אור ברסלב
משאת בנימין (אייזנשטדט) מסכת סוכה. › דף לא

משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט

מסכת סוכה. · דף לא

דף כט ע"ב

ת"ר סוכה גזולה והמסכך מרה"ר ר"א פוסל וחכמים מכשירים, אר"נ מחלוקת כו', ופרש"י מחלוקת הא דפסל ר"א כגון שתקף את חבירו בחזקה והוציאו מסוכתו הבנויה בקרקעו של נגזל, וכל המחובר לקרקע ה"ה כקרקע עכ"ל.

הנה בתשובת אא"ז פמ"א ח"ב סי' קע"ג תמה ע"ז מי דחקו לפרש דמחובר לקרקע כו' ולפרושי בר מהילכתא דקי"ל בריש חולין דתלש ולבסוף חיברו ל"ה כקרקע, דברווחא היה יכול לפרש דקנה הסוכה מטעם אגב כדאיתא בהגוזל קי"ז אר"פ הב"ע כגון שגזל שדה מחבירו ופרה רבוצה בה כו', ופרש"י שם דר"א לטעמיה דאמר שדה נגזלת קונה אף הפרה עמה וחייב לשלם דמטלטלין נקנין אגב קרקע, אם כן אתיין הדברים כפשוטם דאף דמחובר לקרקע אינו כקרקע, מכל מקום אי הקרקע נגזלת קנה הגזלן הסוכה אג"ק והוה סוכה גזולה, ואי קרקע אינו נגזלת אם כן לא קנה הקרקע ולא הסוכה והוה סוכה שאולה עכ"ד. גם בגליון הש"ס ציין על דברי הפמ"א הנ"ל, גם בתשובת שאילת שמואל סי' מ"ח שקיל וטרי בקושיא זו. עי"ש.

ואני תמה על עצמי כי לא זכיתי לעמוד על דברי הגאונים הללו, כי לא ידעתי אף התחלה לקושייתם, הלא רש"י קאי לפרושי מילתא דר"א כמש"כ מחלוקת הא דפסל ר"ה כו', דלרבנן א"צ הסבר ופירוש דכיון דס"ל קרקע אינה נגזלת ממילא לא קני להסוכה בין אם מחלק"ר כק"ד או לא, כמש"כ המג"א סס"י תרל"ז, רק רש"י קאי על ר"א דלדידי' אי קרקע נגזלת סוכה גזולה היא, וע"ז כתב רש"י דקנה מצד כל המחובר וכו' והלא מצינו דר"א ס"ל כן בהדיא דכל המחובר לקרקע וכו', כמבואר ב"ב ס"ו עי"ש, ומה זה שתמה הפמ"א דפרש"י דלא כהילכתא, הלא פירש לשיטת ר"א.

ולפי"ז לא די שלא היה צורך לרש"י לפרושי דקני מטעם אג"ק, אלא דגם לא יתכן לומר דקני הסוכה מטעם אג"ק, דהלא כיון דהסוכה דין קרקע עלי' מצד כל המחובר כו' ממילא שוב אינה נקנה באג"ק כמש"כ התוס' ב"ק י"ב ד"ה בעינן ובד"ה ל"ל עי"ש. ולכאורה היה נראה דיש פנים לקושיא זו לפמש"כ הרע"ב שביעית פ"י בהא דכוורת דבורים דלר"א ה"ה כקרקע דוקא שמונחת על הארץ אבל כשמונחת ע"ג יתידות לכו"ע אינה כקרקע. ולפי"ז קשה דמנ"ל לרש"י לפרושי דמיירי בסוכה בנויה על הקרקע, ולפרושי דהטעם הוא משום דכל המחובר וכו', דילמא איירא בסוכה עומדת על גבי יתידות דהוה מטלטלין אף לר"א, רק טעמא משום דקני אג"ק.

אך באמת זה ניחא לפמש"כ תוס' ב"ק י"ב ד"ה אנא, דקנין אגב הוא מדרבנן והתוס' לעיל ל' ד"ה שינוי החוזר, כתבו דקנין דלא הוה רק מדרבנן לא נפיק בי' ועי' בליקוטי ח"ס שכתב דזה קאי גם להמסקנא של התוס', זולת היכא דהקנין משום תקנת השבים, עי"ש, ולפי"ז לא יתכן לפרושי דמיירא בסוכה שאינה מחוברת, וקני מטעם אגב, דאם כן לא יצדק הא דאמר ר"נ אי קרקע נגזלת סוכה גזולה היא, דהא באמת עדיין היא פסולה משום סוכה שאולה דקנין דרבנן לא מפקע לה מידי סוכה שאולה כיון דלא קני מדאורייתא וכנ"ל וא"צ לר"א לפרש הטעם משום דגזולה היא. לכך מוקי לה רש"י דמיירא. בסוכה מחוברת, ומטעם דכל המחובר וכו' שפיר גזולה היא. ולכאורה עדיין יש לעורר על רש"י דהא יש לאוקמי' דמיירי בסוכה שאינה מחוברת וקני מטעם חצר כיון דקרקע נגזלת, וקנין חצר הוא דאורייתא, אך באמת ניחא דהא קנין הגזלן בהקרקע לר"א אינו קנין בגוף הקרקע, למיהוי דידי' דבאמת חייב להשיב הגזילה עצמה לנגזל אף אם חפר בה בורות שיחין ומערות, דהא הוה שינוי החוזר לברייתו, ומקמי יאוש ושינוי רשות לא הוה דידי' רק דקני לענין להתחייב באונסים אם שטפה נהר, אם כן פשיטא דלא מחשב כחצירו, ואדרבה הקרקע היא חצירו של נגזל ולא עדיף מהיכא דאין לו בקרקע רק דריסת הרגל שאינה כחצירו לקנות לו כמש"כ הש"ך חו"מ סי' קצ"ח סק"ו בשם הריטב"א ומכש"כ בקרקע גזולה דלא קני לה להיות לו תורת חצר בה. וק"ל.

ועוד יש ליישב ע"פ מש"כ הש"ך סי' ר"ב דלא מהני חצר רק היכא דהחצר הי' קנוי לו מקודם, אבל היכא דהחצר והמטלטלין שניהם באים כאחד לא קני מטעם חצר וא"כ הכ"נ כיון דהקרקע והסוכה באים כאחד לא קני מטעם חצר. ובר מן דין ג"כ לק"מ דל"ל לרש"י לאקופי אדרא לאוקמי בשהיתה הסוכה עשויה ע"ג יתידות שזה לא שכיח ולומר דקונה מטעם חצר, הלא בפשוטו ניחא לפרש כנ"ל.

ובהיותי מעיין בענין זה נפתחו לי שערי בינה בעזה"י ליישב בדברינו הקודמים כמה דברים אשר הקשו המפרשים בסוגיא זו. א) הקשה בס' כפ"ת קושיא חמורה על רש"י בד"ה אבל גזל עצים. עיי"ש, דא"כ מאי פריך הגמ' על רבינא דאמר האי כשורא דמטללתא עבדי לי' רבנן תקנתא משום תקה"ש, פשיטא מ"ש מעצים, ומאי פריך פשיטא הא לטעם הראשון שברש"י משום דקננהו בש"מ ושנה"ש, והיינו דחברם, בטינא דבלא"ה לא הוה שינוי מעשה במה שהניח העצים על הסוכה. וא"כ טובא קמ"ל רבינא בכשורא דמטללתא דאף בלא חברי' בעינא דל"ה שנ"מ מ"מ נפיק בי' משום דעבדי רבנן תקנתא בגו שבעה, עיי"ש שנדחק ליישב זה, ב) הקשה בכפ"ת שם על מש"כ התוס' ד"ה אבל גזל, וז"ל והא דאמרינן בפ' הישן דמודו רבנן בגזולה, לא בגוזל סוכה המחוברת לקרקע, ולא בגוזל עצים וסיכך בהם, אלא בגוזל סוכה העשויה בראש העגלה כו', כך פירש בקונטרס, ועל חנם דחק לפרש הכי, דגזל עצים וסיכך בהם שינוי החל"ב הוא ומדאורייתא לא קני ומשום תקנת מריש היינו מדרבנן, וקרא מתוקם מדאורייתא) ע"כ. וע"ז הקשה הס' הנ"ל דהיכי קאמרי דלא קני מדאורייתא, הרי כיון דיש בהם תרתי ש"מ ושנה"ש קני אף מדאורייתא כמש"כ התוס' לעיל ד"ה וליקני. וי"ל דהתוס' אומר דגזולה דקרא משכ"ל בשלא עשה בה תרתי אלא גזל עצים וסיכך בהם ולא עשה שמע"ש לחברם בטיט, ואין כאן אלא שנה"ש והוא שהחל"ב ולא קני אלא מדרבנן עכ"ד. ג) הקשה בתשו' כת"ס סי' קכ"ד אמאי דקאמר ר"נ אבל גזל עצים וסיכך וכו', הלא דבר זה דגזל עצים אין לו שייכות לפלוגתא דר"א ורבנן. דפליגי לענין קרקע נגזלת, דפשיטא דעצים נגזלים ולא יצא, ואי קנינהו בשה"ש ושמ"ע פשיטא דלכו"ע יוצא ול"ש לומר דברי הכל, והוא דקדוק עצום. ד) עוד עמד שם על מש"כ רש"י ב' טעמים משום דקננהו בשה"ש וש"מ, ועוד משום תקה"ש דלמה הוצרך לב' טעמים וכי לא סגי טעמא קמא, ול"ל עוד טעם קלוש משום תקה"ש. ה) ואחרון הכי נכבד מה שהקשה ראשי בשמים סי' ל"א על הרא"ש פ' לוה"ג סי' ל' בהא דאמר רבא הילך אתרוג זה עמ"נ שתחזירהו לי יצא, דצריך שיתן לו במתנה גמורה עמ"נ שיחזירהו, וכו' אבל אם אמר יהא מתנה עד שתצא בו, ואח"כ יהא שלי כבתחילה, לא יצא דהוה כשאול, ע"כ, והקשה ר"ב הנ"ל מהא דאמר רבינא האי כשורא דמטללתא וכו', והנ"מ בגו שבעה אבל לבתר שבעה הדרא בעינא הרי דהא דתקינו לי' רבנן תקנת מריש הוא רק לתוך ז' ולאחר ז' הוא מחוייב להחזיר לי' בעיני' ואין לו להגזלן כ"א קנין הגוף לשעה ומ"מ מהני אפילו לר"א דפסל סוכה שאולה, דר"נ דאמר אבל גזל, כו' מיירי גם אליבי' דר"א וטעמא משום תקה"ש כמו שפריך הגמ' על רבינא פשיטא מ"ש מעצים, ומ"מ מכשיר בקנין הגוף לשעה היינו לתוך ז' ושמ"מ דלאו שאול מקרי עכ"ד, עי"ש.

והנלע"ד ליישב כל הקושיות הנ"ל באופן נאות בס"ד. הנה מש"כ הכפ"ת דאם לא חיבר העצים להסוכה בטיט ל"ה ש"מ כלל ולא מחשב אפילו ש"מ החל"ב. לענ"ד במחלוקת שנוי' ותליא בפלוגתת ר"א ורבנן דאיפלגו בענין כל המחובר לקרקע, דלרבנן דס"ל לאו כקרקע דמי לענין טומאת כלים. ולענין שאיבה ועדיין הכלים במילתייהו קיימו להיות עליהם תורת כלים, שפיר מצינן לומר דאם סיכך בהעצים את הסוכה לא מחשב מעשה כלל דהא לא עשה בהעצים שום מעשה ולא פעל בהם דבר שישתנו מכפי שהיו דעדיין דין תלוש עליהם לכל מילי.

אולם לר"א דס"ל כקרקע דמי ומתיר בצינור שחקקו ולבסוף קבעו וכן מטהר בדף של נחתומין שיוצא מטומאתו א"כ בזה שסיכך בהעצים להסוכה נשתנו מכפי שהיו, דמעיקרא הי' עליהם דין תלוש ועכשיו דין מחובר עליהם לקנותם בכסף שער וחזקה ולשארי דברים דחשיב להו בסוף עוקצין, א"כ אין לך מעשה גדול מזה והיינו דכיון דחיברם לסוכה דדינם כקרקע הוה כמו מריש שבנאו בנין דהוה ש"מ וכמש"כ הכפ"ת לעיל על התוס' ד"ה וליקנינהו בשה"ש, ודעת רש"י דלא כתוס' הנ"ל דלא חשיב למריש ש"מ, ועי' בכפ"ת שם. וכי היכי דלענין טהרת כלים אמרינן דאין עולין אלא בש"מ כדאמרינן בכ"ד, וכשחיברן לקרקע נטהרו בכך וחשיב זה כש"מ ה"נ לענין ש"מ דקנין במה שחיברן לקרקע מחשב ג"כ לש"מ לקנותן בזה אי איכא נמי שה"ש, ואם כי ש"מ זה חוזר לברייתו מ"מ בהדי שה"ש שפיר קני מדאורייתא, וזה ברור ונכון בסברא, וכן מצאתי אחז"ר בשו"ת עמ"א סי' כ"ז. ובאמת כן מוכח ומשמע מלשון רש"י דכתב אבל גזל עצים כו' קננהו בשה"ש וש"מ, ולא איירי כשחיברן בטיט דהא ר"נ סתמא אמר, וכ"כ תשו' רב"ש הנ"ל והוכיח דאם ר"נ איירי דוקא כשחיברן בטיט, א"כ מאי פריך הגמ' פשיטא על רבינא, מ"ש מעצים, הא טובא אשמעינן רבינא דאף דלבתר שבעה הדרא בעיני', מ"מ לתוך ז' תקינו לי' רבנן תקה"ש לצאת בו, עי"ש עוד. ולפי מש"כ צדקו דברי שניהם, והוא דלר"א דס"ל דה"ה כקרקע, הוה שפיר ש"מ אף בלא חיברם בטיט וכדברי הר"ב הנ"ל, אולם לדעת חכמים דאינו כקרקע לא מקרי ש"מ כלל. עד שיחברם בטיט וכדברי הכפ"ת הנ"ל,

וע"פ הצעה הנ"ל מיושבים כל הקושיות הנ"ל בדרך פשוט בחדא מחתא, דרש"י הוצרך ליתן ב' טעמים בהא דגזל עצים וסיכך בהם, משום שה"ש וש"מ ומשום תקה"ש, וארכבה אחרי ריכשי והיינו משום דקאי אר"א ורבנן דקאי ר"נ ולר"א לא יתכן טעם הב' משום תקה"ש דהא כיון דר"א בעי ג"כ בסוכה לכם ופוסל שאולה, א"כ מאי מועיל תקנתא דרבנן דאקנו לי' לתוך ז' כיון דלבתר ז' הדרא בעינא אין זה קנין הגוף לחלוטין וכמ"ש הרא"ש לענין אתרוג וכקושית הגאון ר"ב הנ"ל, אולם לר"א יצדק הטעם הא' דקננהו בשה"ש וש"מ דלשיטתו שפיר הוה ש"מ וכנ"ל, ואליבא דרבנן לא יצדק טעם הא' כיון דלא חיברם בטיט ל"ה ש"מ כלל וכנ"ל אבל לדידהו יצדק טעם הב' משום תקה"ש דהם לא בעו סוכה שלו דוקא ושאולה ג"כ כשירה, וגם בקנין לזמן יצא בו, ומיושב בזה לנכון קושית כת"ס הנ"ל, דבאמת מישך שייך זאת לפלוגתתם הנ"ל, דבמאי דפוסל ר"א גזולה היינו בתקף את חבירו והוציאו מסוכתו, והיינו דס"ל מחל"ק ה"ה כקרקע, נפיק מזה קולא לענין גזל עצים וסיכך בהם דיצא בזה משום דקננהו בשה"ש וש"מ, וזהו רק לשיטת ר"א ולזאת אתא ר"נ לחדש דגם לרבנן כשירה ואף דלרבנן בטל הטעם דקנין דאין כאן ש"מ וכנ"ל, אך משום תקנתא דרבנן נפיק.

וכמו כן מיושב קושית הכפ"ת על התוס' הובא באות ב' לעיל, דלדברינו ניחא דזה דכתב רש"י קננהו בשה"ש וש"מ, הוא רק לר"א אבל לרבנן הוה רק משום תקה"ש ושפיר כתבו התוס' ובחנם דחק וכו' דרש"י קאי אליבא דרבנן הרי משכ"ל שפיר בגזל עצים דאין כאן רק קנין דרבנן, וכן יתיישב לנכון קושיתו הובא באות א', דהא הוכחנו לרבנן ע"כ הוה טעמא משום תקה"ש וכיון דר"נ סתמא קאמר דהיכא דגזל עצים וסיכך אין לו אלא דמי עצים משמע אפילו בלא חיברם בטיט, וע"כ הוה טעמא משום תקה"ש, ומקשה שפיר פשיטא.

ולענין קושית התוס' על רש"י דאמאי נקט דמשכ"ל גזולה רק בגזל סוכה העשויה בראש העגלה, הא משכ"ל ג"כ בגזל עצים וסיכך בהם דתקנת מריש הוא רק דרבנן ומדאורייתא לא קנה דהוה שינוי החוזר לברייתו כנ"ל. אפשר ליישב דעת רש"י ע"פ מש"כ בשו"ת חוט המשולש דף קכ"ז ע"ג לתרץ קושית התוס' בסוכה גזולה למה לא תהא פסולה משום מצהב"ע, וכתב ליישב ע"פ דקדוק לשון הגמרא דאמר בתקף את חבירו והוציאו מסוכתו, למה לא קאמר סתם בגזל סוכת חבירו וישב בה, והוא דבאמת אם גזל סוכה קודם החג ודאי דאסור משום מצהב"ע דהא הוה כמו שהוציא את חבירו מביתו ודר בה ואין לך עבירה גדולה מזו, אבל הכא מיירי שהוציאו מסוכתו ביו"ט שכבר ישב בה חבירו א"כ כבר איתקצאי למצותה מדאורייתא כמבואר לעיל ט' ואסור ליהנות ממנה חוץ למצוה בעצמה, וא"כ כיון דפסקינן דמצות לאו ליהנות ניתנו, הרי לא גזל מחבירו רק מצוה, והגוזל מצוה מחבירו שאמרו בחולין שצריך לשלם עשרה זוז, כבר פסקו הפוסקים דלא הוה זאת רק מדרבנן, דפטור מדאורייתא, וא"כ בהוציאו ביו"ט מסוכתו ל"ה מדאורייתא מצהב"ע כלל, לכך דקדקו לכתוב "והוציאו מסוכתו" פירוש שכבר ישב בה ואיתקצאי למצותה עד כאן דבריו עיי"ש.

ובזה מיושב דעת רש"י, די"ל דרש"י ג"כ קשה לו קושית התוס' דל"ל קרא דלכם למעוטי גזולה, לכך מוקי להקרא בגזל סוכה עשויה בראש העגלה, ומיירי ג"כ באופן שכבר ישב בה חבירו, ואיתקצאי, ואין בזה מצהב"ע. אולם בגזל עצים וסיכך בהם לא משכ"ל דלא הוה בזה משום מצהב"ע, דאפילו אם גזל להעצים מסוכה דאיתקצאי למצותה, מכ"מ תיכף כשנטל מהסוכה כבר בטלה מצותה, ואיסור מוקצה דאורייתא כמו שכתב התוס' לעיל ע' ד"ה מנין, והיינו דוקא בעודה קיימת אבל אם נפלה ובטלה, איסורא דרבנן איכא, עיי"ש ודו"ק.

שוב אחרי כמה שנים נדפס שו"ת אבן שתיה לגיסי הגאון מלוצין, וראיתי שם בסי' כ"ג שהביא קושיא בשם גדול אחד, דהא ר"א הוא מתלמידי ב"ש, וב"ש ל"ל תקנת מריש כלל כדאיתא בגיטין נ"ה, וכה"ג מקשה הירושלמי מב"ש אר"א, יעו"ש. ולפי דברינו ניחא דבאמת אליבי' דר"א כשר לאו משום תקנת מריש, אלא משום טעם הב' דקננהו מדאורייתא בשה"ש וש"מ שנעשה כקרקע לדעתי' דמחובר לקרקע כו'. ובמה שהעלינו לעיל דהא דכתב רש"י דכל המחובר לקרקע כו' הוא רק לר"א, אבל לרבנן אדרבה ס"ל דלאו כקרקע דמי, יתיישב בזה תמיהת גליון הש"ס שם על התוס' ד"ה אבל, עיי"ש שהניח בצע"ג, ולפי הנ"ל מיושב שפיר דהתוס' קיימו אליבא דרבנן. ולדידהו דס"ל דלכ"ק דמי, אם כן סוכה זו דינה כמטלטלין ממש ושפיר נגזלת, אבל בעבדים שדינם כקרקע אינם נגזלים, וא"ש ודו"ק.

(שם בגמ') ההיא סבתא דאתאי לקמי' דר"נ וכו', א"ל ר"נ פעיתא היא ואין לה כו'. הנה כבר התפלאו רבים על המאמר הזה, דל"ל להגמרא להביא שיחת הנשים, אשר דיברה שלא כהוגן ושלא כענין איתתא דה"ל לאבוהא כו', וגם מה שאמרה ר"ג וכולהו רבנן בסוכה גזולה יתבי, מי לא סגי בר"ג לחוד, ומ"ל לצרף בזה כולהו רבנן. וגם תשובת ר"נ פעיתא היא דא, ואין לה אלא דמי עצים בלבד משמע דמשום שהיא פעיתא, לכך אין לה אלא דמי עצים בלבד, וזה צריך באור.

והנלע"ד ליישב ע"ד הפלפול, דנראה דהמעשה שגזלו עבדי ר"ג העצים לא גזלו בפרהסיא במקום רואים דמסתמא היו יראים מר"ג, רק עשו במחשך מעשיהם ולפי"ז לא היה צריך ר"ג להחזיר לה העצים מן הדין דאף דסתם עבדים בחזקת גזלנים, כדאיתא בכתובות נ"ח, מכל מקום מידי ספיקא לא נפיק דדילמא לא גזלו, וכיון שעשו בהעצים שינוי אף דחוזר לברייתו מהני בספק גזל כדאיתא בסוף ב"ק ובחו"מ סי' שנ"ח, הבאנו לעיל. ולזאת נתחכמה הסבתא וקאמרה כולהן רבנן בסו"ג יתבי, דמזה יהיה מוכח דלענין סוכה פסול אף בספק גזל מדאורייתא, וממילא לא מהני שהחל"ב, וכמש"כ הישי"ע או"ח סי' תרמ"ט, וזה מוכח מקושית התוס' ד' ט', לפי מה שהעלינו לעיל בשם הים התלמוד לתרץ קושייתם דאיצטריך קרא לספק גזל דמשום מצוה הבא בעבירה ליכא דרחמנא שרי' לס"ג אבל בסוכה דבעינן תעשה "לך" בודאי, וכמש"כ החו"ד בק' הספיקות ועי' לעיל.

אולם אי נימא כר"א דסוכה שאולה פסולה, קושית התוס' מעיקרא ליתא, דאיצטריך קרא לפסול שאולה, ואין הכרח מהקרא דאתא לפסול ספק גזל, ולזאת אמרה וכולהו רבנן כו', ולדידהו ה"ל סוכה שאולה, וע"כ דס"ל דכשירה, וקרא אתא רק לגזולה וקשה ל"ל קרא כנ"ל וע"כ אתא לספ"ג ושוב לא מהני בזה שהחצ"ב כיון דמדאורייתא פסולה. ור"נ דלא אשגח בה היינו משום דאזיל לטעמי' דלעיל דגזל עצים וסיכך בהם אין לו אלא דמי עצים משום תקנה. ויאמר לר"ג להחזיר לה הדמים או העצים לבתר שבעה. אולם הסבתא חשבה דמה דלא אשגח בה משום דסבירה לי' דספק גזל כשר בסוכה, והיינו ע"פ מש"כ לעיל דדברי החו"ד לא יתכן רק לדברי האומר ספד"א מה"ת לקולא, אבל להאומר לחומרא א"א לומר דמשמטותי' על הודאי ולא על הספק וכנ"ל באורך, ולפי"ז אינו מוכרח דהתורה פסלה ספ"ג דלענין גזל קי"ל דספיקא לקולא מה"ת ומהני בזה שהחל"ב ולזאת רמזה לו הסבתא, איתתא דה"ל לאבוהא שי"ח עבדי, דמזה מוכח דסד"א לקולא. דהנה המהרי"ט והפר"ח יו"ד סי' ק"י כתבו דהך פלוגתא דסד"א תליא בהא דכריתות י"ח אי בעינן לענין אשם תלוי חתיכה א' מב' חתיכות או לא, ושם אמרינן דמדס"ל יש אם למקרא ומצוות קרינן. בעינן חתיכה א' מב' חתיכות, ומדס"ל אם למסורת מצות קרינן. ובנדרים ל"ב איתא, שי"ח, איכא דאמרי אליעזר הוא דחושבני' הכי הוי, וכ"כ רש"י בפ' לך, וכתב שם בס' לבוש האורה, דנ"ל מדכתיב חניכו דמשמע אחד עיי"ש, ואפ"ל דבזה פליגי השני לשונות בנדרים שם אי הוה שי"ח עבדי ממש או רק אליעזר דמדס"ל יש אם למקרא וחניכיו קרינן הוה שי"ח ממש, ואידך ס"ל יש אם למסורה וחניכו כתיב דל"ה אלא חד והוא אליעזר, ומעתה מובן שפיר טענת הסבתא שהשיבה בדעת, איתתא דה"ל לאבוהא, שי"ח עבדי, וע"כ דיש אם למקרא וא"כ מצוות קרינן ובעינן חתיכה א' מב' חתיכות דספד"א מה"ת לקולא, ולפי"ז מוכרחין דברי החו"ד דמשמעות' דקרא על הודאי ולא על הספק, וא"כ בעינן לך בודאי וספק גזל פסול. ומעתה יתפרש לנו דברי ר"נ דאמר פעיתא היא דא, ואי"ל אלא דמי עצים בלבד, דבגמ' שם אמרינן והנ"מ בגו שבעה, אבל לבתר ז' הדרא בעיני' ואי חברי' בטיט אפילו לבתר ז', ויתכן דגם האי עובדא הוה דחברי' בטינא, אכן דזהו דוקא היכא שנתכוין לגזול דקנינהו בש"מ, אבל היכא דלא נתכוין לגזול כעובדא דר"ג, בודאי לא שייך לקנות שלא מדעת, ואף בחברי' בטינא הדר בעינא בתר ז'

והנה נראה היכא דלא ידע שזה גזול, לא פסול משום גזולה דהא ברשות מרא קיימא, וכמו בתקף חבירו והוציאו מסוכתו דכשירה מטעם קרקע אינה נגזלת ה"נ כן באינו מכוון לגזול, אולם הסבתא שצוחה, בסוכה גזולה יתבי הוא משום שחשדה אותו שבידיעתו גזלו עבדיו העצים, ולפי"ז מדויל ידה משתלמת, דאינו צריך להחזיר העצים אף לבתר ז', ולזה השיב ר"נ פעיתא היא דא, שצועקת דיתבי בסוכה גזולה א"כ חשדה שנעשה בידיעתו, וא"כ הא דחברוהו בטינא מועיל דלא הדר גוף העצים אפילו בתר ז', וא"כ אין לה אלא דמי כו'. ובמק"א כתבתי עוד בענין זה, ועי' בתשובת כתב סופר סי' קכ"ד בזה.

תוכן העניינים

משאת בנימין (אייזנשטדט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה