משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט
מסכת יומא. · דף לו ע"ב
ת"ר כיצד מתודה כו' עי' בתוס' רע"א שהקשה דא"כ מיירי קרא בתשובה מיראה דאם מאהבה נעשו זדונות כזכיות, והא האי קרא מיירי בעושין מאהבה כדכתיב נוצר חסד, עי"ש, ועוד הקשה אמאי לא ביקש יותר שיעשה זדונות כזכיות.
והנלע"ד ליישב ע"פ מש"כ בצל"ח רה"ש ח', ביאור בכוונת הפייטן לכובש כעסו בדין ללובש צדקות ביום דין למוחל עוונות בדין, והיינו דיש ג' מיני תשובה, ע"י יסורין, למעלה ממנו מיראה, למעלה ממנו מאהבה, ובזה יבואר כונת המדרש עה"פ אשרי העם כו' שיודעים לרצות רבונם והקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת הרחמים, דהשלש לשונות אלו מכוונים נגד השלשה סוגי תשובה, ובמדרגה הג' נתהפך החטא לזכיות, וזהו הופך מדת הדין למדת הרחמים, אמנם בב' מדרגות הראשונות אינו מן הדין שיקובל תשובתו רק מצד החסד והרחמים, אולם בתשובה מאהבה גם מן הדין שימחל לו עוונותיו אחרי דשב בכל לבו כי כן יסד המלך טרם בריאת עולם שתואיל תשובה, ויש להסביר עפמש"כ בהוי"ח בשם מהר"א ברודא דהעונש על חטא הוא קנס והאדם בהודאתו הוא מודה בקנס ופטור אבל בראהו עדים ממשמשין ובאין חייב, כן הכי נמי העושה מאהבה הוא ממש מוב"ק, אבל מיראה אינו פטור, ובזה יבואר כוונת הפייטן לכובש כו' מדבר במדריגה הפחותה מחמת יסורין, שכבר עליו כעס, ללובש כו' מיירי מיראה שמצד הצדקה להתקבל, למוחל כו' מיירי במאהבה שמצד הדין יקובל וימחל לגמרי, עי"ש, ומעתה מיושב קושית תוס' רע"א דידוע דכל הי"ג מדות הם מדת הרחמים לכן שפיר ביקש מרע"ה ע"ז שיעשה להם זדונות כשגגות, משא"כ בתשובה מאהבה דגם מצד הדין נמחל לגמרי אין מקום לבקש ע"ז כי כן המשפט אלקי.