אור ברסלב
משאת בנימין (אייזנשטדט) מסכת סוכה. › דף מו

משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט

מסכת סוכה. · דף מו

דף מד ע"ב

אמר ר' יוחנן אתרוג בשביעי אסור, בשמיני מותר, סוכה אפילו בשמיני אסורה, ולוי אמר אתרוג אפילו בשמיני אסור, ואבוה דשמואל אמר בשביעי אסור בשמיני מותר, קם אבוה דשמואל בשיטתי' דלוי, קם ר"ז בשיטתי' דאבד"ש, אמר ר"ז לא ליקני אינש הושענא לינוקא ביו"ט קמא דקטן מקנא קני אקנויי לא מקנה, ואר"ז לא לימא אינש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב לי' משום דאתי לאגמורה, כו'. הנה ראוי לתת לב על סמיכת מאמרי דר"ז זל"ז ומה המשך יש להם לכאורה, ולענד"נ דהנה הט"ז באו"ח סי' תרס"ה סק"ב כתב ליישב תמיהת הב"י על האו"ח שהביא הירושלמי דאתרוג שנפסל ביום א' מותר לאוכלו, דאנן ס"ל כר' יוחנן דס"ל דאתקצאי לכולו יומא, וכתב הט"ז דלהכי מביא את הירושלמי ללמוד ממנו לדידן דאסור בשמיני ספק שביעי דאם נפסל אז מותר בח' דמן הדין הי' לנו להתיר בח' אפילו בלא נפסל כו', עי' במהר"ם שם] אלא מטעמא דגזירה משום סוכה דאתקצאי ביהש"מ דשמיני ומשו"ה אם נפסל לא גזרינן בשמיני אטו סוכה דגם בסוכה יש להתיר בנפלה ליהנות ממנה אחר ז' יום דהא בנפלה אפילו בתוך ז' אינו אסור רק מדרבנן, ע"כ בשמיני שאין כאן אלא מוקצה מספק אוקמא אדאורייתא ושרי עכ"ד הט"ז. והקרבן נתנאל שם אות כ"ה כתב על הט"ז ושגגה היא דא"כ איך קאמר קם ר"ז בשיטתי' דאבד"ש, ואי כדברי הט"ז אימא ר"ז סבר כלוי והא דלא אסר בשמיני ה"ע משום דנפסלה. עי"ש.

ונראה ליישב דעת הע"ז דבאמת להכי הביא הגמ' אידך דר"ז לא ליקני אינש כו' דבזה יתיישב הוכחת הגמ' אפילו לדעת הט"ז. דהנה בהא שכתב הט"ז דסוכה שנפלה אפילו בתוך ז' אסור רק מדרבנן באמת מחלוקת היא, ר"ת ור"י בתוס' לעיל ט' ד"ה מנין, שכתבו משמע דאסירי מדאורייתא ותימא דבפ' כירה משמע שהוא מדרבנן, כו', עי"ש, ור"ת מפרש דעצים של כדי הכשר סוכה וכו', עי"ש, ולהבין על מה אדני מחלוקת ר"ת ור"י הוטבעו, הנה מצאנו שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד הלא המה הפנ"י ע' ובביצה ל', והצל"ח שם בביצה, דזה מחלוקת תנאים דפליגי מנלן לאסור עצי סוכה כל ז', דלר"י בן בתירא דיליף מן חג הסוכות כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה. א"כ דון מינה שחגיגה אם נפסלה ע"י מום פקע קדושת הגוף ממנה ואין עלי' רק קדושת דמים, וצריכה פדיון, וקדושת דמים ליש בסוכה א"כ אם נפלה שריא לגמרי מה"ת, אבל לרע"ק דיליף לאסור עצי סוכה מן שבעת ימים, ולפי"ז אף אם נפלה באיסורא קיימא, וכמו קדושת דמים וקדשי בדה"ב דלא פקע קדושתם מחמת מום, עי"ש.

והנה נלע"ד להמציא עוד נפקותא מהלימודים ממקראות הנ"ל, דהנה בריש לוה"ג פריך הגמ' גזול בי"ע שני אמאי פסול אמר ר"י משום רשב"י דה"ל מצהב"ע וכו', וכתבו התוס' שם דוקא הכא שהוא מדרבנן לא חייש שמואל על מצהב"ע, אולם דעת הרמב"ם פ"ח מלולב ה"ט דגם במקדש כשר גזול בשאר הימים אף שהוא מדאורייתא במקדש, כו' יעו"ש במ"מ ויעו' בתוס' רע"א ובחידושי ח"ס משם רמב"ן, ולכאורה קשה הא הרמב"ם כתב בה' איסורי מזבח דאם הביא מנחות ונסכים מטבל לא נתקדשו מפני שהוא מצהב"ע, הרי דס"ל ג"כ לאסור בדאורייתא מצהב"ע.

אכן הדבר נכון דהרמב"ם ס"ל דדין מצהב"ע בקרבן נאמר וכמש"כ התוס' ריש לוה"ג ד"ה משום, ולא ס"ל כדעת התוס' שם דילפינן שארי מצות מקרבן, וס"ל דרק לגבי קרבן פסול מצהב"ע, כמש"כ רש"י חולין פ"ז לענין דיחוי אצל מצות וכ"כ הריטב"א סוכה ט' בשם התוס' דפסול מצהב"ע הוא רק בקרבן וכן סובר הרמב"ם, ע"כ מכשיר גזול אף במקדש. אמנם להאי תנא דיליף לאסור עצי סוכה כל שבעה מהקישא דחג הסוכות מה כו', א"כ הרי קי"ל אין היקש למחצה וילפינן נמי מזה דין מצהב"ע בסוכה, ושוב ילפינן לולב מסוכה בב"א כמש"כ רש"י סוכה י"א ע"ב או בג"ש דשבעת ימים כמש"כ הבאר אברהם שם לאסור מצהב"ע בלולב מדאורייתא דדרשא גמורה היא כמש"כ תוס', אכן למאן דיליף משבעת ימים, מצינו שפיר לומר דלא ילפינן סוכה ולולב מקרבן דצורך גבוה שאני, אבל במצוה שפיר נפיק במצהב"ע, ולפי"ז יסבור הרמב"ם כדעת רע"ק דל"ל הקישא דחה"ס, ובמק"א הארכתי בזה ליישב כ"ד בסגנון זה.

ומעתה מיושב לנכון דעת הט"ז, דאם נפסל האתרוג מותר בשמיני, מקושית הק"נ דאיך מוכיח הגמ' דקם ר"ז בשיטתיה דאבד"ש כנ"ל, דהגמ' סבירא לן כדעת רע"ק דל"ל הקישא מחה"ס א"כ גם אם נפסל אסור בסוכה וכדעת ר"ת הנ"ל, ושפיר שייך ליגזור אתרוג אטו סוכה לאסור בשמיני כמש"כ התוס' שם. אך הט"ז יסבור וכתב כן לדעת ר"י דבנפלה הסוכה מותר מדאורייתא אף בתוך ז', א"כ בח' ספק ז' מותר אף מדרבנן. אכן עדיין יש להבין דמנ"ל להגמ' דר"ז ס"ל כדעת ר"ע ול"ל הקישא דחה"ס, דילמא ס"ל כריב"ג. לזאת סמכו ענין אידך דר"ז דאמר לא ליקני אינש הושענה לינוקא, להוכיח. דהנה ראיתי מקשין אמאי קאמר ר"ז ביומא טבא קמא, הא כיון דקטן מקנא קני ולדעת כמה פוסקים קני מדאורייתא בדעת אחרת מקנה אותו, א"כ ה"ל גזל אם יקח מן הקטן אחר הלולב, וגזול פסול גם בשארי הימים לרוב הפוסקים, ומוכרחין אנו לומר דס"ל לר"ז דגזול כשר בשארי הימים וכדעת הרמב"ם וע"כ אמר ביומא טבא קמא, דבשארי הימים לא איכפת לן בגזול דמצהב"ע רק בקרבן כתיב ולא ילפינן שארי מצות מקרבן, וע"כ דלית לי' דילפינן מהקישא דחה"ס, וא"כ גם בנפלה הסוכה אסורה מה"ת דיליף משבעת ימים כנ"ל וא"כ שייך לגזור באתרוג שנפסל לאסור בשמיני אטו סוכה דאסור בשמיני גם בנפלה כמש"כ התוס' שם, ומ"מ מתירו בשמיני, ע"כ דס"ל כאבוה דשמואל, ומובן שפיר סמיכות המאמרים, ואתי שפיר ודו"ק.

ומעתה ניישב המשך מאמר השלישי דר"ז, דהנה הרא"ש כתב בשמעתין וצריך שיתנו לו במתנה עמ"נ להחזיר ואחר שיצא בו צריך לחזור וליתנו במתנה בשעת חזרה, ותדע מדאמר לקמן לא ליקני אינש לוליבא לינוקא כו' ואם אינו צריך לחזור וליתנו במתנה, נהי דקטן לאו בר אקנויי הוא ליקני לי' עד שיצא בו ולחזור לו ממילא. וכתב הבעהע"ט מסתברא כיון שהמקבל מתנה יודע שהנותן אינו נותן לו במתנה גמורה א"צ לפרש לו עמנ"ל אלא נותן לו סתם והמקבל מחזיר לו סתם כו', ואפילו במתנה סתם הוא עמנ"ל ואם לא החזירו לא יצא, ע"כ.

והנה דבר פשוט דגם בנתינה בסתם צריך המקבל לחזור וליתנו להנותן כמו במפרש עמנ"ל, וכ"כ הרמ"א בסי' תרנ"ח. ס"ה במתנה סתם צריך לחזור וליתנו לבעליו במתנה עיי"ש. והנה לכאורה יקשה מזה עמש"כ הנה"מ סי' ר"ז סק"ה שכתב דכל שחוזר המקח משום תנאי כגון עמנ"ל צריך לעשות קנין חדש כשמחזיר, משא"כ בגילוי דעת באומדנא הוה כשיור בגוף המקח ואפילו כשהגילוי דעת והאומדנא הוא שמתנה עמנ"ל אין צריך קנין חדש בשעת חזרה, עי"ש. והלא הרמ"א כתב דגם במתנה סתם צריך ליתנו במתנה. אך באמת דבריו מבוארים בספרו מק"ח סי' תמ"ח דזהו רק בשארי דברים אבל באתרוג דצריך שיהי' של הזוכה במתנה גמורה ואם לאו לא יצא דהוה כמו שאול א"כ אמדינן דנתנו במתנה גמורה בלי שיור בגוף המתנה עמנ"ל לכך צריך קנין חדש כשמחזירו.

ואמנם זה רק בנותן לגדול דצריך לזכות האתרוג להמקבל שיהי' שלו ממש דאי לא"ה לא יצא, אמרינן דנתנו לו במתנה גמורה עמנ"ל וצריך קנין חדש, אבל בנתנו לקטן דאין בזה רק משום מצות חינוך אמרינן האומדנא בהיפך, דודאי לא נתנו במתנה גמורה, דאם יקנה לו במתנה גמורה שוב קטן לאו בר אקנויי הוא להנותן, ולהקטן סגי משום מצות חינוך אף אם לא יקנה האתרוג בקנין גמור כמש"כ הפוסקים דיאחזנו ביחד עם הקטן, ולפי"ז הוה משתמע ממילתא דר"ז דדוקא במפרש עמנ"ל הוא דלא ליקני לקטן משום דקטן לאו בר אקנויי הוא אבל ליתנו בסתמא שפיר דמי דבזה א"צ קנין חדש, ע"ז בא אידך דר"ז ואמר לא לימא אינש לקטן כו', דקטן לא יבין האומדנא. ודו"ק.

תוכן העניינים

משאת בנימין (אייזנשטדט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה