אור ברסלב
משאת בנימין (אייזנשטדט) מסכת קדושין. › דף לה

משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט

מסכת קדושין. · דף לה

דף טו

עיי"ש בכל הסוגיא דרוצה הש"ס ללמוד דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מהא דהוקשה כל התורה לתפילין, מה תפילין מ"ע שהז"ג ונשים פטורות, אף כל מ"ע שהז"ג נשים פטורות, ומכלל דמ"ע שלא הז"ג נשים חייבות, ופריך לר"י דאמר תפילין מ"ע שלא הז"ג וסבר ב' כתובים הבכ"א מלמדין מאי איכא למימר עיש"ה. והקשו בתוס' שם ד"ה משום וז"ל וא"ת תרצת ההיא דמ"ע שהז"ג דפטורות כו', אלא שלא הז"ג דחייבות מנ"ל, אימא דפטורות מת"ת ופה"ב. וי"ל דל"ל לר"י הא דר"י ב"ב וה"ל ג' כתובים ת"ת ופה"ב ופו"ר עי"ש.

והנה תירוץ של התוס' נסתר לפי דברי מהרש"ל בדף ל"ד ד"ה דה"ל ת"ת. שכתב וז"ל אמאי לא נימא דה"א פו"ר חייב מקרא דאותם, ונ"ל דבקושיא, דפריך ולר"י ב"ב כו' איתא נמי האי קושיא אלא עדיפא פריך, עי"ש ובמהרש"א ובמפרשים, א"כ לפי דברי מהרש"ל אין לחשב פו"ר בכלל הג' כתובים דפו"ר איצטריך לגופי' דלא נימא דחייבות מקרא דאותם, והדרא קושית תוס' למקומה. ואמרתי לתרץ דלר"י לשיטתו דס"ל ב' כתובים מלמדין יהי' הדבר נכון מאד, בהקדם, דברי התוס' ביבמות ד' ד"ה דכת' וז"ל הקשה הר"י דאורלייניש ליחייבו נשים בציצית דאית לן למימר כל שישנו בבל תלבש שעטנז ישנו בגדילים תעשה לך כו', וי"ל הא דנשים פטורות בציצית היינו משום דיליף ראב"י דמ"ע שהז"ג פטורות דהוקשה כל התורה לתפילין והקישא עדיפא מסמוכין, ולמ"ד דתפילין לא מ"ע שהז"ג אפשר דלדידי' נשים חייבות מסמוכין, והקשה לי האברך המופלג חו"פ המנוח מו"ה יקותיאל צבי ז"ל, דא"כ מאי פריך הגמ' בקדושין ולר"י דאמר ב' כתובים הבכ"א מלמדין ותפילין מ"ע שלא הז"ג מאי איכא למימר, דילמא קסבר ר"י דלילה לאו זמן ציצית ומ"מ חייבות מסמוכין כמש"כ התוס' הנ"ל. דאליבי' ליכא הקישא לתפילין וא"כ ה"ל ג' כתובים עם מצה והקהל, וכן מצאתי אחר זמן רב הקושיא הזאת בארצות החיים, ואמרתי לחזק הקושיא עוד יותר דלר"י לשיטתו ע"כ דסובר לילה לא זמן ציצית דהנה במנחות מ"א איתא דר"ש סובר דמראיתם אותו אתא למעט כסות לילה ואשר תכסה בה, לרבות כסות סומא ורבנן ס"ל דכסות לילה חייב בציצית, וקאמר שם ורבנן האי וראיתם אותו מאי עבדי בי', ומשני כדתניא וראיתם אותו וזכרתם, ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת ואיזהו זה קר"ש כדתנן כו', והנה בב"ק פ"ז איתא דר"י סובר סומא פטור מן המצות, וכתבו התוס' שם דהא דאמר ר"י סומא שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע, משמע הא ראה פורס, הא פטור הוא ואיך יכול להוציא אחרים שחייבים מדאורייתא, וי"ל דס"ל קר"ש דרבנן עיי"ש.

ומעתה ע"כ דר"י ס"ל דוראיתם אתא למעט כסות לילה, דאין לומר למעט סומא, דהא ס"ל דהוא פטור מכל המצות וגם אין לומר ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת ואיזהו קר"ש, דהא קר"ש דרבנן לדידי', ואף דבתוס' שם העירו דזה אסמכתא בעלמא דקר"ש דרבנן מ"מ זה אינו דנראה כדוחק מסתימת התלמוד והפוסקים עי' באו"ח סי' נ"ט וכ"כ בארצות החיים וע"כ אתא למעט כסות לילה, א"כ קשה קושיא הנ"ל.

ואמרתי לתרץ דלר"י לשיטתו שפיר פריך שם בקידושין, דהנה הטו"א בחגיגה ט"ז ד"ה בני ישראל, כתב לתרץ קושית התוס' בקדושין ל"ו ד"ה הקבלות כו', שהקשו אמאי איצטריך קרא למעוטי נשים מכל הני תפ"ל דכולהו מ"ע שהז"ג שהרי אינם אלא ביום כו', וכן במה שהקשו שם כ"ט ד"ה אותו, ל"ל קרא תפ"ל דמ"ע שהז"ג שנימול לח' כו'. וכתב הטו"א וז"ל ולי נראה דלק"מ דלא היי מ"ע שהז"ג אלא היכא שהזמן קבוע לה הוא קבוע ועומד בענין כשעבר הזמן אזדא לה לגמרי ובעלה מצותה ואין תשלומין כשופר ולולב וראי' כו', כשעבר רגל זה ולא קיימה בעלה מצותן לגמרי ואע"ג דכשיחזור ויבואו רגלים אלו הדר חייבים במצוות הללו, ההיא מ"ע בפע"צ ה' ואינם תשלומין לאותם שלא קיים כו', אבל גבי סמיכה הא קביעת זמן שקבע תורה ביום דוקא ולא בלילה אין הלילה מבטל מצותה לגמרי אלא מפסקת וכשהאיר היום חוזר וניעור והדרא עלי' מצות סמיכה של קרבן זה גופי' כו' ואין זה מ"ע שהזמן גרמא, עי"ש שהאריך להסביר הענין והביא ראיות לזה, ותורת אמת היתה בפיהו. מעתה אמינא, דבר ברור ואמת דלמ"ד ציצית חובת טלית הוא אף אם ציצית אינן נוהגות בלילה ג"כ אינן בגדר הז"ג כיון דאין הלילה ביטל למצוה זו, רק מפסקת והחיוב שהטילה עליו תורה להטיל ציצית בטלית לא בטלה מצותו וכשלא קיים ביום זה, כשהאיר יום השני ועשה ציצית חזר ותיקן מצוה זו גופי' דבשלמא למ"ד חובת גברא הוא, אה כן עיקר החיוב הוא בעת עטיפת הטלית. מובן דזה הוי הזג"ר, אבל למ"ד חובת טלית א"כ אף כלי קופסא חייבים בציצית כמבואר במנחות שם ודף מ"ב. וכשעושה ציצית בטלית זהו גמר מצותן כמבואר ברש"י שם ע"ב ד"ה בהא פליגי, א"כ כשלא עשה ציצית היום ועשה אח"ז מקיים מצוה זו גופה בטלית זה והר"ז דומה ממש למילה וסמיכה בלי הפרש. ואם כן למ"ד חובת טלית אף אי ס"ל לילה לא זמן ציצית מ"מ אין זה מצות עשה שהזמן גרמא, ואמרתי להוכיח דר"י ע"כ ס"ל חובת טלית היא, דהנה התוס' ביבמות צ' ד"ה דכתיב, כתבו וז"ל, ואיפכא ליכא למימר דבמקום גדילים ל"ת שטענז, דא"כ לישתיק קרא מיני' וממילא ידעינן, דלא דחי עשה דציצית לאו דכלאים, עי"ש. והנה אם מצינו לימוד ממק"א דעשה דל"ת א"כ שפיר נוכל לומר איפכא, כקושית התוס' הנ"ל.

והנה שם בתוס' ד' ה' ד"ה שכן, כתבו וז"ל אבל קשה דנילף מכהן ונזיר ומילה דדחי צרעת דה"ל עול"ת, ונראה דהוו כמו ב' כתובים הבכ"א דממילה וחד מהני איכא למילף נמצא חד דלא איצטריך עיי"ש. וא"כ לר"י דס"ל ב' כתובים כו', מלמדין שפיר נוכל למילף מכהן ונזיר ומילה בצרעת דעשה דוחה ל"ת ועשה ומכש"כ לית לחודא דוחה עשה וא"כ נוכל לומר איפכא דבמקום גדילים ל"ת שעטנז, ואין לומר דא"כ לישתוק קרא מיני', דהא ה"א עשה דציצית דוחה ל"ת דכלאים. ומעתה יסתעיי לנו קושיא חזקה על ר"י מהא דאיתא בשבת כ"ה ע"ב כך היה מנהגו של ר"י ב"ע כו', ולובש בסדינין המצוייצין כו', ופרש"י שם סדינין של פשתן ובהם ציצית של תכלת כלאים אלא שמותר מה"ת, דדרשינן סמוכין עי"ש, ואף לתוס' שם דלא מפרשי כפרש"י, מ"מ מוכח מדבריהם דליכא למ"ד לאסור כלאים בציצית עי"ש ד"ה סדין, וידוע דסתם ר"י הוא ר"י ב"ע כמבואר בשבת ל"ג ע"ב, א"כ קשה טובא מנ"ל דכלאים בציצית שרי מקרא דגדילים כו' דילמא דרשינן איפכא, כנ"ל,

אמנם אם נאמר דר"י ס"ל חובת טלית היא נכון מאד, דליכא למידרש לאיסורא, דבאיזה ענין בא הכתוב לאסור כלאים בציצית, דאם קודם לבישה בשעה שמטיל בו ציצית עדיין ליכא איסור לבישת כלאים, ואם בא לאסור שלא ילבוש טלית של פשתן מצוייצת חוטין של צמר, או איפכא, קשה ל"ל קרא לישתוק קרא, ואין לומר דה"א עשה דוחה ל"ת, הא למ"ד חובת טלית אינה עושה שום מצוה בלבישת ציצית והטלת הציצית בבגד היא גמר מצותה וא"כ מהיכא תיתי למישרי כלאים שלא במקום מצוה, וכן אין לומר דבא הכתוב לאסור שלא יטיל ציצית של צמר בעודו לבוש בבגד של פשתן דאז הוא מקיים המצוה וה"א דדחי' זה אינו דהא אפשר לקיים שניהם היינו שיפשוט הבגד מעליו ואז יטיל בו ציצית, וע"כ אתא קרא למישרי כלאים בציצית דבמקום ל"ת שעטנז גדילים תעשה לך, ואין לומר דל"ל קרא למישרי הא כבר ידעינן דעשה דול"ת כנ"ל, דזה אינו דהכתוב בא להתיר בלבישת כלאים בציצית אף דאינו מקיים המצוה בלבישה, והוא מגזה"כ דאפ"ה שרי וכ"כ בישי"ע סי' י"ט וז"ל דלמ"ד כלי קופסא חייבים בציצית צ"ל דהתורה התירה ללבוש בגד כלאים בציצית אף דלענין קיום המצוה אין הכרח ללבוש אותו, וא"ש ודו"ק. ומעתה מיושב שפיר קושיא הנ"ל דמאי פריך בקדושין לר"י, הא לר"י לשיטתו דס"ל לילה לאו זמן ציצית וס"ל תפילין מ"ע שאין הז"ג וא"כ נשים חייבות בציצית ושפיר איכא ג' כתובים עם ציצית כנ"ל, ועתה נכון מאד דלר"י לשיטתו פריך שפיר כיון דס"ל ב' כתובים אין מלמדין ע"כ ס"ל ציצית חובת טלית כנ"ל וא"כ אף דס"ל לילה לאו זמן ציצית. מ"מ אין זה מ"ע שהז"ג שיש לה תשלומין. ודו"ק.

ומעתה מתורץ שפיר קושית התוס' שהתחלנו בריש דברינו שהקשו מ"ע שלא הזג"ר מנלן דחייבות כו', דהנה לעיל ל"ד בתוס' ד"ה ונילף מת"ת כתבו וז"ל וא"ת אדרבה אית לן למילף ממורא לחיוב דלחומרא מקשינן, ואמר הר"מ דמסברא איכא למילף מת"ת טפי כיון דאשכחן דנשים פטורות ממצוה יקרה וחביבה כת"ת דין הוא שיהיו פטורות בכל שאר מצוות שלא הזג"ר, עוד י"ל דשאני מורא דהוקש כבודם לכבוד המקום, עוי"ל דאין סברא למילף ממורא דמורא נמי פעמים אינה חייבת היכא דרשות אחרים עלי' כו' עיי"ש.

והנה בברכות כ"א מבואר דמאן דס"ל קר"ש דרבנן ס"ל דבשכבך ובקומך בד"ת כתיב ועי' בש"א סי' א' ב' דהכונה שחייב לקבוע ללמוד איזה ד"ת בבקר ובערב, ואם כן הוה ת"ת גופי' מצות עשה שהזג"ר וכיון דכבר כתבנו בשם התוס' דר"י ס"ל קר"ש דרבנן ע"כ לדידי' ת"ת הוא מ"ע שהזג"ר א"כ אין ללמוד מת"ת לפטורא ממ"ע שלא הזג"ר.

וכן לפי אינך שנויי דהתוס' אתא שפיר דכבר העלינו דר"י ס"ל ציצית חו"ע היא והוי מ"ע שלהז"ג וא"כ שפיר נוכל ללמוד מיני' חיובא לכל מ"ע שאין הזג"ר כמו ציצית דחייבות מסמוכין כנ"ל, ובזה לא שייכים תירוצים של התוס' וא"כ לחומרא מקשינן וא"ש. ובפשוטו נ"ל ליישב קושית המופלג הנ"ל ע"פ מאי דאיתא בעירובין צ"ו בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות, וסתם סיפרא ר"י, ולפי"ז בפ' ציצית כתיב בני ישראל, ובפירוש ממעטינהו קרא וקושית התוס' ביבמות רק לר' יוסי ור"ש דס"ל נשים סומכות רשות אבל לר"י מעיקרא לק"מ.

תוכן העניינים

משאת בנימין (אייזנשטדט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה