מרבה תבונה· רבי יהושע איזיק שפירא
עבודת היום · נחזור לענין הראשון
דע"כ איפשר לומר שבבית שני לא הי' רוצים להגריל ג' הגרלות שיצטרכו להמתין עם האימורים עד גמר העבודה וא"כ יתקלקלו האימורים כיון דלא הי' קורעין עד אחר כל העבודות:
ועוד דלר' יהושע צריך להמתין עד שילבש בגדי זהב וכמו דאיתא בברייתא בירושלמי (רפ"ו דיומא) אנן תנינן בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין אית תניי תני בא לו כה"ג לקרות וביארתי בספרי מרבה עצה דלר' שמעון שסובר דכל העומד לפדות כפדוי דמי וע"כ צריך להמתין עד שילבוש בגדי זהב ובתחילת טומאה צריך שיהי' הציץ עליו אך לר' שמעון לא הי' ממתין משום שסובר דאפי' אינו על מצחו נמי מרצה אבל לפי מאי דפסק הרמב"ם דאם אינו על מצחו אינו מרצה א"כ צריך לאחר מלקרוע וליטול האימורים עד אחר קריאת הפרשה שיהי' הציץ עליו אי אמרינן דכל העומד לפדות כפדוי דמי וא"כ לא הוי מחוסר יציאה וא"כ ר' יהושע שסובר כר' שמעון וכמו דאיתא במעילה (דף ד') ר' יהושע אומר כל שהיתה לו שעת היתר לכהנים אין מועלין בו כו' אמר לי' בר קפרא לבר פדא בן אחותי ראה מה את שואלני כו' היתר שחיטה שנינו או היתר זריקה שנינו כו' והוא משום דכל העומד לזרוק כזרוק דמי ועיין תוס' שם וא"כ אי איפשר להגריל ג' הגרלות משום דיטמאו האימורין דמחוסר יציאה לא הוי כמחוסר מעשה וליכא ציץ לרצויי דהא הוא לבוש עדיין בגדי לבן ור' יהושע סובר דטומאה דחוי' היא בציבור כמו שכתבו התוס' בפסחים (דף ע"ט) ובזה יתבאר נמי הא דקאמר ר' יהודה לא בבליים הי' אלא אלכסנדרי' הי' וכל הגנאי הי' שהי' תולשים שערו אבל בלא"ה נכונים בטעמם דאמאי לא הגרילו ג' זוגות ואי משום האימורין הא אין צריכין להמתין עד שילבש בגדי זהב דהא ר' יהודה סובר ביומא (דף ג') דטומאה הותרה בציבור ור' יוסי אומר תנוח דעתי משום שלר' יוסי אי איפשר להגריל ג' הגרלות משום האימורים דהא ר' יוסי סובר דטומאה דחוי' היא בפסחים (דף ע"ח) עיי"ש:
ובזה יתבאר הא דאיתא בנזיר דפריך וליתי אמר שמואל לא אמר ר' יהושע אלא לחדד בזה את התלמידים פי' שהתלמידים ישאלו דא"כ לבן זומא דמביא קרבנותיו לחצאין ולא בבת אחת א"כ יהי' השאלה ששאלו אנשי אלכסנדריא מר' יהושע בנדה (דף ס"ט) לענין ג' הגרלות כמו שביארתי ואף שהוא חדא כפרה אעפ"כ יכול להביא ג' שעירים ויהי' הכפרה לחצאין דהא לבן זומא מביא קרבנותיו לחצאין:
וע"ז אומר רב נחמן מאי ליעביד ר' יהושע לדקי' דלא ליסרו פי' דלר' יהושע תקשה טפי דאמאי לא יגרילו ג' הגרלות דאם שיתאחר מהשעיר הראשון הוצאות האימורין ויסריחו הא ר' יהושע לא חייש לזה אף במקום שיוכל לעשות תקנה כבן זומא אעפ"כ אמר ר' יהושע שיבקש א' מן השוק שידור כנגדו בנזיר (וכמו שכתבו התוס' בד"ה אמר רב נחמן כו' דא"כ לסוף שלשים יום כשמגלחין שניהם צריכים להניף ותגלחת שניהם הוא לפני תנופה א"כ יסריח החלב במה שיתאחרו להקטיר אותו עד שתי תגלחיות דנהי דלא מת א' מהם כך הוא לכ"ע שמביאין קרבן טומאה וטהרה הא ודאי אי איפשר לתקן בענין אחר אבל בסיפא דמת א' מהן ואיפשר לתקן בענין אחר כתקנת בן זומא בלא נזירות אחרת לא הוה לי' למימר לר' יהושע שידור אחד כנגדו) וא"כ כיון דלא חייש ר' יהושע לתקנת האימורים שלא יסריחו א"כ נשאר השאלה ששאלו אנשי אלכסנדריא לר' יהושע דמפני מה לא יגרילו ג' זוגות וכמו שביארתי על הא שהי' תולשים את שערו כו' אלא ודאי דחייש להאימורים שלא יסריחו וא"כ אמאי קאמר ר' יהושע שיבקש את א' מהן כו':
ובזה יתבאר מה ששאלו שלשה דברי אגדה כתוב א' אומר כי לא אחפוץ במות המת כו' כתוב א' אומר אשר לא ישא פנים כו' והוא שמזה מובן שאינו נושא פנים לאחר גמר דין וא"כ טוב שלא לאחר שילוח שעיר המשתלח וכמו שאמרו עד מתי שהי צפירא דין וחובי דרא סגיאין פי' וא"כ יוכל להיות גז"ד לרעה ואם מפני שאם ישלחו השעיר לא יהי' כפרה למי שיחטא אח"כ א"כ יכולים להגריל ג' הגרלות וא"כ השעיר השלישי יכפר על העבירות שאח"כ נמי ואם מפני האימורים שלא יסריחו כיון דמביאין ג' שעירים א"כ יצטרכו לשהות והאימורים לא יוכלו להוציא לשיטת התנא ברא דצריך להוציא האימורים אח"כ דאל"ה בשעת פרישתן מקבלין טומאה וא"כ יהיו צריכים להמתין וא"כ יסרחו הדקין וע"כ שאלו ג' דברי בורות אשתו של לוט מהו שתטמא בן שונמית מהו שיטמא מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי והוא דבשעת פרישתן ממיתה לחיים מקבלין טומאת מגע אבל אם אינם מטמאין א"כ נא אמרינן דבשעת פרישתן מקבלין טומאה (והא ששאלו הוא אם מטמאים מתורת מגע ולא מחמת דהוי טומאה בלועה וכמו שבארתי) וא"כ אם אינם מטמאין טומאת מגע א"כ יכול ליטול האימורים מקודם ולא יסריחו וא"כ יכול להגריל ג' הגרלות:
וע"כ שאלו אנשי אלכסנדרי' שלשה דברי אגדה וג' דברי חכמה וג' דברי דרך ארץ והוא על ענין שהי' מתלשין בשערו כמו דאיתא ביומא וכמו שביארתי וע"כ שאלו ג' דברי דרך ארץ דמה יעשה אדם ויחכם אמר להם ירבה הישיבה כו' אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים למי שהחכמה שלו כו' מאי קמל"ן דהא בלא הא לא סגי מה יעשה אדם ויתעשר אמר להם ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו כו' מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי מה יעשה אדם ויהי' לו בנים זכרים כו' מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי והוא שהם שאלו כיון דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי מהא דג' שאלות ראשונות שהם דברי חכמה וא"כ יכולים להגריל ג' הגרלות ומג' דברי אגדה ששאלו מוכח מזה שלאחר גז"ד כתיב כי לא ישא פנים כו' וא"כ צריך להביא ג' שעירים כדי שהשעיר הראשון ישלחו מיד וא"כ לא יהי' גז"ד לרעה ואח"כ ישלחו שעיר המשתלח האחרון בכדי שיהי' כפרה על עבירות שעברו לאחר שילוח השעיר הראשון ואח"כ שאלו שאולי הוא מחמת האימורים שלא יסריח שיהי' צריכים להמתין עד שילבש הכה"ג השמונה בגדים בכדי שיהי' הציץ מרצה בשעת פרישתן שמקבלין טומאה מאביהן וע"כ שאלו ג' דברי בורות בענין טומאה כמו שביארתי ואח"כ שאלו דאפי' אם מקבלין טומאה שמא אין צריך לחוש משום המתנה שלא יסריחו דסמכינן אניסא וע"כ שאלו ג' דברי דרך ארץ דהיינו דאם צריך אדם לעשות השתדלות ולבקש רחמים דהא בלא הא לא סגי או דסגי בבקשת רחמים לחוד וא"כ אי לא בעי' השתדלות וסמכינן אניסא א"כ אין צריך לחוש לאימורין וע"כ השיבם דהא בלא הא לא סגי דלא סמכינן אניסא א"כ צריך לחוש לאימורין ע"כ לא יכולים להגריל ג' הגרלות]:
והנה הרמב"ם סוף הלכות עבודת יוה"כ (פ"ה ה' כ"ז) כתב חפינת הקטורת עבודה כו' וכן חתיית הגחלים לקטורת נפסלים במחשבה שמכשירי קרבן כקרבן (ובה' כ"ח) כתב חפן בראשי אצבעותיו או מן הצדדין או ממטה למעלה או שחפן ביד זו וביד זו וקרב זה לזה או שנתפזר הקטורת על הארץ ואספה או שחפן חבירו ונתן לחפניו או שחפן ומת ונכנס שני במה שחפן ראשון כל אלו ספק הוא ולא יקטיר ואם הקטיר הורצה וכתב הכ"מ וכן חתיית הגחלים לקטורת נפסלת במחשבה וכו' ושם בעי' דלא אפשיטא ופסקה לחומרא ולא כתב שהוא ספק כמו שכתב באינך בעי' דבסמוך משום דלא שייך למימר בי' לא יחתה לכתחילה דיחזור ויחתה לכתחילה שפיר דמי ולכאורה גם תקשה דאיך יחתה לכתחילה דילמא יצא בהחיתוי הראשון וא"כ אין לו לחזור ולחתות וא"כ צריך לומר כמו שביארתי לעיל דבהקטרה אמרינן כיון דאשתרי אשתרי אבל בהא דחפן לקטורת אין להחמיר לחפון עוד משום הכנסה יתירה וכמו שהבאתי לעיל הירושלמי (פ"ד דיומא ה"ט) ספק עד שלא הקטיר נשפך הדם וספק משהקטיר נשפך הדם כו' והוא עובר משום הכנסה יתירה ובטלו העבודות:
[אך איפשר לומר דבחיתוי כיון דהוי ספק אם מחשבה פוסלת בו בודאי דצריך לחזור ולחתות כיון שלא יכול להקטיר והוא משום דילמא מחשבה פוסלת וא"כ לא יכול להקטיר וא"כ לא קיים מצות הקטרה בודאי דיכול לחזור ולחתות ועיין בלחם משנה שהקשה דעדיין צריך הרמב"ם לכתוב באם הקטיר עיי"ש]:
אך לפי מה שביארתי דהרמב"ם סובר דלא אמרינן כיון דאשתרי אשתרי וא"כ תקשה דאיך יחזור ויחתה דילמא יצא בחיתוי הראשון ע"כ נראה דבזה גם הרמב"ם סובר דבשעת המצוה כל זמן שלא נגמרה אמרינן כיון דאשתרי אשתרי וע"כ בחתי' הקטורת כל זמן שלא נגמרה מצות הקטורת ע"כ אמרינן כיון דאשתרי אשתרי אבל באינך ספיקי כיון דכבר גמר כל המצוה וצריך לעשות מחדש בזה לא אמרינן כיון דאשתרי אשתרי וכמו שכתב הש"א (ס' נ"ט) לענין מילה בשבת דכל זמן שלא סילק ידיו הוי חילול א' אבל אם סילק ידיו הוי ב' חילולין וכמו דאמרינן בשבת (דף קל"ב) המל כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין את המילה בין על ציצין שאין מעכבין את המילה פירש על ציצין המעכבין את המילה חוזר על ציצין שאין מעכבין את המילה אינו חוזר ואמרינן שם אלא אמר רב אשי הא מני ר' יוסי היא דתנן ארבעה כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכין כו' אלו מושכין ואלו מניחים טפחו של זה בצד טפחו של זה שנאמר לפני ה' תמיד ר' יוסי אומר אפי' אלו נוטלין ואלו מניחין אף זה הי' תמיד וא"כ לחכמים לא הי' תמיד אלא אם מניחים טפחו של זה בצד טפחו של זה ולר' יוסי אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום:
וא"כ איפשר לפרש הא שהבאתי הא דיומא (דף ס"ו) תני ר' יהודה אומר לא בבליים הי' אלא אלכסנדריים היו אמר לו ר' יוסי תנוח דעתך שהנחת את דעתי שהוא בהיפוך ממה שביארתי אלא דר' יהודה הוא דקפיד טפי על הבבליים שהי' תולשים את שערו וע"כ אמר לא בבליים היו אלא אלכסנדרים היו ור' יוסי לא קפיד כל כך ע"כ אמר לו תנוח דעתך שהנחת את דעתי והוא דר' יהודה היינו חכמים דר' יוסי שסוברים במנחות (דף צ"ט) דאלו מניחים טפחו של זה בצד טפחו של זה אבל אם פירש לא הוי תמיד וא"כ לדידהו על ציצין שאין מעכבין את המילה אינו חוזר כיון דכבר סילק ידו ולא אמרינן דכיון דאשתרי אשתרי אף שהתורה התירה בפירוש למול בשבת ולשיטת הש"א זה נקרא היתר אך כבר ביארתי בספרי עמק יהושע (ס"א) שזה הוי בתורת דיחוי עיין שם וא"כ איך תלשו את שערו וכמו שביארתי שעיקר הכעס הי' על שלא הגרילו ג' הגרלות דזה אינו דלא אמרינן כיון דאשתרי אשתרי אם כבר סילק ידיו וע"כ כיון דמן התורה סגי בהגרלה א' ובשני שעירים ע"כ לא מחללינן יוה"כ בג' הגרלות לשחוט ג' שעירים וע"ז קאמר ר' יוסי תנוח דעתך שהנחת את דעתי והוא דר' יוסי סובר דאפי' סילק את הישנה שחרית וסידר החדשה ערבית אין בכך כלום וא"כ אפי' אם פירש חוזר על ציצין שאין מעכבין המילה נמי וא"כ הכא נמי לענין ג' הגרלות דכל היום הוי כמו שנמשכת המצוה ולא הוי סילוק וע"כ חוזר אפי' על ציצין שאינם מעכבין את המילה וכמו דאמרינן בשבת (דף קל"ב) אלא אמרי נהרדעי רבנן דפליגי עלי' דר' יוסי היא דתנן ארבעה כהנים נכנסין כו' ר' יוסי אומר אפי' אלו נוטלין ואילו מניחין אף זה הי' תמיד וע"כ לא הוה אתחלתא אחריתא וע"כ מחללין שבת אפי' על ציצין שאינם מעכבין את המילה וא"כ ה"נ איפשר להגריל ג' הגרלות ולשחוט ג' שעירים הפנימים דאע"ג דלא מעכבי ויכול לצאת בשעיר א' אך כיון דניתן יוה"כ לדחות בשביל שעיר א' ה"נ לענין ג' שעירים דלא הוי כפירש וכמו בציצין שאינם מעכבין את המילה אעפ"כ חוזר בשבת:
אך הא איפשר לומר דהטעם בציצין שאינם מעכבין משום דכיון דמדאורייתא אינו צריך לחזור א"כ הוי מקלקל ואע"ג דאיכא איסורא מדרבנן אף במקלקל בחבורה אעפ"כ כיון דצריך לחזור בחול אפילו על ציצין שאינם מעכבין א"כ הוה מצוה מדרבנן (ועיין בש"א בדיני מילה (ס' נ"א) מה שכתב לדעת בעל העיטור אך זה אינו דלפי מה שפירש רש"י בשבת (דף ק"ו) דהא דאמרינן בשבת (שם) תני ר' אבוה קמי' דר"י כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר אמר לי' פוק תני לברא חובל ומבעיר אינו משנה ואת"ל משנה חובל בצריך לכלבו מבעיר בצריך לאפרו והא אנן תנן כל המקלקלין פטורין מתני' ר' יהודה ברייתא ר' שמעון ופירש"י שם דלא אתפרש היכא פליגי ר' יהודה ור"ש בחובל ומבעיר וע"כ פירש דכיון דר' יהודה סובר דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ע"כ סובר דהא דחייבה התורה בחובל ומבעיר אינו רק דווקא בחובל וצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו אבל ר"ש שסובר דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עלי' הילכך אין לך חובל ומבעיר שאינו מקלקל כו' וע"כ סובר ר' שמעון שמקלקל בחבורה חייב עיין בפירושו:
וא"כ כיון דאמרינן בשבת (דף ל"א) ר' יוסי כמאן סבירא לי' אי כר"י סבירא לי' אפי' בהנך נמי ליחייב ואי כר"ש ס"ל פתילה נמי ליפטר כו' ר' יוחנן אמר לעולם כר"ש סבירא לי' ומאי שנא פתילה כו' וכן בירושלמי (פ"ב דשבת ה"ה) אמר ר' יוחנן ר' יוסי ור"ש שניהם אמרו דבר א' כמה דר' יוסי אומר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר כן ר"ש אומר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר וא"כ לפירש"י סובר ר"י נמי דמקלקל בחבורה חייב כיון דסובר דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה א"כ כל החובלים ומבעירין הוי מקלקל וא"כ סובר דמקלקל בחבורה חייב וא"כ על ציצין שאינם מעכבין את המילה חייב נמי משום חובל ואעפ"כ אמרינן בשבת (דף קל"ג) דמתניתין רבנן דפליגי עלי' דר' יוסי היא כו' משמע דלר' יוסי שסובר דאפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זה הוא תמיד וכמו דאמרינן במנחות (דף צ"ט) ר' יוסי אומר אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום הוי כלא פירש וא"כ יוכל להגריל ג' הגרלות אעפ"י שאין מעכבין והוא משום דנתנה יוה"כ לדחות:
ובזה יתבאר הא דאמרינן בירושלמי (פ"ו דיומא ה"ד) וכבש עשו לו מפני הבבליים שהי' מתלשין בשערו כו' אמר ר' חייא בר יוסף אלכסנדריים הי' אומרים עד מתי אתם תולין הקלקלה בנו ופי' הק"ע משהים את העבירות הדור המונחין על השעיר:
ולפי מה שביארתי איפשר לומר דר' חייא בר יוסף קאמר עד מתי אתם תולים את הקלקלה בנו וכמו שביארתי שהי' אומרים עד מתי אתם תולים את הקלקלה בנו פי' דהקלקלה תלוי בהם על שלא הגרילו ג' הגרלות וא"כ הי' מתכפרים מיד בהשעיר הראשון ואח"כ הי' מתכפרים בהשעירים הב' שאח"כ וכמו שביארתי:
אך אי אמרינן דכיון דאם פירש אינו חוזר משום דה"ל התחלה אחרת א"כ לא יוכל להגריל ג' הגרלות אך דר' חייא בר יוסף אזיל לטעמי' בירושלמי (פ"א דיומא ה"ה) תמן תנינן אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה בצד טפחו של זה שנאמר לפני תמיד מתניתין דר"מ כו' ר' יוסי אומר אף אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היה תמ"ד אמר ר"י מישיבת אהרן ובניו למד ר' יוסי כמה דתימר בישיבת אהרן ובניו צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום אוף הכא צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום ר' חייא בר יוסף אמר מכיון שמסר יום ללילה די' ומה אמר ר' חייא בר יוסף בישיבת אהרן ובניו מה אין תמן שכתוב בו תמיד את אמר מכיון שמסר יום ללילה די' כאן שאין כתיב ביה תמיד לא כל שכן:
וא"כ כיון דר' חייא בר יוסף אומר מכיון שמסר יום ללילה די' וא"כ הוי זה כמו לר' יוסי דאפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום והוי זה תמיד וא"כ הוי כמו שלא פירש וא"כ כמו דאמרינן דלר' יוסי חוזר אפי' בציצין שאינם מעכבין את המילה א"כ ה"נ יכול להגריל ג' הגרלות דכיון דניתן יוה"כ לדחות ולא הוי כמו שפירש:
וע"כ אמר ר' חייא בר יוסף אלכסנדריים היו אומרים עד מתי אתם תולים הקלקלה בנו פי' שהאלכסנדריים היו אומרים שהדין עמם דאינהו סברי (כר' יוסי) שאפי' פירש נמי חוזר כיון שנתנה שבת לדחות וא"כ אמאי לא הגרילו ג' הגרלות:
וא"כ נתבאר מזה שלר' יוסי הוה כל היום כמו שלא פירש וא"כ יכולים להגריל ג' הגרלות כיון שניתן יוה"כ לדחות ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ג דסוכה ה' י"א) אף בסכין של מילה כן אף במצה כן מן מהא דאמר ר' יוחנן דברי ר' יוסי אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאינם מעכבין את המילה הדא אמרה אף בסכין של מילה כן אף במצה כן (ופי' הק"ע וכן הפ"מ דכיון שחוזר אפי' על ציצין שאינם מעכבין את המילה אלמא דאפי' דבר שאינו מעכב המצוה הוה כמצוה עצמה לר"י הואיל וניתנה שבת לדחות אצל היום כעיקר המצוה ע"כ אפי' בסכין של מילה כן אם הוציא אח"כ פטור) ולפי מה שביארתי היינו ר' יוסי דמנחות (דף צ"ט) דאמר דאפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית הוי נמי כלא פירש וע"כ חוזר אפי' בציצין שאינם מעכבין את המילה ע"כ אף בסכין של מילה כן דכל היום הוי כאלו עוסק במצוה וע"כ אם הוציא פטור:
וכל זה הוא לר' יוסי אבל לר' יהודה דהיינו חכמים דר' יוסי דסובר דכיון שפירש הוי כאתחלתא אחריתא וע"כ אינו חוזר על ציצין שאינם מעכבין את המילה (ולשיטת הרבה פוסקים אינו חוזר אפי' בחול משום דהוה אתחלתא אחריתא) ובזה יתבאר הא דאיתא בירושלמי (ספ"י דעירובין ה' י"ד) תמן תנינן הכניס ראשו ונתן על תנוך אזנו ידו ונתן כו' וקתני התם ר"י אומר שלשתם הי' מכניס כאחד כו' תמן שמא יכניס ראשו ורובו ויהי' ענוש כרת כו' (פי' וע"כ סברי רבנן דלא יכניסם כולם כאחת כו') תמן דלא יסאבתי' תלת זמנין ברם הכא כו' (ועיין שם בהמפרשים שזה התירוץ הוא אליבי' דר' יהודה) דע"כ אומר דמכניסם כולם כא' משום שאם לא יכניסם כולם כא' יצטרך לשהות דהא הכא אינו חושש לשהי' שר' יהודה אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה וא"כ אף שעד שימצא צבת של עץ משהה את הטומאה אעפ"כ חושש לריבוי טומאה וא"כ איך מרבה התם טומאה שמכניסם כולם כאחת וע"ז אומר תמן דלא יסאבתי' תלתא זמנין ברם הכא כו' וצריך לבאר מה דלא יסאבתי' תלתא זמנין ומהו הנ"מ אם מכניסם כולן כאחת:
וע"כ הי' איפשר לומר כמו שביארתי דמתנות הראש אינם מעכבות וכמו דאמרינן ביומא (דף ס"ב) גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג דברי הכל מתנות הראש לא מעכבת וא"כ אם יכניס הראש בשעה שמכניס אזנו וידו ע"כ אפי' מתנות הראש שאינם מעכבות אעפ"כ כיון דאשתרי אשתרי אבל אם יכניס אח"כ א"כ הוי כפירש וא"כ כיון שאינם מעכבות יעבור על ביאה במקצת וחכמים סוברים כר' יוסי דאפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום כר' יוסי וכן סתם לן תנא דמתניתין במגילה (דף כ"א) דתנן זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום זה הכלל לאתויי מאי לאתויי סידור בזיכין וסילוק בזיכין וכר' יוסי דתני סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום ומה אני מקיים לפני ה' תמיד שלא ילין שולחן בלא לחם וא"כ סתם לן תנא כר' יוסי (ורק בשבת סתם לן כרבנן דר' יוסי דעל ציצין שאינם מעכבין את המילה אינו חוזר) וע"כ סברי חכמים דמכניס כל אחד בפ"ע אפי' במתנות הראש שאינן מעכבות:
אך אעפ"כ יש לחלק דכל זה הוא במילה דמילה הוא בתורת דיחוי בשבת ולא בתורת היתר והראי' דילפינן פיקוח נפש ממילה כמו דאמרינן ביומא (ד' פ"ה) נענה ר"א ואמר ומה מילה שהוא כו' ק"ו לכל גופו שדוחה את השבת ולענין פיקוח נפש אמרינן במנחות (דף ס"ד) בעי רבא חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ויש שתי גרוגרות בשתי עוקצין ושלש בעוקץ אחת היכי מייתינן אלמא דהוי רק בתורת דיחוי אבל לא בתורת היתר (ועיין בספרי עמק יהושע מה שהשגתי שם על הש"א שכתב דהוי בתורת היתר דבתורת היתר לא הוה רק באופן שאי איפשר למצוה להתקיים בלא הדיחוי כגון במצורע או ביבום שאי איפשר למצוה להתקיים בלא עקירת הלאו זהו בתורת היתר אבל כל שאיפשר להמצוה להתקיים בלא עקירת הלאו זה הוי בדרך דיחוי וכמו שביארתי כל זה בספרי עמק יהושע (סי' א') וא"כ איפשר שאפי' פירש כיון שהוא בתורת היתר הותרה אפילו בדבר שאינו מעכב וכמו שביארתי על הא דאמרינן ביומא (דף מ"ו) אמר ליה לא לדידי ולא לרב חסדא קשי' לדידי לא קשיא דסופו כתחילתו טומאה דתחילתו בר מדחי טומאה הוא סופו נמי דחי (ופי' התוס' לענין איברים שניתותרו) שבת דתחילתו לאו בר מידחי שבת הוא (פי' דהא ניתותרו מע"ש) סופו נמי לא דחי כו' טומאה דדחוי' היא בציבור תחילתו דעיקר כפרה דחי סופו דלאו עיקר כפרה לא דחי והוא דשבת הוי בתורת הית' דאי איפשר לקרבן תמיד שבת להקריב בלא דחי' שבת משא"כ בטומאה שאיפשר להקריב בלא טומה ע"כ הוי בתורת דיחוי ולקמן יתבאר עוד בזה:
והנה לפי מה שביארתי בזה יתבאר הא דאמר ר"י לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו ומתוך ששונאין את הבבליים היו קורין אותן על שמן ואמר לו ר' יוסי תנוח דעתך שהנחת את דעתי דאדרבה שר"י הי' קשה לו יותר הדבר מה שהי' תולשין בשערו וע"כ אמר לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו והוא לפי מה שביארתי דהענין היה על שלא הגרילו ג' הגרלות וא"כ הי' צריך לשחוט ג' שעירים וא"כ יהי' חילול יוה"כ בדבר שאינו מעכב כפרה ואף שיוה"כ ניתן לדחות וכיון שניתן לדחות א"כ אפי' דבר שאינו מעכב נמי דוחה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דיומא ק אמר ר' אליעזר האברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב עושה אותן מדורה ושורפן בפני עצמן ודוחין עליהם את השבת ר' יעקב בר אחא בשם ר' שמואל בר אבא מתניתא אמרה כן בכל יום הי' שם ארבעה מערכות מה את ש"מ אמר ר' מנא והיום חמש (והוא כמו דאמרינן ביומא (דף מ"ו) אמר ר' אלעזר משום בר קפרא אומר היה ר' מאיר איברי עולה שניתותרו עושה מהן מערכה בפני עצמן וסודרן ואפי' בשבת כו' ואפי' בשבת תנינא והיום חמש כו') ר' בון בר' חייא בעא קמי' מ' זעירא דבר שאינו מעכב דוחה אמר לו עידי החודש אינם מעכבין ודוחין דתנינן תמן שעל מהלך לילה ויום מחללין עליהם את השבת ויוצאין לעדות החודש וא"כ לר"י קשה בעיניו מאוד שהיו תולשים את שערו וכמו שביארתי דרצונם היה להגריל ג' הגרלות דא"כ איך ישחטו ג' שעירים דהא הוי דבר שאינו מעכב וכבר פירש וא"כ האיך יחלל יוה"כ בדבר שאינו מעכב:
וע"כ קאמר ר' יוסי תנוח דעתך שהנחת את דעתי פי' דלר' יוסי אף שהוא הי' מבבל ג"כ אעפ"כ בגוף הענין לא הי' קשה בעיניו כל כך דהא לר"י הוי כל היום כמו שלא פירש וכמו שחוזר על ציצין שאינם מעכבין את המילה אפילו פירש ה"נ לענין ג' הגרלות וג' שעירים אך הי' קשה בעיניו על שהי' תולשין את שערו וע"כ אמר לו תנוח דעתך שהנחת את דעתי אבל אי לאו דר' יהודה אמר לא בבליים הי' לא הי' קשה בעיניו כ"כ כמו שביארתי.
ובזה יתבאר הא דאיתא בנדה (ד"ע) ששאלו אנשי אלכסנדרי' את ר' יהושע ג' דברי חכמה וכמו שביארתי שהביאו ראי' מאשם מצורע דאע"ג שאינו מעכב אעפ"כ מותר להכניס ידיו לבהונות וכן במתנות הראש אעפ"י שאינם מעכבות וא"כ ה"נ לענין ג' הגרלות:
ומה ששאלו את ר' יהושע הוא כמו שביארתי דלר' יוסי אפי' פירש נמי דוחה אף בדבר שאינו מעכב וכמו דאמרינן במנחות (דף צ"ט) תניא ר"י אומר אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום אלא מה אני מקיים לפני ה' תמיד שלא ילין שולחן בלא לחם ואמר ר' אמי מדבריו של ר"י נלמוד אפי' לא שנה אלא פרק א' שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש כו' אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש וא"כ לר' יהושע שסובר דבזה לא קיים מצות לא ימוש וכמו דאיתא בירושלמי (פ"א דפאה) שאלו את ר' יהושע מהו שילמוד אדם את בנו כו' אמר להם ילמדנו בשעה שאינו לא מן היום ולא מן הלילה דכתיב והגית בו יומם ולילה והוא כמו דאמרינן במנחות (שם) שאל בן דמא כו' כגון אני שלמדתי כל התורה כולה כו' קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כו' וא"כ סובר דבעינן תמיד דווקא דלא כר' יוסי וא"כ כיון שפירש אין מחללין בדבר שאינו מעכב:
וע"כ שאלו את ר' יהושע מאשם מצורע משום שמילה הוא בדרך דיחוי ע"כ אמרינן דלר' יהודה כיון שפירש אינו חוזר אבל אשם מצורע שהוא בדרך היתר ע"כ אפילו פירש נמי וע"כ סברי חכמים דלא הי' מכניסם כאחת ודוחין אפילו מתנות הראש דאין מעכבין וכמו שהבאתי מהא דיומא (דף מ"ו) לרב חסדא לא קשיא דסופו כתחילתו לית לי' שבת דהותרה היא בציבור סופו נמי דחי טומאה דדחוי' היא בצבור תחילתו דעיקר כפרה דחי וא"כ בג' שעירים כיון דיוה"כ הותרה היא לגבי הקרבנות ואי אכשר למצות שעירים שתתקיים רק שאם יעבור על מלאכה ביוה"כ וא"כ אפילו סופו נמי דחי וא"כ יוכלו להגריל ג' הגרלות כמו שרצו אנשי אלכסנדריא והוא כמו דאמרינן בירושלמי]:
ובזה איפשר לומר דע"כ שיטת הגמ' דילן הוא דלא כשיטת הירושלמי והוא דהש"ס דילן סובר כמו דמקשה הירושלמי וכי יש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה וכמו דמקשה בירושלמי על ר' הילא וא"כ צריך לומר כמו שסובר ר' זעירא דכולם משתלחין ובש"ס דילן אמרינן ביומא (דף ס"ב) בעא מיני' רבא מרב נחמן כמה שעירים משלח אמר לי' וכי עדרו משלח אמר לי' וכי עדרו שורף מי דמי התם לא כתיב אותו הכא כתיב אותו וסובר הש"ס דילן דכיון דכתיב אותו לא מצי לשלח כולם ואף שהבאתי מתוס' דסוטה (דף ח') בד"ה אין משקין כאחת נראה לפרש שיעמיד שתיהן בעזרה בבת אחת להשקותן וכן רציעה ובתוספתא דפרה תניא נמי הכי אין שתי פרות נעשות כאחת ומשנעשית אפר מביא אחרת היינו דווקא בהן דאינם שייכים לחובת היום ע"כ יכול להשקותן בזה אחר זה אבל בשעירים שהן לחובת היום ע"כ אינו יכול לשלח רק א' ואינו יכול לשלח אפי' בזה אחר זה:
והא דאיתא בירושלמי דכולם משתלחין הוא כשיטת ר' יוחנן דלית לי' דכיון דכתיב אותו דווקא הוא וכמו דאמרינן ביומא (דף ס"א) אמר ר' יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמו באנו למחלוקת ר"מ ור"א ור"ש ר"מ דאמר יביא אחר ויתחיל בתחילה הכי נמי כו' מתקיף לה רב חסדא והא אותו כתיב קשיא תני' כותי' דר' יוחנן אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו ע"ג בהונות ה"ז עולה לגבי מזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להכשירו ורב חסדא אמר לך מאי צריך ואין לו תקנה וא"כ ר' יוחנן סובר דאותו לאו דווקא וה"נ סובר דאם הגריל ג' הגרלות כולם משתלחין אבל הש"ס דילן סובר כמו רב חסדא ורב נחמן דאותו דווקא וע"כ לא יוכל לשלח אלא א' וא"כ אין פעולה ע"י ג' הגרלות ובפ' נערה המאורסה (דף ע"ג) איבעי' להו מהו שיפר לשתי נשיו בבת אחת אותה דווקא או לאו דווקא אמר רבינא ת"ש אין משקין שתי סוטות כאחת מפני שלבה גס בחבירתה ר' יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר והשקה אותה לבדה וכתב הר"ן ולענין הלכה איכא מאן דאמר דמדרבינא מוכח לבעיין דלא משמע להו אותה דווקא דהא יהיב טעמא מפני שלבה גס בחבירתה הילכך נקטינן דבעל מיפר לשתי נשיו כאחת והכי איתא בתוספתא דמכילתין (בפ' ו') ר' יוסי בר' יהודה ור"א בר שמעון אומרים הפרת נדרים מעת לעת כיצד הי' על אשתו חמשה נדרים או שהי' לו חמש נשים ונדרו כולם ואמר מופר לכן מופרין מופר ליך אינו מופר אלא לה ואין כן דעת הרמב"ן משום דבפ' קמא דסוטה אמרינן דמאן תנא ר"ש הוא דדריש טעמא דקרא ומה טעם אותה לבדה מפני שלבה גס בה בחבירתה אלמא לכ"ע דרשינן אותה לבדה כו' והרא"ש כתב אלא משום שנאמר והשקה מפיק ה"א וכאילו כתיב והשקה אותה ודרשינן אותה ולא אותה וחבירתה ולימא פלוגתא דתנאי הוא וא"כ להרא"ש פלוגתא דתנאי הוא דר' יהודה דריש אותה דווקא:
וא"כ לפי"ז איכא למימר שהירושלמי מחולק בזה עם הש"ס דילן דהירושלמי סובר כר' יוחנן דלא דייק אותה וע"כ אמר ר' זעירא דכולם משתלחין ור' הילא סובר דאין משלח אלא אחרון בלבד והש"ס דילן סובר כרב חסדא וכר' יהודה דדייק אותה:
ובזה יתבאר הא דאמר ר' יהודה לא בבליים הי' אלא אלכסנדריים היו משום דלר' יהודה קשה טפי על שהי' תולשין בשערו וכמו שביארתי שהיו כועסים על שלא הגרילו ג' פעמים וא"כ הי' מכפר מיד קודם גז"ד ולעבירות שאח"כ הי' השעיר האחרון מכפר אך לר"י דסובר אותה דווקא וה"נ אותו דווקא וא"כ אינו משתלח אלא אחרון בלבד וא"כ אין תקנה להחשש דאולי יגמור הדין מקודם ור' יוסי אומר תנוח דעתך שהנחת את דעתי והוא דר' יוסי איפשר דסובר דאותה לאו דווקא כשיטת הירושלמי וכמו דסובר ר' זעירא דכולם משתלחין וא"כ הי' קשה לפניו על שהי' תולשים את שערו אבל בעיקר הדין יוכלו להגריל ג' הגרלות דאותו לאו דווקא:
ובזה יתבאר הירושלמי סוף יומא (פ"ח ה"ז) אמר ר' יוחנן זו דברי ראב"ע ור' ישמעאל ור' עקיבא אבל חכמים אומרים שעיר המשתלח מכפר אם אין שעיר היום מכפר כיצד הוא מכפר ר' זעירא אמר כל שהוא ר' חנניא אומר בסוף מה מפקא מביניהון מת מרד על דעתי' דר' זעירא כבר כיפר על דעתי' דר' חנינא לא כיפר אמר ר' זעירא מתני' מסייע לר' חנינא חומר בשעיר מה שאין כן ביוה"כ וחומר ביוה"כ מה שאין כן בשעיר שיוה"כ מכפר בלא שעיר והשעיר אינו מכפר אלא ביוה"כ חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויוה"כ עד שתחשך אמר רבי תונא איתותבת קומי ר' ירמיה, ואמר תפתר שהי' בדעתין להביא שעיר אחר ולא הביאו ור' יוסי ב"ר בון בעי ואין הקב"ה רואה את הנולד ויכפר מיד (ופירש הפ"מ ואמר לי' ר' ירמיה תיפתר דברי חכמים דקאמרי אם אין שעיר היום מכפר דלאו בזמן הזה מיירי אלא בזמן הבית שהיו מביאין שעיר ואם אין שעיר דקאמרי כגון שהומם ונפסל שהרי ראוי לה' בעינן והי' בדעתן להביא שעיר אחר ולא הביאו עד שתחשך ומכיון שהי' בדעתן להביא שעיר אחר אין היום מכפר דאם יש שעיר השעיר מכפר ולא יוה"כ בלבד והשתא שפיר נמי דמשתחשך הוא דמכפר):
אך דצריך לבאר דהא שפיר הקשה עליו ר' יוסי ב"ר בון ואין הקב"ה רואה את הנולד אך הענין הוא דמה שאמר ר' זעירא דיוה"כ מכפר כל שהוא דהיינו כל שעה הוא שאם לא הי' יוה"כ מכפר עד שתחשך וא"כ היה הגמר דין של יוה"כ לפני השלמת היום וא"כ יוכל להיות גמ"ד לרעה וכמו שאמרו אנשי אלכסנדריא עד מתי שהי צפירא דין וחובי דרא סגיאין ע"כ יוה"כ מכפר על כל שעה וכן אם יש שעיר השעיר מכפר מיד וע"כ הקב"ה ממתין ואינו גומר הדין עד שיביאו את השעיר והברייתא משני כגון שהי' בדעתין להביא שעיר אחר ולא הביאו וא"כ קשה כיון דהקב"ה רואה את הנולד דלא יביאו שעיר אחר ולא הביאו א"כ צריך שיהי' יוה"כ מכפר כל שעה דאם לא כן יוכל להיות הגמ"ד לרעה ע"כ נראה לי דהא דאמרינן בירושלמי תפתר שהי' בדעתין להביא שעיר אחר ולא הביאו ויש לדקדק מאי דקאמר שהי' בדעתי' להביא שעיר ולא הביאו:
ע"כ נראה לי דר"ז אזיל לטעמי' שאם הגריל על ג' זוגות שכולם משתלחין ושעיר הראשון מכפר על עבירות שעברי וא"כ לא יהי' גז"ד לרעה והשעירים האחרונים מכפרים על עבירות שאח"כ ואך אם אין שעיר אז היום מכפר כל שעתא ושעתא וע"ז משני דהא שחומר דהשעיר מכפר מיד ויוה"כ אינו מכפר עד שתחשך תפתר שהי' בדעתין להביא שעיר אחר דהיינו שהגרילו ג' הגרלות:
וא"כ על עבירות שעברו השעיר הראשון מכפר וא"כ הגז"ד לא יוכל להיות לרעה אך לענין עבירות שאח"כ כיון שכבר שלחו שעיר א' ע"כ אינו מכפר יוה"כ עד שתחשך וע"ז אומר שהי' בדעתין להביא שעיר אחר וא"כ אינו צריך שיהי' יוה"כ מכפר כל שעתא דהא השעיר הראשון מכפר מיד ולענין עבירות שאח"כ סגי אם לא יכפר יוה"כ עד שתחשך וע"ז קאמר כגון שהי' בדעתין להביא שעיר אחר ור' זעירא לטעמי' בירושלמי (פ"ה דיומא ה"ד) (ובפ"ו דיומא ה"א) דכולם משתלחין וע"כ בכה"ג אם לא הביאו שעיר אחר אז אין יוה"כ מכפר עד שתחשך דכיון דכבר שלחו השעיר א"כ לא יהיה גמ"ד לרעה וע"ז אומר שאין יוה"כ מכפר עד שתחשך:
והנה הא דמתרץ הברייתא בכה"ג לר' זעירא הוא משום דאי אמרינן דיוה"כ מכפר כל שעה תמיד א"כ תקשי לר' זעירא והוא דאמרינן בכריתות (די"ח) ת"ר אכל ספק חלב ונודע לו ספק חלב ונודע לו ר' אומר כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת ריבר"י ור"א ור"ש אומרים אינו מביא אלא אשם תלוי אחד כו' אמר ר' זירא כאן שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות רבא אמר אין ידיעות ספק מחלקות לחטאת אלא הכי קתני כשם שאם הי' לו ידיעה ודאי מביא חטאת על כל אחת ואחת כך אם הי' לו ידיעות ספק מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת אמר לי' אביי ואת לא תסברא דידיעת ספק מחלקות לחטאות כו' אמר לי' רבא בר רב חנן לאביי מאי אילו אכל כזית חלב שחרית ביוה"כ וכזית חלב במנחה ביוה"כ ה"נ דמחייב שתי חטאות אמר לי' אביי ומאן לימא לן דיוה"כ כל שעתא מכפר דילמא כולי יומא מכפר מאורתא אמר לי' רבב"ח תרדא תני' הרי שבא לידו ספק עבירה ביוה"כ אפילו עם חשיכה פטור שכל היום מכפר מתיב רב אידי בר אבין אכל ושתה בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת א' והא בין אכילה לשתייה אי איפשר דלא הוה שהות ביום דמתיידע לי' וכיפר לי' דיוה"כ במקום אשם תלוי קאי וקתני דאינו חייב אלא חטאת א' ואי ס"ד ידיעות ספק מחלקות לחטאות לחייב שתי חטאות אמרי כי אמר ר' זירא לרבי הא רבנן היא והא מדסיפא רבי היא דקתני שתה ציר או מורייס פטור הא חומץ חייב ומני רבי היא דתניא כו' ר' אומר חומץ משיב את הנפש ומדסיפא רבי רישא נמי רבי אמרי סיפא רבי רישא רבנן:
וא"כ קשה לר' זירא דאמר דיום הכיפורים מכפר כל שעתא וא"כ תקשי דא"כ איך תנן אכל ושתה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת הא הוי לי' ספק ידיעה וספק ידיעה מחלקת לחטאות וע"כ לפי שיטת הירושלמי צ"ל דמיירי ששלחו שעיר ורצו להביא עוד שעיר דאז אין יוה"כ מכפר אלא משתחשך וא"כ לא הוי לי' ספק ידיעה דמחלקת לחטאות וע"כ אומר ר' זירא דכולם משתלחין:
אבל לשיטת הש"ס דילן דקיי"ל כרבא דהכי קאמר דכשם שהי' לו ידיעה ודאי דמחלקת לחטאות ה"נ ספק ידיעה מחלקת לאשמות וא"כ ניחא שפיר הא דתנן אכל ושתה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת דספק ידיעה אינה מחלקת לאשמות:
והא דר"י ב"ר בון פריך ע"ז דקאמר ואין הקב"ה רואה את הנולד הוא משום דר"י ב"ר בין סובר דלא קשה ממתניתין וכמו דאיתא בירושלמי פ"ב דשבועות (ה' כ"א) דאיתא התם דאתפלגין אכל חמשה זתים ונודע לו בספק כל א' וא' ואח"כ נודע לו בוודאן ר"ל אמר ידיעות ספק קובעתו לחטאת ר"י אומר אין ידיעת ספק קובעתו לחטאת ר"י ב"ר בון בשם ר' שמואל מודה ר"ל בכהן משיח שאין ידיעת ספיקו קובעו לחטאת שנאמר כחטאת כאשם את שמביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת את שאינו מביא אשם תלוי אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת ולפי"ז יתורץ הקושיא שהקשה רבא בכריתות (ד' י"ח) מהא דאכל היום אכל למחר ואפילו מכאן ועד שלשה שנים מניין שהם מצטרפין זה עם זה ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עליו יוה"כ כו' והירושלמי לא מקשה מזה משום דלשיטת הירושלמי כיון דבמעילה ליכא אשם תלוי ע"כ אין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת וא"כ איכא למימר דעל ספיקו אינו צריך להביא אף דיוה"כ במקום אשם תלוי קאי אעפ"כ כיון דאינו צריך להביא על ספיקו אשם תלוי ע"כ אין יוה"כ מחלק לחטאות וא"כ לר"י ב"ר בון לא קשה מידי:
ועוד איפשר לבאר בזה דא"כ לפי מה שהבאתי מה שכתב הרא"ש בפ' נערה המאורסה דתנאי פליגי בהא דאותה אם הוא דווקא או לא דא"כ בשעירי יוה"כ נמי אם אמרינן דאותו לאו דווקא א"כ יהיו כל השעירים משתלחין אך זה אינו דהא דאמרינן ביומא (ד' ס"א) בעא מיני' רבא מרב נחמן כמה שעירים משלח א"ל וכי עדרו משלח אמר לי' וכי עדרו שורף התם לא כתיב אותו הכא כתיב אותו זהו דווקא לר"א ור"ש דתניא וכולם מטמאין בגדים ונשרפין אבית הדשן דברי ר"א ור"ש וחכמים אומרים אין מטמאין בגדים ואין נשרפין אבית הדשן אלא האחרון הואיל וגמר בו כפרה וע"ז בעי מיני' רבא מרב נחמן לר"א ור"ש דכמה שעירים משלח וע"ז אמר לו וכי עדרו משלח וע"ז אמר לו וכי עדרו שורף דהא לר"א ור"ש דאמרי ממקום שפסק יתחיל ויכול לשרוף עדר וע"ז אמר לו התם כתיב אותו הכא לא כתיב אותו (ומזה ראי' דר"ש נמי דריש אותה כמו דאיתא בסוטה (די"ח) ות"ק הא כתיב אותה ת"ק ר"ש היא דדריש טעמא דקרא ומה טעם קאמר מה טעם אותה לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה וכמו שכתב הרמב"ן בפ' נערה המאורסה (ד' ע"ג) אבל לחכמים שאומרים דפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין נמי אין מטמאין בגדים ואין נשרפין בבית הדשן אלא האחרון בלבד הואיל וגמר בו כפרה א"כ ממילא בשעירים ה"נ דאין משתלחין אלא האחרון בלבד):
אך לשיטת הירושלמי (ספ"ה דיומא ה"ז) דאמר ר"א נתן מקצת מתנות ונשפך הדם מביא אחרים תחתיהן אלו ואלו נשרפין כמצותן כו' אמר ר' יוסי ויאות כו' וכבר ביארתי הפירוש של הירושלמי וע"כ קאמר ר' זעירא דאם הגריל על ג' זוגות ליתן מא' על הבדים ומא' על הפרוכת ומא' על מזבח הזהב משלחין כולן רק שקשה ע"ז אי דייקינן הא דכתיב אותו וא"כ אותו לבדו הוא משלח וכבר ביארתי דאיפשר לומר דאפילו בזה אחר זה כיון דהוי חובת היום אינו משלח ולא דמי למה שכתבו התוס' בפ"ק דסוטה (ד' ח') לענין פרה אדומה דאם נעשית אפר מביא אחרת ושורפה על גבה:
אך איפשר לומר דסובר ר' זירא דאע"ג דכתיב אותו היינו דווקא אם שניהם מכפרין על דבר א' ולא חלקינהו מתחילה וצריך להביא אחר ולר"א ולר"ש מתחיל ממקום שפסק ע"כ כתיב אותו אבל אם מגריל תחילה על ג' זוגות א"כ חלקינהו לכפרות חלוקות ע"כ משלח את כולן וכמו דאמרינן בחולין (ד' ל"א) אמר רבא שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה לדברי הכל פסולה כו' פשיטא נשחטה בכמה אחרת לר' נתן איצטריכא לי' כו' ושחט אותה אמר רחמנא ולא אותה וחברתה והיכי דמי כגון ששחט שתי פרות בהדי הדדי אבל בהמה דחולין אימא לא קמ"ל וכתבו התוס' דאמר בריש זבחים (ד' ז') שחט על מי שמחויב חטאת פסולה על מי שמחויב עולה כשירה דכתיב וכפר עליו ולא על חבירו חבירו דומיא דידיה שמחויב חטאת כמותו וה"נ נימא אותה ולא אותה וחבירתה דומיא דידה ויש לומר דהתם וכפר עליו משמע עליו מכפר ולא על חבירו מכפר על המחויב חטאת כמוהו וא"כ ה"נ כתיב והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לכפר עליו לשלח אותו לעזאזל כו' א"כ קאי האי אותו על הא דכתיב לכפר עליו וע"כ אמרינן בירושלמי ר' זעירא אמר לכפר עליו את שהוא מכפר בו חבירו משתלח ואת שאין מכפר בו אין חבירו משתלח ועיין שם בהמפרשים שנדחקו בזה במה דקאמר את שאינו מכפר בו אין חבירו משתלח לענין מאי קאמר אך דהירושלמי קאמר דלא תקשי הא כתיב אותו ע"ז קאמר את שהוא מכפר בו חבירו משתלח פי' דאם הגריל ג' הגרלות א"כ הוא חבירו של שעיר המשתלח השני וא"כ הכפרות חלוקות ע"כ חבירו משתלח והוא דאין שעיר המשתלח דומיא דהראשון שהראשון הוא זוג של שעיר הפנימי שמכפר אבין הבדים ושעיר השני המשתלח הוא חבירו של שעיר המכפר על ההיכל והשלישי על מתנות המזבח וא"כ לא הוי חבירו דומיא דידי' משא"כ אם הגריל על זוג א' אם כן הוא אחד שמכפרים מדמו בבין הבדים ובהיכל ובמזבח הזהב וא"כ אם נשפך הדם ומגריל עליהם בתחילה א"כ הוי חבירו דומיא דידי' וע"ז כתיב אותו אבל אם חלקינהו לכפרות חלוקות א"כ לא הוי דומיא דידי' שזה בא מזוג אחר וזה בא מזוג אחר:
ובזה יתבאר הירושלמי שהבאתי לעיל ביתר ביאור והוא דאיתא בירושלמי (ספ"ה דיומא ה"ז) אמר ר' אלעזר נתן מקצת ונשפך הדם מביא אחרים תחתיהן אלו ואלו נשרפין (כמצותן כצ"ל) לכן צריכא כשנקרא עליהם לשם פסול (וכבר ביארתי לעיל הירושלמי דלא כהק"ע והפ"מ) פי' דלאו דווקא אם הגריל עליהן בתחילה בג' הגרלות דודאי כולם נשרפין אלא אפי' כשנקרא עליהם לשם פסול דהיינו ע"י שנשפך הדם וא"כ לא חלקינהו רק כולם הם כפרה אחת אפ"ה כולם נשרפין כמצותן (ולשם פסול היינו ע"י שנשפך הדם וא"כ נפסל (ועיין לעיל (פי"ז) בענין דאין מפגלין בחצי מתיר]):
וכעת אבאר יותר לכן צריכא כשנקרא עליהן לשם פסול והוא דאם לא נקרא עליהן לשם פסול אלא שהוא ע"י שהגריל ג' הגרלות דבזה ודאי דכולם נשרפין והוא דהא אפילו בשעיר המשתלח דכתיב אותו אעפ"כ כיון דהוי מכפרות חלוקות שזהו על בין הבדים וזהו על הפרוכת וזהו על מזבח הזהב וע"כ את שהוא מכפר בו חבירו משתלח והוא דהא דכתיב אותו קאי על הא דלכפר עליו א"כ לא הוי דומיא דידי' וא"כ מכש"כ בשעירים הנשרפין דודאי נשרפין דהא בהם לא כתיב אותו ועוד דמה שעירים המשתלחין ע"י שהם כפרות מחולקות לא הוי דומיא דידי' אע"ג דבשעירים המשתלחים אין נ"מ מכ"ש בשעירים הנשרפין:
וע"ז אומר לכן צריכא אפילו כשיקרא עליהם לשם פסול דהיינו ע"י שנשפך הדם וא"כ בכה"ג כתיב בשעיר אותו משום דאין הכפרות מחולקות והוי חבירו דומיא דידי' אך זהו דווקא בהמשתלח דכתיב אותו אבל בשעירים הנשרפין דלא כתיב אותו ע"כ אפילו כשנקרא עליהם לשם פסול דהיינו ע"י שנשפך הדם אעפ"כ כולם נשרפין כמצותן אך אעפ"כ קשה לי על שלא הביאו התוס' הא דיומא (ד' ס"ב) והוציא אותה שלא יוציא אחרת עמה כדתנן לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו ואין מוציאין עמה אדומה שלא יאמרו שתים שחטו ר' אומר לא מן השם הוא אלא משום שנאמר אותה לבדה ות"ק הא כתיב אותה מאן ת"ק ר"ש הוא דדריש טעמא דקראי מאי בינייהו איכא בינייהו דאפיק חמור בהדה אלמא דלרבי אפילו חמור אין להוציא אע"ג דלא הוי דומי' דידה:
והנה לפי מאי דאיתא (במשנה פ"ג דפרה מ"ז) ר' יוסי אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר והוציא אותה לבדה וא"כ אפילו אפיק חמור בהדה נמי אמרינן אותה ולא אותה ואת חבירתה וא"כ בשעיר המשתלח אע"ג דהוי מג' זוגות וכל א' הוי כפרה בפני עצמו אעפ"כ לא יוכל לשלח משום דכתיב אותו:
וא"כ לפי"ז איפשר לפרש הא דאמרינן ביומא (ד' ס"ו) תניא אמר ר' יהודה לא בבליים הי' אלא אלכסנדריים היו ואמר לי' ר' יוסי תנוח דעתך שהנחת את דעתי איפשר לומר דלר' יהודה לא היה קשה בעיניו רק על שהיו תולשים את שערו אבל בגוף הדין שכעסו על שלא הגרילו ג' הגרלות וא"כ היו יכולים להתכפר מיד ואח"כ על עבירות שנעשו אחר זה היו יכולים להתכפר בשעיר האחרון בזה לא היה קשה בעיניו אבל ר' יוסי אומר תנוח דעתך שהנחת את דעתי דהא ר' יוסי סובר דאפילו בכפרות חלוקות נמי אמרינן אותו ולא את חבירו דהא גבי פרה סובר דאפילו אפיק חמור בהדה אפ"ה לר' יוסי אסור דהא אותה כתיב :
ועוד איפשר לומר דמה שמחולקים הש"ס דילן ועוד עם הירושלמי דלהירושלמי מגריל ג' הגרלות והש"ס דילן לא הביא הא דג' הגרלות והוא משום דבירושלמי (פ"ד דיומא ה"ו) אמרינן אמר ר' אלעזר האברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב עושה אותן מדורה ושורפן בפני עצמן ודוחין את השבת ר' יעקב בר אחא בשם ר' שמואל בר אבא מתניתא אמרה כן בכל יום הי' שם ארבע מערכות מה את ש"מ אמר ר' מנא והיום חמש ר' בון בר' חייא בעא קומי דר' זעירא דבר שאינו מעכב דוחה אמר לו עידי החודש הרי אין מעכבין ודוחין וא"כ אמרינן בשבת כיון דהותרה הותרה ע"כ יוכל להגריל ג' הגרלות אבל בש"ס דילן אמרינן ביומא (ד' מ"ז) אמר ר' אלעזר משום בר קפרא אומר הי' ר"מ אברי עולה שניתותרו עושה מהן מערכה וסודרן ואפילו בשבת כו' ואפילו בשבת תנינא והיום חמש אמר רב אחא בר יעקב איצטריך כו' גופא אמר רב הונא תמיד תחילתו דוחה סופו אינו דוחה כו' לדידי לא קשיא טומאה דתחילתו בר מידחי טומאה הוא סופו נמי דחי שבת דתחילתו לאו בר מידחי הוא סופו נמי לא דחי אלמא דאפילו גבי שבת דהותרה בציבור אעפ"כ לא אמרינן כיון דהותרה הותרה וכן פסק הרמב"ם (פ"א מה' תמידין ה"ז) שכתב אברי תמיד דוחין את הטומאה ואין דוחין את השבת אלא בע"ש בלבד מקטירין אברי תמיד של ע"ש כו' ועיין במשנה למלך שם אלמא שסובר הרמב"ם דאפילו תמיד שהותר בשבת אעפ"כ לא אמרינן כיון דהותרה הותרה וכן הכא נמי אינו יכול להגריל רק הגרלה אחת דלא כשיטת הירושלמי וכמו שביארתי יהי רצון שישיב את העבודה לדביר ביתו ויבנה ביהמ"ק ב"ב אמן:
סוף הספר