משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט
מסכת קדושין. · דף ב ע"ב
מעיקרא תני לישנא דאורייתא ולבסוף תני לישנא דרבנן, עי' באו"ח שהקשה למה באמת תני מעיקרא לישנא דאורייתא ולבסוף דרבנן, ובריש כיצד אמרינן בהיפך איידי דאתיא מדרשא חביבה לי' עיי"ש.
ונ"ל ליישב דהנה התם פ' האיש מקדש אמרינן דילפינן שליחות בגיטין מושלח ושלחה, ובקדושין משום דאיתקש הוי' ליציאה, ופריך שליחות בקדשים מנ"ל, וראיתי למחבר אחד שהקשה דאמאי לא ילפינן מקדושין הא אמרינן לעיל ב' ומאי לישנא דקדושין דאסר לה אכו"ע כהקדש, וע"ע בדף ז' ברש"י ותוס' ד"ה נפשטו, דמבואר שם דלשון קדושין הוא הקדש לפיכך יש להיות דינה כהקדש, וכיון דילפינן דיש שליחות בקדושין שפיר ידעינן גם בקדשים, ולענ"ד דבריו נאמרו שלא בהשגחה דאטו לשון קדושין הוא מה"ת ואדרבה הא אמרינן לעיל דקדושין הוא לישנא דרבנן וא"כ איך מצינו למילף שליחות בקדשים מקדושין דאימא גם בלישנא דקדושין לא מצי משוי שליח, והא דילפינן שליחות בקדושין היינו באומר לה לישנא דאורייתא הרי את לקוחה או שארי לשונות, אכן לבתר דילפינן שליחות בקדשים ידעינן מזה דגם בלשון קדושין משוי שליח, ומעתה מיושב קושית או"ח הנ"ל, דהתנא רוצה לשנות לשון קדושין מטעם דיש בזה דין מחודש דגם בלישנא דרבנן האיש מקדש בו ובשלוחו דיש שליחות בקדשים, ומילתא אגב אורחא קמ"ל זה, וכן דרך התנא לשנות בקצרה מה שמפורש במק"א כמש"כ התוספות ריש ברכות ובפרט דהכא צריך להורות לנו דין זה לענין קדושין דאיירי בה. וק"ל.