משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט
מסכת סוכה. · דף לד
אמרינן אתרוג של מעשר שני בירושלים לא יטול, ואם נטל כשר. ופרש"י אבל חוץ לירושלים לא, דבעינן לכם שיהא ראוי לכם והר"ן כתב דה"ה חוץ לירושלים דכשר בדיעבד, ולא נקט ירושלים אלא לרבותא דלכתחילה לא. עי"ש.
והקשה בתויו"ט וגם הכפ"ת הקשה כן על הר"ן מהא דאמר ר"ח בסנהדרין קי"ב דעיסה של מע"ש בגבולין ד"ה פטורה מחלה, וכתב רש"י דבגבולין ד"ה ממון גבוה הוא. ונדחקו בקושיא זו, ועי' בתוס' רע"א שם, ובאמת אף אי נימא דהר"ן ס"ל דלישנא אחרינא שכתב רש"י בסנהדרין משום דל"ל היתר אכילה ולא מיקרי עריסותיכם כמש"כ התוס' רע"א שם, מ"מ קשה לחלק בין אתרוג של מע"ש ובין עיסה של מע"ש, דמ"ש דעיסה לא מיקרי עריסותיכם. ואתרוג מיקרי לכם, מטעם דאי בעי מעלה לי' לירושלים או אי בעי פריק לי' או מתשיל עלי', א"כ ה"נ בעיסה ליחייב בחלה הואיל ואי בעי מעלה לה לירושלים או פריק לה כנ"ל, ולא ידענא מה קשה לרבותינו, הא בסנהדרין רב חסדא קאמר לה דבגבולין ד"ה פטורה, ור"ח לטעמי' דל"ל הואיל, בפסחים מ"ז, והר"ן שמכשיר, אתרוג של מע"ש חוץ לירושלים, אזיל אליבא דהילכתא דפסקינן כרבה דאמרינן הואיל, וק"ל.
אולם קושייתם תשאר לפי דעת הרמב"ם שהעתיק המשנה בפ"ח מה' לולב, כצורתה ומשמע דס"ל ג"כ כדעת הר"ן דה"ה חוץ לירושלים, לפמש"כ הכפ"ת דמתניתן דייקא כהר"ן דלרש"י הי' צריך לשנות אתרוג של מע"ש לא יטול ואם נטל בירושלים כשר, דאז הי' משמע דדוקא בירושלים כשר בדיעבד, משא"כ השתא משמע דגם חוץ לירושלים כשר, יעו"ש. ובפרט דפוסק צריך לפרש דבריו, ומדנקט סתם ואם נטל כשר משמע גם חוץ לירושלים כשר, וזה ניחא לשיטתו דפסק כרבה דאמרינן הואיל, וה"נ אי בעי מעלה לירושלים, או אי בעי פריק או מתשיל עלי', אולם יקשה מדוע פסק כר"ח דעיסה של מע"ש בגבולין פטור מחלה, ואמאי לא נימא התם הואיל כנ"ל, ולחלק בין עיסה לאתרוג כמש"כ הכפ"ת הוא דוחק כמש"כ הוא עצמו שם,
ולענד"נ ליישב ברוחה דהרמב"ם יסבור כלשון ראשון שברש"י סנהדרין שם דבגבולין לד"ה פטורה משום דממון גבוה הוא וגם יסבור כדעת רש"י בפסחים מ"ח דהואיל ואי בעי מייתא לי' לרשותו ע"י פדיון או אי בעי מיתשל עלה, לא אמרינן, דאל"כ אמאי חמץ של הקדש לא עבר עלה משום ב"י, נימא הואיל ואי בעי מתשיל עלה, וא"כ ה"נ כן, כיון דמע"ש בגבולין ממון גבוה הוא, לא אמרינן הואיל ואי בעי מייתא לרשותי' ע"י פדיון או שישאל עלה ומייתא לי' לרשותי', ובזה יש לכוון דעת רש"י סנהדרין דלכאורה מאי נפ"מ בין ב' הטעמים שנתן, הא דא ודא אחת היא עי"ש. אולם לדעת רש"י הנ"ל נפ"מ רבתא לדינא, דאם נאמר מטעם דממון גבוה הוא, לא אמרינן בזה הואיל ויכול לפדותו דאין הואיל בדבר שאינו שלו, ואפילו לדידן דקי"ל כרבה דאמרינן הואיל בכל מקום, אולם לטעם השני דמשום שאינו ראוי לאכילה בשעת גלגול העיסה, שפיר אמרינן בזה הואיל, ורק ר"ח ס"ל דפטורה מחלה דאזיל לשיטתו דלא אמרינן הואיל כלל, והוא נכון.
ומעתה לא פש גבן אלא לומר הואיל ואי בעי מעלה לה לירושלים, אולם גם זה לא יתכן לפמש"כ התוס' בפסחים מ"ו ד"ה הואיל, בשם הרשב"א דתרי הואיל לא אמרינן, וא"כ גם בעיסה של מע"ש ה"ל תרי הואיל דהא בעת שהיא עיסה אינה ראוי' לאכלה אף בירושלים כמו ששנינו במעשר שני רפ"ב, מע"ש ניתן לאכילה ולשתי' ולסיכה לאכול דבר שדרכו לאכול וכתב שם הר"ב ובתפ"י דאינו רשאי לאכול חי דבר שדרכו לבשל, וא"כ ה"ה עיסה דבר שדרכו לאפות, ורק מטעם הואיל אתינן עלה הואיל ואי בעי לאפות אפי לה, ותרי הואיל, היינו הואיל ואי בעי מעלה לירושלים, וגם הואיל ואי בעי אפי לה, לא אמרינן אולם באתרוג של מע"ש דחזי לאכלו בעיני' בלי בישול, דהא עונת המעשרות היא, שיהי' ראוי לאכילה, ותנן בפ"א ממעשרות מ"ד התפוחים והאתרוגים חייבים גדולים וקטנים, וכתב שם הר"ב לפי שתחילתן אוכל וסופן אוכל והן נאכלים בין גדולים ובין קטנים, א"כ שפיר אמרינן הואיל וראוי לאוכלו בירושלים דה"ל חד הואיל, ועי' בת"מ ד' מ"א מה שתירץ בסברא דתרי הואיל לקושית המהרש"א סוכה ל"ה. וק"ל.