מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק כל הבשר · דף קט.
גמ' אלא אי אמרת אפשר לסוחטו ד"ה אסור וכו' יש להקשות דלמא לעולם דר"י ורבנן פליגי במין במינו בשאר חתיכות ורבי כמי אשאר חתיכות קאי ורבי ס"ל בשניער מתחלה ועד סוף דדוקא לענין לאסור שאר חתיכות לא מחמרינן כל כך למיחש שמא לא ניער יפה וכו' אבל לעולם אותה חתיכה עכ"פ אסורה דלא ימלט שקבלה אותה חתיכה טעם משהו ואף שמנער אח"כ ופולטת החתיכה דלמא אינה פולטת אלא הטעם בשר שבה אבל איסור חלב כל שהוא שבה עדיין נשאר בה וה"פ נראין דברי ר"י לאסור שאר חתיכות בשלא ניער אלא לבסוף דאזי קבלה החתיכה טעם הרבה ונעשת נבלה וכשניער אוסרת אח"כ שאר חתיכות מכלל דר"י סבר כי ניער מתחלה ועד סוף דלא זו דחתיכה אסורה אלא אפילו שאר חתיכות משום דחיישינן לשמא לא ניער יפה וכו' משום דשמא קבלה חתיכה תיכף טעם ממש ולא ניער יפה ואזי אוסרת שאר חתיכות מפני שהן מינה אבל רבי ס"ל דדי לנו להחמיר למיחש לשמא לא ניער יפה לענין לאסור אותה חתיכה דאע"ג דאותה חתיכה אסורה משום דחיישינן שנבלע בה כ"ש חלב אפ"ה לא מצי לאסור שאר חתיכות וכמו שכתבו התוס' לעיל דף ק' בד"ה בשקדם וסלקו בשם ר"ת וז"ל ואור"ת דנהי דהיא גופא מיתסרי בכ"ש מ"מ לא אמרינן שתעשה נבלה לאסור כל האחרות כיון שהיא עצמה לא נאסרה אלא ע"י כ"ש וא"כ מאי משני הגמ' דע"כ הוצרך רבי לומר נראין דברי חכמים בשניער לאשמועינן דרק לענין זה סובר כחכמים דשאר חתיכות מותרות אבל אותה חתיכה אסורה ואי הוי אמר הכי ולא נראין דברי ר"י בניער מתחילה ועד סוף ה"א דאפי' לענין חתיכה עצמו לאסור לא ס"ל כר"י משום דלא חיישינן כלל לשמא לא ניער יפה ואזי אמרינן דאפי' משהו חלב אין בה בהחתיכה מש"ה קאמר ודברי חכמים בשניער והרי חכמים לא מיירו אלא בשאר חתיכות ואזי מוכח דקאי רבי דווקא אשאר חתיכות ולא אחתיכה עצמה וצ"ע:
הנה הרשב"א כתב בסוף דבריו וז"ל ורב אלפס ז"ל לא הביא מכל זה בהלכותיו והוא מן התימה שאפילו סובר כרבינו אפרים ז"ל שלא אמרו חתיכה נעשה נבלה ואפשר לסוחטו אסור אלא בב"בח מ"מ הו"ל לכותבה משום ב"בח מיהא דקי"ל אפשר לסוחטו אסור כר"י וכרבי דקאי כוותי' ור' יוחנן ור' חנינא נמי ס"ל הכי וצ"ע ע"ש וכמו כן הקשה הר"ן על הרי"ף ע"ש ולפענ"ד אפשר לדחוק ולומר דנ"ל לרי"ף מדשקיל וטרי הגמ' לכתחילה בדין דאפשר לסוחטו וע"ז קאמר פלוגתא דאמוראי דרב ור' יוחנן וכו' ואח"כ מסיק הש"ס ואפשר לסוחטו תנאי היא מפרש הרי"ף הכי כלומר הא דרב ור' יוחנן דס"ל אפשר לסוחטו אסור אינו מוסכם להלכה דהא פלוגתא דתנאי היא דר' יהודה ורבנן ואזי מסתמא רב ור' יוחנן לא ידעו מהך ברייתא דאם לא כן הול"ל הלכה כר' יהודה אלא וודאי דלא ידעו כלום מהך ברייתא וא"כ למאי דמסיק דפלוגתא דר' יהודה ורבנן היא הדרינן לכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים דאל"כ אלא הלכה כר' יהודה וכרבי דקאי כוותי הו"ל למסדר הש"ס לסדר הכי בתחילה להביא פלוגתא דתנאי דר' יהודה ורבנן ולפסוק אח"כ הלכתא כר' יהודה וכרבי משום דרב ור' יוחנן ורבי חנינא קאי כוותי' כדי לאשמועינן רבותא דהלכה כיחידאי כר' יהודה וכרבי אע"ג דכללא הוא הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו אלא וודאי מדהביא פלוגתא דתנאי אהך פלוגתא דאמוראי דלא ידעו הך ברייתא משמע כנ"ל דנקטינן כהך כללא דיחיד ורבים הלכה כרבים ואפשר דזהו דפריך אח"כ רב אחא מדפתי ממאי דבאפשר לסוחטו פליגי ואזי ע"כ אין הלכה כרב ור' יוחנן אלא הלכה כרבים דלמא לעולם הלכתא כרב ור' יוחנן כמו בכל מקום דמצ"ל דכ"ע ס"ל אפשר לסוחטו אסור ובמין במינו קמפלגי ועל זה דחה א"כ נראין דברי ר"י ואין נראין מבעי' לי' אלא וודאי דפליגי באפשר לסוחטו ואזי הלכה כחכמים וא"כ שפיר פסק הרי"ף כהמסקנא דהלכה כרבים כחכמים דאפשר לסוחטו מותר וק"ל:
רש"י ד"ה אלא אי אמרת אפשר לסוחטו לרבנן נמי אסור ובסוף דבריו ואית ספרים דמתני בהו אפכא אמר רבי בלאין דברי ר"י בשניער וכסה וכו' והקשה מהרש"א וז"ל י"לד כאן דבלא ניער כלל בלע ולא פלט האיך נאסור את האחרות ותירוצו דחוק מאד ויש לתרץ קושית מהרש"א לפי מ"ש הר"ן בסוף פרק כל הבשר והמ"מ בפרק ט' מהלכות מ"א אפי' לא ניער כלל כשהחתיכ' חוץ לרוטב נהי דאין החלב יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב מ"מ חיישינן דלמא מצד עצמותה פלטה טעם בשר שלה דהא אי אמרינן אפשר לסוחטו אסור הבשר עצמו נעשה נבלה והא דקאמר בגמרא אילימא לא ניער כלל וכו' מבלע בלע מפלט לא פלט זה הוא דווקא למאי דס"ד למימר אפשר לסוחטו מותר אבל בתחלה מביא הר"ן דעת התוס' דס"ל כשהחתיכה פולה חוץ לרוטב ולא ניער כלל דלא חיישינן דפלטה גוף החתיכה לאסור האחרות וכמו כן כתב הכ"מ שם בפרק ט' מהלכות מ"א בשם הרב מהר"י בן חביב שאם לא ניער למה יאסור כל מה שבקדרה וכו' ודי אם נאסור כדי קליפה בחתיכה הנוגעת בה וא"כ מצ"ל דהנך אית ספרים ס"ל דר' יהודה ורבי פליגי בהך סברא של הר"ן ותוס' דר' יהודה סבר דאע"פ דלא ניער כלל חיישינן דלמא פלטה החתיכה מצד עצמותה טעם בשר שלה משום דס"ל אפשר לסוחטו אסור ואזי אוסר כל החתיכות אבל רבי סובר כדעת התוס' וכ"מ דאין אוסרות האחרות רק חתיכה הנוגעות בה צריך קליפה ולפ"ז ה"פ בגמ' נראין דברי ר"י בשניער לבסוף דאזי כל חתיכות אסורות דאפשר לסוחטו אסור ע"ז קאמר מכלל דר"י סבר כי לא ניער כלל נמי אסור מ"ט הא לא פלט וגרסו הנך אית ספרים דמשני הגמ' אימא תפלוט החתיכה מצד עצמותה טפי לאסור האחרות ודברי חכמים בשלא ניער כלל דאזי ס"ל לרבי כחכמים דלא חיישינן לזה שמא תפלוט החתיכה מצד עצמותה דאין אוסרת אלא כדי קליפה לחתיכה הנוגעת בה כדעת התוס' וכ"מ הנ"ל ולפ"ז ממילא לק"מ קושית מהרש"א דשפיר מצי ר' יהודה סבר דאפי' בלא ניער כלל אוסר האחרות כדעת הר"ן והמ"מ הנ"ל ומצ"ל שהכריח לאית ספרים להגיה ולפרש הכי משום דנראה להם גרסא דידן דוחק דאזי צריך לדחוק ולומר דחייש ר' יהודה לשמא לא ניער יפה ודוק: