משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט
מסכת קדושין. · דף טו
ממעט אמה העברי' שאינה נרצעת מדכתיב אזנו ולא אזנה, או מדכתיב ואם אמר יאמר העבד, העבד ולא האמה.
והקשה לי בחור חריף אחד, דאמאי איצטריך קרא שאין אמה נרצעת הא אמרינן שם בהאי סוגיא וכן לקמן כ"ב דבעינן שיאמר כשהוא עבד שאם לא אמר לא אצא חפשי עד שיכלו שש שנים אינו נרצע, וכיון דלא משכ"ל שתהא אמה העברי' נמכרת כ"א בקטנותה ע"י אבי' ויוצאת בסימנין או בשש היינו לאחר שתשקע החמה של סוף שנת י"ב או סוף שנת שש, וא"כ אם תאמר לא אצא אפשי מקודם כלות הזמן הנ"ל, עדיין היא קטנה ומאי מהני אמירתה, ואם תאמר אח"כ כשהיא גדולה הא לא מהני דבעינן שיאמר כשהוא עבד ומאי צריך קרא למעט אמה העברי'?
והשבתי לו ע"פ דעת רש"י ביבמות ל"ד בהא דרב עמרם אמר רב בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לחיובי אינהו, מתוך י"ב לאחר י"ב לחיובי אינהי, ופרש"י כגון שנולדו הזכרים בא' בתשרי ולשנה הבאה נולדו הנקבות בא' בתשרי וביום אחד מישלם י"ב לנקבות שהן י"ג לזכרים ומסרו קדושין שיחולו ליום מחרת כשהן נעשים גדולים כשחשכה רה"ש של י"ג לנקבות שהוא י"ד נזכרים, עיש"ה, הרי מבואר דעת רש"י דאף דאין מעשה קטן וקטנה כלום, מ"מ כשמסרו הקדושין שיחולו לאחר שיגדילו מהני אחרי גדולתם, וא"כ ה"נ לענין רציעה אי לאו קרא ה"א דגם אשה נרצעת ומהני אמירתה כשהיא קטנה לענין שיחול אמירתה אחרי שתגדיל שלא תצא לחפשי, והלא גם גבי קדושין בעינן אמירה לשם קדושין וחזינן דמהני בקטנותו לענין שחלים אח"כ, וא"ש.
אולם דעת התוס' שם ד"ה מתוך י"ג נראה שחולקים על רש"י שהקשו דנדות חל מקודם שאין יכול לקדש ולא לעשות שליח עד שיגדיל דאין מעשה קטן כלום. אמנם כבר העלה בתשו' נוב"י מהד"ת סי' נ"ב דגם התוס' מסכימים עם רש"י, רק כוונת התוס' דכיון דאין מעשה קטן כלום ואינו יכול לקדש עכשיו אף שיכול לקדש שיחולו אח"כ כשיגדיל לא מצי עתה משוי שליח אף שהשליח יעשה הדבר אחר שיגדיל, דהא כל מילתא דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח ואדרבה אני אומר דמזה יש הוכחה שהתוס' מסכימים לרש"י דאל"כ מי הכריחם להזכיר שליחות בקידושין בקושייתם, אלא ודאי דהם ג"כ סברי שהקדושין חלים כשיגדיל עכ"ד. ולפי"ז תריץ יתיב דברינו בישוב הקושיא אליבא דכולהו רבבתא, ועי"ש בנוב"י שהעלה דגם דעת הרשב"א כרש"י,
ועוד נ"ל ליישב הקושיא הנ"ל, דבזה אתיא קרא דפרשה ראה ואף לאמתך תעשה כן כפשוטו דגם אמה נרצעת ולא נצטרך לדחוק דקאי על הענקה, ואי משום דלא משכ"ל דנרצעת, ה"א אי לאו קרא דגם אשה נמכרת בגנבתה ומשכ"ל דתרצע בנמכרת בגנבתה, והוא על פי מה דאיתא במכילתא משפטים פ' ג' ותמכר על גנבתה ודין הוא, ומה הבן שאין אביו רשאי למוכרו נמכר הבת שאביה רשאי למוכרה אינו דין שתמכר על גנבתה, לא אם אמרת בבן שהוא נרצע לכך הוא נמכר בגניבתו, תאמר בבת שאינה נרצעת, לפיכך לא תמכר על גנבתה, ותרצע והדין נותן וכו'. ומעתה לתלמודינו דממעטינן דאינה נרצעת מהעבד ולא האמה א"כ בטל הק"ו מבן, שוב ממעטינן דאינה נמכרת בגנבתה מונמכר בגנבתו כו', אבל אי לאו האי קרא דהעבד ה"א דגם הבת נמכרת מק"ו דבן, ובגנבתו הוה דרשינן ולא בכפלו וכמש"כ בביאור בירורי המדות שם. וא"ש.