדות מדובר בך עיר האל' סלה, אטו בבכ"נ ובמ"ד אין מדובר בהם נכבדות, וכי תורה ותפלה המדובר בבכ"נ וב"מ אינם כדאי להקרא דברי נכבדות ואינם ראויים להקרא עיר הא"ס? והנ"ל לומר ע"פ דברי המהרש"א בח"א שם שכתב לבאר הא דשערים המצויינים בהלכה הכוונה על מקום מושב הב"ד אשר מהם תצא תורה והוראה ומשפט לכל ישראל, ובלשון הכתוב ג"כ מקום הקבוע לב"ד הוא בשערי העיר כמש"כ שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, וכן תרגום, והוצאת את האיש ההוא אל שעריך, לתרע בית דינך, וכה"א והציגו בשער המשפט, יעוי"ש, והנה לפי המושכל ראשון אם נבא לשקול במאזני שכלנו איזה מהם עדיף אם הבכ"נ וב"מ או שערים המצוינים בהלכה המיוחדים למושב ב"ד, בודאי יעלה על דעתנו כי היושבים לפני ה' בבתי כנסיות וב"מ הם מעולים וחשובים יותר מהב"ד היושבים לשפוט את העם אם מצד התכלית כי הראשונים הם דבוקים באלקים בתורה ותפלה ושפתי רננות והלל פיהם ותהלות ה' אשר זהו אושר האדם ותכליתו, ולא כן היושבים על מדין אשר כל עסקם עם אנשי עול ומרמה אשר יחפצו לבלע חיל זרים והדיין צריך לשים כל מעייניו להכיר בשקרו ולהוציא בלעו מפיו ולשבור מלתעות עול, וכן להעניש העוברים על התורה אשר כל פעולותיו של הדיין לא יעשו פרי ישוה עם אלה היושבים על התורה אשר בצל שדי יתלוננו ולבם אחוז בחכמה ויראה, ואם מצד עצם הפעולות כי הראשונים ישלחו ידם אל עץ החיים ויעשו הטוב בפועל ולא כן אלו היושבים לשפוט את העם כל פעולתם הוא שלילת הרע למען יחדל העם מעושק ידם ולו הי' כל העם אנשים תמימים ונאמני רוח ולימודי ה' לא הי' צריכים לדיינים ושופטים ומורים, א"כ חוק פעולתם ישתרע רק מצד חסרון אמונה וצדק של העם להנחותם הדרך אשר לא ישלחו בעולתה ידיהם, כן הי' נראה לכאורה, אולם ר"ח גילה לנו עמוקות שלא כן הדבר כאשר חשבנו מדעתנו ואדרבא הש"י אוהב שערי ציון הם שערים המצויינים בהלכה, והכוונה השערים אשר בם קבוע ישיבת הדיינים, מכל משכנות יעקב והם הבכ"נ וב"מ, ובאמת הדבר צריך טעם ובאור למה יהי' כן ועל מה זה גדלה מעלת שערים המצויינים בהלכה על מטלת הבכ"נ ובמ"ד?
אכן נראה להסביר הדבר עפ"י מה שבארתי הכתובים בפ' יתרו, ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה כו', וירא חותן משה כו' מדוע אתה נצב לבדך וכל העם נצב עליך, וכו'. וצריך להבין מדוע מעיקרא כתוב ויעמוד העם על משה, ובמאמר יתרו כתוב "וכל" העם נצב, ואח"כ כאשר השיב יתרו שנית אמר גם העם הזה ולא אמר כל העם כמו שאמר קודם, גם עמדו המפרשים דעדיין לא השיב משה טעם על שאלת יתרו מדוע אתה יושב לבדך, וגם יש להבין בסדר הדברים בתשובת משה דמתחלה אמר כי יבא אלי העם לדרוש אלקים, ואח"כ, כי יהי' להם דבר בא אלי, ואח"כ היפך הסדר ושפטתי בין איש ובין רעהו, ואח"כ והודעתי את חקי האלקים כו'. והנלענ"ד לומר בזה דבאמת הגם דכל המון ישראל התאספו יחד ויעמדו על משה לא לכולם הי' להם משפטים וריבים בין זה לזה רק לאנשים פרטים וכלל ישראל בא לשמוע דבר ה' מפי משה ולדרוש אלקים, ויתרו חשב שכולם באו בגלל המשפט שיש להם זע"ז ע"כ הקשה לו שלשפוט כולם צריכים הרבה דיינים ושופטים וא"כ מדוע אתה יושב לבדך, "וכל" העם נצב עליך כי לא תוכל לשפוט כל העם, וע"ז השיב משה שלא כן הדבר כאשר חשבת שכולם באו בעבור המשפט, רק כי יבא אלי העם לדרוש אלקים דעיקר ביאתם אלי הוא בכדי לדרוש אל' וגם מהם נמצאו אנשים שיבואו למען לשפטם, וזהו, כי יהי' להם דבר בא אלי, ולאלה האנשים המעטים הבאים גלל המשפט יספק שאשפוט אנכי לבדי אותם, והגם שבאו בעצם וראשונה לדרוש האלקים ולשמוע חקי אל' מ"מ הקדים מרע"ה לשפוט את העם ונתן להם משפט הבכורה כמ"ש ושפטתי וכו', והודעתי את חקיו ואת תורותיו, והטעם לזה כי לא יתכן להשמיעם דבר אלקים וללמדם תורה ומצוות. בעוד אשר בכפם דבק מאוס מעושק ובצע מעשקות כמו שאמרו חז"ל ביומא, מה הבריות אומרים עליו אוי לפלוני שלמד תורה וכו' וע"כ ראה מרע"ה להקדים משפע העם לחדול מעושק ידיהם ואח"כ ללמדם תורה, וע"ז השיב יתרו:
אמת שחלק האנשים הבאים למשפט תוכל לשפעם לבדך, אבל אחרי שצריך אתה גם להודיע ליתר העם הבאים לדרוש את חוקי אלקים ותורותיו א"כ לא תוכל לעשות שני הענינים יחד ויצטרכו להמתין עד שיוגמר משפט העם, וע"ז אמר נבל תבל גם אתה גם העם אשר עמך, הכוונה העם הבאים לדרוש אלקים ולזה אמר, עמך שהם עמך בדומים לך לשמוע דבר ה' ולהשכיל באמתו, לזאת איעצך הי' אתה לעם מול האלקים, הכונה כי אתה תקח לך חלק הלימוד וההזהרה לעם אשר הם מול אלקים, היינו שבאו לדרוש אלקים, והזהרת אתהם את החוקים ואת התורה, ועל חלק המשפטים תבחר לך אנשי החיל שישפטו את העם בכל עת, וא"ש.
ובזה בארתי הכתובים בתהילים קכ"ב שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. והכונה לענ"ד כי באמת לא יתכן לאדם לבא ולהראות את פני ה' במקום מקדשו בעוד אשר ידיו נגואלו בגזל ועושק כפי המבואר במד' תנחומא פ' משפטים כי בעון גזל בהמ"ק חרב ושכינה מסתלקת מישראל, וא"כ באיזה פנים יבא לראות את פני האדון ה' בבית ה' והוא הגורם לחורבן בהמ"ק ולסלק שכינה מישראל, ע"כ טרם שיכנוס האדם לראות פני ה' צריך לשוב מן החמס אשר בכפו ואם לא ידע כי אשם בגזל כי אין אדם רואה חובה לעצמו, יכנוס מקודם לפני הב"ד היושבים בשערי ירושלים והם יגידו לו דבר המשפט וישוב מן החמס אשר בכפו ואז יוכל לבוא להראות את פני ה', וכעצת הנביא רחצו הזכו כו' דרשו משפט כו' אז לכו נא לבית המקדש וחטאתיכם כשלג ילבינו. ולזאת אמר דהמע"ה שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, היינו ששמח באותם האנשים שאמרו לו אשר בעת שהלכנו לבית ה' עומדות היו רגלינו וכו' שהוא מקום הסנהדרין והב"ד בכדי לעשות משפטם כי טרם שנכנסו לבהמ"ק נכנסו למקום הב"ד לדרוש משפט למען לחדול מעושק ידיהם כנ"ל, והנה אמרו חז"ל ירושלים של מטה מכוון כנגד ירושלים של מעלה, והיינו כי השראת השכינה בירושלים היא ע"י שני ענינים, האחד מצד הבהמ"ק הבנוי בה אשר בו ישכון הכבוד העליון ית"ש, והשני ע"י הסנהדרין אשר בירושלים כמאמרם אל' נצב בעדת א' וע"ז אמר ירושלים הבנוי' כעיר וכו' היינו כירושלים של מעלה המשוכלל בהשראת השכינה והטעם לזה שחוברה לה יחדיו שיש בו שני האמצעים הגורמים להשראת השכינה, ומפרש ששם עלו שבטים היינו לבהמ"ק להורות לשם ה', והב' כי שמה ישבו כסאות למשפט אשר עי"ז ישכון ה' בתוכם כמאמרם אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. המורם מכל האמור כי לא ירצו לפני ה' עסק לימוד התורה ורינת התפלה, כל עוד אשר העם לא נזהר מגזל ועושק כאשר הבאנו למעלה. וע"כ אמר אוהב ה' שערי ציון והם שערים המצויינים בהלכה, והיינו הב"ד צדק כנ"ל מכל משכנות יעקב יותר מבתי כנסיות וב"מ, ומפרש הפסוק השני הטעם לזה כי נכבדות מדובר בך, הכוונה, הנכבדות, והם התורה והתפלה שמדובר בבכ"נ וב"מ הם "בך" היינו על ידך ובאמצעותך, כמו "בך" ארוץ גדוד, "בך" צרינו ננגח, והרבה כיוצא בו, כי ע"י השערים המצויינים בהלכה המנקים את ישראל מכל שמץ מעשים רעים וגזל ועושק יקובל כשי עסק התורה והתפלה ועם ידם ובאמצעותם ישכון ה' במשכנות יעקב אחרי כי יבטלו הסיבה הגורמת להסתלקות השכינה והם הגזל והעול אז ישכון ה' במשכנות יעקב כמאמרם הקב"ה מצוי בב"כ ובמ"ד שנאמר ואהי' להם למקדש מעט ולזה אמר עיר האלקים סלה, ואתי שפיר.
ומעתה יתיישב לנכון מה שעמדנו בראש דברינו שרבא ביקש מרפרם שיאמר לו מילי מעלייתא דבי כנישתא, והוא השיב לו משערים המצויינים בהלכה, ולפי האמור א"ש היטב כי באמת השיב לו ממילי מעלייתא דבי כנישתא, כי לפי דרשתו הפסוק נכבדות מדובר בך וכו' קאי על המשכנות יעקב והם הב"כ ובמ"ד וכנ"ל, ואם אמנם השערים המצויינים הם הסיבה והגורם שיהי' נכבדות מדובר בם ושיקראו עיר הא' סלה אכן הבכ"נ וב"מ הם האושר התכליתי והצלחת הנפשיי שיהי' דבק באלקים חיים וישב עולם לפני אלקים לבקר בהיכלו הנקרא עיר האלק' וכאמור, והבן.