משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט
מסכת יומא. · דף סב
ת"ר שני שעירים של יוה"כ ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהם חייב על שתיהן, משהגריל עליהם חייב על פנימי ופטור על של עזאזל, כו', והקשה לי כבוד מחותני הרב הגאון משה דוד הכהן שליט"א, דאמאי חייב עליהם משום ש"ח איך אתי איסור ש"ח וחייל על איסור מלאכה דיוה"כ, דהא קודם יוה"כ לא חייל עלייהו איסור ש"ח דה"ל מחוסר זמן כדאיתא ר"פ פרת חטאת, מחו"ז בגופו ובבעליו פטור, א"כ חייל איסור מלאכה קודם ולא אתי ש"ח וחייל על יוה"כ. ואמרתי ליישב קושייתו בכמה אנפין בס"ד. אופן אחד דשפיר חל איסור ש"ח מצד איסור כולל דהא זורק בחוץ חייב כדאיתא בזבחים ק"ז ויליף ר"י מדכתיב דם יחשב לרבות את הזורק, וקאמר שם דשחט וזרק לר"י אינו חייב אלא אחת דזריקה מלאו דשחיטה נפ"ל ובזריקה אין בה מלאכה דיוה"כ ושפיר חייל שחיטה משום כולל דזריקה, ואפילו לר"ע דנפ"ל זריקה מאו זבח דכתיב גבי העלאה, מ"מ מסיק אביי שם דאפילו לר"ע אינו חייב אלא אחת בשחט וזרק דכתיב ושם תעשה, הכתוב עשאן לכולן עבודה אחת, וא"כ נכלל זריקה בשחיטה, דחיובי' ג"כ משום לתא דשחיטה, ולר' אבוהו דס"ל שם דלר"ע חיובא דזריקה משום העלאה יתרץ הך ברייתא דאתיא כר"י ושייך שפיר כולל כדאמרן, וא"ש.
עוד אמרתי ליישב הקושיא באופן שני ע"פ מאי דאיתא בזבחים י"ב רב פפא אמר אפ"ת דאקדיש לפסח מאורתא, לילה אין מחוסר זמן דתני ר"י ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר וכו', וכ"כ התוס' שם קי"א ע"ב ד"ה השוחט דאף דקודם פתיחת דלתי ההיכל פטור דמחוסר מעשה אבל לילה לא הוה מחוסר מעשה, א"כ בכניסת יוה"כ חל עלייהו איסור ש"ח דלילה לא הוה מחו"ז וחיילו תרווייהו בב"א. ואי"ל דמ"מ באורתא דיוה"כ חל לאחר סגירת דלתי ההיכל דפסול בפנים ופטור בש"ח, כדאמר ביומא שם, דזה ניחא לפמש"כ רש"י בזבחים ס"א ע"א דדוקא בשלמים דכתיב בהו פתח אה"מ ולא ילפינן שאר קדשים מינייהו ועי"ש בתוס', וביומא שם ס"ג, א"כ כאן דבחטאת איירינן שפיר חייב משום ש"ח אף לאחר סגירת דלתי ההיכל דבפנים אם עלה לא יורד, א"כ ה"ל איסור ב"א מלאכת יוה"כ ואיסור ש"ח חיילי תרווייהו בכניסת ליל יוה"כ. וא"ש. ועוד בה שלישי' ליישב קושיא הנ"ל, ע"פ מש"כ התוס' חולין כ"ע ד"ה כגון ששחט, ונראה לפרש דאיירי בבהמה כו', ובסוף פרקין גבי השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות, עיי"ש היטב, ולפי"ז בשחט קדשים בחוץ בשבת וביוה"כ מכיון דשחט סימן אחד חל איסור דש"ח דאכתי לא חל איסור מלאכת שבת ויוה"כ בסימן אחד דלא תיקן כלום וה"ל מקלקל ומשום ש"ח חייב שהרי עשה בו מעשה חטאת העוף בחוץ ואף דלאחר שיגמור הסימן השני בחוץ ה"ל תיקון לגבי שבת למפרע להוציאו מידי אמה"ח לב"נ כדאיתא בפסחים ע"ג, מ"מ בההיא שעתא דשחט סימן א' חל חיוב דש"ח ושוב לא פקע, ודבר זה יש ללמוד מהתוס' חולין ס"ט ד"ה ר"ה אמר, וז"ל הא דאמר בבכורות כ"ה אמר על הבכור ביציאת רובו יהא עולה, בכור הוה או עולה, דמשמע דפשיטא לי' דקודם יציאת רובו יכול להפקיע ממנו קדושת בכור, הוא דלא כר"ה אם לא נחלק בין מכירה להנך עי"ש. הרי לפום סברת התוס' דבאמר עם יציאת מיעוטו יהא עולה שפיר הוה עולה אף דלמפרע קדוש, וה"נ בנ"ד אף דבגמר שחיטת סימן השני ה"ל מתקן לגבי שבת ויוה"כ למפרע, מ"מ בשעה ששחט סימן א' ה"ל מקלקל, ושוב לא פקע כיון דחל איסור ש"ח, וא"ש. וכן יש להוכיח סברתינו מקדושין ס' ע"א עולא אמר"י אפילו מאה כולן תופסין בה, וכו', עי"ש פרש"י כ"א מצא מקום וזמן פנוי לקדושין ותפסו כולם עי"ש, הרי דאף דכ"א קידשה מעכשיו ולאחר ל' יום, ובהגיע יום השלשים נתקדשה למפרע, מ"מ תפסי קידושי השני בתוך ל', וה"נ בנ"ד תפסי ש"ח על יוה"כ מכי שחט סימן אחד דלא הוה בזה איסור מלאכה, ואף דכתבו התוס' בחולין שם דמ"מ צריך לגמור סימן השני, זהו לא משום ש"ח דבאמת בסי' א' ה"ל דין דש"ח דהא בגמרו בפנים לא הוה בשחיטת סי' השני איסור דש"ח, רק בכדי דלא להווי מקלקל בשחיטה דאם לא ישחוט השני הוה נבילה למפרע, וכדאיתא שם לכך צריך לגמור אף בפנים, ובאמת חיובא משום סי' הראשון דעשה מעשה חטאת העוף בחוץ.