אור ברסלב
משאת בנימין (אייזנשטדט) עוד בענין הנ"ל. › דף פא

משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט

עוד בענין הנ"ל. · דף פא

דף נט

במשנה ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואני מלמד בני כו', וכן הוא אומר בא"א כו' מצינו שעשה א"א כל התורה עד שלא ניתנה כו' ע"כ. ויש להבין סמיכות המאמר שעשה א"א כו' למאמר הקודם.

והנ"ל ליישב סמיכת המאמרים זל"ז, דהנה ראינו שר' נהוראי בא להגדיל מעלות התורה שהיא היפך ממש מן האומנות שכל האומנות אינם עומדות לאדם אלא בילדותו, אבל התורה טוב אחריתה מראשיתה, שבילדותו היא רק מגינה ומצילה מן הרע שזאת אמר משמרתו מן כל רע בילדותו שזהו רק שלילת רע אבל בזקנותו היא נותנת ללומדיה אחרית ותקוה שזהו השגת טובה וברכה, ומביא ראי' מאאע"ה שנאמר ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל, משמע תוספת ברכה, על הברכות שהי' לו מקודם שכבר נתברך והי' ברכה. אולם באמת אין ראי' מן הכתוב דאז בזקנותו נתברך בכל, די"ל דכבר היו הברכות מסורות בידו בשעה שאמר לו הקב"ה והי' ברכה, והגם דכתיב ואברהם זקן וה' ברך כו') יש לפרש שכבר ברך, וכמו שמצינו בפסוק והאדם ידע, שכבר ידע, וכן השמש יצא וכו' וה' המעיר, ופרש"י שכבר המעיר מעלות השחר, ועי' בפירוש התוה"מ שם עה"פ ואברהם זקן, ואי נימא כן אין ראי' לר' נהוראי שהתורה נותנת אחרית ותקוה בזקנותו, ולזה הסמיך מאמר השני מצינו שקיים א"א את כל התורה, דמזה יהי' מוכח דרק בזקנותו נתברך בכל.

דהנה המפרשים העירו דאחרי שעשה אאע"ה כל התורה עד שלא ניתנה, מפני מה לא קיים מצות מילה קודם שנצטוה, ובהמקנה שם תירץ משום דאין אדם רשאי לחבול בעצמו וכבר נצטוה ע"ז ואך את דמכם ונפשותכם אדרוש לכן לא הי' יכול לחבול בעצמו בשביל מצוה שלא נצטוה, ולענ"ד זה נסתר מדברי התוספות יבמות ע"א ד"ה לא ניתנה, וכתבו דמ"מ פרע מילתו אף שלא נצטוה דאפילו עירובי תבשילין קיים כו' ולסברת המקנה איך פרע מילתו הא לא נצטוה ואינו רשאי לחבול בעצמו, ועכצ"ל דמשום מצוה שאני דאף שלא נצטוה מ"מ חיבוב מצוה איכא, ובזה לא נצטוה שלא לחבול בעצמו.

אמנם המפרשים תירצו עפ"י מה דאיתא בב"ק פ"ז ובע"ז ג' גדול המצווה ועושה ממי שאינו כו', ולפי"ז אם הי' מקיים מצות מילה עד שלא נצטוה לא הי' שוב יכול לקיים מצות מילה אחר שנצטוה, ולכך המתין עד שנצטוה בכדי שיהי' מצווה ועושה, שהוא גדול ממי שאינו מצווה ועושה, וזה נכון.

אולם יש לעורר ע"ז שהרי התוס' בע"ז ג' ד"ה גדול, כתבו פירוש מפני שהוא דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצות בורא, והרי אמרינן בב"ב י"ז שלשה לא שלטה בהם יצה"ר, אברהם יצוי', דכתיב בכל מכל כל, עיי"ש, וא"כ לגבי א"א בודאי אינו מצווה ועושה גדול ממצווה ועושה, וכדאמר רב יוסף בקדושין ל"א וב"ק פ"ז מריש ה"א מאן דאמר לי הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יו"ט לרבנן דלא מפקדינא ועבידנא, ואף דהדר בי' ר"י מהא דגדול המצווה ועושה, הוא מטעם שצריך לכוף יצה"ר, וכמש"כ תוס' הנ"ל אבל לגבי א"א דלא שלט בי' יצה"ר גדול מעלת אינו מצווה ועושה ממצוה כנ"ל.

ועי' בס' עיר דוד מה שכתב דבר נחמד בהא דאיתא בשבת פ"ז בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו עי"ש, וע"כ צ"ל דהא דאמרינן דלא שלט בא"א יצה"ר זה ילפינן מהא דכתיב "בכל" וזה כתיב אחרי שנאמר ואברהם זקן בא בימים, אם כן י"ל רק אחרי זקנותו לא שלט בי' יצה"ר, ולא מקודם, לכך לא הי' יכול לקיים מצות מילה עד שנצטווה בכדי שיה' מצווה ועושה ויכוף את יצרו לקיים מצות בוראו, ומעתה מיושב סמיכת המאמרים, והוא דר' נהוראי רצה להוכיח מקרא וה' ברך את אברהם דזה היה אחרי שהיה זקן בא בימים, ויהיה מוכח מזה שהתורה נותנת אחרית ותקוה בזקנותו וכנ"ל, אך י"ל דהפיאוש וה' ברך את אברהם בכל, ר"ל שכבר נתברך בילדותו, ולזה הסמיך מאמר השני מצינו שעשה א"א את התורה עד שלא נצטוה, וקשה ע"ז מ"ט לא קיים מצות מילה, וצ"ל כתירוץ המפרשים בכדי שיהיה מצווה ועושה, וקשה הא בא"א לא שלט יצה"ר דכתיב בכל, וא"כ לגבי דידי' גדול אינו מצווה ועושה, וע"כ צריך לומר דרק אחרי זקנותו נתברך בברכת בכל שלא שלט בו יצה"ר והטעימו מעין עוה"ב עיין במהרש"א שם, וא"כ מוכח מזה דהתורה נותנת אחרית ותקוה. וק"ל.

ובאופן שני אמרתי ליישב סמיכת המאמרים האלו, ע"פ הסגנון הנ"ל דר' נהוראי רצה להוכיח מקרא דא"א, דהנה כי כן יבורך גבר ירא ה' אחריתו מראשיתו וכנ"ל, וסמכו ענין לו הא דמצינו שקיים א"א את התורה עד שלא ניתנה, דמזה יהיה מבואר ומוכח דמאד ישגה אחריתו של הלומד תורה בברכה מרובה ע"פ פעלו, דהנה בב"ב ט"ז איתא וה' ברך א"א בכל ר"מ. אומר שלא היתה לו בת, ר"י אומר שהיתה לו בת, דאפילו בת לא חסרי' רחמנא, והנה לדעת ר"מ לא הי' הברכה כ"א שלילה לא בדרך חיוב ומציאת הטוב, וא"כ לא מצינו שברכתו של א"א בזקנותו הי' מרובה במציאת הטוב, ואין ראי' שהתורה נותנת אחרית ותקוה בזקנותו, וע"כ צ"ל דרנ"ה ס"ל כר"י ולא כר"מ.

והנה בס' ח"ס עה"ת פ' חיי שרה ביאר הפלוגתא דר"מ ור"י דשניהם אמת דהיתה לו בת מהגר ולא משרה, והטעם שלא יצטרך זרע שרה להנשא לכנענים, אך למ"ד שנשתחררה הגר קודם שנשאה א"כ הבת איננה שפחה, יש לתלות הברכה שהיה לו בת דאפ' ברתא לא חסרי' רחמנא, דהיא מתיחסת אחריו' ולמ"ד לא נשתחררה והיא שפחה אין ראוי' לתלות הברכה בארור, וגם דבת שפחה הרי היא כמותה ואינה מתיחסת אחריו' וע"כ שהיה הברכה שלא היתה לו בת משרה, אבל לעולם דשניהם אמת עכ"ד. והנה למ"ד שלא נשתחררה קשה איך נשאה א"א הא איכא לאו דלא יהיה קדש ולא תהי' קדשה, דלא יקח שפחה, ואיך נשאה כיון שקיים כל התורה, וע"כ צ"ל דמאן דס"ל שקיים כל התורה, ס"ל דנשתחררה מקודם, ולר"מ דס"ל דלא שיחררה וכנ"ל, לא יסבור כרנ"ה שקיים כל התורה.

ומעתה יובן המשך המאמרים, דרנ"ה רצה להוכיח דהתורה נותנת אחרית ותקוה ויתברך אחריתו מראשיתו וכנ"ל, ומביא ראיה מא"א, אך ע"ז קשה לדעת ר"מ דהברכה שלא היתה לו בת, א"כ הוא רק בשלילה ולא בחיוב במציאת ובהשגת הטוב, ולזה אמר מצינו שעשה א"א כל התורה כו', א"כ אין לומר דלא נשתחררה דאיך נשאה, וע"כ דשיחררה וא"כ הברכה שהיה לו בת וכדעת ר"י וא"כ היה הברכה במציאות הטוב וא"ש סמיכת המאמרים זל"ז. וק"ל.

תוכן העניינים

משאת בנימין (אייזנשטדט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה