אור ברסלב
מרבה תבונה עבודת היום

מרבה תבונה· רבי יהושע איזיק שפירא

עבודת היום

מרבה תבונה

גרסינן במסכת נדה (דף ס"ט) שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדרי' את ר' יהושע בן חנניא ג' דברי חכמה וג' דברי הגדה ג' דברי בורות וג' דברי דרך ארץ הזב והזבה והנדה והיולדות והמצורע שמתו עד מתי מטמאין במשא אמר להן עד שימוק הבשר בת משולחת מה היא לכהן מי אמרינן ק"ו ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום או דילמא מה לאלמנה לכה"ג שהיא עצמה מתחללת אמר להם היא תועבה ואין בניה תועבין שני מצורעין שנתערבו קרבנותיהם זה בזה וקרב קרבנו של א' מהן ומת א' מהן השני מה תהא עליו אמר להן כותב נכסיו לאחרים והוי עני ומביא חטאת העוף כו' והאיכא אשם אמר שמואל שקרב אשמו וכו'

והנה בספרי מרבה עצה ביארתי כל זה וכעת נבאר באופן אחר והוא עפ"י מאי דאמרינן ביומא (דף ס"ו) בא לו אצל שעיר המשתלח כו' וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא כו' ואמרינן שם אמר רבב"ח לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו ומתוך ששונאים את הבבליים היה קורין אותן על שמן תניא ר' יהודה אומר לא בבליים היו אלא אלכסנדריים הי' אמר לו ר' יוסי תנוח דעתך שהנחת את דעתי. טול וצא תנא מה שהי צפירא דין וחובי דרא סגיאין עיין בספרי מרבה עצה (מאמר ה') וכעת יתבאר באופן אחר ותחילה צריך לבאר להקדים מה דאיתא בירושלמי (פ"ה דיומא ה"ד) קיבל מדם הפר ומדם השעיר בג' כוסות ליתן מאחד על הבדים מאחד על הפרוכת ומאחד על מזבח הזהב איזה מהן זקוק להערות כו' תפלוגתא דר"ז ור' הילא דאיתפלגון הגריל ג' זוגות ליתן מאחד על הבדים מא' על הפרוכת מא' על מזבח הזהב איזה מהן משתלח רבי זעירא אמר לכפר עליו את שהוא מכפר בו חבירו משתלח את שאינו מכפר עליו כו' רבי הילא אמר לכפר עליו את שהוא גומר בו כל הכפרה חבירו משתלח את שאינו גומר בו כל הכפרה אין חבירו משתלח על דעתיה דר' זעירא שלשתן משתלחין על דעתיה דר' הילא אינו משתלח אלא אחרון בלבד והכא על דעתיה דר' זעירא שלשתן הוא זקוק להערות על דעתיה דר' הילא אינו זקוק להערות אלא אותו שהזה ממנו קיבל דם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות ליתן מאחד על הבדים ומאחד על הפרוכת ומאחד על מזבח הזהב איזה מהן ישפך על היסוד תפלוגתא דר' ודר"א בר ר"ש דאתפלגון חטאת שקבל דמה בד' כוסות נתן מזה אחד ומזה אחד מניין שכולם נשפכין על היסוד ת"ל ואת דמו ישפך יכול אפי' לא נתן מאחד מהן מתן ארבע יהיו כולם נשפכין ת"ל ואת כל דמה ישפך הא כיצד הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה דברי רבי ר"א בר"ש אומר מניין אפי' לא נתן מאחד מהן אלא מתן ד' יהיו כולם נשפכין על היסוד ת"ל ואת דמו ישפך על דעתיה דר"א בר ר"ש כולהון נשפכין על היסוד על דעתיה דרבי אין לך נשפך על היסוד אלא אותו שהזה ממנו:

עוד שם חברי' אמרי נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה כו' הדא אמרו נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה:

והנה זה הירושלמי הובא בפ"ו דיומא (ה"ב) הגריל שלשה ליתן מאחד על הבדים מאחד על הפרוכת מאחד על מזבח הזהב איזה מהן המשתלח ר' זעירא אמר לכפר עליו את שהוא מכפר בו חבירו משתלח את שאינו מכפר בו אין חבירו משתלח (פי' את שהוא מכפר בו חבירו משתלח וא"כ כיון שיש ג' שעירים הפנימים מג' הגורלות וא"כ כל א' מהן חבירו של השעיר המכפר וע"כ כולם משתלחים) ר' הילא אמר לכפר עליו את שהוא גומר בו את כל הכפרה חבירו משתלח את שאינו גומר בו את כל הכפרה אין חבירו משתלח על דעתיה דר' זעירא שלשתן משתלחין על דעתיה דר' הילא אינו משתלח אלא אחרון בלבד:

עוד שם בירושלמי שאין חטאת ציבור מתה ר' יהודה אומר תמות וקשיה על דר' יהודה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה אמר ר' אבין ולא אשכחן כן על דר' אליעזר דר' אליעזר אומר ימותו אמר ר' ינאי הן דאת מקשי' על דר' יהודה קשיתא על מתניתא דתנינן תמן ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליהן ימותו ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה:

והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ו דיומא ה"א) כתבתי על הירושלמי שהוא תמוה דמאי היה צריך ר' אבין להביא ראיה מר"א שסובר דתמורת אשם מתה וכי יש אדם מימר למיתה משעה ראשונה ואמאי לא הביא ראיה מסתמא דמתניתין דתנן תמורת חטאת מתה וכמו דמקשה ר' מנא:

ע"כ נראה לי לבאר דהא דמקשה וקשי' על דר' יהודה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה ופי' הק"ע דמקשה על דר' יוחנן שאומר שני שבזוג ראשון קרב תחילה וא"כ כשמגריל בשניה ימות א"כ כשמגריל הוי למיתה משעה ראשונה ולכאורה לא קשה כלל דלת"ק ניחא דס"ל דהשני ירעה דאין קרבן ציבור מתה א"כ לא קשה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה ולר' יהודה בודאי לא קשה דהא ר' יהודה בודאי ס"ל דהראשון ימות וכמו דתנן ועוד אמר ר' יהודה נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם וכמו דאמרינן ביומא (דף ס"ה) תנן ר' יהודה אומר תמות בשלמא לר' יוחנן דאמר שני שבזוג ראשון ירעה (לפי שיטת הש"ס דילן) לר' יהודה ימות מתכפר בב' שבזוג שני אלא לרב דאמר שני שבזוג שני ירעה כו' מי סברת ר' יהודה אשני שבזוג שני קאי אשני שבזוג ראשון קאי וא"כ לר' יהודה בודאי השני שבזוג ראשון ימות וכמו שנתבאר שם כל הסוגיא וכמו דתנן ביומא (דף ס"ב) ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם וא"כ לא קשיא וכי יש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה דהא לר"י מתכפר בהשני השעירים שמגריל אח"כ ולת"ק דר' יהודה דהראשון יקרב (לפי שיטת הירושלמי) הא ס"ל דירעה שאין קרבן ציבור מתה:

וא"כ צריך לומר דהקושיא היא לר' יוחנן מהא דתנן שאין חטאת ציבור מתה משמע דזה לא תלי בזה דאם היה חטאת ציבור מתה כמו דס"ל לר' יהודה היה נמי הדין דהראשון יקרב ושני שבזוג שני תמות (דהא דקאמר ועוד אמר ר' יהודה נשפך הדם ימות המשתלח הוא מילתא באנפי נפשיה דר' יהודה ס"ל דהראשון ימות) אבל לת"ק אליביה דר' יוחנן (לפי שיטת הירושלמי) השני שבזוג ראשון יקרב והשני או שירעה (ולדברי ר' יהודה דס"ל תמות היה הדין דתמות לת"ק) וע"ז מקשה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה:

וע"ז אמר ר' אבין ולא אשכחן כן על דר"א דר"א אומר ימותו פי' דאמאי מקשי' מדר' יהודה לת"ק דהא לר' יהודה גופא לא קשה דהא איכא למימר דר' יהודה לטעמי' דס"ל דשני שבזוג ראשון ימות וא"כ לא קשה וכי יש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה וע"כ טפי ה"ל להקשות מהא דר"א דתנן בתמורה (דף כ') תמורת אשם ולד תמורה כו' ר"א אומר ימותו וא"כ בודאי דס"ל דחטאת ציבור מתה וכמו דאמרינן בתמורה (דף ט"ז) אמר ר' שמעון מה מצינו כו' אי אתה יכול לומר ולד חטאת בציבור לפי שאין חטאת נקבה בציבור ואי אתה יכול לומר תמורת חטאת בציבור לפי שאין ציבור עושין תמורה ואי אתה יכול לומר את שמתו בעלי' בציבור לפי שאין ציבור מתים שכיפרו בעלי' ושעברה שנתה לא מצינו יכול תהא נוהגת בין ביחיד בין בציבור אמרת ילמד סתום מן המפורש מה מפורש ביחיד ולא בציבור אף כשכיפרו בעלים כו' ביחיד ולא בציבור וא"כ כיון דר"א ס"ל דתמורת אשם מתה וולד אשם ליכא וכמו דאמרינן רפ"ב דתמורה (דף י"ד) אשם יחיד דזכר אתי דנקבה לא אתי וכמו שפי' רש"י שם אשם הוי זכר דכבש או איל כתיב בי' וא"כ אע"ג דולד אשם ליכא אעפ"כ כיון דהשאר ישנם באשם נמי ע"כ מתה ולא אמרינן דילמד סתום מן המפורש וא"כ בכיפרו בעליו בקרבן ציבור אע"ג דהשאר ליכא אפ"ה קרבן ציבור מתה וכן הוא שיטת הירושלמי דלר"א שאומר דאשם ימות ה"נ ס"ל דקרבן ציבור מתה:

וא"כ היה יכול להקשות על הא דר"א בפשיטות דהא ר"א ס"ל דקרבן ציבור מתה כר' יהודה ולר"א ודאי הראשון קרב דר"א לית ליה דחויין וכמו דאמרינן בזבחים (דף ע"ג) הרי שחוטין דלכ"ע נדחים ותנן ר"א אומר אם קרב הראש של א' מהם יקריבו כולם וא"כ בודאי הראשון קרב וא"כ קשי' וכי יש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה דהא ר"א ס"ל דקרבן ציבור מתה והא דאמרינן ביומא (דף נ') ר"א ור"ש אומרים ירעו כו' התם ר' אלעזר הוא ולא ר' אליעזר ולית ליה דחויין לכ"ע וא"כ קרב ראשון וא"כ קשיא וכי יש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה אבל ר' יהודה אית ליה דחויין וא"כ לא ס"ל דמתכפר בשני שבזוג ראשון וכמו דאמרינן בזבחים (דף ל"ד) מאן שמעת דאית לי' דחויין ר' יהודה דתנן ועוד אמר ר' יהודה נשפך הדם ימות המשתלח וע"ז אמר ר' מנא הן דאת מקשי' על דר' יהודה קשיתא על דמתניתין דתנינן תמן ולד חטאת וחטאת שמתו בעלי' ימותו ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה אלא ודאי שזה לא קשה וא"כ נמי לא קשי' אמתניתן ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה:

אך אעפ"כ הוא דוחק לפרש דמקשה על הת"ק אף דת"ק סובר דירעו וע"כ נראה לי דהקושי' הוא על הא דקאמר תחילה בירושלמי הגריל שלשה ליתן מאחד על הבדין מאחד על הפרכת מאחד על מזבח הזהב שלשתן משתלחין על דעתי' דר' הילא אינו משתלח אלא אחרון בלבד וע"כ מקשה על ר' הילא דאי סבר כר' יהודה דחטאת ציבור מתה א"כ איך מגריל תחילה. למיתה וע"ז קשי' על דר' אילא דאמר דאינו משלח אלא אחרון ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה וע"כ הביא הירושלמי הכא הפלוגתא דר' זעירא ור' הילא אף שכבר הביא הירושלמי הפלוגתא באריכות שם (פ"ה דיומא ה"ד) והוא להקשות על הא דאמר ר' אילא דלדברי ר' יהודה במתניתין דפליג על ת"ק דאמר והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת ציבור מתה ור' יהודה אומר תמות וע"ז מקשה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה:

ועוד איפשר לומר דמייתי תחילה הא דתנן ועוד אמר ר' יהודה נשפך הדם וביומא (דף ס"ה) ואיכא דקא מותיב הכי ועוד אמר ר' יהודה נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם בשלמא לרב רישא פליגי בחטאת ציבור וסיפא פליגי בבעלי חיים אלא לר' יוחנן מאי ועוד קשיא ובתוס' שם (דף ס"ד) בד"ה הא אמר רבא כו' הקשו דאמאי קאמר שם אמר רבא דיקא מתניתין כותי' דרב אדרבא תקשי מינה לר' יוחנן דלא מתוקמא כלל אליבי' ובמאי טעי מעיקרא דקאמר בשלמא לר' יוחנן הא לא מתוקמא כלל ועוד אמר ר' יהודה אליבי' ועוד דלאיכא דאמרי דבסמוך מסיק לר' יוחנן בקשי' וללישנא קמא לא מסיק קשי' עיין שם שהאריכו בתירוצם שם:

והנה לפי שיטת הירושלמי איפשר לומר דהא דקאמר ועוד אמר ר' יהודה אע"ג דלר' יוחנן ת"ק נמי קאמר דשני שבזוג ראשון ירעה ושני שבזוג שני יקרב אך ר' יהודה יהיב טעמי' למילתא דקאמר שני שבזוג ראשון ירעה ושני שבזוג שני יקרב והוא משום דבעלי חיים נדחין (ועוד דאפילו אם נאמר דמחוסר הגרלה לא הוי כמחוסר מעשה שכל שבידו לא הוי דיחוי וכמו דאמרינן בזבחים (דף ל"ד) רב אשי אמר כל שבידו לא הוי דיחוי אמר ר' שימא כותיה דרב אשי מסתברא מאן שמעת לי' דאית לי' דחויין ר' יהודה דתנן ועוד אמר ר' יהודה נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם ושמעינן ליה דאמר כל שבידו לא הוי דיחוי דתני' ר' יהודה אומר כוס א' היה ממלא מדם התערובות כו' ועיין תוס' זבחים (דף נ"ט) ותימא כו' ויש לומר דהתם אין בידו לתקן מקרי דחוי כו' אבל הכא בידו לתקן) או דאפילו אי נימא דבע"ח אינם נדחים ועיין בירושלמי (רפ"ו דיומא) ובק"ע שם ודו"ק:

וע"ז אומר ועוד אמר ר' יהודה ישפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח נשפך הדם (פי' שאומר דכיון שר' יהודה אומר תמות וא"כ סובר דחטאת ציבור מתה) ע"כ אמר נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם (פי' שהראשון נדחה ושני שבזוג שני יקרב דאם יקריב או ישלח הראשון א"כ תקשה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה וע"כ אומר דהראשון נדחה והזוג השני יתקיים תחתיו וע"כ איפשר לתרץ לר' יוחנן ללשנא קמא וללשנא בתרא לאניחא לי' לתרץ הכי כמו שאומר בירוש' ולא אשכחן כן על דר"א דר"א אומר ימותו וע"ז אומר בירושלמי אמתניתין דתנן שאין חטאת ציבור מתה וע"ז אומר וקשי' על דר' יהודה (פי' לפי הטעם של ר' יהודה) ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה וע"ז אומר ר' אבין ולא אשכחן כן על דר"א דר"א אומר ימותו וא"כ סובר דחטאת ציבור מתה כמו שהוכחתי לעיל וגם לר"א לית לי' דחויין כלל וא"כ ודאי מצוה בראשון א"כ מגריל למיתה משעה ראשונה וע"ז אומר ר' מנא הן דאת מקשה על דר' יהודה קשי' על מתניתין פי' דמוכח דמתניתין לא סבר הכי דהא תנן דחמש חטאת מתות ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה אלא ודאי דזה אינו קושי' על ר' הילא דאיפשר להגריל למיתה משעה ראשונה ולקמן יתבאר דהא שאומר הגריל ג' זוגות היינו דווקא לר' יהודה וע"ז אומר וקשי' על דר' יהודה פי' דאמר דחטאת ציבור מתה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה משום דהא דהגריל ג' זוגות הוא לר' יהודה כמו שיתבאר לקמן:

ובזה יתבאר הא דאיתא בירושלמי (פ"ה מה' דיומא ה"ו) אית תניי תני אם כילה כיפר ואית תניי תני אם כיפר כילה מאן דאמר אם כיפר כילה השירים מעכבין ומאן דאמר אם כילה כיפר אין השירים מעכבין ר' יהושע בן לוי משמעות ביניהן מן השירים אין השירים מעכבין כו' מאי כדון מאן דאמר אם כילה כיפר עושה אותן ארבע מתנות ומאן דאמר אם כיפר כילה אינו עושה אותן אלא מתנה אחת והנה הק"ע פירש עושה אותן כארבע מתנות דמזבח החיצון שאם נתן מתנה אחת כיפר הוא הדין במתנות דמזבח הפנימי מאן דאמר ד' מתנות אם לא נתן אלא מתנה אחת לא כיפר ומאן דאמר עושה אותן מתנה אחת אפי' לא נתן אלא מתנה אחת כיפר. והפ"מ פירש דמאן דדריש אם כילה כיפר ס"ל דהכתוב עשה אותן ארבע מתנות והיינו מתנות שעל בין הבדים ומתנה שעל הפרוכת ומתנה שעל קרנות המזבח הזהב ומתנה שעל טהרו של מזבח הזהב הרי ארבע מתנות וזהו דקאמר אם כילה כיפר ומאן דדריש אם כיפר כילה ס"ל דכל מתנות האמורות בענין אינו עושה אותן אלא מתנה אחת וכלומר שהן נחשבות כמתנה אחת ואם קיים מתנה אחת כיפר וכילה ולכ"ע אין השירים בכלל שאין אמורים באותה פרשה ואין מעכבין:

והוא תמוה שיחלקו בזה ויסברו דאם קיים מתנה אחת כיפר ע"כ נראה לי דהא דקאמר אם כילה כיפר עושה אותן ארבע מתנות ומאן דאמר אם כיפר כילה עושה אותן מתנה אחת והוא לשיטת הירושלמי (פ"ה) בהגריל ג' הגרלות ולשיטת הירושלמי סובר זעירא דכולם משתלחין ועד אימת צריך להיות חי עד וכלה מכפר את הקודש וכמו דאמרינן ביומא (דף מ') יעמד חי לכפר עליו עד מתי יהי' זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמו של חבירו דברי ר' יהודה (ופי' רש"י ועד מתי הזקיק הכתוב להיות חי עד שעת מתן דמו של חבירו דכתיב לכפר עליו עד שיכפר בדמו של חבירו אבל משעת מתן דמים ואילך אעפ"י שעדיין לא התודה לפי סדר המקראות וכלה מכפר וכו' וסמך אהרן אם מת אינו צריך אחר אלמא וידוי לא מעכב א"כ אם הגריל ג' הגרלות וכולן משתלחין אם יכול לשלח א' מהן אחר מתן דמים של חבירו דהיינו חבירו שהגריל עליו ע"כ אומר הירושלמי מאן דאמר אם כילה כיפר עושה אותן ארבע מתנות היינו אם שירים מעכבין וכמו שכתבו התוס' בזבחים (דף מ"ב) בד"ה כגון שפיגל בראשונה כו' דהא דקאמר אח"כ בד' פרים ובד' שעירים היינו למ"ד השירים מעכבין (והא דקאמר אין השירים מעכבין האי אין היינו כמו אם. וקאמר דאם השירים מעכבין מאי כדון פי' במאי פליגי) או לענין טהרו של מזבח הוי מתנות חלוקות דהיינו על הקרנות ועל טהרו של מזבח ומאן דאמר אם כיפר כילה עושה אותן מתנה אחת פי' דדוקא אם כיפר כילה וע"כ צריך לחיות השעיר המשתלח עד לאחר הזיות דם של הג' שעירים הפנימים וא"כ ר' יהודה דסובר ביומא (דף ס') כדתני' וכלה מכפר את הקודש אם כיפר כילה ואם לא כיפר לא כילה דברי ר' עקיבא אמר לו ר' יהודה מפני מה לא נאמר אם כילה כפר ואם לא כילה לא כפר שאם חסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום ואמרינן מאי בינייהו ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר משמעות דורשין איכא בינייהו וחד אמר שירים מעכבין איכא בינייהו וא"כ לשיטת הירושלמי צריך השעיר המשתלח להיות חי עד שעת מתן דמים של חבירו ואיפשר לומר לשיטת הירושלמי הא דקאמר עד שעת מתן דמו של חבירו היינו שאם הוא בג' הגרלות אין צריך להיות חי רק עד שעת מתן דמו של חבירו:

ובזה יתבאר התוספתא (יומא פ"ג) מת שעיר המשתלח עד שלא זרק הדם של ראשון אעפ"י שלא התודה עליו יצא שנאמר יעמד חי עד מתי יהא זקוק להיות חי עד וכלה מכפר את הקודש דברי ר' יהודה רבי שמעון אומר עד שעת ווידוי:

והנה התוספתא הזה היא תמוה הא דקאמר מת שעיר המשתלח עד שלא זרק הדם של הראשון דמהו שאומר הדם של הראשון ועוד דהא בעינן שיהא חי עד שעת מתן דמו של חבירו:

ע"כ נראה לי דהוא ט"ס וצ"ל עד שלא זרק הדם של השני או שצ"ל עד לאחר שזרק הדם של הראשון אעפ"י שלא התודה עליו יצא והיינו באם שהגריל ג' הגרלות ע"ז אומר דכיון שזרק הדם של הראשון אם מת אח"כ יצא (ולר' עקיבא דווקא אם כיפר כילה דהיינו אחר כל המתנות של הג' שעירים):

ועוד איפשר לומר שלא להגיה כלל בהתוספתא והא דקאמר מת שעיר המשתלח עד שלא זרק הדם של הראשון היינו עד שלא זרק על המזבח והוא דעל הפרוכת נקרא הזאה דהא לא בעינן שיזה ויגע על הפרוכת וכמו דאמרינן בזבחים (דף ט"ו) בעי מיני' ר' ירמי' מר' זירא היה מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם לאויר המזבח מהו אמר לי' פסולה מ"ט והזה ונתן בעינן (ופי' רש"י הי' מזה בחטאת העוף או בחטאות הפנימית מהו מי הוי עבודה בבעל מום ופסולה או לא דכי פירש דם גמרה לה כו') ואמר לי' פסולה מ"ט והזה ונתן בעינן בחטאת העוף או חטאות הפנימית דכתיב בהן והזה ונתן בעינן הזאה דומי' דנותן דגבי הדדי כתיבי והזה מן הדם וכו' ונתן הכהן מן הדם על קרנות המזבח והתוס' בד"ה אלא כו' כתבו דבהזאה הוה אמינא דלא צריך מזבח מידי דהוה אהזאה דפרוכת ובין הבדים דהוי הזאה אעפ"י שלא יגע וכמו דאיתא ביומא (דף נ"ז) (והמ"ל ברמב"ם פ"ג מה' עבודת יוה"כ ה"ה) כתב לא ביאר רבינו אם לא נגע הדם בבדי הארון או בכפורת אם עלתה הזאה אי לא ומדברי התוס' בפ"ק דזבחים (דף ט"ו) ד"ה אלא חטאת העוף מוכח דלא בעינן שיגע הדם בפרוכת ובין הבדים ולפ"ז אם נקטע ידו של מזה עד שלא הגיע הדם לא נתבטלה ההזי' משום בעל מום אבל בהזאת המזבח אם נקטעה ידו קידם שיגיע הדם לאויר המזבח נפסל וכמו שפסק הרמב"ם (בפ"ב מה' פסולי המוקדשין) וכן בזריקה אבל לא ראיתי לרבינו שחילק בזה (והוא תמוה דאמאי לא הביא גמ' מפורשת ביומא (דף נ"ז) ותנן נמי גבי פר כו' של ציבור כי האי גוונא כשהוא מזה לא הי' נוגעים בפרוכת ואם נגעו נגעו):

וע"ז אומר בתוספתא מת המשתלח עד שלא זרק הדם של ראשון כו' יצא שנאמר יעמד חי עד מתי יהיה זקוק לעמוד חי עד וכלה מכפר את הקודש פי' אע"ג דכתיב וכלה מכפר את הקודש ואת אוהל מועד ואת המזבח אך כיון שהגריל בג' הגרלות א"כ הוי כל הגרלה בפני עצמה ואף דאמרינן בירושלמי (פ"ה דיומא) על דעתי' דר' זעירא (פי' דאמר כולן משתלחין) שלשתן הוא זקוק להערות על דעתיה דר' הילא (פי' דאמר דהאחרון משתלח) אינו זקוק להערות אלא אותו שעירה ממנו וא"כ לר' זעירא שלשתן הוא זקוק להערות אעפ"כ הוי כפרה בפני עצמה על בין הבדים והא דזקוק להערות היינו משום כפרת המזבח אבל הזאה של בין הבדים נגמרה וע"כ לא בעינן לשעיר המשתלח שיהא חי:

וע"ז אמר בתוספתא מת המשתלח עד שלא זרק הדם כו' יצא פי' דמת המשתלח עד שלא זרק הדם של ראשון דזריקה היינו מה שזורק על המזבח דזה נקרא זריקה משום דבעינן שיגע במזבח ומה שעל הפרוכת נקרא הזאה וע"ז אומר מת שעיר המשתלח עד שלא זרק הדם של הראשון אעפ"י שלא התודה עליו יצא פי' אעפ"י שלא זרק על המזבח מדם שעיר הפנימי הראשון אעפ"כ יצא (וכן הגר"א לא הגי"ה כאן רק הגי"ה דם של הראשון) ועוד איפשר לומר התוספתא דמת שעיר המשתלח עד שלא זרק הדם של הראשון היינו שמת קודם שהגיע הדם למזבח אעפ"כ יצא והוא דבהזאה נגמרת המצוה קודם שיגיע הדם למזבח והא דקאמר הראשון הוא דזהו דווקא בג' שעירים דאם בשעיר אחד א"כ צריך לזרוק עדיין על המזבח וע"כ קאמר הדין בג' שעירים ובזה יתבאר ג"כ הירושלמי (ספ"ק דשבועות) השעיר החי חי הוא ועתיד למות ובספרי נועם ירושלמי ביארתי זה וכעת נראה לי הא דקאמר חי הוא ועתיד למות היינו אם מביאים ג' שעירים ולדברי ר' הילא האחרון משתלח. ע"ז אומר השעיר החי חי הוא ועתיד למות דהא אח"כ מת וכמו חטאת ציבור שמתה לר' יהודה דהא אינו משלחין אלא האחרון בלבד אך דא"כ תקשה דאמאי לא מקשה מזה על ר' זעירא דאמר דכולם משתלחין ואיפשר לומר דר' זירא פליג ע"ז וכמו דמקשה בירושלמי ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה:

ומעתה יתבאר הא דאמרינן ביומא (דף ס"ד) וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים טול וצא אמר רבב"ח לא בבליים הי' אלא אלכסנדריים היו ומתוך ששונאים את הבבלים היו קורין אותן על שמן:

והוא דצריך לבאר דלפי מה שביארתי דאם הגריל ג' הגרלות איזה מהן משתלח דלר' זעירא כולן משתלחין ולר' הילא אינו משתלח אלא אחרון בלבד וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דיומא ה"ד) וכן בירושלמי (פ"ו דיומא ה"א) א"כ מ"ט לא הובא הפלוגתא הזה בש"ס דילן ובשבועות (דף ח') אמרינן ור' יהודה אי מההיא הוי אמרינן ניתי פר ושעיר אחריני וניעבד קמל"ן (ופירש"י וכפר מההוא גופא כו') ור"ש וכן יעשה לאוהל מועד מיני' משמע (וכן הרמב"ם לא הביא לזה כלל) ואיפשר לומר דע"כ לא הובא פלוגתא זו בש"ס דילן והוא כמו דאיתא ביומא (דף ס"ב) דבשעיר המשתלח דכתיב אותו ע"כ אין לשלח אלא א' וע"כ אינו יכול להגריל ג' הגרלות דא"כ תקשה ויש אדם שמגריל למיתה משעה ראשונה כמו דמקשה בירושלמי וכמו דאיתא במעילה (דף י') אמר רבא הא דאמרת כבר קרבה חטאת ילכו לים המלח הני מילי דאתוודע לי' קמי' כפרה אבל לאחר כפרה יפלו כו' מאי טעמא אין מפרישין מתחילה לאבוד עיין שם בפרש"י וע"כ שיטת הש"ס דילן דלא כהירושלמי שאם ירצה יכול להגריל ג' הגרלות:

אך תחילה צריך לבאר דמ"ט קאמר בירושלמי בהגריל ג' הגרלות וא"כ ישחטו ג' שעירים דלמאי ישחטו ג' שעירים הא שחיטה הוא אב מלאכה כיון שיכולים לצאת בשעיר אחד:

וע"כ איפשר לומר דהטעם הוא דאם לא יגריל ג' הגרלות וא"כ לא יהי' שעיר המשתלח רק א' וא"כ אם יקדמו לשלח השעיר לעזאזל א"כ לא יכפר על העונות שאח"כ לפי מה שכתבו התוס' בספ"ק דשבועות (דף י"ג) רבא אמר הא והא רבי ומודה רבי בכרת דיומא דאי לא תימא הכי כרת דיוה"כ לית ליה אלמא לא משכחת לה כגון דאכל אומצא וחנקי' ומית אי נמי דאכל סמוך לשקיעת החמה דלא הוה שהות ביממא לכפורי לי' וכתבו התוס' אבל לאחר שילוח שעיר לא מצי לאוקמא שהוא מכפר כל היום ואע"ג דמשמע לעיל (דף ח') שאין קרבנות מכפרין על עבירה שאח"כ אפי' בו ביום דאמר נפקא מינה לטומאה שאירע בין זה לזה שאני שעיר המשתלח דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם משמע דכל היום מכפר אי נמי היום עצמו בלא שעיר המשתלח מכפר קצת ואין כאן כרת גמור כו':

וא"כ לפי תירוצא בתרא של התוס' א"כ אין שעיר המשתלח מכפר על עבירות שאח"כ וא"כ אם ימהרו לשלוח את שעיר המשתלח א"כ לא יכפר על עבירות שאח"כ וכמו דאיתא ביומא "ד' י"ט) אמר לי' אלי' לרב יהודה כו' אמריתו אמאי לא אתי משיח והא האידנא יומא דכיפורי הוא ואיבעל כמה בתולתא בנהרדעא וא"כ לפ"ז צרין לאחר את שילוח של שעיר המשתלח בכדי שיכפר על עבירות שמקודם (ועיין בספרי מרבה עצה מה שכתבתי שם) אך א"כ יוכל להיות הגז"ד וצעקה לאחר גז"ד אין לענין וכמו דאיתא פ"ק דר"ה (דף י"ח) כתוב א' אומר כבסי מרעה לבך וכתוב א' אומר כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך כו', לא קשה כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד ובנדה (דף ע') כתוב אחד אומר לא ישא פנים ולא יקח שוחד וכתוב א' אומר ישא ה' פניו אליך כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד:

וא"כ לפי"ז יותר טוב לעשות כמו דאיתא בירושלמי להגריל ג' זוגות ליתן מאחד על הבדים מאחד על הפרוכת מאחד על מזבח הזהב ולפי מה שביארתי התוספתא (פ"ג דיומא) שאם מת השעיר המשתלח לאחר שזרק הדם של הראשון יצא והוא כמו שביארתי לפי שיטת הירושלמי (פ"ה דיומא ה"ו) דהא דאמר ר' יהודה אם כילה כיפר עושה אותן ארבע מתנות היינו ארבע מתנות בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב ומזבח הזהב הוי שתים על הקרנות ועל טהרו של מזבח או כמ"ד השירים מעכבין וכמו שכתבו התוס' ביומא (דף מ"ב) וא"כ יכול לשלוח השעיר המשתלח הראשון מיד לאחר מתן דמים דבין הבדים וכן לאחר מתנות ההיכל וכן לאחר מתנות המזבח וזהו יותר טוב מלשלח ביחד והוא דהא אמרינן ביומא (דף ס"א) בעי מיני' רבא מר"נ כמה שעירים משלח אמר לי' וכי עדרו משלח אמר לי' וכי עדרו שורף מי דמי התם לא כתיב אותו הכא כתיב אותו וא"כ כיון דכתיב אותו אינו יכול לשלח את כולם אך זהו דווקא אם הי' משלח בבת אחת אבל אם הי' משלח תחילה הראשון א"כ בזה לא שייך הא דכתיב אותו וכמו שכתבו התוס' בסוטה (דף ח') בד"ה אין משקין ב' סוטות כאחת כו' ובתוספתא דפרה תנא נמי אין ב' פרות נעשות כאחת משנעשית אפר מביא אחרת ושורפה על גבה וא"כ הכא נמי אם לא ישלחם כאחת א"כ לא שייך בזה הא דכתיב אותו א"כ יכול לשלוח מיד אחר מתן בין הבדים שעיר המשתלח הראשון דהא אינו צריך להיות חי לר' יהודה רק עד וכלה מכפר ולר' יהודה דסובר עד וכלה דהיינו אם כילה כיפר א"כ אינו צריך להיות חי א"כ יוכל לשלח מיד:

ובזה יתבאר הא דאמרינן ביומא (דף ס"ו) וכבש עשו לו מפני הבבליים שהי' מתלשין בשערו ואומרים לו טול וצא וצריך לבאר מפני מה היו מתלשין בשערו והי' להם לאמור עול וצא אך הם כעסו על שלא הגריל הכה"ג על ג' זוגות וא"כ הי' תרתי לטיבותא דמשלחין מיד לאחר הגרלה הראשונה השעיר המשתלח ויהי' קודם גז"ד ויהי' גמר דין לטובה והב' והג' לענין שיכפר על עבירות שאח"כ וע"כ היו כועסים ותולשים את שערו על שמאחרים את שעיר המשתלח:

ובזה ית' הא דאית' שם תנא מה שהי צפירא דין וחובי דרי סגיאין ויש לדקדק דמנין ידעו שחובי דרא סגיאין אך הענין הוא שאמרו שאם הי' מקריבין ג' שעירים א"כ הי' השעיר הראשון מכפר קצת מיד ואח"כ היו מכפרים השעירים הב' והג' וע"כ אם הי' משלחין ג' שעירים הי' טוב שיכפר הראשון מקצת או דמיגז גייז או דאיקלושי מיקליש ועיין בזבחים (דף ק"י) וא"כ לא הי' חובא דרי סגיאין ולא הי' עליהם גז"ד אך אולי אין השעיר מכפר על להבא כמו שנסתפקו התוס' בזה בשבועות (דף י"ג) אם השעיר המשתלח מכפר על עבירות שאח"כ. א"כ היו יכולים לאחר את שעיר המשתלח השלישי אבל כיון שלא הי' מביאין רק שעיר א' וא"כ מוטב שלא לאחרו בכדי שלא יהי' גז"ד לרעה:

וע"ז אמר רבב"ח לא בבליים הי' אלא אלכסנדריים היו והוא דצריך לבאר דמ"ט ליתא להא בש"ס דילן וכן הרמב"ם לא הביא לזה ע"כ נראה לי והוא דתחילה צריך לבאר איך יהיו שוחטין שלשה שעירים כיון דמן התורה בשעיר אחד סגי א"כ הוא חילול יוה"כ שלא לצורך:

וע"כ נראה לי דהירושלמי אזיל לטעמי' שביארתי בספרי נועם ירושלמי דשיטת הירושלמי הוא דכיון דאשתרי אשתרי וכמו שהארכתי בזה בספרי נועם ירושלמי והבאתי הרבה ראיות מהירושלמי שסובר דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי ואביא קצת ראיות והוא מהירושלמי (רפ"ז דיומא ה"א) ר' אמי בשם ר' יוחנן שירי עבודות פובדן בבגדי לבן א"ר מתניא מתניתין אמרה כן ואם לאו באצטלית לבן משלו ר' יוסי בעי למה שהן בחוץ הרי שחיטה אינה אלא מבחוץ והוא עובדה בבגדי זהב (ט"ס וצ"ל בבגדי לבן) וה"ג הק"ע ר' יסא בשם ר' יוחנן רצה עובדה בבגדי לבן פי' קריאת הפרשה) וכתב הק"ע כתבו הת"י בר"פ בד"ה ואם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא אבל בבגדי זהב אין לקרות שאין ללבוש לכתחילה בגדי זהב אם לא לצורך ע"כ וקשה הרי מפורש אמר ר' יוחנן דאם רצה לקרות בבגדי זהב קורא וי"ל דסברי הת"י דבבלי פליג אירושלמי וסובר דקריאת הפרשה לא הוה עבודה כלל כדקאמר התם מדקתני באצטלית לבן משלו מכלל דלאו עבודה היא עכ"ל ולפי מה שביארתי ניחא דהירושלמי סובר דאמרינן כיון שהותרה הותרה וע"כ סובר דרצה עובדה בבגדי לבן רצה עובדה בבגדי זהב אבל לשיטת הש"ס דילן לפי דעת הרמב"ם לא אמרינן כיון שהותרה הותרה. ע"כ כתבו הת"י דבבגדי זהב אין לקרות שאין ללבוש בגדי זהב לכתחילה אם לא לצורך מחמת שיש כלאים ודו"ק:.

ובזה יתיישב הירושלמי (פ"ד דיומא ה"ג) חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמו עד שלא הקטיר נשפך הדם חתייה פסולה היא וצריך לחות בתחילה (פי' לאחר שישחט הפר) ספק עד שלא הקטיר נשפך הדם ספק משהקטיר נשפך הדם להביא פר אחר ולכנוס בדמו אינו יכול שאני אומר עד שלא הקטיר נשפך הדם והיא חתי' פסולה וצריך לחות בתחילה ולהקטיר שנית אחר שחיטת הפר אין את יכול (כצ"ל) שאני אומר משהקטיר נשפך הדם והוי חתי' כשירה והוא עובר משום הכנסה יתירה ובטלו עבודות משכחת אמר בטלו עבודות של אותו היום וא"כ משמע הא דאינו יכול להקטיר שני' הוא משום הכנסה יתירה דילמא הי' הקטרה הראשונה כשירה שהי' לאחר שנשפך הדם ואמאי לא אמר משום הבערה דאיך יקטיר הקטורת פעם שני' דילמא יצא בהקטרה הראשונה א"כ אי הבערה לחלק יצאת איכא חיוב כרת שהיא חמורה ממיתה אך לכאורה יש לומר דלא קשה מידי דממ"נ אם כבר יצא בקטורת הראשונה א"כ הוי מקלקל בהבערה דהא לא מתקן מידי וא"כ פטור ואם לא יצא הרי צריך להקטיר פעם שנית וע"כ לא קאמר רק דבטלו עבודות היום משום הכנסה יתירה (עיין ביבמות (דף ל"ג) והאמר ר' אסי הבערה ללאו יצאת ועיין בס' ח"ש ודו"ק) אך כל זה הוא ניחא אי אמרינן דמקלקל בהבערה פטור אבל אם נאמר דמקלקל בהבערה חייב אמאי לא קאמר משום ספק הבערה דהקטרה שני' וכמו דאמרינן (פ"ב דשבת ה"ה) תמן תנינן המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר ומן העושה חבורה כו' בר קפרא אמר אפי' אין צריך לדם אפי' אין צריך לאפר מתניתא פליגי על ר' יוחנן שורי שהדליק את הגדיש כו' וא"כ לבר קפרא דס"ל דמבעיר חייב אעפ"י שאינו צריך לאפר א"כ אמאי לא קאמר משום ספק הבערה וכמו שהקשה הראב"ד הבאתי בס' אבי הנחל (דרוש ה') שכתב על דברי ר"ת דלא אמרינן בכה"ג הואיל ואשתרי אשתרי עיי"ש וכתב דבפ' ד' אחין (דף ל"ב) פליגי בזר ששימש בשבת אבל בכהן שחילל שבת שלא לצורך ד"ה חייב ולא אמרינן כיון שנתנה התורה רשות לכהן לחלל שבת במקדש שיהא להם רשות לחלל אף שלא לצורך עבודה ומש"ה נקט זר ששימש בשבת וא"כ איפשר לומר דלמאן דס"ל כיון דאשתרי אשתרי ע"כ אפי' אם כהן מחלל שבת שלא לצורך עבודה נמי פטור וע"כ לא קאמר משום ספק הבערה ולא דמי לכניסה דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דאיפשר דהתם מכיון שיצא מכניסה הראשונה ע"כ לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי משא"כ בהבערה שכל היום הוא עוסק בהבערה דיכול להפך צינורא בתמיד של שחר כמו דאמרינן ביומא (דף מ"ה) לובש שמונה ומהפך בצינורא או כמו דאמרינן ביומא (דף מ"ה) בכל יום הי' שם ארבע מערכות והיום חמש וביומא (דף ע"ו) אמר ר' אלעזר איברי עולה שניתותרו עושה מהם מערכה וסודרן אפי' בשבת כו' ובירושלמי (פ"ד דיומא ה"ו) אמרינן האיברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב עושה אותן מדורה ושורפין עליהם בפני עצמן ודוחים עליהם את השבת כו' ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא דבר שאינו מעכב דוחה כו':

אך כל זה הוא לשיטת הירושלמי שסובר דאמרינן כיון דאשתרי אישתרי אבל להרמב"ם שסובר דלא אמרינן כיון דאשתרי אשתרי וע"כ פסק כלאים לא הותר אלא בשעת עבודה. וע"כ לא הביא הא דג' הגרלות וע"כ אמר רבה בר בר חנא לא בבליים הי' אלא אלכסנדריים הי' כו' והוא דעיקר הכעס שלהם הי' שהיו מתלשים בשערו הוא ממה שלא עשה הכהן ג' הגרלות וא"כ הי' השעיר הראשון מכפר מיד ולא יתייראו מפני הגז"ד ולענין עבירות שיעברו אח"כ יהי' השעיר הג' מכפר אבל הבבלים לא היו כועסים על זה מפני שאי איפשר להגריל ג' פעמים וישחטו ג' שעירים ביוה"כ דהא איפשר בשעיר א':

ובזה יתבאר הא דאמרינן ביומא (דף ס"ו) תני' ר' יהודה אומר לא בבליים היו אלא אלכסנדריים הי' ומתוך ששונאים את הבבליים הי' קורין אותן על שמן אמר לו ר' יוסי תנוח דעתך שהנחת את דעתי וכתבו התוס' ואם תאמר במנחות (דף ק') גבי חל להיות יוה"כ ערב שבת שעיר החיצון של יוה"כ אוכלין אותו כשהוא חי תני' בגמ' איפכא ר' יוסי אומר לא בבליים היו כו' עד אמר לו ר' יהודה תנוח דעתך שהנחת דעתי ויש לומר מר מאי דשמיעא לי קאמר ומר מאי דשמיעא לי' קאמר ר' יהודה קיבל דההוא דהכא לא בבליים הן ור' יוסי קיבל בההוא דהתם וכבר ביארתי בספרי מרבה עצה עיין שם במה שביארתי במנחות (שם) וכן הכא:

וכעת נראה לי לפי מה שביארתי דהא דאהני ג' הגרלות הוא לענין שעיר המשתלח דיכול לשלחו מיד אחר הגרלה הראשונה וא"כ זהו דווקא לר' יהודה דאמר וכלה מכפר אם כילה כיפר וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דיומא ה"ו) מאן דאמר אם ריצה כיפר עושה אותן ארבע מתנות וע"כ היו תולשין בשערו ואומרים לו טול וצא דאמאי לא הגריל ג' פעמים אבל לר' עקיבא דעושה אותן מתנה אחת ואין יכול לחלק וא"כ לא הי' תועלת בג' הגרלות דאפי' לר' זירא דאמר דכולם משתלחין אעפ"כ אינו יכול לשלח את הראשון עד לאחר גמר כל הכפרות ואם כיפר כילה א"כ אפי' היו מגרילים ג' הגרלות לא היו יכולים לשלח את השעיר עד לאחר גמר כל הכפרות א"כ לא צדקו בזה ג"כ ולמה היו תולשים את שערו וע"ז אמר ר' יוסי תנוח דעתך שהנחת את דעתי והא דמנחות שם ביארתי בספרי מרבה עצה:

ואיפשר לבאר עוד שהי' תולשים שערו שאמרו שיכול לחלק הכפרה בג' הגרלות דאיפשר דאינו יכול לחצות ולחלק לג' שעירים וע"ז היו תולשים בשערו דאיתא בנזיר (דף נ"ט) מת א' מהן יבקש א' מהשוק שידור כנגדו בנזיר כו' אמר לי' בן זומא ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר אלא מביא חטאת העוף כו' אמר ר' יהושע נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים אבל הודו לו חכמים לבן זומא ופריך וליתי אמר רב יהודה אמר שמואל לא אמר ר' יהושע אלא לחדד בה את התלמידים כו' (ופירש"י כלומר מה תשובה השיב ר' יהושע נמצא זה מביא קרבנותיו כו' יביא לחצאין ומה בכך) אמר רב יהודה אמר שמואל יודע הי' שאין תשובתו כלום ולא אמר אלא כדי לחדד את התלמידים שיהי' נושאין ק"ו בעצמם ומה רבינו יודע הוא בעצמו שאין בדבריו כלום משיב דבר שאינו שוה ק"ו כל אדם שיכול להפליג על דברי רבו כו' והוא דחוק דמאי חידוד לתלמידים שייך בזה:

ע"כ לפי מה שביארתי דהאלכסנדריים טענו על שלא הוגרל ג' הגרלות ויהי' ג' מתנות ויכול לשלח לעזאל הראשון מיד אעפ"י שלא נגמר כל הכפרות אך איפשר להשיב משום שאין חולקין כפרה אחת לכמה כפרות וע"כ לפי תשובת בן זומא שיכול לחלק הכפרות וע"ז אומר לא אמר ר' יהושע אלא לחדד את התלמידים שישאלו ע"ז דא"כ אמאי לא יעשו כמו שרצו אנשי אלכסנדריים וכמו שאבאר אח"כ השאלה ששאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע ג' דברי חכמה כו' ויתבאר לקמן וע"כ הי' תולשים את שערו פי' לרמז על שהנזיר יכול ג"כ להביא קרבנותיו לחצאין וכמו שאבאר והא דאיתא בנזיר (שם) אמר רב נחמן מאי ליעביד לי' ר' יהושע לדקי' דלא ליסרו ויתבאר לקמן:

והנה כל זה לר' זעירא דאמר דשלשתן משתלחין אבל לר' הילא דאמר דאינו משתלח אלא אחרון בלבד וא"כ למאי יגריל ג' הגרלות ויצטרך לג' שעירים אך זה יתבאר עפ"י מאי דאיתא במדרש (פ' צ"ח) אקרא לאלקים עליון כו' בר"ה לאל גומר עלי אל שגמר עלי ביוה"כ לידע איזה לשם ואיזהו לגזירה וצריך לבאר מהו גומר עלי ובירושלמי איתא לענין עיבור השנה בת שלש שנים ויום א' נמלכו ב"ד לעבר בתולותיה חוזרין ואם לאו אינם חוזרין וא"כ הפי' הוא שגומר עלי שאיך שישראל עושין הוא גומר וא"כ הכא מהו הפי' שגומר עלי לידע איזהו לשם ואיזהו לגזירה שזהו פשיטא שאם מגרילין יודעים איזהו לשם ואיזהו לעזאזל):

אך זה יתבאר עפ"י מה דאיתא בירושלמי עפ"י מה שביארתי בהקדמת נועם ירושלמי בהא דאיתא (פ"ד דיומא ה"א) העלי' מתוך קלפי מעכבת ואין נתינה מעכבת א"ר יוחנן כו' מתניתא פליגי על ר' יוחנן הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת פתר לה במצליח בגורל) ופי' הק"ע תפרש לברייתא במצליח בגורל ושל שם עולה בימינו הוא ידועה שהחטאת מקובל ורצוי והפ"מ פירש פתר לה במצליח בגורל מלשון בקיעה וחצי ויבקע עצי עולה תרגומו ויצליח כלומר דהברייתא מיירי בשנתן הגורל על הא' וקמ"ל דשוב אין קובע השני בשם אלא בגורל דלא הוי החצי בגורל והחצי בשם) ואמרינן שם עוד בירושלמי לה' לרבות שעיר המשתלח שיהא פסול משום מחוסר זמן ואתא כמאן דאמר ר' יוחנן קובעו ואפילו בפה כו' על דעתי' דר' ינאי לאיזה דבר נאמר וחש לומר שמא יעלה לשם (כצ"ל) פי' כיון שצריך גורל א"כ למאי צריך קרא דמחוסר זמן פסול לשעיר המשתלח משום דילמא יעלה לשם אלא ודאי כמו דאמר ר' יוחנן שקובעו אפילו בפה ומשני בירושלמי פתר לה ברוצה להגריל (ופי' הק"ע תפרש לברייתא ברוצה להגריל ואם יעלה המחוסר זמן לה' יחזור ויגריל בתחילה כו' ודברי הק"ע והפ"מ דחוקים) ע"כ נראה לי שיש ע"ס בירושלמי ונתחלפו התירוצים שתחילה צריך לגרוס פתר לה ברוצה להגריל (פי' דהא דאמרינן הגורל עושהו חטאת היינו ברוצה להגריל פי' אם רוצה להגריל אז הגורל קובע ואין השם קובע אבל אם אינו רוצה להגריל קובע אפילו בפה) ואח"כ צריך לגרוס פתר לה במצליח בגורל (פי' על הא דמקשה דלמה לי קרא שלא יקח מחוסר זמן לשעיר המשתלח דילמא יעלה לשם וע"ז משני במצליח בגורל פי' שאם לקח מחוסר זמן עם א' שאינו מחוסר זמן להגריל עליהם והצליח בגורל שהמחוסר זמן עלה לשעיר המשתלח וע"כ אי לאו קרא לה' לרבות שעיר המשתלח הוי אמינא שכשר כיון שהצליח ועלה המחוסר זמן לשעיר המשתלח וע"כ קמ"ל דאעפ"כ פסול וזהו הפי' של מצליח בגורל ולךא כמו שפי' הק"ע והפ"מ ודו"ק:

אך שצריך לבאר דמאי קאמר ברוצה להגריל כיון דלא משני דהגרלה מצוה אלא ברוצה להגריל דלמאי ירצה להגריל אך הענין הוא שרוצה להגריל בכדי לידע אם יעלה השם בימין וכמו דאמרינן ביומא (דף ל"ט) תנו רבנן ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק הי' גורל עולה בימין מכאן ואילך פעמים עולה בימין ופעמים עולה בשמאל וע"כ רוצה להגריל לידע אם ישראל מרוצין לפני ה' וע"ז קאמר ברוצה להגריל בכדי שידע אם ישראל מרוצין לפני ה' וע"ז קאמר ברוצה להגריל אבל הגרלה אינה מעכבת וקובען אפי' בפה:

ובזה יתבאר המדרש דאקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי אקרא בר"ה כו' גומר עלי ביוה"כ לידע איזהו לשם ואיזהו לעזאזל פי' אם ישראל רוצים להגריל וע"י זה ידעו אם הם זכאים או לא וע"ז אומר אח"כ בחיק יוטל את הגורל זה גורלו של יוה"כ ומה' כל משפטו לידע איזהו לשם ואיזה לעזאזל פי' שבזה ידעו המשפט מה' אם הם זכאין או לא ולפי מה שביארתי איפשר עוד לבאר דאפי' למ"ד הגרלה מעכבת אעפ"כ איפשר לצאת בהגרלה א' וא"כ מפני מה מגרילין ג' הגרלות אך הענין הוא שלאחר ארבעים שנה פעמים עולה בימין ופעמים עולה בשמאל:

והנה הבעל עקידה כתב (פ' אחרי מות) דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום או שהיה להם משרת כו' כשמעון הצדיק הי' נעשה נס בגורלות שהיה עולה תמיד גורל השם בשל ימין בימין ה' רוממה כמו שהי' בענין הגרלות הארץ זולתם על דרך השגחה ועל פי ה' כמו שאמר בחיק יוטל הגורל ומהו כל משפטו אמנם אח"כ הי' עולים כשאר הגורלות של הדיוט שהם מתעתדים אל כו' מבלי שום נס כו' ולזה אפילו בנפול הגורל לשם בימין כו' לא הי' להם סימן כי אלו הענינים לא יתאמתו בכמו זה רק במה שירבה מציאותו פעמים הרבה כו' וע"ז כתיב ועתה לכו ונפילה גורלות כו' אלא הכונה באומרו ונפילה גורלות שיפילו גורל פעמים הרבה כי לזה נקראו גורלות רבות כו' וכן עשו ויפילו גורלות ובכל פעם ופעם נפל הגורל על יונה כו':

וע"כ אם יגריל ג' הגרלות ובכל פעם יעלה של שם בימין אז ידעו שהם עושין רצונו של מקום וע"ז אומר אקרא בר"ה כו' גומר עלי ביוה"כ לידע איזהו לשם ואיזהו לעזאזל וזהו גומר עלי שכשישראל מגרילין ג' פעמים אז הוא בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו וידעו שהם עושים רצונו של מקום וע"כ איפשר שלאחר שמת שמעון הצדיק שפעמים עולה בימין ופעמים עולה בשמאל ע"כ לא היה מגרילין ג' פעמים שמא יעלה בכל הג' פעמים בשמאל וא"כ יהיו ישראל עצבים ומתביישים וכמו דאמרינן ביומא (דף ס"ז) ת"ר בראשונה הי' קושרין לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבין ומתביישים התקינו שיהי' קושרין על פתח אולם מבפנים ועדיין מציצין ורואין הלבין הי' שמחים כו' התקינו שיהי' קושרין אותו חצי בסלע וחצי בין קרניו:

ובזה יתבאר הא דאיתא בנדה (דף ע') שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את ריב"ח ג' דברי חכמה הזב הזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו עד מתי מטמאין במשא אמר להם עד שימוק הבשר והשאלה הי' על הא שהי' תולשין בשערו ואומרים לו טול וצא וכמו שאמרו מה שהי צפירא דין וחובי דרא סגיאין וכמו שביארתי שהכעס היה שהי' תולשין את שערו הוא שאמאי לא הגרילו ג' הגרלות וא"כ היו יכולים לשלח את השעיר אחר הגרלה הראשונה וא"כ לא יהיה גז"ד וגם לאחר כל המתנות בכדי שיכפרו על העבירות שעברו באותו יום (והוא אי אמרינן דאין השעיר מכפר על עבירות שאח"כ) אך זה תלוי אי אמרינן דכיון דאשתרי אשתרי:

וכבר ביארתי דזה תלוי בהא דאמרינן בזבחים (דף ל"ב) מצורע שחל שמיני שלו בערב הפסח וראה קרי בו ביום וטבל ואמרו חכמים אעפ"י שאין טבול יום אחר נכנס זה יכנס מוטב יבוא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת כו' ואי אמרת ביאה במקצת שמה ביאה האיך מעייל ידו בבהונות אידי ואידי עשה שיש בו כרת וא"ל מטונך שאני מצורע הואיל והותר לצרעתו הותר לקירויו והוא דאיפשר לומר דמחוסר כיפורים לאו כזב דמי וכן טבול יום לא הוי טומאה ממש רק שהוא בלאו בעלמא (וכמו שפסק הרמב"ם פ"ד מה' ביאת מקדש) דאעפ"י שעבד וחילל ה"ז פטור וא"כ בטבול יום איפשר דהטעם משום דהוא רק בלאו וע"כ אתי עשה ודחי ל"ת וכמו דאמרינן בזבחים (דף ל"ג) רבינא אמר לענין מלקות איתמר פי' הא דביאה במקצת שמה ביאה וכתבו התוס' לענין מלקות אתמר פי' בקונטריס אבל לא לענין כרת דתותבי' מצורע שראה קרי והקשה הר' חיים דאכתי איכא לאקשויי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה כו' וא"כ ה"נ לענין טבול יום דכיון דאין בו כרת אתי עשה ודחי ל"ת דבשלמא אם הוא חייב כרת לא אתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת כמו דאמרינן בפ"ק דיבמות (דף ה') ל"ת שיש בו כרת היכא מצינו דדחי אבל בטבול יום אתי עשה ודחי ל"ת דטבול יום ואף דטבול יום חמור ממחוסר כיפורים דמחוסר כיפורים מותר בתרומה וטבול יום אסור בתרומה אך אף שטבול יום חמור ממחוסר כיפורים אעפ"כ קייל"ן דטבול יום כשר בפרה דכתיב והזה הטהור כו' מכלל שהוא טמא לימד על טבול יום שכשר בפרה:

אך הנה אמרינן בזבחים (דף י"ז) ומחוסר כיפורים דזב כזב דמי תנאי היא דתני' שרפה אונן ומחוסר כיפורים כשירה יוסף הבבלי אומר אונן כשירה ומחוסר כיפורים פסולה מאי לאו בהא קמפלגי מר סבר מחוסר כיפורים דזב כזב דמי ומר סבר לאו כזב דמי לא דכ"ע כזב דמי והכא בהא קמיפלגי והזה הטהור מכלל שהוא טמא לימד על טבול יום שכשר בפרה מר סבר טומאה דכל התורה כולה ומ"ס טומאה דהך פרשה הילכך אונן וטבול יום דטמא שרץ דקילי אתי בק"ו מטבול יום דמת אבל מחוסר כיפורים דזב חמור שכן טומאה יוצאה מגופו וע"כ שאלו הזב כו' עד מתי מטמאין במשא וע"ז אמר להם עד שימוק הבשר וא"כ הם חמורים ממת והטעם כיון שטומאה יוצאה מגופו וא"כ איפשר לומר דמחוסר כיפורים דזב כזב דמי והוא משום שטומאה יוצא מגופו וא"כ כיון שחייב כרת ואעפ"כ התירה התורה וא"כ בטבול יום דקרי נמי כיון שטומאה יוצא מגופו ע"כ אע"ג דלא הוי מחוסר כיפורים אעפ"כ הוא ג"כ בכרת והטעם הוא דכיון דאשתרי תשתרי ולא משום דעשה דוחה ל"ת ועיין בהראב"ד (פ"ג מה' ביאת מקדש) שהוכיח מהא דאמר אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא דחייב כרת:

וא"כ יש הוכחה מזה דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי וא"כ יש בזה התנצלות על שהי' אנשי אלכסנדריא תולשים את שערו ואומרים לו עול וצא אך שיש לומר כמו דאמרינן בזבחים (דף ל"ג) רבינא אמר לענין מלקות איתמר (ופירש רש"י דהא דאמר עולא משמי' דריש לקיש בביאת מקצת לענין מלקות אמרה כדאמר לוקה בהדי' אבל לא לענין כרת דתותבי' מצורע שראה קרי דכי איתקש ביאה לנגיעה לאזהרה איתקש כדכתיב לא תבוא אבל לעונש לא איתקש דאין עונש בנגיע') וע"כ שאלו אנשי אלכסנדרי' ג"כ לר' יהושע דדילמא הוא רק לאו וא"כ ליכא הוכחה מכאן דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי אלא דהטעם משום דאתי עשה ודחי לא תעשה אך התוס' הקשו דאיך דחי הא אמרינן טמא יהיה לרבות טבול יום טומאתו בו לרבות מחוסר כיפורים ואם כן הוי עשה ול"ת אך אי אמרינן דכיון דהוא רק לאו לא הוי בתורת טומאה ע"כ לא כתיב ע"ז טמא יהיה לרבות טבול יום טומאתו בו לרבות מחוסר כיפורים:

וע"כ שאלו בת משולחת מהו לכהן מי אמרינן ק"ו ומה אלמנה לכה"ג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום או דילמא מה לאלמנה לכה"ג שכן היא עצמה מתחללת ואמר להן היא תועבה ואין בניה תועבין והנה התו' הקשו דמה צריך מיעוטא והא פרכינן אק"ו דאלמנה מה לאלמנה לכה"ג שכן היא עצמה מתחללת כו' ותירצו דאי לאו מיעוטא הוי מפקינן דהולד פגום משום דטומאה כתיב בה כעריות כו' אלמא דטומאה דלאו הוי טומאה ואע"ג דטומאה דעשה לא שמה טומאה לענין לאסור לבועל וכמו שכתבו התוס' ביבמות (דף ג') בד"ה לפי כו' וא"כ צריך לומר דהטעם משום כיון דאשתרי אשתרי וא"כ גבי שעיר של יוה"כ נמי צריך לומר כיון דאשתרי אשתרי דהיינו ג' הגרלות (ובמ"א ביארתי שהרמב"ם פסק בפ"ג מה' ציצית (ה"ז) דאם לובש הטלית שלא במקום מצוה דהיינו בלילה עובר בל"ת וכן לענין כלאים בבגדי כהונה פסק הרמב"ם דלא אשתרי אלא בענין עבודה והראב"ד השיג על זה והוא כיון דאשתרי אשתרי ואזלי לטעמייהו והוא שהרמב"ם פסק בפ"ג מה' מקדש (ה"ו) וכתב וכן טמא שהכניס ידיו במקדש מכין אותו מכות מרדות וא"כ כיון דסובר דביאה במקצת לא שמי' ביאה א"כ אינו צריך לשנויא דאמרינן בזבחים (ד' ל"ג) גבי מצורע דע"כ מכניס ידיו לבהונות משום דכיון דאשתרי אשתרי אלא משום דהוי דרבנן אבל הראב"ד שהשיג עליו שם וכתב דביאה במקצת שמה ביאה וא"כ צריך לומר הא דמכניס ידיו לבהונות הוא משום דכיון דאשתרי אשתרי ע"כ פסק לענין כלאים בבגדי כהונה דהואיל דאשתרי אשתרי ועיין בספרי עמק יהושע (ס"א):

אך שאיפשר לומר דהא דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי היינו דווקא בדבר שמעכב כפרה כגון בהונות דמעכבין אבל לא בשעיר של יוה"כ דסגי בחד שעיר ואינו מעכב רק בכדי לשלוח מיד בכדי שלא יהי' גז"ד לרעה ושעירים של אח"כ יכפרו על עבירות שלאח"כ וכה"ג אמרינן ביומא (דף מ"ו) לרב חסדא לא קשי' סופו כתחילתו שבת דהותרה היא בציבור סופי' נמי דחי טומאה דדחויה היא בציבור תחילתו דעיקר כפרה דחי סופי' לא דחי ועיין תוס' בד"ה תחילתו דרש"י מפרש לענין הקטרת איברים והתוס' מפרשים לענין איברים שנתותרו עכ"פ יש חילוק בין מה דהוי עיקר כפרה ובין מאי דלא הוה עיקר כפרה וא"כ איפשר לומר לענין יוה"כ אע"ג דהוי בתורת היתר אעפ"כ לא אמרינן כיון דאשתרי אשתרי לענין שיוכל להגריל ג' הגרלות ולשחוט ג' שעירים כיון שאינו מעכב כפרה:

וע"כ שאלו שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם זה בזה וקרב קרבנו של א' מהן ומת א' מהן השני מה תהא עליו אמר להן כותב נכסיו לאחרים והוי עני ומביא חטאת העוף והנה כבר הבאתי בספרי מרבה עצה (שהלח"מ ברמב"ם פ"ג מה' מחוסרי כפרה ה"י) כתב שהרמב"ם פסק כר' יהושע ואשם אינו מעכב וע"כ מוכח דאף בדבר דאינו מעכב כפרה אמרינן כיון דאשתרי אשתרי לענין אם ראה קרי בו ביום דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי דכיון דאשם אינו מעכב א"כ בודאי מתן בהונות נמי אינו מעכב (ועיין בספרי מרבה עצה מה שכתבתי דהא דבהונות מעכב היינו אם אין לו בהונות והוא משום דבעינן קרא כדכתיב אבל מתן בהונות עצמם אינו מעכב) ואעפ"כ אמרינן כיון דאשתרי אשתרי ואף דבנדה (דף ע') ושם אמרינן והאיכא אשם אמר שמואל שקרב אשמו ואיפשר דשמואל לטעמי' בסנהדרין (דף מ"ה) דבעינן קרא כדכתיב איפשר דסובר דכיון דבעינן קרא כדכתיב ומתן בהונות מעכב א"כ אשם נמי מעכב (ולא כמו שחילקתי תחילה) וכן אמרינן בירושלמי (פ"ו ה"ט) שמואל אמר שער מעכבת בנזיר כתנופות וכבהונות של מצורע והתני תורת המצורע בין שיש לו בהונות בין שאין לו בהונות פתר לה כר"א דאמרינן נותן על מקומו ויוצא וא"כ סובר שמואל דבהונות של מצורע מעכבין:

ואף דיש להקשות ע"ז הירושלמי דאמרינן שם בירושלמי (הי"א) פשיטא דא בלא נטמא כשר כו' ואח"כ נטמא אמר ר' חנינא ולא ר' אליעזר היא ור"א שמותי הוא דתני נזיר ומירט בש"א צריך להעביר תער על ראשו כו' וא"כ קשה דהא אמרינן לעיל פתר לה כר"א דאמר נותן על מקומו ויוצא וא"כ סובר ר"א דבהונות אינו מעכב ושמואל מדמי שער נזיר לבהונות וא"כ שער נזיר נמי אינו מעכב ואיפשר דר"א מחלק בין הא דשעיר נזיר למתן בהונות ובמ"א יתבאר בזה עוד וא"כ לשמואל דמי שער נזיר לתנופות ובהונות של מצורע וא"כ אם תנופות ובהונות של מצורע אינם מעכבין א"כ שער נזיר נמי וא"כ בהיפוך נמי אם שער נזיר אינו מעכב א"כ תנופות ובהונות של מצורע נמי אינם מעכבין:

וא"כ לר' יהושע דאיתא בנזיר (דף נ"ט) אמר רב נחמן מאי ליעביד ר' יהושע לדקי' דלא ליסרי' ופירשו התוס' בד"ה אמר רב נחמן מאי ליעביד ר' יהושע לדקי' כו' פי' לבני מעיים שלא יסריח דכיון דיבקש א' שידור כנגדו בנזיר א"כ לסוף שלשים יום כשמגלחין שניהם שניהם צריכין להניף החלב ותגלחת שניהם לפני תנופה א"כ יסריח כו' וא"כ אם ר' יהושע סובר דתנופות ובהונות של מצורע אינם מעכבות א"כ הכי נמי בנזיר שאין תנופה מעכבת וכן שער נזיר אינו מעכב וע"כ לא קשה מה ליעביד ר' יהושע לדקי' דלא ליסרי' (ופי' התוס' דהא שניהם צריכין לגלח תחילה ותגלחת שניהם הוא לפני תנופה וא"כ יסריח המעיים) אבל אם ר' יהושע יסבור דאין תנופות ושער נזיר מעכבות א"כ לא קשה דא"כ תנופות ובהונות של מצורע נמי אין מעכבין וא"כ לר' יהושע לא קשה מהא דאשם דכיון דבהונות אין מעכבין הכי נמי אין אשם מעכב והא דשמואל מתרץ בשקרב אשמו היינו למה שסובר שמואל דבהונות מעכבין וא"כ אשם נמי מעכב וא"כ תקשי לדידי' מסתמא מתניתין דסוף נגעים (פ' י"ד מי"ג) שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וקרב קרבנו של א' מהן ומת א' מהן זו שאלה ששאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע אמר להם יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני אבל לר' יהושע לא קשה דסובר דאשם אינו מעכב וא"כ מוכח מזה דאפילו בדבר שאינו מעכב כפרה נמי אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי:

ועוד שאלו שני מצורעים כו' והוא אפילו אם ישיב להו שהאשם מעכב וכמו דמשני שמואל אעפ"כ יש להביא ראי' דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי אפי' בדבר שאינו מעכב אי אמרינן ביאה במקצת שמה ביאה והוא כמו דאמרינן ביומא (דף ס"א) תני אמר רבי לא חלק ר' יעקב בלוגין ולא והתני' נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל גמר מתנות שבהיכל ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה ממתנות שבבהונות נתן מקצת מתנות שבבהונות ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג דברי הכל מתנות הראש לא מעכבת אימא לי שנה ר' יעקב בלוגין וכן אמרינן בזבחים (דף ו') והנותר בשמן אשר על כף וגו' לכפר עליו אם נתן כיפר ואם לא נתן לא כיפר דברי ר' עקיבא ר' יוחנן בן נורי אומר שירי מצוה הן בין נתן ובין שלא נתן כיפר ועיין תוס' שם וא"כ כיון דמתנות הראש אינם מעכבין א"כ איך הותר להכניס ראשו הא הוי מחוסר כיפורים ואף שבזבחים (דף ו) כתבו התוס' בד"ה לא כיפר כו' וצריך לומר דהתם הכי פירושו מתנות הראש לא מעכבי דכיון שקיבל מדם האשם ומן השמן על מתן הבהונות אינו קרוי עוד מחוסר כיפורים אלא מותר לאכול בקדשים וליכנס למקדש דמתן שמן נמי קרוי קרבן כדאמר בזבחים (דף מ"ד) לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע ולכן לכל הפחות צריך ליתן על הבהונות קודם שיהי' מותר בקדשים (ומה שכתבו התוס' דלכל הפחות צריך ליתן על הבהונות זה תלוי ג"כ אם מתן בהונות מעכב וכן אם אשם מעכב לפי מה שביארתי) והא שכתבו התוס' דאין מתנות הראש מעכבין א"כ לא קשה מהא שמכניס ראשו דהא לא הוי מחוסר כפרה אך זה אינו דכונת התוס' הוא לאחר שזרק מדם החטאת דהא בלא החטאת שאח"כ הוי מחוסר כפרה וכמו שכתבו התוס' בזבחים (דף צ') בד"ה חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא להכשיר ואם תאמר אדרבא חטאת מצורע עדיף דאכשורי ומכפר ויש לומר כיון דמתן בהונות מדם האשם הוי חשיב לי' מכשיר טפי וא"כ מוכח דהחטאת הוא נמי להכשיר ועוד דאמרינן בסוטה (דף ט"ו) אבל חטאת של מצורע ואשמו טעונין נסכים לפי שאין באין על חטא וא"כ הוי החטאת נמי מכשיר וא"כ כל זמן שלא קרב החטאת הוי מחוסר כיפורים וא"כ מוכח מזה דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי אף במתנות הראש שאינם מעכבין הכפרה (ויש לדחות ובמ"א יתבאר)

והא ששאלו לר' יהושע הוא משום דר' יהושע נמי סובר כיון דאשתרי אשתרי וכמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ג דכלאים) הירושלמי (סוף עירובין) הוא הי' אומר צבת בצבת עשוי' צבתא קמייתא מאן הוית ברי' הוית אמר ר' חנינא קומי ר' מנא ומה את אמר לה מצבתא אחת למדו כמה צבתות כו' משביתה אחת למדו כמה שביתות והק"ע שגה שם בפירושו וביארתי שם דקאי אהא דאמר שם שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו שלא לשהות את הטומאה כו' הוציא ממקום שחייבין עליו כרת ונפל למקום שאין חייבין עליו כרת כבר נראית לצאת מצא אחר בצידו מוציא את שניהם או אינו מוציא אלא שנראה לצאת כו' הוא הי' אומר צבת בצבת עשוי' כו' וביארתי שם שסובר דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי וא"כ כיון שסובר דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי א"כ יכול להגריל ג' הגרלות והא ששאלו אנשי אלכסנדרי' ממצורע הוא משום שמזה מוכח דאפילו בדאורייתא נמי אמרינן כיון דאשתרי אשתרי:

וכמו דאמרינן ביומא (דף ס"ו) וכבש עשו לו כו' אמר רבב"ח לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו ומתוך ששונאים את הבבליים היה קורין על שמן תני ר' יהודה אומר לא בבליים הי' אלא אלכסנדרים הי' אמר לו ר' יוסי תנוח דעתך שהנחת את דעתי והנה הא דאמרינן בירושלמי (פ"ו דיומא ה"א) הגריל שלשה ליתן מאחד על הבדים ומאחד על הפרוכת ומאחד על מזבח הזהב איזה מהן משתלח כו' על דעתי' דר' זעירא שלשתן משתלחין על דעתי' דר' הילא אינו משתלח אלא אחרון בלבד וע"ז אומר וקשי' על דר' יהודה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה ביארתי לעיל וכן הא שאומר ולא אשכחן על דר"א דר"א אומר ימותו:

והנה כעת נראה לי לבאר עוד דלא מקשה על דין תורה דיש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה כיון שהוא דין תורה דיגריל וא"כ כיון שאין צריך למשתלח רק א' א"כ השאר מתים כמו חטאת ציבור שמתה לר' יהודה אלא דהקושי' הוא דכיון דמן התורה יוצא בהגרלה א' אלא שהוא מגריל ג' הגרלות א"כ למאי יניחו אותו להגריל ג' הגרלות בזה שהשעיר השני עומד למיתה בשלמא לר' זעירא שאומר דכולם משתלחין א"כ יש תועלת בהג' שעירים וכמו שביארתי דהראשון מכפר מיד והאחרונים מכפרין אח"כ אבל לר' הילא שאומר דאחרון משתלח וע"ז אומר ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה:

וע"ז אומר ר' אבין ולא אשכחן כן על דר"א דר"א אומר ימותו והוא תמוה דאמאי לא הביא מחכמים דאמרי חמש חטאות מתות ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה וכבר הבאתי מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי:

וכעת נראה לי לבאר באופן אחר

והוא כמו דאיתא בתמורה (דף כ"ג) גופא אמר רב הונא אמר רב הכל מודים שאם משך אחת והקריבה שהשני' מתה לא נחלקו אלא בבא לימלך דרבי סבר לא עשו תקנה בקדשים ואמרינן לך התכפר בשאינה אבודה ואבודה מתה ורבנן סברי עשו תקנה בקדשים ואמרינן לך התכפר באבודה ושאינה אבודה תרעה מתיב רב משרשי' ולא עשו תקנה בקדשים והתני' יאכלו מה תלמוד לומר מלמד שאם היה אכילה מועטת אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השובע יאכלוה מה ת"ל שאם היה אכילה מרובה אין אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שלא תהא נאכלת על הגסה מאי לאו אפי' רבי לא רבנן וא"כ לרבי לא עשו תקנה בקדשים וא"כ אפילו נמלך בב"ד אומרים לו לך התכפר בשאינה אבודה ואבודה מתה (ועיין תוס' שם בד"ה דרבי סבר לא עשו תקנה בקדשים) וכתבו תימא כו' וכי מאבדין קדשים בידים כיון דבידיו לתקן ותירצו כיון שיש ריוח בדבר כגון דאבודה כחושה ושאינה אבודה שמינה דאמרינן לי' התכפר בטובה וכחושה תמות אלמא היכא דאיכא קצת תועלת סובר רבי דלא עשו תקנה בקדשים וכן פסק הרמב"ם פ"ד מה' פסולי המקודשין כהא דרב הונא:

והנה איתא בירושלמי (פ"ט דפסחים) אית תניי תני מצוה להקריב את הראשון אית תניי תני מצוה להקריב את הב' ותני שמואל כן בורר את היפה שבהן והג' ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים בט"ז ור' ליעזר אומר הוא עצמו קרב שלמים בט"ז אתי דרבי כר' אליעזר (פי' רבי דסובר דבחטאת תמות ע"כ אמר ר' אליעזר הוא עצמו קרב שלמים והוא כמו דאיתא פסחים (ד' צ"ז) אמר שמואל כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים). וא"כ כיון דר"א סובר כרבי א"כ סובר דלא עשו תקנה בקדשים ואומרים לו התכפר בשאינו אבודה ואבודה מתה ולא עשו תקנה בקדשים וא"כ חזינן דאפילו בבא לימלך אומרים לו ב"ד לך התכפר בשאינה אבודה ואבודה מתה וא"כ לא קשי' נמי על דר' הילא דאמר דאינו משתלח אלא אחרון בלבד וה"נ יש קצת ריוח בדבר כמו שביארתי שידעו ע"י ג' הגרלות אם הם זכאים או לא כמו שביארתי:

אך לפי מה שביארתי צריך לבאר דמהו הראי' דהא חמש חטאות מתות הלכתא גמירי לה וכן אמרינן בב"ק (ד' ק"י) אלא מעתה חטאת שמתו בעלי' תיפוק לחולין כו' לא אפרשה אמרי חטאת שמתו בעליה הילכתא גמירי לה דלמיתה אזלא אך זה יתבאר עפ"י מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי על הירושלמי (פ"ק דשבת ה"א) נחמן בריה דר' שמואל בר נחמני כו' חמש חטאות מתות רצו ב"ד לבטל מבטלין אמר ר' חייא בר אידא הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה אבל ליקרב ע"ג המזבח אין חטאת מתה קריבה והירושלמי הזה הוא תמוה דכיון דהלכתא גמירי לה איך יבטלו ב"ד וביארתי שם דאם רצו ב"ד לבטל והוא ע"י תנאי ב"ד שיהי' מתנין דאם יארע באופן שתהי' מחטאות המתות יפלו לנדבה ולא יהי' חטאת מתה וכמו דאיתא בירושלמי (רפ"ז דשקלים) ויש חטאת קריבה עולה כו' אמר חזקי' בשם רשב"ל תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקריבו עולות וביארתי שם דלשיטת הירושלמי הוא אפי' בקרבן יחיד נמי ועיין שם שהארכתי בזה והבאתי ראיות מהירושלמי ומהש"ס דילן שע"י תנאי ב"ד יוכלו לעשות שלא יהי' חמש חטאות מתות והיינו משום תקנת קדשים וע"כ אמר ר' חייא בר אבא הדא דאמר שלא ידחה למיתה ויפלו לנדבה אבל ליקרב ע"ג המזבח אין חטאת מתה קריבה:

וע"ז אמר ר' מנא הן דאת מקשה על דר' יהודה קשיתי' על מתניתא דתנינן תמן ולד חטאת שמתו בעליה ימותו ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה פי' וא"כ הי' יכולים לעשות תקנה בדבר ע"י תנאי ב"ד שלא ימותו ואעפ"כ תנינן דחמש חטאות מתות ולא עשו תקנה בזה וכן הכא נמי יכול להגריל ג' זוגות והאחרון משתלח כמו שאומר ר' הילא ולא קשי' על ר' הילא:

ובזה איפשר לבאר הא דאמר ר' יהודה לא בבליים היו אלא אלכסנדריים הי' וא"כ הי' לגנאי על שהי' תולשים את שערו אבל ע"י ג' הגרלות הי' משתלחין וא"כ הי' תקנה בדבר שהיו מתכפרים מיד וע"ז אמר לו ר' יוסי תנוח דעתך שהנחת את דעתי והוא משום דר' יוסי סובר דלא כר' יהודה דכולם משתלחין והוא משום דאם אחד היה משתלח קשה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה והוא משום דעשו תקנה בקדשים ור' יוסי סובר דלא עשו תקנה והאחרון משתלח ואעפ"י שאין תקנה כל כך בזה והוא משום דלא עשו תקנה בקדשים וא"כ לא הי' משתלח אלא אחרון וא"כ לא היה פעולה בזה ע"י ג' הגרלות על ג' זוגות כיון שאינו משתלח אלא האחרון בלבד:

ובזה ניחא נמי ההיא דמנחות (ד' ק') תני' נמי הכי ר' יוסי אומר לא בבליים הן אלא אלכסנדריים היו ומתוך ששונאים את הבבליים היו קורין אותם על שמן אמר לו ר' יהודה תנוח דעתך שהנחת את דעתי והוא דלפי מה שביארתי סובר ר' יהודה דעשו תקנה בקדשים וא"כ לפי מאי דאיתא בתמורה (דף כ"ג) מתיב רב משרשי' ולא עשו תקנה בקדשים והתניא יאכלו מה תלמוד לומר שאם היה אכילה מועטת אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השובע כו' מאי לאו אפי' רבי לא רבנן וא"כ ר' יוסי דסובר דלא עשו תקנה בקדשים ע"כ היו אוכלין אותו כשהוא חי והתקנה הוא שלא יבוא לידי נותר ואע"ג שהוא ממילא הוי נותר אעפ"כ כיון דלא עשו תקנה בקדשים ע"כ היו אוכלים אותו כשהוא חי וע"ז אמר ר' יהודה תנוח דעתך שהנחת את דעתי פי' שרוצה לומר שהיו אלכסנדריים. והוא מפני שהמעשה הזה הוא גנאי והוא דר' יהודה לטעמי' שסובר דעשו תקנה בקדשים וע"כ סובר ביומא דכולם משתלחין א"כ היה גנאי יותר במה שאכלו כשהוא חי דהא סובר כרבנן דעשו תקנה בקדשים וכמו דאיתא בתמורה שהיו אוכלין עמה חולין כדי שתהא נאכל על השובע ואם היה אכילה מרובה אינם אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שלא תהא נאכלת על הגסה ומכש"כ כשהוא חי וכמו שכתבו התוס' במנחות (דף מ"ח) ד"ה חטא בשבת בשביל שתזכה בשבת תימא יזרוק כדי לאוכלן חי דכה"ג תנן בפ' שתי הלחם (דף צ"ט) ויש לומר דאין זה זכות וע"כ אמר ר' יהודה תנוח דעתך והוא משום דר' יהודה רוצה יותר לומר שיהיו אלכסנדריים מפני שהוא בבלי היה ולהבבליים מגונה הוא במה שאכלו כשהוא חי והוא משום דסובר כחכמים דעשו תקנה בקדשים:

ועוד איפשר לומר דע"כ אמר ר' יהודה תנוח דעתך שהנחת את דעתי והוא דר' יוסי סובר דהוי גנאי לבבליים שהיו אוכלים בשר חי אבל אעפ"כ אין זה גנאי כל כך והוא כמו שכתבו התוס' במנחות (דף ק') ומה שאומרים אותם לגנאי על שאוכלין את השעירים חיים אע"ג דמצוה קא עבדי שלא יבואו לידי נותר לפי שהרגילו עצמם כמו כן לאוכלם חיים אף בכל השנים משום דמיחזי כרעבתנותא וכמו שכתבו התוס' במנחות (דף מ"ח) דאין זה זכות כל כך וא"כ מוטב שיבוא לידי נותר מלאכול חיים והוא כמו דאיתא בירושלמי סוף עירובין על הא דתנן שרץ שנמצא במקדש כהן מוציא בהמיינו שלא לשהות את הטומאה דברי ר' יוחנן בן ברוקה ור' יהודה אומר בצבת של עץ שלא להרבות את הטומאה כו' אמר לו ר' יוחנן בן ברוקה לא נמצאת משהא בטומאה כו' אמר לו מוטב לעבור על מצות ל"ת שלא באת לידן ממצות ל"ת שבאת לפני אמר ר' יוסי בר בון אתי פלוגתא כאילין דתנינן תמן כו' תמן תנינן הניתנים במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתנות הרבה כו' וא"כ לר' יהודה מוטב שישהא בטומאה והוא עביד מעשה משיעשה מעשה וירבה בטומאה והכי נמי מוטב שיבוא לידי נותר משיעשה מעשה לאוכלם חיים וע"כ אמר לו ר' יהודה תנוח דעתך שהנחת את דעתי:

והנה צריך לבאר עוד על מה ששאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בנדה (דף ס"ט) וכמו שביארתי דהשאלה היה לענין שהיו אומרים שצריך להביא ג' שעירים וגם יתבאר בזה הא דאיתא בנזיר (דף ס"ו) אמר רב נחמן מאי ליעביד ר' יהושע לדקי' דלא ליסרי' והוא כמו שביארתי בספרי מרבה עצה (מאמר ה') לתרץ קושי' הט"א על הרמב"ם שפסק דטומאה דחוי' היא בציבור וגם צריך לומר שסובר דאם אינו על מצחו אינו מרצה דהא פסק דחייב אדם למשמש בתפליו כל שעה ק"ו מציץ וא"כ הא דכתיב תמיד כו' היינו שלא כו' וא"כ כיון דטומאה דחוי' הוא בציבור ובזמן שאינו על מצחו אינו מרצה וא"כ קשה מכה"ג ביוה"כ וביארתי שם דהקושי' של ר"ש הוא מהא דאמרינן ביומא (דף ס"ז) בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין קרען להוציא את אימוריהן ופרש"י וחזר לו התנא לסדרו הראשון שהוא מסדר עבודת כה"ג וקתני בא לו אצל פר ושעיר העומדים לישרף אחר שמסר את המשתלח למי שהוא מוליכו בא לו אצלם וקרעם והוציא את האימורים ואיתא בגמ' שם והקטירם כו' אלא אימא להקטירם ע"ג המזבח (ופירש"י שם והקטירם בתמי' וכי עכשיו הוא מקטירם והלא עודנו לבוש בגדי לבן ועדיין עליו לקרות הפרשה בבגדים הללו ואח"כ יטבול וילבש בגדי זהב לאילו ואיל העם ויטבול שניה להוציא כף ומחתה ויטבול שלישית למוספין ואימורי חטאת הללו כו'):

והנה התוס' הקשו בזבחים (דף ק"ה) על הא דבעי ר"א פרים ושעירים הנשרפין מהו שיטמאו אוכלין ומשקין בפנים כבחוץ מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי או לא (ופירש"י מהו שיטמאו בפנים אוכלין ומשקין הואיל ועדיין לא הגיעו להיות מטמאין טומאה חמורה לא מטמאי טומאה קלה או דלמא הואיל וסופו לטמא לכשיצאו מטמאין) בתר דבעי הדר פשטה מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי וכתבו התוס' בד"ה מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי או לא ואם תאמר אם מטמא בפנים א"כ יטמאו את האימורין וי"ל דמחוסר חתיכה פשיטא דהוי כמחוסר מעשה ולא נטמאו בשעת פרישתן דמיירי בניתזין בכל כחן ובירושלמי גרסינן בסוף פ' שני שעירים מהו שיטמאו בגדים בלא הכשר ובלא טומאה חמורה השיב ר' שמואל קפודקי' מעתה יטמאו אימורים אלא כשפירשו ואפי' תימא דלא פירשו וכהדא אין מי חטאת מטמאין דבר לחזור ולטמאות ממנו:

והנה אמרינן בירושלמי (פ"ו דיומא ה"ו) בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין קרען להוציא את אימוריהן נתנו במגס והקטירן כו' ובגמ' בא לו אצל פרו כו' אנן תנינן בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין אית תניי תני בא לו אצל כה"ג לקרות ופי' הפ"מ אית תני במתניתין מיד לאחר שילוח של שעיר כו' אית תניי תני איכא תנאים ששנו לאחר השילוח בא לו כה"ג לקרות ואח"כ בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין אמר ר' חנני' קראי מסייע למתניתין והמשלח את השעיר לעזאזל מה כתיב ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אמר ר' מנא ואפילו כאהן דתנינן תנא בריי' אתי' היא כאנש דסליק מטברי' לציפורא עד דהוא בטברי' אמרינן בציפורי הוא יתיב ופי' הפ"מ דהא דכתיב בתרי' ואת פר החטאת לא שיהא זה מיד אחר שלוחו של שעיר הוא דקאמר אלא דומה לאדם דסליק מטברי' לציפורא ובעוד שהוא בטברי' אומרים עליו בציפורי הוא יושב כו' ואף כאן אף שלא הגיע הזמן להוציא אימוריהן ולשלח לבית השריפה עד אחר קריאת הפרשה קורא המקרא את פר החטאת כלומר כשיגיע הזמן יעשה כך וא"כ יוכל לתרץ הכתוב אפי' כהאי תנא ברא:

וצריך לבאר דלמה הוצרך התנא ברא לדחוק ולפרש הכתוב דהא דכתיב ואת פר החטאת ואת שעיר כשיגיע הזמן אמאי לא מפרש כתנא דמתניתין דהיינו מיד ע"כ נראה לי דלתנא ברא הוקשה דלמה יקרעו להוציא את אימוריהן הא האימורין יטמאו דכיון דסופן לטמא טומאה חמורה מטמא אוכלין ומשקין ואף שיקטירם אח"כ עכ"ז הוא מטמא את האימורין א"כ היה יותר טוב שיקרעו את הפרים ושעירים הנשרפין לאחר שילבש בגדי זהב ואז הציץ מרצה וע"כ אומר אית תניי תני בא לו כה"ג לקרות ואח"כ קורען ומוציא את האימורין וא"כ יכול להיות בבגדי זהב וכמו דאמרינן בירושלמי רפ"ז דיומא ר' יסא בשם ר' יוחנן רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן ועיין בפ"מ ובק"ע ועיין ביומא (דף ס') צורך פנים כפנים דמי וא"כ לתנא ברא דקורען ומוציא את אימוריהן היינו לאחר קריאת הכה"ג א"כ יכול להיות בבגדי זהב וא"כ הציץ מרצה אבל לתנא דמתניתין דתנן קורען ומוציא את אימוריהן קודם קריאת הפרשה והכהן גדול עודנו לבוש בגדי לבן ואין הציץ מרצה:

וא"כ אתחלתא דטומאה היינו בלא ציץ והתוס' כתבו ביבמות (דף צ') בד"ה והא הכא כו' תימא דבהקומץ רבה (דף כ"ה) ובפסחים (דף פ') פריך להו אהדדי ומשני רבינא ורב שילא חד אמר טומאה בין בשוגג בין במזיד זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה וחד אמר איפכא כו' ונראה לר"י דבהא פליגי דמר סבר בטומאה איכא למיקנס במזיד דהוי אתחלתא דפסולה ולא עביד מצוה בשעה שמטמא ומר סבר בזריקה שייך למקנס טפי שמקריב דבר טמא לגבוה וזילא מילתא טפי וא"כ הכא נמי בשעה שהוא נוטלן עדיין לבוש בבגדי לבן ואין הציץ מרצה:

ובזה יתבאר הא דאמרינן ביומא (דף ז') דתנן ציץ בין שישנו על מצחו בין שאינו על מצחו מרצה דברי ר' שמעון ר' יהודה אומר עודהו על מצחו מרצה אין עודהו על מצחו אינו מרצה אמר לו ר' שמעון כה"ג ביוה"כ יוכיח שאין עודהו על מצחו ומרצה אמר לו ר' יהודה הנח לכה"ג ביוה"כ שטומאה הותרה בציבור אבל ר' שמעון סובר דטומאה דחויה היא בציבור דכה"ג ביוה"כ יוכיח והוא ממה שאמרה תורה שיקרע פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין כשהוא עדיין לבוש בגדי לבן וא"כ קשה דהא מטמא את האימורים משום שסופן לטמא טומאה חמורה וע"כ מטמא טומאת אוכלין ואמאי לא יקרע פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין לאחר שהוא לבוש בבגדי זהב ור"ש סובר דטומאה דחוי' היא בציבור וא"כ מוכח מזה דהציץ מרצה בין שישנו על מצחו בין שאינו על מצחו:

ובזה תירצתי שם קושית התוס' ביומא (דף ז') שכתבו לא ידענא מאי ראיה מייתי מיוה"כ דאפילו כשאינו על מצחו מרצה דילמא לעולם אינו על מצחו אינו מרצה ויוה"כ היינו טעמא כיון דלא איפשר להיות על מצחו כו' אבל לפי מה שביארתי היה הקושי' דאמאי קורעין מתחילה בשעה שהוא לבוש עדיין בבגדי לבן הא יכול להמתין ולקורען אח"כ ועיין שם בספרי מרבה עצה (מאמר ה') שהארכתי בזה:

אך מ"מ צריך לבאר דלהירושלמי דמשני על הא דפריך אלא מעתה יטמאו האימורים ומשני כשפירשו או שאינו מטמא לחזור ולהטמאות ממנו וכיון דלהירושלמי מיבעי ליה אם מחוסר יציאה כמחוסר מעשה מאי טעמא לא פשטוה מהא דאם מחוסר יציאה לא הוי כמחוסר מעשה א"כ יטמאו האימורים בשעת נטילתן וא"כ אמאי לא היה קורען עד לאח"כ כיון שאין זמן הקטרתו אלא בטבילה שלישית למוספין ואימורי חטאת:

ע"כ נראה לי דהטעם הא דקורעין אחר שילוח של שעיר והוא מפני האימורין שלא יסריחו אם לא היו קורעין וכמו דאמרינן דשבת (דף ק"ט ז') ת"ר ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה דברי ר' ישמעאל כו' וחכמים אומרים מפשיטין את כולו בשלמא לר' ישמעאל כו' דהא איתעביד ליה צורך גבוה אלא לרבנן מ"ט אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן דאמר קרא כל פעל ה' למענהו והכא מאי למענהו איכא רב יוסף אמר שלא יסריח שהעור מחממו ומסריחו ואין זה כבודו להיות פרס אוכלי שולחנו מגואל מאי בינייהו איכא בנייהו דמנח אפתורא דדהבא ופרש"י שאינו מוטל בבזיון אבל לשמא יסריח חייש:

וע"כ היה ממהרין מיד אחר שילוח השעיר ואח"כ היו קורעין ומוציאין את האימורים שלא יסריחו והוא משום שאם מונחים בעור וגם הפרש בתוכם וכמו דכתיב על עורם ועל בשרם ועל פרשם א"כ יסריחו האימורים וע"כ היו ממהרים לשלוח השעיר המשתלח וכמו שאומרין האלכסנדריים מה שהי צפירא דין וחובי דרא סגיאין ואח"כ היו קורעין ומוציאין את האימורים והוא שלא יסריחו וכמו דאמרינן בפסחים (דף נ"ח) במאי קא מפלגי במיכמר בשרא קמיפלגי ר' ישמעאל סבר חיישינן למיכמר בשרא ור"ע סבר לא חיישינן למיכמר בישרא וכתבו התוס' דחיישינן למיכמר בשרא הואיל ואין הדחת קרביו דוחה שבת:

והא דמוציא האימורין אחר שילוח השעיר ולא קודם הוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דפסחים ה"ו) קרעו להוציא את אימוריו נתנם במגס והקטירן ע"ג המזבח כו' כתיב והזה ממנו מכולו וכתב הק"ע הכי גרסינן ויז ממנו גבי מילואים כתיב ודרשינן ממנו מכולו ולא ממקצתו אמר ר' אבינא ומלבד מזבח שלם ופי' שצריך שיהא הזבח שלם בשעת הזיית הדם ולפיכך לא קרעו עד אח"כ שבא להוציא את אימוריו (ועיין שם בק"ע) וא"כ לא היה יכול לקורען מתחילה ולקורען אח"כ וליטול את האימורים נמי לא היה יכול והוא שלא יסריחו האימורין וע"כ אמרינן ביומא (דף ס"ז) בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין קרען והוציא את אימוריהן נתנם במגס והקטירן ע"ג המזבח ופריך הגמ' והקטירן כו' וכי עכשיו הוא מקטירן והלא עודנו לבוש בבגדי לבן ועדיין עליו לקרות הפרשה בבגדים הללו ואח"כ יטבול וילבש בגדי זהב לאילו ואיל העם ויטבול שנית להוציא כף ומחתה ויטבול שלישית למוספין ואימורי חטאת וע"ז אומר אלא אימא להקטירן ע"ג המזבח והא שהיה קורען ונוטל האימורים היינו שלא יסריחו וע"כ הי' קורעים אף שהוא לבוש עדיין בבגדי לבן וא"כ נטמאו האימורים קודם אך שהיו ניתזין בכל כחן ולא נטמאו בשעת פרישתן וא"כ קשה לר"מ שסובר דטומאת בית הסתרים מטמא וכן לרבינא דאמר בפסחים (דף פ"ה) דחיבורי אוכלין לאו חיבור הוא וכדמפרתי דמי ועיין תוס' שם בד"ה טומאת בית הסתרים ובתוס' ד"ה ולבונה כו' אך הוא משום שלא יסריחו:

וע"כ אמרינן בירושלמי (פ"ו דיומא ה"ו) בא לו אצל פרו אנן אנן תנינן בא לו אצל פר ואצל שעיר הנשרפין אית תניי תני בא לו כה"ג לקרות אמר ר' חנינא קרא מסייע למתניתין והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו מה כתיב בתרי' ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אמר ר' מנא ואפי' כאהן דתני תנא בריי' אתיא היא כאנש דסליק מטברי' לציפורי עד דהוא בטברי' אמרי בציפורי יתיב:

וצריך לבאר עוד למאי כתבי' רחמנא קרא הכי אך הענין הוא שהיה צריך מיד להוציא האימורין בשביל שלא יסריחו וע"כ כתיב מיד שצריך לקרוע אך העיכוב הוא בכדי שיטול האימורים לאחר שבא לו כה"ג לקרות ואז הוא בבגדי זהב דהציץ מרצה ע"כ מאחרין בהאימורין:

וע"כ אמרינן בירושלמי (פ"ה דחגיגה ה"ב) ר' יוסי בר בון בשם ריב"ל בכל יום כה"ג מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר כו' ר' עקיבא בשם ריב"ל לא היה עושה כן אלא בשבתות ויו"ט אית תניי תני הציץ מרצה על מצחו ואית תניי תני אפי' בזוית מ"ד הציץ מרצה על מצחו והיה על מצחו תמיד מאן דאמר אפי' בזוית מהדא דיוה"כ מאן דאמר הציץ מרצה על מצחו מסייע ליה לר' יוסי בר בון (פי' דבכל יום כה"ג מתלבש בכליו והוא בכדי שיהא הציץ מרצה) מאן דאמר אפי' בזוית מסייע לי' לר' עקיבא (פי' דכיון דמרצה אפי' הוא בזוית ע"כ לא היה מתלבש בכליו אלא בשבתות ויו"ט) וע"כ איפשר דהא דאומר בירושלמי (פ"ו דיומא ה"ו) אית תניי תני בא לו כה"ג לקרות כו' יהיו מחולקים בזה אם הציץ מרצה על מצחו דווקא או אפי' בזוית דלתנא דמתניתן הציץ מרצה אפי' בזוית וע"כ הי' נוטלים מתחילה האימורין ולתנא דברייתא אינו מרצה אלא על מצחו וכמו דאמרינן בחגיגה אית תניי תני כו' אך כל זה אי אמרינן דמחוסר יציאה לאו כמחוסר מעשה דמי אבל לפי שיטת הש"ס דילן זבחים (ד' ק"ה) דאמרינן בתר דבעי הדר פשטה מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי וא"כ לא נטמאו האימורין ועיין בספרי מ"ע (מאמר ה'):

תוכן העניינים

מרבה תבונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה