אור ברסלב

מרבה לספר על הגדה של פסח· רבי ידידיה טיאה ווייל

נרצה · זבח פסח

ויהי בחצי הלילה

פסקה ב

ואמרתם זבח פסח כבר דרשה בזה ר"ג דחייב לומר ג' דברים בלשון אמירה. והפייטן אמר בלשון צחות ואמרתם אמירה זו במקום זבח ר"ל זבחי תודה על הנסים שנעשו בימי פסח. באומץ גבורתך הפלאת ר"ל גבורות נפלאות שלא כדרך הטבע קודם יציאת מצרים ובשעת י"מ וכן לאחריו ומה שיהי' לעתיד:

בראש כל מועדות נשאת פסח כי המצוה שצוה הקב"ה במועדו' בראשונה הי' פסח וכמ"ש רש"י דראוי הי' התורה להתחיל מחודש הזה לכם. ולדעת ר"ש לענין בל תאחר בעי כסדרן וחג המצו' תחילה. וגם לאידך מ"ד בכל פע' שמזכי' המועדו' בתורה לעול' כתי' חג המצו' בראשונה:

גלית לאזרחי חצות ליל פסח כמ"ש לעיל כשרדף אחרי המלכי' דכתיב ויחלק עליה'. או דמאמר ברית בין הבתרים הי' בליל שמורים (בי"ר דף פ"ח ע"ב בשם תרגום ובמערבית בליל א' דפסח. ובילקוט דאסתר דף קע"ג ע"ג בליל פסח נגלה הקב"ה לאברה' ויוצא אותו החוצה) ובזה נר' הא דכתיב בסוף פ' בא ומושב בני ישראל כו' הי' ארבע מאות ושלשים שנה. דהיינו מלידת יצחק עד יריד' אבותינו למצרים קץ שנה. ורד"ו שנים היו בשעבוד. ושלשים שנה מברי' בין הבתרים. וכיון שקיבל עליו אברהם הגזרה ועבדום ועינו אות' וכו' נחשב לשיעבוד. כמו דמצינו בקבל' תענית דקבלה נחשב כמו תענית ודרשו רז"ל דיליף מדניאל שא"ל המלאך מיום שנתת לבך להתענות איש חמודות אתה. שוב ראיתי בסדר עולם רבה פ"א וז"ל אברהם אבינו הי' בשעה שנדבר עמו בברית בין הבתרים בן שבעים שנה שנ' ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגומר. עכ"ל:

פסקה ג

דלתיו דפקת כחום היו' בפסח וזה הי' יום שלישי למילתו כמ"ש רש"י וא"כ הי' נימול בי"ג לניסן. וקשה לפמ"ש התשב"ץ והביאו הש"ך סוף הלכות מילה דמילה שלא בזמנו אסור לימול ביום חמשי וששי כדי שלא לחלל שבת ברפואתו. וא"כ שני ימים לפני י"ט נמי אסור א"כ היאך מל עצמו קודם י"ט הלא קיים אברהם אבינו כל התורה אפי' ערוב תבשילין. וביותר קשה לפמ"ש תוס' בר"ה דף י"א ע"א בשם פר"א דביום כיפור נימול אברהם אבינו. וי"ל ניהי דקיים אברהם כל התורה אפ"ה לא נחשבים כל מצות תורה רק כמו מצות דרבנן דהא לא נצטוה. אמנם על המילה נצטוה מן הקב"ה וזה חשיב כמצות דאוריי'. ואתי דאוריי' ודחי דרבנן:

הסעיד נוצצים עוגו' מצות בפסח. ואפש' דרמז כמ"ד כמלאכי' נדמו לו א"כ לפי הפייטן הי' זה בט"ו בניסן. וגם לידת יצחק הי' בט"ו בניסן דהא שרטו להם סריטה בכותל למועד כעת חי' ולשרה בן ועיין בתוס' דר"ה דף י"א ד"ה שנולדו אמנ' בב"ר פ' מ"ח אי' לושי ועשי עוגו' הדא אמרה בפרוס פסח הי' ע"ש משמע אמצע פסח הי' וצ"ל מדרשו' חלוקו':

ואל הבקר רץ זכר לשור ערך פסח. מפרשים עש"ה (דברים ט״ז:ב׳) וזבחת פסח וגו' צאן ובקר מלמד שחגיגה באה עם פסח עכ"ל וזה ניחא לרב בפסחי' דף ע'. אבל בגמ' שם מפרש בקר על חגיג' ט"ו וכן נר' מדברי הפייט דהא חגיג' י"ד נאכל בלילה. ואם נשאר אוכלין ביום לרבנן דפליגי על בן תימא נאכל ביום ט"ו אבל השחיטה דחגיגה הי' בע"פ. ויותר נר' שאנו קורין בתורה בפסח שור או כשב וכו' לזכ' לשור שרץ אברה' זכר לשור זה ערך פסח כלו' לערך זה אנו קורין בתורה שור:

פסקה ד

זועמו סדומים ולוהטו באש פסח. הנה במערבית דליל ב' יסד רבי' מאיר ל"ש זדים רידוי שפך שלח ידו הפך בלילי חג פסח משמע דהפיכת סדום הי' בליל שמורים. ולפי הפייטן הי' ביאת מלאכים ביום ט"ו בניסן. והפיכת סדום הי' ביום שלאחריו. ודוחק לומר כיון דנמסר השליחות בידם הוי כאלו כבר נעשה המעשה. ויותר נר' דליל שימורים לאו דווקא רק בלילי פסחים ר"ל בשאר לילי דפסח:

חלץ לוט מהם ומצות אפה בקץ פסח. ולא ידעתי מהו בקץ פסח דאי פירושו בסוף פסח זה אי אפשר דהא ביום ט"ו לערב באו המלאכים אל סדום ולמחרתו נהפך סדום. ונר' דר"ל בקץ י"ט ראשון של פסח אפה מצות עש"ה ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו ובב"ר פרשה נ' כ' שרדה סדום בי"ו בניסן ונכון:

טאטאת אדמת מוף יניף בעברך בפסח לשון כיבד עש"ה וטאטאתי במטאטא השמד עיין ר"ה דף כ"ה. קאי על כל אלהי מצרים שנתקלקלו כל אלהותם דכתיב גם באלהי מצרים אעשה שפטים מוף ונוף כן נקרא ארץ מצרים:

פסקה ה

יה ראש כל און מחצת בליל שימור פסח. מרמז לעשרה מיני בכור שנהרגו במצרים ואמר לשון מחצת שאין הקב"ה הרג בעצמו הבכורים רק עש"ה ועבר ה' לנגוף בארץ בנגיפה בעלמא ומלאכי הרעים הרגו אחריו כמ"ש לעיל בפסקא לא ע"י מלאך:

כביר על בן בכור פסחת בדם פסח. ישראל נקרא בכור עש"ה בני בכורי ישראל ונצולו בדם פסח הנתון על המזוזות ומשקוף ופסחת לשון חמל ודלג ובמכילת' הרי שהי' מצרי בבית ישראל שומע ניצל בגינו ת"ל ופסחת עליכם אני חס ואין אני חס על מצרי' הרי שהי' ישראל בבית מצרי שומע אני ילקה בגינו ת"ל ולא יהי' בכם נגף בכם אינו הווה אבל במצרים הווה עכ"ל:

לבלתי תת משחי' לבא בפתחי בפסח עש"ה ופסח ה' על הפתח ולא יתן משחית לבא אל בתיכם לנגוף וכמו שדרשו בב"ק דף ס' ע"א ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר מכאן מכיון שניתן רשות למשחית שוב אינו מבחין בין טוב לרע עכ"ל וקשה א"כ מצרי בבית ישראל. או ישראל בבית מצרי מי הרגם כמ"ש לעיל ואולי י"ל כיון דהנגיפה הי' ע"י הקב"ה בעצמו. רק המשחית הי' הורג. א"כ באמת דאותו מצרי בבית ישראל או ישראל בבית מצרי לא נהרגו ע"י משחית רק היו נגופים עד אור הבוקר:

פסקה ו

מסוגרת סוגרה בעיתו' פסח. הוא יריחו כי ממחרת הפסח אכלו מעבור הארץ דהיינו ט"ז בניסן. וביום י"ז התחילו להקיפו ז' ימים ונפל חומת יריחו בכ"ג בניסן וכל ימי פסח יריחו מסוגרת מבפנים וסוגרה מבחוץ ואית' במדרש דנכבש יריחו ביום השבת. וא"כ הי' ז' באדר חל ביום רביעי בשבת צא וחשוב למפרע וק' הא משה רבינו דמת בז' באדר הי' בשבת ועיין בתוס' דמנחות פרק התכלת ויש ליישב:

נשמדה מדין בצליל שעורי עומר בפסח זהו חלום מדין כמ"ש בשופטים ז'. הנה במערבית ליל ב' דפסח ז"ל ל"ש סיע צדק נעורי'. צליל לחם שעורי' בלילי חג הפסח משמע דהי' זה בליל שמורי' וקשה דהא אי' במדרש וכ"כ רש"י (בשופט' ס"ו פ' י"ג) שאמ' גדעון איה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו פסח הי' אמר לו אמש הקרני אבא את הלל וכו' והמעשה דצליל עומר הי' כמה ימים לאחריו והיאך יכול להיות צליל עומר בליל שימורי'. לכך נר' דהי' המעשה דצליל עומר בסוף יום שביעי של פסח וליל שמורים לאו דווקא רק בלילי פסחים עיקר רק דכל ניסים קרי לי' ליל שמורים:

שורפו משמני פול ולוד ביקד יקוד פסח. עש"ה ישעי' (יוד) במשמניו רזון ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש ר"ל במשמניו נעשה הון כי נתייבשו הבשר והעצמות תחת כבודו אלו הבגדים יקד יקוד כיקוד אש שריפת נשמה וגוף קיים כדי שיוכלו ישראל ליקח בגדיהם:

פסקה ז

עוד היום בנוב לעמוד עד געה עוגת פסח עש"ה ישעי' עוד היום בנוב לעמוד כדאי' בחלק דף צ"ה שהי' נוב עשרה ימים מירושלים ובא בחד יום וכשראה ירושלים הניף בידו ובזהו. ואמר קרתי' זעירתי' למחר אכבשינהו ויצא מלאך ה' והרגם בליל המקדש חג:

פס יד נתנה לקעקע צול בפסח במעשה דבלשצר דניאל (ה') בי' בשעת' נפקין אצבעין די יד אינש וכתבן. לקעקע לעקר צול זה בבל דכתיב בישעי' (מ"ד) האומר לצולה חרבי מפני שבבל עמוקה מכל:

צפה הצפית ערוך השולחן בפסח. עש"ה ישעי' (כ"א) ערוך השולחן צפה הצפית הצפית הוא המנורה כי בי' בלילה קטיל בלשצר ודריוש מדאי קיבל מלכותי' ומפרש צפה האיר המנורה כי לקבל נברשת' כתבה פס יד. ולמה מפני ערוך השולחן שהי' משתכר בכלי קודש בפסח:

פסקה ח

קהל כנסה המזה לשלש צום בפסח. עפ"י הגמ' דמגילה דף ט"ו ויעבור מרדכי רב אמר שהעביר יום טוב ראשון של פסח בתענית ופרש"י בי"ג בניסן נכתבו האגרת ונתנו הדת בשדשן וי"ד וט"ו התענו ובי"ו נתלה המן לערב עכ"ל. וצ"ע דהא כתי' ויהי ביו' השלישי ותלבש אסתר מלכות ר"ל ביום השלישי לתעני' וכו' ובקשה מהמלך שיבא הוא והמן אל המשתה למחר וכו' וסיפר המן כבודו שהוא נקרא למחר עם המלך למשתה אסתר וכו' וזרש נתנה עצה לעשות עץ גבוה חמשי' אמה ובבוקר אמור למלך לתלו' עליו וכו' ובלילה ההוא נדדה שנת המלך. וצ"ל דנדדה שנת המלך הי' בליל י"ו של ניסן כי ביום ט"ו הי' שרוי בתענית. וקשה הא אי' במדרש ובתרגום בלילה ההוא נדדה הי' בליל שימורים בליל ט"ו. וצ"ל דמדרש' חלוקות הן ומה מאוד תמי' לי דאנו אומרים בליל ראשון עוררת נצחך עליו בנדוד שנת לילה הרי דס"ל דהי' נדד שנת לילה בליל ט"ו. וא"כ צ"ל דיו' שלישי לתעני' הי' בערב פסח. וא"כ היאך אנו אומרי' בליל שני לשלש צום בפסח הא כבר נשלמו הצומות בערב פסח וסותרי' דברינו זה את זה ועיין בתוס' דר"ה דף כ"ז שהקשו כמו כן על מ"ד בתשרי נברא העול'. וראיתי במהרש"א בח"א דכ' וז"ל וצ"ל דאין מוקדם ומאוחר דזה המעשה דבלילה ההוא נדדה שהי' בליל ט"ו הי' קודם מעשה ותלבש אסתר שהי' ביום ט"ו ע"ש ולא זכיתי להבין דבריו דמקרא מלא דיבר הכתוב שבא המן באותו לילה לתלות למרדכי אשר הכין לו עפ"י עצת זרש אשתו וכבר סיפר לזרש וגם למחר אני קרוא לה עם המלך. ודע דאם נאמר דבליל שמורי' נדדה שנת וכו' צ"ל דמה דכתיב ויהי ביום השלישי כי מעשה דהמן ואחשורוש הי' ביום י"ב ניסן ובו ביום כבר נודע הדבר למרדכי והודיע מרדכי לאסתר והתחיל להתענות ג' ימים מן יום י"ג י"ד ט"ו וביום י"ג נקראו סופרי המלך. ושפיר הוי יום שלישי למכירה בערב פסח. ואפשר לומר דאסתר התחילה להתענות ביום י"ב לעת ערב וא"כ נשלמו הג' ימים דתענית ביום ראשון של פסח. אבל מרדכי גזר על כל יהודים לישב ג' ימים הי' ביום י"ג כשנקראו סופרי מלך והתענו יום י"ד ט"ו ט"ז וכ"כ רש"י בגמ' וישב מרדכי לשקו ולתענתו ופרש"י יו' שלישי לתעניתו שהי' התחיל להמענו' ביום י"ד ומה שקרא המקרא ליו' אתמול ויהי ביום הג' ותלבש אסתר מלכות יום ג' לשלוח הרצים עכ"ל וכן הילקוט סי' תתרנ"ו כ' דגזר להתענות יום י"ד ט"ו ט"ז. וא"כ קשי' דברינו מתנגדים בשני לילות. אמנם הנלע"ד דבאמת בימי כורש הראשון עלו חגי זכרי' מלאכי וזרובבל לא"י. והם היו קובעין ומעברין החודש ולא הגיעו שלוחים ב"ד לשושן והיו עושין שני י"ט מספק. וא"כ בלילה ההוא נדדה היה בליל ט"ז ספק ט"ו וקרי לי' שפיר ליל שמורים כמו שפסק בש"ע דגם ליל שני נקראו ל"ש ולא צריך לקרות ק"ש וא"כ לענין עומר הוי ט"ז ואפ"ה נקרא ל"ש כמו שאנו עושין ומיושב קושי' מהרש"א והוא נכון:

ראש מבית רשע מחצת בעץ חמשים בפסח. כמו שדרשו המן מן התורה מנין דכתיב המן העץ וכו' וכ' רוקח כמו שיש ע' פסוקים מן בראשית עד המן העץ כך יש ע' פסוקי' מן ויתלו שניהם על עץ עד ויתלו המן וכו' וכן מאגרת המן עד אגרת מרדכי ע' ימים ע"ש בסי' רל"ו. והכוונה ראש מבית רשע דהיינו מבית עשו כי הוא ביקש לעקור הכל והשיב גמולו בראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ:

שתי אלה רגע תביא לעוצית בפסח. עש"ה ישעי' (מ"ז) שתי אלה רגע ביום אחד ושם נאמר על בבל שהי' נהפך בל"ש כמ"ש למעלה. אבל כאן מפרש לעוצית דהיא ארץ עוץ שכ' רש"י באיוב דא קונסטאנטינא רבתי' ור"ל כמו ששמר רגע חצות לי"מ כן יהי' רגע חצות לילה בגאולה העתידה בליל זה וזהו כוונת במערבית ליל א' כגיבור על אדום חצה. והא דאמר שתי אלה רגע דמשה אמר כחצות כדאי' בריש ברכות דהי' מסופק אם יהי' רגע סוף חצו' ליל' ראשון או יהי' הרגע דתחילת חלק שני מחצות לכך אמר כחצות וזהו כוונת הפייט שתי אלה רגע ר"ל דגם הוא מסופק ור"ל כחצות דהוא אמצע לשתי רגע:

תעוז ידך ותרום ימינך כליל התקדש פסח. כי יד על כס יה ויהי' השם שלם וזהו תעוז ידך. ותרום ימינך דכתיב ימינך ה' נאדרי בכח ויאמרו שירה והלל כליל התקדש פסח או די"ל דימין רמז לתחית מתים כדכתיב בדניאל ותעמוד לגורלך לקץ הימין:

תוכן העניינים

מרבה לספר על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה