משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט
מסכת חולין. · דף קמא ע"א
א"ל ר' אבא ברדר"י בר רבא לרב כהנא אלא טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לאו הכי ה"א לדבר מצוה לא, עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, לא צריכא דעבר ושקלא כו', ובתוס' שם ד"ה ל"צ וז"ל מכאן קשה לריב"א דכתב בפ' אלו עוברין דנהי דלא דחי עשה לל"ת ועשה מיהו אם עבר על אותו לאו אינו לוקה עיש"ה. נראה לי לתרץ קושית התוס' מעל ריב"א בהקדם קושיא המפורסמת שראיתי בנוב"י קמא בקונטרס אחרון ובמהדורא תנינא חא"ח סי' קל"ה שהקשה על ריב"א הנ"ל סוף סוף כיון דאין הלאו נדחה לכתחילה אם כן ה"ל מצוה הבאה בעבירה אם עבר ועשה העשה ואפילו בדיעבד אינה מצוה כמו שמצינו כמה פעמים בסוכה וכדומה, וכיון דהמצוה לא עלתה לו הרי לא קיים העשה ונשארו העשה והל"ת יחד במקומם ושפיר לקי אלאו, ומצוה לתרץ, עי"ש.
ואמרתי ליישב קושית התוס' וקושית הנוב"י חדא מיגו חברתה ע"פ מה שראיתי בשו"ת שאילות שמואל סי' ח' שכתב שם לתרץ קושית התוס' בסוכה ל' שהקשו ל"ל קרא במצה דאינו יוצא בטבל, תפ"ל משום מצוה הבא בעבירה, וז"ל וע"פ מה שכתבנו י"ל דבאמת עיקר הסברא לכתחילה הוא מן התורה דאיך יקיים המצוה לכתחילה בעבירה שהקב"ה שונאה כו', רק בדיעבד שקיים המצוה בעבירה י"ל נהי דתערובות עבירה נתערב בהמצוה, מכל מקום אין העבירה מבטל כח המצוה שלא יצא, אמנם כיון דמצות צריכות כונה אם כן ל"ש כונת המצוה שיצא מה שציוה לו השם את אשר לא ציוהו לקיים המצוה בפרט זה, וכוונתו בטלה כי הוא שקר גמור רק המעשה קיים בלא כוונה. ויש לדמותו למקדיש בעל מום למזבח דקי"ל דלא קדיש קדושת הגוף כו', ולכן במצה דלא בעינן כוונה אם כן בדיעבד יוצא כו' יעו"ש בתוס' ביאור. העולה מדבריו דהא דמצוה הבא בעבירה אינו יוצא אפילו בדיעבד תלוי בזה אם מצוה צריכה כוונה
ומעתה מיושבים היטב הקושיות הנ"ל דהנה בר"ה כ"ח מבואר דרבה ס"ל מאצ"כ כן הוא גירסת הרא"ש. והנה בלח"מ פ"ב משופר ה"ד העלה דרבא ס"ל מצ"כ, והא דאמר בר"ה לצאת לא בעי כוונה לדבריו דרבה קאמר ולי' לא ס"ל יעו"ש. ועפי"ז מיושב שיטת הריב"א דלאו כמאן דליתא דמי דהתם בפסחים קאי אליבא דרבה עי"ש, והא סבירא לי' מאצ"כ משא"כ כאן בחולין הקשה ר"א בדר"י בר רבא לרב כהנא, ומסתמא ר"א קאי בשיטת רבא אבי אביו וכן רב כהנא בתרא היה תלמידו דרבא כמבואר בחרע"א על ח"מ בסופו, ומסתמא קאי בשיטת רבו ועי' מנחות ע"ב, ורבא ס"ל מצר"כ אם כן במצוה הבא בעבירה אינו יוצא אפילו בדיעבד ושפיר קאמר לי' ר"כ דעבר ושקלה, אבל כ"ז דלא עבר ושקלה איכא עשה ול"ת ואין העשה דוחה ללאו לשיטתו דלא קיים העשה כלל. ודו"ק.