אור ברסלב
משאת בנימין (אייזנשטדט) מסכת סוכה. › דף י

משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט

מסכת סוכה. · דף י

דף ז

סיככה כהילכתה ועיטרה בקרמין כו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון של חג, ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו כו'.

הטור או"ח סי' תרל"ח הביא דעת הבה"ג שכתב עיטורי סוכה שנפלו בשבת אסורין באכילה ואסורין לטלטלן במקומן כו', והב"י שם הקשה עליו וז"ל אבל אי קשיא הא קשיא שבה"ג גופי' פסק כר"ש דל"ל מוקצה בין ביו"ט בין בשבת כמ"ש רבינו בתחילת היו"ט, ואפשר לומר דשאני לי' בין מוקצה מחמת איסור למוקצה מחמת ביזוי מצוה, עכ"ד. והיש"ש בביצה תמה על הב"י וכתב עליו דאשתמיטתי' להב"י גמ' ערוכה בשבת מ"ה דמסקינן שם דאית לי' לר"ש מוקצה מחמת מצוה והיא תימא רבה על הב"י, ועי' בשו"מ מהד"ת סי' צ"ב מש"כ בזה.

והנלע"ד ליישב דברי הב"י בדרך פלפול בס"ד, ונקדים הסוגיא דשבת שם בעי מיני' ר"ל מר"י חטים שזרען בקרקע לר"ש מהו א"ל אין מוקצה לר"ש, אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו, ול"ל הוקצה למצותו, והתניא סיככה כהילכתה כו', וממאי דר"ש היא דתני ר' חייא ב"י קמי' דר"י אין נוטלין עצים כו' ור"ש מתיר ושווין בסוכת החג שהיא אסורה ואם התנה עליה הכל לפי תנאו וכו', וכתב רש"י שם ד"ה אלא מן הסמוך ומהך דתני רחב"י הו"מ לאותבי' ברישא אלא ניחא לי' לאותבי' ממתניתא דר"ח ור"א כדאמרינן בעלמא כו'. והנה דברי רש"י לכאורה אינם מספיקים דס"ס היכי מותיב מהא דתני רחב"י ומה הואיל במה שמקדים להקשות מברייתא דסיככה כהילכתה, דהא עדיין יש לדחות ע"ז דלא מיתניא בי ר"ח ור"א, וכבר ראיתי מי שעמד על דברי רש"י בזה.

ולולי דברי קדשו של רש"י ז"ל הי' נלענ"ד דשפיר קא מותיב מהא דתני רחב"י ואין לחוש להנ"ל, כיון דרחב"י תני לה קמי' דר"י ושתיק לי' שמ"מ דר"י קיבלה מיני' ושפיר מותיב מינה לר"י גופי', אולם יש להתבונן מדוע הקשה הגמ' מעיקרא מהא דסיככה הלא לא נעלם גם מהמקשה דיש לדמות ממאי דר"ש היא, וה"ל להגמ' להקשות תיכף מהא דתני רחב"י, לכן נלע"ד ליישב דמהאי דתני רחב"י לא הוה מצי לאותבי' ברישא לולא שהקדים להקשות מהא דסיככה וכו', דהנה הקשיתי מאי פריך מהא דשווין דילמא שאני סוכת החג דאיסור מוקצה שבה הוא איסור תורה כדילפינן בסוכה ט' דעצי סוכה אסורין כל ז' מקרא דחג הסוכות וכו', ואם כן דון מינה ומינה דמה חג אסור ליהנות ממנו ולגזוז ממנו שום דבר ה"נ בסוכה ושפיר אית לי' לר"ש בזה מוקצה משא"כ בחטים שזרען או בנר שהדליקו בי' דלא הוי מוקצה אלא מדרבנן י"ל בזה ל"ל לר"ש מוקצה. וראיתי להפנ"י שם שהקשה כמו כן. עי"ש מש"כ בזה.

ולכאורה היה אפשר לומר ע"פ מה דאיתא בביצה ל' אמתני' אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה, ופריך הא קסתר לה, ומשני בסמוך לדפנות, וע"ז קאי הא דשווין בסוכת החג וכו', והיינו אף בדסמוך לדפנות, ולדעת הרא"ש בסוכה ט' דעצי הדפנות אינן אסורין מדאורייתא ועי' בט"ז סי' תרל"ח דמ"מ אסורין מדרבנן, ולפי"ז פריך שפיר מהא דסוכת החג וכו' דלא הוה אלא מוקצה מדרבנן ושמ"מ דאית לי' לר"ש מוקצה, אולם לפי תירוצא דרב מנשיא בביצה שם אפ"ת בשאין סמוך כו' נסתר תירוצינו, דהא י"ל דמיירא הברייתא בעצי סכך ובזה אסר ר"ש כיון דהוא מדאורייתא משא"כ במוקצה דרבנן ל"ל לר"ש וכנ"ל.

לזאת נלע"ד ליישב דלכוונה זו הקדים להקשות מהברייתא בסיככה כהילכתה, דמזה יהי' מוכח דהך דתני רחב"י מיירי בסמוך לדפנות דוקא שהוא דרבנן, ומכל מקום מודה ר"ש דאסור, דהנה בברייתא זו יש להתבונן דלאיזה ענין נקיט סיככה כהילכתה, ולכאורה היא שפת יתר דמילתא דפשיטא דמיירי בסוכה כשירה דוקא, דבסוכה פסולה גם גוף הסוכה מותר ומכש"כ עיטורי סוכה. ומצאתי בצל"ח שם בביצה שעמד ע"ז, עי"ש, ולענד"נ דדבר גדול משמיענו הברייתא בזה, דבאמת יש למצוא אופן בדלא סיככה כהילכתה ומכל מקום עיטוריה אסורין והוא ע"פ מה דאיתא בסוכה י"ז ובשו"ע סי' תרל"ב דסכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים ומן הצד ד' אמות, ואויר פוסל בג' טפחים בין בגדולה בין בקטנה ואפילו מן הצד עי"ש, ולפי"ז אם לא היה הסוכה מסוככת כהילכתה דהיינו שהיה בה אויר יותר מג' טפחים ופחות מד' טפחים או מן הצד פחות מד"א ועיטרה בקרמין וסדינין ואז מתכשרה הסוכה, על ידי העיטורין ואף שהם סכך פסול, מכל מקום אין בהם שיעור שיפסול מטעם סכך פסול, דהיינו ד' טפחים או ד"א, ובזה בודאי אסורין העיטורין משום מוקצה, אולם באופן זה אסורין העיטורין מדאורייתא כדין גוף הסכך, והנה לפי דעת רש"י בביצה שם והעומדים בשיטתו דבגוף הסוכה לא מהני תנאי דאינו בודל, וביאר הר"ן דעתם דבמילתא דאורייתא לא מהני תנאי אם כן גם כאן ל"ה מהני תנאי בהנויין כיון שהם השלימו הכשר הסוכה ונחשבים מגופה, ונמצא קולו של הסוכה חומרו, ולפי"ז הילכתא גבורתא השמיענו הברייתא במאי דנקט סיככה כהילכתה, דבזה שפיר יתכן שפיר מאי דמסיימא ואם התנה עלי' הכל לפי תנאו, משא"כ בלאו כהילכתה יש למצוא אופן דלא יהני תנאי כנ"ל. ומעתה מיושב לנכון מה שהקשה רש"י ז"ל, דמהך דתני רחב"י לא תברא דמצינו למימר דמאי דתני ושווין כו' שהיא אסורה מיירא בעצי סכך שמדאורייתא אסורין ומודה ר"ש לזאת הקדים הברייתא דסיככה דמזה מוכח דבאיסורא דאורייתא לא מהני תנאי, אם כן מיירי ע"כ בעצי דפנות, ומקשה שפיר. והנה לכאורה יש לשדות נרגא בדברינו הנ"ל, דבביצה שם פריך הגמ' על הך ברייתא, ומי מהני בה תנאי והאמר ר"ש וכו' אמר רב מנשיא וכו' עי"ש היטב.

ולפי"ז נסתר כל הבנין הנ"ל שהעלינו דהוכחת המקשה דמיירא בעצי דפנות שמדרבנן, מדמהני בה תנאי כנ"ל, דהא באמת הא דמסיים הברייתא ואם התנה עלי' לא קאי על סוכת החג רק סיפא אתאן לסוכה דעלמא כנ"ל ומעתה שוב יכולין לומר דמיירי בעצי סכך דמדאורייתא. אולם הדבר נכון מאד, דבאמת קשה טובא לפי תירוצא דרב מנשיא סיפא אתאן לסוכה דעלמא, א"כ אמאי הפסיק התנא בסוכת החג, בין אין נוטלין עצים מן הסוכה דמיירי בסוכה דעלמא ובין סיפא ואם התנה עלי' דג"כ קאי על סוכה דעלמא, ה"ל לשנות זאח"ז, ומצאתי בחידושי אא"ז הגאון בעל פמ"א על ביצה שעמד ע"ז וכתב ליישב דתירוצא דרמ"נ אתיא לדעת בעה"מ דס"ל דבסוכה בריאה לא מהני תנאי אפילו לר"ש ואפילו בסוכה דעלמא א"כ ל"ה מצי הברייתא לסיים עלה דאין נועלין כו' ואם התנה, דה"א דקאי גם אליבי' דר"ש דמתיר בסוכה נופלת אבל לא בסוכה בריאה, מ"מ אם התנה הכל לפי תנאו, א"כ יהי' מוכת מזה דמהני תנאי בבריאה לר"ש ומדר"ש נשמע לרבנן ג"כ דמהני לכך הפסיקה הברייתא בהא דושווין בסוכת החג שהיא אסורה, ויהי' שיעור הברייתא כך, דבסוכה נופלת שנחלקו ר"ש ורבנן יש אופן שמודה ר"ש לרבנן דאסור והיינו בסוכת החג דאפילו בנופלת אסורה וכן יש אופן שמודים רבנן לר"ש דמותר והיינו באם התנה עלי' דסוכה דעלמא ובנופלת דארישא קאי, וכ"ז יתכן לדעת בעה"מ, אולם לפי דעת הר"ן שם דס"ל דתנאי מהני גם בסוכה בריאה והביא ראי' מהירושלמי דעששית ופמוט דאסורים גם לר"ש מהני בהו תנאי, וה"ה בסוכה בריאה עי"ש, ולדבריו נסתר סברא הנ"ל ואין מקום לאוקימתא דרמ"נ. ולפי"ז קרוב לשמוע דהגמ' דמקשה שם בשבת אליבא דר"י מהא דושווין, ס"ל להגמ' בדעת ר"י דאזיל בשיטת הירושלמי דמהני תנאי בעששית דהא ר"י חיבר הירושלמי, וא"כ מהני תנאי בסוכה בריאה וכדעת הר"ן, וא"כ שוב אין מקום לאוקימתא דרמ"נ סיפא אתאן, דיקשה א"כ אמאי הפסיק התנא בין הפרקים וכנ"ל, אלא ע"כ דקאי הסיפא אסוכת החג וא"כ קשה אמאי מהני תנאי בסוכה והא אסורה מדאורייתא וכקושית הגמ' ביצה שם וכאשר הוכיח כן מברייתא הקודמת, וע"כ דמיירי בעצי דפנות דמדרבנן אסורים ומוכח שפיר מזה דר"ש אית לי' מוקצה מחמת מצוה.

ומעתה נשובה ליישב דברי הב"י מקושית היש"ש הנ"ל, דהנה הוכחת הגמ' דר"ש אית לי' מוקצה סלקא כהוגן רק לפי דעת הגמ' בביצה שם דסוכה דמצוה לא מהני בה תנאי וכפי שיטת רש"י דגם במסקנא ס"ל הכי עיי"ש, אולם לדעת הרי"ף והתוס' שם דאביי ורבא דאמרי באומר אינו בודל מהם וכו', אתו לסתור שנויא דרב מנשיא וס"ל דגם בגוף הסוכה מהני תנאי ודלא כדעת המקשה, ולדעתם אזלא לה הוכחת הגמ' דר"ש אי"ל מוקצה מחמת מצוה, די"ל דסוכת החג שאני דאסורה מדאורייתא, ולא קשה מעתה דא"כ אמאי מהני בה תנאי דבאמת מהני תנאי גם בסוכה דמצוה, והנה דעת הבה"ג נראה בעליל דס"ל ג"כ כדעת הרי"ף והתוס' דמהני תנאי בגוף הסוכה דמצוה, שכתב שם בה' סוכה ר"פ הישן, אין נוטלין עצים מן הסוכה אפי' בי"ע האחרון של חג ואם אמר כ"ז שארצה אטול הר"ז מותר, ומדסתם לה משמע דבין עצי הדפנות ובין עצי סכך מהני בהו תנאי, ולפי"ז לא מוכח מידי דר"ש אית לי' מוקצה. ומעתה מקשה הב"י שפיר על הבה"ג דכיון דפסק כר"ש דל"ל מוקצה מחמת איסור ה"ה מחמת מצוה דלשיטתו אין הוכחת הגמ' מכרעת, ומתרץ שפיר י"ל לחלק בין מוקצה מחמת מצוה למוקצה מחמת איסור דאף שאין לנו ראי' ע"ז מ"מ מסברא אפשר לחלק כן ולומר דמוקצה מחמת מצוה חמיר טפי. ודו"ק היטב.

תוכן העניינים

משאת בנימין (אייזנשטדט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה