מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק כל הבשר · דף קט:
תוס' ד"ה איכו עובר עליו ומותר כו' ומיהו גם לפירוש הקונטרס היכא דאיכא ס' במים שנתבשל בהן הכחל לא הי' נאסר הכחל היכא שבשלו לחודא לפי שהחלב הנפלט נתבטל וכו' יש להקשות לפ"ז דהיכא דאיכא ס' במים מותר הכחל היכא שבשלו לחודא א"כ מנ"ל להמקש' לומר לימא מסייע לי' הכחל קורעו ומוציא את חלבו וכו' לב הוא דבעי קריעה אבל כחל לא בעי קריעה הא לפי לפימ"ש התוס' לעיל בד"ה הלב קורעו ומוציא את דמו דע"כ הפי' בברייתא קורעו לאחר בשולו היינו אחר צלייתו אבל בקדרה אסור א"כ רישא הכחל קורעו וכו' נמי מיירי בצלי הגם לרש"י לעיל דס"ל סברא דלב דשיע לא מוכח מידי דמיירי הבריית' בצלי ומצי מיירי נמי בקדר' מ"מ תקש' מנ"ל להמקש' להקשות דלמא מיירי הברייתא בצלי וא"כ ליכא סייעתא לר"ז חומר רב דדלמא ר"ז אתי לאשמועינן דבין בצלי ובין בבישול כחל לחוד' היכא דאיכ' ס' אין עובר עליו ומותר הכחל עצמו דלא תימא כדאמרינן לעיל בדף צ"ז דבחל עצמו אסור והקשו תוס' שם בד"ה וכחל עצמו וכו' וא"ת כי בשל לי' כמי לחודי' ליתסר כו' ע"ש וא"כ ה"א כקושית תוס' דאפי' היכא דאיכא ס' הכחל עצמו אסור קמ"ל דמותר אך זה יש לדחות דמצ"ל דנראה לי' להמקשה דצלי ולקדרה לחודי' בדאיכא ס' שווין הם או אפשר דסברא הוא להתיר טפי לקדרה בדאיכא ס' מבצלי דבצלי נוטף לפעמים על הכחל כמו שכתבו תוס' ד"ה האי לקדרה כו' ע"ש וכן מוכח מקושית מהר"ם דלקמן סברא זו דצלי גרע מבישול לקדירה בדאיכא ס' אך הא קשיא מאי פריך הגמ' והא אנן תנן אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא דלמא מיירי מתניתן בין בצלי ובין בקדרה וה"ק אין עובר עליו בכל גוונא בין לצלי ובין לקדרה בין דאיכא ס' ובין דליכא ס' והכי דייקינן הא איסורא איכא דלענין איסור יש חילוק דאי איכא ס' בקדרה מותר ואי ליכא ס' אסור דלסברא הנ"ל ליכא למימר כתירוץ התוס' ד"ה הא איסורא איכא דא"כ הו"ל למתני אם לא קרעו מותר דהוי חדוש וממילא הוי מוקמינן בצלי דדלמא אי תני אם לא קרעו מותר הוי מוקמינן לי' אמסתבר יותר לקדרה בדאיכא ס' אזי מותר אבל בצלי דלפעמים נוטף החלב ונופל על הכחל מבחוץ וחוזר ונבלע ואינו חוזר ופולט מה שבלע אזי אסור מש"ה לא נחית לאשמועינן הדין אם לא קרעו מותר אלא אתא לאשמועינן הך דין דעל כולן אין עובר עליו והדיוק הא איסורא איכא לקדרה בדליכא ס' ולעולם מצ"ל כר"ז דבין לקדרה בדאיכא ס' ובין לצלי אינו עובר עליו ומותר אך לפי' תירוץ א' של המהר"ם שכתב על מה שכתבו התוס' ומיהו גם לפירוש הקונטרס היכא דאיכא ס' במים וכו' וז"ל ואין להקשות אם כן מאי מייתי תניא כלישנא קמא דרב מדקתני כחל שבשלו בחלבו מותר וכו' דדלמא איירי ביש ס' במים שנתבשל בו ותירץ א"כ מאי אתי לאשמועינן הא כל איסורין בטלין בס' ועוד אם קיבה נמי ע"ש וא"כ לפי תירוץ א' לא קשה מידי קושיא הנ"ל דלעולם מצ"ל כתירוץ התוס' דא"כ הו"ל למתני אם לא קרעו מותר וממילא הוי מוקמינן בצלי ואזי אין לומר דהוי מוקמינן לי' אמסתבר יותר הבשול לחודא בקדרה בדאיכא ס' אזי תקשי נמי אמתניתן מאי אתא לאשמועינן בכחל הא כל איסורין בטלין בס' מיהו לפי תירוץ ב' של מהר"ם מ"ש ועוד א"כ קיבה נמי כו' הקושיא במ"ע וגם תירוץ א' של מהר"ם יש לדחות הכי לפמ"ש תוס' לעיל דף צ"ז ע"ב ד"ה הכחל עצמו אסור שכתבו יש ספרים דגרסי אסור היכא דלא קרעו ובשלי' בהדי בשר והקשו התוס' ע"ז וא"ת כי בשול לי' לחודא נמי ליתסר משום טעם בשר הכחל שבחלב שבגומות וי"ל כו' ע"ש וא"כ איצטריך לאשמועינן כי בשול לי' לחודא דמותר הכחל עצמו בדאיכא ס' דה"א דכחל עצמו אסור משום טעם בשר הכחל שבחלב שבגומות כקושית התוספות מש"ה איצטריך לאשמועינן דהכחל עצמו מותר בדאיכא ס' תו מצ"ל דאתי לאשמועינן דכחל לא בעי קריעה לאחר בישול דה"א כיון דמהני בי' קריעה אמאי יהא מותר אחר בישול בלא קריעה יותר מקודם בישול וכמ"ש התוס' ד"ה הא כחל מש"ה איצטריך לאשמועינן דכחל לא בעי קריעה משום דכי נתבשל כבר פלט במקצת כתירוץ התוס' וא"כ כיון שנדחה תירוץ א' של המהר"ם הקושי' במ"ע וצ"ע:
גמ' לימא מסייע לי' הכחל קורעו וכו' וכתב המהר"ם שיף דהוי לי' להקשות בל"ז מתניתן וברייתא אהדדי דבמתניתן משמע דאין עובר עליו ואסור ומברייתא מוכח דכחל לא בעי קריעה ומותר ע"ש ויש לתרץ דבלא רבי זירא לא הו"מ להקשות מתניתן וברייתא אהדדי דהא הברייתא ע"כ מיירי בצלי מדקתני סיפא קורעו לאחר בשולו דהיינו אחר צלייתו כמ"ש התוס' לעיל וא"כ מצ"ל דמתניתן מיירי בבישול ומש"ה אין עובר עליו הא איסורא איכא בדליכא ס' אבל השתא דקאמר רבי זירא הלשון אין עובר עליו ומותר וכפי מ"ש רש"י מיירי רבי זירא בצלי דאי נקדרה אמאי מותר הא יצא החלב וחזר ונבלע א"כ קאמר שפיר לימא מסייע לי' וק"ל:
תוס' ד"ה לב הוא דבעי קריעה וא"ת אדרבה דוק מיני' איפכא אינו עובר עליו הא איסורא איכא אין להקשות דהו"ל להתוס' להקשות הכי דליכא למשמע מיני' כלל מהך ברייתא דאם תאמר למידק מיני' הא איסורא איכא תקשי הכי אמאי לא קתני קרעו לאחר בשולו כמו בסיפא ואיפכא לא מצי למידק מדלא קתני הכי דכחל לא בעי קריעה דהיא משמע אין עובר עליו הא איסורא איכא ז"א דהא מוכח מדקתני אין עובר עליו דאיסורא איכא א"כ ע"כ צ"ל דמש"ה לא קתני קורעו לאחר בשולו משו' דאיסורא איכא ולא מהני לי' קריעה וק"ל:
גמ' אר"א לשמעי' קרע לי ואלא איכל ופירש"י קרע לי כחל קודם שתצלנו ופריך הגמ' מאי קמ"ל מתניתן היא וקשה מאי פריך הגמ' דלמא אתי לאשמועינן דלצלי בעי קריעה לכתחילה דל"ת דמתניתן איירי לקדרה ולצלי לא בעי קריעה כלל וכדאמר ר"כ לטבחי זוויקו לה כחלי דהפירוש יתנו לה כחל בשפוד לצלות לכתחילה בלא קריעה כלל כמ"ש רש"י ד"ה זוויקו כו' מש"ה אשמועינן ר"א דאפי' לצלי בעי קריעה לכתחילה וצ"ע:
בתוס' ד"ה ההוא לקדרה וא"ת היכי מייתי סייעתא מהך ברייתא לל"ק דרב וכו' יש להקשות על פי' ר"ת ל"ל לפרש דפליגי הני ב' לישנא בתרתי בלקדרה בהדי בשר ובלקדרה לחודא ואזי קשה קושית התוס' וא"ת וכו' הו"ל לפרש דפליגי הני תרי לישני רק בלקדרה לחודא בלא בשר דל"ק סבר בין לצלי ובין לקדרה בלא בשר אם לא קרעו כלל אינו עובר עליו ומותר ול"ב ס"ל דלקדרה בלא בשר אם לא קרעו אסור דהא כתבו התוס' לעיל בדיעבד מותר אם לא קרעו כלל דל"ק ס"ל דבדיעבד מותר לקדרה בלא בשר אם לא קרעו כלל ובוודאי מתניתן איירי בכל גוונא משום דמתניתן סתמא קתני וכמ"ש הר"ת אבל לעולם מצ"ל דל"ק דרב לא מיירי אלא בלקדרה בלא בשר גם הסוגיא כולה מצינן לפרש על נכון בכה"ג וי"ל דא"כ לא הוי צריך לדחוק ולתרץ לל"ק על הקושיא והא אכן תנן אינו עובר עליו בדין הוא דאיסורא נמי ליכא ואיידי דבעי למתני סיפא וכו' אלא הו"ל לתרץ בפשיטות דהכי דייקינן הא איסורא איכא לקדירה בהדי בשר דהא מתניתן מיירי בכל גוונא ועל זה לא מצינן למדחי כתירוץ התוס' דאם כן הו"ל למתני דאם לא קרעו מותר והוי' מוקמינן לי' אלקדרה בלא בשר ז"א דאי הוי תני הכי הוי מוקמינן לי' אמסתבר טפי דמיירי לצלי ולא אלקדרה בלא בשר דהא ל"ב דרב לא פליגי אלא אלקדרה בלא בשר אבל לצלי מודה דמותר אלא וודאי מוכח דס"ל לש"ס דל"ק דרב מתיר אפי' בלקדרה בהדי בשר אם קרעו קצת ודוק:
בא"ד א"כ רישא דברייתא דקתני כמי הכחל קורעו ומוציא את חלבו הוי כמי אפי' בהדי בשר ולא הוי דומיא דלב לא קורעו קורעו לאחר בשולו דלא איירי בהדי בשר דאי בהדי' בשר נעשה הבשר נבלה וכו' והקשו מהרש"ל ומהרש"א מאי אריא בהדי בשר הא בלב אפי' בפני עצמו אסור בבשול ואינו שרי אלא בצלי ואזי לא הוי דומיא דרישא אי הרישא מיירי אפילו בבשול בקדרה לחודא אין להקשות הא בלקדרה בלא בשר לק"מ דוודאי הברייתא הכחל קורעו ומוציא את חלבו מיירי רישא נמי בצלי דומיא דסיפא דקורעו לאחר בשולו ואפ"ה מייתי סייעתא שפיר לל"ק דלקדרה בלא בשר מותר לפי מ"ש ר"ת לעיל דאין חילוק כלל בין צלי לקדרה בלא בשר דאין בו שום טעם להקל בצלי יותר אבל אלקדרה בהדי בשר כתבו התוס' שפיר דלא הוו רישא דומיא דסיפא דהא אי המתניתן הכחל קורעו וכו' מיירי נמי בלקדרה בהדי בשר א"כ בברייתא נמי דקתני כלישנא דמתניתן הכחל קורעו וכו' מיירי נמי בלקדרה בהדי בשר וא"כ לא הוי דומיא דסיפא וי"ל דעכ"פ קשה הא לר"ת מיירי מתניתן עכ"פ בלקדרה בלא בשר וא"כ הברייתא דקתני כלישנא דמתניתן מיירי ג"כ בלקדרה בל בשר א"כ לא הוי דומיא דסיפא תו מצינו לפרש קושית מהרש"ל ומהרש"א על מה שמקשה ללישנא בתרא מברייתא דהכחל קורעו ומוציא את חלבו וכו' לב הוא דבעי קריעה אבל כחל לא בעי קריעה הא הלישנא בתרא לא מיירי אלא בלקדרה בלא בשר אבל בצלי ס"ל דמותר וא"כ מאי פריך מברייתא הא רישא דברייתא הכחל קורעו ע"כ מיירי בצלי דומיא דסיפא דלב קורעו לאחר בשולו אלא ע"כ צ"ל דס"ל להמקשה דרישא דברייתא דהכחל קורעו וכו' מיירי בלקדרה בלא בשר וא"כ לא הוי דומיא דסיפא דהא הסיפא קורעו לאחר בשולו ע"כ מיירי בצלי כמו שכתב רבינו תם לעיל וק"ל: