מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פתיחה בדברי אגדה · דף ב:
גמרא וכל הכל לאו לכתחילה. וכתב המהר"ם ז"ל. וז"ל מקשין העולם מה מתרץ בזה מ"מ תקשה לעצמו דהא ממתני' דהכל מעריכין מוכח דהכל לא הוי לכתחילה ונ"ל לפרש דה"ק וכו' ע"ש והנה תי' המהר"ם דחוק. דא"כ הו"ל לתרץ כפשוטו הב"ע שמסר לגזבר. ובדרך חידוד לתלמידים אמרתי לתרץ קושית המהר"ם ז"ל הכי דמ"ל דהכל עד התי' אין איכא הכל לכתחילה וכו' הוא מדברי ר' אחא. דר' אחא ידע מזה דיש לתרץ דהכא מוכח דהכל שוחטין לכתחיל' דאל"כ תרתי דיעבד ל"ל אלא לתני שחיטת הכל כשרה או הכל שוחטין לכתחילה כדתנן גבי מעריכין ונודרין ולא מפרש. אך נראה לי' לרב אחא דזהו דליתני שחיטת הכל כשרה לק"מ. דמ"ל דמש"ה תנא הכל שוחטין משום לשון התנאים והך דהו"ל למתני הכל שוחטין לחוד ללישנא ב' דרש"י ז"ל ג"כ לא קשי' לי' דלא שייך להקשות הכי אלא אם פירושו של כל הכל דיעבד אתי תקשי שפיר ל"ל שחיטתו כשירה הא התנא מצי סמיך אלשון דהכל דרישא דהא כל הכל לשון דיעבד אבל אי איכא הכל לכתחילה ואיכא הכל דיעבד לא נראה לרב אחא לומר כתי' דרב אשי. דהו"ל לתנא לסמוך אלשון דהכל דרישא ולמתני הכל שוחטין לחוד דמ"ל משום דאיכא בהכל למטעי לקולא ולפרש הכל שוחטין לכתחיל' שהפסולין רשאין לשחוט לכתחיל' דבשלמא גבי הכל מעריכין מ"ל דסמיך התנא אקרא דוכי תחדל לנדור וגו' כמ"ש התוס' בד"ה אבל אמר הרי עלי וכו' דר"י סמיך עצמו אהך קרא דוכי תחדל לנדור וגו' דהא מקרא מפורש הוא ומי איכא דלית בי' ידיעת בית רבו אשר למד בילדותו מרבו הקרא דוכי תחדל לנדור וגו' דמ"ל דרב אחא לא ידע אלא לישנא בתרא דנדרים כדמקשה הכא מהך לישנא אבל הכא במתני' דהכל שוחטין שפיר איכא למטעי להקל כנ"ל מש"ה איצטריך לפרש שחיטתן כשירה דיעבד לפ"ז יתורץ קושית מהר"ם הנ"ל. ויתורץ בזה ג"כ היתור לשון מה דקאמר וכל הכל לאו לכתחילה דהו"ל למימר הכי אלא מעתה הכל חייבין גמי לאו לכתחילה וכדקאמר לעיל חלא הכל מעריכין ה"נ וכו' אך לפי שיש לתרץ כתי' דרב אשי דמוכח מכח דתרתי דיעבד ל"ל. לזה איצטריך למימר הכי וה"פ אלא הכל מעריכין וגו' אלמא חזינן דהכל לשון דיעבד רק ע"ז איכא למדחי דהאמת כן דהכל מעריכין דיעבד וכל הכל לשון דיעבד. ואדרבה משום דכל הכל לשון דיעבד קשה קושית הנ"ל. דאזי מוכח שפיר דהכל שוחטין דמתני' לכתחילה. דאל"כ תרתי דיעבד ל"ל. ונתני הכל שוחטין לחודא וליכא למטעי כלל דהא כל הכל לשון דיעבד. מש"ה קאמר רק לישנא וכל הכל לאו לכתחילה. כלומר דזהו אי אפשר לתרץ דכל הכל לאו לכתחיל' דה' מצינו הכל חייבין לכתחי' והכל סומכין לכתחיל' וא"כ לא מצי התנא למתני הכל שוחטין לחוד משום דאיכא למטעי כנ"ל. לפי שמצינו ג"כ הכל לכתחילה. ומש"ה איצטריך התנא לפרש שחיטתן כשרה דיעבד. ולק"מ קושי' רב אשי ומתרץ רב אשי לעולם דהקושי' מכח תרתי דיעבד ל"ל. אלא הו"ל למתני שחיטת הכל כשרה ולא לשון התנאים וכמ"ש המהרש"א ז"ל או ללישנא בתרא דרש"י ז"ל הכל שוחטין לחוד כדסמיך התנא התם גבי הכל מעריכין. ודקאמרת דגבי מעריכין ליבא למטעי אבל בהכל שוחטין איכא למטעי. ז"א דגבי הכל מעריכין נמי איכא למטעי כלישנא קמא דנדרים. ולפרש הקרא דכי תחדל לנדור דאם תדור אפשר שיהא בך חטא אם לא תשלם במ"ש התוס' ד"ה אבל אמר הרי עלי לפרש כן לל"ק דנדרים וא"כ ה"ל לתנא לפרש שלא לטעות. ואעפ"כ סמיך התנא גבי הכל מעריכין על לשון הכל שהוא דיעבד. כמו כן ה"ל לתנא לסמוך הכא אהכל שוחטין לחודא ולא למתני תרתי דיעבד. לפ"ז יש ליישב דברי המהר"ם ז"ל בתוס' ד"ה אנא שחיטתן כשרה וכו' שכותב דלכתחילה הי' סבר רב אשי דקושית אביי ורבא הוא מלישנא דהכל. דכל הכל לכתחיל' הוא ע"ש באורך דקשי' ע"ז הלא המשניות היו שגורין בפי האמוראים כמ"ש התוס' לקמן דף ק"י. א"כ קשי איך לא ידע רב אשי ממתני' דהכל מעריכין דהך הכל ודאי דיעבד הוא כדמוכח מקרא דוכי תחדל לגדור כמ"ש התוס' חבל לפ"ד א"ש דמ"ל דלא הי' ברור מתחילה לרב אשי הפי' דקרא דוכי תחדל לנדור. דמצינו ג"כ לפרש הכי. כמ"ש התוס' לל"ק דנדרים דאם תדור אפשר שיהא בך חטא אם לא תשלם. ואזי שפיר מצינו לפרש דהכל מעריכין ג"כ לכתחילה עד שהקשה לו רב אחא דללישנא בתרא דנדרים לא קשה הך קושי' כלל. ואעפ"כ השיב לו רב אשי דה"ל לתנא לתני הכי הכל שוחטין לחוד כדתני התם הכל מעריכין דהא התם ג"כ איכא למטעי לפרש כלישנא קמא דנדרים וק"ל:
שם בגמרא אמר רבה בר עולא וכו' ואין להקשות ל"ל לרבה בר עולא לאוקמי מתני' בטמא במוקדשין דע"ז קשה קושית הגמרא והא מהכא נפקא וכו' ואזי צריך לדחוק ולומר איידי. וגם קשה קושית התוס' ואע"ג דעזר' ר"ה טפי ה"ל לאוקמי כולה מתני' בטמא בחולין וה"פ הכל שוחטין אפילו טמא בחולין. בד"א בסכין ארוכה אבל בסכין קצרה לא ישחוט שמא יגע בבשר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשרה אבל ז"א דבשלמא במוקדשין שייך לאשמועינן דשחיטתן כשרה. דלא תימא דאסורין באכילה משום דהוו קדשים טמאים. אבל בטמא בחולין לא שייך לומר דאתא לאשמועינן דשחיטתן כשרה. דהא בלא"ה נמי שחיטתן כשרה לכל דק למי שאוכל דוקא חולין שנעשו טהרת קדש. וגם ראוי לו דהא יכול לאכלו בימי טומאתו כמ"ש התו' וא"כ פשיטא דשחיטתו כשרה וק"ל:
שם בגמרא ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי וכו' בש"ס דפוס ווין תקע"א נכתב בצרו דברי לי לאו דוקא. דהא עזרה רשות הרבים היא וספיקו טהור ועיין תוס' דהכא ד"ה דליתא קמן. וצ"ע קצת שלא הקדימו דבריהם אדהכא עכ"ל ואפשר ליישב הכי דמצינן למימר משום הכי לא הקדימו דבריהם על אמר ברי די"ל דמה"ט קאמר ואמר ברי לי משום דהוא מלתא דפסיקא דאזי מצי איירי מתני' בכל גוונא בין במקדש ובין בבמה. משא"כ להתירוץ בדליתא קמן נ"ל להתוס' בקושיתם דזהו דוחק לומר. דמש"ה בעינן אחרים רואין אותן משום דאיירי מתני' רק בבמה ועי"ל דמש"ה החמירו שצריך שיאמר ברי לי משום דאיכא למיחש דהטמאים יסמכו על זה לשחוט אפי' לכתחיל' דיחשבו אע"ג דיש ספק אם נגע ואינו ידוע לו אפ"ה מותר הבשר באכילה מש"ה הוצרכו שיאמר ברי לי שיודע ודאי שלא נגע. ואזי ימנע עצמו מלשחוט. משא"כ בתירוץ דליתא קמן. דכה"ג במקרה פעם אחת דליתא קמן ע"ז ודאי לא גזרו וק"ל:
תוס' בד"ה שמא יגע בבשר וא"ת אמאי לא קאמר דלא ישחט דלמא איתי למשוך בפנים וכו' עיין במהר"ם ז"ל שמפרש שהוקשה להם אמאי דחיק למימר דטמא במוקדשין אפילו בסכין ארוכה חיישינן לשמא יגע בבשר נימא דלעולם בסכין ארוכה ליכא למיחש לנגיעה ולא אסרינן אלא משו' דלמא אתי לאמשוכי. ויש להקשות אדברי תוס' דאכתי תקשי לפי התירוצים של התוס'. דלעולם הל"ל דבסכין ארוכה לא חיישינן לנגיעה ונוקמא מתני' רק בטמא במוקדשין. והכי הכל שוחטין אפי' בטמא במוקדשין בד"א בסכין ארוכה ואתי לאשמועינן דבסכין ארוכה לא חיישינן לנגיעה אבל בסכין קצרה לא ישחוט ואם שחט ואמר ברי לי שחיטתו כשר' ויש לתרץ דניחא לי' לאוקמי אפי' להך תירוץ דהכא איידי דתנא טמא בחולין וא"כ צריך לאוקמא רישא בטמא בחולין. וק"ל. רק לפ"ז דלא רצה לאוקמי הכי משו' דלפי תירוץ הכא איידי לא א"ש. אכתי תקשי מעיקרא מאי פריך הגמ' והא מהכא נפקא מהתם נפקא הא איצטריך הני תרתי מתני' דאי הוי תני' מתני' דהכא לחוד הוי מצ"ל דבסכין ארוכ' לא חיישינן לנגיעה. ומתני' ב' איירי בסכין קצרה וכנ"ל דהכל שוחטין טמא במוקדשין בסכין ארוכה ובסכין קצרה לא ישחוט וכו' להכי תנא משנה יתירה דהתם לאשמועינן דבכל גוונא בטמא במוקדשין אפי' בסכין ארוכה רק בדיעבד כשר וכמו כן להיפוך דאי הוי תני התם הוי מוקמינן כנ"ל דדוקא בסכין קצרה אסור לשחוט לכתחילה אבל בסכין ארוכה רשאי טמא לשחוט קדשים לכתחילה להכי איצטריך מתני' דהכא. ויש לדחות דלזה א"צ משנה יתירה דהו"מ למיתנא התם בקצרה שהשחיטה כשירה וכו' ובטמאין בין בסכין ארוכה ובין בקצרה וק"ל:
בא"ד הקשה רבינו אפרים וכו' י"ל דקושית ריא יש לה המשך לדברי תוס' דלעיל מה שכתבו אבל טמא מזהיר זהיר ומדכר א"כ תקשי איך חיישינן שמא יגע בבשר הא מזהיר זהיר ומדכר. ולא אתי למשך בפנים ואיך יכול ליגע הא הבהמה היא בעזרה. לזה כתבו התוס' הא בלא"ה הקשה ר"א איך יתכן וכו' וצ"ל או כפי' ר"ת שנטמא בפנים או כפי' התוס' דאיירי בשאר מקומות ואזי הוא סמוך ושייך שפיר שמא יגע. או י"ל דקושית התוס' וקושי' ר"א שייכין אהדדי לפי שהם בסיגנון אחד דב' קושיות אלו לא שייכין אלא אי אמרינן דמתני' מיירי במקדש. אבל אי מיירי בבמה לק"מ ב' קושיות אלו. ותירוצם על קושי' א' וב' הם כדי לאוקמא דמיירי במקדש ואח"כ כתבו וי"מ דהכא מיירי בבמה ואזי מתורצין בל"ז ב' קושית תוס' וק"ל:
תוס' ד"ה דליתא קמן ואע"ג דעזרה ר"ה היא וכו' דרוב פעמים לא יכול להזהר מליגע עכ"ל ק"ק לפ"ז ל"ל לדחוק ולתרץ הכא איידי לישני דאיצטרך הכא בטמא במוקדשין גופא משום סיפא לאשמועינן דבליתא קמן צריך דוקא אחרים ר"א דל"ת כקושית התוס' דספק טומאה בר"ה ספיקו טהור ואזי אצ"ל אחרים ר"א קמ"ל דבעינן דוקא אחרים ר"א וכתירוץ התוס':
גמ' האי טמא דאיטמי במאי וכו' מקשין העולם מאי פריך הגמרא לפי מ"ש התוס' ד"ה ובמוקדשין לא ישחוט אע"ג דאמרי' לקמן מפרכסת הרי היא כחי'. חיישינן שמא נגע אחר פירכוס. וא"כ ליכא למימר דאזל סכין וטמיתי' לבשר בשעת שחיט' הא בשעת שחיט' הוי מפרכסת והרי היא בחי' ואינה מקבלת טומאה ויש ליישב דקושית הגמרא הוא אמאי דקאמר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי אחר פירכוס שחיטתו כשרה אי אכתי הסכין בידו לאחר פירכוס מאי מהני ברי לי שלא נגעתי בידי הא הסכין נגע ומטמא איו צ"ל שידע בבירור שבשעה ששחט הית' מפרכסת וקודם שפסק הפירכוס הניח הסכין מידו. וא"כ הל"ל ואם שחט ואמר ברי לי שהיתה מפרכסת בסוף שחיטה שחיטתו כשרה אלא ע"כ צ"ל דאפילו בשאינה מפרכסת אם אמר ברי לי שחיטתו כשדה ואזי הקשה שפיר הא אזל סכין וטמיתי' לבשר וק"ל: