משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט
מסכת שבת. · דף קו
תני ר' אבהו קמי' דר"י כל המקלקלין פטורים חוץ מחובל ומבעיר, והא אנן תנן כל המקלקלין פטורים, מתניתין ר' יהודא, ברייתא ר' שמעון, מ"ט דר"ש מדאיצטריך קרא למישרי מילה הא חובל בעלמא חייב וכו' עי"ש.
והקשה בשו"ת חמדת שלמה, חא"ח סי' נ"ט ע"פ המבואר לקמן דף קל"ב דר"א ס"ל מכשירי מילה דוחין את השבת וכתב שם רש"י בד"ה וביום השמיני ימול, ואפי' בשבת, ומילה גופא דדחי שבת אמרינן לקמן הלכה לממ"ס אייתר לי' ביום למכשירים, ומעתה מנ"ל לר"ש להוכיח דמקלקל בחבורה חייב מדאיצטריך קרא למישרי מילה, דילמא, מקלקל בחבורה פטור, וקרא אתא למכשירין דלמילה גופה ל"צ קרא כמו לר"א, ונדחק הרבה.
הנה בפשוטו אמרתי ליישב ע"פ המבואר לקמן קל"ג, אמר מר, י"ט אינו דוחה אלא בזמנה בלבד. מנה"מ כו' רבא אמר אך הוא לבדו יעשה לכם, הוא ולא מכשירין. ובתוס' לעיל כ"ד כתבו דאתי משום דעשה דוחה ל"ת, ור"י מפרש מק"ו דנו"נ יעו"ש.
והשתא יתכן דר"ש ס"ל דרשא דמילה שלא בזמנה אינו דוחה יו"ט מקרא דלבדו, ומעתה אי נימא דמילה עצמה ליכא שום מלאכה וקרא דביום אתא למכשירין, קשה לאיזה ענין צריך קרא למעוטי מילה שלב"ז דאינה דוחה יו"ט, אי לגוף המילה הא אין בה שום מלאכה ואי למכשירין קשה דמה"ת דידחה יו"ט, דבין לפירש"י ובין הר"י והר"י פור"ת, לא מצינן למילף דדוחה יו"ט כ"א בגוף המצוה, ולא במכשירי', אלא ע"כ יש במילה גופה איסור מלאכה דמקלקל בחבורה חייב, ואיצטריך קרא. ועל דרך הפלפול אמרתי ליישב קושית החמ"ש, דהנה ביו"ד סי' רס"ב ס"א בהגה איתא אם עבר ומל תוך ח' וביום יצא, והש"ך שם הקשה ע"ז מש"ס מנחות ע"ב דאיתא שם, אם נקצר שלא כמצותו כשר ואינו דוחה שבת, דיכול לקצור מע"ש, ואם איתא דמל תוך ח' יצא אמאי מילה דוחה שבת, נמהלי' מער"ש יעוי"ש. והנה, הש"א סי' נ"ב הקשה על הש"ך דאכתי יקשה הא בלאחר זמנו בודאי כשר, וא"כ אמאי דוש"ב נמהלי' אחר השבת, ועי' בי"נ שהשיב בזה דלא יתכן לדחות המילה דהא הוא מבטל בידים המ"ע של ביום השמיני אמנם הקשה הש"א סי' הנ"ל קושיא תמוה מהא דאיתא ד' קל"ב דר"י יליף מילה דוש"ב מביום, ושמיני אתא למעוטי שביעי, וחד למעוטי תשיעי, דהא משמיני ואילך זמנו יעוי"ש. והקשה הש"א הנ"ל למאי מצרכינן קרא למעוטי תשיעי הא יש למילף מדשרי מילה בשבת ש"מ דתשיעי לא הוה זמני' דאי משמיני ואילך זמני' אמאי דו"ש ע"ש.
והנה באמת קושיא זו לק"מ לפי מה שכתבתי במקו"א בישוב קושית הש"ך הנ"ל, דאנן קיי"ל דמשום חביבה מצוה בשעתה דחינן שבת אף שאפשר לאחר השבת, וראי' ממנחת נסכים דקריבין בשבת אף דיכול להקריבן אחר השבת ועי' בתוס' ר"ה ל', דאף לכתחילה יכול להקריבן אחר השבת ומ"מ דחינן את השבת בהקרבתן, ורק לר"ש לטעמו אינו מוכח ממנחת נסכים דס"ל מנחות ד' מ"ה דאם הי' להם פרים מרובים ולא הי' להם נסכים יקריבו פר אחד ונסכיו ואל יקריבו כולם בלא נסכים ויליף לה מקרא דיחזקאל ומעתה אין ראי' ממנ"ס דשאני התם דקודמת אפילו לפרים לקבוע להם זמן יעו"ש, ומיושב שפיר בזה קושית הש"ך והש"א, ואפילו לר"ש מ"מ שפיר מצריכינן קרא למעוטי תשיעי כי היכי דלא נימא דמתשיעי ואילך זמני' והא דד"ש היינו משום חביבה מצוה בשעתה ואף דאין לו לימוד אליבא דר"ש דחביבה מצב"ש מ"מ גם ההיפך אינו מפורש, ובפרט כי לרבנן באמת אמרינן כן, ולכן שפיר צריך קרא למעוטי.
אמנם נראה דהא דדחינן שבת משום מצוה בשעתה, הוא, דוקא למאי דקיי"ל שבת הותרה בציבור, אבל אם נימא דשבת דחוי' אין סברא לדחות שבת משום ה"ט, וזה נכון מצד הסברא, וגם מצאתי ראי' מפורשת לזה מיומא ד' מ"ו אמר ר"ה תמיד חחילתו דוחה סופו אינו דוחה, מאי אינו דוחה, אמר ר"ח דוחה השבת ואינו דוחה הטומאה ועי' פרש"י דתחילתו היינו שחיטה וזריקה וסופו היינו הקטרה, ומפרש שם טעמי' דר"ח שבת דהותרה בציבור סופו נמי דחי טומאה דדחוי' בציבור תחילתו דעיקר כפרה תלויה בו דחי, סופו דלאו עיקר כפרה לא דחי, הרי חזינן דמשום דטומאה דחוי' מדחינן הקרבת אימורין לגמרי, והרי הדברים ק"ו לענין שבת דיכול להקריבן לאחר השבת. ומעתה נחזי אנן לגבי מילה בשבת אי הותרה בשבת או רק דחוי', וראיתי בס' ישועות יעקב חאו"ח סי' של"א שכתב ע"ד סברת הרשב"א בברכות כ' במאי דאיתא התם ולאחותו, אבל מטמא למ"מ, ואמאי לימא אין חכמה ואין עצה נגד ה', שב ואל תעשה שאני, וכתב רש"י שם דאף דטומאת קרובים ומ"מ היא קום ועשה ה"ט דלא גמרינן מינה דמעיקרא כשנכתב ל"ת דטומאה לא על מ"מ נכתב כשם שלא נכתב על קרובים וכו', ובתוס' שס הקשו עליו א"כ כ"מ דאמרינן עדל"ת מקרי שוא"ת ואיך קרי לי' דחי', וכתב הרשב"א [לפנינו ליתא זאת ברשב"א] דיש חילוק, דהיכא כשיפגעו העשה והל"ת בהכרח שיודחה הל"ת ואין מקום לקיים שניהם, אז ע"כ מעיקרא כשנכתב הל"ת לא במקום העשה נכתב, אבל היכא דיש לקיים הל"ת אז אמרינן דנכתבה גם במקום העשה היכא דיכול לקיים שניהם, ולפיכך מ"מ וטומאת קרובים דבהכרח שידחה הל"ת דטומאת כהנים בכל פעם דמתרמי בהדי העשה של טו"ק ומ"מ לא נכתבה כלל הל"ת במקום העשה, אבל בשאר עדל"ת דאפשר לפעמים לקיים שניהם לא מיקרי רק דיחוי יעו"ש. וא"כ הוא הטעם דאמרו שבת הותרה בציבור דע"כ שיודחה שבת מפני קרבנות ציבור בכל שבת ושבת וא"כ לא נכתב הל"ת של עשיית מלאכה בשבת במקום קר"צ, אבל לגבי טומאה דאפשר לקיים הקר"צ ע"י כהנים טהורים לכך אינו רק דיחוי, ואי איכא טהורים ליעבדו טהורים. ועפי"ז כתב היש"י דגם במילה אי שבת הותרה או דחוי' במילה, תליא בזה, דאי נימא מקלקל בחבורה חייב וא"כ ע"כ בכל פעם דמתרמי מילה בשבת בהכרח שיודחה שבת מפני מילה וכה"ג נימא דמלאכה בשבת לא נאמרה במקום מילה, והותרה לגמרי, אבל אם מקלקל בחבורה פטור כר"י ורק הטעם הוא משום דמתקן גברא, וכבר כתב התה"ד דזה לא שייך רק באבי הבן, וא"כ דחיית שבת מפני מילה היא רק במקרה דבאמת אם יש אחר אז לא ימול אבי הבן, ולגבי אחר לא נחשב תיקון, וא"כ הוא רק מקרה, לזאת אינה רק דחוי' יעו"ש בדבריו כי נחמדים המה. ועפי"ז נ"ל ליישב קושית התוס' בשבת ד' ק"ל ד"ה שלא. וז"ל קשה להרשב"א הא אמרינן לקמן כ"מ שאתה מוצא עול"ת, אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו עדל"ת, והכא כיון דאפשר לקיים שניהם להביאו דרך גגות אמאי יביאו אותו דרך רשה"ר ע"כ, ולפי הנ"ל מיושב שפיר דשם קאי על מילה בצרעת ואי איכא אחר ליעבד אחר דכ"מ שאתה וכו' וא"כ כיון דאפשר שלא לדחות הל"ת באיזה פעם לא מיקרי רק דחוי', אבל לגבי מילה בשבת דבכל פעם ע"כ יודחה הל"ת מפני העשה מיקרי הותרה ויתכן דר"א ס"ל כמ"ד מקלקל בחבורה חייב.
ומעתה לר"ש דס"ל מקב"ח חייב וע"כ דשבת הותרה אצל מילה עולה שפיר תירוצינו הנ"ל על קושית הש"א, ולר' יהודה דס"ל דמילה הוא משום מתקן ולדידי' ע"כ דחוי' שבת אצל מילה כנ"ל מ"מ לא קשה ל"ל למעוטי תשיעי כקושית הש"א, משום דכל האי כללא דכייל היש"י הוא רק למ"ד דשבת הותרה בציבור וטומאה דחוי' וע"כ מוכרחין לחלק כנ"ל ונמצא מזה דגם מילה אי הואד"ח בשבת תליא אי מקלקל בחבורה חייב או דקרא אתא למכשירין כנ"ל ע"פ סברת היש"י, ומעתה לר"ש דס"ל ביומא ז' טומאה דחוי' בציבור וגם ס"ל שבת הותרה כמ"ש בשו"ת נודע בשערים בדרשותיו, וראיתו מדאיתא בסנהדרין דמעברין מפני הטומאה שם ד' י"ב וקשה לדידי' היכי מתרמי ער"פ שחל להיות בשבת דיעברו את החודש מפני הטומאה אלא ע"כ דס"ל שבת הותרה בציבור וע"כ דסובר כסברת היש"י הנ"ל, אכן לר"י דס"ל ביומא שם דטומאה ג"כ הותרה וא"כ בע"כ דל"ל כסברת היש"י וא"כ מילה ג"כ הותרה ולא קשה לדידי' קושית הש"א הנ"ל וק"ל. ומעתה מיושב שפיר קושית החמ"ש הנ"ל דאי"ל לשיטת ר"ש דס"ל מקלקל בחבורה פטור דקרא אתא למכשירין דא"כ ע"כ שבת רק דחוי' אצ"מ כיון דאפשר לקיים המילה בלי דחיית השבת אם הי' לו סכין מוכן מבעו"י, וא"כ ישאר קושית הש"א הנ"ל דל"ל קרא למעוטי תשיעי תיפוק לי' מהא דמילה דו"ש, וע"כ דשמיני זמני' ולא תשיעי דאל"כ נמהלי' בתשיעי אחר השבת, ואין לומר דהיינו טעמ' משום חביבה מצוה בשעתה, ז"א למדס"ל שבת דחוי' אצל מילה ובהכרח לומר דקרא דוביום אתא להורות דמקלקל בחבורה חייב, ודו"ק היטב.