אור ברסלב
משאת בנימין (אייזנשטדט) מסכת סוכה. › דף מא ע"ב

משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט

מסכת סוכה. · דף מא ע"ב

דף לו

יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין לולביהן לבית הכנסת, למחרת משכימין ובאים כו' ובגמרא דף מ"ד מוקמינן דהכא בגבולין מיירי בזמן שבית המקדש קיים דנוטל בשבת ביום ראשון במקדש ובמקומות הסמוכין ששלוחי ב"ד מגיעים שם, והקשה בתוס' רע"א וז"ל מסקינן דהכא בגבולין מיירי ובזמן שבית המקדש קיים, ולפי"ז ק"ק סיפא דמתני' ושאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו, דבזמן שבית המקדש קיים היכי משכ"ל הא בגבולין אין נוטלין רק יום אחד ובמקדש בעי לכם כל ז' לשיטת התוס' שכתבתי בגליון ר"פ ועי' עכ"ל. הנה לולי קושית הגאון הנ"ל הי' נ"ל דלק"מ דהא מפני שאמרו' הוא דברי התנא מסדר המשנה שהיה אחר חורבן הבית ויהיב טעמא על מה שהיה כל אחד מכיר את שלו, ומה שמסיים ושאר ימות החג כו' לזמנו דיבר לאחר תקנת ריב"ז ולא בחדא מחתא מחתינהו עם רישא דמתני', אך יען כי הגאון הנ"ל לא ניחא לי' בזה, וגם בעל תפא"י טרח ליישב קושיא זו באופן דחוק, ע"כ אמרתי ע"ד החידוד ליישב קושיא זו בעה"י.

הנה בלקוטי ח"ס ע' לוה"ג ר"פ כתב בשם הראב"ד בתמים דעים דהא דקאמר הגמ' דהדר בעינן כל ז' דס"ל כמ"ד מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו נמצא "ביום הראשון" שהוא משמע מיעוטא דוקא ביום הראשון ולא בשאר הימים נדרש לפניו על לכם ולא לאחריו על הדר ומשו"ה הדר דין הוא שיפסול בשאר הימים להך מ"ד, ולפי"ז לר"י דס"ל בר"ה ע' דמקרא נדרש לפניו ולאחריו אין ה"נ בהדר אינו פסול אלא ביום א' וכן פסק הרמב"ם, ואמנם מה שהקשו תוס' מולקחתם בודאי להילכתא קשיא, דאנן קי"ל התם בר"ה ט' כרבנן מקרא נדרש לפניו ולאחריו וגם לפני פניו, אבל שמעתין אזלא כמ"ד לפניו ולא לאחריו וכש"כ לא לפני פניו וא"כ לא קאי על ולקחתם ומשו"ה בעי לקיחה תמה בכל הימים היינו כל ד' המינים וגם מלקיחה לכל או"א נמי לא קשיא בלא"ה דילפינן מושמחתם דבעי שמחה בד' מינים לכל אחד ואחד כו', עי"ש.

והנה באמת הדבר אינו מתיישב לומר דשמעתן אזלא דלא כהילכתא, ובפרט קשה טובא לדעת התוס' שם ד"ה בעינן הדר כל ז', לפי מה שביאר בתוס' רע"א הנ"ל דעתם דס"ל דבמקדש בעינן כל ז' לכם והדר, אם כן לא נדרש ביום הראשון גם על לפניו היינו אלכם וזה, דלא כמאן, ואם באנו לומר דתוס' לא יסבור כראב"ד הנ"ל רק דעתם דביום הראשון ל"ה מיעוטא כלל דאתא לגופי' דחיוב מצות הד' מינים ל"ה בגבולין אלא ביום הראשון, אך באמת דברי הראב"ד יש להם יתד נאמן בגמ' שם מ"ג דדריש התם אליבא דר"א ביום אפילו בשבת, הראשון מלמד שאינו דוחה אלא יום טוב הראשון בלבד, אלמא דהראשון מיעוטא הוא, ואפילו לפמש"כ התוס' שם מיתורא דהא קדריש דהא מיעוטא הוא כלומר בראשון לחודא הוא דר"ש, מכל מקום בהאי מיעוטא נוכל למעט גם מ"ש לפניו לכם אי נימא דמקרא נדרש לפני פניו, ואם דהסוגיא אזלא אליבא דר"א מכל מקום מנלן דרבנן יפלגו על דעתו בהא מיעוטא דהא.

והנ"ל ליישב דעת התוס' ע"פ מאי דאיתא שם מ"ג ובשבת קל"א דר"א ס"ל לולב וכל מכשיריו דוחה שבת ויליף מן "וביום" אפילו בשבת, ולמאי הילכתא אילימא לטלטול, איצטריך קרא למשרי טלטול? אלא למכשיריו. ורבנן ההוא מבע"ל ביום ולא בלילה, ור"א ביום ולא בלילה מנ"ל, נפ"ל מושמחתם כו' שבעת ימים ורבנן איצטריך סד"א נילף מסוכה מה להלן ימים ואפילו לילות כו'.

וכתבו התוס' שם ד"ה קמ"ל, ולא ידענא השתא ז' ימים למאי אתא, והיינו כאשר ביאר מהר"מ דמצי למיכתב ושמחתם שבעה, והנ"ל ליישב קושייתם ע"פ דעת הראב"ד הנ"ל דהראשון מיעוטא הוא וקאי אלפניו וגם אלפני פניו וא"כ אי לא כתיב קרא שבעת "ימים" ה"א דבשארי הימים במקדש ניטל הלולב גם בלילה, דהראשון מיעוטא הוא וממעט במאי דדרשינן לפניו, ביום ולא בלילה, וע"ז קאי הראשון לומר דבראשון לחודא הוא דאמינא לך ולא בלילה וכמו דדריש ר"א בסוכה שם הראשון מלמד שאינו דוחה אלא יו"ט הראשון לבד וכנ"ל פרש"י ע"ז, לזאת כתב קרא ז' ימים, דרק בימים חיוב מצותו ולא בלילות כמש"כ התוס' שם דימים משמע ולא לילות, ואין לומר דהיכא מצינו למעט מימים ולא לילות, הא שם בסוגיא קאמר דסד"א נילף ז' ימים מסוכה ואפילו לילות, וא"כ מנ"ל באמת דכל ז' במקדש רק מצותו בימים ולא בלילות נימא דרק ביום הראשון מצותו ביום ולא בלילה, אבל בשאר הימים אינו כן וילפינן מסוכה, אך באמת ז"א דהסד"א קאי רק אילו לא נאמר קרא ביום ולא בלילה, אז שפיר מצינן למילף מסוכה לכל ז' ימים דגם לילות בכלל, אבל השתא דגלי קרא דביום הראשון הוא רק ביום ולא בלילה, שוב לא מצינו למילף לשאר הימים מסוכה דהלא הג"ש אינה מופנה כמש"כ רש"י ד"ה גמר, וא"כ למידין ומשיבין מה לסוכה שכן כל הז' ימים אפילו לילות משא"כ לולב דבראשון ממעט לילה, ואל תשיבני ממש"כ התוס' שם ד"ה ז' ימים, מופנה הוה מב' הצדדין דל"ה צריך למיכתב שבעת כלל דהו"מ למיכתב ושמחת כו' בימים, אך באמת כתבו כן רק לר"א דיליף האי ג"ש, אבל לרבנן אינה מופנה כלל דדרשינן להא דפסחים דף ה' מה שביעי לחג, וכמש"כ התוס' מקודם ד"ה קמ"ל. העולה מזה דלרבנן תרווייהו צריכי למעט לילה, היינו ביום, ושבעת ימים דאי מביום, ה"א דזהו רק בראשון, כתב קרא שבעת ימים, ואי משבעת ימים לחודא, ה"א נילף מג"ש מסוכה כתב קרא וביום ולא בלילה, ולא מצינו למילף כנ"ל ומיושב השתא קושית התוס', וזה נכון וברור.

אמנם שבתי וראיתי שיש תיוהא בדברינו שכתבנו דגם לרבנן האי שבעת ימים דלולב אינו מופנה כנ"ל, דזה אינו דהא אי נימא דנילף מסוכה, א"כ אתא הג"ש ומפיק ממשמעותי' דימים דוקא, דהא משמעותא דימים והג"ש, הם שני הפכים, ואי הא לא קיימא הא, וא"כ אס"ד דניליף הג"ש, שוב לא ממעטינן מימים ולא לילות, ואכתי הוה מופנה, וא"כ חוזר וניעור קושייתנו דאכתי מנ"ל לרבנן למעוטא לילות בשארי הימים במקדש.

ולכאורה קושיא זו מתורצת אגב קושית התוס' הנ"ל, דא"כ שבעת ימים למאי אתא דאס"ד דקרא אתא לג"ש למילף מסוכה דימים ואפילו לילות, זאת כבר למדנו ממיעוטא דהראשון דבשאר הימים אפילו לילות, וע"כ דימים אתא למעוטא לילות בשארי הימים וכנ"ל. ומיושב בזה ג"כ קושית התוס' וקושייתינו הנ"ל.

אמנם גם על זה יש להתעורר ע"כ לענד"נ ליישב כ"ז ע"פ מש"כ התוס' סוכה מ"ג שם ד"ה הראשון מלמד שאינו דוחה אלא יו"ט הראשון, וז"ל מיתורא דהא קדריש, וזמנין דאתא הא לרבות כדאמרינן לעיל כ"ח האזרח לרבות את הנשים, כל אחד לפי ענינו עכ"ל, והיינו היכא דבלא הא הייתי מרבה בענין ההוא אתא ההא למעוטי, והיכא דבלא הא הוה ממעטינן ממילא, שם אתא ההא לרבות, ע"ש היטב. ומעתה ניחא הכל בס"ד, דלרבנן דר"א דס"ל דאיצטריך קרא וביום משום דסד"א נילף ז' ימים מסוכה, א"כ לדידהו מוכרחין אנו לומר דאתא הא לרבות שאר הימים דגם בהם אין חיוב נטילת לולב רק ביום, דאי לא כתיב רק ביום ראשון הוה ילפינן שבעת ימים מסוכה לרבות לילות וכן אי לא כתיב קרא דשבעת ימים, הוה דרשינן הא למעוטי שארי הימים, כר"א בסוכה שם, אבל השתא דכתיב שבעה ימים, ויש לטעות למילף ג"ש מסוכה לרבות הלילות, חוץ מיום א', לזאת ע"כ אתא ה' דהראשון לרבות שארי הימים שדינם כמו ביום הראשון דדרשינן ביום ולא בלילה, ומרבינן מה שארי ימים לכל הכתוב בפרשה, היינו לקיחה תמה, ולכם, וביום ולא בלילה לכל שארי הימים.

ואין להקשות לפי"ז א"כ לא לכתוב לא ה' ולא ו"ו היינו דלא לכתוב לא הדא ולא "שבעת ימים" וממילא ידעינן דכל הכתוב בפרשה מעכב גם בשאר הימים, די"ל דשבעת ימים איצטריך בלא"ה לג"ש למילף לולב מסוכה לענין תעשה ולא מן העשוי ויסברו רבנן דר"א דא"א למילף לולב מסוכה בבנין אב וכדס"ל לרבנן דרשב"י שם לחד לישנא. ועי' פנ"י שם י"א, ואיצטריך הג"ש למילף לענין תעשה ולא מן העשוי, וא"כ הוה ילפינן ג"כ בהאי ג"ש לרבות את הלילות לזאת איצטריך שפיר הא דהראשון לרבות שארי הימים שדינם כמו ביום הראשון דיום דוקא, וא"ש היטב.

ומעתה מיושב לנכון דעת התוס' ר"פ לוה"ג ד"ה בעינן הדר, דכל הפסולים הפוסלים בראשון פוסלין כל ז' במקדש והקשה הח"ס הנ"ל דלהילכתא קשיא דאנן קי"ל דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו וגם לאחריו, וא"כ בהך מיעוטא דהראשון נמעט שארי הימים דלא בעינן לקיחה תמה ולכם ולא הדר, וכנ"ל. אכן לפי דברינו הדבר נכון מאד, דלפי מאי דקי"ל כרבנן דר"א הנ"ל ע"כ דרשינן הא דהראשון לרבויי לרבות שארי הימים במקדש לכל חוקותיו ולכל משפטיו דיום ראשון, וא"כ שפיר מיפסל גם בהו כל הפסולים הפוסלים בראשון. אמנם כל זה יתכן לשיטת תלמודא דידן דרבנן דר"א דס"ל מכשירי לולב אין ד"ש. דרשי ביום ולא בלילה, ומשבעת ימים לא ילפינן דסד"א נילף לולב וכנ"ל, אולם הרמב"ם פ"ז מלולב ה' י"ג כתב, מצות לולב להנטל ביום ראשון של חג בלבד בכ"מ ובכ"ז ואפילו בשבת שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וכו', וכתב הכפ"ת ד' מ"ג וקשה לדידן דלא קי"ל כר"א ומכשירי לולב לא דחו שבת, א"כ ביום לא אתא לומר ואפילו בשבת, דאטו איצטריך קרא למישרי טלטול, וא"כ אמאי אייתא הרמב"ם קרא דביום לענין שבת, וכתב ליישב דהרמב"ם אזדא לטעמי' שיש לשבותין סמך מה"ת מתשבות כדמוכח מדבריו רפכ"א משבת וכמש"כ הה"מ שם דזהו דרך הברייתות שבמכילתא, אמנם תלמודא דידן אוקמה כר"א משום דס"ל דאיסור טלטול וכל השבותין הם מדרבנן ודו"ק עכ"ל. וכדבריו כתב ג"כ בתשו' חסד לאברהם חאו"ח סי' ס"ה ע"ש. וע"כ צ"ל דילפינן למעט הלילות משבעת ימים וכדעת ר"א וכמש"כ תוס' שבת קל"א ד"ה שבעת, דל"ל למילף בג"ש מילתא דלשון ג"ש גופי' מוכחא דאינו כן דימים משמע ולא לילות ע"ש. ולפי"ז ע"כ דרשינן הא דהראשון למעוטי שארי הימים וכדס"ל לר"א בסוכה שם, דלרבות לא צריך קרא דמהיכא תיתי למעוטי וכנ"ל. ולפי"ז נתמעטו שארי הימים מכל הדברים הפוסלין בראשון (זולת לקיחה לכל או"א וד' מינים שמעכבים זא"ז, דילפינן מושמחתם כמ"ש ח"ס].

ובזה יתיישב לנכון דעת הרמב"ם שכתב בפ"ח מלולב שכל הפסולין מחמת מומים שבארנו כשירים בשארי הימים והקשה הלח"מ מהא דמקשה בסוכה ל"ו לרב דאמר אתרוג שנקבוהו עכברים אין זה הדר, מדר' חנינא דמטביל ונפיק בי', הא ר"ח מיירי בשארי הימים דלא בעינן הדר לדעת הרמב"ם ומאי מקשה הגמרא לרב עיין שם.

ולדברינו הנ"ל ניחא דאזיל הגמ' בשיטתם דס"ל דל"צ קרא למישרי טלטול, ודרשינן לרבנן דביום אתא למעט לילה, וע"כ הא דהראשון לרבות אתא לשארי הימים דדינם כמו בראשון וכנ"ל, א"כ גם הדר בעינן בשארי הימים. אמנם הרמב"ם לשיטתו דדריש ביום ואפילו בשבת א"כ ע"כ הא דהראשון למעוטא אתא שארי ימים מדין ראשון, א"כ לא בעינן באמת הדר בשארי הימים. ומיושב כל הקושיות על הרמב"ם. ומעתה מיושב לנכון קושית התוס' רעק"א אשר הצבנו בפתח דברינו, די"ל דהמשנה הנ"ל ס"ל ג"כ כדעת המכילתא דיש לשבותין עיקר מה"ת וא"כ נתמעטו שארי הימים דלא בעינן לכם, אולם התוס' קאזלי בשיטת תלמודא דלא איצטריך קרא למשרי טלטול, וא"כ הראשון לרבות שארי ימים ובעינן לכם. ואש"ה.

תוכן העניינים

משאת בנימין (אייזנשטדט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה