מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פתיחה בדברי אגדה · דף ד:
תוס' בד"ה ומותר מיד וכו' ומותר מיד דקאמר היינו כשיעור לישה עכ"ל הנה בא לידי ספר ראש יוסף וראיתי שהקשה מאי עריך הגמרא דלמא אתי' כר"ש ובדרבנן מקילין הא אי אתי' כר"ש תקשי ל"ל מפני שהן מחליפין דהא לר"ש הוי ספיקא דרבנן בישראל עצמו דדלמא לש הישראל הבצק אחר הפסח לפי פי' ר"ת ותירץ דקושית הגמרא הכי מנ"ל דהפי' מיד הוא שיעור לישה דלמא הפי' מיד הוא תיכף לאחר הפסח ראוי ליכא למיחש שמא לש הישראל אחר הפסח ע"ש ודבריו דחוקים דלא ה"ל להמקשה לסתום אלא לפרש ולפע"ד נראה לתרץ קושית ראש יוסף דהנה לפמ"ש המהרש"א ז"ל דהפי' מיד לפי' ר"ת הוא רק שיעור לישה לחוד ולא שיעור לישה ואפיה ואזי הכשרים לוקחים בצק מהעוברי עבירה דתלינן שהחליף עם הנכרי שמצא שלש אחר הפסח אזי קושי' המהר"ם ע"ז במ"ע שכתב וז"ל א"כ תקשי לן דל"ל טעמא מפני שהן מחליפין דהא לא שביק התירא ואכיל איסורא ואזי בלתי ספק שלא לש הבצק קודם הפסח ועבר עליו הפסח דאין דרך לשהות בצק כ"כ ואי איכא למיחש לאיסורא מה מועיל שמחליפין וכו' ע"ש וצ"ל דנ"ל להמהרש"א לחלק בין הישראל לנכרי דלהישראל אין אנו מאמינים מה שאמר שלש אחר הפסח ומשום דחשוד הוא על הדבר דהא ידעינן שעובר עלב"י ואינו מבער חמץ משום פסידא וא"כ חיישינן דהוא הך בצק שלא ביערו משום פסידא. משא"כ אם בא לצאת ידי שמים להחליף עם נכרי אזי ליל פסידא ובודאי מחליף כנכון ולפ"ז מתורץ קושי' הראש יוסף דשפיר פריך הגמרא ול"ק דא"כ ל"ל מפני שהן מחליפין הא בלא"ה הוי ספק דרבנן בישראל עצמו דלמא לש הבצק אחר הפסח זהו אינו דעל הך ספק בישראל עצמו אין אנו סומכין משום דהוא חשוד על הדבר למכור חמץ שלו אחר הפסח משום פסידא ורק מקילינן משום דידעינן שרגילין להחליף דלא שביק התירא ודוק:
גמ' לימא מסייע לי' הכל שוחטין אפילו כותי וכו' אלא לאו מומר לאותו דבר וכו' יש להקשות מאי מסייע לי' דדילמא רבא אתי לאשמועינן דא"צ עע"ג ויוצא ונכנס גבי מומר אוכל נבלות לתיאבון דאי מברייתא ה"א דאיירי ביוצא ונכנס דומי' דכותי וי"ל דא"כ לא הו"ל לתנא למיתנא ערל בין כותי למומר. דהא בערל בודאי לא צריך יוצא ונכנס. אלא הו"ל למיתנא כותי ומומר גבי הדדי. אח"כ מצאתי שהרשב"א הקשה כמו כן ותי' דא"כ מאי אפי' דטובא עדיף ישראל אוכל נבלות לתיאבון בעע"ג מכותי. אך אכתי קשה להיפוך דילמא רבא אשמועינן סתמא דבכל גוונא אפילו בעע"ג צריך בדיקת סכין דלא מירתת שמא יבדקו סכינו אחריו כמ"ש התוס' לעיל דף ג' ד"ה בודק סכין וכו':
תוס' ד"ה אלא מומר לאותו דבר ולתיאבון דאי להכעיס פשיטא דפסולה הנה לכאורה הו"ל לפרס זאת אמימרא דרבא גופא דלעיל דדוקא מומר לתיאבון כפר אבל להכעיס פשיטא דפסולה ואפשר לומר דכוונת התוס' בזה לתרץ דלא תקשי מאי פריך לימא מסייע לי' דלמא ה"א דברייתא מיירי אפילו בלהכעיס ואתי רבא לאשמועינן דדוקא מומר לתיאבון שחיטתו כשירה אבל במומר להכעיס לא. לזה כתבו התו' דשפיר פריך דלא מ"ל הכי דלהכעיס וודאי פשיטא דפסולה. או מ"ל שכיוונו לקושית הרשב"א דלמא מיירי במומר להכעיס ועע"ג דאזי שייך שפיר אפי' אבל התוס' לשיטתם ס"ל דהוא פשיטא שאינו בר זביחה כמ"ש הש"ך סימן ב' ס"ק ט' וק"ל:
תוס' בד"ה מומר לע"א וכו' וי"ל דצדוקי דלקמן היינו שעובד אלילים תמיד פי' דהיינו שהוא כומר לע"א וכ"כ המהר"ם לקמן דף י"ג ע"ב לפרש דברי התוס' הכי ע"ש דכומר הוא אדוק טפי וכל מחשבותיו לה אבל אחאב עכ"פ לא הוי כומר לע"א:
גמ' ודילמא עובדי' זבח. ומשני לרוב כתיב וכו' ויש להקשות דילמא לעולם עובדי' זבח וכ"ת לרוב כתיב דלמא משרתיו של יהושפט לא אכלו אלא משתו שתו דע"ז לא שייך תי' הגמרא לאו אורחא דמלכא וכו' וחזי שפיר מ"ל דעובדי' זבח לפני יהושפט לבד. ויש לתרץ דא"כ מאי בעי לאוריי בזה שזבח לרוב דמאי נ"מ אי זבח לרוב או לא. ול"ל כלל מלת לרוב א"ו מדכתיב לרוב יתירא מוכח דאתי לאשמועינן שאכלו משרתיו של יהושפט מהך זביחה וק"ל: