אור ברסלב
משאת בנימין (אייזנשטדט) מסכת סוכה. › דף ז

משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט

מסכת סוכה. · דף ז

מסכת סוכה.

אמר רבא סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשירה וכו', ופרש"י בשבת ולא בחול, דמיגו דהוי דופן לשבת למיהוי כרשות היחיד, הוי דופן לענין סוכה והר"ן שם מסיק דאפילו מאי דאסור מדאורייתא שרינן משום מיגו ע"ש. הנה בס' ישועות יעקב או"ח סי' תר"ל וכן בס' קה"י בסוגיין הקשו ע"ז מהא דלקמן כ"ג אמרינן דמתני' דמכשר סוכה ע"ג גמל ר"מ היא דתניא העושה סוכתו ע"ג גמל ר"מ מכשיר ור"י פוסל, מ"ע דר"י אמ"ק חג כו' שבעת ימים, סוכה הראוי' לז' שמה סוכה ושאינה ראוי' לז' לאו שמה סוכה, ור"מ הא נמי מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דגזרו, אלמא דלכו"ע בעינן ראוי' לז' וא"כ מכ"ש הכא דבכל שבעה פסול מדאורייתא האיך מהני בשבת משום מיגו הא לא הויא ראוי' לז' והיא קושיא עצומה, ועי' בב"א בזה.

ולדידי חזי לי מה שכתב הצל"ח סוכה שם כ"ג דבאמת קשה לומר דכל סוגיא זו בין ר"י ובין ר"מ ס"ל כר"א דבעינן ראוי' לז', ואם אליבי' דר"י לא הי' ברירה דע"כ סובר כר"א מדפוסל, אבל לר"מ מי הכריח הגמ' לאוקמא כר"א, ואולי מדחייש שמא תמות או שמא תברח בהך דעשאו לבהמה דופן, ומה בכך הלא יראה כשתמות או תברח, אלא ודאי דבעי נמי ראוי' לז', ולמסקנא דטעמא דר"מ משום מחיצה ברוח או שאינה עשוי' בידי אדם, באמת ר"מ לא סבר כר"א כו' ע"ש. ולפי דבריו תריץ יתיב דעת רש"י הנ"ל דבאמת ר"מ דקי"ל כוותי' בהא דהעושה סוכתו ע"ג גמל לא ס"ל כלל לפי המסקנא דבעינן ראוי' לז' ואפילו אם הי' אסור לעשות מדאורייתא על הגמל הי' כשירה.

וע"פ דברי הצל"ח, יתיישב לנכון מה שהקשה בס' מלה"ר ערך איסור דרבנן אי מיקרי אינו ראוי מדאורייתא, על הרמב"ם דבפ"ד מה' סוכה ה"ו פסק כר"מ דסוכה ע"ג גמל כשירה, אלמא ס"ל איסור דרבנן חשוב ראוי מדאורייתא, ובפ"י מה' שבועות ה"א פסק כראב"י דמשחק בקוביא אינו חייב קרבן שבועה דאינו ראוי להעיד, אלמא ס"ל איסור דרבנן חשיב אינו ראוי מדאורייתא וכן נמי קשה על הרמב"ם מהא דפסק בפ"א מה' נערה ה"ה היתה אנוסה זו אסורה אפי' מחייבי עשה או שני' הר"ז לא ישאנה, הרי דס"ל איסור דרבנן חשיב, אינו ראוי מדאורייתא, ולפי דברי הצל"ח הדבר נכון מאד. דבאמת ס"ל להרמב"ם כדמשמע מכל הני פסקיו, ובסוכה ע"ג גמל לאו מהאי טעמא דחשיב ראוי' מדאורייתא רק לפי המסקנא לא בעי' ר"מ כלל ראוי' לז', וכאמור. ועי"ש במהל"ר שכתב דר"י דס"ל דבר תורה מעות קונות ס"ל דאסור דרבנן מיקרי אינו ראוי מה"ת לכך דוקא בנתינה לבלן מעל דלא מחסרא משיכה, אבל מידי אחרינא דמחסרא משיכה לא מעל עד דמשיך, הגם דס"ל ד"ת מעות קונות ומשיכה רק דרבנן היא, מ"מ בתר דתיקנו קנין משיכה לא מועיל קנין מעות אף מדאורייתא, ולפי"ז רבא דס"ל נמי כר"י כמש"כ התוס' שם ד"ה נתנה לבלן, ס"ל ג"כ האי כללא, ולפי"ז ע"כ רבא ס"ל בטעמא דר"מ בסוכה ע"ג גמל דהוא משום דס"ל דלא בעינן כלל ראוי' לז' ושפיר קאמר רבא דסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשירה, משום דלא בעינן ראוי' לז' ואזיל לטעמי'.

עוד נלענ"ד ליישב הקושיא הנ"ל, דבאמת צריך להבין מנ"ל למידרש מקרא דחג וכו' ז' ימים דבעינן ראוי' לז', דילמא האי קרא אתא למעוטי סוכה של קבע דהיינו גבוה למעלה מכ', וכמו דדריש רבא ריש סוכה, אמ"ק בסוכות תשבו ז' ימים וכו', ופרש"י שבעת ימים, סוכה של ז' ימים ותו לא דהיינו עראי, וה"נ נדרוש מהאי קרא דחג הסוכות וכו', למעוטא שלא יעשה באופן שיהיה בהכרח של קבע הראויה ליותר מז' דהיינו גבוה מכ' אבל ראויה לז' לא בעי', [ומצינו בשבת קל"א דבעינן תרי קראי חד למעוטי ז' וחד למעוטי תשיעי, אלמא דלא נוכל למידרש תרווייהו מחד קרא] ומצינו ברמב"ם כיו"ב ריש פי"ז מה' סנהדרין ה"א וז"ל וזהו שנאמר ארבעים שאין מוסיפין על ארבעים אפילו היה חזק, אבל פוחתין לחלש כו', ואין לומר דלסוכת עראי ידעינן מבסוכות תשבו, ולמאי איצטריך קרא דחג הסוכות, וע"כ אתא לומר שתהא ראויה לז', די"ל דמחד קרא לא נפקא לן דבעינן עראי בדפנות דאיכא לאוקמא דאתא לסכך דוקא דבעינן עראי כמש"כ התוס' שם ד"ה כי עבידי לפי דעת הרא"ש בדף ט' דהאי דאסירי עצי סוכה היינו דוקא הסכך אבל עצי הדפנות משרי שרי דכל מאי דדרשינן מחג הסוכות ת"ל היינו דוקא בסכך כדלקמן גבי פסולת גורן עכ"ל. לזאת איצטריך תרי קראי, וקאי חד על סכך וחד על דפנות, שתהא סוכה של ז' ותו לא, דהיינו עראי, אבל לעולם אינו מעכב שתהא ראויה לז', ובאמת מוכרחין אנו לומר כן דאל"כ תקשה בהיפך מנ"ל לרבא למידרש מקרא דבסוכות תשבו דבעינן דירת עראי שלא תהא ראויה רק לשבעה, דילמא אתא קרא שתהא ראויה לז' דוקא ולאפוקי באם אינה ראויה לז' ולהיפך ראויה ליותר מז' דהיינו קבע שפיר דמי, וע"כ צ"ל דרבא באמת לא דריש כלל שתהא ראויה לז', והא דס"ל לר"י דבעינן ראויה לז' היינו משום דאזיל לטעמי' דס"ל סוכת קבע בעינן, כדאי' לק' ז' ע"ב, והא דמשמע מהגמ' הנ"ל דר"מ ס"ל גם כן דבעינן סוכה הראויה לז' דלא פליג על ר"י רק משום דמדאורייתא מחזי חזי הגם דר"מ שהוא דרבנן דר"י ס"ל דיע"ר בעינן, יתכן דהגמ' אזיל לפי דעת רבה ור"ז דלא ס"ל כרבא דטעמא דרבנן דלמעלה מכ' פסולה משום דנפיק מדיע"ר, וס"ל דבמחיצות מגיעות לסכך או ביש בה יותר מד"א כשירה, ולא אתא קרא למעוטי סוכה הראויה ליותר מז', והקרא דבסוכות תשבו, דמשמע דבעינן עראי, יעמידו דאתא אסכך דלכו"ע בעינן סככה עראי וכמבואר בתוס', אבל בדפנות לא איכפת לן אם יהיו באופן שצריך להיות קבע ואם כן ע"כ קרא דחג הסוכות ת"ל, אתא שתהא הסוכה ראויה לז' דוקא.

ומעתה א"ש הקושיא הנ"ל דהא מרא דשמעתא דסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי הוא רבא ולשיטתו ע"כ לא ס"ל לר"מ דבעינן סוכה הראויה לז' וס"ל דבאמת טעמא דר"מ הוא משום דלא בעינן ראויה לז', ודו"ק. ויתיישב בזה מה שהוקשה בס' באר אברהם כשיטת הסוברים דלא אמרינן מיגו דהוי דופן לענין שבת הוה דופן לסוכה, רק בדרבנן דהיינו היכא דהסוכה כשירה מדאורייתא ולשיטתם ל"ק מר"מ כנ"ל, דהא בזה גם כן אמרינן מדאורייתא מחזי חזי כו', ואולם מ"מ קשיא דמאי פריך אביי לרבא דליתני נמי יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת, דסוכה דשבת לא בעי טפח שוחק מטעם מיגו, ומאי פריך אימא דהברייתא אתיא כר"י דס"ל בעינן ראויה לז' ואם אינה ראויה לז' אף מדרבנן ל"ש סוכה, עי"ש.

ולפי דברינו ניחא דהא עיקר הך דרשא דבעינן ראויה לז' לא יתכן כ"א למ"ד די"ק בעינן, וכיון דהך ברייתא קאמרה דדופן סוכה ניתרת בצילתה מרובה מחמתה ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג' טפחים, ע"כ ס"ל דסוכה דירת עראי בעינן וכמבואר שם ע"ב אם כן ע"כ לא ס"ל להברייתא דבעינן סוכה הראויה לז', וא"ש.

ובדרך יותר נכון ומרווח נלע"ד ליישב הקושיא הנ"ל ויתיישב גם כן קושית המלה"ר דהנה בסוטה כ"ד קאמר שם ר"מ מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שותת ולא נוטלת כתובה ופרש"י הטעם דבעינן אשה הראויה לקיימה דכתיב כי תשטה אשתו בראויה לאישות וזו אינה ראויה לאישות עכ"ד, חזינן דאף דאיסור דרבנן חשוב אינו ראוי מדאורייתא לר"מ, וקשה דר"מ אדר"מ דבהך דסוכה ס"ל דחשיב ראויה לז' כיון דמדאורייתא חזי, עכ"ד עי"ש. וגם כן יתיישב בזה קושית הצל"ח כ"ג דמנ"ל להגמ' לומר דר"מ ס"ל גם כן דבעינן ראויה לז' וכנ"ל, אשר על כן אומר אני בס"ד דקושטא דמילתא הכי הוא דר"מ לא ס"ל כלל דבעינן ראויה לשבעה, ומאי דאמרי רבנן בטעמא דר"מ משום דמדאורייתא חזי ורבנן הוא דגזרו, ולא אמרו בפשוט דר"מ לא ס"ל כלל דבעינן סוכה הראויה לז', הוא משום דהגמ' רצה לתת טעם לדברי ר"מ דמכשיר סוכה ע"ג גמל והיינו דמכשר גם ביו"ט אם עלה, וכמש"כ הפנ"י שם במשנה ודייק לה מדקתני אין עולין לה ביו"ט. דלכאורה לא שייך למיתני הכא בסוכה טפי מבשבת ויו"ט דעלמא כיון דאין הטעם אלא משום שבות דמשתמש באילן, אפ"ה קתני נמי לענין סוכה לרבותא דאע"ג דלכתחילה אין עולין ביו"ט, אפ"ה כשירה בדיעבד ויצא בה יד"ח סוכה, עכ"ד, וכ"כ בס' א"ר ועט"ז סי' תרכ"ח עי"ש.

ולענד"נ לדייק כן מהא דקתני ואין עולין לה בי"ט שמ"מ אם עבר ועלה דיצא יד"ח וכמו דדייק בגמ' לקמן ל"ג גבי אין ממעטין בי"ט הא עבר וליקטן כשר. אמנם זאת לא יתכן לומר דיצא בדיעבד, אלא אחרי דידעינן דאיסור שימוש באילן ובהמה בי"ע הוא דרבנן אבל אם הי' איסור דאורייתא בודאי לא הי' יוצא יד"ח גם בדיעבד, דהנה הקשיתי לדעת המחברים הנ"ל דיצא בדיעבד אם עבר ועלה, הא ה"ל מצוה הבאה בעבירה דכל שעה שמהלך בסוכה הוא משתמש באילן ובהמה כמש"כ התוס' בשבת קנ"ד, ד"ה שתים, ואם כי איסור זה הוא דרבנן, מ"מ בדרבנן ג"כ אמרינן דה"ל מצהב"ע כדאיתא פסחים ל"ה ע"ב ברש"י ד"ה טבול מדרבנן אפ"ה מצהב"ע חשיב לה, ומצאתי אח"כ בפמ"ג במשבצות סי' תרכ"ח הקשה כן, והניח בצ"ע, ולענד"נ ליישב קושיתו בטו"ט ודעת בעה"ש לפי דעת השל"ה הובא במג"א סי' תמ"ו דאיסור שבות לא העמידו במקום מצוה היכא דבעידנא דמיעקר השבות מקיים המ"ט דתורה, והא דשופר של ר"ה אין מפקחין את הגל עליו ואין עולין באילן וכו', כדאיתא בר"ה ל"א היא משום דבעידנא דמעיקר השבות לא מקיים עדיין המצוה, עי"ש, ואם כי המג"א דחי לה אמנם דעתו חוזר ונראה להרמב"ם פ"ב מה' שופר ה"ו שפסק י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר בכל מקום אע"פ שהתקיעה משום שבות ומן הדין הי' שיבא עשה וידחה ל"ת היינו שבות של דבריהם ולמה אין תוקעין, גזירה שמא יטלנו כו', וכתב הלח"מ קשה איך כתב דמן הדין וכו' הא עשה ול"ת הוא, והוא כתב לעיל בשופר של ר"ה אין מחללין עליו יו"ט אפילו בדבר שאיסורו משום שבות די"ט עשה ול"ת כו', וכתב שם בשנויא בתרא דהכא שאני שבשעת עשיית המצוה נדחה השבות, אבל התם קודם עשיית המצוה נדחה השבות כו' עי"ש, והוא ממש דעת השל"ה ועי' בתשו' מהרשד"ם או"ח סי' כ"ב דמתיר ג"כ בערבה שנתלשה בי"ט לצאת יד"ח דלא העמידו שבות במקום מצוה עי"ש שהביא שכן הוא דעת המרדכי, ונראה דאפילו לדעת הרשב"א הובא במג"א סי' תרנ"ה דאוסר ערבה שנתלשה ביו"ט לצאת בה יד"ח, מ"מ יתכן דשם לא הוה ממש בעידנא, דבעידנא שמנדנד הערבה טרם הגבהתו עבר משום טלטול מוקצה ומיפק לא נפיק עד דמגבה לה כמש"כ בתשובת דברי מרדכי, אולם באופן דהוי ממש בעידנא יתכן דלא פליג אף הרשב"א אכל הני רבותא הנ"ל, ומעתה מיושב קושית הפמ"ג הנ"ל דכאן בסוכה הוה ממש בעידנא, דהיינו בעת שנכנס לסוכה העשוי' ע"ג בהמה ואילן ועובר משום שבות הוא מקיים אז המ"ע של ישיבת סוכה דגם הישיבה והטיול בסוכה מכלל מצוה, כדאיתא בסוכה כ"ח ע"ב, א"כ שפיר נדחה השבות של דבריהם מפני המ"ע של תורה, והא דאסור לעלות בסוכה זו בי"ט הוא משום דבשעה שעולה לה טרם שיכנוס בתוכה עובר משום שבות דמשתמש בצדדי הבהמה ואילן דמסקינן בשבת קנ"ה דצדדין אסורין ועדיין לא קיים המצוה של ישיבת סוכה עד שיכנוס בה, ועי' ברמב"ם פ"ד מה' סוכה ה"ו שכתב ואין עולין לה בי"ט לפי שאסור לעלות ברגל באילן או ע"ג בהמה, מוכח מדבריו דמפרש ג"כ כרש"י שבת קנ"ד דמיירי שקרקעית הסוכה נשען על גבי אילן

והנה בזה ודאי לא שייך להקשות דא"כ הדקל"ד הא ה"ל מצהב"ע, דז"א דכיון דכבר כלתה העבירה טרם שיקוים המצוה אין בזה משום מצהב"ע כדאיתא בתוס' סוכה ל' ע"ש. ועי' בתשו' רעק"א סי' קע"ד בזה, ומיושב לנכון קושית הפמ"ג הנ"ל ודו"ק, אולם דברינו יתכנו שפיר בתר דידעינן דאיסור משתמש בבהמה ואילן הוא משום שבות, אבל אי הוה סברין מימר דמדאורייתא הוא, בודאי אין לדברינו מקום דהא יו"ט עול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, א"כ שוב ה"ל מצהב"ע וכקושית הפרמ"ג הנ"ל. [ועי' בנוב"י קמא בסוף הספר]. ומעתה אחרי ההצעה הזאת יתפרש כמין חומר לשון הגמ' דאמרו בטעמא דר"מ מדאוריי' מחזי חזי, דלא באו לתת טעם במאי דמכשיר הסוכה בימי החול דזה ניחא בפשוטו דר"מ ל"ל דבעינן סוכה הראוי' לז', רק באו לתת טעם לשבח במאי דמכשיר ר"מ גם ביו"ט הסוכה בדיעבד וקשה הא הוה מצהב"ע ולזה אמרו דמשום דמדאורייתא חזי ורבנן הוא דגזרו, וא"כ לא שייך שוב בזה משום מצהב"ע דשבות דדבריהם נדחה מפני מצוה של תורה ושפיר נפיק בה ידי חובתו גם בי"ט. וא"ש.

ויתכן לומר עוד דהא דנקיט הגמ' לשון מדאורייתא מחזי חזי דפי שנים בכונתם, דבזה נדחה נמי דברי ר"י דפוסל משום דבעינן סוכה הראוי' לז' דכיון דמדאורייתא חזי שוב משכ"ל דתהא ראוי' גם מדרבנן לפי מה שהעלינו דעיקר האיסור דאין עולין לה בי"ע, הוא רק על התחלת העלי' טרם שיכנוס לתוכה, והנה בשבת שם מסקינן, והלכתא צדדין אסורין צדי צדדין מותרין, וא"כ משכ"ל שיכנוס לתוכה דרך צדי צדדים, ואין כאן איסור שבות כל עיקר והוה שפיר ראוי' לז', ולדעת ר"י צריכין אנו לומר דס"ל כרבא בשבת שם דמ"ד צדדים אסורים. אסר נמי צדי צדדים, וא"כ לא משכ"ל ראוי' לשבעה. ובזה נלע"ד לתת טו"ט להפוסקים שפסקו כר"מ וכסתם מתניתן ועי' בר"ן שם שכתב בשם הרי"ץ גיאות דפסק כר"י דמדאמרינן מתני' ר"מ היא משמע דליתא למתני' דלהכי גלי תלמודא לומר דר"י פליג עלי' לומר דר"מ ור"י הלכה כר"י עי"ש. אולם לדברינו הנ"ל ע"כ לא קי"ל כר"י בהא, דהא ר"י ע"כ ס"ל דגם צדי צדדים אסור ומשו"ה לא משכ"ל שתהא ראוי' לז', אבל אנן קי"ל דמותרין ושוב ה"ל ראוי' לז', וכנ"ל, וראי' להפוסקים הנ"ל.

אמנם כן הא דאצטריך הגמ' לומר אליבי' דר"מ מדאורייתא חזי הוא רק לפי סברת ר"י דס"ל דבעינן סוכה ראוי' לז', אבל ר"מ בעצמו ס"ל דסגי בטעמא דכיון דאינו אסור רק מדרבנן א"כ שפיר נפיק בה גם בי"ט וכנ"ל, וראוי' לז' לא ס"ל לר"מ כלל, ומעתה יתיישב לנכון כל הקושיות הנ"ל, דבאמת ר"מ לא ס"ל כלל דבעינן ראוי' לשבעה וממילא לא קשה קושית המלה"ר דבאמת ס"ל לר"מ דאינו ראוי מדרבנן לא מקרי ראוי מדאורייתא, רק כאן כיון דחזי מדאורייתא א"כ שוב הוה חזי גם מדרבנן וכנ"ל, ומכש"כ לפי מה שכתבנו מעיקרא דהא טעמא לא אתא רק לאכשורי ביו"ט גופא הסוכה בדיעבד ולפי"ז אין מקום כלל להקושיא הנ"ל. וכן יתיישב הקושיא הראשונה דמאי מהני מיגו, הא לא הוה ראוי' לז', דבאמת ר"מ לא בעי כלל ראוי' לז' וכיון דאנן פסקינן כר"מ, שפיר אמרינן מיגו, ולרבא גופי' בשבת שם דס"ל דצדי צדדין נמי אסור ע"כ ר"מ לא ס"ל דבעינן ראוי' לז' דהא לר"מ בסוטה שם ס"ל דאיסור דרבנן הוה אינו ראוי מדאורייתא ויקשה קושית מלה"ר אמאי הכשיר כאן בסוכה וע"כ דהך טעמא לא הוה רק לאכשורי הסוכה ביו"ט ולא בעינן כלל ראוי' לז', וא"ש ודוק היטב.

והנה במה שהבאנו לעיל ליישב קושית הפמ"ג ע"פ דעת השל"ה ורמב"ם דשבות דרבנן נדחה מפני עשה של תורה היכא דבעידנא, ולכן יוצא בדיעבד בסוכה ע"ג בהמה, הנה לכאורה הדבר מוקשה מיני' ובי', דא"כ אמאי אינו יד"ח במצה של טבל דרבנן משום מצהב"ע כמש"כ רש"י פסחים הנ"ל נימא בזה ג"כ דהאיסור דרבנן נדחה מפני המצוה, אך באמת הדבר נכון ע"פ מש"כ בתשו' ח"ס או"ח סי' קל"ז בשם מורו בעל הפלאה, דבזה אין שייך לומר האיסור נדחה אפילו אם אין לו רק כזית אחד מצה של טבל, דעכ"פ ה"ל להפריש דבר מועט תרומה לתקן השיריים ויהי' כולו היתר לבד מכ"ש שהפריש ואח"כ יאכל הכזית כולו ויוצא יד"ח מצה, ואי משום כ"ש תרומה לית בי' שיעורא למלקות, ומדלא הפריש ואכל כזית בטבלו ה"ל מצהב"ע כו' עי"ש.

ומעתה ניחא גבי סוכה היכא שאין לו סוכה אחרת שאין לו תקנה לעשות בהיתר אין בזה משום מצהב"ע דהאיסור דרבנן נדחה מפני המצוה של תורה וכנ"ל וא"ש. אלא דעדיין אינו מיושב כל הצורך, דא"כ נצטרך לאוקמא הא דיוצא בדיעבד דוקא באין לו סוכה אחרת, ומסתימת המחברים הנ"ל לא משמע הכי מדלא חילקו בכך, לזאת נראה דמעיקרא לק"מ ע"פ מה דאיתא בירושלמי פ' האורג הובא בטור יו"ד סי' ש"מ מהא דהקורע בשבת יצא ידי קריעה, ופריך עלה בירושלמי והרי מצה גזולה אין יוצאין בה בפסח משום מצהב"ע, ומשני תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה, ועי"ש בב"י, שכתב כלומר לא דמי למצה גזולה דהתם גוף המצוה שהיא המצה עבירה שהיא גזולה, אבל הכא גוף החלוק אינו עבירה אע"פ שהמעשה שעשה הוא עבירה לא מיקרי מצהב"ע כי היכי דמוציא מצה מרה"י לרה"ר אע"פ שעבר עבירה יוצא בה יד"ח בפסח לפי שהיא עצמה אינה עבירה עכ"ל. ועי' בקה"ע ובפ"מ שפירשו דהחילוק הוא דבמצה גזולה לעולם היא בעבירה משא"כ בקורע בשבת דעיקר הקריעה אינה עבירה אילו הי' בחול רק יומא גרם א"כ אין גופה עבירה. ומעתה מבואר החילוק בין מצה של טבל מדרבנן דהיא גופה עבירה, דלעולם אסור לכך הוה מצהב"ע, משא"כ בסוכה ע"ג בהמה דאין האיסור בסוכה גופה רק משום שוי"ט ויומא קא גרם אין בזה משום מצהב"ע, וא"ש.

וצריכים אנו למודעי דאפילו לפום דברינו אלה אין נסתר מחמתם מה שכתבנו לעיל דלר"מ שפיר הוה סוכה הראויה לז' כיון דרק איסורא דרבנן עלי' רכיב ונדחה מפני העשה של תורה הגם לפי דמסקינן הכא דביש לו סוכה אחרת לא נדחה שבות מפני המצוה, מ"מ כיון דאין החסרון בגוף הסוכה רק מחמת שיש לו סוכה אחרת שפיר מיקריא ראוי' לז' אילו היה נסתרה הסוכה האחרת ועדיף מהא דאיתא בפסחים ל"ו במצה של מע"ש דיוצא בה יד"ח לר"ע אף דאינה נאכלת בכל מושבות מ"מ כיון דאי נטמא פריק לה, ונאכל בכ"מ נקרא, ומכש"כ בנידן דידן, ודו"ק. ובדרך פשוט נלע"ד ליישב קושיא הראשונה הנ"ל, עפמש"כ הט"ז סי' תרל"ח הובא ג"כ בטעה"מ ה' חו"מ פ"ו ה"א דהך פלוגתא אי בעינן סוכה ראויה לז' מישך שייך להא דאיפלגו רבה ורב יוסף בפסחים ל"ח אי בעינן מצה הראויה לז' יעו"ש, וא"כ מיושב שפיר לפי גירסת הרי"ף דגרס אמר רבה סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי וכן ע"ג פסי ביראות, דאמרינן מיגו, וא"כ רבה לשיטתו בפסחים שם ס"ל דלא בעינן מצה הראויה לז' וה"נ ס"ל דלא בעינן סוכה הראוי' לז', והגמ' בדף כ"ג דאמרה גם לר"מ בעינן סוכה ראויה לז' אזלא אליבא דרב יוסף וא"ש. ודו"ק.

(י' ע"ב) אמר אביי רבי ור"א וכו' כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן כו' וראיתי בס' ב"י סי' כ' הביא קושיא, מחכם אחד על הא דאיתא בשבת קל"א ושווין שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו חייב, מ"ט אלא אמר רנב"י כו' הואיל ובידו להפקירן והקשה ע"ז לפי מאי דאמרינן הכא דר"א ס"ל סוכה די"ק בעינן, וביומא י' פרש"י לפי המסקנא דמ"ד סדיר"ק בעינן חייבת במזוזה מדאורייתא, ובסוכה כ"ז אמרינן דר"א ס"ל דאין אדם יוצא בסוכה שאולה, והשתא מכל הלין קשה איך קאמר שאם עשה מזוזה לפתחו חייב גם לר"א ומשמע דאפילו עשה מזוזה לסוכתו חייב והלא בסוכה לא שייך ה"ט הואיל ובידו להפקירן, דאם יפקיר סוכתו אינו ויד"ח דה"ל כסוכה שאולה ומכשירי סוכה דוחה שבת לר"א וא"כ יהיה גם מכשירי מזוזה לסוכתו דוחה שבת לר' אליעזר, עי"ש שנדחק הרבה בזה.

הנה לענ"ד לק"מ, דהא בסוכה י"ט איתא דרב יוסף השיב לאביי דאיפכא תניא, דר"א מכשיר בעושה סוכתו כמין צריף, א"כ שמעינן מזה איפכא דר"א ס"ל סדירע"ר בעינן וא"כ פטורה מן המזוזה וי"ל דאביי קיבלה לבתר דשמע מרב יוסף רבי'. ועוד דלאביי לטעמי' בלא"ה לק"מ דבאמת אביי לא ס"ל כרבא דחיוב מזוזה בסוכה תליא בהך אי סוכה די"ק בעינן, כמבואר שם ביומא ונוכל לומר לדידי' דאף מאן דס"ל דיר"ק בעינן מ"מ פטורה ממזוזה מדאורייתא כדמצינו בירושלמי ריש סוכה ה"א דלרבי ור"ש סוכה פטורה מן המזוזה אף דס"ל דיר"ק בעינן ועי' בתוס' יומא שם ד"ה רבנן.

אמנם בדרך הפלפול אמרנו ליישב הקושיא הנ"ל בטוטו"ד בס"ד, דהנה שם איתא סוכה וכל מכשירי' דוחה שבת דברי ר"א, מנ"ל לר"א הא אי מלולב שכן טעון ד"מ אלא גמר שבעת ימים מלולב, וכתב רש"י שם ובגז"ש אתי לי' ואע"ג דאינה מופנה משני צדדין כו' כיון דגלי רחמנא בעומר ושתה"ל גילוי מילתא בעלמא הוא ולא פרכינן עלה. מבואר מדבריו דלכך לא פרכינן מה ללולב שכן טעון ד' מינים, כיון דגלי רחמנא בעומר ושתה"ל דדחו שבת ושם לא שייך הך מילתא שכן טעון ד"מ תו לא פרכינן גם על לולב הך פירכא, דאיכא למימר עושתה"ל יוכיחו. והנה הקשיתי בזה קושיא חמורה לכאורה, לפי מאי דקיי"ל דס"ל לר"א בסוכה כ"ז דמי שלא אכל בליל יו"ט ראשון ישלים בליל יו"ט האחרון דס"ל דחובת אכילת לילה הראשון בסוכה יש לה תשלומין, ועי' בחידושי הרשב"א שם דאסברה לה, דס"ל לר"א דמקשינן סוכה לחגיגה בהקישא דחג הסוכות, מה חג יש לו תשלומין אף סוכה יש לה תשלומין, ולפי"ז יקשה איך יליף ר"א סוכה מלולב בגז"ש, כיון דהג"ש אינה מופנה משני צדדין למידין ומשיבין ואיכא למיפרך מה ללולב שכן אם עבר זמנו בטלה ואין לו תשלומין משא"כ בסוכה, כמו דפריך לקמן ועוד מה להנך שכן אם עבר זמנן בעלו, והלא בפסחים ע"ו אמרינן דלכך חגיגה אינה דו"ש משום דיש לה תשלומין וא"כ דון מינה לענין סוכה דג"כ לא ידחה שבת משום דיש לה תשלומין וכאן לא שייך היוכיח של עושתה"ל, דגם בהו יתכן הך פירכא שכן אם עבר זמנן בטלו.

אמנם הדבר נכון מאד דכבר הקשה חידושי הרשב"א כיו"ב על הא דקאמר שם ועוד מה להנך שכן אם עבר זמנן בטלו, וז"ל, איכא למידק והא סוכה דאע"ג דדחית לה מקמי שבת לא בטלה דעביד לה בחולו של מועד [כוונתו לשיטת ר"א דס"ל, סוכה יש לה תשלומין] וי"ל דלמאן איצטריך לר"א, ור"א סוכה לז' בעי ואם אינו עושה אותה עכשיו אינו יכול לעשותה בחוה"מ ע"כ. ומעתה ממילתא זו תריץ יתיב גם קושייתנו הנ"ל דגם סוכה אם עבר זמנה בטלה דאינו יכול לעשותה בחוש"מ לר"א גופי' דס"ל אין עושין סוכה בחוש"מ ושפיר יליף סוכה מלולב בגז"ש הנ"ל.

ובדברינו אלה יתיישב לנכון מה שהקשה בס' אש"י בסוגיין, לר"א דס"ל ניסוך המים מה"ת כדאיתא בזבחים ק"ו, ובסוכה מ"ח תנן גבי ניסוך המים דבשבת היה ממלא מער"ש בחבית שאינה מקודשת, נשפכה היה ממלא מן הכיור, ובעי למימר בסוגיא דס"ל אין שיעור למים עי"ש, ושיטת התוס' בזבחים שם דר"א היא דאית לי' אין שיעור למים, א"כ קשה אמאי ממלא מער"ש הא נסה"מ בחג הוא צורך גבוה וניליף מעומר ושתה"ל שידחה שבת, ולפי דברינו ניחא מאד דהא בריש תענית דף ב' אמרינן דניסוך המים יכול להיות בערב דאמר מר ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה ומעתה שוב לא מצינו למילף נסה"מ מעושתה"ל דאיכא למיפרך, מה להנך שאם עבר זמנם בטלו משא"כ בנה"מ שיכול לנסך אח"כ בלילה וכאמור.

ומעתה נשובה ליישב קושית ס' ב"י הנ"ל, דהנה בסוכה כ"ז שם אמרינן בפלוגתא דר"א ורבנן, ושווין שאם נפלה שחוזר ובונה אותה בחוש"מ, וגירסת התוס' והר"ן והרשב"א שם מהו דתימא האי אחרינא היא קמ"ל, כיון דבדידה קבני לה היא היא פירוש לפי שבונה אותה באותם עצים עצמם. ולפי גירסא זו נ"ל פשוט לומר דאם בליל התקדש החג הפקיר סוכתו קודם שאכל בתוכה, ולמחר או ביום אחר חזר וזכה בה בודאי היא סוכה כשירה ויוצא יד"ח אף לר"א וזה נלמד בק"ו מאם נפלה חוזר ובונה אותה בחוש"מ ומכש"כ בזו שהיא עומדת על מכונה בודאי כשחזר וזכה בה אמרינן דהיא היא והויא סוכה לשבעה, ואפילו למש"כ רש"י שם שאם נפלה חוזר ובונה הואיל וישב בה ביום א' וזו לתשלומין כו' נראה פשוט דבענין זה לא בעי שישב בה ועדיף מאם נפלה דשם אזדא לה וגם נתבטלה קדושתה מה"ת כמש"כ הפוסקים ועי' בצל"ח ביצה דף ל', א"כ כשחוזר ובונה ה"ל פנים חדשות ולזאת בעינן שישב בה יום א' דוקא, משא"כ בנד"ד שלא נפלה רק הפקיר אותה ולא פקעה קדושתה מינה במאי שהפקירה, ועי' בשו"ת ראשי בשמים סי' ל"א שכתב דלר"א דבעי עשי' לשם סוכה כדברי ב"ש חל קדושה על הסוכה אף קודם שישב בה, ולפי"ז כשחזר וזכה בה היא היא, ומעתה מיושב הקושיא הנ"ל, דהא העלינו לעיל דהא דמכשירי סוכה דו"ש לר"א הוא משום דאין לזה תשלומין וכנ"ל, אולם באופן שיש לו סוכה כשירה רק שחסר בה קביעת מזוזה הרי יכול להפקיר הסוכה ויפטר מלעשות בה מזוזה ואם כי עי"ז לא נפיק בסוכה זו יד"ח דבעינן משלך, מ"מ לא דחי שבת משום זה דהרי יש לזה תשלומין דיכול לחזור ולזכות בה בחוש"מ ושפיר נפיק בה וסוכה כשירה היא כנ"ל, ואכילת לילה ראשונה יש לה תשלומין ואז כשיזכה יקבע בה מזוזה, ולפי"ז שפיר קאמר הגמ' דמזוזה אינה דו"ש הואיל ובידו להפקירו, והיינו דאף בסוכה יכול להפקיר ויחזור ויזכה בחוש"מ ואז יקבע בה מזוזה ויאכל בה לתשלומין חובת אכילה של לילה ראשון. ואין להשיב ע"ז דאיך יפקיר הסוכה הא בעי לאכול ביום הראשון כזית פת משום חובת אכילת יו"ט כמש"כ התוס' סוכה כ"ז ד"ה חזר, דז"א דחובה זו בודאי לא ד"ש ודו"ק.

ועוד אפשר ליישב בדרך פשוט הקושיא של ב"י הנ"ל דהלא בידו להקנות לנכרי חלק בהסוכה ושותפות נכרי פוטר ממזוזה כמבואר ביו"ד סי' רפ"ו ולענין סוכה שפיר נפיק יד"ח בסוכת שותפין כמש"כ התוס' כ"ז ד"ה האזרח ועי' רש"א וחידושי הרשב"א.

תוכן העניינים

משאת בנימין (אייזנשטדט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה