אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק שילוח הקן

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק שילוח הקן

פרק ראשית הגז

דף קלח:

גמ' ותרווייהו אמרו כל היכא דתנן בחולין ובמוקדשין לצורך וכו' ופירש"י לצורך דאותו ואת בנו אי לאו דאשמועינן לי' ה"א דאינו נוהג אלא במוקדשין דהא בקדשי' כתיב הלכך אשמועינן דנוהג בחולין עכ"ל וקשה איך מצ"ל דאותו ואת בנו אין נוהג אלא במוקדשין א"כ אינו נוהג אלא בזמן דאיכא קדשים אבל שלא בפני הבית לא והא קתני רישא בפני הבית ושלא בפני הבית אלמא מוכח דמיירי נמי בחולין ואפשר לדחוק ולומר דה"א דמה דקתני באותו ואת בנו בחולין ובמוקדשין הוי דומיא דהך דקתני בראשית הגז אבל לא במוקדשין במקדיש לבדק הבית כדמוקי לעיל דף קל"ה וכמו שלוח הקן דמוקי שמואל ור' יוחנן הך דקתני אבל לא במוקדשין נמי בקדשי בדק הבית כמו כן מיירי הא דקתני באותו ואת בכו ובמוקדשין בין בקדשי מזבח בין בשאר הקדשות דהיינו בפני הבית אפילו בקדשי מזבח ושלא בפני הבית בשאר הקדשות לדמיו דשייך אפילו שלא בפני הבית לפי דכתיב בענינא דקדשים לא מיירי אלא בקדשי מזבח ובשאר הקדשות דדמיא קצת לקדשים אבל לא בחולין דלא דמי כלל מש"ה איצטריך דנוהג בחולין וק"ל:

דף קלט.

גמ' ורמי דר' יוחנן אדר' יוחנן כו' אין להקשות מאי פריך דלמא לעולם דס"ל לר' יוחנן כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא והיינו טעמא דנגנבו או אבדו שחייב לשלם דר' יוחנן ס"ל כרב יוסף דשומר מצוה הוי כשומר שכר וחייב בגניבה ואבידה דהוא הפסיד לבדק הבית ז"א דהא איתא במס' ב"מ בהדיא בדף כ' דבהקדש נושא שכר פטור מלשלם מדכתיב רעהו וכו' וק"ל:

דף קמ.

גמ' רבא אמר למעוטי שלא לזווג לה אחרת הים של שלמה הביא הרמב"ם ז"ל וז"ל והרמב"ם הזכיר כולן פי' כל האוקימתות חוץ מהא דרבא שלא לזווג לה וכו' לא הזכיר ותירץ ואפשר דס"ל דאין הלכה כרבא אלא כר"פ וכרבינא דבתראי הוו דדרשי קראי טהורות ולא אסורו' כל אותן שהן אסורו' באכילה ממש כגון החליפן בע"ז או שהרגו את הנפש ובכלל דבריהם כמי הא דרכב"י למעוטי צפורי עיר הנדחת אבל שלא לזווג לה שאינה אסורה ממש שהרי הצפור המשתלחת מות' לאחר שלוחי' לא וכו' ע"ש באורך גם הכסף משנה כתב דסובר הרמב"ם דהנך אמוראי לא פליגי לענין דינא ועדיין צד חמות במקומו עומדת מנ"ל להרמב"ם להמציא זאת ולהוציא הדבר מפשוטו דמשמע פשוט דכל חד מהאמוראים אלו מוקי קרא דטהורות כאוקימתא שלו ולא לאוקימתא דאידך כמו שבשאר מקומות בש"ס ומנ"ל לאוקמא קרא דטהורות ג"כ אאוקימתא דאידך ובפרט מנ"ל לאוקמי קרא אאוקימתא דרבינא לעוף שהרג את הנפש ועדיין לא נגמר דינו דאינו אסור אלא משום ובערת הרע מקרבך דדלמא האמת כן דבשחיטתה מקיים ובערת הרע דהא אינו מיותר קרא ע"ז ותו אי הנך אמוראי לא פליגי הדדי מנ"ל דפליגי ארבא דלמא ס"ל ג"כ הך דרבא דטהורות קאי משולחת קודם שלוח דאזי אסורה כמ"ש רש"י ולפע"ד נראה ליישב דעת הרמב"ם הכי דהרמב"ם לשיטתו אזל דפסק כר' יוחנן בקדושין דף נ"ז דאיתא שם איתמר צפורי מצורע מאימתי אסורין ר' יוחנן אמר משעת שחיטה וריש לקיש אמר משעת לקיחה ומצ"ל דהרמב"ם ס"ל כפי' רש"י שם דלר' יוחנן דאמר משעת שחיטה מפרש רש"י משעת שחיטה נאסרת השחוטה והמשולחת מותרת כדלקמן משמע מדבריו דלר"י לא חל על המשולחת איסור כלל ועל ר"ל דאמר משעת לקיחה מפרש רש"י דנאסרות שתיהן עד שישלח המשולחת וניתרת בשלוחה משמע מדברי רש"י דדוקא לר"ל חל על המשולחת איסור וצריכה שלוח להתיר אבל לר"י לא חל על המשולחת איסור כלל אפילו קודם שלוח וכן כתב המשנה למלך אך הוא כתב שם דהרמב"ם לא ס"ל כפי' רש"י שם אלא כפי' תוס' שם ע"ש ולפע"ד נ"ל להיפוך דהרמב"ם ס"ל כפי' רש"י והא דהביא המ"ל ראי' ממה דכתב הרמב"ם וכן צפור המשתלחת מותר לטהר בה מצורעים אחרי' מאחר שנשתלחה ומותרת באכיל' דמדכתב שאחר שנשתלחה משמע דקודם שנשתלחה אינו יכול לטהר בה מצורע אחר כלל ע"ש מצינן למדחי דמש"ה כתב מאחר שנשתלחה משום דקודם שנשתלחה היינו טעמא דאינו יכול לטהר בה מצורע אחר דהוו כמטהר בה ב' מצורעים כאחד והרי כתב הרמב"ם הלכה ז' דאין מטהרין ב' מצורעין כאחד שאין עושין מצות חבילות וא"כ לפ"ד הב"ל דהרמב"ם מפרש כפי' רש"י וההלכתא כר"י נגד ר"ל וכדפסק הרמב"ם ז"ל אזי לא חל איסור כלל אמשולחת אפילו קודם שלוח א"ש שלא הזכיר הרמב"ם כלל הך דרבא דיליף מקרא דטהורות שלא לזווג לה אחרת קודם שלוחיה דטהורות ולא אסורות דאסורה קודם שלוח דהא לר"י לא חל איסור כלל אמשולחת קודם שלוחיה אבל כאינך אוקימתות פסק שפיר דמצ"ל דהרמב"ם פסק כרבינא שהוא בתרא ורבינא וודאי ס"ל אינך אוקימתות דהא בזה ליכא מאן דפליג דצפורי עיר הנדחת אסורין וצפורין שלקחן בדמי ע"ז אסורין ורק בהא פליגי רבינא ס"ל דהך דרנב"י והך דר' פפא תרווייהו נפקא לי' מדתנא דבי ר' ישמעאל כקושית תוס' ד"ה למעוטי צפורי עיר הנדחת ותי' התוס' נ"ל דוחק ואזי מיותר טהורות ומוקי רבינא קרא דטהורות לאוקימתא שלו לאורוי עוף שהרג את הנפש קודם גמר דין אבל רנב"י ור"פ ס"ל כתי' התו' ומש"ה צריכין קרא דטהורות כל חד לאוקימתא שלו אבל אוקימתא דרבא מצ"ל דלא נ"ל לרבינא כלל ומש"ה לא מוקי כאוקימת' דרבא משום דאוקימתא היא אליבא דר"ל וההלכתא כר' יוחנן נגד ר"ל ואזי א"ש דברי הרמב"ם דפסק כרבינא וקרא דחיות למה לי שהקשו התוס' מצ"ל לרבינא דמוקי קרא דחיו' שחיין ראשי אברים שלה למעט מחוסר אבר כמ"ש התורת חיים וכתב שם דלא מצי למיליף מחוסר אבר מתנא דבר"י דא"כ כל מומין נמי וקיי"ל דאין מומין פוסלין אפילו בחטאת עוף ועולת עוף ע"ש ודו"ק:

דף קמ:

ואמר ר' אלעזר מחלוקת בקורא זכר אבל בזכר דעלמא ד"ה פטור פשיטא וכו' ועיין ברא"ש שהביא דהרי"ף ז"נ לפי גרסתו ס"ל דאידך מימרא דר"א הוי כאיכא דאמרי ופליג אמימרא קמא דר"א דס"ל דרבנן מודו בקורא נקיב' והרא"ש כתב ע"ז ואין נראין לי דבריו וכו' ע"ש ואפשר לומר דהרי"ף ז"ל הוכיח זאת דאל"כ אלא דלישנא בתרא ס"ל נמי דרבנן מודו בקורא נקיבה קשה מאי פריך הגמ' פשיטא קורא זכר תנן פי' דאל"כ הו"ל למיתנא זכר סתם הא לא מצי למיתנא זכר סתם דא"כ הוו דייקינן דבכל נקיבות חייב וז"א דדוקא בקורא נקיבה ד"ה חייב אבל בשאר נקיבות ד"ה פטו' וגם על התירצן קשה נ"ל לתרץ לרבותא דרבנן הא מצי לתרץ דאצטריך לכ"ע א"ו דלישנא בתרא ס"ל דבכל נקיבות פטור ודו"ק:

דף קמא.

גמ' הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו כמה דלא שחטי' לא עברי' ללאו וקשה דלמא בכהאי גוונא שרוצה ליקח האם למשולחת למצורע דאזי אין עובר כלל על הלאו כשמשלחה לבסוף המשולחת וה"א דרשאי ליקח אותה למשולחת קמ"ל קרא דתשלח דאפי' לדבר מצוה לא ואין לומר דאע"פ דאינו לוקה כשמשלחה אעפ"כ עובר לכתחלה בלא תעשה ז"א דהא כתבו התוס' בפסחים דף כ"ט ע"ב ד"ה רב אשי אומר דכ"ע כו' וז"ל מכאן מוכיח ר"י שהמשהה חמץ בפסח ודעתו לבערו אינו עובר באותו שהיי' וטעמא משום דלא יראה ניתק לעשה ולכך אינו עובר כשמבערו לבסוף משמע דלכתחלה אינו עובר כלל כשמקיים העשה לבסוף וכדמשמע ממ"ש המג"א בסי' תמ"ו דלא יוציא החמץ מביתו אפילו ע"י נכרי בי"ט אלא לכתחלה יכפה עליו כלי מטעם הנ"ל דהמשהה חמץ כדי לבערו אינו עובר עליו משום דבל יראה ניתק לעשה ואפשר לומר דמר בר רב אשי דמשני כגון שנטלה ע"מ לשלח דא"נ לא משלחה תו ליכא לאו דהא כבר לקחה בהיתר כמ"ש רש"י עדיפא משני דאזי לא נצטרך לאוקמי דווקא במצורע אלא אפילו בקן יולדות דליכא גבה משולחת וק"ל:

דף קמא:

גמ' ואי איתא להא דר' יוסי ב"ח חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו יש לדקדק הלשון אי איתא דהא הלכתא כר' יוסי ב"ח וליכא מאן דפליג עלי' ואף שכת התוס' דף ה' בבבא מציעא דאע"פ דקאמר אם איתא כדר' חייא אעפ"כ הלכה כר"ח מ"מ י"לד הלשון אי איתא דהו לומר והאמר ריב"ח וכו' וכמו כן י"לד בב"מ דף ק"ב ע"א דמקשה על הברייתא דהקולט מן האויר גללים הרי הוא שלו ואם איתא להא דריב"ח וכו' קולט מאויר אמאי הוא שלו ואפשר לתרץ לפ"מ שפרשתי בב"מ התירוץ דרב פפא אמר דעת אחרת מקנה אותן שאני בדף י"א ע"ב דמצ"ל דר"פ קאי נמי אקושיא ראשונה ותיקני לי' שדהו דאמר ר' יוסי ב"ח דלר"פ לק"מ דהא דקאמר ריב"ח חצרו של אדם קונה לו וכו' היינו דוקא במקח וממכר ומתנה דאזי דעת אחרת מקנ' אותן אבל במציאה לא וכמו כן מצאתי במהדורא בתרא דמהרש"א ז"ל שם וא"כ כאן דמיירי במציאה וכמו כן בב"מ דף ק"ב דמיירי ג"כ במציאה לר"פ ליתא דריב"ח במציא' אבל לתי' א' בב"מ דף י"א מיירי הך דריב"ח אפי' במציאה מש"ה קאמר שפיר אי איתא כתירוץ קמא ודו"ק:

גמ' ואי איתא להא דאמר ריב"ח וכו' קרי כאן כי יקרא פרט למזומן ויש להקשות מאי פריך הא שם בב"מ דף י"א מוקי הגמ' הך דריב"ח בחצר המשתמרת דוקא אבל בחצר שאינה משתמרת לא וכמו כן מוקי הגמ' בהשואל דף ק"ב וא"כ לפי מה דאיתא בביצה דף כ"ד דפריך הגמ' שם ב' ברייתות הדדי דקתני בחד ברייתא הצד אווזין ותרנגולין ויוני הדריסאות פטור ובאידך ברייתא קתני הצד יוני שובך ויוני עלי' חייב אע"ג דבאין לכלובן לערב ומשני רב מרי הני יוני שובך ויוני עלי' עבידי לרבוי פי' עשוין להשתמט ולברוח מפני בני אדם אבל הני לא עבידי לרבוי ואזי דיש צידה ביוני שובך ויוני עלי' משום שעשוין להשתמט אזי הוויין כבחצר שאינה משתמרת ובזה מודה ריב"ח דאין החצר קונה לז ומאי פריך הגמ' ואפשר לומר דאע"פ דעבידי לרבוי ס"ל להמקשה הואיל דבאין לכלובין לערב ושוכבין בלילה שם ואז בלילה לא עבידי לרבוי וא"כ דעתי' עליהם כשרוצה ליטלן לתופסן בלילה ואזי מקרי חצר המשתמרת וכן כתב רש"י בב"מ דף ק"ב הנ"ל ד"ה אאמן כו' דדעתו של בעל השובך עליהם אי לטוח הוא דחוזרין למקומן לערב וק"ל

שם אמאי אסורות משום גזל ומתרץ אאמם וכתב המהרש"א הא דלא מקשינן הכא כדלקמן הא שלוחי בעי עיין בתוס' ס"פ השואל והתוס' הקשו שם קושיא זו ולענ"ד אפשר לומר דעל רבא דמתרץ התם בהשואל דף ק"ב וכאן הך תירוץ אאמם לא רצה המקשה להקשות הא שלוחי בעי דמצ"ל דה"פ התירו' אאמם דרביא קאמר דרוב"ת ס"ל כר' הונ' לעיל דקאמ' ברגלי' ואזי אע"פ דגזינהו לגפי' דמצי לתפסה אח"כ אעפ"כ הוו שלוח וכמו כן מצי איירי כאן בכה"ג דדחה אותה רק ברגלי' חוץ לקן לקיים מצות שילוח וגזינהו לגפי' דדעתו לתפסה אח"כ ובינתים רצה אחר ליקח אותה אזי הוי גזל מפני דרכי שלום דהא דעתו של בעל השובך עלי' וק"ל:

דף קמב.

גמ' סולם רעוע הוי ומקום דקבוע הזיקא שאני דכתיב ויאמר שמואל וכו' וקשה לי למה לי' להגמ' לומר ר' יעקב מעשה חזא הא מ"ל דר' יעקב הוכיח כן מדכתיב ויאמר שמואל וכו' דע"כ שכר מצוה בהאי עלמא ליכא דאל"כ למה נתיירא שמואל הא המצוה זו שהלך לקיים דבר ה' יהי' מגין עליו אלא ע"כ צ"ל דמשמואל לא הי' יכול להוכיח מידי משום דשכיח הזיקא הוי ואין סומכין על הנס נגד דרך הטבע א"כ אכתי תקשי איך מוכיח ר' יעקב מהמעשה דחזא דילמא לעולם שכר מצוה בהאי עלמא איכא והא דלא הגין עליו המצוה משום דסולם רעוע הוי ושכיח הזיקא שאני וצ"ע:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה