משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט
מסכת יומא. · דף פו
אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה"א כו', וגירסת הילקוט וע"י, ר"י אמר עד ולא עד בכלל ומי אר"י הכי והאמר ר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנא' וכו', ל"ק הא ביחיד הא בציבור ע"כ. והקשה הרי"ף שם וכי בשביל שדוחה ל"ת ל"ל למימר שמגעת עד כסא הכבוד ולא עד בכלל כו'
והנלע"ד ליישב דהנה בס' כפות תמרים הקשה אמאי אלימא תשובה והלא כך היא המדה דאתי עשה ודחי ל"ת, ותירץ בשם ס' כנ"ב דהא דאמרינן אתא עודל"ת היינו היכא שאותו שדוחה הל"ת מקיים העשה, אבל הכא כנ"י מקיימים העשה של ושבת, ולגבי הקב"ה אין כאן עשה, ואפ"ה דוחה ל"ת, והיינו מטעם דגדולה תשובה. ובס' כתנות אור פ' וילך, תמה היכן מצינו כה"ג דזה יעבור הל"ת בשביל האידך שיקיים העשה. ונלע"ד דלק"מ דהרי אמרינן בפסחים נ"ע גבי מחוסר כפורים שחל שמיני שלו בער"פ דעשה שיש בו כרת דוחה עשה דהשלמה, והרי שם הכהן עובר בעשה דהשלמה בשביל שיקיים המחו"כ עשה דפסח, וכש"כ דעשה חמור דוחה ל"ת בכה"ג.
והנה בשבת ד' כתבו התוס' בד"ה וכי אומרים, דדוקא היכא שפשע קאמר וכי אומרים דומיא דמדביק פת בתנור אף דעבד בשוגג מ"מ מעשיו גרמו בזה, והי' לו לשים על לב, עיי"ש. ולפי"ז נסתר תירוצינו הנ"ל דהרי בכאן דפשעו ישראל בחטאם ואין אומרים לאדם חטא וכו', אך באמת ניחא דברינו דשם ביומא איתא ר"ח ב"ר חנינא רמי כתיב שובו בנים כו', דמעיקרא שובבים אתם, וכתיב ארפא משובותיכם, ל"ק כאן מאהבה, כאן מיראה, ופרש"י השב מאהבה נעקר עונו מתחילתו, וכן שם ע"ב אמרינן דהשב מאהבה זדונות נעשין לו כזכיות, וא"כ לק"מ איך אומרים לו לאדם חטא, היכא דפשע, דזה אינו דע"י התשובה נעקר החטא מעיקרו ונעשה לו כזכיות ואין כאן פשיעה ואדרבא לזכות יחשב.
והנה המפרשים כתבו דר"י ור"ל פליגי אי על ידי התשובה נעקר החטא לגמרי או לא, ר"ל ס"ל דנעקר לכך ס"ל דתשובה מגעת עד כסה"כ, אבל ר"י ס"ל דלא נעקר לגמרי לכך ס"ל דעד ולא עד בכלל, ואחרי ההצעה הזאת מקשה הגמ' שפיר ומי אמר ר"י הכי, והאר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה, וקשה אמאי באמת דוחה העשה, הא אין אומרים לו לאדם חטא כו' היכא דפשע, וצ"ל כיון דע"י התשובה נעקר החטא לגמרי מעיקרו אין כאן פשיעה, ואיך קאמר ר"י ולא עד בכלל, ומתרץ ל"ק כאן ביחיד כאן בציבור, ע"פ מש"כ התוס' בשבת שם בהא דאמרינן בגיטין גבי חצי' שפחה וחצי' ב"ח שנהגו בה מנהג הפקר וכפו את רבה לשחררה, משום דהוי מצוה דרבים, ולפי"ז משני שפיר אפילו אי נימא ולא עד בכלל, ואין החטא נעקר, מ"מ דוחה תשובה ל"ת, דמיירא בציבור והוה מצוה דרבים. וא"ש ודו"ק.
ובאופן אחר נלע"ד ליישב קושית הרי"ף, דהנה נ"ל לומר בטעם פלוגתת ר' לוי ור"י על פי מה דמבואר לקמן ע"ב דהאי קרא שובה ישראל מיירא בתשובה מיראה והיינו מיראת העונש, ועי' לעיל בחידושינו על דף ל"ו הבאנו דברי מהר"א ברוידא הטעם דמועיל תשובה משום דעיקר העונש הוא קנס ומודה בקנס פטור עי"ש. אולם לפי דעת ראבר"ש בב"ק ע"ה דהיכא דמודה מחמת ביעתותא דעדים חייב ועי' בש"ך חו"מ סי' י"ד סקי"א שכן פסק בתשו' הרא"ש, א"כ לא מהני תשובה מיראה מצד הדין רק מצד חסדו יתברך, וכיו"ב כתב הצל"ח ברה"ש דף ח' הבאנו דבריו ג"כ לעיל עיש"ה, אבל לפי דעת רבנן דראבר"ש דס"ל דגם במודה מחמת ביעתותא דעדים פטור ועי' בחו"מ סי' ע"ט ס"ס בהג"ה שפסק כן, א"כ מהני גם תשובה מיראה מה"ד מטעם מודה בקנס וכנ"ל.
והשתא מבואר לנכון טעם מחלוקתן של ר' לוי ור"י, והוא דר"ל ס"ל כרבנן וע"כ ס"ל דגדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ והיינו דגם מיראה מועיל מה"ד ומגעת עד כסה"כ והוא מקום הדין והמשפט ומביא ראי' מן האי קרא שובה ישראל עד ה"א דמיירי בתשובה מיראה וכאמור, ומיושב בזה קושית מהרש"א בח"א דאמאי לא הביא ר"ל האי קרא שנאמר בתורה ושבת עד ה"א, ונדחק בזה, ולפי האמור ניחא דהמפרשים ביארו דהאי קרא דתורה מיירי בתשובה מאהבה, עי' בפי' התוה"מ באורך, ובתשובה מאהבה ודאי דמגעת עד כסה"כ דמועיל גם מן הדין וכאמור רק דר"ל חידש לן דגם במיראה היא גדולה ומגעת עד כסה"כ, אולם ר"י ס"ל כראבר"ש, וא"כ מיראה אינו מועיל מה"ד רק מצד החסד ולזה אמר עד ולא עד בכלל והיינו דלא יכולה להגיע עד כסה"כ דשם מקום משפט ורק מצד חסדו חותר לו חתירה תחת כסא הכבוד ומקבל תשובתו וכאמור, ואש"ה.
ומעתה מיושב לנכון פירכת הש"ס ומי אמר ר"י הכי והאמר ר"י כו', והוא ע"פ מה דאיתא בכתובות מ' כי אמרינן עדל"ת כגון כלאים בציצית דלא אפשר לקיומי' לעשה אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איכא לעשה כלל, ופרש"י השתא נמי מלמדין אותה לומר אינני רוצה, והר"ן שם כתב דאפילו אמרה בעינא לא דחי ל"ת כיון שהעשה קל דיש לבטלו. עיי"ש. ולפי זה ה"נ בתשובה שדוחה ל"ת אי נימא דמהני מן הדין שפיר דחי ל"ת אבל אם מצד החסד הוא ולפנים משוה"ד בודאי לא לא אלים למידחי ל"ת דהא אי בעי הש"י לומר לא בעינא לתשובה גרועה כזו מי איכא עשה כלל, הגע בעצמך בענין עשה דוחה ל"ת אי אינו מחוייב בעשה מן הדין ורק שרצה לעשות זאת לפמשו"ה בודאי בכה"ג לא דחי העשה לל"ת, והוא פשוט ומבואר בכמה מקומות. כן ה"נ אחרי דמה"ד לא מועיל רק לפנמשו"ה בודאי לא דחי לל"ת דלא ישוב לקחתה. וכיון דר"י ס"ל עד ולא עד בכלל ולפי מה שביארנו בכוונתו, היכי דחי לל"ת, ומשני ל"ק הא ביחיד הא בציבור, ויתבאר ע"פ מה דאיתא בילקוט הביאו בס' כת"א על הפסוק וכיפר הכהן על כל כו', רא"א בא הכתוב לעשות זדון ציבור כשגגה, והנה בשוגג בודאי מהני תשובה מיראה מן הדין הגם דאין כוונתם רצוי' אבל הלא גם החטא הי' בלא כוונת מרי וכיון דבציבור גם הזדון נחשב לשגגה שפיר מועיל תשובה מיראה גם מה"ד ודוחה ל"ת, ולזאת משני שפיר הא ביחיד והא בציבור. וא"ש ודו"ק.
וע"פ זה נלע"ד ליישב דעת הטוש"ע או"ח סי' ר"ז ס"ד דכתבו שם עוונות שהתודה עליהן ביוה"כ זה יכול להתודות עליהן יוה"כ אחר, והוא כדעת ראב"י ביומא פ"ו, ועמד המג"א שם דהא בגמ' שם איתא ראב"י אומר כ"ש הר"ז משובח, ומדוע שינו הרמב"ם וטוש"ע מלשונו וכתבו "יכול להתודות" ולפי הצעתינו ניחא מאד דהנה נראה בטעם המחלוקת בין הת"ק וראב"י הוא דפליגי בפלוגתת ר' לוי ור"י הנ"ל והיינו ע"פ מה שהבאנו למעלה פירוש המפרשים בטעם פלוגתתן דלמ"ד עד ועד בכלל סובר דגם בתשובה מיראה נמחל החטא לגמרי ולא יזכר ולא יפקד עוד, אולם ר"י ס"ל דבתשובה מיראה לא נמחק החטא לגמרי רק שנעשו כשגגות והיינו מטעמא דס"ל כראבר"ש כנ"ל באורך.
והנה לפי"ז יתכן לומר דדעת רבנן דס"ל עונות שהתודה עליהן יוה"כ זה אינו חוזר ומתודה עליהן יוה"כ אחר, ס"ל כדעת לוי דאף תשובה מיראה מגעת עד כסה"כ ונמחל לו לגמרי אם כן אינו ראוי להתודות עליהן יוה"כ אחר שכבר נמחל לו לגמרי, אבל ראב"י ס"ל כדעת ר"י אם כן כיון דהרגילות הוא דתשובת השבין ביוה"כ הוא מיראה כמש"כ בספרים ונעשו מזדונות רק שגגות, בודאי עדיף שיחזור ויתודה עליהם בכדי שיהי' נמחל החטא לגמרי כמש"כ הצל"ח בברכות ד' בענין גדול מה שנאמר כו' עייש"ה שכתב דגם בתשובה מיראה שנעשו לו כשגגות היינו תיכף אחר התשובה, אכן כשחוזר אח"כ ועושה שנית תשובה ה"ה מאהבה ונעשו זכיות עי"ש.
ולפי"ז נכון מאד דעת ראב"י דסבי' לי' כש"כ הר"ז משובח. והשתא מיושב דעת הפוסקים שדקדקו וכתבו "יכול" להתודות כו' והיינו דבעיקר הדין במודה בקנס מחמת ביעתותא דעדים הביא הש"ך הנ"ל פלוגתת הפוסקים בזה יעו"ש, וא"כ יתכן לומר דמספקא להטוש"ע כמאן הלכה לכך לא כתבו הר"ז משובח, דדילמא הלכה כרבנן ואז אין כאן שבח שיחזור ויתודה כנ"ל וכיון דלא איתמר הילכתא כמאן, דעביד כמר עביד וכדאיתא בר"ה י"ד ע"ב ובכמה דוכתי. וא"ש וק"ל.