מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק שילוח הקן · דף קמא:
גמ' ואי איתא להא דר' יוסי ב"ח חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו יש לדקדק הלשון אי איתא דהא הלכתא כר' יוסי ב"ח וליכא מאן דפליג עלי' ואף שכת התוס' דף ה' בבבא מציעא דאע"פ דקאמר אם איתא כדר' חייא אעפ"כ הלכה כר"ח מ"מ י"לד הלשון אי איתא דהו לומר והאמר ריב"ח וכו' וכמו כן י"לד בב"מ דף ק"ב ע"א דמקשה על הברייתא דהקולט מן האויר גללים הרי הוא שלו ואם איתא להא דריב"ח וכו' קולט מאויר אמאי הוא שלו ואפשר לתרץ לפ"מ שפרשתי בב"מ התירוץ דרב פפא אמר דעת אחרת מקנה אותן שאני בדף י"א ע"ב דמצ"ל דר"פ קאי נמי אקושיא ראשונה ותיקני לי' שדהו דאמר ר' יוסי ב"ח דלר"פ לק"מ דהא דקאמר ריב"ח חצרו של אדם קונה לו וכו' היינו דוקא במקח וממכר ומתנה דאזי דעת אחרת מקנ' אותן אבל במציאה לא וכמו כן מצאתי במהדורא בתרא דמהרש"א ז"ל שם וא"כ כאן דמיירי במציאה וכמו כן בב"מ דף ק"ב דמיירי ג"כ במציאה לר"פ ליתא דריב"ח במציא' אבל לתי' א' בב"מ דף י"א מיירי הך דריב"ח אפי' במציאה מש"ה קאמר שפיר אי איתא כתירוץ קמא ודו"ק:
גמ' ואי איתא להא דאמר ריב"ח וכו' קרי כאן כי יקרא פרט למזומן ויש להקשות מאי פריך הא שם בב"מ דף י"א מוקי הגמ' הך דריב"ח בחצר המשתמרת דוקא אבל בחצר שאינה משתמרת לא וכמו כן מוקי הגמ' בהשואל דף ק"ב וא"כ לפי מה דאיתא בביצה דף כ"ד דפריך הגמ' שם ב' ברייתות הדדי דקתני בחד ברייתא הצד אווזין ותרנגולין ויוני הדריסאות פטור ובאידך ברייתא קתני הצד יוני שובך ויוני עלי' חייב אע"ג דבאין לכלובן לערב ומשני רב מרי הני יוני שובך ויוני עלי' עבידי לרבוי פי' עשוין להשתמט ולברוח מפני בני אדם אבל הני לא עבידי לרבוי ואזי דיש צידה ביוני שובך ויוני עלי' משום שעשוין להשתמט אזי הוויין כבחצר שאינה משתמרת ובזה מודה ריב"ח דאין החצר קונה לז ומאי פריך הגמ' ואפשר לומר דאע"פ דעבידי לרבוי ס"ל להמקשה הואיל דבאין לכלובין לערב ושוכבין בלילה שם ואז בלילה לא עבידי לרבוי וא"כ דעתי' עליהם כשרוצה ליטלן לתופסן בלילה ואזי מקרי חצר המשתמרת וכן כתב רש"י בב"מ דף ק"ב הנ"ל ד"ה אאמן כו' דדעתו של בעל השובך עליהם אי לטוח הוא דחוזרין למקומן לערב וק"ל
שם אמאי אסורות משום גזל ומתרץ אאמם וכתב המהרש"א הא דלא מקשינן הכא כדלקמן הא שלוחי בעי עיין בתוס' ס"פ השואל והתוס' הקשו שם קושיא זו ולענ"ד אפשר לומר דעל רבא דמתרץ התם בהשואל דף ק"ב וכאן הך תירוץ אאמם לא רצה המקשה להקשות הא שלוחי בעי דמצ"ל דה"פ התירו' אאמם דרביא קאמר דרוב"ת ס"ל כר' הונ' לעיל דקאמ' ברגלי' ואזי אע"פ דגזינהו לגפי' דמצי לתפסה אח"כ אעפ"כ הוו שלוח וכמו כן מצי איירי כאן בכה"ג דדחה אותה רק ברגלי' חוץ לקן לקיים מצות שילוח וגזינהו לגפי' דדעתו לתפסה אח"כ ובינתים רצה אחר ליקח אותה אזי הוי גזל מפני דרכי שלום דהא דעתו של בעל השובך עלי' וק"ל: