מרבה לספר על הגדה של פסח· רבי ידידיה טיאה ווייל
נרצה · ויהי בחצי הלילה
פסקה ג
אז רוב נסים הפלאת בלילה. באשר שהוא חיבר דרך שירה מתחיל בלשון אז כמו אז ישיר משה אז ידבר יהושיע וכדומה. ונקט נסים נפלאות כי יש לפעמים נס שהקב"ה יזדמן לו דבר בעת הצורך נס דרך הטבע. אבל אם הוא נס שלא כדרך הטבע אז נקרא נס נפלא. וזהו נסים הפלאת שלא כדרך הטבע בלילה שנמצאו שונאי ישראל חייבים אפי' בלילה דדרשו על ידין אומים במישרים שדן את ישראל ביום שעושין מצות ואו"ה בלילה בשעה שהן ישנים ולא עושין עבירו' אפ"ה דן לחובה את או"ה:
בראש אשמורה זה הלילה אתי' כמ"ד ריש ברכו' דארבע משמורות הוי לילה וא"כ בחצות הוא ראש של שני אשמורה וכבר כתבתי בפסקא מעשה בר"א דחלק ראשון מן הלילה נקרא ליל. וחלק שני נקרא לילה. וז"ש בראש אשמורות זה הלילה תחילת חלק ב' הנקרא לילה:
פסקה ד
גר צדק נצחתו כנחלק לו לילה. ואעפ"י שקיים אברהם אבינו כל התורה אפי' עירוב תבשילין והיאך עשה מלחמה בי"ט. וצ"ל כדי להציל נפשות מותר ואפשר לתת טעם הא דלא רצה ליקח מחוט עד שרוך הנעל ממלחמה זו אעפ"י שאמר הכתוב שלא יאמר אני העשרתי את אברם. הלא באמת דבר קטן הי' לו ליקח ועוד דהא מציל מגייסות הוא שלו דהוי הפקר. ובוודאי זה התירץ אני העשרתי הוא אמר רק לפני אנשי סדום. אבל טעמו של אברהם הי' כמו גבי יריחו שהחרים יהושיע את כל הביזה משום דהוא נעשה הכיבוש בשבת וס"ל מה היא קודש אף מעשיה קודש ואסור להנות ממעשה שבת כך הי' סבר אברהם להחמיר הואיל ונעשה בי"ט אסור להנו' ממעשה יום טוב. לבד מאשר יאכלו הנערי' לגבי דידהו לא החמיר:
פסקה ה
דנת מלך גרר בחלום הלילה. מזה הקשה דודי הגאון מהראב ז"ל לפי דברי החולקי' על רבה תוספאה ואומרי' דאין אשה מתעברת י"ב חדשים. הלא יצחק נולד בפסח וא"כ למה צר הקב"ה קלסתר פנים דיצחק כאברהם מפני ליצני הדור שיהיו אומרים מאבימלך נתעברה שרה. הלוא מעשה דאבימלך הי' בפסח וא"כ יש י"ב חודש ובפרט אי נאמר דאותו שנה מעוברת הי' כדאי' בר"ה א"כ קשה לכ"ע. ואע"ג דאין מביאין ראי' מן אגדה דהא בגמ' דר"ה דף י"א מוכח דבאו המלאכים בחג הסכות וילדה בפסח. ואלו הפייט דאמר הסעיד נוצצים עוגות מצות וכו' ש"מ דס"ל דבאו בחג הפסח א"כ חולק על הגמ' שלנו והי' כמו שתי שנים בין מעשה דאבימלך עד לידת יצחק ולא שייך כלל דברי לצני הדור אפ"ה נראה גם זה ליישב. דבמדרש אית' מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה מפני שליצני הדור היו אומרים שהוא אסופי מן השוק. והוציאה דדיה והניקה לכל הבנים הנמצאים שם. ויש להבין היאך יכולין לומר שהוא אסופי הלא יש לחקור אצל המיילדת ובני ביתה אם הי' שרה כורעת לילד וישבה על משבר והיתה יולדת. וצ"ל דליצני הדור היו אומרים שאינם מאמינים להם למיילדת ובני ביתה כי בצע כסף לקחו ומעתה נדחה הראי' אותו כת דליצני הדור היו אומרי' שמאבימלך נתעברה שרה וכבר ילדה יצחק ד' או ה' חדשי' מקודם פסח רק דשרה העלימה הלידה במתכוין כדי שלא יאמרו מאבימלך נתעברה שרה כי בי"ג חדשים אי אפשר להתעבר ונתנה שוחד לבני ביתה שלא לפרסם הדבר. לפיכך צר הקב"ה קלסתר פניו דיצחק כמו אברה'. והכל יאמרו אברה' הוליד את יצחק. הנה בגמ' דר"ה דף י"א יליף דבפסח נולד יצחק מקרא. ויש להביא עוד ראי' דהקב"ה גזר ארבע מאו' שנה על בניו של אברה' ובוודאי הי' במלואם. והנה התחלתן הי' משנולד יצחק. ויציאת מצרים הי' בפסח ואי שנים שלימות היו א"כ בוודאי בפסח נולד יצחק. וכן פרש"י בחומש פ' בא סי' י"ב פסוק מ"א בט"ו בניסן באו מלאכים אל אברהם לבשרו. בט"ו בניסן נולד יצחק בט"ו בניסן נגזרה גזרת בין הבתרים עכ"ל:
הפחדת ארמי באמש לילה. הוא לבן כדכתיב ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה והוא ליל שימורים. נמצא השיג ליעקב ביום א' דפסח דהא ויברח יעקב הי' ששה ימים קוד' פסח כדכתי' ויוגד ללבן ביום השלישי וכו' וירדוף אחריו דרך שבעת ימים ופרש"י כל אותן ג' ימים שהלך המגיד ללבן הלך יעקב ג"כ ג' ימים ובז' השיגו לפ"ז הי' בורח מלבן ביו' ח' לחודש ניסן והוא תחילה להקמת משכן וסוף ימי מלואים. אך הא פלא בעיני א"כ היאך מסדר בחרוז הסמוך וישראל ישר לאל ויוכל לו לילה דהי' נמי בליל פסח וכ"כ הפיוט במערבית דליל שני. וא"כ צ"ל דמה שהאביק יעקב עם המלאך הי' בשנה שנית של ויברח יעקב ותמוה דהא בסוף פ"ק דמגילה דף י"ז תני' יצא מארם נהרים ובא לו לסוכות ועשה שם שמנה עשר חודש שנ' ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית בימי חורף ולמקניהו עשה סוכות קיץ. ובבית אל עשה ששה חדשים והקריב זבחים לאלקי אביו וכל נסיעתו ששהה בדרך לא הי' רק שתי שני' הרי דמוכח דלא הי' זמן מרובה בין יציאתו מבית לבן להאבקו עם המלאך. ודוחק לומר דבאותו יום שפירש מלבן שלח מיד מלאכים לעשו ובו בלילה האביק המלאך עמו וקרא ליל שמורים הואיל שעשה יעקב שני ימים פסח מפני שהי' בח"ל ולכך קורא גם ליל שני ליל שמורים. אמנם מה מאוד קשה הדבר לומר שכל כך הי' עשו והר שעיר סמוך להם. ותו ק' דהא כתיב וישכם לבן בבוקר וא"כ הי' בליל שני יעקב ולבן יחדיו וצ"ע:
פסקה ו
וישראל ישר לאל ויוכל לילה. ונר' דרמז לו המלאך לפי מה דאי' בזוהר דשס"ה גידין הם כנגד ששה ימים דשנה וגיד הנשה הוא כנגד תשעה באב. ולפי סימן דא"ת ב"ש כמו שחל ליל א' דפסח חל ליל ט"ב ורמז המלאך וירא כי לא יכול לו מפני שהוא ליל שמורים ויגע בכף ירכו דהוא גיד הנשה שהוא לעומת ליל פסח. והיינו ליל ט"ב:
פסקה ז
זרע בכורי פתרוס. דהיינו מצרים כדכתיב ומצרים ילד את לודים ואת פתרוסים. ונקט זרע להורות אפי' מעוברות הפילו ילדיהן הבכורים או דמרמז אפילו בכור מאב דאינו רק זרעו נמי הוכו. דכתיב וה' הכה כל בכור כל לרבות הכל מין בכור:
חילם לא מצאו בקומם בלילה. היינו ממונם. או די"ל חילם וכחם דהיינו ע"ז שלהם כדכתיב ובכל אלקי מצרים עשה שפטים מלשון תאזרני חיל למלחמה. או דהוא לשון אנשי חיל כמ"ש בשם המדרש דבכורי' הרגו באבותיהם ששים ריבוי והם היו אנשי גבורי חיל. וכשיצאו ישראל ממצרים לא מצאו אותם אנשי חיל:
טיסת נגיד חרישת סלית בכוכבי לילה כצ"ל בכוכבי. כדכתיב בסיסרא מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם. טיסת לשון מעופף שהי' ממהר כאשר ידאה הנשר סיסרא שהוא נגיד ושר צבא של מלך היושב בחרושת גוים הי' בליל השמורי' לא מצינו בקרא דהא מלחמ' וכיבוש סיסרא בלילה. ואי משום כוכבי' דאפשר דגם ביום נעשה זה דהא שטח רקיע הוא מלא כוכבים ועומדים גם ביום רק שאין נראין מפני אור היום והראי' בליקו המה כוכבים נראין ביום. וגם יש לפרש כוכבים ממסילותם כי היו מכשפים והורידו השפעת מזלות שלהם וכוכביהם להיות מתגברים על ישראל ורשי' פי' במ"ק גבי אורו מרוז אמרי לי' שהוא כוכבא דהיינו מזל של סיסרא. ואי' במדרש שהי' באים עם סיסרא ארבעים אלף ראשי גייסות וכל אחד הי' מאה אלף. ובן ל' שנים הי' וכבש כל העולם בכחו ולא הי' כרך שלא הי' מפיל חומה בקולו ואפי' חי' שבשדה כיון שהי' נותן עלי' קולו לא הי' זזה ממקומה אמרו כשהי' יורד לרחוץ בנחל קישון הי' עולה בזקנו כמה מאכל לבני אדם דגים. וט' מאות סוסים במרכבתו ובחזירתו לא הי' אחד מהם חוזר בשלום עכ"ל וא"כ לכל אלו חיילות היו מזלות הרבה והיו עמו ל"א מלכים שעזרו בתנם (מדרש ילקוט דף י' ע"א) ולא יש רמז כלל דהי' בלילה. ואח"כ ראיתי בילקוט דאסתר דף קע"ג ע"ג בליל פסח הי' מלחמ' סיסרא דכתיב הכוכבים ממסלותם. אך הא קשי' דאי' במדרש ילקוט דף ט' ע"ג בשעה שאתה עושה לנו ניסים ביום אנו אומרי' שירה ביום דכתיב ותשר דבורה וכו' ביום ההוא לאמר ובשעה שאתה עושה ניסים בלילה אנו אומרים שירה לפניך בלילה דכתיב השיר יהי' לכם כליל התקדש חג עכ"ל הרי דהי' ביום. ואפשר דכוכבים ממסלותם נלחמו בלילה. אבל ביום שלאחריו הא הרדיפה וכבישה של ישראל על סיסרא ועוזריו והיתה השירה על גמר המלחמה:
פסקה ח
יעץ מחרף לנופף אווי הובשת פגריו בלילה. הוא סנחרב כדאי' בילקוט מלכי' דף ל"ז ע"ג הציץ רבשקה על החומה ושמע שהיו קורין את ההלל ואמר לסנחרב חזור לאחוריך כי ניסים נעשה להם בזה והי' סנחרב מבזה את הדבר שנ' ינופף ידו על הר בת ציון עכ"ל וזהו לנופף אווי לשון תאוה מרוב תאותו לכבוש הי' מנופף. ולכך הובשת פגריו לשון יבש שריפת נשמה וגוף קיים ונתייבשו כל לחלוחית שבהם ונלע"ד דנעשה נס זה בליל שימורים משום דאי' בסנהדרין דף צ"ד בקש הקב"ה לעשו' חזקיהו משיח וסנחרב גוג מגוג רק הואיל שלא אמר שירה נענש. וכן אית' שם דף צ"ה ע"ב בא עליהם סנחרב במ"ה אלף איש בני מלכים יושבים בקרנות של זהב ועמהן שגלונות וזונות וה' אלף גיבורי' לבושי שריון (שריון קליפה) ובששים אלף אחזי חרב רצים לפניו והשאר פרשים וכן באו על אברהם וכן עתידין לבא עם גוג ומגוג ע"ש לכך נעשה אלו ניסים בליל שמורים להורות שכן יהי' סימן לבניו שנעשה להם נס בליל זה במשיח וגוג ומגוג:
כרע בל ומצבו באישון לילה. ע"ש פסוק בישעי' סי' מ"ו כרע בל קרס נבו. קאי על חזיון חלום הראשון ולא ידעתי שום רמז מזה בקרא ובמדרש. לכך נר' לפרש דקאי על הפכת בבל שחרבה בבל מאלי' מן השמים כמ"ש ישעי' י"ג והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה ופרש"י שתי פרעניות באו לה בשתי שנים דריוש הרג בלשצר ומלך שנה. ובשנה שני' נהפכה כמהפכת סדום. וכיון דבשנה שנהרג בלשצר הי' בליל פסח. א"כ מה שנהפכה בשנה שני' היה בליל פסח. דוודאי שנה תמימה הי'. והא דלא אמר מתחילה משתכר וכו' הלא מקדם בזמן הי'. לזה י"ל הואיל דבבל עיר המלוכה עם ע"ז שלה הי' קודם בלשצר בעולם לכך הקדימו בחרוזה:
לאיש חמודות נגלה רז חזות לילה. דהיינו מה שראה בחלום בשנת חדה לבל שאצר דניאל (ז') אבל המפרשים פירשו דקאי על שנגלה לדניאל חזיון החלו' ופשרי' דנבוכדנצר וזה הי' בליל שימורים ואם קבלה נקבל וכ"ה במערבית דליל ב' דפסח:
פסקה ט
משתכר בכלי קודש נהרג בו בליל' הוא בלשצר. נושע מבור אריו' פותר בעיתותי לילה הוא דניאל שקרא מה שכת' פס יד מנא מנא תקיל ופרסין. אע"ג שפותר הי' קודם שנהרג וה"ל להקדימו חרוז זה. אפ"ה משתכר הי' קודם שנ' פס יד:
שנאה נטר אגגי וכתב ספרים בלילה משמע דהי' הגזרה בליל שמורים ובו כ' ספרים וזה תמוהו דכל הגזרה לא הי' רק מי"ג אדר עד ט"ז בניסן שנתלה המן ונכת' בי"ג בניסן כדכתי' ויקראו סופרי המלך בחוד' הראשון בי"ג בו ויכתב ככל אשר צוה המן וכו' ואולי לא נגמרו הכתבים עד ליל שמורים. ויותר נר' כי בליל י"ד דניסן כאשר בא המן לביתו וסיפר כבוד עשרו וכו' וכל זה איננו שוה לי וכו' ותאמר לו זרש וכו' יעשו עץ גבוה וכו' ובבוקר אמור למלך ויתלו את מרדכי עליו. וייטב הדבר לפני המן. ואפש' שכתב ספרים לשלוח בבוקר לכל הנמצאים בשושן שיבאו לראות בתליות מרדכי וזהו שנאה נער האגגי על מרדכי וכתב ספרים בלילה לראות היאך נתלה מרדכי אבל באמת לו הכין:
פסקה י
עוררת נצחך עליו בנדד שנת לילה כדאית' בילקוט דף קע"ג ע"ג א"ר חמא כל בעלי שינה לא טעמו שינה כל אותה לילה ע"ש באריכות:
פורה תדרוך לשומר מה מלילה עש"ה ישעי' (ס"ב) פורה דרכתי לבד דהיינו מלכות הרביעי שומר וכו' עש"ה ישעי' (כ"א) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל (ופרש"י שומר ישראל מה תהא מן הלילה והחשכה) אמר שומר אתא בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו. ונר' לפרש כי מלכות אדום נקרא דומה מלשון וידום אהרן או מלשון תקנה דום ה' והתחולל לו. באשר שקץ הפלאות הוא נדמה ממנו ולא נגלה משא"כ קץ מצרים וקץ בבל. וקאמר דומה אלי מה שהוא בדוממת ממני אלי קורא משעיר. ר"ל מחמת שעיר שומר ישראל מה תהא עלינו בשביל הגלות הדומה ללילה. שומר מה מליל. ר"ל מה שהבטחתנו לגאול בליל שמורים. או כפי מ"ש למעלה דחצי לילה ראשונה נקרא ליל. וחלק שני נקרא לילה וזהו שאמ' שומר מה מלילה שעדיין צריכין להיות בגלות ושומר מה מליל מגלות שעבר. כלו' אימת הוא החצי מגלות. על זה בא התשובה אתא בוקר כלו' הגאולה ע"י משיח בן יוסף וגם לילה ר"ל שיבא מלחמות גוג מגוג שאז יהי' צרה גדולה לישראל אשר לא נהיתה בגוי מעול' אמנם אם תבעיון בעיו אם תבקשו שלא יהי' עוד לילה לאחר ביאת משיח בן יוסף אז שובו ואתיו כמו דאמרינן בעירובין דף מ"א שיכול לבא משיח בן יוסף לב"ד הגדול ויום שלאחריו משיח בן דוד. וז"ש פורה תדרוך דהיינו אדו' לשומר מה ר"ל מ"ה ימים מלילה לאחר ביאת משיח בן יוסף וכמ"ש למעלה. ועיין בת"ח בסנהדרין דף צ"ג פי' אחר:
צרח כשומר ושח אתא בקר וגם לילה כלו' זעק וצעק כראוי לשומר עמו ישראל לעד אתא בוקר שיבא גאולה ע"י מב"י וגם לילה שהוא חבלי משיח:
פסקה יא
קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה. עש"ה זכרי' (י"ד) והי' יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והי' לעת ערב יהי' אור ופרש"י לא אור נוגה כאור עוה"ב ולא לילה ולא עת צרה כצרת שיעבוד מלכיות שמקדם שימות משיחנו יהי' ואין בהם שיעבוד. והי' לעת ערב קודם שיגמור אלף שנים יהי' אור הנוגה וכל טוב האמור על ישראל עכ"ל:
רם הודע כי לך יום אף לך לילה עש"ה תהילים (ע"ד) כלו' לעתיד יודו העמים שגאל ישראל עמו. וגם יודו שאפי' בגלות הדומה ללילה נחלתו לא עזב ועמו אנכי בצרה שהשכינה ג"כ הי' בגלו' כדכתי' למענכ' שולחתי בבלה והיינו אף לך לילה:
שומרים הפקד לעירך כל היום וכל הלילה. עש"ה (ישעיהו ס״ב:ו׳) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה. ודרשו רז"ל מלאכים ממש יהיו שומרים על חומת ירושלים:
תאיר כאור יום חשכת לילה. שנ' וחפרה הלבנה ובושה חמה. כי לעתיד יאר הקב"ה באור הגנוז לצדיקים מששת ימי בראשית:
[וראיתי להדפיסים כאן:] במערבית דליל ב' דפסח מביא עוד שלשה דברים שנעשו בליל שמורים. בשמות רבה פט"ו ר"ח ניסן הוא חודש גאולה ובו עתידין לגאול וכו' ובו נולד יצחק ובו נעקד ובו קיבל יעקב הברכות ע"ש משמע העקידה הי' בפסח. אמנם מצינו מדרש דהעקידה הי' בר"ה ואפשר דפליגי אם נברא העולם בניסן או בתשרי בפלוגת' דר"א ור"י:
ראיתי במדרש רבה בס' במדבר פרשה כ'. ויבא אלקים אל בלעם לילה זש"ה ליל שמורים הוא לה'. כל הניסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעי' הי' בלילה הזה (כצ"ל) ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה. ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה. ויהי בחצי הלילה. וכתיב ויהי ענן וחושך ויאר את הלילה. ויחלק עליהם הלילה. וכן כולם עכ"ל מדברי המדרש משמע דאמירת אלקים אל בלעם היה בליל שמורים. דהא כל הני פסוקים שמביא הי' בליל שמורים כמבואר בפיוט. (אך קשה מהאי קרא ויהי ענן וחשך ויאר את הלילה. דלא הי' בליל שמורים רק בז' של פסח. ואולי הואיל שהי' בלילי פסחים והתחל' הגאולה הי' בליל שמורי') ולפי משמעות מדרש הנ"ל הי' זה הענין ויחל העם לזנות בשיטי' בזמן ספירת העומר וגרם שנפלו כ"ד אלף מישראל כי זה הי' סמוך לקללת בלעם הרשע. וה' יודע אם לא היו אותן כ"ד אלפים תלמידי ר"ע שמתו בזמן ההוא. גלגולים אותן כ"ד אלף של דור דעה. ולכך גזרו רז"ל שלא לישא נשים בימי הספירה כדי לתקן את הזנות שעברו בימים ההם בזמן הזה (ועיין מ"ש לקמן בפסקי י"ב מי יודע) והוא רחום יכפר:
ונלע"ד דלאחר פיוט אז רוב. יאמר ט"ו שיר המעלות והללוי' ואח"כ מיד יאמר כי לו נאה והטעם דאי' בפסחי' דף קי"ח דר' יוחנן ס"ל דיאמ' ט"ו שיר המעלות עם הלל הגדול על כוס רביעי (וכן תקנו ט"ו מעלו' שאר'ע כנגד ט"ו שיר המעלות כמ"ש למעלה) ונהי דלא קיי"ל כר' יוחנן אפ"ה ראוי לאומרן בלא כוס וקודמן לשאר פיוטי' וגם מחובר לאחר שסיים הללוי' לומר כי לו נאה וכו':
ויש לתת טעם לדברי ר' יוחנן שיאמר ט"ו שיר המעלות עפ"י מה דאי' ברבה בראשית פרשה ס"ח ופ' ע'ד וישכב במקו' ההוא ר' נחמי' אמר כאן שכב אבל כל שני' שהי' בבי' לבן לא שכב. ומה הי' אומר ריב"ל אמר ט"ו שיר המעלו' שבספר תילים ע"ש (ובנפוצות יהודה דרוש ב' דף ח') והנה בליל פסחים אומרים צא ולמד מה בקש לבן הארמי וכו' וכן הפחדת ארמי באמש לילה לכן אומרים תפילת יעקב אבינו שהי' מתפלל בבית לבן וניצל מידו. ונראה דאמר ט"ו מעלות הללו כנגד שלשה אבות וכנגד י"ב שבטים שעתיד לצאת ממנו והמעיין יפרש כל מזמור אחת לאחת לפי ענינו: שיר המעלות והללוי' נדפס בסוף האגדה: