מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק כל הבשר · דף קי.
תוס' ד"ה דאתניי' לרב כחל כו' אלא שמע שהי' רב אוסר כחל ואפי' בקריעת שתי וערב עכ"ל לפ"ז קשה מאי פריך הגמ' לעיל על ר' אלעזר מקמ"ל מתני' היא דלמא אתי לאשמועינן לאפוקי מדרב ומסורא דאסרו כל כחל אפי' בקריעה ואפשר לומר דסוגיא דלעיל אזלא ללישנא קמא דרב בקעה מצא וכו' ובסורא החמירו כלישנא בתרא וק"ל:
תוס' ד"ה דתנן הכבד אוסרת ואיכו נאסרת כו' ותימא רב ספרא מעיקרא מאי סבר שלא הביא לו המשנה וכו' וי"ל דגם בתחלה הי' יודע המשנה אבל הי' סבר שאביי הי' מסופק בשלוקה אם נאסרת או לא דפליגי בה תנאי בסמוך והי' מסופק האיך הלכה עכ"ל והנה תירוץ התוס' דחוק מאוד דהעיקר חסר מן הספר דהו"ל לאביי לפרש בהדיא כבדא שליקא מה אתון בי' וגם הו"ל למימר לרב ספרא הברייתא ולישיזל הלכתא מאי ונ"ל לתרץ קושית התוס' ובזה יתורץ עוד דקדוק א' אריכות הלשון של רב ספרא מ"ש למיסר נפשה דלא מיבעיא לך וכו' דהוא אך למותר והו"ל למימר בקיצור הא תנן בהדיא במתניתן הכבד אוסרת ולפ"ז יתורץ שפיר דהנה כתבו התוס' לעיל בד"ה כבדא מה אתון בי' כו' ועי"ל בענין אחר דבלא מליחה פשיטא דאסור וע"י מליחה הוא דמבעיא לי' כיון שיש בכבד רוב דם שמא אינו יוצא כולה ע"י מליחה וכו' ולפי הך תירוץ התוס' מצינן לתרץ קושית התוס' הכי דהכה כתב הרמ"א בסימן ע"ג סעיף ד' דאם נמלח הכבד כבר מותר לצלותה עם בשר אפי' על גבי בשרא דכבר נתמעט דמה והוי כבשר על גבי בשר וכתב ע"ז הט"ז ס"ק ו' אפי' על גבי בשרא לכאורה משמע וכ"ש תחת הבשר וקשה הא תחת הבשר וודאי אסור כיון שמיירי כאן בבשר שלא נמלח וכו' וא"כ יהא אסור לצלות הכבד שנמלח תחת הבשר שלא כמלח דהא לר"ת הוי הכבד שנמלח כמו בשר שנמלח וכן עיקר להלכה אלא שאנו מחמירין דלא כוותי' וכאן אמאי יהא מותר ומסיק שם דתחת הבשר אסור וכן הקשה הדרישה בסי"א על הרמ"א ולפ"ז מתורץ קושית תוס' הנ"ל ודקדוק הנ"ל דבל"ז לא הו"מ רב ספרא למפשט ממתניתן דאינה נאסרת דמצ"ל דמתניתן איירי בשלא נמלחה הכבד דאזי יש בה דם הרבה אמרינן איידי דטרידא למפלט לא בלעה אבל אביי הא מבעיא לי' לאחר מליחה דאזי כבר נתמעט דמו אמרינן כסברת הט"ז והדרישה דהוי כבשר שנמלח ולא שייך בה למימר איידי דטרידי למפלט לא בלעה אבל השתא פשט רב ספרא שפיר וזה הוא שהאריך רב ספרא בלשונו לומר מ"ש וכו' דבל"ז לא הו"מ למפשט ממתניתן דהכבד אוסרת דהוי מצינן למדחי כקושית התוס' דאיירי מתניתן בשלא נמלחה הכבד אבל אבעיא דאביי בשנמלח הכבד מש"ה האריך בלשונו וה"ק מ"ש למיסר נפשה דלא תבעי לך דפשוט לך ממתניתן דאינה נאסרת הא איכא לאוקמי מתניתן בשלא כמלח הכבד ואזי יש רוב דם בכבד ואמרינן איידי דטרידי למפלט לא בלעה אבל אבעיא דאביי דמיירי לאחר מליחה שפיר מצ"ל דנאסרת משום דנתמעט דמה ולא שייך בה למימר איידי דטרידי למפלט לא בלעה וא"כ לא מצית למפשט מידי ממתניתן אלא ע"כ צ"ל דמשמע לך דמתניתן מיירי אחר מליחה כמו שדרך לבשל בשר כתירוץ התוספות הנ"ל וא"כ תפשוט ממתניתן נמי דאפי' אחר מליחה הכבד אוסרת ודוק:
ולפי פי' ר"ת לעיל בד"ה כבדא כו' מצינן לתרץ קושית תוס' ודקדוק הנ"ל באופן אחר דהנה הרשב"א כתב בשם הראב"ד דדם הסמפונות הוי דם דאורייתא וגרע מדם האברים דאפי' לא פירש אסור לפי שהוא כנוס בסמפונות וכמו כן כתבו כמה ראשונים ז"ל וכן כ' המהר"ם שיף דדם הכנוס בסמפונות לפי שהוא מעלמא הוא דאוריית' וכמו דם הכנוס בתוך הלב וכן נראה מדברי רש"י בד"ה אמאי עבדיתו הכי כו' שכתב מיהו דם הכנוס בסמפונות דם הוא אבל מדברי בה"ג שהביאו התוס' לקמן בד"ה וחתוכה לתחת וז"ל ובעל ה"ג כתב האי מאן דמצלי כבדא בשלומי צריך לחתוכה מ"ט דאזיל דמא ומכניס בסמפונות נראה דבסמפונות עצמן אין דם רק מחמת חום הצלי אזיל הדם מהכבד בשעת הצלי' ומכניס בסמפונות וכמו כן מצאתי בספר חידושי אלי' רבה שכתב וז"ל מיהו י"ל דבסמפונות עצמן אין דם רק דאזיל דמא ומכניס בסמפונות והיינו על ידי צלייה או על ידי בישול וכמ"ש התוס' בשם בה"ג ולפ"ז מתורץ קושית תוס' ד"ה דתנן הכבד אוסרת הנ"ל והדקדוק הנ"ל דבתחילה לא מצי רב ספרא למפשט ממתניתן דהכבד עצמה מותרת מדתנן אינו נאסרת דהוי מצ"ל כשיטת הראב"ד ורש"י הנ"ל וכמ"ש המהר"ם שיף דדם הכנוס בסמפונות הוי דם לפי שהוא מעלמא ואסור מדאורייתא וא"כ דהיא מעלמא יש לדמותו לדם בעין ולגבי דם בעין לא אמרינן איידי דטריד למפלט לא בלע כמ"ש אחרונים וא"כ מצ"ל דהא דקתני במתניתן ואינו נאסרת מיירי שנקרע שתי וערב ואזי ליכא דם מעלמא אבל אבעיא דאביי הוא בלא קריעת שתי וערב וא"כ איכא דם מעלמא ואזי לא אמרינן בי' איידי דטריד למפלט לא בלע וכו' אבל השתא דקאמר אביי למיסר נפשה לא קא מבעיא לי פשיט רב ספרא שפיר לפי תירוץ א"כ שכתבו התוס' לעיל אליבא דר"ת וה"ק מדפשט לך מדתנן אינה נאסרת דהכבד עצמה מותרת ע"כ קאמבעיא לך בקריעת שתי וערב דאל"כ דלמא מתניתן דואינה נאסרת מיירי בשנקרעה שתי וערב דאזי ליכא דם סמפונות אבל בלא קריעת שתי וערב שפיר מצ"ל דהכבד נאסרת מכח הדם שבסמפונות דהוא דם מעלמא דהוי כמו דם בעין ואז לא שייך לומר איידי דטרידי למפלט לא בלעה א"ו דמבעיא לך בקריעת שתי וערב וא"כ תפשוט ממתניתן דדם הכבד עצמה אוסרת ולתירוץ א' של התוס' לעיל אליבא דר"ת דיודע הי' שלא נמלח הכבד דאז מיירי אבעיא דאביי אפי' בלא קריעת שתי וערב מצינן לתרץ קושית התוס' ודקדוק הנ"ל הכי דבתחילה לא מצי רב ספרא למיפשט דהוי מוקמינן הא דקתני ואינה נאסרת בשנקרעה שתי וערב אבל איבעיא דאביי בלא קריעת שתי וערב ואזי נאסרת מדם הסמפונות דהוו כדם בעין דלא שייך בה לומר איידי דטרידי למפלט וכו' אבל השתא דקאמר אביי למיסר נפשה לא קמבעיא לי מוכח ע"כ דס"ל לאביי דאין חילוק כלל בין נקרעת שתי וערב או לא משום דסבירא לי' דדם הסמפונות לא הוו דם מעלמא אלא דם הכבד עצמה כמ"ש התוס' ד"ה וחתוכה לתחת לפי מה שמפרש המהרש"א דבריהם וכמו כן מוכח מבה"ג ואם כן תפשוט דדם הכבד עצמה אוסרת ודוק: